צור קשר

  • מאמרים דיני חברות

  • 1

בגץ 397/67 אוטו ו-מרים ברגהיים נ' יושב-ראש משרד ההוצאה-לפועל

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "הרמת מסך ההתאגדות בחברה"


בג"צ מס' 397/67

אוטו ו-מרים ברגהיים

נגד

יושב-ראש משרד ההוצאה-לפועל, תל אביב יפו

(נשיא בית-המשפט המחוזי, תל אביב יפו)

ו-חברת חלקה 329 גוש 6204 בע"מ

בבית-המשפט  העליון  בשבתו  כבית-משפט  גבוה לצדק

[5.1.68, 27.3.68, 25.4.68]

לפני מ"מ הנשיא (זילברג), והשופטים לנדוי, ויתקון

פקודת החברות [חא"י, כרך א פרק כב, ע' 155], סעיפים 73(2), 73(1), 73(5), 73, 70(2), 71(2), 72, 70 (כפי שתוקן ב-1957 [תוס"א 660 ע' 20]), 71, התוספת השלישית, לוח א, תקנות 76(ג), 93.

מיני-רציו:

* חברות – מנהלים – מינויים

* פשיטת רגל – פושט רגל – פעולותיו

המשיב הראשון ציווה על עיכוב פעולות הוצאה-לפועל של משכנתה, משנטען בפניו שמנהל החברה המשיבה הוכרז פושט-רגל ולא שוחרר.

בעשותו את הצו-על-תנאי מוחלט, פסק בית-המשפט העליון:

א. (1) מנהל חברה שפשט את הרגל לאחר שנתמנה, אין צורך לחברה להעבירו מכהונתו, כי הכהונה נפסקת מאליה.

(2) אך חברה שחפצה בפושט-רגל דוקא בתור מנהלה, מינויה תקף, אם כי היום אסור למנהל כזה לפעול.

(3) פסול מחמת פשיטת-רגל יכול, אם כן, להיות מנהל, אם כי אסור שיפעל בתפקידו.

ב. (1) סעיף 72 לפקודת החברות מרפא את הפגם שבמעשהו של מנהל הנמצא בלתי כשיר להיות מנהל.

(2) הפסול בכשירות המנהל, הנובע מסעיף 73 לפקודת החברות, הינו במשמע הסעיף 72 הנ"ל.

ג. (1) הכלל שנקבע בפסק-הדין, [ROYAL BRITISH BANK V. TURQUAND, ]7 קובע כי אדם, המתקשר בתום לב עם חברה, מותר לו להניח שמעשים שבגדר חוקתה וסמכויותיה נעשו כדין, ואין עליו לחקור, אם פעולות של ניהול פנימי נעשו כשורה.

(2) בענין של פושט-רגל שפעל כמנהל יכול מי שהתקשר עמו לטעון שהפסול בפעולתו של מנהל כזה אינו פסול מוחלט, אלא פסול שניתן להסירו ברשות בית-המשפט:נ שענין של ניהול פנימי הוא לקבל רשות כזאת ; ושהוא רשאי להניח שהלכה למעשה ניתנה רשות זו,

(3) הכלל בענין, [TURQUAND ,]7 עשוי גם להכשיר פעולתו של אדם בשם חברה, אף כי מעולם לא נתמנה לכך כדין, ובלבד שניתנה לו סמכות נחזית לאותה פעולה.

(4) כשהמדובר בחברת מעטים, שבשליטת משפחה אחת, יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה :ב האורגן העושה את המצג הינו כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה.

(5) לחברה המשיבה היתה סמכות לקבל הלוואה ולרשום משכנתה על רכושה, ומשבחרה, לשם ביצוע עיסקאותיה, במינוי אדם פסול והציגה אותו כאדם כשיר, הרי זה ענין של ניהול פנימי, שצד שלישי, בעל תום לב, רשאי להניחו בחזקת מעשה כשר.

פסקי-דין ישראליים שאוזכרו:ו

[1] בג"צ 353/66 - יוסף לוי, ואח' נגד ראש המועצה המקומית באר יעקב (ח' דבי), ואח'; פד"י, כדך כא (1), ע' 449.

[2] בג"צ 170/67 - דוד דבי, ו-3 אח' נגד יו"ר המועצה המקומית מבשרת ציון (אשר לזימי), ו-2 אח'; פד"י, כרך כא (2), ע' 431.

