צור קשר

  • כתבי טענות דיון אזרחי מסחרי

  • 1

בקשה לביטול פסק דין - ערב יחיד

5 1 1 1 1 1 (3 Votes)

המדובר בתובענה כנגד ערב, כאשר בנק אוצר החייל טוען כי החייב העיקרי (שהינו אחיה של המבקשת) יצא את הארץ לצמיתות. למעשה, במועד הגשת התובענה היה החייב העיקרי בדיוק 3 חודשים פחות יום. לצידה של הערבה עומדות טענות הגנה טובות ומבוססות כנגד התובענה שהוגשה כנגדה לרבות הטענה כי המשיב מעולם לא מיצה את ההליכים כנגד החייב העיקרי, החייב העיקרי מעולם לא יצא את הארץ לצמיתות, אין בכתב התביעה כל עילה לפירעון מוקדם של ההלוואה כנגד הערב וכי הבנק גרם לאי מילוי חיוביו של החייב העיקרי. הערבה הגיעה אל משרדנו לשם ביטול פסק הדין ועיכוב ההליכים כנגדה. בסופו של יום, ולאחר הגשת הבקשות הגיע הבנק להסדר פשרה עם הערבה.



המבקשת, באמצעות ב"כ, מתכבד להגיש לבית המשפט הנכבד את בקשתה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה במעמד צד אחד בתיק שבכותרת ביום 17/11/08.

יצוין לעניין המועד להגשת בקשה זו כי היא מוגשת לאחר שנכשל המו"מ בין הצדדים להגיע להסדר וע"פ הסכמת הצדדים כי שמורה למבקשת הזכות להגיש את בקשתה לביטול פסק דין בתוך 21 מיום תשובתו הסופית של הבנק שניתנה ביום 02/02/08.

מבוא:

1. המדובר בתובענה כנגד ערב, כאשר המשיב טוען כי החייב העיקרי (שהינו אחיה של המבקשת) יצא את הארץ לצמיתות. למעשה, במועד הגשת התובענה היה החייב העיקרי בדיוק 3 חודשים פחות יום בחו"ל.

2. כפי שיובהר בהמשך הדברים לצידה של המבקשת עומדות טענות הגנה טובות ומבוססות כנגד התובענה שהוגשה כנגדה לרבות הטענה כי המשיב מעולם לא מיצה את ההליכים כנגד החייב העיקרי, החייב העיקרי מעולם לא יצא את הארץ לצמיתות, אין בכתב התביעה כל עילה לפרעון מוקדם של ההלוואה כנגד הערב וכי הבנק גרם לאי מילוי חיוביו של החייב העיקרי.

3. אשר על כן תטען המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין כנגדה, לפתוח את שערי בית המשפט בפניה וליתן לה את יומה בבית המשפט.

למבקשת סיכויי הגנה טובים ומבוססים כנגד התובענה:

המשיב מעולם לא מיצה את ההליכים כנגד החייב העיקרי:

4. ע"פ סעיף 27(ב) לחוק הערבות רשאי הבנק להגיש תביעה כנגד הערב באם החייב "יצא מן הארץ לצמיתות". בבר"ע (חיפה) 264/00 בנק הפועלים בע"מ נ' חיים נאה, תק-מח 2001(1), 1847 מתאר כב' הש' ג'ובראן את מערכת היחסים שבין הצדדים:

"...ראוי לזכור כי המחוקק הציב חומת מגן סביב הערבים (לפי התיקונים שבחוק הערבות) ומנע הגשת תובענה נגדם בטרם מוצו כל הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב. חומת מגן זו הוצבה בקו התפר שבין יחסי נושה-חייב-ערב והיא נועדה לתת ביטוי לשינוי המהותי שחל בחוק כלפי מימוש חיוביהם של הערבים. תכליתם המרכזית של התיקונים שחלו בחוק הערבות נועדה להגן על הערבים, משום שההנחה הבסיסית היא שמי שצריך להחזיר הלוואה שהוא נטל, הוא מי שנטל את ההלוואה ולא חברו שעשה לו טובה וחתם על הערבות (רוי בר-קהן, דיני הגנת הערב, עמ' 189 ,188)" .ו

