צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב

4.8333333333333 1 1 1 1 1 (18 Votes)
התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב

במאמר זה נדון בסוגיות הנוגעות ל- התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב.

ובין השאר נדון ברשימה זו בעניינים אלו:

התנאים להגשת תובענה על סכום קצוב:

תקנה 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובעת תנאים מפורשים לפתיחת תובענה על סכום כסף קצוב. מפאת חשיבותם של הדברים נביא את נוסח הסעיף במלואו להלן:

(א) תביעה שהיא אחת מאלה: (1) תביעה על סכום כסף קצוב הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב; (2) תביעה הבאה מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק, ניתן לבקש לבצעה בהוצאה לפועל כמו פסק דין של בית משפט בכפוף להוראות סעיף זה, ובלבד שסכום התביעה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים ביום הגשתה, והוא אף אם עלה הסכום לאחר מכן מחמת הפרשי ריבית או הצמדה (בסעיף זה - תביעה על סכום קצוב).

 

(ב) המבקש לבצע תביעה על סכום קצוב לפי הוראות סעיף זה ישלח לנתבע התראה בדבר כוונתו להגיש את התביעה לביצוע בהוצאה לפועל (בסעיף זה - ההתראה); ההתראה תישלח בדואר רשום.

 

(ג) לא תוגש בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל אלא בתום שלושים ימים מיום שהתובע שלח לנתבע את ההתראה; הבקשה תוגש בצירוף כתב התביעה, כל מסמך התומך בתביעה, העתק מההתראה ואישור על משלוחה בדואר רשום לנתבע, וכן העתק תשובת הנתבע להתראה, אם השיב לה (בסעיף זה - בקשה לביצוע תביעה).

 

(ד) (1) הנתבע רשאי להגיש התנגדות לבקשת הביצוע, לרבות התנגדות מהטעם שלא התקיימו בתביעה התנאים הקבועים בסעיף קטן (א), בתוך שלושים ימים מיום המצאת האזהרה לפי הוראות סעיף קטן (ה); להתנגדות יצורף תצהיר לאימות העובדות שביסודה וכן כל מסמך שתומך בהתנגדות; (2) הוגשה התנגדות, יעכב רשם ההוצאה לפועל את ביצוע הבקשה ויעביר את התביעה וההתנגדות לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט יראו את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר לפי תקנות סדר הדין.

 

ה) הוראות סעיף 7 בדבר המצאת אזהרה יחולו על תביעה על סכום קצוב, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: (1) על אף האמור בסעיף 7(א) - המועד להגשת התנגדות לבקשה לביצוע התביעה יהיה שלושים ימים מיום המצאת האזהרה; (2) על אף האמור בסעיף 7(ה) - לא יוחל בביצוע תביעה על סכום קצוב אלא לאחר המצאת האזהרה ולאחר שחלפה התקופה שנקבעה בה, לפי הוראות סעיף זה.

 

(ו) נוכח רשם ההוצאה לפועל כי לא התקיימו בתביעה התנאים הקבועים בסעיף קטן (א) יעבירה לבית המשפט.

 

הנה כי כן, התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב (להלן: "התנגדות לביצוע תובענה") כמוה כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר או התנגדות לביצוע שטר. על כל אלו, כך נקבע בפסיקה, חלים כללים זהים. בהמשך הדברים נביא פסקי דין המתייחסים לבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר או התנגדות לביצוע שטר, אנא זכרו כי הכללים זהים גם לענייננו ומנסיוננו כמשרד עו"ד הוצאה לפועל מקפידים בתי המשפט על הלכה זו. 

בדומה לתביעה בסדר דין מקוצר ניתן להגיש בלשכת ההוצאה לפועל תובענה על סכום כסף קצוב בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

  1. תביעה לסכום כסף קצוב.

  2. תביעה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא.

  3. ראייה שבכתב.

