צור קשר

  • כתבי טענות דיון אזרחי מסחרי

  • 1

כתב תביעה - תביעה חוזית והרמת מסך ההתאגדות

1 1 1 1 1 (0 Votes)

המדובר בתביעה כנגד חברה, בעלי המניות בה ומנהליה בגין הפרת חוזה ולכאורה עוקץ שהפעילו האחרונים על מרשתנו. כעולה מהעובדות אשר פורטו בהרחבה בכתב התביעה עשו בעלי המניות בחברה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה כל זאת כדי למכור במאות אלפי שקלים זיכיון לשימוש בשמה של חברה אמריקנית בעוד שבמועד העברת הכספים אליהם, לא הייתה להם כל הרשאה למכור זכיונות בשמה. כמו כן סכומים המגיעים למאות אלפי שקלים נוספים הועברו אל החברה לצורך תשלומים רבים, לרבות דמי שכירות אך אלו מעולם לא מצאו את דרכם ליעדם וככל הנראה הועברו לחברה ובעלי מניותיה. במקביל להגשת כתב התביעה הגיש משרדנו , כמשרד עורכי דין לחוזים ולתביעות הרמת מסך בקשה לצו עיקול זמני על נכסיהם של בעלי המניות. בצעד חריג קיבל בית המשפט את הבקשה, למרות שכאמור המדובר בתביעת הרמת מסך כנגד בלי המניות ועיקול הוטל על נכסי המקרקעין של בעלי המניות ועל החברות שבבעלותם. 


 

כתב תביעה

התובעת, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית המשפט הנכבד את תביעתה כנגד הנתבעים כאמור בכותרת.

פתח דבר:

1. עניינה של תביעה זו הינה תרגיל עוקץ שביצעו הנתבעים 2 – 3 באמצעותה של הנתבעת 1 על התובעת, שהייתה באותם ימים כמה שנים בודדות לאחר שהשתחררה מצה"ל.

2. באמצעות מצג שווא שהציגו הנתבעים לפיה הם בעלי רישיונות למתן זיכיונות בישראל של החברה האמריקנית Auntie Annes מותג אמריקאי ידוע בתחום ייצור ושיווק פרעצל (מן סוג של בייגלים) גזלו במרמה הנתבעים 2 ו- 3 באמצעות החברה סך של כ- 600,000 ₪ וגרמו לתובעת נזקים נוספים הנאמדים במאות אלפי שקלים.

3. בדיעבד וכפי שיפורט בהרחבה להלן, התברר כי במועד ההתקשרות בין הצדדים לא הייתה החברה ו/או הנתבעים בעלי רישיון או הרשאה כלשהי למכירת זיכיונות מטעמה של החברה האמריקנית.

4. כמו כן התברר כי כספים ששולמו לחברה לצורך תשלום עבור דמי שכירות לקניון שבו הוקם הדוכן של התובעת, הועברו ישירות אל כיסם של הנתבעים 2 – 3 ומעולם לא מצאו את דרכם לקניון. בנסיבות אלו פעל הקניון לפרק את הדוכן באישון לילה ובבוקר הודיע לתובעת כי הדוכן פורק. משמעות הדברים היא כי כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים, שמאות אלפי השקלים ששילמה להם ולספקים ירדו ברגע אחד לטמיון.

5. כפי שיפורט בהרחבה להלן, הנתבעים הציגו מצג שווא כמעט מושלם, לרבות אספקת חומרים שהינם כביכול של החברה האמריקנית, מכשירים וכלים (שהתבררו בדיעבד כפגומים) ואפילו פעלו חלקית לקיים את ההסכמות בין הצדדים – כל זאת עד ששאבו את כספה של התובעת עד תום. מיד לאחר מכן נעלמו ולא השיבו לטלפונים ו/או פניות ב"כ התובעת יותר והחברה התפוגגה כלא הייתה.

6. העובדות, שברובן מגובות במסמכים המצ"ב אינן מותירות מקום לספק: הנתבעים 2 – 3 שימוש לרעה בזכות ההתאגדות וכי תוך הצגת מצגי שווא שקריים ובחסות מסך ההתאגדות פעלו לרמות ולגזול את כספה של התובעת. לאחר שהתגלתה התרמית מבקש עתה הנתבע 2 להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות ולהתחמק מנושיה של החברה בכלל ומהתובעת בפרט ואילו הנתבע 3 נעלם לחלוטין.

הצדדים:

7. הנתבעת, כבת 26 כיום, ביקשה לאחר הצבא להקים דוכן, במתחם סינמה סיטי בראשון לציון, המתמחה בייצור פרעצל, של המותג האמריקני Auntie Anne’s.

8. הנתבעת 1 רשומה כחברה בע"מ במדינת ישראל ותאריך רישומה הינו 20/03/16. בעל המניות והדירקטור היחיד בה הוא הנתבע 2. החברה מעולם לא הגישה דוחות שנתיים לרשם החברות ומעולם לא שילמה את האגרות לרשם החברות (מעבר לאגרת הרישום). ככל הידוע לתובעת, בסמוך לאחר שהתגלה תרגיל העוקץ שיתואר בהמשך הדברים, החברה הפסיקה את פעילותה (להלן "החברה").

מצ"ב העתק נסח רישום החברה מרשם החברות כנספח א'.

9. הנתבע 2 הינו בעל המניות והדירקטור היחידי אצל החברה והרוח החיה מאחוריה. בדרך כלל "הסתתר" הנתבע 2 מאחורי ארז ואולם ברור כי הכספים שנגזלו מהתובעת הועברו לחשבונות שבשליטתו, בין אם של החברה ובין אם החשבונות הפרטיים שלו (להלן: "שגיא משיח")

10. ארז מונה על פי פרוטוקול מועצת המנהלים הנ"ל כמורשה החתימה בחברה והיה זה אשר ניהל גם הוא, בשיתוף עם הנתבע 2, את ההתקשרות עם התובעת. (להלן: "ארז"). הלכה למעשה היה ארז מעין זרועו הארוכה של שגיא משיח.

מצ"ב העתק פרוטוקול החברה מיום 09/11/16 כנספח ב'.

הרקע העובדתי:

11. התובעת הכירה מעבודתה כמנהלת מסעדה את מר משה חסון (להלן: "מושיקו") שניהל באותה תקופה את מסעדת קינג ג'ורג' בירושלים. בסמוך לסוף חודש אפריל 2017 סיפר לה מושיקו על הזדמנות עסקית נדירה בדוכן במתחם סינמה סיטי בראשון לציון של חברת המותג האמריקאי המוביל לפרעצל Auntie Anne’s.

12. כה רבה הייתה התלהבותו של מושיקו מההזדמנות העסקית עד שבעצמו הציע כי הוא יהיה שותף בדוכן. אט אט הדביק מושיקו את התובעת בהתלהבותו והם החלו במו"מ עם ארז.

13. ביום 28/04/17 נפגשו התובעת, ארז ואדם נוסף בשם אמיר חסון שהוגדר כמנכ"ל הרשת שהקימה החברה.

בפני התובעת הוצגה התוכנית העסקית של הרשת עם לוגו של חברת Auntie Anne’s ותוכנית הכשרה שנראתה מאד מרשימה – גם היא מעוטרת בלוגו ובתכנים של חברת Auntie Anne’s האמריקנית.

ארז ואמיר סיפרו לתובעת כי החברה הינה הנציגה הבלעדית של חברת Auntie Anne’s והיא רשאית על פי שיקול לדעתה להעניק זיכיונות בשם החברה.

העלויות שפורטו על ידי ארז ואמיר הינם כדלקמן:

· 400,000 ₪ דמי זיכיון והקמת הדוכן.

· 150,000 ₪ דמי פינוי עבור הזזת דוכן קיים אחר בסינמה סיטי.

יש לציין כי עניין הפינוי נאמר לתובעת בעל פה, ואולם מסיבותיהם שלהם העדיפו הנתבעים שלא לציין זאת בחוזה הזכיינות שעליו תפרט התובעת בהמשך הדברים. בדיעבד התברר כי לא היה כל צורך בדמי פינוי עבור הדוכן וסכום זה הועבר, כמו דמי הזיכיון, ישירות לכיסם של ארז ושגיא משיח.

מצג השווא המתוחכם שהוצג בפני התובעת עבד והתובעת שוכנעה.

14. הצדדים התקדמו לקראת חתימת ההסכם. התובעת גייסה את הסכומים שנדרשו על ידי הנתבעים וטיוטות של החוזה הועברו בין עורכי הדין. התובעת אף התחילה במעין התלמדות בדוכן שבין שאר המוצרים שנמכרו על ידו היו גם פרעצלס. הדוכן לא היה של חברת אנטי אן האמריקנית.

15. מועד חתימת ההסכם היה יום 15/05/17.

כאן המקום לציין כי התאריך המופיע על ההסכם לא עודכן והמדובר כנראה בטעות סופר.

בפגישה על חתימת ההסכם נכחו התובעת וב"כ, מושיקו ומר תומס בן אור שהצטרפו שניהם אל התובעת כמשקיעים וכמו כן ארז וב"כ.

לאחר דין ודברים חתמו הצדדים על הסכם הזכיינות.

מצ"ב העתק הסכם הזכיינות כנספח ג'

16. אל הסכם הזיכיון צורפה טיוטת חוזה הרשאה להפעלת דוכן קבוע עם החברה המפעילה של קניון סינמה סיטי. הסכם זה במילים אחרות הינו בעצם הסכם השכירות של הדוכן מול הקניון, כולל כמובן את התשלומים הנלווים כמו דמי ניהול, חשמל, מים, ניקיון וכיו"ב. על הסכם זה אמורה הייתה החברה לחתום מול הקניון והיא זו אשר הייתה אחראית לקיומו. ככל הידוע לתובעת, החוזה אכן נחתם על ידי החברה.