5. אמנם קיימת חלופה כי עזיבת הארץ לצמיתות פוטרת את המשיב ממיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי. ואולם על מנת להפעיל אפשרות זו חובה על המשיב להראות כי פעל בצורה כלשהי על מנת לגבות את החוב מהחייב העיקרי. ולשם הדוגמא, הרי לא ייתכן כי יהיו לחייב נכסים או הכנסה כלשהי שניתן לעקל, אך מכיוון שהוא עזב את הארץ פטור הנושה מלנסות ולגבות את חובו מנכסים אלו.

6. ע"פ כתב התביעה עצמו ניתן ללמוד כי המשיב לא פעל על מנת למצות את ההליכים עם החייב העיקרי, המשיב אף לא ראה לנכון לטעון כך, וממילא לא הביא ולו ראשית ראיה שעשה פעולה כלשהי על מנת לנסות ולגבות את החוב מהחייב העיקרי.

7. למעשה, העובדה שפחות משלושה חודשים בלבד לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ראה לנכון המשיב לתבוע את הערבה, מביאה למסקנה לכאורה כי המשיב העדיף לפעול כנגד הערב מאשר למצות את כל ההליכים כנגד החייב העיקרי.

8. לאור חובת הנאמנות המוגברת החלה על בנק לא ייתכן כי המשיב יפטור את עצמו ממיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי רק באמצעות אישור כי זה יצא את הארץ ולא נרשמה כניסה מאוחרת חזרה ע"פ דרכונו. כדי להצדיק פעולה כנגד ערב מוגן שומה על הבנק לנסות ולממש בראש ובראשונה את זכויותיו כנגד החייב העיקרי בלבד ולהציג את פעולותיו בפני בית המשפט לשם ביקורת.

9. יודגש כי החייב העיקרי לא "נעלם" למשיב. ככל הידוע למבקשת הוא פנה כמה וכמה פעמים למשיב על מנת להגיע להסדר כלשהו לסילוק החוב. המשיב, שידע שיש ערבה בתיק הקשיח את תנאיו ולא הגיע לכל הסדר בו יוכל החייב העיקרי לעמוד.

10. אשר על כן תטען המבקשת כי היה על המשיב למצות את ההליכים כנגד החייב העיקרי ולא לבחור בדרך הקלה של הגשת תביעה ישירות כנגד הערבים. משלא עשה כן, ועט על העובדה כי החייב יצא את הארץ כמוצא שלל רב אין לאפשר לו להגיש את תובענתו כנגד הערבה עובר למיצוי ההליכים.

יצוין כי המשיב אף לא טען כי בכתב התביעה כי הוא פעל למיצוי כל ההליכים כנגד החייב העיקרי. נוכח עובדה זו אין מנוס מהמסקנה כי אין בכתב התביעה עילה כלשהי להגשת תובענה כנגד המבקשת.

החייב העיקרי מעולם לא יצא את הארץ לצמיתות:

11. כבר עתה ייאמר כי החייב העיקרי, שהינו בחור בשנות העשרים לחייו לא עזב ומעולם לא התכוון לעזוב את הארץ לצמיתות (בטח שלא בגין חוב של כ- 50,000 ₪). כל שהביא המשיב כראשית ראיה כביכול לטענתו כי החייב העיקרי עזב את הארץ לצמיתות היא תעודת בירור פרטים על נוסע ממנה ניתן ללמוד כי ביום הגשת התובענה שהה החייב העיקרי 3 חודשים בחו"ל.

