צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

ביטול מתנה במקרקעין

4.7619047619048 1 1 1 1 1 (21 Votes)
ביטול מתנה במקרקעין

מאמר זה יעסוק בהסכם מתנה וליתר דיוק, בביטול הסכם מתנה במקרקעין, סוגיה בה משרדנו כמשרד עורכי דין לחוזים עוסק בה לא מעט. מניסיוננו, מאחר ובד"כ מתנה במקרקעין ניתנת לבן משפחה, כאשר מבקש מעניק המתנה או יורשיו לבטלה מעורבים בעניין אמוציות קשות. מאמר זה נועד על מנת לפשט את הבנתו של הקורא ולהבין מתי ניתן לבטל מתנה במקרקעין ומתי לא.

במסגרת מאמר זה נדון בין השאר בעניינים אלו:



חוק המתנה:

חוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") מסדיר את סוגיית הענקת מתנות. לענייננו רלוונטי בעיקר סעיף 5 לחוק המתנה אשר יצוטט להלן:

"התחייבות לתת מתנה

5. (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

 

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

 

(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן."

מרבית התביעות לביטול חוזה מתנה במקרקעין סובבים סביב סעיף 5 לחוק המתנה ובתי המשפט עיצבו במהלך השנים את ההלכות הנהוגות בתביעות לביטול הסכמי מתנה במקרקעין. בהמשך הדברים נדון בהלכות אלו בהרחבה.

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

גמירות דעת בהסכם מתנה:

על גמירות דעת בחוזים דנו בהרחבה במאמר משרדנו "ביטול חוזה" ולנוחותכם קישור לסעיף העוסק ב- "גמירות דעת בחוזים". על קצה המזלג נאמר כי משמעות המושג גמירות דעת הינו הרצון להתקשר בחוזה משפטי מחייב. המדובר בכוונה אמיתית, ללא השפעות חיצוניות בלתי הוגנות על צד להסכם לקבל עליו את תנאי החוזה. במידה ויש פגם בכוונה להתקשר בחוזה (היעדר גמירות דעת ו/או מסוימות) לרבות השפעה חיצונית לא חוקית (אילוץ ו/או עושק) ולרבות כאשר המציאות שהוצגה לחותם מעוותת (טעות ו/או הטעיה), עולה החשש הסכם בכלל, והסכם מתנה במקרקעין בפרט, נחתם שלא בגמירות דעת.

בהסכם מתנה במקרקעין, יבדוק בית המשפט בקפדנות יתרה את גמירות הדעת של נותן המתנה. בהסכם כגון זה, עקרון ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פחותה וחשיבות גמירות הדעת וכוונתו האמיתית של נותן המתנה גדולה הרבה יותר. משום כך יקפיד בית המשפט ויבדוק האם הביטוי החיצוני של הכוונה להעניק מתנה, היינו הסכם המתנה במקרקעין, מבטא נאמנה את רצונו האמיתי ואת גמירות דעתו של המעניק במועד עריכתו.

עקרון זה בא לידי ביטוי בין השאר בע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי ז"ל [פורסם בנבו]:

"נוכח אופייה של העיסקה החד-צדדית של מתנה, ישנה ציפייה סבירה שמקבל המתנה יעמוד על כוונותיו של המעניק ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית" (עמ' 598 לפסק הדין).

כאמור, חוזה המתנה הינו חוזה חד צדדי. לפיכך, במאזן האינטרסים בין הצדדים בחוזה מתנה ייתן בית המשפט חשיבות גדולה הרבה יותר לכוונתו של מעניק המתנה וחשיבות פחותה לאינטרס ההסתמכות של המקבל. ככל שעולה חשש, ולו הקל ביותר, בדבר כשרותו של מעניק המתנה ייטה בית המשפט להקפיד יותר עם בדיקת גמירות הדעת בחתימה על הסכם המתנה.

כך למשל, כאשר המדובר במעניק שהינו בגיל מופלג במיוחד ו/או כאשר המדובר באדם חולה ו/או כאשר המדובר באדם שאינו יודע קרוא וכתוב או אינו מסוגל לקרוא ולכתוב ו/או כאשר המדובר בנסיבות חתימה בלתי רגילות ו/או כאשר המדובר במתנה שניתנת שלא לבן משפחה ו/או כיו"ב נסיבות יבדוק בית המשפט בהקפדה ייתרה האם אכן חוזה המתנה משקף נכונה את כוונתו של המעניק.

