צור קשר

  • כתבי טענות דיון אזרחי מסחרי

  • 1

כתב ערעור - על החלטה לקביעת ערובה כתנאי לביטול פסק דין

5 1 1 1 1 1 (1 Vote)

סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) התשס"ד – 2004 מאפשר לרשות מקומית לייחס, בתנאים מסוימים, לבעל שליטה בחברה את חוב הארנונה של חברה חדלת פירעון. במקרה זה הגיעה אל משרדנו בעלת מניות שחויבה ע"פ פסק דין שניתן במעמד צד אחד לא רק בחוב הארנונה אלא בחובות עירוניים נוספים כגון חוב המים, חוב אגרת ביוב, אבטחה, אגרת שלטים ואף בשקים חוזרים של החברה. בשלב ראשון הוגשה בקשה לביטול פסק הדין אשר בסופו של יום אכן בוטל אך בתנאים. ערעור זה, הוגש לשם ביטול התנאים לביטול פסק הדין. לאחר הגשת הערעור הגיעו הצדדים לפשרה לפיה שלמה מרשתנו רק חלק קטן מחוב הארנונה של החברה.

 


 

המערערת, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית המשפט הנכבד את ערעורה על החלטת רשמת בית משפט השלום בראשון לציון, כבוד הרשמת רבקה ארד, בת.א 700224/05 מיום 03/10/06 ועל החלטותיה של כבוד הרשמת אוסטפלד – נאוי טל מיום 23/11/06 ומיום 08/01/07.

מצ"ב העתק ההחלטות כנספח א' לערעור.

1. ההחלטות עליהן מערערת המערערת הינן:

א. ההחלטה של כב' הרשמת רבקה ארד מיום 03/10/06 כי המערערת תפקיד ערובה להוצאותיה של המשיבה בסך 50,000 ₪ בתוך 30 יום.

ב. החלטתה של כב' הרשמת רבקה ארד מיום 03/10/06 כי הפקדת הערובה תהיה תנאי לביטול פסק הדין.

יצוין כי באותה החלטה גם נקבעו הוצאות לטובת המשיבה ואולם המערערת אינה מערערת על קביעה זו.

ג. לחילופין, ואם יידחה בית המשפט את ערעורה של המערערת כאמור בסעיפי קטנים א' ו- ב' תערער המערערת על החלטותיה של כב' הרשמת אוסטפלד נאוי טל:
1. החלטתה מיום 23/11/06 להותיר את פסק הדין על כנו.

2. החלטתה מיום 08/01/07 לדחיית בקשתה של המערערת לביטול ההחלטה מיום 23/11/03 ולהארכת מועד להפקדת סכום הערובה.

2. כבר בראשית הדברים ייאמר:

א. טעה בית המשפט קמא כאשר קבע ערובה כתנאי לביטול פסק הדין: לתובעת סיכויים טובים ומבוססים כנגד התביעה שהוגשה כנגדה. דין פסק הדין שניתן במעמד צד אחד היה להתבטל באשר רוב רובן של מרכיבי התביעה כנגד המערערת אישית (כבעלת מניות) הוגשו ללא כל עילה שבדין. למרבית ממרכיבי התביעה לא יכולה למצוא המערערת עילה להרמת מסך, לא כל שכן הרמת מסך בהליך חסר תקדים שלא נשמע כדוגמתו בסדר דין מקוצר. לגבי העילה היחידה לתביעה המסתכמת בחוב הארנונה, לא עמדה המשיבה בתנאים הקבועים להרמת מסך הסטטורית כנגד המערערת. בנסיבות אלו קבע בית המשפט העליון לא אחת כי אין לקבוע ערובה כלל ובוודאי שאין לקבוע ערובה בנסיבות אלו כתנאי לביטול פסק הדין.

מצ"ב העתק מבקשתה של המערערת לביטול פסק הדין כנספח ב' לערעור

ב. טעה בית המשפט קמא שלא ביטל את החלטתו להשאיר את פסק הדין על כנו ולהאריך את המועד להפקדת ערובה: לעניין הארכת המועד להפקדת הערובה שנקבעה ייאמר שלמצער וכפי שיפורט להלן, פעלה המשיבה שהינה רשות ציבורית עליה מוטלת חובת תום לב מוגברת, כ"גנב בלילה" ופעלה לחטיפת החלטות וליצירת עובדות בשטח במעמד צד אחד. למרבה האירוניה, בתגובתה לבקשתה של המערערת להארכת מועד אף לא טרח ב"כ המשיבה להכחיש את הדברים. טענותיה של המשיבה התבססו על טענות פרוצדוראליות בלבד. בנסיבות אלו קבע בית המשפט העליון לא אחת כי אין לעשות את סדר הדין האזרחי כ"מיטת סדום" עבור בעלי הדין, במיוחד כאשר שאין המדובר בהגנת בדים ועומדות לבעל הדין טענות מבוססות לגופו של עניין וסיכויי הגנה טובים.

