צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

טעות והטעיה בדיני חוזים

4.7272727272727 1 1 1 1 1 (33 Votes)
טעות והטעיה בדיני חוזים

כיצד מתגבשת טעות והטעיה בדיני החוזים ובשלב המו"מ לכריתת חוזה, האם פגמים אלו בחוזה ניתנים לריפוי וכיצד? על כך נדון במאמר זה

חלק גדול מהפגמים אשר דובקים לחוזים באים לעולם עוד בשלב המשא ומתן לכריתתו של החוזה. במאמר זה נדון בשתיים מהפגמים המרכזיים: טעות והטעיה בכריתת חוזה. המכנה המשותף בין טעות והטעיה היא תפיסת המציאות שגויה של הצד הטועה. הדין קובע שאצל אותו צד להסכם שחתם עליו על יסוד טעות מעולם לא התקיים יסוד גמירות הדעת, לפיכך לא השתכלל ממילא חוזה משפטי מחייב והסכמה כזו היא ברת ביטול. 

במאמר זה נעמוד בין השאר על סוגיות אלו:


 

להשלמת התמונה וחומר נוסף בסוגית ביטול החוזה, אנו ממליצים כי תעיינו גם במאמרי משרדנו "ביטול חוזה" ו- "ביטול הסכם".

 

טעות בכריתת חוזה – הוראות החוק

כאמור, חוק החוזים קובע כי אדם שקיבל על עצמו חוזה על יסוד תפיסת מציאות מוטעית, לא קיבל על עצמו את ההסכם בגמירות דעת מלאה. לפיכך לא השתכלל חוזה בין הצדדים וחוזה כזה הוא בר ביטול.

למצב עניינים זה מתייחס סעיף 14(א) לחוק החוזים:

"טעות

14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

"טעות" כמשמעה בדיני החוזים הינה פער שקיים בין המציאות שחווה צד להסכם לבין המציאות כפי שהיא בפועל. החלטתו של צד להסכם להתקשר בחוזה מוכוונת על יסוד עובדות ונסיבות שהוא חושב לנכונות במועד חתימת ההסכם אך המציאות בפועל היא אחרת. אם כן, צד שמתקשר בהסכם משפטי מחייב על סמך תפיסת מציאות מוטעית מאשר למעשה את ההסכם בנסיבות של פגם תודעתי ברצון, ובהיעדר גמירות דעת (ראה ע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) וראה גם ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר (פורסם בנבו, 07.03.2013).

    

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

המבחנים לבחינת טעות בחוזה:

הפסיקה קבעה כי לעילת הטעות, כמשמעה בדיני החוזים, ארבע יסודות אשר בהתקיימם, רשאי הצד הטועה לבטל את החוזה:

  1. קיום חוזה (היינו שנחתם חוזה בפועל)

  2. המדובר בטעות יסודית.

  3. ידיעה בפועל או בכוח של הצד השני על הטעות.

  4. קשר סיבתי בין הטעות לכריתת ההסכם (יש להראות שללא הטעות לא היה מתקשר הטועה בהסכם).

ראה לעניין זה דניאל פרידמן ונילי כהן בספרם חוזים כרך ב 674-670 (1992); גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים – החלק הכללי 282 (2005); איל זמיר "טעות והטעיה בכריתת חוזים" ספר אור 203, 251-227 (אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם עורכים).

בהמשך הדברים נרחיב בעניין סעיפי המבחנים הנ"ל. 

 

ידיעת הצד השני על הטעות:

סעיף 14 לחוק החוזים מבדיל בין טעות של מתקשר בחוזה, עליה ידע הצד השני או היה עליו לדעת עליה. לבין טעות כאשר הצד השני לא ידע, וגם לא היה אמור לדעת עליה. על הבדלים אלו עמד בית המשפט העליון ב, מד (3) 459 (פורסם בנבו, 10.06.1990):

" ההבדל בין שני סעיפי המשנה הוא בכך, שתובע, המצליח להוכיח את המרכיבים של סעיף 14(א) לחוק החוזים, רשאי, על-פי רצונו, להביא לביטולו של החוזה, בו בזמן שתובע, אשר עולה בידו לספק את האלמנטים של סעיף 14(ב) בלבד, הרי הצלחת בקשתו לבטל את החוזה תלויה בהפעלת שיקול-דעתו של בית המשפט, אשר חייב להשתכנע, כי מן הצדק לעשות כן. הסיבה להבדל זה נעוצה בכך, שבמקרה של החלת סעיף 14(א) עולה מהראיות, כי "... הצד השני ידע על כך או היה עליו לדעת על כך..." (היינו, על הטעות של התובע), ואילו סעיף 14(ב) חל כאשר "... הצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך..."."