12. המשיב נתלה ככל הנראה בסעיף 81ב1(ג)(א) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי: "החייב עזב או עומד לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת בלי לפרוע את חובו; לענין זה, חזקה שהחייב עזב את הארץ לתקופה ממושכת אם יצא מהארץ לתקופה העולה על שלושה חודשים ולא פרע את התשלומים המגיעים ממנו". לשיטת המשיב, חזקה זו פוטרת אותו מלהראות, ולו ראשית ראיה לכוונה כלשהי של החייב העיקרי לצאת את הארץ לצמיתות.

13. ואולם המבקשת תטען כי אין להקיש מהחזקה הנ"ל לעניין הגשת תובענה כנגד ערב וזאת מכמה וכמה נימוקים:

א. שיקול הדעת לקבוע כי החזקה פועלת לחובת החייב נתונה לראש ההוצאה לפועל כאמור ברישא לסעיף: "רשם ההוצאה לפועל שוכנע על יסוד ראיות שהובאו לפניו, באחד מאלה:" המשיב "דילג" על שיקול דעת זה של ראש ההוצאה לפועל.

ב. החזקה הנ"ל בחוק ההוצאה לפועל, ע"פ האמור בחוק ההוצאה לפועל, פועלת כנגד החייב (במקרה זה בעל המשכנתא) ולא על הערב. ויוזכר כי "חייב" ע"פ חוק ההוצאה לפועל הינו "מי שפסק דין ניתן לחובתו".

ג. החזקה הנ"ל קובעת אך כי החייב עזב את הארץ לתקופה "ממושכת" להבדיל מ- "לצמיתות".

ד. החזקה הנ"ל תקפה אם החייב לא פרע את התשלומים המגיעים ממנו ואילו בענייננו המשיב אף לא טען לכך (אולי מכיוון שככל הידוע למבקשת החייב העביר ומעביר ללשכת ההוצאה לפועל כ- 1,000 ₪ לחודש).

ה. אותה חזקה מתעלמת מ- "חומות ההגנה" שעומדות לזכות הערב ע"פ דין.

אשר על כן תטען המבקשת כי המשיב אינו רשאי לבסס את טענתו כי החייב העיקרי עזב את הארץ לצמיתות על סמך החזקה בסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל.

14. מעבר לאמור לעיל תטען המבקשת כי יש לשם ביסוס הטענה כנגד ערב כי החייב עזב את הארץ לצמיתות יש להביא בפני בית המשפט ראיה הוכחה המתייחסת לא רק לכוונתו של החייב העיקרי לעזוב את הארץ בכלל אלא גם לגבי העזיבה לצמיתות ויש להוכיח יסוד זה במפורש (ראה המ' 537/63 אברון נ' בלדין, פ"ד י"ט (4) 146, 148) כאמור, מלבד הצגת תעודת בירור פרטים כי החייב עזב את הארץ לשלושה חודשים לא הביא המשיב כל ראיה לכך לא ראיה ישירה ואף לא ראיה נסיבתית.

15. יפים לענין זה דברי כב' הש' אליקים בת.א. 6127/02 (שלום חיפה), הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' רגף ואח' (המאגר המשפטי נבו) :

"...האם שהיה בחו"ל מכל סיבה שהיא שנתיים יכולה להיחשב כעזיבה לצמיתות? החייב העיקרי הינו אזרח ישראל, הבנק לא הציג מידע כלשהו על זיקתו או העדר זיקתו של מר הרשקו לישראל, בין בדרך הצגת מערך נכסיו לפני שנת 2000 ולאחריה, מקום מגורי בני משפחתו או כל רמז לכוונה לעזוב את הארץ , לא די בעדות סתמית של פקידת סניף הבנק, שלא ציינה מהו המקור להנחותיה, לא לכך התכוון המחוקק בקובעו סייג לפתיחת הליכים כנגד ערב מוגן. המשוכה המגינה על ערב הינה גבוהה ולא ניתן לעוברה במילים סתמיות ללא עובדות ופרטים".