[3] ע"א 133/52 - ארוין קופל נגד מקבל הנכסים הרשמי בתורת מפרק של "פיטרה" חברה א"י למסחר ולהשקעות בע"מ בפירוק, ו-3 אח':נ

פד"י, כרך ח, ע' 373, 380; פי"ם, כרך טו, ע' 80.

[4] ע"א 248/54 - שמעון נויפלד, ו-2 אח' נגד מעונות לוינסקי בע"מ, ו-2 אח':ב

פד"י, כרך ם, ע' 636; פי"ם, כרך יח, ע' 459.

פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:ו

.‎[5] DAWSON V. AFRICAN CONSOLIDATED LAND & TRADING CO.:נ (1898), 1 CH

L.J.CH, 47; 77 L.T. 392; 46 W.R. 132; 14 T.L.R. 30; 42 67 ;6

.SOL. JO. 45; 4 MANS. 372, C.A

,(‎[6] MORRIS V. KANSSEN AND ORS.:ב (1946), 1 ALL E.R. 586, 590, 91; (1946

.A.C. 459; 115 L.J.CH. 177; 174 L.T. 353; 62 T.L.R. 306, H.L

,(‎[7] ROYAL BRITISH BANK V. TURQUAND:ו (1843-60), ALL E.R. REP. 435; (1856

.E. & B. 327; 25 L.J.Q.B. 317; 2 JUR. N.S. 663; 119 E.R. 886 6

.‎[8] HELY-HUTCHINSON V. BRAYHEAD, LTD. AND AN.; (1967), 2 ALL E.R. 14

הערות:נ

1. על השפעת פשיטת-רגל על כשירותו של מנהל לכהן בתפקידו, עיין גם:ב

;CORPUS JURIS SECUNDUM, VOL. 19, P. 68, SEC. 735

.MAGNUS AND ESTRIN, COMPANIES, LAW AND PRACTICE, 3RD. ED., P. 190-1

2. על הכלל במשפט, (ROYAL BRITISH BANK V. TURQUAND ,(7 ועקרונות השליחות הנחזית, עיין גם:ו ע"א 126/65 - דוריס סומך, ואח' נגד "משב" שירות ביטוח והשקעות בע"מ, ואח'; פד"י, כרך יט (3), ע' 50 ; ד"ר ג' פרוקצ'יה, חיוב החברה על-ידי מנהליה לאור פרימן נגד בקהרסט, הפרקליט, כרך כב, ע' 42.

התנגדות לצו-על-תנאי מיום ד' בטבת תשכ"ח (5.1.68), המכוון למשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם, מדוע לא יצווה המשיב מס' 1 על המשכת הליכי ההוצאה-לפועל של המשכנתה בתיק מס' 27485/66 שבמשרד ההוצאה-לפועל, תל אביב יפו. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט.

ד' שטינמץ - בשם העותרים;

אין הופעה בשם המשיב מס' 1; ב' ליכטנברג - בשם המשיבה מס' 2

פסק-דין

השופט ויתקון:נ המשיבה השניה רשומה כחברה פרטית (להלן - החברה). בעלי מניותיה היחידים הם מר הרש היינריך גבירץ, אשתו ובנו. לחברה מטרה אחת:ב לשמש כבעלים של דירה, שמר גבירץ ואשתו גרים בה. ב-1961 נתנו העותרים לחברה הלוואה בסך 2,500 ל"י, כפוף לתנאי הצמדה, ולזכותם נרשמה משכנתה להבטחת פרעון החוב.

אך החוב לא נפרע, וב-1966, משהוגשה המשכנתה להוצאה-לפועל, התנגדה לכך החברה בטענה, שתנאי ההצמדה אינו חוקי. היא נצטוותה לפנות לבית-המשפט המוסמך, אך לא עשתה כן. בהמשך פעולות ההוצאה-לפועל עוררה החברה טענה חדשה, והיא, שאין למשכנתה תוקף חוקי, מכיוון שמנהלה היחיד, מר גבירץ, הוכרז בשנת 1957 פושט-רגל, ולא שוחרר עד היום הזה. על-כן ציווה המשיב הראשון לאמור:ו "על הנושה לפנות לבית-המשפט המוסמך לפי סעיף 73(2) לפקודת החברות. עד אז לעכב". על צו זה באו העותרים בתרעומת ולבקשתם ניתן הצו-על-תנאי. יצויין שהם לא ידעו בשעתו, שמר גבירץ פשט את הרגל. איש לא פיקפק בתום לבם.