במיוחד נכונים הדברים כאשר המדובר בחוזה מתנה של מקרקעין ושבעתיים כאשר המדובר במתנה של דירת מגורים של המעניק. ראו לעניין זה ע"א 6296/05 כהן נ' עזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל [פורסם בנבו, 05.08.07]; ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג [פורסם בנבו, 20.07.95].

ואולם, אין באמור לעיל כדי להפוך את נטל ההוכחה בדבר גמירות הדעת של נותן המתנה ועליו, או על יורשיו, מוטל הנטל להוכיח שלא הייתה גמירות דעת בעת החתימה על הסכם המתנה (ראו רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול שירותים והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף [פורסם בנבו]; ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל [פורסם בנבו].

נזכיר למען הסר ספק כי כמו בכל חוזה, ייבחן בית המשפט גם את מסויימותו של החוזה, היינו האם הוא מכיל את כל הפרטים הנחוצים על מנת שישתכלל חוזה משפטי מחייב. על עקרון המסוימות תוכלו ללמוד יותר גם במאמר משרדנו ביטול חוזה בחלק שיועד ל- "מסוימות בכריתת חוזה".

 

הוראות מיוחדות לגבי הסכם מתנה במקרקעין:

דרישת הכתב במתנה במקרקעין

סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע:

"התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב"

דרישה זו "מתכתבת" עם דרישת הכתב בסעיף 5(א) לחוק המתנה ומדגישה את חשיבות דרישת הכתב בעסקאות מתנה בכלל, ובעסקאות מתנה במקרקעין בפרט. מטרתה של דרישת הכתב היא לחזק את רצינותו של המעניק ואת וגמירות דעתו להעניק את המתנה. נפסק כי דרישת הכתב נועדה על מנת להגן על נותן המתנה, לתת לו זמן לחשוב ולהרהר בכובד ראש בדבר, על מנת שהענקתו לא תיעשה בפזיזות ובקלות דעת. עמד על כך השופט לנדוי בע"א 11/75 ועד הישיבות בא"י נגד עו"ד מיכאלי [פורסם בנבו]:

" דרישת המסמך בכתב בסעיף 5(א) [ לחוק המתנה – י.ג.] היא דרישה מהותית, כי היא עשויה להרשים את המתחייב ברצינות מעשהו ולהגן עליו מפני חיפזון. בהתחייבות לתת מתנה דווקא דרושה ערובה פורמלית כזאת במיוחד כי הרי המדובר בהתחייבות חד צדדית... פן יכשל אדם באמירה בעלמא הנאמרת בפזיזות " (שם בעמ' 642-643).

ראו בעניין זה גם פסק דינו של השופט זוסמן בע"א 726/71 גרוסמן נגד מנהל עזבון בידרמן [פורסם בנבו] של כב' השופט זוסמן.

אכן, בפסק הדין המנחה בע"א 986/93 קלמר נ' גיא [פורסם בנבו] נפסק כי עקרון תום הלב בחוזים גובר במקרים מסוימים על דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין. ואולם, דרישת הכתב תמיד נחשבה ונדרשה כביטוי לרצינות וגמירות דעתם של הצדדים לרבות בהסכם מתנה במקרקעין (ראו פס"ד קלמר הנ"ל וראו גם בספרו הנ"ל של פרופ' ראבילו בעמ' 344).

לא אחת עלתה השאלה בפסיקה האם בעסקת מתנה במקרקעין בין בני משפחה יש להקל בדרישת הכתב. ההלכה בעניין זה באה לידי ביטוי בין השאר בע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ [פורסם בנבו 21.3.11]:

"...ודוק: מקובלת עליי לחלוטין עמדתו של השופט (כתוארו אז) ת' אור בעניין שמיר הנ"ל לפיה אין ליצור בהקשר זה קטגוריה נפרדת המקלה עם בני משפחה לעניין דרישת הכתב..."