המערערת תטען כי כל ההחלטות הנ"ל של בית המשפט קמא ניתנו מבלי להתחשב בעובדה כי המדובר בבעל דין בעל סיכויי הגנה טובים שמעולם לא ניתן לו יומו בבית המשפט. החלטות בית המשפט קמא ניתנו מבלי לשקול חלופות אחרות אשר עומדות לרשות בית המשפט, מלבד סגירה סופית של דלתותיו של בית המשפט בפני המערערת או התניות המקשות על גישתה של לערכאות ללא נימוק מספיק.

רקע עובדתי – למערערת סיכויי הגנה טובים ומבוססים כנגד התביעה שהוגשה כנגדה

3. למערערת טענות הגנה מעולות כנגד התביעה שהוגשה כנגדה. המדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד המייחס את חובותיה של המשיבה הפורמאלית (להלן: "המסעדה") למערערת. החובות אותן מייחסת המשיבה למערערת הינם:

א. חוב ארנונה.
ב. חוב מים.
ג. חוב אגרת ביוב.
ד. אבטחה.
ה. אגרת שלטים.
ו. שיקים חוזרים.

2. בתביעתה מייחסת המשיבה את כל חובותיה של המסעדה כאמור לעיל למערערת מכוח סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) התשס"ד – 2004 (להלן: "חוק המדיניות")

3. חוק המדיניות מייחס, בתנאים מסוימים, לבעל שליטה בחברה אך ורק את חוב ארנונה. המערערת תטען כי אין בחוק כל היתר לייחס לבעל שליטה חובות אחרים של החברה.

4. הדרך היחידה בה הייתה יכולה לפעול המשיבה בכדי לייחס את ייתרת החובות אשר צוינו לעיל הינה בדרך של הרמת מסך. המשיבה בחרה שלא לעשות כן ודומה שלא בכדי, הוספת עילת הרמת המסך הייתה מחייבת את המשיבה לשנות את כותרת תביעתה מסדר דין מקוצר לסדר דין מהיר. משבחרה התובעת בדרך שבחרה לא הראה כתב התביעה כל עילה לייחוס החובות אשר פורטו בסעיף 1ב' – ו' לעיל למבקשת.

אשר על כן תטען המערערת כי דין פסק הדין כנגדה, ככל שהוא נוגע לחובות אשר פורטו בסעיף 1ב' – ו' להתבטל באשר ממילא לא הראתה פרשת התביעה כל עילה ו/או יריבות בין המשיבה למבקשת בגין חובות אלו.

5. ברוח זו ציין גם כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית, ירושלים, התשנ"ט בעמודים 203 ו- 204 כי:

"גם בהעדר הוראה מפורשת בדין, מוסמך בית המשפט, ולפעמים אפילו חייב הוא, לבטל פסק דין שניתן על פי צד אחד והוא - על יסוד סמכותו הטבועה של בית המשפט. משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לענין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו... מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק...".

6. המערערת תטען כי גם לעניין ייחוס חוב הארנונה של המסעדה אליה יש בידיה טענות הגנה טובות המהוות עילה מספקת לביטול פסק הדין שניתן כנגדה.

7. סע' 79 לחוק המדיניות הנ"ל המהווה את עילת התביעה כנגד המבקשת וייחוס חוב הארנונה של המסעדה אליה קובע כדלקמן:

"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים;

8. סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה הרלוונטי לענייננו קובע:

"מבלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו ללא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה."

9. הנה כי כן, מטרתה של הוראת סעיף 79 לחוק המדיניות הינה הרמת מסך סטטוטורית היוצרת מעין "חזקה" המרימה את מסך ההתאגדות מעל החברה ומייחסת את חובות הארנונה של החברה לבעלי השליטה בה. בפועל משמעות הדברים היא היפוך נטל ההוכחה והטלת החובה על בעלי השליטה להראות מדוע יישאר אותו מסך המפריד בינם לבין החברה.

