צור קשר

  • מאמרים עובדים זרים

  • 1

ביטול כתב אישום העסקת עובדים זרים

4.6470588235294 1 1 1 1 1 (17 Votes)
ביטול כתב אישום העסקת עובדים זרים

נימוקים לביטול כתב אישום העסקת עובד זר

במאמר זה נדון בשיקולים שעל המדינה לשקול עובר להגשת כתב אישום בגין העסקת עובד זר, על פי חוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"). נדגיש כבר עתה כי הגם שאין מחלוקת בדבר סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקולים שהביאו להגשת כתב אישום בגין העסקת עובדים זרים, עדיין, מפסקי דין שקיבלנו לידינו כ- עו"ד עובדים זרים,  יימנע בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו, אלא עם כן שיקולים אלו נגועים בחוסר סבירות קיצוני.


 


להשלמת התמונה מומלץ לעיין במאמר משרדנו הודעת קנס / כתב אישום העסקת עובד זר

הגשת כתב אישום בגין העסקת עובד זר אינה עניין של מה בכך, על המדינה לשקול הגשת כתב אישום בגין העסקת עובדים זרים בכובד ראש:

בקשה לביטול כתב אישום מוגשת מכוח סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982. כתבי אישום המוגשים בעבירות מנהליות כפופות להנחיות הפנימיות של היועץ המשפטי לממשלה המתקרא: "נוהל והנחיות להפעלת חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985" (מספר הנחיה 4.3041 (60.004) (להלן: "הנחיות היועמ"ש"). העוסק בית השאר בנסיבות המצדיקות כתבי אישום.

הנחיות היועמ"ש כאמור לעיל משמשות בסיס להנחיות הפנימיות של משרד התמ"ת לתובעים המגישים כתבי אישום כנגד מעסיקי עובדים זרים. עיון בהנחיות היועמ"ש ובהנחיות משרד התמ"ש לתובעים מביא בין השאר למסקנות אלו:

  1. מדינת ישראל תגיש כתב אישום כנגד מעסיק עובדים זרים כאשר מתברר כי אין המדובר בעבירה חד פעמית, אלא המדובר בעבירות חוזרות ונשנות (או כאשר מדובר בהעסקה בנסיבות חמורות במיוחד). הקנס המנהלי על העבירה הראשונה מהווה מעין "אזהרה למעסיק".
  2. כמו כן, הרשעה אחת בעבירות על חוק עובדים זרים או שלש עבירות על חוקי עבודה אחרים מהווים מעין "אזהרה" למעסיק לתקן את דרכיו, שאם לא כן תגיש המדינה כנגדו כתב אישום.
  3.  ההנחיות מטילות חובה על התובע לרשום את נימוקיו להגשת כתב האישום. חובה זו מטילה אחריות וחובת זהירות מוגברת על התובע לבדוק ולשקול ביסודיות את נסיבותיו של כל נאשם, עובר להגשת כתב אישום כנגדו.

הנה כי כן הנחיות היועמ"ש וההנחיות הפנימיות של משרד התמ"ת מביאים לידי ביטוי את הכלל הידוע בפלילים כי "אין מענישים אלא אם כן מזהירים". מדינת ישראל רואה בחומרה הגשת כתב אישום פלילי כנגד האזרח ומטילה על התובע אחריות וחובת זהירות מוגברת על מנת למנוע הגשת כתב אישום כנגד אזרח ששמו הטוב וכבודו מוטלים כאן על הכף.