ראה גם דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1681/10 עיני נ' סידי [פורסם בנבו 5.7.10] שם נקבע כי על מנת שדרישת הכתב תהיה מרוככת הרי יש צורך במערכת "תחליפית" משמעותית ומוצקת.

לסיכום חלק זה נאמר כי רק במקרים נדירים ביותר, אשר מהם עולה " זעקת הגינות " בעלת עוצמה מיוחדת , יכול הטוען לכך לגבור על היעדר חוזה מתנה בכתב (ראו : ע"א 8234/09 לילי שם טוב נ' כדורי פרץ הנ"ל; ע"א 6766/11 חג'אזי נ' חג'אזי [פורסם בנבו, 2013]) .

מתנה במקרקעין מוקנית אך ורק לאחר רישומה:

סעיף 6 לחוק המתנה קובע את דרכי ההקניה של מתנה ועם זאת קובע כי האמור בסעיף זה תקף רק "כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון".

כאשר המדובר במתנה במקרקעין, יש כמובן "דין אחר" הקובע כיצד מועברת זכות במקרקעין. סעיף 7 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע כדלקמן:

"7. (א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.

 

(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה".

הפסיקה, בהתבסס על סעיף 7 הנ"ל לחוק המקרקעין, קבעה כי הקניית מתנה במקרקעין מסתיימת אך ורק עם רישום הבעלות על שמו של מקבל המתנה. כל עוד לא נרשמה המתנה על שמו של המקבל, המדובר בהתחייבות ליתן מתנה בלבד ראו (ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ, [פורסם בנבו, 1986]; בע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו 15.11.2012]; מרדכי א' ראבילו "התחייבות ליתן מתנת מקרקעין" ספר ויסמן – מחקרי משפט לכבודו של יהושע ויסמן 557, 561 (שלום לרנר ודפנה לוינסון-זמיר עורכים, 2002).

במאמר מוסגר ראוי לציין כי כאשר המתנה היא זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין, כמו למשל זכות במקרקעין, ניתן להשלימה גם ללא רישום בלשכת המקרקעין. ראו בעניין זה עא 879/14 עמוס נחשון נ' יהודה נחשון [פורסם בנבו, 05.05.2016] והאסמכתאות שם.

 

זכות החזרה מהענקת מתנה על פי סעיף 5(ב) לחוק המתנה – כל עוד לא שינה מקבל המתנה את מצבו וכל עוד לא ויתר מעניק המתנה בכתב על זכותו לחזור בו מהמתנה:

סעיף 5(ב) לחוק המתנה קובע כי כל עוד לא שינה מקבל המתנה את מצבו בהסתמך על התחייבות המעניק לתת את המתנה, רשאי מעניק המתנה לחזור בו, אלא אם כן ויתר בכתב על רשות זו. יש לזכור בהקשר של הענקת מתנה במקרקעין כי כאמור לעיל, כל עוד לא נרשמה המתנה על שם המקבל בפועל, המדובר בהתחייבות לתת מתנה (ראו בהקשר זה ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג [פורסם בנבו, 20.7.95]. לפיכך, כל עוד לא נרשמו המקרקעין על שם מקבל המתנה, חוזה המתנה במקרקעין נחשב כהתחייבות ליתן מתנה.

לפיכך, ועל פי סעיף 5ב' לחוק המתנה, כך עוד לא הושלמה עסקת המתנה במקרקעין רשאי מעניק המתנה לחזור בו והוא אפילו לא נדרש לתת סיבה כלשהי לחזרה מהמתנה (ראו: ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי [פורסם בנבו]; ע"א 954/93 חג'בי נ' בן יונה [פורסם בנבו]).

