צור קשר

  • כתבי טענות דיון אזרחי מסחרי

  • 1

כתב תביעה - השבת הלוואות ותביעה למתן חשבונות

4.8 1 1 1 1 1 (5 Votes)

מדובר בתובעת, אשר בהיותה מועסקת אצל המשיבה 2, העבירה אליה, לבקשתו של הנתבע 1, הלוואות בסך כולל של 560,000 ₪ בערכים נומינאליים (כאשר הראשונה בשנת 2003 והאחרונה בשנת 2008). לא מן המיותר לציין כי הלוואות אלו הועברו אל הנתבעת 2 בשעה שברור היה שאף גורם אחר לא מוכן להעניק לה או לנתבע 1 הלוואה כלשהי. על בסיס הלוואות אלו התחייב בפניה הנתבע 1 בעל פה ובכתב, ובשם הנתבעת 2 , להשיב לה את ההלוואות ואף לתגמל אותה בשיעור 25% מרווחיה העתידיים של הנתבעת 2. בשלב מסוים החליט הנתבע לפטר את התובעת ובתואנות שווא לא רק שאינו משלם לה את זכויותיה על פי דיני העבודה אלא שהוא גם מתכחש להעברת ההלוואות (אלו שחשב כי לנתבעת אין אישור על העברתן) ואף מתכחש למסמך אותו הוא בעצמו ניסח ועליו חתם.

 


 

מהות התביעה: חוזית, כספית, עשיית עושר ולא במשפט, צו למתן חשבונות
סכום התביעה: 1,040,956 ₪ (בנוסף, וע"פ הצו למתן חשבונות 25% מרווחי הנתבעת 2)

התובעת, אשר תהיה מיוצגת ע"י ב"כ כאמור בכותרת, מתכבדת להגיש את כתב התביעה המתוקן מטעמה.

מבוא:
1. המדובר בתובעת, אשר בהיותה מועסקת אצל המשיבה 2, העבירה אליה, לבקשתו של הנתבע 1, הלוואות בסך כולל של 560,000 ₪ בערכים נומינאליים (כאשר הראשונה בשנת 2003 והאחרונה בשנת 2008). לא מן המיותר לציין כי הלוואות אלו הועברו אל הנתבעת 2 בשעה שברור היה שאף גורם אחר לא מוכן להעניק לה או לנתבע 1 הלוואה כלשהי.

2. על בסיס הלוואות אלו התחייב בפניה הנתבע 1 בעל פה ובכתב, ובשם הנתבעת 2 , להשיב לה את ההלוואות ואף לתגמל אותה בשיעור 25% מרווחיה העתידיים של הנתבעת 2.

3. בשלב מסוים החליט הנתבע לפטר את התובעת ובתואנות שווא לא רק שאינו משלם לה את זכויותיה על פי דיני העבודה אלא שהוא גם מתכחש להעברת ההלוואות (אלו שחשב כי לנתבעת אין אישור על העברתן) ואף מתכחש למסמך אותו הוא בעצמו ניסח ועליו חתם.

הצדדים:

4. א. התובעת, בעלת תואר שני בהנדסת מכונות וכן בעלת תואר שני במחשבים, בטכניון בישראל. בין השאר הועסקה המבקשת 3 שנים בחברת טלרד בתור מנהלת פרויקט וראש צוות ולאחר מכן עבדה בחברת מוטורולה 10 שנים בתוך מנהלת מרכז מערכות מידע שהוגדר כתפקיד בכיר בחברה תוך שהיא מנהלת פרויקטים גדולים של תוכנות מחשוב.

מצ"ב העתק קורות חיים של התובעת כנספח א',

ב. הנתבע 1 ייסד את הנתבעת 2 והינו הדירקטור היחיד בה ובעליהן של 99% ממניותיה המונפקות. (להלן: "הנתבע")

ג. הנתבעת 2 הוקמה על ידי הנתבע 1 ביום 03/02/1998 והיא אשר העסיקה בפועל את התובעת. הנתבעת 2 הינה בית תוכנה לפיתוח תוכנה, בין השאר פיתחה תוכנות בלעדיות שלה כגון תוכנת "בית מלון" ותוכנת "תמנון". כמו כן מספקת הנתבעת 2 שירות עובדי חוץ ושירותים נוספים לבנקים בישראל (כגון בנק לאומי) ובנקים בחו"ל.

מצ"ב העתק דו"ח רשם החברות, הנתבעת 2, כנספח ב'.
(להלן: "הנתבעת" או "החברה")

הרקע העובדתי:

5. הנתבעת העסיקה את התובעת מיום 05/09/2000 ועד ליום 31/08/10 כאמור במכתב הנתבעת אליה מיום 14/07/2010.

מצ"ב העתק מכתב הנתבעת אל התובעת מיום 14/07/10 כנספח ג'.

6. התובעת הועסקה בתפקיד הבכיר ביותר אצל הנתבעת והייתה למעשה יד ימינו של הנתבע. חלוקת התפקידים בין השניים הייתה בכלליות כי הנתבע היה אחראי על שיווק החברה ללקוחות פוטנציאלים וכמו כן אחראי על כל הצד הפיננסי בחברה. התובעת הייתה אחראית על פיתוח המוצרים מן הצד המקצועי ואחריות מלאה על העובדים בחברה.

7. בד"כ לא התערב הנתבע בתחומי הפעילות של התובעת בחברה וכך גם התובעת לא התערבה מעולם בצד הפיננסי של החברה ולא היה לא כל קשר למשל עם הנהלת החשבונות של החברה.

8. מערכת היחסים בין התובעת לנתבע התפתחה במהלך הזמן והפכה להיות ידידותית וחברית אף מעבר לשעות העבודה. הם היו אוכלים יחדיו לעיתים קרובות מחוץ לשעות העבודה, היו מתכננים את עתידה של החברה יחד, סיפרו אחד לשני על החזון שלהם לגבי החברה, דיברו באופן חופשי על הרעיונות אחד של השני ואף סיפרו אחד לשני את הסודות הכי אישיים. אין ספק כי השניים הפכו במהלך הזמן להיות חברים טובים מאד.

9. בעידודו של הנתבע הרגישה התובעת כאילו החברה שלה וכך היא עבדה בה בשעות לא שעות, והייתה אכפתית ואחראית לכל מה שקורה בה. כך גם התייחסו אליה רוב לקוחותיה של החברה ולא פעם סברו כי היא הבעלים של החברה ולא הנתבע. יש לציין כי היו תקופות לא קצרות שהנתבע שהה בחו"ל, והתובעת הושארה לנהל את החברה לבד.