הדברים באו לידי ביטוי בדברים שנאמרו בבג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד (פורסם בנבו) ובהתייחס לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות:

"עיקרו של החוק הוא, כאמור, בהסבת עבירות פליליות לעבירות מינהליות; מגמה זו תלמדנו, וזה הפירוש הראוי שיש ליתן לחוק, כי עבירות שנקבעו כעבירות מינהליות - בהן העבירות שבגינן הוגש כתב-אישום נגד העותר - דרך המלך היא להטיל בגינן קנס מינהלי, ובהליך מינהלי; זו דרך המלך, ואילו יוזמת הפרקליטות להגיש אישום פלילי בגין עבירה מינהלית היא החריג והיוצא לכלל. מסקנה זו - כי הגשת אישום בגין עבירה מינהלית הינה חריג ויוצא –נדרשת לא אך ממגמתו הכללית של החוק אלא אף מלשונו של סעיף 15לחוק גופו: תובע כי יבקש להגיש כתב-אישום בגין עבירה מינהלית, סמכותו עומדת לו, ואולם זאת רק "כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו". החוק כמו מטיל על תובע נטל של הסבר על שום מה ולמה אומר הוא לנקוט הליך פלילי תחת הליך מינהלי: מוסמך הוא לעשות כן רק אם הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת "מטעמים שיירשמו". ומתוך שהמדובר ביוצא לכלל, ממילא חייב להימצא בצדו הצדק ראוי. יתרה מזאת: החובה להעלות על הכתב נימוקים להגשתו של אישום פלילי ("מטעמים שיירשמו") מלמדת מעצמה על החשיבות שהמחוקק מבקש ליתן לאותם נימוקים שחובה לרושמם. לא עוד, אלא שעצם יצירתה של החובה לרישומם של נימוקים יש בו כדי ללמד על אפשרות ביקורת חיצונית על מעשה הפרקליטות: "... ניתן להניח כי לו הייתה הכוונה אך לביקורת מינהלית פנימית על הטעמים הללו על ידי מי שממונה על התובע, לא היה נושא זה מוצא ביטויו בחוק החרות" (הנשיא שמגר ברע"פ 91/92 [10]). 

ונפסק שם עוד:

"לא הרי המשלם קנס מינהלי כהרי העומד למשפט פלילי, וכבר עמדנו על האות שנאשם במשפט פלילי עשוי לשאת על מצחו. שמו הטוב של אדם - כבודו ושמו הטוב - נתונים בידיו של תובע, וראוי איפוא שתובע ישקול בכובד ראש אם יגיש ואם לא יגיש כתב-אישום בעניינו של פלוני. הדרישה לרישום הטעמים נועדה לשמש ערובה - ולו חלקית - לאותו כובד ראש נדרש. לעולם יזכור תובע ותשמור פרקליטות מה כוח ושליטה על חיי אדם וכבודו ניתנים בידיהם. וכדברי השופט ג'קסון כפי שהם מובאים על-ידי השופט ברק, בבג"צ 329/81, ב"ש 217/82, 376/83, 670[15], בעמ' 335: 'The prosecutor has more control over life, liberty and reputation than'any other person in america "

גם בג"צ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) חזר בית המשפט על הדברים שנאמרו בבג"צ 5537/91 הנ"ל בקובעו כי יש לעשות שימוש בדין הפלילי באופן מידתי וכאמצעי של "מפלט אחרון" שייוחד להתנהגות שיש עמה גינוי ואשמה.

  

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום כתב אישום וקנסות עובדים זרים

אין להחיל על אזרח הנחיות הקובעות את הנהלים להגשת כתב אישום בגין העסקת עובדים זרים, בעוד שאלו מעולם לא פורסמו:

הנחיות בהן נעזרים התובעים מטעם המדינה על מנת להגיש כתב אישום בכלל וכתב אישום על העסקת עובד זר יש לפרסם. קיימת חובה שבדין לפרסם הנחיות, אשר בכוחן להטיל כתם פלילי על אזרח, שבד"כ חי חיים נורמטיביים וכשל פעם אחת בהעסקת עובד זר. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שיש שינוי כלשהו בהנחיות המחמיר עם מעסיקי עובדים זרים ולא ניתן לעשות זאת ללא אזהרה וללא פרסום ברור מראש.