חזקה זו, כמו כל החזקות המשפטיות ניתנת לסתירה: אם יוכיחו בעלי השליטה בחברה כי נכסיה של החברה לא הועברו אליהם, או שהועברו אליהם בתמורה לא תוכל הרשות המקומית להרים את מסך ההתאגדות מעל בעלי השליטה בחברה ולא תוכל לייחס את חובות הארנונה של החברה לבעלי השליטה.

10. בשלב זה יודגש: לא הועברו נכסים כלשהם של המסעדה אל המערערת מהסיבה הפשוטה כי לא היו נכסים כאלו להעברה. המסעדה קרסה אט אט תחת חובותיה ובסיום פעילותה כל שנותר להעברה היו חובותיה.

11. המשיבה הפורמאלית הייתה מסעדה מפעילה ובעלת זיכיון של רשת המסעדות "ננדוס".
12. למעשה, כבר משנת 2003 וכתוצאה מגורמים חיצוניים ומיקום אשר השפיעו על רווחיות המסעדה החלה המסעדה להיכנס להפסדים כך שמשנת 2003 נגרמו למסעדה הפסדים בגובה 399,606 ₪. המערערת עשתה כל שביכולתה על מנת להעמיד את המסעדה על רגליה ולהפעילה ברווחיות אולם בשנת 2004 התברר לה סופית כי הדבר בלתי אפשרי באשר הפסדיה של המסעדה הגיעו לכדי 710,920 ₪.

מצ"ב העתק דוחות רווח והפסד של המסעדה ערוכים ע"י משרד רו"ח עובד מטלון ושות' מסומן נספח ג'.

13. יצוין כי את הציוד שהיה במסעדה מכרה המערערת לרשת "ננדוס". חלק מהתמורה שולם ע"ח חובותיה של המסעדה לרשת ואולם רוב רובה של התמורה הועברה לכיסוי חובותיה של המסעדה בבנק. המערערת אף הוציאה ושילמה חלק מחובותיה של המסעדה מכיסה הפרטי באשר הייתה חתמה בבנק על ערבות אישית. למען השלמת התמונה בעניין זה ייאמר כי גם לאחר כל התשלומים עדיין נותרו למערערת חובות בבנק.

14. הנה כי כן, מהמקובץ לעיל עולה כי אכן, למערערת טענות הגנה טובות ומבוססות כנגד התביעה שהוגשה כנגדה וכי רוב הסיכויים שיתקבלו ע"י בית המשפט שידון בתביעה לגופה.

15. מאחר ובית המשפט מיעט לדון בעניינים הנוגעים לחוק ההסדרים הנ"ל יצוטט להלן פסק דינה של כבוד השופטת קראי גירון ישראלה בה"פ הפ 140/04 יאסים קאסם נ' עיריית כרמיאל בהתייחסותה לתביעה ע"פ החוק הנ"ל:

"זאת ועוד, בדיקת הוראות סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה על כל שלושת חלופותיו , מלמדת כי לא הוכח בנסיבות הענין דנן כי התנאים האמורים בסעיף זה אפילו אלו האמורים בחלופה הנוחה ביותר לעיריה, חלים בעניננו. לא הוכח קיומו של חוב של החברה. לא הוכח כי הפסיקה פעילותה ולא שלמה החוב. לא הוכח קיומם של נכסים לחברה שניתן לטעון לגביהם כי הועברו לבעלי השליטה. יותר מכך, לא הוכח כי נתנה הזדמנות למבקשים להוכיח אחרת לפקיד השומה. נהפוך הוא, במסכת העובדות שהוכחו בפני, יש די כדי לקבוע כי לו היה דן בענין פקיד השומה, באם היתה ניתנת דרישה כיאות ע"י העיריה לחברה או לבעל המניות (המבקש מס' 1) ובה היו מוזכרות כל הוראות החוק הרלוונטיות, היה מקום כי יקבע כי הוראת סעיף 119 א (א) לא חלות.

גם האמור בסעיף 10 לסכומי העיריה תמוה. שהרי, התצהיר אשר הוגש ע"י עירית כרמיאל עצמה מלמד על קיומו של שעבוד של נכסי החברה לבנק ערבי ישראלי. מי לידינו יתקע כי נכסי החברה לא הועברו לבנק דווקא? זאת במיוחד כאשר אין כל הוכחה באשר לסיבת הפסקת פעילות החברה וכל שאנו יודעים הוא כי נמחקה מרשום ברשם החברות. נקיטת הלשון החמורה האמורה בסעיף 10 ו-11 לסכומי העיריה כלפי המבקשים לא היה לה כל מקום במיוחד כאשר טענותיהם החמורות של העיריה כלפי המבקשים לענין הברחת נכסים, נותרו טענות בעלמא ללא כל הוכחה מספקת.