10. בנסיבות אלו ניתן להבין מדוע, כפי שיפורט בהרחבה להלן, יסכים עובד של חברה בע"מ להעביר אליה 3 הלוואות בסך כולל של 560,000 ₪ נומינאלית כאשר בערכם כיום המדובר בכמעט מיליון ₪.

11. ההלוואה הראשונה:

א. בשנת 2003 נכנסה החברה לקשיים פיננסיים קשים, כאשר למעשה היא הייתה על סף חדלות פירעון. למרות שהתובעת לא הייתה מעורה בעניינים הכספיים בחברה היא שמה לב לעובדה זו, וכך גם עדכן אותה הנתבע. הלקוח הגדול ביותר של החברה, בנק לאומי, התנה את המשך העבודה עם החברה בוויתור על סכומים גדולים מאד שהוא היה חייב, ולא נותר לחברה במצב שנוצר, אלא להסכים.

ב. נסיבות אלו הביאו כאמור את החברה על סף חדלות פירעון. בשיחות עם הנתבעת סיפר הנתבע כי כל ניסיונותיו לגייס כספים להמשך הפעילות של החברה נתקלו במבוי סתום.

ג. לפיכך ביקש הנתבע מהתובעת הלוואה כלשהי על מנת שתעזור לו ולחברה שבבעלותו לצאת מהבוץ אליו הם נקלעו.

ד. הנתבעת הסכימה והצדדים חתמו אצל עורך הדין של החברה, אשר נשכר על ידי הנתבע, על הסכם ההלוואה מיום 19/05/2003.

מצ"ב העתק ההסכם מיום 19/05/03 כנספח ד'.

ה. ההלוואה מעולם לא הוחזרה.

ו. יש לציין כי במהלך השנים הקפיד הנתבע שלא לשכוח את ההלוואות שהעניקה התובעת לחברה והבטיח לה "הרים וגבעות" תמורת סבלנותה.

ז. יש להבין גם את הסבלנות הרבה של התובעת בחברות שהייתה בין הצדדים כמתואר לעיל ומתוך העובדה הפשוטה כי החברה הייתה מקור פרנסת משפחתה. התובעת לא רצתה להתעקש על השבת ההלוואה ולאבד את מקור הכנסתה וכמו כן, ההבטחות שהבטיח לה הנתבע שכנעו אותה כי ממש אוטוטו החברה עומדת על הרגליים.

ח. כמו כן, בכל פעם שהעבירה התובעת אל הנתבע הלוואה גדלו יותר ויותר הבטחותיו של הנתבע לתגמול שתקבל התובעת כאשר החברה תעמוד על הרגליים.

12. ההלוואה השנייה:

א. השנים חלפו, החברה המשיכה לעבוד, הנתבע "זוכר" את ההלוואה אך לא מחזיר אותה כאמור לעיל. בשנת 2008 שוב נקלעה החברה לקשיים פיננסיים, שוב בעקבות הפחתה דראסטית בכמות ההזמנות של בנק לאומי.

ב. הנתבע, אשר סיפר שוב לתובעת על מצבה הכלכלי הקשה של החברה וכמובן התובעת הייתה מודעת לנסיבות שנוצרו שוב מול בנק לאומי.

ג. המשיב ביקש שהתובעת תעזור לו ככל שהיא תוכל תוך הבטחות כי המדובר בהלוואה קצרת מועד באשר הוא סיפר על מגעים מתקדמים מאד עם בנק גדול בברזיל למכירת תוכנת "תמנון" בסכום של כמה מיליוני דולרים. הוא אמר בפירוש כי הסכום שהוא מבקש – כ- 150,000 ₪, ייתן חמצן לחברה ויציל אותה מחדלות פירעון – דווקא שהמגעים למכירת תוכנת תמנון בשלב כה מתקדם.

ד. התובעת עשתה כל שביכולתה ודאגה לגייס כספים מחשבונותיה ומחשבונות בני משפחתה, תוך שהיא לבסוף מעבירה לנתבע את הסך של 140,000 ₪ במזומן ובשטרות בש"ח ובדולרים ארה"ב.

ה. ייאמר כי נוכח יחסי הצדדים, לא עלה בראשה של התובעת לנסח הסכם כלשהו או להעלות על הכתב את דבר העברת הסכום וזאת מאחר והתובע הבטיח כי ישיב לה את הכסף בתוך תקופה קצרה מאד של חודשים ספורים. שוב יש להבין את העברת הסכום בתמימות ובנאיביות כה רבה במסגרת מערכת היחסים רבת השנים של התובעת עם הנתבע ומול העובדה שהחברה הייתה מקור הפרנסה של משפחתה והיא לא רצתה להסתכסך עם המשיב, אשר הבטיח לה הבטחות לתגמול על הסיכון שלקחה על עצמה.

ו. ההלוואה מעולם לא הוחזרה.

13. ההלוואה השלישית:

א. בחלוף כחצי שנה מיום ההלוואה השנייה פנה שוב הנתבע אל התובעת בבקשת הלוואה נוספת. הוא ידע משיחותיהם שהתובעת קיבלה זה עתה פיצוי עבור תאונת הדרכים שעברה בתה. תוך שהוא מבקש הלוואה שלישית הוא סיפר לה שהחוזה עם הבנק הגדול בברזיל נדחה במעט וכי הוא לא יכול להמשיך ולהפעיל את החברה באשר קופתה ריקה. שוב הבטיח התובע שהמדובר בפרק זמן קצר מאד והוא ישיב לה את ההלוואות מיד לאחר החתימה עם הבנק הברזילאי.

ב. בתמימותה, מתוך מחשבה על עתיד טוב יותר ותוך אמונה בהבטחותיו של הנתבע העבירה התובעת הפעם את הסכום של 220,000 ₪ בהעברה בנקאית.

מצ"ב העתק אישור העברת הסך של 220,000 ₪ לחשבונן הנתבעת 2 כנספח ה'

ג. לאחר שהעבירה את הסכום ניגשה המבקשת אל המשיב ואמרה לו שכידוע לו זה הסכום שקיבלה עבור פיצוי על תאונה לבתה וזה סכום שהיא בשום פנים ואופן לא רצתה להוציא. משום כך היא מבקשת מסמך כלשהו שיגן עליה. מלבד זאת היא סיפרה לו שבעלה מאד כועס על ההלוואות שניתנו לחברה מבלי שהושבו עדיין.

