צור קשר

  • כתבי טענות הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

כתב ערעור - התנגדות לביצוע שטר

5 1 1 1 1 1 (5 Votes)

ההמחאות נשוא ערעור זה נגנבו כאשר הם חתומות ע"י מרשתנו. לאחר מכן זויפו חתימות ההיסב של הנפרעת ונמסרו לבנק לניכיון. לבקשת הנפרעת, שגילתה ראשונה את הגניבה והזיוף, ביטלה מרשתנו את ההמחאות והבנק המושך נמנע מפירעונן. מרשתנו טוענת כי בנסיבות אלו אין היא חייבת כלפי הבנק, אלא כלפי הנפרעת כפי שהתכוונה לעשות זאת עובר לגניבת השיק והסבתו בזיוף. הבנק טוען כי גם בנסיבות אלו הוא זכאי לתשלום עבור ההמחאות שניכה. בית משפט השלום החליט כי התנגדות לשטר תותנה בהפקדת מלוא סכום השיק בקופת בית המשפט. מרשתנו לא הפקידה סכום זה, ניתן כנגדה פסק דין וכנגד פסק דין הגיש משרדנו את כתב הערעור לביתה משפט המחוזי בתל אביב. בסופו של יום לא רק שהתקבל הערעור אלא שהבנק חוייב בהוצאות העולות על סכום התיק. 



המערערת, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית המשפט הנכבד את ערעורה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט עודד מאור) בבש"א 207014/09 מיום 08/06/09.

המדובר בהחלטה בהתנגדות לביצוע שטר שהתקבלה בתנאים. משלא עמדה המערערת בתנאים ניתנה כאמור ביום 08/06/09 החלטה הדוחה את התנגדות המערערת.

למען השלמת התמונה ייאמר כי בקשת רשות ערעור שהוגשה נדחתה. עוד ייאמר כי המערערת העבירה את מלוא התשלום על ההמחאות, בצירוף הוצאות, לידיו של המשיב עובר להגשת ערעור זה.

מצ"ב העתק מפרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 21/04/09 כנספח א' לכתב הערעור.
מצ"ב העתק התנגדות המערערת לביצוע שטר והעתק מבקשתה להארכת מועד כאמור לעיל כנספח ב' ונספח ג' בהתאמה.
מצ"ב העתק מההמחאות כנספח ד'.
מצ"ב העתק מהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור כנספח ה'.
מצ"ב העתק ההחלטה בדבר דחיית ההתנגדות כנספח ו'.

מבוא:

1. ההמחאות נשוא ערעור זה נגנבו כאשר הם חתומות ע"י המערערת. לאחר מכן זויפו חתימות ההיסב של הנפרעת ונמסרו למשיב לניכיון. לבקשת הנפרעת, שגילתה ראשונה את הגניבה והזיוף, ביטלה המערערת את ההמחאות והבנק המושך נמנע מפרעונן.

2. המערערת טוענת כי בנסיבות אלו אין היא חייבת כלפי המשיב, אלא כלפי הנפרעת כפי שהתכוונה לעשות זאת עובר לגניבת השיק והסבתו בזיוף. המשיב טוען כי גם בנסיבות אלו הוא זכאי לתשלום עבור ההמחאות שניכה.

הרקע העובדתי:

3. המדובר בהמחאות משוכות ע"י המערערת לטובת הנפרעת היא חברת אופנת קסארה בע"מ (להלן: "קסארה"). המערערת וקסארה עוסקות בתחום האופנה.

4. שיטת העבודה של המבקשת וקסארה הייתה כדלקמן: המערערת שלחה אל קסארה הזמנה לפריטי אופנה. קסארה מילאה את ההזמנה, ארזה את הפריטים ושלחה דרך חברת שליחויות אל המערערת. עם קבלת הטובין העבירה המערערת המחאה או המחאות דחויות לפקודת קסארה (בד"כ שוטף + 30) לידי נציג חברת השליחויות. חברת השליחויות העבירה את ההמחאות לידיה של קסארה.

5. בשיטת פעולה זו עבדו המערערת וקסארה זמן רב. לאחרונה, וככל הידוע לקסארה, חברת השליחויות עמה עבדה כאמור לעיל ששמה "משה יציב העוזר 2005 בע"מ" (להלן: "חברת השליחויות") נקלעה לקשיים.