אילו מצאנו - ולו אף לכאורה - ממש בטענת החברה, היינו אומרים שהמשיב היה רשאי, וגם מחוייב, לעכב את הליכי ההוצאה לפועל כדי שהטענה תתברר בבית-המשפט המוסמך. אמנם היינו אומרים, שמן הדין היה להפנות את החברה, ולא את העותרים, לבית-המשפט המוסמך. כלל הוא, מאז ומתמיד, שעל החייב ולא על הנושה לנקוט את הצעדים הדרושים לפסילת עיסקה ורישום במרשם ציבורי רשמי, שלכאורה

שרירים וקיימים הם. אך כיון שסבורים אנו שאפילו לכאורה אין כל ממש בטענת החברה לגופה, מן הדין והצדק הוא להחליט בה על אתר, ולא לפתוח פתח להתדיינות ממושכת עקרה.

סעיף 73(1) לפקודת החברות מורה וזה לשונו:נ "שום אדם שקיימת נגדו הכרזה

בפשיטת-רגל לא יהיה מוכשר לשמש כמנהל (SHLL BE QUALLIFIED TO ACT) או להשתתף, במישרין או בעקיפין, או להיות קשור, בהנהלת חברה... אלא אם כן ניתנה לו רשות של בית-המשפט המוסמך בפשיטת-רגל". כותרת השוליים של הסעיף אומרת:ב "אי-הכשרה

מחמת פשיטת-רגל" (DISQUALIFICATION BY BANKRUPTCY). פושט-רגל, ששימש כמנהל, עובר עבירה והוא צפוי לעונש (סעיף 73(5) ), אך לא נאמר בסעיף זה או בכל מקום אחר, מה דינה של עיסקה שנעשתה בשם חברה על-ידי אדם כזה, ובפרט, מה תקפה כלפי צד שלישי שפעל בתום לב. למרבה הפליאה, נראה שאין כל אסמכתה בנדון זה, (ראה הולסברי, מהדורה שלישית, כרך 6, ע' 276, סעיף 571, ו-ע' 283, סעיף 581).

התקדים היחידי בענין פשיטת-רגל של מנהל, שיכולתי לגלות, הוא

[DAWSON V. AFRICAN CONSOLIDATED LAND CO., (1898) ,]5, ושם דובר על אדם שנתמנה כמנהל, שעה שכבר הוכרז פושט-רגל; הוחלט כי מינויו אינו בטל על-פי הוראה שבתקנון החברה הדומה לתקנה 76(ג) בלוח א' שלנו. לפי הוראה זו תתפנה

משרה של מנהל לכשיוכרז פושט-רגל (BANKRUPT BECOMES). בית-המשפט לערעורים לא ראה בהוראה זו מניעה למינוי אדם שבשעת המינוי היה כבר פושט-רגל. כנראה לא היתה בזמנו הוראה בחוק החברות האנגלי, כגון סעיף 73 שלנו (היום סעיף 187 בחוק האנגלי מ-1948). אולם העובדה שבאותו תקדים לא ראו בהיותו של אדם לפושט-רגל סיבה לביטול מינויו, נותנת מקום למחשבה, שגם היום, לאחר חקיקת סעיף 73

(ודומהו באנגליה), אין המינוי מעין MALUM PER SE הפסול כשלעצמו. מנהל שפשט את הרגל לאחר שנתמנה, אין צורך לחברה להעבירו מכהונתו, כי הכהונה נפסקת מאליה.

אך חברה שחפצה בפושט-רגל דוקא בתור מנהלה רצונה כבודה ומינויו מינוי, אם כי, היום, אסור למנהל כזה לפעול. בדברי פאלמרס, דיני חברות, מהדורה 19, ע' 171:ו

"'נעשה פושט-רגל' פירושו נעשה לאחר המינוי. אין בכך כדי למנוע מינוי אדם כמנהל שבשעתו היה פושט-רגל. אך פושט-רגל בלתי משוחרר אינו יכול עתה לפעול כמנהל (סעיף 187)".