לדוגמא, אם בהנחיות קודמות ההוראה הייתה להגיש כתב אישום רק כנגד מעסיק עובדים זרים שכבר קיבל קנס, או קנסות בגין העסקה שלא כדין או כאשר הוא העסיק עובד זר בנסיבות חמורות במיוחד. ועתה בהנחיות חדשות שמוציאה המדינה היא רואה בהעסקת עובדים זרים במשק בית כ "מכת מדינה" והיא מורה לתובע להגיש כתב אישום בכל פעם שמעסיק העסיק עובד זר במשק בית, גם אם זו הפעם הראשונה – יש לפרסם הנחיות אלו ברבים על מנת שהציבור יהיה מודע להשלכות החדשות שהוא יכול לעמוד בהם, אם יעסיק עובד זר שלא כדין.

הדברים קיבלו ביטוי באמור בבעעמ 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן (2006) , סא (1) 211 (פורסם בנבו):

"בשולי הדברים, לאחר שגיבשנו מסקנתנו לגופם של הערעורים, איננו יכולים להתעלם בפסק דיננו זה מן הטענות החמורות שהעלו המשיבים בעניין אי פרסומו המספק של נוהל הידועים בציבור, על גלגוליו השונים. בית משפט זה הרבה לעמוד על חובת פרסומן של הנחיות פנימיות שיש בהן כדי לאצול על זכותו של הפרט (ראו, בין היתר: בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו(3) 501, 513; בג"ץ 3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778, 787; בג"ץ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ(2) 177, 187-186, 193-192; בג"ץ 1477/96 נמרודטקס בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר, פ"ד נג (5) 193, 200-198; פרשת עבאס-בצה הנ"ל, בע' 491-490).

שאלת פרסומה של מדיניות משרד הפנים ביחס לדרישת יציאתו מן הארץ של בן זוג זר התעוררה גם בפרשת סטמקה הנ"ל, שם הסתפקה המדינה בפרסום חד פעמי של הנוהל הרלוונטי בהודעה מטעם דובר משרד הפנים. על כך נמתחה ביקורת חריפה מצד בית משפט זה: "מצב דברים זה, לא זו בלבד שאין הוא משביע רצון אלא שגובל הוא באי-חוקיות ממש... מקורה של חובת פרסום זו [חובת פרסומן של הנחיות פנימיות – ד.ב.], כך פסקנו, '...נדרשת מתוך מהותה של המאטריה וכנגזרת מעקרון שלטון החוק...' (פרשת אפרתי, שם, בעמ' 515). ובמקום שבו מדובר בפגיעה כה-עמוקה בזכות היחיד – בזכות בת זוגו של ישראלי להמשיך ולחיות בארץ עם מי שבחרה בו להיות לה חבר לנישואין – אין ספק בלבי כי חובה היא המוטלת על משרד הפנים לפרסם את מדיניותו ולעשותה נגישה לכל מי שיבקש לקרוא בה וללומדה". (שם, בע' 768) והנה – על אף שבינתיים עוגנו ההלכות בעניין פרסום הנחיות מינהליות בחוק (ראו סעיף 6 לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998) - דומה כי לא נעשה די לקיום חובה זו. נכון להיום חל שיפור במצב, ומתברר כי הנוהל מפורסם אמנם באתר האינטרנט של משרד הפנים. עם זאת, מדובר בנוסח חלקי ביותר, אשר אינו כולל את מלוא האינפורמציה החיונית, ואף אין נזכרת בו דרישת היציאה מן הארץ. לנוכח חשיבותו הרבה של הנוהל והשפעתו על מעמדם של אנשים רבים, נדרש פרסום מקיף ומלא שלו, הכל בכדי להבטיח נגישות סבירה לנוהל מצד אלה שיזדקקו לו. על המדינה להקפיד הקפדה יתרה על עמידה בחובתה זו."