6. ככל הנראה נוכח קשייה, חברת השליחויות לא העבירה את ההמחאות אל קסארה ותחת זאת מי מטעמה גנב את ההמחאות, זייף את הסבתה של קסארה בגב ההמחאות, שם את חותמתה של חברת השליחויות והעביר את ההמחאות אל המשיב לניכיון.

בדיעבד התברר שחברת השליחויות העסיקה עבריינים בשירותה וככל הנראה גם מנהליה לא היו "טלית שכולה תכלת" בלשון המעטה. מצ"ב גזר דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27/04/09 בתל אביב יפו פ 40275/08 מדינת ישראל נ' יוסף כהן בן יעקב (פורסם בנבו) ממנו ניתן להיווכח מי הם הנפשות שפעלו מאחורי חברת השליחויות כנספח ז'.

כמו כן, מקסארה נגנבו לפחות כ- 8 המחאות וככל הידוע לה פעלו מנהלי חברת השליחויות באותה צורה עם לקוחותיהם האחרים. מצ"ב העתק מפסק דינה של כבוד הרשמת לימור בן שמן מיום 26/05/09 בבש"א 210711 מלכה קלרה סלין נ' בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו) כנספח ח'. נסיבות המקרה דומות להפליא לנסיבות המקרה נשוא הערעור והמשיב כמובן הוא המשיב גם בענייננו. דומה שלמרות שנסיבות המקרה ברורות למשיב מעדיף הוא לפעול בשיטת "מצליח" בחלק מהמקרים נדחות ההתנגדויות או מתקבלות בתנאים קשים. בחלק האחר מתקבלות ההתנגדויות ואז ניתן להגיע לפשרה מחמת סכומי ההמחאות או לוותר, תלוי בהתעקשותו של המושך הנתבע.

אין זה המקום להרחיב בדבר בעניין היותו של הבנק "סוכן חברתי" ובדבר חובות ההגינות המוגברות המוטלות עליו. ברור לחלוטין כי המשיב ניכה כמויות גדולות של שיקים מפוקפקים בזמן קצר יחסית מבלי שבדק כראוי את נסיבות ההסבה. בנסיבות אלו תום הלב של המשיב מוטל בספק רב, וזאת בלשון המעטה.

7. יצוין כי קסארה הינה חברה בע"מ ומעולם לא חתמה על ההמחאות בשם "קסארה" כמצוין בגב ההמחאות. הדרך בה חותמת קסארה על ההמחאות הינה באמצעות חותמת החברה + חתימת אחד מבעלי המניות (העתק דוגמת חתימה של קסארה על ההמחאות צורפה כנספח א' להתנגדות לביצוע שטר מטעם המערערת המצ"ב).

8. לפיכך איך כל ספק כי ההמחאות נגנבו וההסבות על גבי ההמחאות זויפו. המשיב מעולם לא סתר טענות אלו.

9. למען הסר ספק, משהתברר לקסארה שחברת השליחויות גונבת את ההמחאות שניתנו לה ומזייפת את חתימתה, מייד הוגשה 22/01/09 במפלג חקירות ההונאה בתל אביב תלונה והמערערת נתבקשה ע"י קסארה – היא הנפרעת, להודיע על ביטול ההמחאות ואלו מעולם לא נפרעו. מאחר ובינתיים התברר כי המשיב הגיש בקשה לביצוע ההמחאות הוסכם בין המערערת לנפרעת שעד להכרעת בית המשפט תשאיר המערערת את תמורת ההמחאות בחזקתה. כאמור, משהתקבל פסק הדין נשוא הערעור העבירה המערערת את תמורת ההמחאות למשיב.

10. הנה כי כן, וכאמור בהתנגדותה של המערערת טענותיה של המערערת בתמצית הנן:

במישור העובדתי תטען המבקשת כי כדלקמן:

א. ההמחאות נרשמו לטובת קסארה ונגנבו מהמבקשת
ב. הסבות קסארה על ההמחאות זויפו.
ג. ההמחאות מעולם לא נפרעו.
ד. חברת השליחויות, שגנבה וזייפה את ההיסב על ההמחאות הייתה בקשיים כלכליים אשר ניסתה, ובמקרים רבים הצליחה לגנוב ולזייף שיקים מקסארה.

במישור המשפטי, וכפי שיפורט בהרחבה להלן תטען המבקש כדלקמן:

א. אין לחייב פירעון המחאות שנגנבו מהמושך.
ב. אין לחייב פירעון המחאות שחתימת ההיסב עליהן זויפה.
ג. אין לחייב פירעון המחאות אשר מעולם לא "הוצאו" ע"י המושך.
ד. נטילת ההמחאות ע"י המשיב נעשתה שלא בדרך העסקים הרגילה ושלא בתום לב.
ה. המשיב אינו אוחז כשורה בהמחאות.
ו. השיק נגוע בפגם בשרשרת ההיסבים ולפיכך המשיב אינו אוחז בהמחאות.