ד. נוכח הבטחותיו החוזרות והנשנות של הנתבע לתגמול שתקבל התובעת על ההלוואות שהעניקה לחברה לשם הצלתה, חשבה התובעת – יש שיאמרו "סוף סוף" – על העלאת הדברים שהבטיח לה הנתבע על הכתב.

ה. שוב בתמימות ובנאיביות הנובעת מחוסר ניסיון עסקי מוחלט ביקשה התובעת שמי שינסח את המסמך יהיה הנתבע ושיעשה זאת על פי מצפונו. היא ביקשה ממנו לכתוב מה הוא חושב שמגיע לה על כך שהיא השקיעה כל כך הרבה מזמנה, ממומחיותה ובעיקר מכספה בחברה, ללא כל הסכם מסודר.

ו. אלו הן הנסיבות שהביאו את הנתבע לכתוב בכתב ידו את ההתחייבות מיום 03/09/08 כדלקמן:

03/09/08
הנדון: התחייבות כספית

1. הנני החתום מטה מיכאל גמליאל
מתחייב במעמד מכתב זה לתת לטניה
גרינברג 25% מרווחים שיכנסו
בעתיד מכל המוצרים של חברת א.ב.ג

2. בנוסף להחזיר את החוב / הלוואות
שניתנו לחברה.

3. במידה ולא ימומש סעיף 1 ו 2
לתת 10% מערך הדירה ברשותי.

מיכאל גמליאל
במסמך תיקונים בכתב יד אשר נחתמו על ידי הנתבע. כמו כן חתם הנתבע על המסמך בסופו.
מצ"ב העתק הסכם ההתחייבות מיום 03/09/08 כנספח ה'.
ז. ההלוואה מעולם לא הוחזרה.

14. לאחר העברת סכום ההלוואה השלישית המשיך הנתבע לעדכן את התובעת בהתקדמות עם מכירת תוכנת תמנון לבנק בברזיל תוך שהוא מציין פעם אחר פעם שהחתימה עם הבנק הגדול בברזיל על תוכנת תמנון הינה על סף השלמה.

יצוין כי במקביל ניהלה התובעת "פיילוטים" עם חברות בברזיל (דרך האינטרנט) להטמעת התוכנה כך שהיה ברור לה שכל הדברים שהנתבע מספר לה הם אכן נכונים ולא מדובר על סיפורים בעלמא.

15. לבסוף נחתמו החוזים עם הבנק בברזיל ועל סמך אותם חוזים קיבלה החברה מימון נוסף מבנק לאומי.

16. יודגש כי לכל אורך הזמן הקפיד להדגיש התובע כי הוא יעמוד בהתחייבויותיו ואין לה מה לדאוג. התובעת האמינה לו לחלוטין היות והיא ראתה שאכן, כל החוזים וההבטחות על מכירת תוכנת החברה מתממשים. יצוין כי כאשר ראתה התובעת כי החברה מקבלת מימון היא ביקשה לפחות את הסכומים שהלוותה לחברה חזרה אך התובע הבטיח לה פעם אחר פעם שממש מעבר לפינה אמורים להיכנס הכספים והוא ישיב לה את כל הסכומים בתוספת הפיצוי שמגיע לה.

17. כמו כן לא פעם ביקשה התובעת את חלקה ברווחי החברה אך פעם אחר פעם אמר לה הנתבע שאין על מה לדבר בעניין הזה היות והחברה נמצאת בהפסדים רבים.

18. בנסיבות אלו המשיכה התובעת לעבוד בחברה. למען השלמת התמונה מהיום שבו התחילה התובעת לעבוד בחברה היה בעלה מועסק גם הוא. כמו כן בשלב מסוים (מיום 01/07/07) הועסקה גם בתה של התובעת בחברה. חלק מהנימוקים להעסקות אלו היו נימוקים של שיקולי מס שהתובעת נאלצה לקבל על עצמה בעקבות בקשותיו ודרישותיו של הנתבע, לתובעת לא היה כל אינטרס בסידור זה. בכל מקרה, ולמען הסר ספק, לא התובעת ביקשה להעסיקם אלא הנתבע בעצמו וזאת כאמור משיקולי מס. כמו כן יודגש כי מי שהורה להעסיקם ומי שהורה להעביר אליהם את משכורתם מידי חודש בחודשו היה הנתבע ולא התובעת. עוד יודגש למען הסר ספק כי בעלה של התובעת יאן עבד בחברה כעובד לכל דבר.

19. הדברים נוהלו כמפורט לעיל עד ליום 05/03/2010 כאשר היה לצדדים ויכוח בקשר לתפקודו של אחד העובדים בחברה, כמו עשרות רבות של ויכוחים דומים במהלך השנים. לפתע, הודיע לתובעת הנתבע כי הוא רואה בוויכוח ובדברים שנאמרו בו כהתפטרות. התובעת הייתה המומה אך הודיע לו על אתר שהיא ממש לא התפטרה. הנתבע נשאר בשלו ואמר לה שכרגע הוא מבקש ממנה לצאת לחופשה בתשלום היות והוא טס בימים הקרובים לברזיל.

20. התובעת ניסתה לחזור לעבודה למחרתאך למרבה תדהמתה ביקש המשיב מהעובדים שם לגרשה מהמקום ולא נתן לה להיכנס למשרדי החברה.

21. אחרי כחודשיים חזר הנתבע מחו"ל והצדדים נפגשו לשיחה ביום 01/05/10. במעמד שיחה זו הוא הודיע הנתבע לתובעת שהוא אינו מעוניין בהמשך העסקתה וכי הוא ישלם לה את כל הסכומים המגיעים לה לרבות חופש פיצויים וכמובן ההלוואות שהעבירה לחברה. התובעת שאלה במעמד זה על אותה התחייבות ל- 25% מרווחי החברה אך הנתבע אמר לה במילים כאלו ואחרות שתשכח מזה.

22. חודש לאחר מכן התקשר הנתבע אל התובעת והודיע לה שהוא אינו מתכוון לשלם לה דבר. הוא דרש בעזות מצח שאין כדוגמתה שהתובעת תשלח לו מכתב על התפטרותה. כמובן שהתובעת סירבה.

טענות התובעת:

בין הצדדים נחתם ביום 03/09/08 הסכם התחייבות משפטי ומחייב:

23. התובעת תטען כי הסכם ההתחייבות מיום 03/09/08 הינו הסכם משפטי מחייב לכל דבר ועניין.