מצ"ב העתק חוזה הרשאה להפעלת דוכן קבוע בין החברה המפעילה את הקניון לבין החברה כנספח ד'. (להלן: "חוזה שכירות הדוכן") כאמור, המדובר בטיוטה באשר ההסכם החתום מעולם לא הועבר אל התובעת.

17. הסכם הזכיינות:

א. החברה נקראת כ- "אנטי אן ישראל" ב "הואיל" הראשון להסכם ואילו ב- "הואיל" הראשון להסכם מצהירה הנתבעת 1, באמצעות מנהליה כי היא:

"... מנהלת ומפעילה רשת Auntie Anne’s בישראל (להלן: "הרשת בישראל"), כל זאת בהתאם ובכפוף למערכת הסכמים והתקשרויות שנערכה בין אנטי אן ישראל (או מי מטעמה במישרין או בעקיפין כאמור) לבין Auntie Anne’s corporation (להלן: "הרשת הבינלאומית")"

בהמשך ההסכם כבר לא ניתן למצוא את הביטוי "אנטי אן ישראל" אלא רק את הנתבעת 1, שהוגדרה בכותרת להסכם כ "החברה".

כבר עתה ייאמר כי בדיעבד התברר כי במועד החתימה על הסכם הזיכיון בוטלה כל הרשאה שהייתה לחברה (אם אי פעם הייתה) לחתום על הסכמים המעניקים זיכיונות בשם חברת Auntie Anne’s האמריקאית. למעשה, ארז ושגיא משיח ידעו כבר במועד החתימה על ההסכם כי הם גוזלים את כספה של התובעת והם עשו זאת בכוונת מכוון.

ב. בסעיף 2א' להסכם מצהירים הנתבעים כי הבסיס להרשאתם למכור זיכיונות בישראל הינו הסכם מיום 17/08/16 בינה לבין חברת Auntie Anne’s האמריקנית – מיותר לציין כי למרות בקשותיה החוזרות ונשנות, הסכם כזה מעולם לא הוצג לתובעת.

ג. בהמשך ההסכם מוכרת החברה לתובעת במסגרת הסכם הזיכיון גם את המוניטין של חברת Auntie Anne’s ואת הזיכיון להפעלת דוכן עם אותו מותג ואת הזכות לשימוש בשם Auntie Anne’s (סעיף 2ב').

ד. כמו כן התחייבה והצהירה החברה בסעיף 4 להסכם הצהרות והתחייבויות מהותיות אשר מפאת חשיבותן יובאו בקצרה להלן:

· כי היא מוסמכת להתקשר בהסכם ולמלא את התחייבויותיה על פיו.

· כי היא בעלת הידע הניסיון המשאבים וכוח האדם הנדרש על מנת לקיים את התחייבויותיה באופן סביר.

· כי ההתקשרות בהסכם וביצוע התחייבויותיה על פי אינם מהווים הפרה של התחייבות אחרת שלה או של זכות צד ג' כלשהו וכי למיטב ידיעתה של החברה אין כל מניעה מצדה לחתום על הסכם זה העלולה לסכל את קיום מטרותיו של ההסכם.

· כי היא העבירה לזכיין / לתובעת את כל המידע והמסמכים והפרטים הדרושים לשם התקשרותה בהסכם זה.

· כי כל מענק / הלוואה השתתפות מטעם המשכיר בקשר עם הסניף יועברו במלואם לזכיין.

· כי החברה מתחייבת לשאת בכל עלויות ההקמה של הדוכן כולל התכנון וההקמה בפועל, ציוד הדוכן ברמה של מפתח זהב, כי הדוכן יהיה מותאם לדרישות הכשרות (בשרי וחלבי) של רבנות ראשל"צ. החברה אף נתנה לזכיין / לתובעת אחריות על הציודים, דוכן לרבות הריהוט לתקופה בת 24 חודשים מעד מסירת הדוכן לידי הזכיין.

· כי החברה מתחייבת לקיים הדרכות לזכיינים, לנצל את כוח המיקוח של הרשת לשם רכישה מרוכזת ומוזלת של סחורה ושירותים.

· כי החברה תדאג לציין את שמו ואת מיקומו של הסניף לאחר פתיחתו באתר האינטרנט בישראל וכן בכל פרסום אחר שתבצע החברה וכל זאת ללא כל עלות מצד הזכיין / התובעת.

· כי החברה אינה חדלת פירעון.

· כי החברה מתחייבת לאמיתות תוכנם של המצגים כאמור בהסכם זה.

· כי החברה מצהירה כי בבעלותה זכות השימוש הבלעדית בשם המותג סמליו וכן בכל פריטי הקניין הרוחני המשויכים למותג כגון מבנה, הרכב וצורת התפריטים, נוהלי התפעול וההדרכה, הסכמים ותנאי עבודה עם יצרן ו/או ספקים וכיו"ב וכי היא עינה מנועה חוקית בכל דרך שהיא להעניק לזכיין את השימוש המלא במותג ובנכסי המותג כאמור בסעיף זה. ככל שתפר החברה התחייבויותיה כאמור יהא עליה לשפות את הזכיין.

· החברה התחייבה להעמיד לשימוש הזכיין / התובעת בתקופת הזיכיון את סימני המסחר ו/שאת שם המותג על מנת שהעסק יפעל תחת שם זה ובסיוע סימני המסחר, והכל בהתאם להוראות הסכם זה והנהוג בחברה.

כאמור לעיל, בדיעבד התברר כי במועד הצהרותיה והתחייבויותיה של החברה כאמור לעיל ידעו היטב ארז ושגיא משיח כי הצהרותיה הנ"ל של החברה שקריות כולן וכי החברה אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה כאמור בהסכם.

ה. סעיף 5 להסכם קובע את התשלומים בהן מחויבת התובעת עבור הזיכיון ובראשם הסך של 550,000 ₪ כאמור בסעיף 5א' להסכם. יודגש שוב כי בעל פה נאמר לתובעת כי עלות הזיכיון והקמת הדוכן הינה 400,000 ₪ ואילו הסך של 150,000 ₪ נועדו על מנת לשלם "דמי פינוי" לדוכן אחר שהיה במקום.

18. לאחר החתימה על החוזה החלה התובעת לבצע את חלקה בהעברת הכספים אל הנתבעים וההעברה הראשונה על החברה בסך 245,000 ₪ בוצעה ביום 29/05/17.

מצ"ב העתק אישור פירוט העברות שבוצעו בחשבון ע"ס 245,000 ₪ ביום 29/05/17 כנספח ה'

19. ביום 31/05/17 החלה התובעת בהתלמדות לתפעול דוכן הזכיינות בסניף רוטשילד בראשון לציון כאשר ההתלמדות ארכה כשבוע ימים. במהלך ההתלמדות קיבלה התובעת חוברת מפורטת, עם הלוגו של חברת Auntie Anne’s, ובה מפורטים נהלי העבודה בסניפי הזכיינות.

20. בין לבין, בתאריך 24/07/17 בוצעה העברה מחשבון החברה שפתחה התובעת לחשבון החברה בסך של 175,000 ₪.

מצ"ב אישור העברת הסך של 175,000 ₪ ביום 24/07/17 לחשבון החברה כנספח ו'.

21. למען השלמת התמונה ייאמר כי בשלב זה אמורים היו מושיקו ותומס להעביר את חלקם בתשלומים עבור הזיכיון. מאחר והם התעכבו בהעברת סכומים אלו הוחלט על ידי הצדדים כי משלב זה ואילך תהיה התובעת בעלת הזיכיון היחידה. בסמוך ליום 05/08/17 נחתם נספח להסכם הזכיינות המאשר כי התובעת תשמש כזכיינית היחידה.

מצ"ב הנספח להסכם הזכיינות כנספח ז'.

(התאריך בהסכם שוב שגוי, כאמור לעיל ההסכם נחתם בסמוך ליום 05/08/17).

22. ביום 10/08/17 העבירה התובעת סך נוסף של 100,000 ₪ לחשבון החברה.

מצ"ב אישור העברת הסך של 100,000 ₪ ביום 10/08/17 לחשבון החברה כנספח ח'.

23. ביום 11/08/17 הועבר הסך של 65,000 ₪ לחשבון החברה

מצ"ב אישור העברת הסך של 65,000 ₪ ביום 11/08/17 לחשבון החברה כנספח ט'.

24. סה"כ עד ליום 11/08/17 הועברו אל החברה על ידי התובעת הסך של 585,000 ₪ שהם 550,000 ₪ כאמור בהסכם הזכיינות ועוד 35,000 ₪ נוספים כחלק מדמי הערבות עבור שכירות למתחם הסינמה סיטי.

25. לעניין הערבות עבור דמי השכירות למתחם הסינמה סיטי יובהר כדלקמן:

א. סכום הערבות לתשלום למתחם היה ע"ס 57,000 ₪

ב. ואולם, לדברי ארז הוא דיבר עם מנכ"ל המתחם וזה אישר לו להעביר בינתיים 35,000 ₪ בלבד.

ג. סכום זה הועבר כאמור אל ארז, ואולם בדיעבד, כשגילתה התובעת את תרגיל העוקץ והמרמה מצדם השל הנתבעים, התברר שסכום זה מעולם לא הועבר למתחם.

מצ"ב העתק התכתבות עם ארז מיום 17/09/17 המאשר כי הערבות "מוכנה מלפני 3 שבועות...." כנספח י'.

26. כמו כן הועבר לחברה ביום 19/10/17 הסך של 50,000 ₪ המהווה את סכום המע"מ עבור העסקה.