טענות המערערת:

11. טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי "למערערת טענת הגנה אך בדוחק" (עמ' 6 שורה 15 לפרוטוקול) וזאת מהנימוקים אשר יפורטו להלן, כל אחד מהם בנפרד ומקל וחומר הצטברותם. בין השאר טעה בית המשפט קמא כאשר דחה כלאחר יד ובשלב ההתנגדות את טענותיה של המערערת כדלקמן:

א. טעה בית המשפט קמא כאשר התעלם לחלוטין מטענתה של המערערת כי ההמחאות נגנבו ממנה כאמור בסעיף 383 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

ב. טעה בית המשפט קמא כאשר התעלם לחלוטין מטענתה של המערערת כי ההמחאות לא "הוצאו" מעולם כמשמעות הביטוי בפקודת השטרות וכי המשיב אינו "אוחז" בהם כלל וכלל.

ג. טעה בית המשפט קמא כאשר התעלם לחלוטין מטענתה של המערערת כי קיים פגם בשרשרת ההיסבים וכי גם מבחינה זו המשיב אינו "אוחז" בשטר באשר ההסבה אליו נעשתה שלא כדין.

טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי, כאשר ניסתה קסארה לצמצם את נזקיה אחרי שנגנבו ממנה ההמחאות וזויפו חתימותיה נטלה לידיה שיקים אחרים של חברת השליחויות:

"...בהתנהגותה זו, אישררה קסארה את חתימת ההיסב ואת ההתנהלות של חברת השליחויות, כעת, ולמצער – בתיק שלפניי, קסארה מנועה מלטעון כי חתימתה זויפה". משטענת הזיוף יכולה להישמע אך ורק ע"י קסארה, הרי כאמור היא מנועה ומושתקת מלטעון טענה זו, ואין בידי לקבלה". (עמ' 6 שורה 9 עד 12 לפרוטוקול).

12. חברת השליחויות, אשר העסיקה עבריינים מורשעים (וכנראה גם בעליה לא "זכים כשלג" בלשון המעטה, כאמור בגזר הדין שצורף לעיל) גנבה כספים מקסארה ולקוחות אחרים. לאחר שקסארה גילתה על הגניבה וגניבות אחרות שביצעה חברת השליחויות היא פנתה לבעליה של החברה (איתם עבדה שנים רבות) ודרשה את כספה חזרה. בעלי החברה טענו כי ההמחאות "נעלמו" והציעו שיקים חלופיים. למעשה למנהלי חברת השליחויות וגם לקסארה היה ברור שהמחאות אלו אינן שוות אף את הנייר עליהן הן כתובות. בבחינת "עדיף מכלום" הסכימה קסארה לקבלן, ההמחאות כמובן אכן חוללו. האם בכך הסכימה קסארה בדיעבד לגניבת כספה וזיוף חתימתה ?!

טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי ניתן לאשרר גניבה וזיוף חתימה בדיעבד:

13. על משמעות חתימה שזויפה ניתן ללמוד מהאמור בסעיף 23 לפקודת השטרות. המערערת תטען כי עם כל הכבוד בית המשפט קמה טעה כאשר גזר גזירה שווה בין חתימה לא מורשה לבין אשרור חתימה בדיעבד. בעוד חתימה בלתי מורשית ניתנת לאשרור בדיעבד, כאמור בסעיף 23(ב) לפקודת השטרות, אין כל דרך לאשר בדיעבד חתימה שזויפה (וכל שכן, זיוף שהצטרף לגניבה של שטר).

טעה בית המשפט לא נתן את דעתו כלל לטענת הזיוף:

14. המערערת ונציג קסארה טענו כי חתימת היסב על ההמחאות מזויפת. כמו כן צורפה להתנגדות דוגמת חתימה של קסארה. ויוזכר, קסארה הינה חברה בע"מ ועל ההמחאות נשוא ההתנגדות אין כל חותמת חברה.