ביטול הסכם, ובכלל זה הסכם מתנה, צריכה להיות על דרך של מסירת הודעת ביטול למקבל המתנה. עמד על כך בית המשפט העליון בדנ"א 1522/94 נייגר נ' מיטלברג [פורסם בנבו] בפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן:

"חוק המתנה קבע את האופן שבו תעשה ההתחייבות ואת זכות המתחייב לחזור בו ממנה, לא קבע ...את הדרך שינקוט המתחייב כדי לחזור בו מהתחייבותו. החזרה מההתחייבות היא פעולה משפטית חד צדדית...אולם חל עליה העיקרון הידוע שלפיו משתכללת פעולה כזו רק אם היא נקלטת על ידי הצד הנוגע בדבר. הצורך בקליטת הביטול נובע מדיני החוזים החולשים על ההתחייבות, בין בהחלה ישירה של חוק החוזים, בין מכוח סעיף 61 (ב) שבו, ובין מכוח העקרונות הכלליים של הדין...אין להתעלם מן האינטרס של...המחזיק בהתחייבות, שפיתח ציפיות למימושה. בידי הנותן הכוח לבטל את נתינתו. עליו להשתמש בכוח זה בתום לב ובדרך מקובלת שהיא... יידוע מקבל ההתחייבות בדבר ביטולה". (שם בעמ' 324-325)

יודגש כי זכות החזרה מהמתנה על פי סעיף 5ב' הנ"ל מוקנית למעניק המתנה באופן אישי, ולא ליורשיו. במידה וזכות החזרה מהמתנה על פי סעיף 5ב' לא מומשה במהלך חייו של המעניק, פקעה זכות זו עם מותו ואין לסעיף זה תכולה. (ראה ע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגורי [פורסם בנבו, 2002]; ע"א 11/75 ועד הישיבות בא"י נ' מיכאלי [פורסם בנבו]).

מניסיונו של הח"מ כעורך דין חוזים בכלל וכעו"ד המייצג בתביעות לביטול הסכם מתנה במקרקעין בפרט עולה לא אחת השאלה מה משמעות המונח "שינה את מצבו" כאמור בסעיף 5ב' לחוק המתנה. על עניין זה עמד המלומד פרופ' מרדכי אלפרדו ראבילו בספרו פירוש לחוק החוזים – חוק המתנה, תשכ"ח-1968:

"יש לשים לב לביטוי שבו החוק משתמש. נאמר 'שינה את מצבו', ולא נאמר 'שינה את מצבו לרעה' או 'שינה את מצבו הרכושי' דווקא. עיקרה של האמירה 'שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות' מכוון לכך שההתחייבות היתה הגורם הסיבתי שהביא לשינוי אשר אותו יש לשקול מבחינת משמעותו, כאשר המתחייב מבקש לחזור בו מהתחייבותו. לא כל שינוי שולי וקל-ערך חוסם חזרה מן המתנה... שינוי מצב על-ידי הסתמכות על התחייבות יכול להיות שינוי מקום מגורים, מבלי שהדבר יהיה קשור בהכרח בשינוי במצבו הכלכלי של המקבל. יש לתת משקל לזיקה ההגיונית שבין ההתחייבות להסתמכות, ובמקרה זה אלה הם 'המתנה ומהותה מחד גיסא והשינוי מאידך גיסא. אם המקבל עשה מעשה של ממש- כגון רכישת דירה על סמך הבטחת המתנה- ברור כי המבטיח לא יוכל לחזור בו מהבטחתו, שהרי על יסודה המקבל הכניס את עצמו להתחייבות כספית. יש מקרים שבהם השקעת כספים בבניית בית על קרקע שאיננה רשומה בשם המשקיע היא שינוי מצב". (שם בעמ' עמ' 362-363).

על וויתור של מעניק מתנה על זכותו לחזור בו מעסקת המתנה כאמור בסיפא לסעיף 5(ב) לחוק המתנה עמדה השופטת שטרסברג כהן בע"א 954/93 חג'בי נ' בן יונה הנ"ל:

"וויתורו של המתחייב לתת מתנה על הזכות לחזור בו ממנה, צריך להיעשות בכתב. עם זאת אין הוא חייב להיות מפורש, וניתן להסיקו מכללא... ניתן לראות בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר ויתור על זכות החזרה מהמתנה...במקרה דנן לא ניתן אומנם ייפוי כוח בלתי חוזר, אולם סבורתני כי מתן ייפוי כוח בלתי חוזר איננו הדרך היחידה שממנה ניתן ללמוד על ויתור הנותן על זכות החזרה בו מן המתנה".