בעניין ה נפסק גם בעעמ 9187/07 אורי לוזון נ' משרד הפנים (2008) (פורסם בנבו):

"אמור, הקביעה כי ההנחיה אינה בגדר תקנה בת פועל תחיקתי מביאה למסקנה כי סעיף 17 לפקודת הפרשנות אינו חל לגביה, קרי, אין חובת פרסום ברשומות. ואכן, הגישה שהיתה מקובלת בפסיקה הינה, כי הנחיות מינהליות אינן חייבות בפרסום [הר זהב, עמ' 141; בג"ץ 311/59 אפרתי-מסרופי, שותפות רשומה נ' ראש העיר, חברי המועצה ובני העיר ירושלים, פ"ד יד(2) 1457, 1459-1460 (1960); ע"א 297/80 גיל אלקטרוניקה בע"מ נ' מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לו(2) 403, 407 (1982)].

יחד עם זאת, בבג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו(3) 501 (1992), החלה מסתמנת גישה שונה. באותו עניין, קבע כבוד השופט חשין, כי חובת פרסום ההנחיות נגזרת מעיקרון שלטון החוק, מאופי המשטר הדמוקרטי ומכללי הצדק הטבעי (ראו גם מאמרו של דותן, עמ' 483-484).

הפסיקה המשיכה וקבעה, כי על אף שאין חובת פרסום של הנחיות פנימיות ברשומות, הרי שכאשר מדובר בהנחיות פנימיות שיש בהן כדי להשפיע על זכות הפרט, תנאי מוקדם לקביעתן והחלתן הוא בהבאתן לידיעת המעוניינים [בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 767-769 (1999); בג"ץ 2271/98 עאבד נ' שר הפנים, פ"ד נה(5) 778, 789 (2001) (להלן: פרשת עאבד)]. מלים אחרות, נקבע כי על הרשות לפעול באופן סביר בנסיבות העניין כדי להביא את הנחיותיה הפנימיות לידיעת האזרח [ע"א 4275/94 הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנית בע"מ, פ"ד נ(5) 485, 528 (1997)]. החובה שהתגבשה, לפרסם הנחיות מנהליות, מושתתת על מספר טעמים עיקריים: הכרה בזכותו של הפרט לדעת את הנורמות העשויות להשפיע על מהלך חייו; בפרסום הכללים אשר לפיהם פועלת הרשות המנהלית יש כדי להוות מחסום כנגד שרירות לב שלטונית; ובנוסף, פרסומם של הכללים חושף אותם, ובכך גם את הרשות, לביקורת ציבורית ואף שיפוטית, אשר יכולה להוביל לשיפור מתמיד בדרך תפקודה של הרשות [בג"ץ 1477/96 נמרודטקס בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר, פ"ד נג(5) 193, 199 (1999) (להלן: פרשת נמרודטקס)]. ניתן לבסס את החובה לפרסם הנחיות פנימיות גם על שיקולי יעילות (שם, עמ' 200; מאמרו של דותן, עמ' 485)

דברים נחרצים יותר נפסקו בבגץ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד הנ"ל:

"השאלה, אם יוכל אדם לפטור עצמו בקנס מינהלי או אם יהיה עליו לעמוד לדין פלילי, אין זה ראוי כי יוכרע בה על דרך של משחק במחבואים בין האזרח לבין הרשות. הנחיות הפרקליטות חייבות להתפרסם לרבים, כדי שהרבים יכלכלו מעשיהם על פיהן ויידעו גבולותיה של עבירה מינהלית; וגמישותו של שיקול הדעת המוקנה לרשות יוכל לעמוד לה כדי שלא יערימו עליה. הסתרת ההנחיות מהאזרח, לבד מכך שהיא נוגדת מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי - ומוסיפה היא ומאפשרת שרירות בעשייה - אין בה לא סבירות ולא היגיון: אליבא דכולי עלמא זכאי נאשם לדעת אותם טעמים שהביאו להגשת כתב-אישום נגדו, ומשיידע את אלה, תתגלה לו ממילא מדיניות הרשות, במישרין או בעקיפין. מה היה לה איפוא לפרקליטות כי ראתה להסתיר את מדיניותה מראש?"

logoround

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום כתב אישום וקנסות עובדים זרים

 

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
להתייעצות, אתם מוזמנים
להתקשר בטלפון: 03-6129124
או כתבו לנו כאן, ואנו נשיב לכם מייד