פירוש זה מסתבר גם מתוך ההבדל בין לשון הסעיף 73 לבין לשונם של סעיף 70(2) וסעיף 71(2) . בסעיף 70(2) נאמר כי "אדם לא יהא כשיר להתמנות כמנהל", עד שלא חתם על מסמכים מסויימים, ובסעיף 71(2), נאמר, שמנהל שלא השיג בתוך מועד את המניות הדרושות לו להכשרתו, תיפסק כהונתו. ברור שמי שפסול לפי הוראות אלו אינו "מנהל" בעיני החוק. לא כן הפסול מחמת פשיטת-רגל. הוא יכול להיות מנהל, אם כי אסור שיפעל בתפקידו. (ראה בדבר האבחנה בין כשירות לבחירה לבין כשירות לכהונה:נ לוי נגד המועצה המקומית באר יעקב, בג"צ 353/66, [1], ו-דבי נגד המועצה המקומית מבשרת ציון, בג"צ 170/67, [2]). אין לומר איפוא שבמקרה זה פעל אדם בשם חברה, שכלל לא היה אחד משלוחיה. לכל היותר ניתן לומר שפעל אדם שחרג מסמכותו, היתה מצומצמת, במקרה זה, עד כדי אפס.

אך נניח שבנתון לאמור בהמשך דברי, פעולתו של פושט-רגל כמנהל אינה מחייבת את החברה. מכיוון שמנהל כזה לאו שמיה מנהל הוא; האם הפגם שבכשירותו ניתן לתיקון? בא-כוח העותרים סמך את עיקר טיעונו על סעיף 72 לפקודת החברות האומר:ב

"מעשיו של מנהל או מנהל-עסקים יהיו בני תוקף למרות כל פגם שיתגלה אחר כך במינויו או בהכשרתו". לפי פשוטו בא סעיף זה ומרפא את הפגם שבמעשהו של מנהל הנמצא בלתי כשיר להיות מנהל. ואילו לטענת בא-כוח החברה אין לייחס סעיף זה אלא לפגמים המנויים בסעיפים 70 ו-71 הקודמים לו, ולא לזה שבסעיף 73 הבא אחריו.

שתי תשובות ניתן להשיב לטענת החברה לחלופין. מחד גיסא ניתן לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה ושסדר ההוראות אינו קובע. מאידך גיסא, אם אמנם מוגבל סעיף 72 בתחולתו לסעיפים הקודמים לו, אות הוא שסעיף 73 אינו זקוק להוראה הנוטלת את עקצה, ושמן הדין לפרשו לקולא ולא לחומרא, כנרמז לעיל. הלא מופרך הוא להניח שהחוק בא להציל מעשה של אדם שחדל להיות מנהל לפי סעיף 71(2) או שמעולם לא היה מנהל לפי סעיף 70(2), ולא את פעולתו של אדם שהיה מנהל, אם כי אסור היה לו לפעול בתור שכזה על-פי סעף 73.

אך שוב בהנחה שסעיף 73 פוסל ומבטל את מעשהו של מנהל שהוכרז כפושט-רגל, האם אמנם עשוי סעיף 72 למנוע את הגזירה? בא-כוח החברה טען שלא, וזאת בהסתמכו

על שני תקדימים:ו [MORRIS V. KANSSEN; (1946) ,]6 ו-קופל נגד מפרק "פיטרה" בע"מ, ע"א 133/52, [3]. האחרון הלך בעקבות הראשון. בשניהם לא היה מדובר במינוי פגום, אלא האנשים, שהתיימרו לפעול כמנהלים, לא נתמנו כלל ועיקר. על כגון דא אמר השופט אגרנט: בענין קופל, [3], ב-ע' 380: "הוראות אלו (סעיף 72

ותקנה 93 ללוח א') נועדו רק כדי להסיר ספקות סביב אי-דיוקים פורמליים (‎(SLIPS

במינויו של מנהל, ולא כדי לשים לאל הוראות מהותיות הנוגעות למינויים של

מנהלים (ראה, (MORRIS V. KANSSEN ,(6). זה היה המצב גם בענין .‎MORRIS V

KANSSEN עצמו. מן הראוי להדגיש את טעמו העיקרי של הפסק. שמצא ביטוי במלים אלה (שם. (6), ב-ע' 590) :

There is, as it appears to me, a vital distinction between (a) an"