הנה כי כן, סעיף 14 (ב) לחוק החוזים, מתייחס למקרה בו צד אחד אמנם טועה, ואולם הצד השני לא ידע או לא היה צריך לדעת על הטעות.

במקרה כזה, אכן, הצד הטועה חתם על ההסכם שלא בגמירות דעת וחוזה כזה הינו בר ביטול. ואולם מצד שני חתם הצד האחר בתום לב על ההסכם, ויש לו אינטרס בקיומו. המחוקק איזן בין אינטרסים אלו בקובעו שבמידה ואכן יבוטל הסכם כזה, ייפסקו פיצויים לצד שהיה בתום לב במו"מ לכריתת ההסכם. בע"א 690/88 הדי רובין נ' שמעון רובין, הנ"ל התייחס בית המשפט לעקרון ה"צדק" שצריך להכריע בין שני האינטרסים הלגיטימיים הנ"ל:

"במסגרת הכרעתו בשאלה, אם "מן הצדק" לבטל את החוזה, חייב השופט לתת את דעתו לאיזון האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר (ראה ע"א 406/82 [2]). מ"מ הנשיא, השופטת בן-פורת כתבה בעניין זה בבג"צ 221/86 [3], בעמ' 482-483: "להפעלת סמכות הביטול לפי סעיף 14(ב) נדרש (כזכור), בין יתר התנאים, כי בית המשפט יראה, 'שמן הצדק לעשות זאת'. לשם כך על השופט לשקול את האינטרסים של שני בעלי הדין, את התוצאות האפשריות לכל אחד מהם, וכן את התנהגותם, לפני כריתת החוזה ולאחריהן". וכפי שמסבירה פרופ' ג' שלו בחיבורה "פגמים בכריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"א) 47: "כדי להביא את בית המשפט לידי ביטול החוזה בגין טעות שאינה ידועה לצד השני, על הטועה לשכנע את בית המשפט כי שקלול מצב הצדדים ואיזון עמדותיהם ונסיבותיהם מצדיק ביטול. לשון אחר, העוול שיגרם לטועה אם ישאר קשור בחוזה בו התקשר עקב טעות, גדול מן העוול שיגרם לצד השני על ידי עצם הביטול"."

 

טעות יסודית:

טעות יסודית הינה טעות שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה.

בית המשפט ייבחן האם המדובר בטעות יסודית, באמצעות "מבחן האדם הסביר", כאמור בע"א 7024/97 ניסים עדיקה נ' אהוד תמיר, נד (5) 826 (פורסם בנבו, 18.12.2000):

"על הטוען לביטול החוזה בגין טעות להראות הן כי התקשרותו בחוזה נבעה מטעות הנבחנת על-פי מבחן סובייקטיבי, והן כי טעותו היא יסודית בעיני האדם הסביר, לאמור על-פי מבחן אובייקטיבי (ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [6], בעמ' 673; ג' שלו דיני חוזים [7], בעמ' 192). עם זאת, מאחר שטעותו של מבקש הביטול לא הייתה ידועה לצד השני, ומאחר שאין כל דופי בהתנהגותו של צד זה, מותנה הביטול בשיקול-דעתו של בית-המשפט, שרשאי לבטל את החוזה "אם ראה שמן הצדק לעשות זאת"."


קשר סיבתי בין הטעות לבין כריתת החוזה:

סעיף 14 לחוק החוזים קובע שאין להסתפק בבדיקה האם טעה המתקשר בחוזה. גם אם הגיע בית המשפט למסקנה כי המתקשר טעה, וגם אם נקבע כי הטעות היא יסודית עדיין יש לבדוק האם אותה טעות היא זו אשר גרמה לטועה להתקשר בהסכם.

ראה האמור בע"א 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין, (פורסם בנבו, 13.04.1995):

"מכנה משותף יש לטעות ולהטעיה בנקודת המוצא: אין מקום לדבר על טעות או על הטעיה, אלא אם אדם "התקשר בחוזה עקב טעות". משמע, החוק מציב תנאי כפול: ראשית, שהייתה טעות; שנית, שהטעות גרמה להתקשרות בחוזה. לפיכך צריך להקדים ולבדוק מה הייתה טעותו של המערער, ולאחר מכן להוסיף ולבדוק אם הוא התקשר בחוזה עם המשיבה עקב טעות זאת."