24. לעניין סיווגו המשפטי של מסמך ההתחייבות דנן ראה ע"א 4724/90 א. ש. ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (1992) , מו (3) 570 (פורסם בנבו) שם נפסק:

שאלה נוספת אשר יש להידרש לה בהקשר זה היא שאלת סיווגו המשפטי המדויק של המסמך הנ"ל. על פניו, מהווה המסמך התחייבות חד-צדדית של הבנק כלפי החברה, ועשויה להתעורר השאלה, אם על התחייבות מעין זו חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן - חוק החוזים), לרבות סעיף 25לחוק הנ"ל אשר עניינו פרשנות חוזים. בסיכומיהם, לא נדרשו הצדדים לשאלה זו (ראה, לעניין הסיווג, ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ"א) 234-239). לענייננו, אין צורך לפנות לסעיף 61(ב) לחוק החוזים, שהרי ההתחייבות המצויה במסמך הנ"ל נושאת אופי חוזי. התחייבות דומה נדונה בע"א 182/82[5], בעמ' .791 באותו עניין נדון סיווגה המשפטי של התחייבות בנק כלפי המוטב במסגרת עיסקה של מתן אשראי דוקומנטרי, ונקבע - מבלי להכריע מהו סיווגה המדויק של ההתחייבות, האמורה - כי להתחייבות אופי חוזי מובהק. יש דמיון ממשי בין ההתחייבות, אשר ניתנה בענייננו על-ידי הבנק לחברה, לבין ההתחייבות נושא ע"א 182/82 [5] הנ"ל, אף שהמסגרת המשפטית הקונקרטית למתן כל אחת מההתחייבויות אינה זהה: בשני המקרים, מדובר בהתחייבות, אשר לידתה במערכת יחסים עסקית בין בנק ללקוחו, ואשר בה מתחייב הבנק כלפי צד שלישי, כי בהתמלא תנאים מסוימים יעביר לידיו כספים. בשני המקרים, יש גם יסוד סביר להניח, כי הבנק מקבל תמורה כלשהי מלקוחו כנגד מתן ההתחייבות האמורה, אף שתמורה זו סמויה מן העין ואינה מקבלת ביטוי מפורש במסגרת ההתקשרות אשר נוצרת עם אותו צד שלישי. דמיון זה מאפשר להקיש מהאמור בע"א 182/82 [5] הנ"ל לעניין אופייה החוזי של ההתחייבות, ולאור מסקנה זאת אין מניעה להחיל על המסמך שלפנינו את כללי הפרשנות, אשר הותוו בפסיקת בית-משפט זה לעניין חוזים.
התובעת תטען כי גם את הסכם ההתחייבות דנן העביר אליה הנתבע, לאחר העברת ההלוואות אליו. המדובר בהתחייבות שבאה לעולם בעקבות מערכת יחסים עסקית בין התובעת לנתבעים. אין זה כלל משנה כי המבקשת הייתה מועסקת אצל הנתבעת באשר כבר עם העברת ההלוואה הראשונה נוצרה בין הצדדים מערכת יחסים נוספת, עסקית, אשר סופה בהתחייבות לא רק להשבת ההלוואות, אלא גם בהעברת 25% מרווחיה של הנתבעת. כמו במקרה ההתחייבות בפסק הדין הנ"ל, גם בענייננו ברור הרי שהנתבעים קיבלו תמורה עבור התחייבותם. השוני היחיד הוא כי בהתחייבות זו אף יש התייחסות להלוואות שקיבלו הנתבעים - אלא שהתייחסות זו הינה כביכול עקיפה ולובשת צורה של הבטחה להשיב את ההלוואה.

אשר על כן תטען התובעת כי יש לפרש את התחייבות הנתבע על פי חוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), על כל המשתמע מכך.

25. המדובר בהצעה אותה העלה הנתבע לפיה תהיה זכאית התובעת ל- 25% מרווחי החברה ובנוסף, יוחזרו לה ההלוואות שהעבירה לחברה. התובעת תטען כי קיבלה הצעה זו בהתנהגות שלאחר ההסכם.

26. במבט ראשון ניתן היה אולי לסבור כי המדובר בהצעה מזכה, כמובנה בסעיף 7 לחוק החוזים ואולם, הצעה מזכה מוגדרת כהצעה שאין עמה סיכון לניצע. בענייננו, סעיף 3 מהווה סיכון רב לתובעת באשר 10% מערך הדירה שהייתה ברשותו של הנתבע אינה מהווה אפילו תשלום חלקי עבור סכום ההלוואה, ללא ריבית והצמדה, שהעבירה התובעת לחברה.

הנה כי כן, המדובר בהתחייבות מצד אחד להחזיר את ההלוואות ולתגמל את התובעת עבור הסיכון שלקחה על עצמה בהעברת ההלוואות לידיו של הנתבע כאשר אף גורם אחר לא הסכים לעשות זאת. מצד שני לגדר את הסיכונים, הן של התובעת, אך בעיקר של הנתבע – היה ולא יוכל הנתבע, או הנתבעת להשיב את ההלוואות שניתנו להם.

27. כאמור לעיל, הסכם זה נכרת לאחר שהמבקשת, בהיותה עובדת החברה ומשמשת בתפקיד הניהולי הבכיר בה, התבקשה להעביר ב- 3 הזדמנויות שונות הלוואות לחברה על מנת להצילה מחדלות פירעון. לאחר שההסכם הראשון בין הצדדים להחזר ההלוואה לא קוים, ובנסיבות המתוארות לעיל, העבירה התובעת אל הנתבעת, באמצעות הנתבע שתי הלוואות נוספות. לאחר העברת ההלוואה השלישית התבקש הנתבע להכין מסמך כלשהו, אשר יבטיח את החזר ההלוואות ואף יבטיח למבקשת, כמובטח על ידי הנתבע לאורך כל השנים, תגמול על נכונותה להשקיע בחברה שאינה בבעלותה.

בהכנת המסמך דאג הנתבע להבטיח את עצמו, תוך העברת הסיכון לאי החזר ההלוואה מכתפיו, ואף מכתפיה של החברה אשר בבעלותו, לכתפיה של התובעת. הנתבע עשה זאת באמצעות הוספת סעיף 3 לחוזה בו נכתב כי במידה ולא ימומש סעיף 1 ו- 2 התחייב הנתבע לתת לתובעת 10% מערך הדירה שברשותו (אשר כאמור כבר אינה ברשותו).