דברים אלו תואמים את ההלכה לפיה ייפוי הכוח בלתי חוזר אכן מהווה ויתור על הרשות שניתנת למעניק המתנה במקרקעין לחזור בו ממנה. עמד על הדברים בית המשפט בע"א 403/91 מזרחי נ' מזרחי [פורסם בנבו]:

"...בפסיקת בית משפט זה נתעוררה בעבר מחלוקת המתעוררת גם בענייננו: האם ייפוי כוח בלתי-הדיר, אשר ניתן על ידי נותן ההתחייבות, לשם ביצוע הפעולות הדרושות להשלמת הקניית הבעלות במתנה, מהווה משום "ויתור בכתב" על זכות החזרה לפי סעיף 5ב' לחוק המתנה?"

 

מחלוקת זו התעוררה לראשונה בעניין סעתי, ושבה ועלתה בעניין ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיב, [פורסם בנבו] וכך מתאר בתמצית השופט בך, בפסק דינו בעניין טוקאן את המחלוקת שהתגלעה בעניין סעתי: גישת השופטת נתניהו הייתה כי מן הדין להפריד הפרדה ברורה בין שתי העסקאות, עסקת השליחות ועסקת המתנה, ולא להסיק ממתן ייפוי כוח בלתי חוזר שהמתחייבת ויתרה בזה על זכות החזרה מן המתנה, במובן הסיפא של סעיף 5(ב) הנ"ל. העמדה של המשנה לנשיא השופטת בן פורת ושלי הייתה שונה, אנו ראינו במתן ייפוי כוח בלתי חוזר – כדי להבטיח את הענקת המתנה משים ביטוי בכתב לכוונת הנותן לוותר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו לתת את המתנה בהעדר ראייה לסתור...

 

... ראוי להוסיף שבמקרים שבהם נעשה הויתור על זכות החזרה ממתנה, בייפוי כוח בלתי חוזר, יש משנה תוקף לכוונת הויתור. סיווגה של הפעולה המשפטית שביצע הנותן, בתור התחייבות לתת מתנה ולא בתור מתנה מושלמת, אינו נובע מלשון מסמכי ההתחייבות, אלא מהוראותיו של הדין החקוק, אשר דורש את רישום ההעברה כתנאי להשלמתה. אין המדובר כאן ברצונו המפורש של הנותן ליצור דווקא התחייבות לתת מתנה בעתיד, ולא להעביר את הזכויות בנכס למקבל המתנה עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ואין כאן כל סממן לרצון ברור שלא ליצור מתנה מוגמרת של ממש על אתר. לאור העובדה כי סיווגה של העסקה בתור התחייבות לתת מתנה בעתיד הוא סטטוטורי, ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתנה, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים ככל הניתן את הפעולות הדרושות מצידו לשם העברת הקניין במתנה, ע"י החתימה על ייפוי הכוח האמור". (שם בעמ' 205, ההדגשה אינה במקור).

ראו בעניין זה גם: ע"א 404/84 יחזקאל סעתי נ' פרחה סעתי [פורסם בנבו]; ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיב [פורסם בנבו].

נזכיר לסיום חלק זה את פסק הדין בתיק תא (ת"א) 8192-02-13 טליה פפרמן נ' חיה צוקרט [פורסם בנבו, 02.08.2016] שם דן בית המשפט בשאלה האם צוואה המזכירה דירה כחלק מעיזבון המנוחה גוברת על חוזה מתנה לגבי אותה דירה עליו חתומה המנוחה, שעדיין לא הושלמה העברתה. לאחר סקירת נסיבות המקרה קבע בית המשפט כי עסקת המתנה גוברת על האמור בצוואת המנוחה.

 

זכות החזרה מהענקת מתנה על פי סעיף 5(ג) לחוק המתנה – זכות החזרה מהענקת מתנה מחמת התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה והרעה במצב הכלכלי מצדו של מעניק המתנה:

במידה וזכות החזרה של מעניק המתנה אינה נכנסת לגדרו של סעיף 5(ב) לחוק המתנה אשר את תנאיו פרטנו לעיל, עדיין עומדת לו זכות החזרה בהתקיימו של האמור בסעיף 5(ג) לחוק שהינו סעיף גורף יותר. במקרים האמורים בסעיף זה רשאי מעניק המתנה במקרקעין לחזור בו מהתחייבותו אפילו אם ויתר על זכות זו בכתב ואפילו אם מקבל המתנה שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות. כל זאת אם יראה התנהגות מחפירה מצדו של מקבל המתנה ו/או בהרעה ניכרת במצבו הכלכלי.

