צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

עא 338/85 מנחם שפיגלמן נ' דוד צ'פניק

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "ביטול חוזה"


ערעור אזרחי מס' 338/85

מנחם שפיגלמן

נגד

.1דוד צ'פניק

.2מוסך אביב - דוד צ'פניק בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

 [9.11.87]

לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים מ' בייסקי, א' גולדברג

חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ס"ח 161, סעיף 195- פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הצבור), 1943, ע"ר תוס' 1, (ע) 32, (א) 44- חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ס"ח 118, סעיפים 12, 15.20

מיני-רציו:

°

* חוזים – הטעיה – במחדל

°

* חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – תום-לב במשא ומתן

°

* חוזים – תרופות – ביטול

°°

המערער והמשיב 1היו בעלי המניות והמנהלים של המשיבה .2המערער, שהיה מנהלאדמיניסטרטיבי, החזיק ב-% 25מהמניות, ואילו המשיב 1, שהיה המומחה בענייני מכונאות, החזיק ביתר המניות. המוסך נוהל על שטח שבבעלות המשיבה .2שטח זה הופקע, על-פי הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ופקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הצבור), 1943, לצרכיה של חברת "נתיבי איילון". המערער ניהל א המשא ומתן בשם המשיבה 2ועבור כך הוא נטל, בנוסף לרבע מסך הפיצויים, גם "דמי טיפול". את הסכומים שקיבל הוא השקיע במפעל טקסטיל שפתח ובינתיים פרש מכל עיסוקיו במוסך, מתוך הנחה שזה ממילא עתיד להיסגר. כעבור מספר שנים יזם המערער עיסקה של מכירת מניותיו במשיבה 2למשיב .1עורך-דינו של המערער ניסח את ההסכם, שעיקרו העברת המניות ששווין נקבע לפי הצורך והמוניטין שנצברו, וכלל בו, לבקשת המערער, תניה, לפיה במקרה של קבלת פיצוי או דמי נזק נוספים בקשר להפקעה יהיה זכאי לרבע מן התשלום. במועד חתימת הסכם זה עמד לפני סיום משא ומתן שניהלה המשיבה 2באמצעות עורך-דין עם חברת "נתיבי איילון" לרכישה חוזרת של למעלה ממחצית השטח שהופקע. משא ומתן זה הבשיל לחוזה כחודש לאחר שנחתם ההסכם האמור בין המערער לבין המשיב .1במהלך המשא ומתן לכריתת ההסכם שבין המערער לבין המשיב 1, לא גילה האחרון לראשון על המשא ומתן עם חברת "נתיבי איילון" לרכישה החוזרת האמורה; על מכירת הקרקע הנ"ל התפרסמה בשעתו מודעה בעיתון מטעם "נתיבי איילון". על החוזה החדש שבין המשיבה 2לבין חברת "נתיבי איילון" נודע למערער כשנה לאחר עריכתו, והוא עתר כעבור שנתיים נוספות לבית המשפט המחוזי למתן פסק-דין שיצהיר, כי ההסכם שבינו לבין המשיב 1בטל ומבוטל עקב הטעיה וחוסר תום-לב, ולחלופין תבע את חלקו היחסי (%25) מההפרש שבין שוויה הריאלי של הקרקע לבין הסכום ששולם תמורתה בפועל, משום שלדעתו נרכשה הקרקע בחזרה במחיר הנופל בהרבה ממחירה הריאלי, ועיסקה זו מהווה מעין פיצוי נוסף תמורת ההפקעה.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. מכאן הערעור.

--- סוף עמוד  421 ---

בית המשפט העליון פסק:

א. (1) קיים קשר הדוק בין סעיפים 12ו- 15לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ועל-כן יכול שסעיף 12ישמש בסיס לחובת הגילוי בהיותו "דין", אשר לפיו מתחייב גילויה של עובדה כלשהי לעניין סעיף 15לחוק.