ש. לרנר כותב בספרו דיני שטרות, תשנ"ט – 1999, בעמוד 451: "חתימה מזויפת אינה מחייבת את מי שהחתימה נחזית כשלו, וגם אינה מביאה לשינוי הבעלות בשטר... חתימה מזוייפת אינה מטילה חבות על מי שנחזה כחתום משום שהוא לא חתם בעצמו על השטר, ולא הורה לאחר לחתום בשמו. לעניין זה אין חשיבות למעמדו של רוכש השטר, וגם רוכש השטר בתמורה ובתום לב, אינו רשאי לאכוף את פירעונו על מי שחתימתו זויפה... חתימה מזויפת אינה מועילה להעביר את הבעלות במסמך, וזה נותר בבעלות מי שהנכס אבד או נגנב ממנו" (ההדגשות אינן במקור).

טעה בית המשפט כאשר קבע כי קסארה מנועה מלטעון כי חתימתה זויפה וכי טענה זו יכולה להישמע רק ע"י קסארה:

15. בעלי הדין בתובענה השטרית דנן הן המערערת והמשיב. התנהלותה הספציפית של קסארה מול חברת השליחויות שגנבה וזייפה את ההמחאות הם עניין שביניהן. התובענה השטרית דנן נוגעת למערכת היחסים בין המערערת והמשיב. נוכח טענת הזיוף שלא נסתרה, אשר בעקבות זיוף זה הגיע השטר לידיה של המשיב, עומדת לזכותה של המערערת הזכות המלאה לטעון כי הגנב (חברת השליחויות) או הבאים מכוחו (המשיב) אינם זכאים לתבוע בעילה שטרית את המערערת שחתמה על השטר קודם לחתימה המזויפת (ראה ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט - 1999, עמ' 450 – 451 ובעמ' 457).

זאת ועוד, כפירה בחתימת ההיסב בשל זיוף אינה טענה בדבר פגם בזכות הקניין אלא המדובר בכפירה ביצירת הקניין והחיוב הצמוד אליו. כאמור בפקודת השטרות זיוף היסב הינו פגם רב-עוצמה ופוגע בשורשו של השטר. אשר על כן תטען המערערת כי גם לקסארה, וכל שכן לה יש זכות להסתמך כטענת הגנה על טענת הזיוף (ראו בעניין זה את דבריו של המלומד לרנר בספרו הנ"ל בעמ' 458).

טעה בית המשפט קמא כאשר לא ראה לנכון ליתן למערערת רשות להתגונן ללא תנאים כאשר הועלתה טענת הזיוף, הוצגה ראשית ראיה לכך (צילום המחאות עם חתימת קסארה עליהן) והעובדה הפשוטה שחתימת חברה בע"מ נעשתה ללא חותמת:

16. טעה בית המשפט קמא כאשר לא ראה לנכון, בנסיבות, להעביר את נטל ההוכחה שחתימות ההיסב לא זויפו על שכמו של המשיב. בספרו של המלומד זוסמן בספרו "דיני שטרות" (דף-חן, מהדורה 6, תשמ"ג) מתייחס לסוגיה זו: "אדם שחתם על שטר, חזקה עליו שבעד ערך חתם, אבל אין חזקה על אדם שחתימה על שטר, חתימתו היא. חתימה 'פלוני' המצויה בשטר, אין חזקה על הנתבע שהוא חתם אותה, אפילו זה שמו, ואחת היא אם התובע אוחז כשורה או אוחז סתם. כפר הנתבע בחתימתו, הראיה על התובע. והוא הדין בנתבע הכופר בכך שהתובע אוחז את השטר. פקודת השטרות לא קבעה לטובת התובע חזקה שהוא אוחז השטר, אפילו המסמך מצוי בידו. ... מקום שהתובע מבקש לאכוף שטר בר פירעון לפקודה, והנתבע כופר בחתימת היסב, שאם זו אינה תופסת, התובע אינו אוחז- נטל השכנוע על התובע" ובהמשך הדברים: "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו (שם בעמ' 50). ראה פסק דינה של כב' השופטת בן פורת בע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני ואח', פ"ד לד(2) 309 (1979), וראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, בעמ' 261- 263.

טעה בית המשפט הנכבד קמא כאשר קבע כי המדובר בשיק תקין ע"פ מראהו ולא התייחס לטענת המערערת כי יש בנטילת המחאות בנסיבות דנן חוסר תום לב מטעם המשיב.