 

תביעה לסכום קצוב:

הפסיקה הגדירה סכום קצוב כסכום שניתן להגיע אליו בחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בהערכה או שומה (ראה ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. כלפון, פ"ד מב (3) 339, 342). בספרו של דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכת הפסוקה" (מהדורה שישית, 2000, פרלשטיין גנוסר), בעמ' 79, שם נאמר:

"למותר לציין, כי סכום התביעה חייב להיות אמנם קצוב אך איננו חייב להיות מוסכם. כפירתו של הנתבע בפרט כזה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור בשעת הדיון (אם תינתן רשות להתגונן), אך איננה פוסלת את התביעה מלהיות בת סדר דין מקוצר. במילים אחרות המבחן לקביעת סכום קצוב הוא, כי הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או הערכה".

     

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום הוצאה לפועל

 

תביעה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא – שיש עליהן ראיות שבכתב:

עם הגשת התובענה על סכום קצוב לא נדרש התובע לצרף מסכת ראייתית שלמה ובשלב זה יסתפק בית המשפט בראשית ראיה בלבד. די לו לתובע אם יצרף הסכם, או מסמך אחר המלמד על ההתקשרות בין הצדדים וחשבונית או כל מסמך אחר המלמד על סכום התביעה (ממנו ניתן ללמוד על הסכום הקצוב שנתבע, כאמור לעיל). וכך נפסק בעניין ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר, פ"ד מז(5) 133, בעמוד 137:

"כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית, די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית..."

ראה גם ע"א 688/89 הילולים אריזה ושיווק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פד"י מה'(3) 188).

ביהמ"ש אינו בוחן, בשלב זה את המסמך או המסמכים שצורפו כאמצעי הוכחה, אלא רק על מנת לצמצם את חוג התביעות הראויות בהליך זה (בר אופיר בספרו הנ"ל, עמ' 109).

זאת ועוד, אין צורך שהתביעה תתבסס על ראיה שבכתב לכל פרט ופרט ממנה, ודי גם בראשית ראיה. ואולם יש לזכור כי כאשר המדובר בתשלומים הנתבעים מכוח הסכמה חוזית, יש צורך בחוזה חתום על ידי הנתבע, או בראיה שהיא בלתי תלויה בחוזה עצמו, כדי להוכיח שהנתבע, אף שלא חתם על החוזה, הסכים וקיבל עליו את ההצעה וההתחייבות החוזית שעל פיה הוגשה התביעה:

"כלומר אם התובע מסתמך בתביעתו על הצעה בלתי חתומה שהוגשה לנתבעים, אך לא נחתמה על ידם והם גם לא החזירוה לתובע, תביעה כזו, אי אפשר להגיש בסדר דין מקוצר. אולם, כאשר הנתבע הוא שמסתמך על אותה הצעה במסגרת הליכי הרשות להתגונן ואף מצרף אותה לתצהיר, הדבר מרפא את הפגם והתביעה ניתנת להגשה בסדר דין מקוצר".

ראה בר אופיר "סדר מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה שמינית בעמ' 146.

לענייננו יש להזכיר כי הוראת סעיף 81א1(ג) לחוק ההוצאה לפועל קובעת כי יש לצרף לבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב:

"העתק תשובת הנתבע להתראה, אם השיב לה".

 

המועד להגשת ההתנגדות והארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב:

המועד להגשת תובענה על סכום קצוב קבוע בסעיף 81א1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 והינו 30 יום לאחר המצאת האזהרה. יודגש כי המדובר במועד הקבוע בחיקוק כמשמעות מונח זה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 – משמעות הדברים כי התנאים להארכת המועד הינם נוקשים יותר וניתן להאריך מועד זה רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו"

בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904 ניתח כב' השופט ב' אוקון את המושג "טעם מיוחד":

"טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה.

טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית.

אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה.

אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה.

שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של העדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה". (שם בעמוד 908)

לצד דברים אלו של כבוד השופט אוקון יש להזכיר כי בית המשפט העליון פסק לא אחת כי טיבו של טעם מיוחד הנדרש בהליך של התנגדות שונה מטיבו של טעם מיוחד הנדרש בהליך ערעורי (שגם במקרה זה נדרש טעם מיוחד על מנת להאריך את מועד הערעור). במקרה של ערעור קיבל כבר בעל הדין את יומו בבית המשפט ואילו במקרה של התנגדות, דחיית בקשתו להארכת מועד מהווה קבלת תובענה ללא שנערך בה דיון לגופו של עניין – תוצאה שככלל יש להימנע ממנה. למרות זאת, הדמיון בין שני המקרים הוא כי שניהם נושאים אופי של העדר שליטה של בעל הדין באירועים שקדמו לאיחור ועל עורך דין המייצג בבקשה להארכת מועד לשים לב לכך. 