 

אשמתו של הצד הטועה:

מניסיוננו כמשרד עורכי דין חוזים, במקרים רבים עולה שאלת אשמתו של הטועה. במהלך הדיון מעלה הצד האחר את הטענה כי הטועה יכול היה לבדוק טוב יותר את נסיבות ההתקשרות. אם היה עושה זאת הטועה, לא הייתה באה לעולם הטעות וממילא לא היה בא לעולם החוזה. במילים אחרות, יכול ויבוא הצד האחר וייטען שהטועה התרשל ולכן טעה ומשום כך אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ואין שום סיבה לבטל את החוזה.

בית המשפט קבע כי אשמתו ו/או רשלנותו של הטועה, אין בה כדי למנוע טענה בדבר טעות או הטעיה, ואולם בית המשפט עדיין ידון בשאלת אשמתו של הטועה בטעות.

דיון בעניין זה התקיים ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (פורסם בנבו, 05.12.2010):

"בניגוד לביטול חוזה על פי סעיף 14(א) לחוק החוזים "המופעל באופן אוטונומי על-ידי הטועה, הרי הביטול האמור בסעיף 14(ב) מותנה בשיקול דעתו של בית המשפט" [ראו: גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 288 (2005) (להלן: שלו)]. במסגרת סעיף 14(ב) לחוק החוזים נדרש בית המשפט לשיקולי צדק, כאשר צדק משמעותו "צדק יחסי" בין הצדדים לחוזה, המאזן בין האינטרסים של הצדדים והכל על פי נסיבות העניין (ראו: שלו, שם, בעמ' 289). על הצד הטוען לטעות להראות כי העוול שייגרם לו אם יישאר כבול בחוזה, גדול מן העוול שייגרם לצד השני אם יבוטל החוזה (ראו: שם). 160. הנה כי כן, על בית המשפט להפעיל שיקולי צדק כאשר מונחת לפניו בקשה לביטול חוזה לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים.

...

כבר עמדנו על כך שהתרשלות גרידא איננה מונעת מן הצד הטועה להסתמך על טעות או הטעיה. רק ידיעה ממש או "עצימת עיניים", ביחס לנתון מסוים, ישללו טעות ביחס לאותו נתון. השימוש בדיני הידיעה הקונסטרוקטיבית בהקשר זה הוא היוצא מן הכלל ולא הכלל" [ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 862 (1992) (להלן: פרידמן וכהן)]. במקום אחר מציינים פרידמן וכהן: "כוח הביטול של בית המשפט לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים איננו מותנה בהעדר אשם מצדו של מבקש הביטול, ובית המשפט יכול, עקרונית, להעתר לבקשה למרות קיומה של רשלנות של מבקש הביטול, ואולי אף רשלנות חמורה מצד המבקש. עם זאת ניתן למצוא דוגמאות בפסיקה שבהן נזכר שיקול זה ונאמר שהצד הטועה לא נהג זהירות ראויה... אנו גורסים כי ניתן לייחס לגורם האשם משקל מסוים, אך לא משקל מפורז או מכריע, אלא במקרים קיצוניים המתקרבים ל'נטילת סיכון'" (ראו: פרידמן וכהן, לעיל, בעמ' 718).

...

במקרה דנן איני נדרש להכריע בין הגישות השונות שהעלו הצדדים. ניתן לומר, ואיני מבקש לקבוע מסמרות בדבר, כי ככלל ידיעה קונסטרוקטיבית לא תשלול מצד להעלות טענת טעות, אולם בית המשפט במסגרת בחינתה של טענת הטעות על פי סעיף 14(ב) לחוק החוזים יכול להידרש לשאלת רשלנותו של הצד הטועה."

     

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

טעות בכדאיות העסקה:

יש להבדיל בין טעות כאמור בסעיף 14(א) לחוק החוזים לבין טעות בכדאיות העסקה שאינה נחשבת כטעות. טעות בכדאיות העסקה הינה הערכה מוטעית של אירועים ו/או נסיבות שאמורים להתרחש לאחר כריתת החוזה.

דוגמא קלאסית לכך הינה כריתת חוזה לרכישת עסק וציפיות מופרזות מידי לגבי המשך פעילותו לאחר הרכישה שלא מתקיימות. במקרה זה אין כל טעות, המדובר בטעות בכדאיות העסקה.