(להשלמת התמונה יובהר כי סכום המע"מ הכולל עבור העסקה היה 93,500 ₪ ואכן, שיק ע"ס 43,500 ₪ הועבר לנתבעים. ואולם לאחר שהתגלה תרגיל העוקץ של הנתבעים ביטלה התובעת שיק זה בבנק – שיק זה עדיין נמצא בידי ארז או שגיא משיח)

מצ"ב אישור העברת הסך של 50,000 ₪ לחשבון החברה ביום 19/10/17 כנספח יא'.

27. על פי סעיף 2.4 לחוזה שכירות הדוכן עם הקניון (צורף כנספח ד' לעיל) אמור היה הדוכן להתחיל את פעילותו ביום 01/08/17 (להלן: "מועד תחילת הפעילות"). הסכמה זו אומצה על ידי הצדדים כמועד תחילת הפעילות של הדוכן.

28. כמו כן, על פי הסכם הזיכיון, הנתבעים היו אמורים להקים את הדוכן ולהכינו לעבודה במועד תחילת הפעילות. בפועל, במועד תחילת הפעילות לא הייתה כל אפשרות לפתוח את הדוכן לעבודה באשר הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם. למעשה הדוכן היה רחוק מלהיות מוכן להפעלה במועד זה.

לפיכך שלחה התובעת ביום 31/07/17 אל ארז הודעה בה ביקשה לדעת מתי יהיה הדוכן מוכן לפעילות. תשובתו של ארז הייתה כי הדוכן יהיה מוכן ביום 08/08/17.

מצ"ב העתק התכתבות בין התובעת וארז מיום 31/07/17 כנספח יב'.

29. ואולם, גם שבועות לאחר מכן לא היה הדוכן מוכן לפעילות תוך שארז מתרץ את העיכוב בתירוצים מן היקב ומן הגורן. ביום 28/08/17 מבטיח ארז כי הדוכן יהיה מוכן לפעילות "עוד השבוע" תוך שהוא הפעם מתרץ את העיכוב בפועלים (שהוא עצמו הזמין) שהגיעו לעבודה ללא ציוד.

מצ"ב התכתבות התובעת וארז מיום 28/08/17 כנספח יג'.

30. התנהלות זו נמשכת וגם ביום 13/09/17, כחודש וחצי לאחר מועד תחילת הפעילות, עדיין לא היה הדוכן מוכן לעבודה. לתובעת, שכל כספה היה כבר אצל הנתבעים, לא נותר אלא להמתין ולשמוע בכל פעם תירוץ חדש למחדליהם.

מצ"ב העתק התכתבות הצדדים עד מיום 31/08/17 ליום 13/09/17 כנספח יד'.

31. באותו יום, 13/09/17 ולדרישת התובעת נערכה פגישה בקניון ליד הדוכן (שלמען הסר ספק לא היה מוכן עדיין). בפגישה נכחו התובעת, בן זוגה אלעד וארז.

באותו ערב, ולאחר ששוב וכדרכו בקודש תירץ ארז את מחדלי הנתבעים בתירוצים כאלו ואחרים, הועלתה על ידו הצעה תמוהה להסב את הדוכן לזיכיון אחר בשם "קרוקודיל". במסגרת הצעה זו יחתמו הצדדים על הסכם זיכיון חדש שלא יכלול את Auntie Annes. למיותר לציין כי הצעה זו כללה מחיר זהה למחיר שכבר שילמה התובעת לנתבעים.

התובעת סירבה להצעה זו ודחתה אותה על הסף. בדיעבד אין כלל ספק כי הצעה זו הועלתה על ידי הנתבעים במטרה להימנע / לדחות את חשיפת תרגיל העוקץ נשוא תביעה זו.

32. ביום 19/09/17 נשלחה אל הנתבעים, באמצעות ב"כ התובעת, "הודעה והתראה על הפרה של הסכם הזיכיון ע"י המזכה". במכתב פורטו הפרותיהם של הנתבעים את ההסכם הזיכיון לרבות העובדה כי הדוכן עדיין לא מוכן, כי לא הועבר אל התובעת הסכם שכירות עם הקניון וכמו כן לא הועברו הסכמים וחשבוניות עם בעלי המקצוע שנבחרו להקמת הדוכן בניגוד לשקיפות עליה התחייבו הנתבעים.

בנוסף הלינה התובעת על כך שעד למועד משלוח המכתב תאריך לפתיחת הדוכן, למרות שכבר חלף עבר לו מועד תחילת הפעילות. עוד הודגש בפני הנתבעים כי האביזרים והמכשירים שהוצבו בדוכן אינם חדשים ואינם תואמים תשלום עבור דוכן ששוויו מאות אלפי שקלים.

בסיכום המכתב הודע לתובעים כי באם לא יתוקנו הליקויים תראה התובעת בהם כהפרה יסודית של ההסכם, על כל המשתמע מכך.

מצ"ב העתק מכתב ב"כ התובעת אל הנתבעים מיום 19/09/17 כנספח טו'.

33. בתאריך 21/09/17, כמעט חודשיים לאחר המועד שנקבע לתחילת הפעילות נפתח סוף סוף הדוכן לעבודה.

34. ואולם, לא היה בדוכן שלט של חברת Auntie Annes האמריקנית עם הלוגו והצבעים האופייניים. לשאלות התובעת נאמר לה כי השלט עדיין בייצור וכי יש עיכובים בהכנתו, בדיעבד התברר כי מעולם לא היה השלט בייצור.

35. עם תחילת העבודה, וכאמור בהסכם בין הצדדים סופק לתובעת קמח בשקיות אותנטיות של Auntie Annes, שהיו במשקל של 3.6 ק"ג. יש להדגיש כי הקמח שסופק על ידי חברת Auntie Annes האמריקנית בעצם הכיל את כל סודות החברה ליצירת מוצר מוגמר, כפי שציפתה התובעת ומצפים לקוחותיה. על שקיות אלו התנוסס תאריך תפוגה, שהיה קרוב מאד למועד בו השתמשה בו התובעת וכמו כן פורטו המרכיבים של הקמח.

36. שבועיים לאחר תחילת העבודה וכשביקשה התובעת אספקה של קמח חדש הודיע לה ארז כי "המשלוח של הקמח תקוע בנמל וייקח זמן לשחרר אותו". במקום הקמח האותנטי של המותג האמריקאי סופקו לתובעת שקיות קמח רגיל וברור היה שהמדובר בקמח מקומי. השקיות היו שקיות פשוטות, בוודאי שלא היה עליהן תאריך תפוגה או פרוט המרכיבים.

מדי פעם גילתה התובעת בקמח שסופק לה סיכות או גופים זרים אחרים.

מצ"ב צילום הקמח שסופק לתובעת וצילום סיכה שנמצאה באותו קמח וכמו כן גופים נוספים שהתגלו בקמח שסופק על ידי הנתבעים כנספח טז'.

37. ביום 01/10/17 נשלחה אל הנתבעים, באמצעות ב"כ התובעת, "הודעה והתראה על הפרה יסודית של הסכם הזיכיון ע"י המזכה ודרישה בהמשך למכתבנו מיום 19/09/17"

במכתב זה התריעה התובעת והלינה על ההפרות להלן:

א. למרות הסכמות הצדדים כי בתקופה של 3 חודשים יעמידו הנתבעים את הערבות הבנקאית לטובת הדוכן מול הנהלת הקניון, ישולמו דמי השכירות, חשבון החשמל וחשבון המים והארנונה, באשר אלו הועברו בפועל על ידי התובעת, בפועל לא שולמו עד למועד משלוח המכתב דמי השכירות ושאר החשבונות הפתוחים מול הנהלת הקניון.

המצב היה כה גרוע עד כי הנהלת הקניון הודיעה לתובעת כי היא מתכוונת לנתק את החשמל ואת המים מהדוכן.

ב. התובעת הודיע לנתבעים כי רשויות המע"מ הודיעו לתובעת כי היא לא תקבל את החזרי המע"מ על הוצאותיה וזאת מאחר ובניגוד לחוק, כל מאות אלפי השקלים ששילמה לנתבעים כלל לא דווחו על ידם לרשויות המע"מ.

ג. עד למועד כתיבת המכתב, עדיין נותר הדוכן ללא שילוט עם המותג שעליו שילמה התובעת מאות אלפי שקלים !!!

ד. בניגוד להסכם בין הצדדים, חומרי הגלם אותם מקבלת התובעת מהנתבעים מסופקות באמצעות שקיות סופר, באריזות שאינן אטומות ומבלי ציון המשקל או בדיקה של גורם כלשהו. אם לא די בכך וכאמור לעיל מדי פעם היו באריזות אלו עצמים זרים. כאמור לעיל, תשובת הנתבעים באמצעות ארז הייתה כי חומרי הגלם האוטנטיים מחברת Auntie Annes מעוכבים בנמל.

ה. התנור אשר סופק, וכאמור לעיל לא היה חדש, לא נתן את התפוקה הנדרשת וגופי החימום בו היו שרופים. למרות הבטחות ארז לתיקונו הדבר לא נעשה עד למועד משלוח המכתב. בוצע

ו. לאחר פירוט התשלומים שביצעה התובעת ולאחר הודעה על הפרת ההסכם בין הצדדים נדרשו הנתבעים להשיב לתובעת את התשלומים ששילמה.

מצ"ב העתק מכתב ההתראה ששלח אל הנתבעים ב"כ התובעת מיום 01/10/17 כנספח יז'

38. בתאריך 04/10/17 הועברו אל התובעת דרישות התשלום מטעם הקניון לתשלום עבור דמי השכירות ותשלומי הארנונה והמים.