17. טעה בית המשפט שלא ייחס חשיבות לעובדה כי המשיב נטל לידיו המחאות עם שם בודד בלבד עליו. קסארה אינו שם נפוץ לאדם בישראל, למעשה מבדיקה שנעשתה עולה כי אין אפילו אדם אחד בישראל העונה לשם זה, לא כשם משפחה ולא כשם פרטי. אם המדובר באדם פרטי שומה על הנוטל לידיו שטר לבדוק מדוע לא צורף השם הפרטי או שם המשפחה, אם המדובר בחברה שומה על הנוטל לידיו שטר לבדוק מדוע אין חותמת חברה כהיסב על גב ההמחאות.

זאת ועוד, ידוע למערערת כי חברת השליחויות גנבה שיקים רבים מלקוחותיה, רק מקסארה נגנבו לפחות 8 שיקים ושיקים רבים אחרים נגנבו מחברות אחרות שחברת השליחויות עבדה עבורן. אין כל ספק כי בשלב מסוים היה צריכה להידלק "נורת אזהרה" נוספת כלשהי אצל המשיב שלפתע פתאום הועברו אליו לניכיון כמות חריגה של שיקים לניכיון שעל חלק מהם, כמו הביטוי "קסארה", חתימת ההיסב תמוהה. המערערת תטען כי המשיב, אשר ביקש לגבות כמה שיותר מחובה של חברת השליחויות אליו עצם בחוסר תום לב את עיניו ונמנע מלבדוק את ההמחאות שנגנבו ע"י לקוחתו ונוכו באמצעותו.

עוד תטען המערערת כי בנסיבות דנן, "הגורם היעיל" למניעת הזיוף הינו ללא ספק המשיב. ש. לרנר כותב על כך בספרו דיני שטרות, בעמ' 453: "ניתן לומר, דרך משל, כי מי שהייתה לו עסקה עם הרמאי, מסוגל טוב מאחרים לגלות את הזיוף, באמצעות דרישה להצגת מסמך מזהה בעת עריכת העסקה. הטלת אחריות כזו תביא לבדיקה טובה יותר של החתימות על שטרות, ותקטין, כך יש לקוות, את מספר הזיופים". שוב בדיקה פשוטה של השם המוזר "קסארה" או לחילופין טלפון אחד אל המערערת הייתה חושפת את הגניבה ומונעת מרבים מלקוחותיה התמימים של חברת השליחויות לאבד את כספם.

טעה בית המשפט כי זקף לחובתה של המערערת את העובדה שלא שילמה עדיין כל תשלום בגין הסחורה שקיבלה:

18. המערערת אינה טוענת כי אינה חייבת דבר עבור ההמחאות. כאמור לעיל, בהסכמת הנפרעת האמיתית – קסארה, עוכב התשלום על מנת לברר את עניין חבותה. המערערת אינה טוענת "איני חייבת" אלא "איני חייבת לנסב – הנעבר, התובע ממני תשלום אלא לנפרע". ראה בעניין זה ע"א 257/56 חיים הירש נ' אגד (אש"ד) אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד יא 1317 בע"מ 1320. המערערת צפתה מצב בו היא תשלם את תמורת ההמחאות לקסארה ובנוסף היא תחויב לשלם גם עבור ההמחאות למשיב, כפי שאכן קרה למצער, וביקשה למנוע זאת.

טעה בית המשפט כאשר קבע כי המערער יפקיד ערובה בגובה מלוא סכום התובענה וללא כל נימוק. כמו כן טעה בית המשפט כאשר התנה את קבלת ההתנגדות בתשלום ערובה:

19. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי בית המשפט רשאי להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים שונים. כב' השופט בך התייחס לתקנה זו בע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה בע"מ נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3)757:

"לכאורה עולה מנוסח התקנה, כי לבימ"ש שיקול דעת רחב מאוד באשר להתניית מתן הרשות להתגונן בתנאי כלשהוא, אלא שבשורה של פסקי דין שניתנו בבימ"ש זה הונחו בתי המשפט שלא לעשות שימוש רחב בסמכות זו. ראה למשל ע"א 219/65 דגני ואח' נ' גניני, פ"ד יט 149(4) בע' 153- 152, שם קבע השופט זוסמן (כתוארו אז): "זוהי סמכות אשר בתי המשפט אינם מרבים להשתמש בה, מכיוון שהטלת התנאי נועלת בפני נתבע עני את שערי בימ"ש, ונוטלת ממנו האפשרות לסתור את התובענה ולהוכיח צדקתו... ואולם מקום שתצהיר ההגנה 'כמעט' אינו מגלה הגנה, ובימ"ש היה מוכן לסרב לבקשת רשות להתגונן, שוב אין מניעה לכך שיתן לנתבע רשות מותנית בתנאי "