28. על כל פנים, התובעת תטען כי קיבלה את ההסדר החדש בהתנהגות. למעשה התנהלותה מול התובע עד להגשת התביעה דנן מלמדת על כך כאלף עדים. התובעת המשיכה לעבוד בחברה ולהשקיע בה את כל מרצה, בעוד שהיא שמה את יהבה על הבטחותיו של הנתבע במשך שנים, ובעיקר על הסכם ההתחייבות.

יצוין בהקשר זה כי כאמור לעיל, חיוביה של התובעת – אשר הביאו לחתימת התחייבות זו על ידי המשיב - בוצעו עובר לחתימת הסכם ההתחייבות.

התובעת תוסיף ותטען כי חתימתו של הנתבע על הסכם ההתחייבות מהווה ראיה חזקה ביותר לגמירות דעתו להתקשר בהסכם מחייב ועל כך נאמר ע"י השופט א' מצא בע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' נ' אליהו גת ואח', פ"ד מד(1), 57, עמ' 70:

"אינני רואה כל קושי להסכים, שחתימתו של צד על גבי חוזה כתוב מהווה ראיה חזקה (אולי מכל ראיה אחרת) לגמירת-דעתו, וכן מקובל עלי כי רוב האנשים המתקשרים בחוזה בכתב אמנם מקפידים שהחוזה ייחתם בידי המתקשרים"

29. עוד תטען התובעת כי התנהלות הצדדים עובר ואחרי חתימת ההסכם מלמדת על גמירות דעת שהייתה לצדדים בדבר התנאים הקבועים בחוזה מיום 03/09/08. התובעת תוסיף ותטען כי קיומה של חתימה רק מהווה ראיה לגמירת דעת הצדדים לחוזה, בעוד שהיעדרה של חתימה אינו מעיד בהכרח על היעדר גמירת דעת, כאשר שאר נסיבות העניין תומכות במסקנה הפוכה (ראה עא 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר מוחמד חמדן (1997) , נ (5) 820 (פורסם בנבו)

יצוין כי כאמור לעיל, התובעת לא "החזיקה אקדח לרקתו של הנתבע" נהפוך הוא, דרישתה לעריכת מסמך כלשהו אשר יבטיח את החזר ההלוואה ואת הבטחותיו של הנתבע כלפיה הועלתה לאחר שהעבירה אליו את כל שלושת ההלוואות. המסמך נחתם אם כן, לא רק בהיעדר לחץ אלא בנפש חפצה ותוך שבמועד עריכת המסמך הוא ביטא את הרצון האמיתי של התובעת להבטיח את הלוואותיה והסיכונים שלקחה על עצמה בהלוואות ללא בטחונות עבור החברה ומצד שני, את הרצון האמיתי של הנתבע ראשית להחזיר את ההלוואות שניתנו לחברה ושנית, לתגמל את התובעת על הסיכון שלקחה על עצמה בשעה שאף גורם אחר לא הסכים לעשות זאת.

30. התובעת תטען כי בבואו לבדוק את גמירות דעתם של צדדים להסכם יעשה בית המשפט שימוש במבחן האובייקטיבי ועל הגילוי החיצוני של הסכמת הצדדים, הכולל דרישה פנימית של הכוונה לכונן ביניהם הסכם משפטי מחייב ודרישה חיצונית המבטאת את הכוונה. (ראה: פרופ' גבריאלה שלו, "דיני חוזים" (מהדורה שניה, תשנ"ה), עמ' 87, 86). על כוונה זו ניתן ללמוד מנוסח ההסכם, מהנסיבות אשר הביאו לחתימתו ומהתנהגות הצדדים עובר לחתימה במהלכה ואחריה (ע"א 3102/95 יגאל כהן נ' שמואל כהן ואח', פ"ד מט(5), 739, עמ' 744 (1996)).

31. עוד תטען המבקשת כי למרות אורכו, או למרות החיסרון שיש לכאורה בפרטים מדויקים, יש בהסכם ההתחייבות הסכמה על כל הפרטים החיוניים להסדר בין הצדדים. הצדדים הסכימו שההלוואות יושבו, כמו כן הסכימו על תגמול התובעת על הסיכון שלקחה על עצמה אם אכן החברה תעשה חייל. מצד שני הסכימו כי היה והחברה או הנתבע (באשר יש לזכור כי ההתחייבות היא בעיקר של הנתבע אישית) לא יוכלו לשלם את ההלוואות (ובוודאי לא את האחוזים מהרווח) יוגבל הסיכון שלקחה התובעת ב- 10% משווי הדירה של הנתבע (ושוב, לא מן המיותר לציין כי הנתבע מכר אותה בינתיים).

וכך התייחס בית המשפט המחוזי תא (ת"א) 1884/06 עצמוני אסתר נ' דתיה בן דור (פורסם בנבו) להסכמים כגון הסכם ההתחייבות דנן:

"איני מתעלם מכך ש"הסכם המפית" נערך על ידי הדיוטות, קרי הצדדים עצמם, ואינו מנוסח כ"חוזה" מקובל הערוך על ידי פרקליטים יודעי דין, ואולי דווקא בשל כך יש ליתן לו נפקות יתר, שכן הוא מבטא נכונה את מה שהצדדים התכוונו."

32. התובעת תטען כי הצדדים הסכימו על התנאים החיוניים והמהותיים לעסקה וכי כאשר יסוד גמירות הדעת מתקיים והייתה כוונה בין הצדדים ליצור קשר משפטי מחייב אין זה הכרחי כי כל היסודות המהותיים והחיוניים יהיו כתובים בגוף ההסכם ופרטים החסרים ניתנים להשלמה באמצעות מנגנוני ההשלמה בחוק החוזים לרבות אלו הקבועים בסעיף 25 ו- 26 ולרבות השלמה מן החוק ומן הנוהג (ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר, פ"ד נ(5), 820, עמ' 833 (1997)).

על ההסכמות המהוות חוזה מחייב דן בית המשפט בפסקי דין רבים וכאמור בספרה של פרופ' שלו "דיני חוזים" הנ"ל (בעמ' 175 -176):

"הצעה מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבולה היא הצעה שניתן לקבלה ולהופכה לחוזה שלם ומחייב. ... לפיכך, החוזה שנכרת בעקבות ההצעה צריך להיות שלם, ולא מושלם. ברור כי מידה מינימלית של פירוט היא הכרחית שכן אין חוזה יכול להיווצר אלא כאשר הצדדים הסכימו על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו. אולם אין משמעותה של דרישת המסוימות שהצדדים יסכימו על כל הפרטים אלא רק שיסכימו על הפרטים החיוניים. על ההצעה לכלול

לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה, ואת נושאה. מעבר למידה מינימלית זו של פירוט די באפשרות ההשלמה בדיעבד של הפרטים החסרים בפניה, כדי לראותה כהצעה מסוימת וכדי לראות את החוזה שנכרת בעקבותיה כבר תוקף."