(2)במקרה דנן, אפילו קמה למערער זכות לביטול החוזה בשל הטעיה, הרי שבפועל לא ננקטה דרך הביטול הנאותה, כאמור בסעיף 20לחוק החוזים (חלק כללי). המערער לא נתן הודעת ביטול למשיב 1, ואפילו תתקבל טענתו, שעצם הגשת התביעה על-ידיו כמוה כמתן הודעת ביטול, הרי זו הוגשה יותר משנתיים לאחר שנודע לו על העיסקה שבין המשיבה 2לבין חברת "נתיבי איילון", ובהעדר נסיבות מיוחדות להצדקת איחור כה גדול, אין לומר, כי ההודעה ניתנה "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול", כלשון סעיף .20

(3)במקרה דנן, לא היה חייב המשיב 1, בנסיבות המקרה, בחובת גילוי מיוחדת למערער, ואין לראות בהתנהגותו משום הטעיהאו משא ומתן בחוסר תום-לב. לא הוכח, כי המשיב ידע שהמערער אינו בסוד המשא ומתן המתנהל, וספק אם צריך היה לדעת זאת לאור העובדה שהמשא ומתן התנהל על-ידי עורך-דין בשם המשיבה 2, שבה היה המערער עצמו שותף ומנהל, ולאור הפרסום בעיתונות בעניין. גם למשיב 1סיבה של ממש להניח, כי המערער יבקש להשתתף בעיסקה כזו.

ב. (1) (בעקבות ע"א 838/75 [3]) אין לקבוע רמת מוסריות גבוהה מדי למשא ומתןבעיסקאות מסחריות רגילות. יש גבול לתפקיד האפוטרופוס שבית-משפט יכול למלא עבור אנשים מבוגרים ובני דעת, אשר התקשרו בעיסקאות לתועלתם המסחרית.

(2)במקרה דנן, אין המערער יכול להלין אלא על עצמו. אפשר לצפות ממי שמוכר את מניותיו בחברה כעבור שש שנים מאז עזב את העסק וקיבל חלקו במקרקעיה, שיידע מה הוא מוכר ואילו זכויות נלוות לאותן מניות, ובהעדר ראיה על הטעיה זדונית, מירמה או פעולה בחוסר תום-לב, לא תעמוד לו טענה של הטעיה.

ג. במקרה דנן, לא הוכח שהמחיר ששולם עבור רכישת הקרקע על-ידי המשיבה 2נופל בהרבה ממחירה הריאלי, וכי ההפחתה במחיר נבעה מן ההפקעה. אדרבא, הוכח, כי הרכישה החוזרת הייתה עיסקה עצמאית ונפרדת.

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:

[1] ע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל, חברה חקלאית בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לט(2) .737

[2] ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ ואח' נ' קסטרו, פ"ד לז(4) .673

[3] ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) .231

הערות:

.1להטעיה בדיני חוזים ראה: ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחר להובלה בע"מ ואח’,  פ"ד מ(4) 533; ע"א 304/84 פופסקו נ' עיריית חיפה, פ"ד לט(4) 357; ש' מנהיים, "ביטול חוזה מחמת הטעיה

--- סוף עמוד  422 ---

 ותוכן החוזה" הפרקליט לז (תשמ"ז) .477

.2לתום-לב במשא ומתן לכריתת חוזה ראה: ע"א 82/85 אריה כהן ואח' נ' סמעאן כורי ואח’, פ"ד מא(2) .778

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד' ולך) מיום 4.4.85בת"א 1648/79. הערעור נדחה.

י' שטרסלר - בשם המערער;

ש' מזרחי - בשם המשיבים.

פסק-דין

הנשיא מ' שמגר: .1בית המשפט המחוזיבתל-אביב-יפו דחה את תביעתו שלהמערער לביטול הסכם שערך עם המשיב 1, וכן דחה את תביעתו החלופית לאכיפת ההסכם ולתשלום פיצויים על פיו.

על כך הערעור שלפנינו.