16. יודגש כי החייב העיקרי הינו אזרח ישראלי, המשיב לא הציג מידע כלשהו על זיקתו או העדר זיקתו של לישראל, בין בדרך הצגת מערך נכסיו, בין בדרך ראיה כלשהי למקום מרכז חייו, או לעניין מקום מגורי בני משפחתו, או כל רמז אחר לכוונה לעזוב את הארץ לצמיתות. המבקשת תטען כי לא די בטענה סתמית בדבר אי חזרתו לישראל משך תקופה קצרה לכל הדעות. לא לכך התכוון המחוקק בקובעו סייג לפתיחת הליכים כנגד ערב מוגן. המשוכה המגינה על ערב הינה גבוהה ולא ניתן לעוברה במילים סתמיות ללא עובדות ופרטים.

אין בכתב התביעה כל עילה לפרעון מוקדם של ההלוואה כנגד הערבה:

17. המבקשת תטען כי המשיב לא מילא את הוראות סעיף 26 לחוק הערבות ולא נשלחו אליה ההודעות כאמור בחוק. המבקשת תטען כי המשיב אף לא טען בתביעה כי הוא פעל ע"פ סעיף 26 לחוק הערבות וממילא לא צרף מסמכים התומכים בכך.

18. אשר על כן תטען המבקשת כי בהיעדר טענה או אסמכתאות כי המשיב פעל ע"פ הוראות סעיף 26 אין ספק כי אין לבנק כל עילה, כנגד המבקשת, לתביעה בגין פירעון מוקדם של ההלוואה, וכי הוא אינו זכאי לקבל פסק דין כנגד ההערב לפירעון מיידי של סכום ההלוואה ודין התובענה להידחות על הסף.

הבנק גרם לאי מילוי חיוביו של החייב העיקרי:

19. סעיף 6 א לחוק הערבות קובע כי:

"גרם הנושה לאי מילוי החיוב הנערב, מופטר הערב".

סעיף זה זכה לפרשנות רחבה ולפיה:

"עמדת בית המשפט מגלה נכונות לאמץ את הפרשנות המרחיבה לסעיף, במובן זה שבית המשפט היה מוכן לקבל עקרונית כי הסעיף יכול להטיל חובה על נושה לוותר על בטוחה שבידו על מנת לקדם פירעון לצורך הגנה על האינטרס של הערב. בית המשפט לא הסתפק כפי שיכול היה לעשות, בפירוש מצמצם לסעיף, לפיו על הנושה רק להימנע מלגרום להפרת הסכם על ידי החייב" (ספרו של ד"ר רוי בר-קהן, ערבות (שירז הוצאה לאור בע"מ), בעמ' 256)

20. המבקשת תטען כי על משיב, הטוען כי יציאה של 3 חודשים מהארץ מהווה יציאה "לצמיתות", מוטלת חובת ההגינות להוציא, או לכל הפחות לנסות ולהוציא, צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד החייב, בסמוך לאחר מתן פסק הדין כנגדו.

21. למעשה, וככל הידוע למבקשת, המשיב אכן ביקש צו שכזה ואולם זאת רק בסמוך להגשת התובענה כנגדה ורק לאחר שהתברר לו כי החייב העיקרי אכן יצא את הארץ.

22. המבקשת תטען כי הפירוש המרחיב לסעיף 6 לחוק הערבות חולש גם על אפשרות כי לו היו ננקטים כנגד החייב העיקרי הליכים, כדוגמת עיכוב יציאה מן הארץ, מבעוד מועד היה החייב פורע את החוב או לכל הפחות חלק ממנו והמבקשת הייתה פטורה מערבותה כולה, או מחלקה.