על השיקולים לגבי טעם מיוחד נקבע גם בבש"א 6708/00 אהרון נגד אהרון, פ"ד נ"ד (4) 702):

"מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות אלה היא פחותה, יהיה ניתן להכיר בטעות. כך, למשל, ניתנה הארכת מועד מקום שבו נתן בעל-הדין הודעה לבעל-הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש עתירה לדיון נוסף. ההודעה שללה את צפייתו של בעל-הדין האחר להתגבשות "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאל). במקרים אחרים יגבר האינטרס של בעל-הדין הטועה על הציפייה משום שציפייה כזו לא התגבשה, למשל עקב טעות דומה של בעל-הדין האחר (בש"פ 6292/00 חורי נ' מדינת ישראל. לעתים חשיבות האינטרס של בעל-הדין הטועה תכתיב את התוצאה. "

יש להזכיר בעניין זה גם את החלטתה של כב' הש' דורנר ברע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה, דינים עליון 2000 (10) 34:

"ככלל, נסיבות אישיות דוגמת אלו שהציג המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על-פי תקנות סדרי-הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפניי - שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף - האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת התנגדות לביצוע השיק, וזאת על-מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על-פיו.".

וכן את הדברים הבאים מתוך ע"א 8547/96 אברהם אלימלך נ' מנהל מרשם המקרקעין, דינים עליון 1998 (9) 70:

"ככלל, טעות או רשלנות של עורך דין או בעל דין לא הוכרו כסיבה להארכת מועד, אולם טעות של של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע"מ 889).".

 

התנגדות לביצוע תובענה בפסיקת בית המשפט:

כעקרון מנחה ניתן לומר כי בית המשפט ידחה התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב:

"רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו"

(ראה ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (פורסם במאגר המשפטי נבו), ע"א 478/75 אנגלרד נ' אשכנזי, פ"ד ל(3) 437, 443); ראה גם י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי" (מהדורה תשיעית) 385).

ההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון חוסות בעיקר תחת זכות יסוד שהוכרה על ידי הפסיקה אשר מהותה זכותו של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט.

מזכות יסוד זו נקבע בפסיקה כי אם יראה הנתבע הגנה אפשרית בדוחק, ואפילו בדוחק רב, על מנת להצדיק מתן רשות להתגונן יאפשר זאת בית המשפט וייתן למבקש את יומו בבית המשפט. נפסק כי בשלב הדיון בהתנגדות לא יבדוק בית המשפט את טיב טענותיו של המבקש והזכויות להן הוא טוען, אלא יבדוק וייבחן מתצהירו האם קיימת עילה כלשהי אשר תוכל להוות בסיס להגנה כלשהי (כאמור, גם אם בדוחק), בפני התביעה שהוגשה כנגדו. וכך נפסק לגבי עניין זה בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2009) (פורסם בנבו):

"שיקולי היעילות המערכתית, ואינטרס עשיית צדק עם תובע שתביעתו מקיימת את תנאי סדר הדין המקוצר, ואינה מעלה כנגדה טיעוני הגנה שיש בהם ממש, עשויים לגבור על זכותו של הנתבע להתגונן. עם זאת, בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים, את ההכרה בזכותו להתגונן. המימד החוקתי הנילווה לזכות להתגונן מוסיף חיזוק-יתר לכלל הנקוט בהלכה הפסוקה מזה שנים רבות לפיו בקשת רשות להגן תידחה רק כאשר אין, ולו בדל סיכוי אפשרי, כי טענה מטענות ההגנה המועלית תתקבל במשפט גופו."

פסיקת בתי המשפט הנ"ל עקבית ומהווה המשך לפסיקה קודמת אשר קבעה פעמים רבות כי אין מקום וצורך לבדוק במסגרת הליך הדיון בהתנגדות אם וכיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו שבהתנגדות – כאמור די אם יראה הגנה כלשהי אפשרית כאמור בע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פ"ד מו (4) 193, 196-197):

"הלכה מכבר היא, כי בשלב הליכים זה של בקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה, שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא, ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן . כל זאת, כמובן, אם לא נתברר לבית המשפט, כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו הגנת בדים היא".