במצב ענינים זה, בוודאי שלא הוכח קיומם של התנאים האמורים בתתי הסעיפים הנוספים של סעיף 119 א לפק' מס הכנסה ולא הוכח כי בוצעה העברת נכסים מהחברה לבעלי שליטה בתמורה חלקית או ללא תמורה מתוך רצון להעלים נכסים מנושים.

אכן החוק העניק לרשות מקומית כלים שונים לגבות המגיע לה מחייביה ואלו מאפשרים לה לדלג על השלב השיפוטי וליעל הליכי גביה. אולם נקיטת הליכים אלו ראוי שתעשה תוך הקפדה על כללי מינהל תקינים. אין מטרתם של הליכים אלו לאפשר לעיריה לפעול כפי שפעלה במקרה דנן לרבות:
1. לדרוש חוב ממבקש מס' 1 מבלי להודיעו מלכתחילה כי מדובר בחוב שלו כבעל מניות בחברה חייבת.
2. להניח ללא בסיס כלשהו כי מדובר בבעל מניות שהועברו לו נכסי החברה החייבת שהפסיקה לפעול.
3. לנקוט הליכי גביה מינהליים ללא התראה מספקת מבלי שהחוב הפך סופי ומבלי שנתנה תשובה הולמת לטענת בעל המניות כלפי החוב ומבלי שהודע לו כנדרש כיצד ניתן לפעול כנגדו.נ
4. לנקוט הליכים מכח חוק אשר כלל אינו יכול לחול לגבי החובות שגביתם נדרשת.ב

אין לטעון כי במקרה דנן נתנה שהות מספקת למבקשים להתמודד עם פעולות שנקטה הרשות אשר מיהרה והטילה עקולים על נכסיהם עוד בטרם הוברר כנדרש כי קיים חוב סופי וכי רשאית העיריה לעשות את שעשתה ומבלי שנתנו תשובות הולמות ומספקות למבקשים אשר עתרו במכתבם לעיריה כנגד פעילותה. "

מצ"ב העתק פסק הדין הנ"ל כנספח ד'.

טעה בית המשפט כאשר קבע כי המערערת תפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של המשיבה בדיון:

16. המערערת תטען כי שגה בית המשפט קמא שעה שקבע כי על המערערת להפקיד סך של 50,000 ₪ וזאת ללא כל נימוק המסביר החלטה זו המחמירה עם המערערת שלא כדין שעה שברור כי למערערת סיכויי הגנה טובים ומבוססים כנגד התביעה שהוגשה כנגדה.

17. א. המערערת תטען כי לא ניתן למצוא בהחלטת בית המשפט קמא כל נימוק להחלטה כי המערערת תפקיד ערובה.

ב. המערערת תטען כי כל החלטה לתשלום ערובה צריך שתהיה מנומקת ע"י בית המשפט.

ג. שבעתיים נכונים הדברים שעה שלא נקבע וכאמור לעיל, לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההגנה של המערערת קלושים.

18. בית המשפט העליון התייחס לסוגיה זו בע"א 8440/03 בן ציון כהן נק חיה לחוביץ ואח' (טרם פורסם) שם קבע בית המשפט כדלקמן:

"אכן, בתי משפט נוהגים במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי, מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד(1)647, 650), והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע (ראו: ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 35). תקנה 519 לתקנות מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך המשפטי. תקנה 519 לתקנות נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה, קלושים, כמו במקרה שלפנינו (ראו: רע"א 8010/01 יעקב מימון נ' גונר אלדן (לא פורסם); ע"א 6477/97 רלה וינשטיין נ' ע"ד ברוך ליברמן ואח' (לא פורסם)). בענייננו הגיש המערער בקשת רשות ערעור על ההחלטה – וזו נדחתה."

המערערת תטען כי הפקדה להבטחת הוצאות שעה שהמדובר בתובענה שלמערערת סיכויי הגנה טובים כנגדה פוגעת בקניינה ובזכות גישתה לערכאות – שבעתיים נכונים הדברים שעה שהמערערת כורעת תחת החובות האדירים של העסק שהקימה ונכשל כאמור לעיל. עוד תטען התובעת כי ההחלטה להוצאות לטובת המשיבה מבטיחה איזון ראוי בין זכויותיה של המערערת לזכויותיה של המשיבה אשר נגררה להליך של ביטול פסק דין שניתן לזכותה.