-Appointment in which there is a defect or, in other words, a de

Fective appointment, and (b) no appointment at all. In the first

Case, it is implied that some act is done which purports to be an

Appointment but is by reason of some defect inadequate for the

Porpose: in the second case, there is not a defect; there is no

Act at all. The section does not say that the acts of a person acting

-As director shall be valid notwithstanding that it is after

Wards discovered that he was not appointed a director. Even if it

-Did, it might well be contended that at least a purported appoint

,Ment was pustulated. But it does not do so, and it would, i think

Be doing violence to plain language to construe the section as

Covering a case in which there has been no genuine attempt to

."Appoint at all

נכון שלורד סימונדס (SIMONDS) )שם) לא התעלם מהמלים שבשתי ההוראות האמורות

(הדומות לסעיף 72 ולתקנה 93 בלוח א' שלנו) "OR QUALIFICATION ", אך לא מצא שהן עשויות להכשיר את מעשי "המנהלים". אין השופט גורס שכשירות מתייחסת אך ורק להחזקת מניות הכשרה, אלא שהפגם שנתגלה שם לא היה חוסר כשירות, אלא חוסר מינוי. לכן הוא אמר (שם, [6]):

-T)he section and the article, being designed as machi)"

-Nery to avoid questions being raised as to the validity of trans

-Actions where there has been a slip in the appointment of a di

Rector, cannot be utilized for the purpose of ignoring or overriding

".The substantive provisions relating to such appointment

ועוד הוא הוסיף (שם, (6), ב-ע' 591), בצטטו, בין היתר, ‎DAWSON V. AFRICAN

[CONSOLIDATED LAND CO., ]5 )לעיל):

-The section and article alike deal with slips and ir ....."

-Regularities in appointment, not with a total absence of appoint

".Ment, and still less with a fraudulent usurpation of authority

ברור שבאין מינוי, שאלת הכשירות אינה מתעוררת כלל ועיקר. עם זאת, שותף אני לספקות שהביע פרופסור גאוור בספרו, עקרונות דיני החברה, מהדורה שניה, בע'

156, בדבר ההבחנה שנעשתה ב-(MORRIS V. KANSSEN ,(6 בין מינוי פגום לבין חוסר מינוי מעיקרא. כזכור, הוראה דומה שבתקנון החברה (תקנה 93 בלוח א' אצלנו) עמדה

לדיון בענין, [DAWSON, ]5 הנ"ל, ואילו היתה משמעותה הנכונה מוגבלת לאי-דיוקים "פורמליים" בלבד, קרוב לשער שהשופטים הדגולים (לינדליי, צ'יטי וואן-ויליאמס), שדנו באותו ענין, היו עומדים על כך והיו שוללים את תחולת ההוראה לגבי מנהל שהיה פושט-רגל גם מהטעם הזה, ולא רק (כפי שעשו) מהטעם שפשיטת-הרגל קדמה

למינוי. ייתכן - כך נוטה אני לחשוב - שבדברו על ‎SLIPS OR IRREGULARITIES

צימצם לורד סימונדס את משמעות ההוראה יתר על המידה. כאמור, לאור כל מה שנמצא (או - ביתר דיוק - לא נמצא) בפסיקה ובספרות באנגליה, נראה ששם לא רואים אי-הכשרה מחמת פשיטת-רגל כסיבה לפסילת מינוי. אולם בהנחתנו שסעיף 73 בא לפסול את מינויו של פושט-רגל כמנהל, לא הייתי אומר שהפסול בכשירות המנהל אינו במשמע הסעיף 72, אם כי נכון שאין זה ענין של "אי-דיוק פורמלי" גרידא. מאידך, אם - כפי שאני סבור - אין זה מקרה של חוסר מינוי אלא רק חוסר כשירות לפעול, ברור שהאסמכתאות הנ"ל אינן בעוכרי העותרים.

ועוד לא תמה הפרת הטענות העומדות לזכות העותרים. טענתם העיקרית היא,

כמובן, שלפי הכלל ב-[ROYAL BRITISH BANK V. TURQUAND ,]7 , אדם, המתקשר בתום לב עם

חברה, מותר לו להניח שמעשים שבגדר חוקתה וסמכויותיה נעשו כדין, ואין עליו לחקור, אם פעולות של ניהול פנימי נעשו כשורה (ראה הולסברי, מהדורה שלישית, כרך 6, ע' 430, סעיף 833). בצדק מעיר פרופסור גאוור (שם, בע' 156) שנוכח

הפירוש המצמצם שניתן לסעיף 72 (סעיף 180 באנגליה) בענין, [MORRIS ,]6 אין אלא מעט מאד בסעיף זה כדי להוסיף על ההגנה הניתנת לצד שלישי בלאו הכי לפי ההלכה שבפרשת טורקאנד, [7]. בענין שלפנינו - ענין של פושט-רגל שפעל כמנהל - יכולים איפוא העותרים לטעון, (א) שהפסול שבפעולתו של מנהל כזה אינו פסול מוחלט, אלא פסול שניתן להסירו ברשות בית-המשפט, (ב) שענין של ניהול פנימי הוא לקבל רשות כזאת, ו-(ג) שהם רשאים להניח שהלכה למעשה, הרשות גם ניתנה.