מעיון בחשבונות התברר כי הנתבעים לא שילמו מעולם עבור החודשים בהם התעכבו ולא השלימו את בניית הדוכן.

מצ"ב דרישות התשלום מטעם הנהלת הקניון מיום 03/10/17 כנספח יח'

39. התובעת הודיעה לנתבעים כי היא תשלם אך ורק את חלקה היחסי בדרישות התשלום הנ"ל מטעמם היות והדוכן נמסר לה רק ביום 21 לספטמבר. ואולם ארז הודיע לתובעת כי החברה אינה מסוגלת לעמוד בתשלומים אלו למעט 6,000 ₪.

בנסיבות אלו ומחוסר ברירה – ולאחר שהקניון הודיע לה רשמית שאם לא ישולמו הסכומים ינותקו המים והחשמל מהדוכן, ביום 04/10/17 שילמה התובעת ישירות להנהלת הקניון את דרישות התשלום הנ"ל בסך 30,700 ₪.

מצ"ב העתק אישור ההעברה מהתובעת אל הנהלת הקניון כנספח יט'.

40. הנהלת הקניון הודיעה לתובעת בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי זו הפעם האחרונה כי היא תקבל כספים ישירות ממנה. זאת מאחר והחברה, היא זו שחתומה על ההסכמים מול הקניון והיא זו שאמורה להיות אחראית על התשלומים.

את החשבונית עבור דמי השירות ששילמה התובעת לקניון העבירה הנהלת הקניון לטובת החברה והיא הועברה אל הנתבעים. חשבונית מהחברה על תשלום זה מעולם לא נתקבלה מהנתבעים, למרות דרישותיה החוזרות והנשנות.

41. ביום 17/10/17 התקיימה בין הצדדים פגישה אשר בסיומה חתמו הצדדים על מסמך הבנות כדלקמן:

"ארז פועל למצוא זכיין מפעיל לסניף דודה אן ראשל"צ ו/או רוכש בעצמו את הדוכן, בתוך 30 יום מהיום ולא יאוחר מה 17/11/17 כפי שהתחייב בעל פה.

הצדדים יבצעו חפיפה נאותה לזכיין המחליף ו/או למי שארז ימנה כמחליף לפרק זמן של 14 יום מיום כניסת הזכיין ולא יאוחר מיום 2/12/2017.

במעמד חתימת הסכם הבנות זה יפקיד בידיו הנאמנות של עוה"ד אובספלד או עוה"ד אוסקה המחאה אישית ע"ס 585,000 ₪ מעותדת לתאריך 17/11/17 ומשוכה ע"ש חברת דודה אן ראשל"צ בע"מ, כערבות אישית לקיום מסמך הבנות זה."

מצ"ב העתק מסמך ההבנות מיום 17/10/17 כנספח כ'.

42. כאמור לעיל, ביום 19/10/17 ובהמלצת רואה החשבון שלה העבירה התובעת לנתבעים את הסך של 50,000 ₪ עבור המע"מ בגין התשלומים שהעבירה על הסכם הזכיינות.

מצ"ב הודעה לארז, עם אישור על ההעברה ואישור על התשלום ע"ס 50,000 ₪ לחברה בהעברת זהב כנספח כא'

43. הנתבעים, ובראשם ארז הציגו מצג בפני התובעת כאילו הוא מתכוון לקיים את מסמך ההבנות ואולם ברור כיום מסמך ההבנות עליו חתמו הצדדים לא היה שווה את הנייר עליו הוא נכתב. הנתבעים מעולם לא התכוונו לקיימו וממילא לא היה באפשרותם לעשות כך באשר במועד חתימת מסמך רוקנה החברה מנכסיה והכספים שהיו בה הועברו לכיסם של ארז ושגיא משיח.

44. בלית ברירה המשיכה התובעת לעבוד בדוכן בתנאים לא תנאים, ללא חומרים מקוריים מחברת Auntie Annes האמריקנית, ללא שילוט ולוגו עליהם שילמה סכומים כה ניכרים וכאשר האביזרים והמכשירים שסיפקה הנתבעת מתקלקלים חדשות לבקרים.

כמו כן, פרסום הדוכן מעולם לא בוצע ואפילו באתר החברה מעולם לא פורסם פתיחת הסניף החדש בסינמה סיטי בראשון לציון.

45. זאת ועוד, התובעת שילמה לספקים חיצוניים של הדוכן, כמו קוקה קולה וכיו"ב ישירות. ואולם בסוף אוקטובר 2017 החלו הספקים לסרב לספק לתובעת סחורה באשר הנתבעים צברו חובות אצל ספקים אלו והדבר השליך גם על הדוכן בבעלות התובעת – שקושר אצלם אל החברה ושאר הנתבעים.

מצ"ב התכתבות עם אחד הספקים, המדברת בעד עצמה כנספח כב'.

בעקבות התנהלות זו נאלצה התובעת לשלם לספקים במזומן, ולא שוטף והתנהלות זו הגבילה עוד יותר את תזרים המזומנים שלה.

46. ביום 31/10/17 העביר ארז מטעם הנתבעים את דרישות התשלום עבור שכירות חודש נובמבר, דרישה אשר הועברה אליו על ידי הנהלת הקניון.

עוד באותו היום העבירה התובעת את התשלום עבור אל הנתבעים עבור דמי השכירות ותשלומים נלווים בסך 20,884 ₪ לחשבון החברה על מנת שהנתבעים יוכלו להעביר את התשלום עבור השכירות מיד וללא דיחוי.

מצ"ב העתק דרישות התשלום עבור חודש נובמבר והעברת הסכומים על ידי התובעת מיום 31/10/17 כנספח כג'.

47. ואולם התברר שגם תשלום זה לא הועבר על ידי הנתבעים לקניון. ביום 07/11/17 הודיעה הנהלת הקניון לתובעת כי היא אינה יכולה לפתוח את הדוכן באותו יום מאחר ודמי השכירות לא שולמו על ידי החברה.

מצ"ב התכתבות בין התובעת לבין אסף , מנכ"ל הקניון מיום 07/11/17 כנספח כד'.

48. הימים חלפו, ובשיחות עם מנכ"ל הקניון עולה כי ארז משוחח עמו ומבטיח לו כי דמי השכירות הועברו לו – דבר שלא נעשה. ככל הנראה במטרה לדחות את הקץ ארז אף שלח אל מנכ"ל הקניון אישורי העברה שמעולם לא בוצעו בפועל.

כמובן שהתובעת מנסה ככל יכולתה לדבר עם ארז אך זה נעלם ולא משיב לשיחותיה ו/או עונה להודעותיה.

49. הנהלת הקניון המתינה להעברה אך למרות הבטחותיו של ארז, העברה זו מעולם לא בוצעה.

ביום 16/11/17 בשעה 09:00 התקשר אל התובעת מנכ"ל הקניון אסף והודיע לתובעת כי אין טעם שעובדיה יגיעו לעבודה וזאת מאחר והדוכן פורק על ידי הקניון עקב אי עמידה בהסכם השכירות ובתשלומים.

מצ"ב העתק הודעת מנכ"ל הקניון לתובעת ביום 16/11/17 עם צילום בו הדוכן כבר לא קיים כנספח כה'.

50. התובעת, שכבר לא יכלה לשאת את האירועים שפקדו אותה בחודשים האחרונים התמוטטה ערב קודם ואושפזה בבית החולים עקב בעיות בקצב הלב. את ההודעה הנ"ל קיבלה התובעת בסמוך לשחרורה מבית החולים.

51. מאחר ואת ארז "בלעה האדמה" שלחה התובעת באותו יום (16/11/17) לשגיא משיח הודעת וואטסאפ ובו הלינה על מצב העניינים עד לאותו שלב.

מצ"ב העתק ההודעה שהועברה לשגיא משיח מיום 16/11/17 כנספח כו'.

52. התובעת המשיכה לשלוח לארז הודעות מיום 16/11/17 ועד ליום 09/01/18 על מנת שלכל הפחות תוכל לקבל לידיה את החשבוניות עבור התשלומים ששילמה ואולם לאחר התעלמות ארוכה מודיע ארז ביום 21/11/17 "אני מטפל בזה" וביום 09/01/18 "אל תפני אלי".

מצ"ב העתק הודעותיה של התובעת ותגובותיו של ארז מיום 16/11/17 ועד ליום 09/01/18 כנספח כז'.

53. ביום 16/11/17 שוחחה התובעת עם ארז. מתמלול השיחה עמו ניתן ללמוד על שיטת הפעולה שלו לאורך כל ההתקשרות עם התובעת. כמו תמיד המדובר בהבטחות לפיצוי עלום כלשהו לתובעת והבטחות נוספות לטיפול בנעשה והסדרת הבעיה.

בשלב הזה התסכול של התובעת מתפרץ כולו על ארז אך זה אינו מתרגש ומיתמם. ואולם ארז מציין מפורשות כי הוא יודע לאן הכסף ששולם על ידי התובעת עבר. כמו כן בתשובה לטענות התובעת כי הוא בובה של שלום וכי הכספים כולם עברו לכיסו ולכיס של שגיא משיח שותק ארז ולא עונה.

מצ"ב תמלול השיחה עם ארז ביום 16/11/17 כנספח כח'

54. ביום 21/11/17 הצליח לבסוף אחיה של התובעת לשוחח עם שגיא משיח.

ואולם גם שגיא משיח, כמו שותפו לעוקץ ארז, נוהג באותה שיטה של הבטחות ושקרים. לטענתו הוגשה תביעה כנגד הקניון, ואולם ככל הידוע לתובעת תביעה כזו מעולם לא הוגשה.

גם שלום כמו לארז אין שום מידע על מה קרה עם כספה של התובעת וכעולה מהשיחה הדחייה הזו של תשובות ואי אמירת אמת האופיינית למעשי נוכלות מהסוג שנעשה על ידי ארז ושגיא משיח מודגמת היטב גם בשיחה זו. שלום מצדו גם הוא מיתמם וטוען שהנוכל הוא כנראה ארז ושהוא מטפל בו על ידי עורך דין מטעמו. כמובן שאין לדברים שחר ומעולם לא הוגשה על ידי שלום תביעה כלשהי כנגד ארז.

מצ"ב תמלול השיחה עם שגיא משיח מיום 21/11/17 כנספח כט'.

55. בדיעבד התברר לתובעת כי במועד חתימת ההסכם מולה מעולם לא הייתה מורשה החברה ו/או מי מהנתבעים לחתום על הסכם זיכיון עם התובעת בשם חברת Auntie Annes האמריקנית.

ממכתב שנשלח אל חברת Auntie Annes האמריקנית במאי התברר כי הסניף האחרון של הזכיינות נסגר בחודש אוגוסט 2017. משמעות הדברים היא כי במועד חתימת הסכם הזכיינות, ובוודאי במועד העברת מאות אלפי השקלים שהעבירה התובעת – לא הייתה לחברה כל זכות להעניק זיכיונות. אין כל ספק כי ההסכם שחתמה עליו החברה באמצעות שאר הנתבעים – הסכם מרמה הוא.

מצ"ב העתק הפנייה אל חברת Auntie Annes האמריקנית ותשובתם בדואר אלקטרוני מיום 09/05/18 כנספח ל'.

56. זוהי הסיבה שמעולם לא סופק לתובעת הקמח המקורי מחברת Auntie Annes וזוהי הסיבה מדוע נמנעו הנתבעים מלהציב שלט על הדוכן של המותג ו/או לפרסם את פתיחת הדוכן והמותג בצורה כלשהי. זוהי גם הסיבה מדוע כאמור לעיל ניסו הנתבעים לשכנע את התובעת להחליף את הסכם הזכיינות עם חברת Auntie Annes לחברת קרוקודיל.

57. בדיעבד אף התברר מפיו של אסף, מנכ"ל הקניון שגם הסכום בסך 150,000 ₪ שנגבה מהתובעת כביכול בגין "דמי פינוי" של הדוכן ליד כלל לא הועבר לקניון. העברת הדוכן הקודם נעשה על ידי הנהלת הקניון ועל חשבונה ומעולם לא נדרש על ידם סכום זה מהנתבעים.

58. כמו כן התברר בדיעבד כי את תרגיל העוקץ אשר פורט לעיל הפעילו הארז ושגיא משיח, באמצעות הנתבעת 1 גם על קורבנות אחרים שחתמו עמם על הסכמי "זיכיון" מפוברקים.

59. ביום 27/08/17 קיבלה התובעת חשבונית מס ע"ס 550,000 ₪ בצירוף מע"מ על התשלומים ששילמה בעבור הזיכיון.

מצ"ב חשבונית המס ע"ס 50,000 ₪ שהתקבלו ביום 27/08/17 כנספח לא'.

טענות התובעת:

יש להטיל אחריות אישית, חוזית ונזיקית, על הנתבעים 2 ו- 3:

60. התובעת תטען כי אכן, הנחת היסוד בדיני התאגידים היא כי החברה הינה אישיות משפטית נפרדת וגם במישור דיני הנזיקין לא מייחסים את פעולות האורגן שבוצעו בשם החברה לאורגן עצמו. למרות זאת, ע"פ מודל האחריות האישית (הקבוע בסעיף 54(א) לחוק החברות), היותו של אדם אורגן של החברה אינו מקנה לו אוטומטית חסינות מתביעות נזיקין:

"נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין פעולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין" (ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו נ' שטיל יהודית, פ"ד נא(4), 769, בעמ' 790).

61. התובעת תטען כי ההבדל בין הטלת אחריות אישית על אורגן לבין הרמת מסך הוא שהאחריות האישית היא למעשה הרחבת מעגל היריבות בין הנפגע בנזיקין מאורגן בחברה וזאת תוך שמירת עקרון האישיות המשפטית של החברה. כאשר מורם המסך מעל החברה מתעלם בית המשפט (כאמור, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק) מעקרון זה. האחריות האישית מוטלת על האורגן שביצע עוולה נזיקית ע"פ קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי (ראה ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (פורסם בנבו)).

ראה גם פסק-הדין המנחה הנ"ל בנושא ע"א 407/89 צוק-אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (פורסם בנבו) שם נאמר בעמ' 696:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה...

מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (א' חביב-סגל, 'מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך' עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214)."

הנתבעים 2-3 עוולו כנגד התובעת ופעלו כנגדה בתרמית, בגזל והפרת חובה חקוקה:

62. התובעת תטען כי כמפורט בהרחבה לעיל התקיימו כנגד ארז ושגיא משיח היסודות הנדרשים על פי פקודת הנזיקין לקבוע כי הם פעלו כלפיה בתרמית, גזל והפרת חובה חקוקה.

63. התובעת כי ארז ושגיא משיח פעלו כלפיה בתרמית כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין באשר הציגו מצג שווא בדבר זכותם למכור זיכיונות בשם חברת Auntie Annes האמריקנית בעוד שלא הייתה בידם כל הרשאה כזו וזאת בכוונה להטעות את התובעת ולגזול ממנה כספים. התובעת תוסיף ותטען כי היא אכן הוטעתה על ידי התרמית ומצג השווא של ארז ושגיא משיח והעבירה אליהם, באמצעות הנתבעת 1 מאות אלפי שקלים.

א. יש לציין למען הסר ספק כי עד למועד כתיבת שורות אלו לא קיבלה התובעת לידיה אישור הרשאה ו/או הסכם ו/או מסמך כלשהו מחברת Auntie Annes האמריקנית אשר מאפשר לנתבעים להעניק זכיינות בשמה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.

ב. לא ברור אם היו אי פעם הנתבעים מורשים בצורה כלשהי להעניק זיכיונות בישראל בשם חברת Auntie Annes האמריקנית. ואולם אין כל ספק כי בסמוך למועד חתימת הסכם הזכיינות כבר ידעו או היו אמורים לדעת הנתבעים כי אין בידם הרשאה לחתום על הסכם זכיינות עם גורם כלשהו.

ג. התובעת תטען כי במועד בו נחתם ההסכם ו/או התקבלו הכספים ממנה היה ברור לארז ושלום כי הם מרמים ביודעין את התובעת.

ד. התובעת תוסיף ותטען כי ארז ושגיא משיח לא גילו כי החברה אינה מסוגלת או אין היא מתכוונת לשלם עבור התחייבויותיה כאשר חתמו הצדדים על הסכם הזיכיון.

ה. התובעת תטען כי הצהרותיה של החברה, באמצעות ארז ושגיא משיח היו שקריות ונועדו מלכתחילה ובכוונת מכוון לרמותה ולהטעותה על מנת להכשיר את הקרקע לגזל כספה. התובעת תזכיר את האמור בסעיף 1 להסכם הזיכיון בו הצהירה התובעת, באמצעות הנתבעים כי היא רשאית להפעיל את רשת Auntie Annes בישראל בהתאם למערכת ההסכמים שנחתמה עם החברה האמריקנית וכי היא מוכרת לתובעת את המוניטין של החברה האמריקנית, כך! כמו כן תזכיר התובעת את האמור בסעיף 4 להסכם הזיכיון ותטען כי הצהרות החברה, באמצעות ארז ושגיא משיח היו שקריות מתחילתן ועד סופן.

כפי שניתן ללמוד מההסכם, הביטוי "הרשת הבינלאומית" בהקשרים שונים של אישורים כאלו ואחרים לפעולות הנתבעים באה גם היא על מנת לחזק את מהימנות המרמה והעוקץ של ארז ושגיא משיח. בפועל, מעולם לא הועבר הסכם הזכיינות ו/או כל מסמך אחר לאותה "רשת בינלאומית" באשר בזמנים הרלוונטיים לא היה כל קשר בין הנתבעים לבין חברת Auntie Annes האמריקנית.

64. התובעת תטען כי ארז ושגיא משיח גזלו את כספה, כאמור בסעיף 52 לפקודת הנזיקין. התובעת תוסיף ותטען כי ארז ושגיא משיח העבירו לחשבונותיהם הפרטיים את כספה של התובעת אשר הועבר לתשלום עבור הזיכיון לחברת Auntie Annes האמריקנית, תשלום חשבונותיה של התובעת אצל הנהלת הקניון ותשלומים לספקים שונים.

בפועל, לא הועברה ולו אגורה שחוקה אחת מהכספים שהעבירה התובעת לחברת Auntie Annes האמריקנית וגם התשלומים שהעבירה התובעת לצורך דמי השכירות לקניון הועברו בסופו של דבר לכיסם של ארז ושגיא משיח.

65. התובעת תטען כי ארז ושגיא משיח פעלו כלפיה תוך הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין. התובעת תוסיף ותטען כי ארז ושגיא משיח הפרו את החובות המוטלות עליהם בסעיפים 13 – 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") ופעלו כלפי התובעת בחוסר תום לב קיצוני הן במו"מ לחתימת חוזה הזכיינות והן במהלכו.

תוסיף ותטען התובע כי ארז ושגיא משיח לא גילו כי החברה אינה מסוגלת מלכתחילה לקיים את התחייבויותיה כלפי התובעת כאמור בהסכם הזיכיון.

66. לחילופין תטען התובעת כי ארז ושגיא משיח הציגו בפניה עובר לחתימת הסכם הזיכיון ולאחריו מצג שווא רשלני בכך שהציגו עובדות בפני התובעת שאינן מהימנות וידעו או שהיו צריכים לדעת שאין בידם רישיון כלשהו מחברת Auntie Annes האמריקנית למכור זיכיונות.

התובעת תוסיף ותטען כי לא רק שהיה על ארז ושגיא משיח לצפות כי התובעת הסתמכה על דבריהם ותפעל על פיהם אלא שאלו ידעו היטב כי כך תעשה התובעת וידיעה זו הייתה הבסיס עליו הם בנו את תרגיל העוקץ והמרמה שלהם.

כמו כן תטען התובעת כי כמפורט בהרחבה לעיל התובעת הסתמכה על מצגי השווא הרשלניים של הנתבעים ונגרם לה הנזק כאמור בכתב התביעה. (על יסודותיה של עוולת מצג השווא הרשלני ראו פסק דינו של השופט ת' אור בע"א 790/81 American Microsystems Inc נ' אלביט מחשבים בע"מ, פ"ד לט(2) 785, 795-796 (1985).

הנתבעים 2 – 3 חייבים אישית בהשבת הכספים שקיבלו לידם במרמה, בגזל, תוך הפרת חובה חקוקה ו/או מצג שווא רשלני ועשיית עושר ולא במשפט ובפיצויים לתובעת על נזקיה:

67. התובעת תטען כי נוכח טענותיה כמפורט לעיל, ארז ושגיא משיח חייבים כלפי התובעת באופן אישי להשיב לה את הכספים שגזלו ממנה במרמה ובפיצויים על נזקיה כאמור בסעיף 76 לפקודת הנזיקין.

68. תוסיף ותטען התובעת כי הנתבעים חייבים להשיב לתובעת את הכספים שקיבלו לידם וכמו כן לשלם לתובעת ולפצותה על הנזקים שנגרמו לה על פי הוראות 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1971.

69. התובעת תטען כי הנתבעים חבים כלפיה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט – 1979 באשר התעשרו שלא כדין על חשבונה. הכספים שקיבלו הנתבעים מהתובעת נגזלו ממנה שלא כדין, בהתבסס על מצגי שווא, מרמה והטעיה מכוונת של ארז ושגיא משיח כלפיה ועליהם להשיבם בהתאם להוראות החוק.

אחריות הנתבעת 1 – החברה:

70. כפי שניתן לשער מהתנהלות הנתבעים כמפורט לעיל, לאחר שהתברר לתובעת כי היא נעקצה וכי ארז ושגיא משיח פעלו כלפיה במרמה, "התאדתה" החברה ופעילותה הופסקה זמן קצר מאד לאחר מכן. ואולם, לאור טענותיה של התובעת בדבר הצורך בהרמת מסך ההתאגדות בתביעתה דנן, תפרט בקצרה התובעת את טענותיה כלפי החברה.

71. התובעת תחזור על טענותיה כלפי ארז ושגיא משיח אישית, כמפורט בהרחבה לעיל גם כלפי התנהלותה של החברה כלפיה.

72. תוסיף ותטען התובעת כי החברה הפרה כלפיה את חובות תום הלב המוטלות עליה כאמור בסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) וזאת מהנימוקים אשר פרטה כלפי ארז ושגיא משיח והתנהלותם המתוארת כלפי התובעת לרבות, טענות המרמה, הגזל, מצג השווא הרשלני והפרות חובות חקוקות המוטלות עליה.

73. תוסיף ותטען התובעת כי הנתבעת הפרה הפרות יסודיות את חוזה הזיכיון לרבות את הסעיפים אשר יפורטו להלן:

א. מלכתחילה ובמועד חתימת הסכם הזיכיון לא הייתה לחברה כל הרשאה להעניק זיכיונות של חברת Auntie Annes האמריקנית לזכיינים ישראלים בכלל ולתובעת בפרט. למעשה בנסיבות אלו הבסיס המשפטי והעובדתי עליו נשען החוזה כולו התפוגג ושאר סעיפיו מתמוטטים כמגדל קלפים.

במיוחד נכונים הדברים שעה שמעולם לא הוצג לתובעת ההסכם מיום 17/08/16 שנחתם עם חברת Auntie Annes האמריקנית אשר כביכול נותן בידיה של החברה את הזכות למכור זיכיונות של המותג Auntie Annes בישראל.

ב. הצהרותיה של החברה כאמור בסעיף 4 לחוזה הזכיינות שקריות כולן ואין ומעולם לא היה להן על מה שיעמדו.

ג. החברה הפרה את הוראות סעיף 3ב' להסכם הזכיינות.

בעניין זה יש להבהיר כי במקרה או שלא במקרה אין בחוזה הזכיינות, אותו ערכו הנתבעים, הוראה מפורשת לפיה על החברה לדאוג לתשלומי השכירות והתשלומים הנלווים למשכיר – היינו לקניון.

ואולם בסעיף 3 מודגשת חובתה של התובעת לתשלומים אלו במלואם ובמועדם וברור שעל החברה מוטלת החובה לשלם לקניון את דמי השכירות על מנת שהדוכן יוכל להמשיך לעבוד. בפועל, וכמתואר לעיל, החברה לא העבירה לקניון את התשלומים שהעבירה התובעת על דמי השכירות ושאר התשלומים לקניון. כאמור לעיל, מחדל זה הוביל בסופו של דבר לפירוקו של הדוכן והפסקת פעילותה העסקית של התובעת.

התובעת תוסיף ותטען כי בהפרת חובתה להעביר לקניון את תשלומי השכירות הפרה החברה את הסכם הזיכיון בין הצדדים.

ד. החברה הפרה את סעיף 10א' להסכם ומעולם לא ציידה את הדוכן בלוגו של חברת Auntie Annes. בדיעבד התברר כמובן כי ככל הנראה החשש של הנתבעים לחשיפת התרמית מנע מהם מלפרסם ברבים את הלוגו של חברת Auntie Annes בדוכן.

כמו כן ובניגוד לסעיף זה לא קיימה את התחייבויותיה לאחריות של 24 חודשים על הציוד שסופק לתובעת. התובעת תוסיף ותטען כי החברה סיפקה לתובעת ציוד שאינו חדש וכשזה התקלקל תיקנה אותו חלקית.

ה. החברה הפרה את סעיף 10ג' להסכם באשר היא מעולם לא קיבלה את הסכמת "הרשת הבינלאומית" (הכוונה היא לחברת Auntie Annes האמריקנית) על עיצוב הדוכן.

ו. החברה הפרה את סעיף 13ט' להסכם באשר זמן קצר לאחר התחלת הפעלת הדוכן לא סיפקה קמח ו/או מוצרים אחרים הנדרשים להפעלת הדוכן. בדיעבד וכאמור לעיל התברר כי מעולם לא יכלה הייתה החברה לספק חומרי הגלם הנדרשים שהרי בזמנים הרלוונטיים לא היה לא כל הסכם עם חברת Auntie Annes האמריקנית.

ז. החברה הפרה את הוראות סעיף 21 להסכם הזיכיון ומעולם לא יזמה פעולות בתחומי הפרסום, השיווק, קידום המכירות, יחסי ציבור של החברה וכיו"ב.

74. התובעת תטען כי כל אחת מההפרות הנ"ל, ובוודאי הצטברותן מהוות הפרה יסודית להסכם. מעבר לכך תטען התובעת כי החברה, שהייתה בשליטתם המלאה של ארז ושגיא משיח, הייתה שותפה פעילה לתרגיל העוקץ המתואר לעיל.

75. תוסיף ותטען התובעת כי כאמור בסעיף 4 יא', ככל שתפר החברה את התחייבויותיה כאמור בסעיף 4 לחוזה יהיה עליה לשפות את התובעת על נזקיה.

החברה חייבת בהשבת הכספים שקיבלה לידה במרמה, בגזל, תוך הפרת חובה חקוקה ו/או מצג שווא רשלני ועשיית עושר ולא במשפט ובפיצויים לתובעת על נזקיה:

76. התובעת תטען כי נוכח טענותיה כמפורט לעיל, על החברה להשיב לה את הכספים שגזלו ממנה במרמה וכמו כן בפיצויים על נזקיה כאמור בסעיף 76 לפקודת הנזיקין.

77. תוסיף ותטען התובעת כי החברה חייבת להשיב לתובעת את הכספים שקיבלה לידה וכמו כן לשלם לתובעת ולפצותה על הנזקים שנגרמו לה על פי הוראות 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1971.

78. התובעת תטען כי החברה חבה לפיה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט – 1979 באשר התעשרה שלא כדין על חשבונה. הכספים שקיבלה החברה מהתובעת נגזלו ממנה שלא כדין, בהתבסס על מצגי שווא, מרמה והטעיה מכוונת של הנתבעים 2 – 3 כלפיה ועליהם להשיבם בהתאם להוראות החוק.

79. למען הסר ספק, טענותיה של התובעת כלפי החברה מועלות לחילופין, והיה ולא יחייב בית המשפט את ארז ושגיא משיח אישית נוכח העוולות שביצעו כלפי התובעת כמפורט לעיל.

הרמת מסך וייחוס חובותיה של החברה לבעל המניות ומנהלה היחיד: הנתבע 2 :

יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה וייחוס חובותיה לנתבע 2 אשר ניצל שלא כדין את מסך ההתאגדות של החברה להונאת קורבנותיו ולהתחמקות מנושים:

80. התובעת תטען כי הבסיס העומד מאחורי עקרון הרמת המסך ותכליתה הינה מניעה של שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כאמור בפסק דין המנחה, ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, (פ"ד מו (5) 353):

"למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעת הזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק, והיושר ושמירה על טובת הציבור" (שם בע"מ 362) (

ראה גם: ע"א 478/74 "נהר" בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל(3) 706, 712; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פד"י מד(4) 847, 857).

עוד נפסק בפסק דין מוברמן הנ"ל כי למרות הזהירות הרבה שיש לנהוג בה כאשר בית המשפט שוקל להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה:

"יש למנוע עוולות העלולות לנבוע כתוצאה מניצול לרעה, או מהפעלה לא ראויה של האישיות המשפטית הנפרדת"

ובהמשך הדברים:

"תוצאה מרחיקת לכת זו תתקיים, למשל, אם יתברר עובדתית, כי ישות משפטית הנפרדת של התאגיד היא מלאכותית, וכל כולה לא בא לעולם אלא כדי לפרוץ דרך מפלט לבעלי מניות שפגעו בדרך לא חוקית בזולת ולחלצם מהחשש שייתבעו אישית לדין...". (שם בעמ' 361).

81. דברים דומים נאמרו גם ב ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ (פד"י נז(5) 116):

"לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ישנם חריגים אשר נועדו למנוע מצב דברים שבו משמש המסך המפריד בין החברה לבעלי מניותיה מסתור לפעילות שלילית, להונאת נושים, להתחמקות מן הדין או להתחמקות מחיובי החוזה. בהתקיים חריגים אלה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהתעלם מן האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד." (שם בעמ' 132)

82. התובעת תוסיף ותטען כי כאמור, התפתחותה של תורת הרמת המסך הינה חריג לכלל האחריות המוגבלת של בעלי המניות בחברה. תוסיף ותטען התובעת כי מכוח דוקטרינת הרמת המסך הופכות חובות וזכויות החברה לחובותיו וזכויותיו של אותם בעלי מניות הנמצאים מעבר לאותו מסך התאגדות. המלומדים אברהם פלדמן והדרה בר מור בספרם "דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה", כרך א', מהדורה רביעית בעמ' 148 כותבים:

"שיקולי בתי המשפט בישראל... בנושא הסטייה מעקרון הפרדת האישויות מבוססים על מדיניות אשר שמה לה למטרה להגיע לתוצאה הצודקת למרות עקרונות משפטיים. האישיות המשפטית הנפרדת היא העיקרון הכללי ובתי המשפט נוטים לשמור עליו בקפידה. אף על פי כן אין הם מוכנים להתעלם מנסיבות עובדתיות העלולות להביא לידי תוצאות שהדעת אינה סובלת. נסיבות אלו נובעות בעיקרן מניצול עקרון הפרדת האישויות לרעה, למטרותיו הבלתי כשרות של בעל-המניות, במיוחד במקרים של עקיפת חוקים, ביצוע עוולה ותרמית ופגיעה בטובת הציבור, בצדק וביושר" (שם בעמ' 148) ראה גם עמ"ה (ת"א) 38/71, גושציני נ' פ"ש ת"א 2, פד"א יא 212).

83. התובעת תטען כי אין כל ספק די המקרה דנן הינו מקרה "קלאסי" של ניצול לרעה של מסך ההתאגדות.

84. התובעת תטען כי בעל המניות היחיד, המנהל היחיד והרוח החיה מאחורי החברה היה שגיא משיח אשר ייסד בכוונת מכוון חברה בשם דומה לחברת Auntie Annes האמריקנית במטרה להטעות "קורבנות" פוטנציאלים לחשוב שחברה זו פועלת בשיתוף פעולה עם החברה הבינלאומית.

התובעת תוסיף ותטען כי המסקנה המתבקשת מתיאור האירועים והנסיבות הנ"ל היא כי שגיא משיח בעצמו ובאמצעות שלוחו ארז עשה שימוש בחברה על מנת להונות את התובעת מלכתחילה ועל מנת לקפח אותה כנושה של החברה לאחר שהתבררה התרמית. כמו כן תטען התובעת כי שגיא משיח עשה שימוש בחברה באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכונים בלתי סבירים ביחס ליכולת הפירעון שלה.

הרי לא ניתן לתאר תסריט שבו הייתה התובעת משלמת מכספה מאות אלפי שקלים אם לא הייתה מוצג בפניה מצג השווא לפיה הנתבעת 1 הינה חברה מבוססת שחתמה על הסכמים עם חברת Auntie Annes האמריקנית למכירת זיכיונות בישראל.

שגיא משיח ידע ובוודאי היה אף שותף מלא להתנהלות הנכלולית והרמאית שתוארה לעיל בהיותו בעל המניות ומנהלה היחיד של החברה. למעשה, ומשיחות עמו ברור לחלוטין כי הוא היה הרוח החיה מאחורי מעשי המרמה כלפי התובעת.

85. התובעת תטען כי שגיא משיח מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות, לא רק על להתחמק מנושיו בדיעבד, אלא גם שמלכתחילה שימשה החברה אמצעי לרמות ולגזול את קורבנותיו. הרי מלכתחילה הציגו ארז ושגיא משיח מצג שווא לתובעת, באמצעות החברה.

86. התובעת תטען כי שגיא משיח הינו בעלי המניות ומנהליה הרשומים של החברה ובזמנים הרלוונטיים לתביעה היה בעל השליטה המלאה בה ועל פיו יישק דבר.

87. התובעת תטען כי שגיא משיח בעצמו ובאמצעות שלוחו ארז הם אלו אשר הפעילו את החברה בפועל.

88. התובעת תטען כי החברה שימשה לנתבע 2 מסתור להונאת נושים, להתחמקות מן הדין ולהתחמקות מחיובי החוזים שחתמה עליהם החברה עם התובעת.

89. התובעת תטען כי שגיא משיח בעצמו ובאמצעות שליחו ארז שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד, הציגו מצג שווא לפיו יש לחברה הסכמים עם חברת Auntie Annes האמריקנית וכי הם מסוגלים לספק לתובעת את חומרי הגלם להמשך עבודתה כסניף הרשת הבינלאומית.

90. התובעת תטען כי יש לראות באורגני החברה ו/או בבעלי המניות בה, ובראשם שגיא משיח, כאחראים באופן אישי לחובה של החברה, בין השאר בשל העובדה שהחברה שימשה כשלוחה עבורם בהתקשרות עם התובעת, באופן שלמעשה עשו אורגני החברה ו/או בעלי המניות בה שימוש כפול שלא כדין במסך ההתאגדות של החברות. בתחילה שימשה החברה כאמצעי לשכנוע התובעת בתרגיל העוקץ כך שיועברו אליה מאות אלפי שקלים מכספה של התובעת. לאחר מכן, כשהתגלתה התרמית עושה שגיא משיח שימוש במסך ההתאגדות של החברה על מנת להתחמק מנושיו בכלל ומהתובעת בפרט.

יש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה וייחוס חובותיה לנתבע 2 אשר ניהל את החברה תוך מימון דק:

91. התובעת תטען כי על תאגיד חלה החובה הבסיסית לעמוד בפירעון חובותיו לנושיו. בית המשפט עשוי להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה כאשר מתברר כי ניהול עסקיה של החברה היה שלא לטובתה והיה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. במילים אחרות בית המשפט יטה להרים את מסך ההתאגדות כאשר נוכח לדעת שהחברה נוהלה באמצעות מימון דק. העדרה של רשת בטחון / כרית בטחון פיננסית לפירעון התחייבויותיה השוטפות של החברה מהווה שימוש בלתי ראוי בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והגבלת האחריות (ראה חביב- סגל הנ"ל בעמ' 295 וראה ספרה של פרופ' פרוקצ'ה "דיני חברות" בעמ' 69 – 52).

92. תוסיף ותטען התובעת כי לצורך העמידה בחובה לעמוד בפירעון חובותיה של החברה לנושיה נדרשת "כרית בטחון" מספקת בהונה העצמי של החברה אשר תבטיח זאת. משמעות הדברים בפועל היא קיום יחס סביר בין נכסיה של החברה לבין התחייבויותיה, הן בשלב ייסוד החברה והם במהלך פעילותה של החברה. על החברה לדאוג באופן רציף שנכסיה יספיקו לכיסוי חובותיה. עליה לדאוג שבמהלך פעילותה העסקית, נכסי החברה לא יישחקו ותישמר יכולתה של החברה לפרוע את התחייבויותיה.

93. התובעת תטען כי שגיא משיח ניהל את החברה באופן בו היא אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, ניהל את הנתבעת שלא לטובתה ולקח סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולת הפירעון של החברה.

94. התובעת תטען כי שגיא משיח בעצמו ובאמצעות שליחו ארז יצרו, שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד, מצג שווא בפני נושי החברה בכלל ופני התובעת בפרט שלפיו החברה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה.

95. התובעת תטען כי חוסר התום של החברה, בצירוף עם ניהולה של החברה מתוך מימון דק מצדיקים את הרמת מסך ההתאגדות מעל החברה וייחוס חובותיה לשגיא משיח.

הנימוקים התומכים בהרמת מסך ההתאגדות מעל החברה וייחוס חובותיה לבעל המניות בה, הנתבע 2, מתחזקים שבעתיים נוכל העובדה שהמדובר בחברת יחיד:

96. התובעת תטען כי כאשר מדובר בהרמת מסך ההתאגדות בחברה של אדם אחד, המוגדרות כ- "ONE MEN COMPANY", ו/או הרמת מסך בחברת מעטים, ו/או הרמת מסך בחברה משפחתית, קיימת נטייה בפסיקה להרים את מסך ההתאגדות ביתר קלות.