19. אשר על כן תטען המערערת כי דין החלטת בית המשפט קמא לקבוע ערובה להבטחת הוצאות המשיבה, שעה שאין כל ספק כי למבקשת סיכויי הצלחה טובים ומבוססים כנגד התביעה שהוגשה כנגדה, להידחות.

שגה בית המשפט קמא שעה שהתנה את ביטול פסק הדין בהפקדת הערובה:

20. בבר"ע (ירושלים) 474/04 גדי בן שמואל נ' בי אליהו, בבר"ע 402/04 (ירושלים) מוסא טרווי ואח' נ' איסחק אבו גבנה ואח' ובבר"ע 108/04 שמואל נבון נ' אליהו הקבלן סוכמה ההלכה לעניין שיקולי בית המשפט שעה שהוא בא לדון בתנאים לביטול פסק דין ע"פ תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"אין ספק שבית המשפט מוסמך להתנות ביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד: "בתנאים שיראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים" (ראו: תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

מלשון התקנה עולה, כי שיקול דעתו של בית המשפט וסמכותו לקבוע תנאים לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, הם רחבים ביותר, ואם אין המבקש עומד בתנאים אלה, צו הביטול כלל אינו נכנס לתוקפו (ע"א 436/83 יפת לוי נ' דקו, פ"ד מ(4), 589, 605).

עם זאת, אין לעשות שימוש בהתניית הביטול בתשלום ההוצאות בפועל, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר (י' זוסמן בספרו הנ"ל, סעיף 576, עמ' 741, הערת שוליים 61). הדבר גם נובע מהיותה של הזכות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד חלק ממשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לערכאות. זכות זו הוכרה כזכות חוקתית. ההשלכות שיש להכרה זו על הסוגייה של ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד פורטו בהרחבה ברע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון ואח', תקדין-עליון, 2001(1), 1120.

21. המערערת תטען כי שגה בית המשפט קמא שעה שקבע כי הפקדת הערובה יהיו תנאי לביטוח פסק הדין וזאת ללא נסיבות מיוחדות המצדיקות את קביעתו. המערערת תטען כי נוכח סיכוייה הטובים של המערערת כאמור לעיל אין להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת הערובה אלא אם המדובר בנסיבות מיוחדות ובהגנת בדים.

22. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את ערעורה של המערערת ולבטל את החלטת בית המשפט קמא המורה למערערת להפקיד 50,000 ₪ כערובה להוצאות המשיבה בדיון לגופו. לחילופין יתבקש בית המשפט הנכבד לבטל את החלטת בית המשפט קמא כי הפקדת הערובה תהווה תנאי לביטולו של פסק הדין.

במידה ויחליט בית המשפט הנכבד שלא לקבל את ערעורה של המערערת לביטול החלטותיה של כב' הרשמת רבקה ארד, מיום 03/10/06 תערער לחילופין המערערת על החלטותיה של כב' הרשמת אוסטפלד – נאוי טל מיום 23/11/06 – ההחלטה להשאיר את פסק הדין על כנו מבלי לקבל את תגובת המערערת ומיום 08/01/07 – ההחלטה שלא לבטל את ההחלטה מיום 23/11/06 ושלא להאריך את המועד להפקדת העררובה.

טעה בית המשפט שעה שהחליט להשאיר את פסק הדין על כנו:

23. המערערת תטען כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו להותיר את פסק הדין על כנו מבלי לקבל את תגובתה של המערערת לבקשה. בנסיבותיו המיוחדות של התיק דנן, כמפורט לעיל, היה על בית המשפט קמא לקבל את תגובתה של המערערת לבקשת המשיבה להשאיר את פסק הדין על כנו.

24. המדובר בהליך שנפתח בעקבות פסק דין שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט החליט עקרונית לבטל את פסק הדין ע"פ בקשתה של המערערת. המערערת תטען כי לא ייתכן כי בקשה להשאיר את פסק הדין על כנו תינתן שוב במעמד צד אחד, הליך המנוגד לעקרונות הצדק והפסיקה.