וכך קובע סעיף 14(ד) לחוק החוזים:

"טעות
14(ד) "טעות" לעניין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

בספרה של גבריאלה שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, התשנ"ה) כותבת המחברת (בעמ' 203) לעניין כדאיות העסקה:

"כדאיות עסקה היא תשואה, טובת הנאה, תועלת, ערך או שווי, שאדם מתעתד להפיק מעסקה. טעות בכדאיות העסקה היא טעות המתייחסת לערך העסקה, לשוויה המסחרי או הכלכלי היחסי. מי שחשב שהוא עשוי להרוויח מעסקה מסוימת שיעור רווח מסוים, ומטעמים שונים הצטמצמו רווחיו כדי מחצית – טעה לגבי כדאיות העסקה. כמוהו גם מי שקנה נכס שערכו נמוך במחיר גבוה או מי שהעדיף לקבל מיד סכום כסף ולא להמתין בערך הריאלי של מנייתו".
בע"א 1514/04 שיכון עובדים השקעות בע"מ ואחר נ' יון חנית נכסים בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (2006), התייחס בית המשפט לטעות בכדאיות העסקה כטעות הכלולה בסיכונים שנטלו על עצמם הצדדים לחוזה:
"לא ניתן לבטל חוזה בשל טעות בכדאיות העסקה או בשל העובדה שאחד הצדדים לא העריך נכונה את הקצאת הסיכונים שבבסיס החוזה."

 

 

הטעיה בכריתת חוזה – הוראות חוק החוזים:

סעיף 15 לחוק החוזים דן בנסיבות של הטעיה בכריתת חוזה:

"הטעיה
.15 מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעה והצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה הטעיה – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

הוראות הסעיף מבססות את חובת הגילוי במהלך המו"מ לכריתת חוזה, ומעמיד חובה זו על 3 אדנים אפשריים: דין, נוהג, ונסיבות. במילים אחרות, אם על פי דין, הנוהג או הנסיבות יגיע בית המשפט למסקנה כי היה על צד לחוזה לגלות פרטים שלא גולו בפועל – המדובר בהטעיה.

 

המבחנים לבחינת הטעיה בחוזה:

על מנת שתתקיים עילת ההטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 נדרשים להתקיים ארבעה יסודות:

1. קיומו של חוזה;
2. קיומה של טעות;
3. קיומה של הטעיה מטעם צד לחוזה או אחר מטעמו;
4. קיומו של קשר סיבתי כפול- בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה

ראה גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 313 (2005); ע"א 9447/06 דניאל פוקס נ' משה אלבס (פורסם בנבו, 25.3.08).

בה"פ (מרכז) 20589-06-13 רוברט רונן נ' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ (פורסם בנבו, 10.02.2014) פרש בית המשפט את המונח טעות (כתוצאה מהטעיה), כמשמעו בסעיף 15 לחוק החוזים:

"סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים) מבהיר כי מי שהקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה. הטעיה הינה מצג שווא, העלמת אינפורמציה או הצהרה כוזבת אשר ניתנו בשלב הטרום חוזי. ההטעיה יכול שתהיה בכתב, בעל פה או על ידי התנהגות (ע"א 760/77 בן עמי נ' בל"ל) [פורסם בנבו]. גם מעשה או מחדל רשלני שנעשו בתום לב יכולים להחשב כהטעיה (ג. שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, 2005, עמ' 322 (להלן- שלו)) .

כפי שניתן ללמוד מהוראותיו של סעיף 15 לחוק החוזים, הפרת חובת תום הלב על פי סעיף 12 לחוק החוזים והימנעות מגילוי עובדות מהותיות בשלב הטרום חוזי כמוה כהטעיה. על כך כותבת פרופ' גבריאלה שלו, בספרה הנ"ל חוזים בעמ' 223:

"סעיף 12 לחוק החוזים קובע את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב במשא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה. מחובה כללית זו נגזרת גם חובת גילוין של עובדות מהותיות במהלך המשא-ומתן. הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12 מהווה הטעיה, על-פי הסיפא של סעיף 15. חובת הגילוי הנדונה, שהפרתה מהווה הטעיה על-פי הסיפא של סעיף 15, היא חובת גילוי 'לפי דין'. באותם מקרים שבהם הופרה חובת הגילוי לפי סעיף 12, וצד למשא-ומתן הונע להיכנס לחוזה עקב אי-גילוי זה, עומדות לצד זה, במצטבר או לחלופין, התרופות של ביטול החוזה מחמת הטעיה במחדל ופיצויים שליליים לפי סעיף 12(ב)"

 

הכוונה להטעות:

בעניין כוונתו (או היעדר כוונתו) של הצד המטעה להטעות יודגש כי היסוד הנפשי של הצד המטעה אינו רלוונטי לבחינתו של סעיף 15 לחוק החוזים. הטעיה על פי דיני החוזים תתגבש גם ללא כוונה להטעות ו/או כתוצאה גם אם הצד המטעה היה רשלן.