33. יש לזכור כי אין המדובר בצדדים זרים, המדובר בשני צדדים אשר במועד חתימת הסכם ההתחייבות עבדו יחד כמעט 9 שנים. שניהם ידעו אל איזה חברה מדובר, על אילו הלוואות מדובר, לאיזו דירה התכוון הנתבע ומה הם אפשרויות הרווח של החברה.

34. לעניין השלמת הפרטים תטען התובעת כי ההסכם בין הצדדים פשוט מאין כמוהו, אין להיזקק למנגנוני השלמה מסובכים מידי באשר הדברים הכתובים בו אינם עמומים, נהפוך הוא כל בר דעת המעיין בהסכם זה יכול להבין כי כל שיש להשלים הוא גובה ההלוואות עליהם מדבר ההסכם, המועד להשבת ההלוואות, הריבית שתשולם על ההלוואות וסכום הרווח של החברה – שממילא לא ידעו הצדדים לענות עליו במועד חתימת ההסכם. הדבר האחרון שיש להשלים הוא התאריך ממנו תתחיל החברה לשלם 25% מרווחיה לתובעת – דומה שדווקא עניין זה כאן הדבר פשוט להשלמה וברור כי המדובר במועד המוקדם בו התחילה להראות החברה רווח מהשירותים והמוצרים שפיתחה.

לעניין מנגנוני ההשלמה ראה דבריו של כב' השופט א' ברק בע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2), 213, עמ' 225 (1984):

"לעתים אין תשובה (חיובית או שלילית) לשאלה, הדורשת הכרעה, בטקסט עצמו על-פי פירושו (במובן הצר). במצב דברים זה ניתן במקרים מתאימים להוסיף על האמור בחוזה הוראות, שאינן מצויות בו. לעניין זה יש להתחשב, בין השאר, בנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה, בנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, תהליך זה נשלט על-ידי סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי)" (ראו גם: ע"א 627/78 אברהם וייצמן נ' משה מאוריציו אברמזון ואח', פ"ד לג(3), 295, עמ' 297 (1979)).

35. התובעת תטען כי לשם השלמת הפרטים להסכם ההתחייבות, ובעיקר הריבית שיחויבו בה הנתבעים, יש לחזור להסכם ההלוואה בין הצדדים מיום 19/05/03 המהווה את ה- "נוהג" בין הצדדים וזאת בהתאם לאמור בסעיף 26 לחוק החוזים:

"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".

36. לעניין זה נפסק ע"י כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד נ' הידרובטון בע"מ, פ"ד לח(2), 213, עמ' 225:

"לעתים אין תשובה (חיובית או שלילית) לשאלה, הדורשת הכרעה, בטקסט עצמו על-פי פירושו (במובן הצר). במצב דברים זה ניתן במקרים מתאימים להוסיף על האמור בחוזה הוראות, שאינן מצויות בו. לעניין זה יש להתחשב, בין השאר, בנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה, בנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, תהליך זה נשלט על-ידי סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי)"

37. התובעת תטען כי נוכח הסכם חתום מוקדם בין הצדדים כאמור לעיל, בקשר להלוואה אשר נכללה גם בהסכם ההתחייבות המאוחר יותר, ניתן להשתמש באמור בו לצורך השלמת הסכם ההתחייבות גם אם לא מדובר בסדרה של הסכמים או נוהג רצוף.

38. התובעת תטען כי בוודאי שניתן לעשות שימוש בהסכם ההלוואה מיום 19/05/03לשם השלמת המועדים להחזרת ההלוואה ולשם חישוב הריבית על ההלוואה הראשונה. היה ויחליט בית המשפט הנכבד כי אין לעשות שימוש בהסכם זה להשלמת הריבית בהן יחויבו הנתבעים תטען התובעת לחילופין כי ניתן בקלות להשלים עניין זה בהתאם לסעיף 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות")

נטל השכנוע להוכיח כי ההסכם אינו מחייב מוטל על כתפיו של הנתבע:

39. התובעת תטען כי מאחר ואין מחלוקת כי הסכם ההתחייבות נחתם על ידי הנתבע, והיה ויכפור הנתבע בתוקפו המחייב, הרי שנטל השכנוע להראות כי ההסכם אינו תקף ואינו מחייב משפטית מוטל עליו.

הסכם ההתחייבות מחייב הן את הנתבע אישית, והן את הנתבעת להעביר לידי התובעת 25% מרווחיה:

40. התובעת תטען כי נוסח ההתחייבות מביא למסקנה כי ההתחייבות הינה בראש ובראשונה של הנתבע – להחזיר את החוב / הלוואות שניתנו לחברה ולהעביר לידי התובעת 25% מרווחיה של החברה.

כמו כן, בהיות התובע מנהלה היחידי בכוח, על פי הרישום בדו"ח רשם החברות ואף מנהלה היחיד בפועל, באשר על פיו יישק דבר בחברה, והמחזיק ב- 99% ממניותיה אין כל ספק כי מוסמך להתחייב בשם החברה, היא הנתבעת 2, להעביר אל התובעת 25% מרווחיה והנתבעת התחייב בשמה אישית להעביר רווחים אלו אל התובעת.

41. ייאמר במאמר מוסגר כי גם סעיף 92 לפקודת השטרות מחזק טענה זו של התובעת כי הנתבע חתם על ההתחייבות לא רק בשמו, אלא גם, בשמה של הנתבעת.

42. התובעת תוסיף ותטען כי הנתבע מנוע מלטעון לעניין היעדר חיובו על פי הסכם ההתחייבות ו/או סמכותו לחייב את החברה ללא חותמת החברה לאחר שהביא בהבטחותיו, בחתימתו ובהתנהגותו להסתמכותה של התובעת על הסכם ההתחייבות. תורת המניעות, אשר זכתה להכרת בית המשפט העליון קובעת כי האדם הנותן הבטחה לחברו, בידיעה שהאחרון מתכוון לסמוך עליה ולפעול על פיה, וזה אכן פועל על פיה ומשנה את מצבו לרעה – אין חזרה מאותה הבטחה. יפים לענייננו הדברים המצוטטים ע"י כב' השופט ברנזון בע"א 251/73 רחמים תרשיש נ' יוסף שיינליכט, פ"ד כח(1), 572, עמ' 580:

"כאשר צד אחד, בדיבור פה או בהתנהגות נתן הבטחה לצד השני, או נטע בו אמונה שנתכוונה להשפיע על היחסים המשפטיים שביניהם ושיש לפעול על-פיה, כי אז משעה שהצד השני קיבל את הדבר כדבר אמת ופעל על-פיו, האיש שנתן את ההבטחה או שנטע את האמונה לא יורשה עוד לחזור ליחסים המשפטיים הקודמים, כאילו שלא נתן את ההבטחה או לא נטע את האמונה, ועליו לקבל את היחסים המשפטיים שביניהם בכפוף לסייג שהוא עצמו עשה".