25. המערערת תטען כי כל נזק לא היה נגרם למשיבה אם היה מאפשר בית המשפט קמא הנכבד את תגובתה אשר ללא ספק הייתה מייתרת את ההליך דנן ומחזירה את הדיון בתיק שבכותרת לפסים הנכונים של דיון מסודר, בנוכחות הצדדים במחלוקת שביניהם תוך הכרעה סופית ומנומקת.

26. המערערת תטען כי טעה בית המשפט קמא שעה שהחליט שלא להאריך את המועד להפקדת ערובה. המערערת תטען כי המדובר בצירוף נסיבות אומלל אשר אותו ניצלה המשיבה, בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב על מנת "לחטוף" החלטה שעה שהצדדים היו במו"מ לסיום מחלקותיהם מחוץ לכותלי בית המשפט.

רקע עובדתי – המשיבה "חטפה החלטה" שלא כדין ותוך הפרת חובת תום הלב המוגבר וניקיון הכפיים המוטלים עליה כרשות ציבורית:

27. המערערת תטען כי מייד לאחר הדיון בבקשת המבקשת לביטול פסק דין, לאחר שבעזרת בית המשפט הנכבד הגיעו הצדדים למסקנה כי תביעתה של המשיבה כנגד המערערת תצומצם לחוב הארנונה בלבד (ע"פ חישובי הצדדים המדובר היה בסך של 7,000 ₪), הביעה המבקשת וב"כ את כוונתם להגיע להסדר לתשלום כל הקשור לחוב הארנונה.

28. זמן קצר לאחר מכן יצר הח"מ קשר עם ב"כ המשיבה, עו"ד פאר, וביקש להגיע להסדר כלשהו שיהיה מקובל על המשיבה, ייתר את הדיון בתביעתה ויחסוך בהוצאות הצדדים, בזמנם ובזמנו של בית המשפט הנכבד.

29. עו"ד פאר הודיעה לח"מ כי אין בסמכותה להגיע עם המערערת להסדר אולם הפנתה אותו אל עו"ד מאירי אשר נמצא בקשר ישיר עם המשיבה ויכול להגיע להסדר. ואולם באותה תקופה היה עו"ד מאירי בחופשת לידה. הח"מ ניסה כמה וכמה פעמים להשיגו אך הדבר לא עלה בידו. כמו כן ובהמלצת מזכירתו ניסה הח"מ להשיגו שעה שהוא נמצא במשרדיה של המשיבה ואולם גם זאת לא עלה בידו למרות הודעות שהשאיר.

30. במהלך כל אותה תקופה נותר הח"מ בקשר עם עו"ד פאר. מאחר ועו"ד מאירי לא היה במשרד ועו"ד פאר הייתה בקשר ישיר עם הח"מ לא עלה בדעתו של הח"מ כי עו"ד מאירי יגיש בקשה להשארת פסק הדין על כנו, שעה שהוא נמצא בחופשת לידה ולא ניתן היה להשיגו. בשיחה עם עו"ד פאר התברר כי את הבקשה אכן הגיש עו"ד מאירי וכי היא לא ידעה כלל על הגשתה.

31. למרבה האירוניה, בתגובת ב"כ המשיבה מחזקת המשיבה את טענותיה של המערערת. בתגובתה כותבת המערערת בפירוש:

"ב"כ המבקשת הציע לעו"ד פאר לסיים את המחלוקת בסך של 50,000 ₪ ... הציעה האחרונה לב"כ המבקשת לקבוע פגישה מסודרת במשרדי המשיבה עם נציג המוסמך לאשר הנחות אולם ב"כ המבקשת אמר כי הוא מעדיף לשוחח טלפונית עם המוסמכים בעניין.

יתרה מכך, הובהר לב"כ המבקשת כי עו"ד מאירי נמצא בחופשת לידה ולכן הוא אינו עובד ולא ניתן להשיגו טלפונית"

מצ"ב תגובתה של המשיבה מיום 28/12/06 כנספח ה'.

32. כבר בראשית הדברים ייאמר כי את הבקשה נשוא ערעור זה הכין, ע"פ דבריה של עו"ד פאר המועסקת במשרד ב"כ המשיבה, אותו עו"ד מאירי "הנמצא בחופשת לידה ולכן אינו עובד" והבקשה הוגשה, שוב ע"פ דבריה של עו"ד פאר, ללא ידיעה.