23. הדברים קשורים קשר ישיר לדיני הנזיקין בדבר התרשלותו של הבנק המביאה במקרים מסוימים עד פקיעת ערבותו של הערב כאמור בספרו הנ"ל של בר קהן:

"מגמות מודרניות הנובעות משיקולי מדיניות הביאו להגברת חובות הזהירות המוטלות על הבנקים.
... האחריות הנזיקית המוגברת מאפשרת התמודדות עם תופעות אלו ומצמצמת את האפשרות של הצד "החזק" בחוזה להעניק לעצמו פטור חוזי מאחריות. חובת הזהירות המוגברת הוחלה על בנקים במסגרת דיני הנזיקין גם ביחסים שבין הבנק לבין צדדים שלישיים שהבנק יודע או שהוא אמור לדעת על כך שהם עשויים להיות מושפעים מהתנהגותו" (שם בע"מ 309).

24. בענייננו, בעוד שהמשיב פעל בזריזות רבה (שלא לומר זריזות יתר) על מנת להגיש את תובענתו כלפי המבקשת בטענה כי החייב עזב את הארץ לצמיתות, פעל הוא בשאננות במימוש זכויותיו כלפי החייב העיקרי ונמנע מלבקש את עיכוב יציאתו מן הארץ. אין ספק שהימנעותו של הבנק מלפעול בהליך פשוט יחסית, כאשר אפשרות זו הייתה בידו עם מתן פסק הדין כנגד החייב העיקרי, מנע גבייה של החוב, כולו או חלקו, ופגע במבקשת.

25. אשר על כן תטען המבקשת כי המשיב גרם במחדלו ליציאת החייב העיקרי את הארץ מבלי שישלם את חובו וכי בנסיבות אלו היא מופטרת מערבותה, כאמור בסעיף 6 לחוק הערבות.

ביטול פסק דין משיקוליו של בית המשפט – הטענות המשפטיות

26. ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (המאגר המשפטי נבו) פרטה כב' השופטת א. פרוקצ'ה את המטרייה תחתיה יש לבחון בקשות לביטול פסק דין שניתנו במעמד צד אחד:

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים בכלל זה יש לדבר השלכה גם גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו."

27. בהמשך הדברים דנה כב' השופטת א. פרוקצ'יה במסגרת הנורמטיבית המסדירה את השיקולים בבוא ביהמ"ש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנתבע מציינת מהם שני אדניה:

"האחד - סיבת אי התייצבותו של בעל הדין: אם התברר כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לדון בעניינו של הנתבע. אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסבר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין.

השני - סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פד"י מז(4) 133, 139). לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר (דברי בית המשפט שם, עמ' 139).

28. בית המשפט העליון קבע לא אחת כי פסק דין שניתן מעמד צד אחד הינו הליך חורג מן המתכונת הרגילה ומן הסדר הטבעי של ההתדיינות המשפטית. זכותו הטבעית, המוסרית והחוקית של אדם אשר נטענות כנגדו טענות ומועלות כנגדו תביעות לשטוח את טענותיו וגרסתו לפני בית המשפט, ושהן יתבררו בהליך מלא וצודק של הבאת ראיות. כדבריו של כב' השופט בך בע"א 32/83, בר"ע 301/81 - ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3), 431 :

"מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקשת? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל. אם יתברר, למשל, שהמבקשת לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקשת או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת (ראה: ע"א 717/72, בעמ' 799, וכן: ע"א 84/81 (בר"ע 25/81))."

29. המבקשת תטען כי למבקשת סיכויי הגנה טובים ואף מעבר לזאת כנגד התובענה שהוגשה כנגדה. כאמור לעיל, המחוקק והפסיקה בעקבותיו שמה "חומה גבוהה" המגנה על ערב בפני תביעת נושה מבלי שמוצו ההליכים כנגד החייב, אין ספק כי בתובענה דנן לא עלה בידי המשיב לעבור את אותה חומה.

30. אשר על כן תטען המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה במעמד צד אחד וליתן לה את יומה בבית המשפט.

31. מצ"ב תצהירה של המבקשת התומך בבקשה זו ובבקשתה לעיכוב הליכים.

32. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד כאמור ברישא לבקשה, לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקשת וליתן לה את יומה בבית המשפט. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיב בהוצאות בקשה זו לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המבקשת

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...