חוסר תום לב קיצוני מטעם הנתבע:
43. קשה שלא להתרשם מנסיבות תיק זה כי הנתבע התנהל ומתנהל מול התובעת בחוסר תום לב קיצוני. הדברים גם באו לידי ביטוי באמירת אי אמת בכתב הגנתו בסוברו כי אין מסמך אשר יכול לאשר העברת 220,000 ₪ אליו בשנת 2008.

44. הנתבע "סחט" עד תום את כל כספה של התובעת, תוך שהוא מבטיח לה את החזר ההלוואות בצירוף ריבית ותגמולים נדיבים ביותר על הסיכון שלקחה על עצמה בהעברת כספים אלו. זאת ועוד, לאחר ההלוואה השלישית שהעבירה התובעת ולדרישתה הועלו הבטחותיו של הנתבע על הכתב, יש לומר כי תוך ניצול נוסף של תמימותה העסקית של התובעת. עתה, בעזות מצח שאין כדוגמתה מסרבים הנתבעים להחזיר אפילו את ההלוואות שהצילו אותם מחדלות פירעון.

התובעת אינה אדם עשיר, רחוק מכך. למרות זאת החברות שחשבה שיצרה עם הנתבע, האמונה הכמעט עיוורת בו ובהבטחותיו בצירוף תמימותה העסקית הביאו אותה להעביר את כל חסכונותיה וחסכונות משפחתה, לרבות פיצוי שהיא קיבלה עבור שיקום בתה, אל הנתבע על מנת להציל את הנתבעת מחדלות פירעון.

45. אחרי שנים משיצאו הנתבעים מהבוץ שהיו בו, במידה רבה בזכות ההלוואות שהעבירה להם התובעת שעה שאף גורם אחר לא הסכים לעשות זאת, מוצא הנתבע תירוץ עלוב לפיטוריה של התובעת תוך שהוא לא רק מתעלם מהבטחותיו ומההתחייבות שחתם עליה לתגמול התובעת אלא שהוא מגדיל לעשות ואף את ההלוואות שהועברו לו כאמור הוא מסרב להשיב.

46. ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, ובהתייחס לסוגיית תום הלב כותב בב' הנשיא א' ברק:

"...תום הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו ... עקרון תום הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד השני. אדם לאדם - לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם - אדם" (שם בעמ' 279).

47. התובעת תטען כי בתמציתו חותר עקרון תום הלב לאיזון ראוי בין ההגנה על האינטרסים של מבצע הפעולה המשפטית לבין הצורף להתחשב בציפייה מוצדקת ובאינטרס בר הגנה של הזולת (ראה פסק דין רוקר לעיל בעמ' 279). עקרון זה חדר לכל תחומי המשפט הישראלי והשפיע עמוקות על חובת ההגינות ותום הלב בחיי המסחר והעסקים. השופט מ' חשין בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פד"י מח(5) 705, 719 (1994) התייחס גם הוא לסוגית תום הלב במהלך העסקים:

"גם בשוק חפשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים, והפוגע באותם כללים ייתן את הדין... ענייננו הוא "במוסר העסקים" בחיי המסחר והעסקים, וחריגה מאותו מוסר עסקים תחויב בתגובתו של בית המשפט".

ראה בעניין זה גם גבריאלה שלו "הבטחה, השתק ותום לב", משפטים טז (תשמ"ט) 295, בעמ' 313.

התובעת זכאית לאכיפת הסכם ההתחייבות:
48. התובעת תטען כי ע"פ סעיף 3 לחוק החוזים תרופות היא זכאית לאכיפת הסכם ההתחייבות לאלתר.

49. עוד תטען התובעת כי ע"פ סעיף 10 ו- 11 לחוק החוזים תרופות היא זכאית לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם, לרבות הריבית הקבועה בסעיף 11 לחוק, היה ויחליט בית המשפט כי הריבית הקבועה בהסכם בין הצדדים מיום 19/05/03 לא יוכל להוות בסיס להשלמת הסכם ההתחייבות, ככל שהדברים נוגעים לריבית על אי תשלום במועד.

עשיית עושר ולא במשפט:

50. התובעת תטען כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבונה.

מצג שווא:

51. התובעת תטען כי הנתבע הציג בפניה מצג שווא אשר על פיו פעלה ונגרם לה נזק בגובה התביעה.

חבותם הכספית של הנתבעים:

52. כהקדמה לדברים וכאמור לעיל, אין ספק כי חישוב המועדים להשבת ההלוואה הראשונה על פי ההסכם מיום 19/05/03 הינו חישוב הבא לקראתם של הנתבעים, בהשוואה לחישוב ע"פ סעיף 11(ב) לחוק החוזים.

אשר על כן תטען התובעת כי את המועד להשבת ההלוואות יש לחשב כשנה לאחר הענקתן, תוך חישוב הריבית בשנה זו כאמור בסעיף 4 להסכם – ריבית דולרית בשיעור 3.5% בשנה.

את הריבית עבור הפיגור בתשלום יש לחשב ע"פ האמור בסעיף 6 להסכם – ריבית דולרית בשיעור 10% לשנה.

53. ההלוואה הראשונה:

התובעת תטען כי על הנתבעים להשיב לה את ההלוואה הראשונה בסך 200,000 ₪ בצירוף הריבית וההצמדה אשר נקבעה בהסכם ההלוואה מיום 19/05/03.

אשר על כן תטען התובעת כי בהתאם לסעיף 4 להסכם מיום 19/05/03 היא זכאית להחזר ההלוואה בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור של 3.5% מיום 19/05/2003 – 18/05/2004 ובסה"כ 210,419 ₪.