.2אלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

המערער והמשיב 1(להלן - צ'פניק) היו בעלי המניות והמנהלים של מוסך בשם

"מוסך אביב - דוד צ'פניק בע"מ", אשר התאגד כחברה בע"מ. המערער החזיק ב-% 25ממניות החברה וצ'פניק ביתר המניות. החברה הייתה בעלת שטח של כ-066, 1מ"ר בחלקה 266בגוש .7093ביום 6.8.70הופקע השטח הנ"ל, שעליו נוהל המוסך, לצרכיה של חברת "נתיבי איילון", וזאת על-פי הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ופקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הצבור), .1943בין "מוסך אביב" לבין "נתיבי איילון" התקיים משא ומתן, אותו ניהל המערער בשם המוסך, ובסיומו נערך ביום 5.11.71הסכם, ובו התחייבה "נתיבי איילון" לשלם סכום של 000, 800לירות כפיצוי עבור השטח המופקע, ואילו "אביב" התחייבה לפנות את הנכס ולמסור את החזקה בו עד לתאריך .31.3.72

הפיצויים, שנתקבלו עלפי ההסכם הנ"ל, נחלקו בין המערער לבין צ'פניק, כך שהמערער קיבל מתוך סכום הפיצויים את הרבע המגיע לו ובנוסף דרש, ואף קיבל, סכום של 000, 40לירות עבור "דמי טיפול". את הסכומים הללו השקיע המערער במפעל טקסטיל שפתח, ובינתיים פרש מכל עיסוקיו במוסך מתוך הנחה שזה ממילא עתיד להיסגר.

.3ביום 31.5.76נערך בין המערער לבין צ'פניק הסכם, שעל פיו רכש צ'פניקאת זכויותיו בחברת "מוסך אביב" הנ"ל תמורת סכום של 000, 166לירות. בהסכם נקבע, כי המערער יעביר מניותיו לצ'פניק ויתפטר מהנהלת החברה, וכן נקבע בסעיף 5:

--- סוף עמוד  423 ---

"למרות האמור לעיל, הרי במקרה והחברה תגיש תביעה בכל צורה שהיא לתשלום נזק ו/או פיצוי בקשר להפקעת נכסי החברה, הרי מוסכם כדלקמן כי, (א) נקיטת צעדים מסוג כזה תיעשה בתיאום בין שני הצדדים להסכם זה; (ב) הטיפול בכל הקשור בנקיטת צעדים והנובע מכך, ייעשה על ידי צ'פניק(ג) התוצאות הכרוכות בנקיטת צעדים שיינקטו כאמור, ישלמו לפי היחס של % 75על ידי צ'פניק ו-% 25על ידי שפיגלמן; (ד) כל התקבולים שיתקבלו מנקיטת צעדים כאלה, לאחר ניכוי ההוצאות וכפוף לאמור בפיסקה (ה) להלן, יתחלקו לפי היחס של %75

לצ'פניק ו-% 25לשפיגלמן;

(ה) ...

(ו) ...".

ביום 30.6.76חתם צ'פניק, בשם חברת מוסך אביב, הסכם עם "נתיבי איילון", שעל פיו רכש בחזרה שטח של 681מ"ר מתוך השטח שהופקע בשנת 1971, תמורת סכום של 000, 500לירות.

על ההסכם הנ"ל נודע למערער כשנה לאחר עריכתו, והוא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה ביקש פסק-דין המצהיר, כי ההסכם בינו לבין צ'פניק מיום 31.5.76בטל ומבוטל, וזאת כיוון שלטענתו התקשר בחוזה עקב טעות שהיאתוצאה של הטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), שכן צ'פניק ניהל משא ומתן בדבר רכישת הקרקע החל מחודש יולי 75, ובחוסר תום-לב נמנע מלגלות למערער פרטי אותו משא ומתן טרם כריתת החוזה.

לחלופין - תבע המערער בבית המשפט המחוזי את אכיפת סעיף 5להסכם מיום 31.5.76, שכן, לטענתו, נרכשה הקרקע בחזרה במחיר הנופל בהרבה ממחירה הריאלי, והעיסקה מיום 30.6.76(שבין צ'פניק ל"נתיבי איילון") מהווה, על-כן, מעיין פיצוי נוסף תמורת ההפקעה והיא נופלת לגדר סעיף 5הנ"ל. לפיכך תבע המערער את חלקו היחסי (קרי %25) מן ההפרש שבין שווייה הריאלי של הקרקע לבין הסכום ששולם תמורתה בפועל.

כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה, ועל כך הוגש הערעור שלפנינו.

.4בא-כוחו המלומד של המערער חזר והעלה בסיכומיו לפנינו את הטענה, כי צ'פניק

--- סוף עמוד  424 ---

העלים מן המערער את המידע שהיה בידו בדבר נכונותה של חברת "נתיבי איילון" לחזור ולמכור חלק מן הקרקע שהופקעה. לטענתו, מהווה התנהגות זו הטעיה זדוניתעושק ותרמית, המקנה למערער זכות לביטול החוזה בהתאם להוראת סעיף 15לחוק החוזים (חלק כללי).

טענה זו נדחתה בבית המשפט קמא משני טעמים, ושניהם מקובלים עלי.

תחילה קבע בית המשפט המחוזי, כי אפילו קמה למערער זכות לביטול החוזה בשל עילה של הטעיה, הרי שבפועל לא ננקטה דרך הביטול הנאותה, כאמור בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי); מעדותו של המערער עצמו עולה, כי פרטי עיסקת הרכישה החוזרת נודעו לו בשנת 1977, ואולם במועד זה, כמו גם בשנתיים שלאחריו, לא נקט המערער שום צעד משפטי ולא נתן הודעת ביטול לצד השני. את תביעתו לבית המשפט המחוזי הגיש המערער רק בחודש יולי 1979, כלומר יותר משנתיים לאחר שנודע לו על העיסקה. גם אם מקבלים את טענתו, שעצם הגשת התביעה כמוה כמתן הודעת ביטול, הרי בהעדר נסיבות מיוחדות להצדקת איחור כה גדול, אין לומר, כי ההודעה ניתנה

"תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול...", כלשון סעיף 20 הנ"ל (ע"א 395/83 [1], בעמ' 740).

יוצא, שההסכם מיום 31.5.76לא בוטל כדין, ועל-כן הוא עומד בתוקפו, וכבר מן הטעם הזה ניתן היה לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע לטענת ההטעיה.

.5אולם, גם לגופו של עניין, מצא בית המשפט קמא, כי צ'פניק לא הטעה אתהמערער. לפני בית המשט הובאו שתי גירסאות סותרות. המערער טען, כי לפני חתימת ההסכם התעניין אצל צ'פניק אודות סיכויי הצלחתה של תביעה נגד "נתיבי איילון", ולדבריו אף חקר במפורש בדבר האפשרות של רכישת הקרקע בחזרה, לאחר ששמע ש"נתיבי איילון" מחזירה לבעלים אחרים מגרשים שאינם דרושים לה תמורת המחיר ההיסטורי, וצ'פניק "הכחיש מכל וכל שזה בלתי אפשרי ולא נכון". לדבריו, לא פנה ל"נתיבי איילון" על-מנת לבדוק את הנושא בעצמו, כיוון שסמך על דבריו של צ'פניק.

לעומתו העיד צ'פניק, כי דיווח למערער על המשא ומתן המתקיים עם חברת "נתיבי איילון" כבר בתחילתו, וכי המערער כלל לא היה מעוניין בעיסקה כזו, שכן באותו שלב היה המערער, לדברי צ'פניק, זקוק לכסף מזומן לצורך עסקיו החדשים, ולא עלה בדעתו להשקיע כספים נוספים במוסך, שהיה מעוניין בחיסולו דווקא. עם זאת הודה צ'פניק, כי במועד חתימת ההסכם כבר ידע שהעיסקה עם "נתיבי איילון" תצא אל הפועל וגם יכול היה להעריך בקירוב את המחיר שיידרש לשלם תמורת רכישת הקרקע, והוא לא גילה למערער את המידע הזה במעמד החתימה על ההסכם.

השופט המלומד בבית המשפט המחוזי לא האמין לעדותו של המערער ודחה את

--- סוף עמוד 425 ---

גירסתו. לגבי עדותו של צ'פניק, העדיף בית המשפט שלא לקבוע עמדה ברורה בדבר מהימנותה אלא בחן את השאלה מתוך נקודת המוצא הנוחה יותר למערער, שעל פיה האפשרות של רכישת הקרקע בחזרה לא הועלתה כלל טרם כריתת החוזה בין המערער לצ'פניק. בנתונים אלה סבר בית המשפט, כי צ'פניק לא היה חייב, בנסיבות המקרה, בחובת גילוי מיוחדת למערער, ואין לראות בהתנהגותו משום הטעיה או משא ומתן בחוסר תום-לב.