97. הנימוק הראשון לכך היא העובדה שבבסיס האישיות המשפטית הנפרדת והאחריות המוגבלת של בעלי המניות עומד הרעיון של לאפשר לציבור מפוזר ואנונימי להשקיע סכומי עתק במימון חברות, ללא חשש לאחריות אישיות של כישלון עסקי. הקצאת מקורות כזו מעודדת גידול וצמיחה ומונעת עיוותים וצריכה בזבזנית. לצורך זה חיונית העמדת מסך בית החברה לבעלי המניות. טעם זה אינו תקף לחברות מעטים שאינן מנסות לגייס הון מן הציבור הרחב.

98. הנימוק השני לנטייה להקל עם הרמת מסך בחברות מעטים, שדומה שהוא משמעותי יותר, הוא כי בד"כ בחברות מעטים בעלי המניות, הם גם בעלי השליטה ומנהלי החברה. פעולותיהם הן פעולות החברה והיא מנוהלת כעסק קטן לכל דבר ולכן המסך ביניהם לבין החברה הוא "דק" יותר.

99. המלומדת א. פרוקצ'יה, עומדת על עניין זה בספרה "דיני חברות חדשים לישראל":

"סופרים אחדים מציעים להבחין בין חברות גדולות וקטנות, באופן שהרמת המסך תותר ביתר ליברליות בפירמות קטנות. הטיעון כה נפוץ עד כי ניתן להגדירו כסטנדרטי, והוא נשען על שני נימוקים. הטיעון המרכזי הוא, כי החברה הקטנה, ובעיקר הזעירה... איננה אלא אדם שהעטה עליו את מחלצותיה המשפטיות של החברה. במקרה של חברת מעטים זעירה, אין היא אלא שותפות במובן הכלכלי, שהתאגדה בצורה המשפטית של חברה. בני האדם הפיסיים המושכים בחוטים אינם אלא ה- ALTER EGO של חברה כזו, ואין זה מוצדק להבחין בינה לביניהם. ואם הללו (האישויות הפיסיות) מימנו את עסקם באופן דק, אין שיטת משפט נאורה יכולה להיתפס לפורמליזם של תורת האישיות המשפטית, ושומה עליה לחלק את נזקי חדלות הפירעון בהתאם למציאות הכלכלית האמיתית, הנבדלת מן הצורה הפורמאלית. מן הבחינה המהותית הזו חייבים נזקי חדלות הפירעון ליפול על שכם היזמים ולא על שכם נושיה החיצוניים של הפירמה.

הטיעון השני התומך בראשון... הוא זה: קיים אינטרס מקרו-כלכלי לגיטימי לעודד השקעות בחברות גדולות. השקעות כאלה מחישות את הצמיחה הכלכלית במשק. מאחר שהמשקיע הקטן אינו נהנה למעשה מיתרונות הניהול של הבעלים, ומאחר שלא היה מסכן את רכושו הפרטי ללא הגבלת האחריות, ראוי לעודדו להשקיע ואף להבטיח כי אחריותו תהיה מוגבלת. שניים אלה אינם דרים בכפיפה אחת עם אפשרות הרמת המסך ולפיכך ראוי שלא להרימו בנקל, במקרה של חברות גדולות. לא כך בעסק הזעיר. זה בלאו הכי לא מגייס כספים מן הציבור, ולפיכך אינו מביא להקטנת הצריכה, להגדלת החיסכון ולצמיחה כלכלית. העוסק הזעיר יעסוק במשלח ידו, בין בצורה פורמלית של חברה ובין בכל צורה פורמלית חלופית. היזקקותו לתמריץ של הגבלת האחריות היא קטנה ביותר, ולכן הנזק המאקרו-כלכלי שייגרם מהרמות מסך ליברליות יהיה נזק מועט בלבד. מכאן שיש להרים מסכן של חברות קטנות ביתר ליברליות ממסכן של חברות גדולות" (שם בעמ' 69-70).

100. י. כהן בספרו "דיני חברות", כרך א' מסכים גם הוא להבדל שיש בין הרמת מסך בחברות גדולות להרמת מסך בחברות מעטים המנוהלות הלכה למעשה כעסק פרטי:

"סוג החברה העומדת לדיון עשוי גם הוא להשפיע על בית המשפט עת שוקל הוא אם להרים את המסך אם לאו. בפקודת החברות ובפקודת מס הכנסה קיימות הוראות רבות, הבאות להעניק או לשלול הטבות מחברות קטנות ובינוניות העונות על הגדרות מסוימות. אין אנו מכוונים דברינו בהקשר זה לחברות במובן ההגדרות האמורות, אלא לחברה פרטית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה, היא מנוהלת למעשה כעסק פרטי. ברוב המקרים שולט בחברה מהסוג האמור אדם אחד המקצה מניות לבני משפחתו, אך ורק כדי לעמוד בתנאי הפקודה בדבר מספר מינימלי של חברים. בתי המשפט חזרו וקבעו, כי עובדת היותה של החברה 'חברת יחיד' או 'חברת מעטים' תגביר את נטייתם להרים את המסך. עם זאת, עלינו להבהיר שוב, כי סוג החברה אינו משמש כשלעצמו תחליף לעילה להרמת מסך. בפרשת אולפני הסרטה הרצליה קבע בית המשפט לעניין זה, מפי השופט ויתקון: 'כידוע, רואים גם בחברת מעטים ובחברת יחיד הפרדה גמורה בין החברה שהיא גוף משפטי לבין אותו יחיד שבידו- או אותם מעטים שבידם- הבעלות והשליטה על החברה...' (ע"א 11/74 פשמ"ג נ' אולפני הסרטה בישראל בע"מ, פ"ד כט(1) 297)" (שם בעמ' 236).

101. ברוח דומה נקבע ע"י בית המשפט העליון מפיו של השופט ויתקון, בבג"ץ 397/67 ברגהיים נ' יו"ר ההוצל"פ תל-אביב, פ"ד כב(1) 533, בעמ' 539) כי בחברת מעטים השיקולים נגד הרמת מסך ההתאגדות פחותים יותר. נקבע שמסך ההתאגדות בחברה משפחתית משמש במידה רבה ככלי "פורמאלי" לצורך הקלות מס:

"החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים... אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה"

102. ראו גם פסק דינו של השופט לנדוי ברע"א 161/67 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פ"ד לב(1) 510, בעמ' 515).

"מסקנה זו (בדבר הרמת המסך ב.י) מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפחתי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות" (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תלמר, פ"ד מו(5) 353, בעמ' 366, מפי השופט ד' לוין).

103. התובעת תטען כי מובן שאין בדברים הנ"ל בכדי לפגוע בזכות התאגדותם של חברות מעטים שנשארת זכות יסוד בסיסית ואולם, גישת הפסיקה כאמור לעיל מתבססת על ניסיון החיים והשכל הישר. בית המשפט, בתוך עמו יושב הוא, וברור שככל שהמדובר בחברה בעלת מבנה "משפחתי" יותר מתערבים האינטרסים של בעלי המניות בחברה באינטרסים של החברה ובד"כ, מטבע הדברים, האינטרסים של בעלי המניות יוצאים כשידם על העליונה. יש לציין כי גם תיקון מס' 3 לחוק החברות מביא בחשבון את שיעור האחזקות כמדד ליכולת הפיקוח האפקטיבי של בעלי המניות (ראה ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פורסם במאגר המשפטי נבו).

104. על הגישה הליברלית שנוקט בית המשפט שעה שהוא דן בתביעת הרמת מסך כנגד חברה משפחתית נפסק גם מפי כב' השופט רובינשטיין ברעא 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (פורסם בנבו, 22.04.2013):

"עקרון הרמת המסך נועד "למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור". נאמר בפסיקה, כי כאשר עסקינן בחברה משפחתית, יגלה ביהמ"ש פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך. ועוד נאמר, כי "בעיית ה'מימון הדק' אופיינית, בדרך כלל, לחברת מעטים שאין עליה פיקוח חקיקתי או מינהלי, שנועדו להגן על הציבור הרחב מפני התנהלותה העסקית כשהיא נטולת 'כרית בטחון' מספקת לצורך הגנה על הנושים. עם זאת, חרף העדר פיקוח סטטוטורי ומינהלי, על חברת מעטים חלה חובה לשמור על יחס ראוי בין הונה העצמי לבין התחייבויותיה, וזאת, בין היתר, מכוח עקרונות כלליים של הגינות ותום לב במשפט, המטילים עליה חובה לנהוג בתום לב כלפי ציבור נושיה".

105. התובעת תטען כי הצטברות הנסיבות לעיל, לרבות התנהלותה של החברה והונאתה את התובעת, המימון הדק של החברה והעובדה כי המדובר בחברת יחיד, בה שולט שגיא משיח מטים את הכף באופן נחרץ לטובת הרמת מסך ההתאגדות מעל החברה וייחוס חובותיה לבעל המניות ומנהלה היחיד – מר שגיא משיח.

נזקיה של התובעת:

106. התובעת תטען כי נזקיה כתוצאה מהתנהלותם של שגיא משיח וארז מסתכמים כמפורט להלן:

א. התשלומים ששילמה התובעת על פי הסכם "הזיכיון" : 648,323 ₪

ב. השבת התשלומים ששילמה התובעת עבור דמי השכירות: 520,480 ₪

ג. פיצויי עבור הפסד ריבית על הלוואות 40,000 ₪

ד. פיצוי על הפסד סחורה וציוד שנרכש 1,000,000 ₪

ה. פיצוי על עגמת נפש 150,000 ₪

הסכומים בס"ק א' ו- ב' הנ"ל כוללים ריבית והצמדה עד ליום הגשת התביעה בלבד.

מצ"ב העתק חישוב ריבית והצמדה על התשלומים ששילמה התובעת כנספח לב'.

107. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה.

108. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעים לדין ולחייבם בתשלום התביעה בצירוף ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעים בהוצאותיה הריאליות של התובעת לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

____________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ התובעת

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...