כמו כן תטען התובעת כי בהתאם לסעיף 6 להסכם היא זכאית להחזר ההלוואה בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור של 10% מיום 18/05/2004 ועד למועד התשלום בפועל. סכום ההלוואה, בצירוף הריבית הקבועה בסעיף 6 להסכם מיום 19/05/03 עד ליום 06/03/12 עומד על סך 370,601 ₪.

54. ההלוואה השנייה:

התובעת תטען כי על הנתבעים להשיב לה את ההלוואה השנייה בסך 140,000 ₪, בצירוף הריבית וההצמדה אשר נקבעה בהסכם ההלוואה מיום 19/05/03.

ההלוואה השנייה הועברה בסמוך לחודש מרץ 2008 לפיכך, ולצורך חישוב הריבית זכאית התובעת להחזר ההלוואה בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור 3.5% מיום 15/03/08 ועד ליום 14/03/09 ובסה"כ 174,038 ₪

כמו כן תטען התובעת כי בהתאם לסעיף 6 להסכם ההלוואה הנ"ל היא זכאית להחזר ההלוואה בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור של 10% מיום 15/03/09 ועד למועד התשלום בפועל. סכום ההלוואה, בצירוף הריבית הקבועה בסעיף 6 להסכם מיום 19/05/03 עד ליום 06/03/12 עומד על סך 211,933 ₪.

55. ההלוואה השלישית:

התובעת תטען כי על הנתבעים להשיב לה את ההלוואה השלישית בסך 220,000 ₪, בצירוף הריבית וההצמדה אשר נקבעה בהסכם ההלוואה מיום 19/05/03.

ההלוואה השלישית הועברה בסמוך לחודש ספטמבר 2008 לפיכך, ולצורך חישוב הריבית זכאית התובעת להחזר ההלוואה בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור 3.5% מיום 15/09/08 ועד ליום 14/09/09 ובסה"כ 239,779 ₪

כמו כן תטען התובעת כי בהתאם לסעיף 6 להסכם ההלוואה הנ"ל היא זכאית להחזר ההלוואה בצירוף ריבית שנתית דולרית בשיעור של 10% מיום 15/09/09 ועד למועד התשלום בפועל. סכום ההלוואה, בצירוף הריבית הקבועה בסעיף 6 להסכם מיום, 19/05/03 עד ליום 06/03/12 עומד על סך 308,422 ₪.

56. עוד תטען התובעת כי על הנתבעים לפצותה על האיחור בתשלום עבור ההלוואות בשיעור הריבית המלא שיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961 מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

57. התובעת תוסיף ותטען כי על הנתבעים לפצותה עבור עגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות חסרת תום לב באופן קיצוני, הגובלת למרבה הצער בנבזות לשמה, כאשר סרבו לשלם לתובעת דבר למרות 10 שנות עבודה מצוינת, למרות 3 הלוואות שהצילו את הנתבעים מחדלות פירעון ולמרות התחייבות מפורשת. התובעת מעמידה את תביעתה בגין עוגמת נפש ע"ס בשיעור של 150,000 ₪.

58. עוד תטען התובעת כי היא זכאית ל- 25% מרווחיה של הנתבעת מיום 03/09/08 (יום חתימת ההתחייבות ומסירתה לתובעת) ועד למועד הגשת החשבונות כדרישתה של התובעת בתביעה זו ועד בכלל. לשם כך, ובמסגרת תביעה זו מבקשת התובעת מבית הדין הנכבד צו למתן חשבונות, והכל כמפורט בהמשך הדברים.

59. לבסוף תטען התובעת כי מערכת היחסים העכורה בין הצדדים אינה מאפשרת את השארת המצב לפיו היא מקבלת 25% מרווחיה של הנתבעת. זאת מאחר ויחסי האמון בין הצדדים התדרדרו עד למצב שלא ניתן לשקמם. אשר על כן תטען התובעת כי יש לאכוף על הנתבעים לרכוש ממנה את זכותה לקבלת 25% מרווחיה של הנתבעת. בית דין נכבד זה יתבקש ליתן צווים בעניין זה לצורך הערכת זכות זו לקבלת 25% מרווחיה של החברה.

צו למתן חשבונות:

60. התובעת תטען כי בין התובעת לנתבעים התקיימו יחסים מיוחדים, אשר התבטאו בהסכם ההתחייבות ובשותפות ברווחים אשר נקבע בו. יש לציין כי הזכות למתן חשבונות הוכרה אף בתביעות המבוססות על חוזה עסקי רגיל, שאינו דורש אמון מיוחד ומקל וחומר שעה שהמדובר במערכת היחסים בין התובעת לנתבעים, אשר פורטה בהרחבה לעיל. לעניין זה ראה ע"א 4724/90 א.ש.ת בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מו'(3) 570; וראה גם ע"א 416/89 גל אור נ' חברת כלל בע"מ, פ"ד מו'(2) 177).

61. בית הדין הנכבד יתבקש ליתן לנתבעים צו למתן חשבונות אשר יורה לנתבעים לגלות באופן מפורט פרטים וחשבונות מלאים, מאומתים בתצהיר מהם הרווחים ו/או התקבולים שנתקבלו בחברה, היא הנתבעת, וכן לגלות כל מסמך הנוגע לעניין, ובכלל זאת, הסכמים שנערכו עם לקוחות בארץ ובחו"ל, חשבוניות שהוצאות ללקוחות בארץ ובחו"ל, דוחות מבוקרים ע"י רואה חשבון וכל היוצא באלו.

בפרט, אך לא רק, יתבקש בית המשפט הנכבד להורות לנתבעים לפרט לאילו לקוחות, בארץ ובחו"ל נמכרה תוכנות "תמנון" ו- "בית מלון" אשר פותחו על ידי הנתבעת, ולרבות חשיפת ההסכמים שנעשו בנוגע לתוכנות אלו, או כל מוצר אחר שפיתחה הנתבעת.

62. עוד יתבקש בית הדין הנכבד להעניק לתובעת כל סעד משלים שימצא כבוד בית הדין לנכון, לצודק, לראוי ולמועיל בנסיבות העניין.

63. לאחר שיתבררו החשבונות יתבקש בית הדין הנכבד לחייב את הנתבעים לשלם למבקשת 25% מן רווחיה של החברה.

64. אשר על כן יתבקש בית הדין הנכבד לזמן את הנתבעים לדין ולחייבם בתשלום התביעה ובמתן החשבונות כאמור לעיל. כמו כן יתבקש בית הדין הנכבד לחייבם בהוצאות המבקשת, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המשיבה


  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...