.6גם למסקנתו זו של בית המשפט המחוזי אני מסכים בשל נסיבותיו העובדתיות של המקרה שלפנינו.

מה הן הנסיבות שבהן נכרת החוזה בין הצדדים? בית המשפט המחוזי קבע בענייןזה מספר מימצאים עובדתיים, שיש להם חשיבות מכרעת לשאלה ושאינני רואה שום סיבהלהתערב בהם בשלב הערעור. מסתבר, שהמערער רכש את חלקו בחברה בשנת 1966מידישותף אחר שפרש, תפקידו כמנהל בחברה היה אדמיניסטרטיבי, בעוד שצ'פניק היה בעל המקצוע והמומחה לענייני מכונאות. מיד לאחר ההפקעה בשנת 1971נפרדו דרכיהם של שני בעלי הדין; המערער פתח עסק חדש בנתניה, ואילו צ'פניק נותר ללא תעסוקה. המערער הוא שיזם את העיסקה של מכירת מניותיו לצ'פניק, ולצורך זה הביא את צ'פניק למשרדו של עו"ד מנדלוביץ', שהיה עורך-דינו של המערער, והוא שניסח את ההסכם בין הצדדים. המערער דרש הוספת סעיף 5להסכם, בו נקבע, כי במקרה של קבלת פיצוי או דמי נזק נוספים בקשר להפקעה מ"נתיבי איילון" יהיה זכאי ל-% 25מן התשלום. סעיף זה הוא חריג בהסכם, שעיקרו העברת המניות תמורת סכום של 000, 166לירות, ושוויין של המניות נקבע על-פי הציוד שבידי החברה והמוניטין שצברה. צריך עוד לציין, כי המשא ומתן לרכישה חוזרת של הקרקע התנהל בשמה של חברת "מוסך אביב", וכי במהלך המשא ומתן התפרסמה מודעה בעיתון מטעם "נתיבי איילון" בדבר מכירת הקרקע הנ"ל.

הטעיה שמקורה באי-גילוי עובדות מוגדרת בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) בלשון הבאה:

"...,הטעייה' - לרבות אי-גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

מקובלת עלי העמדה, שעל פיה קיים קשר הדוק בין הסעיפים 12 ו-15לחוק החוזים (חלק כללי) (ד"נ 7/81 [2], בעמ' 697), ועל-כן יכול שסעיף 12 ישמש בסיס לחובת הגילוי בהיותו "דין", אשר לפיו מתחייב גילויה של עובדה כלשהי (ע"א 838/75

[3]בעמ' 239, והשווה ד' קרצ'מר, "פגמים ברצון ביצירת החוזה: טעות והטעייהקובץ ההרצאות בימי העיון לשופטים תשל"ה (הפקולטה למשפטים האוניברסיטה העבריתבירושלים והנהלת בתי המשפט, ש' שטרית עורך, תשל"ו) 107113); ג' שלו, "פגמים

--- סוף עמוד 426 ---

בכריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמחקר השוואתי ע"ש הארי סאקר ג' טדסקי עורך, תשמ"א) 75). אולם, לא מצאתי, בנסיבותיו של המקרהשלפנינו, ראיה של ממש, כי צ'פניק פעל בחוסר תום-לב, ואינני סבור, שלפי נסיבות המקרה היה עליו לגלות למערער על המשא ומתן עם "נתיבי איילון".

לא הוכח, כי צ'פניק ידע שהמערער איננו בסוד המשא ומתן המתנהל, וספק אם צריך היה לדעת זאת לאור העובדה שהמשא ומתן התנהל על-ידי עורך-דין בשמה של החברה, שבה היה המערער עצמו שותף ומנהל, ולאור הפרסום בעיתונות בעניין. עיקרו של דבר, לא הייתה לו סיבה של ממש להניח, כי המערער יבקש להשתתף בעיסקה כזו, שהרי המערער עצמו היה מעוניין לחסל את ענייניו במוסך ולקבל מזומנים למטרות עסקיות אחרות, ולא היה היגיון בכך שירצה להשקיע סכומי כסף נוספים בעסק.