התנהגות מחפירה:

התנהגות מקבל המתנה במקרקעין (או בכלל) נחשבת כהתנהגות מחפירה כאשר היא עולה כדי כפיות טובה או פגיעה בכבודו של המעניק או של בני משפחתו (ראה ספרו של המלומד ראבילו הנ"ל, בעמ' 385). בית המשפט פירש בהרחבה את הביטוי "התנהגות מחפירה" ובכך הקל על מעניק המתנה לחזור בו מהמתנה אם יראה כי מקבל המתנה לא נהג בו כשורה. הפסיקה קבעה כי על מקבל המתנה לנהוג במעניק המתנה בדרך ארץ, בכבוד ובהכרת תודה. חריגה מהתנהגות זו משמעה הפרת חובת תום הלב המוטלת על מקבל המתנה כצד לחוזה וכמו בכל הסכם, הפרת תום הלב הינה עילה לביטולו. בחינת הטענה בדבר התנהגות מחפירה תיעשה על פי מבחנים סובייקטיביים ותוך בחינת הנסיבות ומערכת היחסים הספציפית בין נותן המתנה למקבלה. עמד על כך בית המשפט בע"א 350/96 וייסר נ' שביט [פורסם בנבו, 1999]:

"לאור אופיה המיוחד של המתנה וחובת תום הלב של המקבל, כפי שאני מבין אותה, אין לפרש את הביטוי לפי משמעותו הרגילה, אלא לפי המשמעות שיש לתת לו על רקע מערכת היחסים שבין נותן המתנה ומקבל המתנה. לדוגמא, מילת גנאי, אמירה של זילזול ואפילו עקימת פרצוף, שייחשבו ענין של מה בכך על רקע מערכת יחסים אחרת, משמעותן רעה וחמורה כאשר מדובר בנותן מתנה ומקבלה. לפי שיטתי, לענינו של סעיף5(ג) לחוק המתנה די בהתנהגות בלתי ראויה כלשהי כדי להקים את עילת החזרה".

יש להדגיש כי לא כל התערערות במערכת היחסים שבין הנותן למקבל תחשב כהתנהגות מחפירה מצדו של המקבל (ראו, כדוגמה, ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי [פורסם בנבו, 1996]; ע"א 6369/98 גרינברג נ' גרינברג, [פורסם בנבו, 2000].

חובת ההוכחה להראות התנהגות מחפירה או הרעה ממשית במצבו הכלכלי של מעניק המתנה מוטלת על כתפי הטוען לכך. נציין עוד כי במסגרת בדיקת טענותיו של מעניק המתנה בדבר התנהגות בחפירה מצדו של המקבל, יבדוק בית המשפט גם האם התנהגותו זו של המקבל לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של נותן המתנה. אם יתברר כי כך הם פני הדברים, לא יהיה מעניק המתנה רשאי לחזור בו מהתחייבותו (ראה ספרו של פרופ' ראבילו הנ"ל בעמ' 386).

 

ביטול מתנה כאשר המתנה הושלמה והמקרקעין נרשמו כבר על שם מקבל המתנה:

התחייבות להענקת מתנה במקרקעין תבוטל כאמור על פי הוראות חוק המתנה. ואולם כאשר הושלמה המתנה והמקרקעין נרשמו כבר על שמו של מקבל המתנה, יבוטל חוזה המתנה רק על פי דיני החוזים הכלליים (ראה פסק דין בראשי הנ"ל).

במסגרת עילות אלו ניתן למנות, מלבד היעדר גמירות דעת ו/או מסוימות גם את עילות הטעות, הטעיה, כפיה ועושק.

בנוגע לעילות אלו אשר מהוות נימוק לביטול חוזה בכלל וחוזה מתנה במקרקעין בפרט, תוכלו לעיין במאמר משרדנו "ביטול חוזה" שם דנו בסוגיות אלו בהרחבה ייתרה.

logoround

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
להתייעצות, אתם מוזמנים
להתקשר בטלפון: 03-6129124
או כתבו לנו כאן, ואנו נשיב לכם מייד