20. ע"פ ההלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון, באותם מקרים בהם רואה לנכון בית המשפט לעשות שימוש בתקנה 201 שומה עליו לפעול כך אך רק במקרים בו תצהיר ההגנה "כמעט" ואינו מגלה הגנה וכאשר ההגנה שישנה נראית על פניה קלושה ביותר או לוקה בחוסר בהירות (ע"א 219/65 דגני נ' גניני, פ"ד יט(4) 149, 153 (1965); ע"א בן אבו הנ"ל). בית המשפט העליון קבע כי בקביעת התנאים על בית המשפט להתחשב בסכום התביעה ובסיכויי ההגנה (פס"ד בן אבו, בעמ' 762-763). כן יבחן בית המשפט את יכולתו של הנתבע לעמוד בתנאים שנקבעו, על מנת שלא להפלות לרעה נתבע חסר יכולת ולמנוע ממנו להביא את הגנתו בפני בית המשפט (ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ, פ"ד מג(1), 106, 112-113 (1989); ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004)).

21. ברע"א 2075/05 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', תק-על 2005(2)2026 נקבע על ידי כב' השופט רובינשטיין:

"אמנם, הלכה היא, כי כאשר מעלה הנתבע בתביעה בסדר דין מקוצר הגנה אפשרית, לא יתנה בית המשפט את מתן הרשות להתגונן בהפקדת תנאים או ערובות לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא אם כן מתצהיר ההגנה של הנתבע, עולה כי 'כמעט' אין לנתבע הגנה, או כאשר לוקה הגנתו בחוסר בהירות..." (סעיף ב(2) להחלטה).

22. בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו גם במסגרת זכות הקניין של בעל דין בע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ ואח' (המאגר המשפטי נבו) שם קבע בית המשפט כדלקמן:

"אכן, בתי משפט נוהגים במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי, מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד(1)647, 650), והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע (ראו: ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 35).

23. המערערת תטען כי טעה בית המשפט קמא שעה שקבע כי עליה להפקיד את מלוא סכום ההמחאות בצירוף הוצאות וריבית שנקבעו בלשכת ההוצאה לפועל. כל זאת ללא כל נימוק המסביר החלטה זו המחמירה עם המערערת שלא כדין ושעה שברור שעומדות לזכותה טענות הגנה טובות ומבוססות ביצוע השטרות.

א. המערערת תטען כי לא ניתן למצוא בהחלטת בית המשפט קמא, כל נימוק לפגיעה בקניינו של המערער וחסימת דרכו לבית המשפט, למעט קביעה בעלמה כי למבקשת טענות הגנה דחוקות וכי תינתן רשות להגן "לפנים משורת הדין".

ב. המערערת תטען כי לא יכולה להיות מחלוקת כי אין המדובר בטענות הגנה שאינן בהירות דיין.

ג. המערערת תטען כי כל החלטה כה קשה בדבר הפקדת מלוא סכום התביעה צריך שתהיה מלווה בנימוקים כבדי משקל, שיפורטו ע"י בית המשפט.

24. טעה בית המשפט קמא כאשר נמנע מלפרט את נימוקיו בדבר התניית הערובה כתנאי להפקדת מלוא סכום התביעה כתנאי לקבלת ההתנגדות. מההחלטה לגמרי לא ברור מה הם אותם טענות הגנה שכן נתקבלו ע"י בית המשפט "בדוחק רב" ו- "לפנים משורת הדין".

25. לעניין הטענות שכן דן בהם בית המשפט קמא ועם כל הכבוד, החלטותיו ומסקנותיו כאמור וכמפורט לעיל, מוטעות.

26. טעה בית המשפט קמא כאשר נמנע מלפרט את נימוקיו בדבר גובה ההפקדה. לא ברור מהחלטת בית המשפט קמא האם ההפקדה נדרשת על מנת להבטיח את הוצאות המשיב. כמו כן לא ברור מהחלטת בית המשפט קמא האם ההפקדה נדרשת מאחר וקיים חשש סביר כי המשיב לא יוכל להיפרע מהמערערת אם יזכה לבסוף בתובענתו.

27. המערערת תטען כי בנסיבות העניין ההוצאות שנקבעו לטובת המשיב מבטיחים איזון ראוי בין זכויותיה של המשיב לזכויותיה של המערערת.

28. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את ערעורה של המערערת ולבטל את פסק הדין שניתן כנגדה. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיב בהוצאות המערערת, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המערערת

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...