יתר על כן, הכלל בענין טורקאנד, [7], עשוי גם להכשיר פעולתו של אדם בשם חברה, אף כי מעולם לא נתמנה לכך כדין ובלבד שניתנה לו סמכות נחזית לאותה

פעולה: גאוור, שם, בע' 154 ואילך, וראה גם, ,‎HELY-HUTCHINSON V. BRAYHEAD

[LTD.; (1967) ,]8. גם מי שפועל כאורגן DE FACTO בשם החברה יכול שיהיה בגדר

הכלל: ,.CAMPBELL, CONTRACTS WITH COMPANIES, 76 L.Q.R ע' 115, בע' 128 ואילך. כפי שהסבירו גוואר, שם, ולאחרונה, ד"ר ברק במאמרו המאלף, דוקטרינות מדיני חברות ודיני השליחות, הפרקליט, כ"ד, ע' 39, 44 ו-46, מצג הסמכות הנחזית צריך שייעשה על-ידי אורגן של החברה. שבעצמו היה בעל סמכות ממשית. אליבא דדעה אחרת ייתכנו גם מקרים שדי בהם שהאורגן המתחזה בעצמו יציג את עצמו כבעל סמכות, שלמעשה לא ניתנה לו. מכל מקום, ברור שבענין דנא היה מצג מצד השולח, החברה עצמה.

כאן יש להזכיר פרט חשוב. החברה היתה חברת-מעטים, שבשליטת משפחה אחת, מר גבירץ, המנהל, אשתו ובנו. במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים ואף לא מנהל אחר, כמו בענין נויפילד נגד מעונות לוינסקי בע"מ, ע"א 248/54, [4], אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה (גאוור, שם, ע' 203-201). אמת נכון הדבר, מר גבירץ, המנהל, היה בעצמו אחד מחברי החברה ואולי אפילו החשוב שבניהם. אך פסלותו כמנהל לפי סעיף 73 (אם אמנם פסלות היא) אינה פוסלת אותו כבעל מניות או כאחד מהם, ואין הוא יכול להישמע בטענה שהוא, כמנהל, פעל ללא סמכות, לאחר שהוא עצמו, כבעל מניות. הציג את עצמו בפני צד שלישי כמי שהוענקה לו אותה סמכות. לא התעלמתי מההבדל שבין מתן סמכות נחזית לאדם שלמעשה לא ניתנה לו סמכות כלל ועיקר (אם כי אפשר היה להעניקה לו), לבין מתן סמכות נחזית לאדם, שלפי החוק, בשל פגם שבכשירותו אי-אפשר היה להעניק לו סמכות ממשית כזאת. אך השאלה אינה, לדעתי, אם מר גבירץ יכול היה לשמש כמנהל; השאלה היא, אם החברה, על-ידי כלל חבריה כאורגן עליון שלה, יכלה לקבל הלוואה ולרשום משכנתה על רכושה. אין ספק שלחברה היתה סמכות כזאת. אם היא בחרה, לשם ביצוע עיסקאותיה, במינוי אדם פסול והציגה אותו כאדם כשיר, נראה לי שזהו ענין של ניהול פנימי, שצד שלישי, בעל תום

לב, רשאי להניחו בחזקת מעשה כשר. אפשר היה למנות מנהל כשר. מינויו של מנהל פסול אינו דבר המבטל את העיסקה.

לפי כל הנימוקים הללו יש לעשות את הצו לצו מוחלט ולחייב את המשיבה השניה לשלם לעותרים הוצאות בסכום כולל של 300 ל"י.

5129371 ניתן היום, כ"ז בניסן תשכ"ח (25.4.1968.

צרו איתנו קשר

כתובת   אבא הלל 7 רמת גן 5252204
טלפון   03-6129124
פקס   03-6129125
דואר אלקטרוני   office@barelaw.co.il 
טופס הודעה   בטופס הודעה באתר 
פורומים משפטיים   בפורומים המשפטיים שלנו

מאמרים קשורים

אין מאמרים קשורים


כתבי טענות קשורים

אין כתבי טענות קשורים


  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
מאמרים באתר שייתכן ויענינו אותך:

אין מאמרים קשורים