גם הוספת סעיף 5הנ"ל להסכם אינה מחזקת את טענות המערער; עניין אחד הוארצונו של המערער לזכות בנתח מן הפיצוי הנוסף שתשלם "נתיבי איילון" ועניין אחר לגמרי הוא האפשרות להשקיע בעיסקה חדשה ונפרדת של רכישת הקרקע בחזרה. צ'פניק יכול היה, בנתונים אלה, להניח, כי התמורה ששילם עבור חלקו של המערער בחברה עומדת כנגד כל זכויותיו של המערער, למעט הזכות לקבלת פיצויים מ"נתיבי איילון". ואם אמנם סבר כך, הרי שבעיניו עובדת קיומו של משא ומתן לרכישת הקרקע לא הייתה בעלת חשיבות מיוחדת לחוזה.

אין אנו יודעים, אם אמנם נעלמה מעיני המערער האפשרות של רכישת הקרקע בחזרה או שמא, כפי שחשד בית המשפט קמא, ידע על כך מלכתחילה ורק כעת "הוא מבקש לקפוץ כאן על עגלה לא לו" וליהנות מפירות העיסקה שהתגלתה כמוצלחת. אולם, גם אם התרחשו הדברים על-פי החלופה הראשונה, הרי אין המערער יכול להלין אלא על עצמו. אפשר לצפות ממי שמוכר את מניותיו בחברה כעבור שש שנים מאז עזב את העסק וקיבל את חלקו במקרקעיה, שיידע מה הוא מוכר ואילו זכויות נלוות לאותן מניות, ובהעדר ראיה על הטעיה זדונית, מירמה או פעולה בחוסר תום-לב, לא תעמוד לו טענה של הטעיה; כדברי מ"מ הנשיא (כתוארו אז) השופט לנדוי בע"א 838/75 [3] הנ"ל (דעת הרוב), בעמ' 244:

"אנו עוסקים בחוזה מסחרי רגיל ואל לנו לקבוע רמת מוסריות גבוההמדי למשא-ומתן בעסקות כגון אלה, שמא נפגע ביציבות חיי המסחר ובציפיותיו של אדם אשר חתם על חוזה והוא ערך את עניניו על-פי ההנחה שהעסקה תצא לפועל כמוסכם. אכן, גם אני סבור שדברי גב' ג' שלו מאמרה, שהזכיר חברי ("סעיף 12 לחוק החוזים: תום לב במשא ומתן" משפטים ז(תשל"ו-ל"ז), 118- מ' ש'), כי חובת הגילוי חלה רק על פרטים מהותיים שהצד שכנגד לא יכול היה להשיגם בעצמו ­דברים אלה אינם יכולים לחול על מקרה של הטעייה זדונית. רמאי אינו יכול להתנצל מתוצאות

--- סוף עמוד  427 ---

רמאותו, מפני שהצד שכנגד היה יכול לגלות את האמת (ולא גילה אותה בפועל). רק אם הצד שכנגד ידע את העובדות הנכונות ידיעה של ממש, כי אז יש לזכות את הצד שלא הזכיר אותן עובדות במשא-ומתן. אבל דברים אלה אינם ענין לכאן, כי כאמור דעתי היא שהמוכר לא הטעה את הקונה. בעיני הדברים הבאים שנאמרו בסוף המאמר על 'culpa in (401. Harvard l.r., p 77' contrahendoשהזכיר חברי קולעיםלמטרה בסוגיה של חובת תום-הלב במשא-ומתן לקראת כריתת חוזה, לענין גבולות ההתערבות המותרת לבתי-המשפט:

,כמובן, קיימות סכנות של ממש בנהיה נלהבת מדי, ללא אבחנה, אחרי מושגים של תום לב. התערבות שיפוטית בשם ההגינות צריכה לשמור על גבולותיה, כאשר היא פוגעת יתר על המידה באוטונומיה של הפרט, ושיבוש דיני החוזים שיש בו ,אי-דיוק מחשבתי מתוך כוונות טובות' מן הצורך להימנע ממנו, כדי שלא יושם לאל עקרון היסוד המוסרי של אחריות האדם למעשיו'.