עמד על כך בית המשפט בע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' אלן ליפרט (פורסם בנבו, 01.07.1993)

"לאור מגמת ההרחבה המתוארת אשר נקט המחוקק בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), יהיה זה בלתי ראוי לייחס למחוקק כוונה לצמצם את ההסדר הקבוע בחוק החוזים (חלק כללי) בדרך של קביעה דווקנית, כי נחוצה כוונה להטעות, בו בזמן שדרישה כזו אינה אחד מיסודות ההטעיה בדיני החוזים; על עניין זה עמדה פרופ ג שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 234: "...נראה לי, כי סעיף 15(לחוק החוזים (חלק כללי) - מ ש ) אינו מחייב מצב נפשי מסוים שלו (של המטעה - מ ש ). כל טעות מוסבת מהווה הטעיה, בלי צורך להתחקות אחר מצב דעתו של המטעה: האם התכוון להטעות או שמא נהג בפזיזות או ברשלנות. ... הרחבה זו של ההטעיה מתבקשת, לדעתי, מתוך בחינת מטרותיה של הוראת סעיף 15, ובעיקר השאיפה לדינמיות מסחרית, ההיבט הכלכלי של ההוראה, ההגנה על אינטרס ההסתמכות של המתקשר ומגמת איזון האינטרסים של הצדדים" (ההדגשה שלי - מ' ש'). ראה גם: פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, כרך ב, בעמ 806)."

 

הדרישה לקשר סיבתי בין ההטעיה לחתימה על החוזה:

כמו במקרה של טעות כך גם בהטעיה, אפילו אם יגיע בית המשפט למסקנה כי אכן הייתה הטעיה על ידי הצד המטעה, לא יבוטל החוזה אלא אם כן יוכח כי הצד המוטעה אכן פעל על פי מצגי הצד המטעה. אם ימצא בית המשפט כי הטועה אכן הוטעה, אך לא יימצא כל קשר סיבתי בין ההטעיה לבין החתימה על החוזה תדחה טענת ההטעיה.

על כך נפסק בע"א 1977/97 יוסף ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 02.07.2001):

"עילת ההטעיה שבחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 דורשת הטעיה בפועל של הטוען לה ויחס של גרימה בין ההטעיה לטעותו של הטוען לה (ג' שלו דיני חוזים [31], בעמ' 225-226). המצג לבדו אינו מקים זכות לתובע, והזכות לפיצוי נשללת בהיעדר הסתמכות על המצג."

עולה מהמקובץ לעיל כי ביטול חוזה מחמת הטעייה מצריך הוכחת קשר סיבתי כפול: הן קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הטעות, כלומר שההטעיה היא שגרמה לטעות; והן קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה, כלומר נדרש שעקב הטעות, התקשר המוטעה בחוזה (ראו: שלו בספרה הנ"ל בעמ' 314; דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 854 (להלן- פרידמן וכהן)). כמו תמיד בדיני החוזים, הנטל על המבקש לבטל את החוזה מוטל על הטוען לביטול (שלו בספרה הנ"ל בעמ' 199).

 

הטעיה בחוק החוזים מול הטעיה בחוק הגנת הצרכן:

חשבנו שיהיה נכון להזכיר כאן ממש על קצה המזלג את היחס שבין הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים לבין איסור הטעיה על פי חוק הגנת הצרכן.

כפי שהבהרנו בהרחבה לעיל, הדין דורש קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הטעות שהובילה לחתימה על ההסכם, שאם לא כן אין המדובר בהטעיה על פי סעיף 15 לחוק החוזים. לעומת זאת, בחוק הגנת הצרכן אין דרישה לקשר סיבתי כזה, והטעיה על פי חוק זה תתגבש גם בלעדיו.

ראה בהקשר זה רע"א 2837/98 שלום ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת (פורסם במאגר המשפטי נבו):

"הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; והשניה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם (ראו: ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 225; ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (תשנ"ג, כרךב') 787). ודוק: אין דין עילת ההטעיה לפי דיני החוזים כדינו של איסור ההטעיה על פי חוק הגנת הצרכן. בעוד שבדיני החוזים על מנת שתתגבש עילת ההטעיה נדרש כי הצד הטוען להטעיה אכן טעה ובשל טעותו זו התקשר בחוזה (ראו: סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), הרי שהאיסור מכוח חוק הגנת הצרכן רחב יותר והוא חל על כל "דבר ... העלול להטעות צרכן" (ההדגשה הוספה - א"ר) גם אם הלה לא הוטעה בפועל (ראו: סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן וכן ע"א 1304/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309, 326".

עוד על הטעיה על פי חוק הגנת הצרכן ראה עא 3955/04 עו"ד אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 04.07.2005).

logoround

    

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

 

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
או פשוט שילחו הודעה ונשיב לכם מייד