33. למען העמדת הדברים על דיוקם, ייאמר כי מעולם לא אמר הח"מ כי הוא מעדיף לשוחח עם המוסמכים בעניין טלפונית, הח"מ הדגיש שוב ושוב כי הוא מבקש לדבר עם עו"ד מאירי טלפונית באשר עו"ד פאר הפנתה אותו אליו. מלבד זאת ייאמר כי הח"מ היה כבר במשרדי עיריית רעננה בקשר לעניינה של מרשתו והדברים לא הועילו באשר המדובר במחלוקת משפטית. אין המדובר בעניין דנן בטענות רגילות של אזרח בדבר חיוביו בארנונה ובקשה לפנים משורת הדין להקטין את הסכומים. המדובר בטענות משפטיות בדבר חוק ההסדרים במשק המדינה אשר מבדיקתו של הח"מ אף בתי המשפט מתחבטים בסוגיות אלו כיום. כיצד יוכל אותו נציג העירייה, מוסמך ובעל ניסיון ככל שיהיה, לשקול פשרה כלשהי הנוגעת לטענותיה המשפטיות של המערערת ?!

34. המערערת תטען כי לא ייתכן כי יד ימין במשרד עוה"ד המייצג את המשיבה לא יידע מה עושה יד שמאל וכי המשיבה תנצל זאת על מנת לחטוף החלטות שלא כדין. לא ייתכן כי עו"ד פאר, תהיה עם הח"מ בקשר על מנת להגיע להסדר כלשהו תוך הפנייתו לעו"ד מאירי הנמצא בחופשת לידה ו/או ישירות למשיבה ואילו מצד שני עו"ד מאירי יגיש בקשות אשר יוצרות עובדות בשטח.

טעה בית המשפט קמא שלא ביקש לקבל את תגובת המערערת לבקשה להשארת פסק הדין על כנו:

35. המערערת טען כי טעה בית המשפט קמא כאשר נמנע מלקבל את תגובת המערערת על בקשתה של המשיבה להשארת פסק הדין על כנו.

36. בית המשפט נוהג לקבל את תגובות הצד שכנגד, ושבעתיים נכונים הדברים שעה שהמדובר מלכתחילה בביטול החלטה במעמד צד אחד. המערערת תטען כי במיוחד בהתחשב בנסיבות שתוארו לעיל שגה בית המשפט שעה שקיבל החלטה במעמד צד אחד להשארת פסק הדין, שניתן גם הוא במעמד צד אחד, על כנו.

37. המערערת תטען כי בדיון היחיד שנתקיים במעמד שני הצדדים הוכיח בית המשפט את המשיבה על כך שאין עילה שבדין למרבית טענותיה של המשיבה בדבר חובותיה אליה באשר המדובר בחברה בע"מ וכי המשיבה לא טרחה לפעול להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין המערערת. בדיון זה בוטל הלכה למעשה פסק הדין. המערערת תטען כי בנסיבות אלו כאשר בוטל כבר פסק הדין היה על בית המשפט קמא לקבל את תגובתה של המערערת לאיחור בהפקדת סכום הערובה ולהימנע מהחלטה נוספת במעמד צד אחד.

38. גם איזון האינטרסים בעניין זה נוטה לטובתה של המערערת. תגובתה של המערערת הייתה מעמידה את נסיבות האיחור בהפקדת הערובה על דיוקם ונותנת לבית המשפט תמונה מדויקת ונכונה על מנת שיוכל לקבל החלטה הנשענת על טענותיהם של 2 הצדדים מבלי לפגוע בזכותה של המערערת ליומה בפני בית המשפט. מצד שני קבלת תגובת המערערת לא הייתה פוגעת כלל באינטרסים של המשיבה באשר בשלב זה בוטל הלכה למעשה פסק הדין וכל שנידון הוא האיחור בהפקדת הערובה.

טעה בית המשפט כאשר לא ביטל את החלטתו להשאיר את פסק הדין על כנו ולהאריך את המועד להפקדת ערובה.

39. המערערת תטען כי טעה בית המשפט כאשר החליט שלא לבטל את החלטתו להשאיר את פסק הדין על כנו. גם מתגובותיה של המשיבה עצמה ניתן ללמוד כי המערערת לא נחה על זרי דפנה ו/או זלזלה בהחלטת בית המשפט. ב"כ עשה כל שביכולתו על מנת לסיים את ההליכים מחוץ לבית המשפט ולסיים את התיק שבנדון בפשרה והבקשה שהובילה להחלטה נשוא ערעור זה הוגשה כאמור לעיל בדרך לא דרך.