.....

ובמלים אחרות, יש גבול לתפקיד האפוטרופוס שבית-משפט יכול למלא עבור אנשים מבוגרים ובני-דעת אשר התקשרו בעיסקות לתועלתם המסחרית".

.7גם טענתו החלופית של המערער, כאילו נופלת רכישת המקרקעין בגדר סעיף 5להסכם ועל-כן זכאי הוא לחלקו היחסי ברווחי העיסקה, דינה להידחות.

בית המשפט המחוזיקבע, עובדתית, כי הרכישה החוזרת של המקרקעין הייתה עיסקה עצמאית ונפרדת של מכירה מרצון לקונה מרצון, ולא היה לה קשר ישיר להפקעה שהתרחשה בשנת .1971קביעתו זו של בית המשפט מעוגנת היטב בחומר הראיות, הכולל את התכתובת הענפה שליוותה את המשא ומתו ואת עדותו של נציג "נתיבי איילון".

מסתבר, שבהסכם שבין חברת המוסך ל"נתיבי איילון" משנת 1971ויתרה החברה על זכותה לפי סעיף 195 לחוק התכנון והבנייה. סעיף זה עניינו במכירה חוזרת של קרקע מופקעת שייעודה שונה, והוא מחייב את הרשות המפקיעה להציע את הקרקע למכירה למי שהקרקע הופקעה ממנו במחיר שלא יעלה על סכום פיצויי ההפקעה בצירוף שוויה של השבחה שנעשתה בה. בשל הוויתור הזה של מוסך אביב התנהל המשא ומתן עם "נתיבי איילון" אודות רכישת הקרקע בחזרה על בסיס של עיסקה נפרדת וחדשה, והמחיר נקבע לפי הערכאות שמאי מקרקעין שהביאו הצדדים ולא על-פי האמור בסעיף 195 הנ"ל.

מעדותו של מנהל אגף הנכסים ב"נתיבי איילון", שניהל את המשא ומתן מטעמה,

--- סוף עמוד  428 ---

עולה, כי החברה לא ראתה עצמה מחויבת על-פי חוק למכור את הקרקע דווקא למי שהופקעה ממנו (אף שמטעמים מוסריים-ציבוריים העדיפה מכירה כזו), אלא במקביל ניהלה משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים אחרים. על השאלה, אם המכירה ב-1976הייתה פיצוי נוסף על התשלום ששולם ב-971, השיב העד: "חס וחלילה, אנחנו לא משלמים פעמיים פיצויים".

כזכור, עסק סעיף 5בהסכם שבין המערער לצ'פניק במקרה של "תביעה בכל צורה שהיא לתשלום נזק ו/או פיצוי בקשר להפקעת נכסי החברה". אילו הוכיח המערער, שהמחיר ששולם עבור רכישת הקרקע נופל בהרבה ממחירה הריאלי וכי ההפחתה במחיר נבעה מן ההפקעה, ייתכן שאפשר היה לראות בעיסקה השנייה פיצוי מוסווה, המזכה את המערער בחלקו היחסי. אך כיוון שחומר הראיות מצביע על מצב הפוך, הרי שגם פרשנות מרחיבה של לשון הסעיף איננה יכולה להביא למסקנה, שהרכישה, בנסיבות שתוארו, באה בגדרו של הסעיף.

מן הטעמים הללו יש, לדעתי, לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 000, 4שקלים חדשים, בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

השופט מ' בייסקי: אני מסכים.

השופט א' גולדברג: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

5129371

54678313

ניתן היום, י"ז בחשוון תשמ"ח (9.11.87).

--- סוף עמוד  429 ---

____________________________________________________________________________________________________

עא 338/85‏ ‎ ‎מנחם שפיגלמן‎ ‎נ' דוד צ'פניק, פ''ד מא(4) 421

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×