ובהמשך:

"בשלב של בקשת רשות להתגונן ניתן להעלות אף טענות על-פה כנגד מסמך בכתב. (נתבע יוכל להוכיח טענתו, בין השאר, על דרך הודאתו של התובע או שלוחו)... ואין חוסמים דרכו של נתבע מטעמים של דרכי הוכחה בלבד" (196 ה-ו) גם לאמינותם המפוקפקת של הנתבעים אין משקל בשלב זה של הדיון בבקשת הרשות להתגונן וזאת, אף אם מרביתן התגלו ככוזבות במהלך החקירה הנגדית (ע"א 592/65 שלי נ' בוכבזא ואח', פ"ד כ 608, 610). די בשלב זה אם נקנה לטענותיו של התובע את מלוא משקל מהימנותם ורק אם לאחר כל אלו השמיט הנתבע כל יסוד לטענותיו בשלב חקירתו הנגדית, רשאי ביהמ"ש לקבוע כי הגנתו הנה "הגנת בדים" שאין להיעתר לה (ע"א 575/76 עזבון המנוח יעקוב דוביצקי נ' אהרון דוביצקי פ"ד לא(3) 197, 210).

דברים דומים נאמרו גם בע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004):

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן –זוסמן)]. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן.

הנה כי כן, בירור בקשת הרשות להתגונן (כמו גם התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב) לא ישמש תחליף לדיון בתובענה לגופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתובענה. כאמור בפסק דינו של כבוד השופט מלץ בע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."

ואולם, לאחר שהגענו עד כה והדגשנו את החשיבות שהעניק בית המשפט העליון לזכות היסוד של כל אדם לקבל את יומו בבית המשפט יש לזכור כי כללים קפדניים אלו לזכותו של הנתבע אינם נותנים בידיו את הזכות כי התנגדותו תתקבל בכל מקרה עד כדי הפיכת הליך הדיון בהתנגדות להליך סרק שתוצאותיו ידועות מראש (כפי שנקבעו זכויותיו של הנתבע, המבקש להתגונן בפני תובענה על סכום קצוב, כך נקבעה ההלכה כי אין המתנגד רשאי להסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלכליות בתצהירו. מוטלת עליו החובה להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות אותן הוא מעלה כבסיס להגנתו. (ראה ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נ"ב(1) 390, 400 הנ"ל וראה גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, הנ"ל.

יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט ד.לוין בע"א 465/89 גדעון בן-צבי נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מ"ה 66 אשר קבע כי:

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן. זאת משום ש"סדר הדין המקוצר משמש מטרה למנוע את הדיון רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו". ולענין זה, "אין לקבוע שהענין כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". מכיוון שכך, "די לו להראות כי הגנה אפשרות בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה לגופה והנתבע יצא מקופח" .

על אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות"

כך הם פני הדברים גם, ואולי אף ביתר שאת, בהתנגדות לתובענה בטענת קיזוז, בית המשפט דחה לא פעם התנגדויות בטענת קיזוז, שלא עמדו בתנאים הנדרשים מבחינת פירוט ובהירות. ראה בעניין זה ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 767 (1986) כדלהלן:

"מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

 

לסיכום:

על המתגונן או עו"ד המייצג מתגונן בפני תובענה על סכום קצוב ראשית האם עמד התובע בכללים שנקבעו בחוק. האם שלח התראה בזמן, האם צרף את תגובת הנתבע אם הייתה והאם התובענה הינה על סכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא – שיש עליהן ראיות שבכתב. אם לא עמד התובע בכללים אלו תהיה לנתבע עילה לדחות את תובענתו על הסף. יש לזכור כי על הנתבע לצרף להתנגדותו תצהיר ומסמכים התומכים בטענותיו. גם אם עומד התובע בתנאים הנ"ל, יוכל לקבל הנתבע לקבל רשות להגן אם יפרט בהגנתו כראוי הגנה אפשרית כנגד התובענה. במקרה כזה בד"כ תתקבל התנגדותו והתיק יועבר לבירור בבית המשפט המוסמך לכך.

logoround

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום הוצאה לפועל

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...