40. בבש"א 10073/02 יהושוע שביט נ' בנק הפועלים פסק כבוד השופט ברק כי:

"בית משפט זה אינו נוהג לקפח את זכותו המהותית של צד לדיון אך בשל פגם פורמליסטי בלבד (ראו ע"א 716/76 "מען" אגודה שיתופית נ' וינברג ואח', פ"ד לא( 2) 485, 489). אכן, "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה... הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. ... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ( 3) 477, 480-479)

41. המערערת תטען כי לא ייתכן כי פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד מלכתחילה ואשר ברור כי בפיה של המערערת נימוקי הגנה טובים ומבוססים, יישאר על כנו אך ורק מטעמים פרוצדוראליים וכי השארת פסק הדין על כנו תהיה שוב במעמד צד אחד ושוב מבלי לתת למערערת את יומה בבית המשפט.

42. המערערת תטען כי נוכח טענותיה של המערערת בבקשתה לביטול פסק הדין, האמור בפסק דין שביט הנ"ל היה צריך להנחות את בית המשפט קמא כאשר נדרש להחליט אם להשאיר את פסק הדין על כנו אן לאו.

43. המערערת תטען כי: " מידת הצדק ומראית הצדק כאחת דורשות כי כל סכסוך משפטי אמיתי יתברר לגופו, ויוכרע לעניינו, ולא מטעמים פרוצדורלים. עיכובים, טירחה נוספת והצורך בהתדיינות מיותרת, ניתנים לפיצוי בפסיקת הוצאות מתאימות". ( ראה המ' 3276/96 מדינת ישראל נ' זייד, דינים מחוזי, כו (5) 431 וכן המ' 7241/96 (י-ם) יגור חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' הובלות יו"ש בע"מ, דינים מחוזי כו (6) 1.

תוסיף ותטען המערערת כי גם לו סבר בית המשפט קמא, מבלי לקבל את תגובת המערערת על בקשת המשיבה, כי המחדל של אי הפקדת הערובה נבע ממחדליה של המערערת היה באפשרותו להאריך את המועד להפקדת הערובה בכפוף להוצאות. טעה בית המשפט קמא כאשר קבע את הסנקציה החמורה ביותר והשאיר את פסק הדין על כנו מבלי ששקל את האפשרויות העומדות בפניו לקבל את תגובתה של המערערת ו/או לקבוע הוצאות להארכת המועד להפקדת הערובה.

סיכום:

44. המדובר בתביעה שהוגשה כנגד בעלת מניות בחברה (המערערת) בגין חיוביה של החברה למשיבה. למשיבה אמנם עמדה הזכות לתבוע את המערערת אישית ע"פ חוק ההסדרים במשק ואולם זכותה לעשות כן היא אך ורק לגבי חוב הארנונה ובתנאים מסוימים בהם לא עמדה המשיבה. זאת ועוד, המשיבה הגדילה לעשות והוסיפה ל"סל" תביעתה כנגד המערערת חובות אחרים של החברה, ב"שיטת מצליח". בנסיבות אלו אין ספק כי בפיה של המערערת טענות טובות ומבוססות כנגד התביעה שהוגשה כנגדה, פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בוטל הלכה למעשה אלא שבית המשפט קבע תנאים לביטולו.

45. מהמקובץ לעיל עולה כי טעה בית המשפט קמא באשר בכל החלטותיו נמנע בית המשפט קמא מלשים את הדגש על העובדה שלמערערת טענות טובות ומבוססות לגופו של עניין ונתן את החלטותיו בהתעלם בעובדה זו. בית המשפט קמא לא שקל אפשרויות חלופיות אשר מצד אחד לא היו פוגעות במשיבה ומצד שני היו מאפשרות דיון צודק ונותנות למערערת את יומה בבית המשפט מבלי לשים מכשולים מיותרים בדרכה כגון הפקדת ערובה, לא כל שכן סגירת דלתותיו של בית המשפט מולה.

46. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את ערעורה של המערערת ולבטל את ההחלטה להפקדת ערובה בקופת בית המשפט, לחילופין לבטל את ההחלטה להפקדת ערובה כתנאי לביטול פסק הדין, לחילופי חילופין לבטל את החלטת בית המשפט הנכבד להשאיר את פסק הדין על כנו ושלא להאריך את המועד להפקדת ערובה. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבה בהוצאות ערעור זה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

________________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המערערת

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
מאמרים קשורים שפרסמנו ואולי יעניינו אותך: