צור קשר

  • כתבי טענות דיני מקרקעין

  • 1

כתב תשובה בעניין פלישת שכן לחצר המשותפת

5 1 1 1 1 1 (1 Vote)

כתב תשובה לכתב הגנה שהגיש שכן שפלש לחצר המשותפת של בית משותף ולמעשה השתלט על מרבית החצר המשותפת.



התובע, באמצעות ב"כ מתכבד להגיש למפקח הנכבד את כתב התשובה מטעמו על כתב ההגנה שהגישו הנתבעים:

1. כבר בראשית הדברים, יש להסיר את מסך הערפל הסמיך שפיזרו הנתבעים מעל העובדות בכתב התביעה בניסיון לבלבל ולהסית את הדיון ממוקד התביעה – פלישתם של הנתבעים לחצר המשותפת של הבניין המשותף.

א. הנתבעים מצרפים כנספח א' ו- ב' לכתב ההגנה שהגישו מסמכים המלמדים כביכול על אישור שקיבלו מאגף ההנדסה של עיריית רמת גן, אגרות בניה ששולמו, בקשה להיתר בניה שהגישו לתוספת בניה, אישורים מהשכנים ועוד כהנה וכהנה מסמכים כגון אלו.

ב. כמו כן בסעיפים 8,5, 12, 18, 19, 20, 25, 36, 39, 40 משרבב התובע טענות מטענות שונות לעניין אותם היתרים לכאורה מהעירייה והסכמות בכתב כביכול משאר הדיירים לפעולותיו הפולשניות ומנסה לחבר בין בניה שעשה בהיתר ובהסכמת הדיירים בבניין לבין פלישה שנעשתה בבריונות וכנגד הסכמתם.

ג. האמת היא שאין לאותן מסמכים שצרף התובע והטענות שהוא טען לאורך כל סעיפי כתב ההגנה כנ"ל, דבר וחצי דבר עם התביעה דנן. את הניסיון "לערב מין שאינו במינו" על מנת להסית את הדיון מפלישתם לשטח המשותף של הדיירים בבניין יש לדחות מכל וכל, ויפה שעה אחת קודם.

ד. אותם מסמכים שצרפו הנתבעים, ואותן טענות שנטענו בסעיפים כה רבים בכתב הגנתם מתייחסים לבנית ממ"ד שהוסיפו לדירתם כאמור במכתב אדר' י. מורד אל הנתבעים מיום 25/11/01 (המסמך האחרון לנספחי כתב ההגנה):

"... בבניין מגורים 2 קומות מעל קומה חלקית בקשה להרחבת דירה דרומית בקומת העמודים + תוספת מ.מ.ד בשטח 7.5 מ"ר + סגירת מרפסות מקורות בשטח כולל של 11.47 מ"ר..."

הנה כי כן, לא בפרגולה ובבניה בחצר המשותפת נשוא תובענה זו עוסקים אותם המסמכים והטענות הנ"ל אלא בבניה של ממ"ד ובסגירת מרפסות מקורות. לא בכדי, בין כל אסופת המסמכים שצרפו הנתבעים לא ניתן למצוא ולו שרטוט אחד שבוודאי היה בתיק ממנו הם נשלפו.

ה. יש לציין בהקשר זה את סעיף 36 לכתב ההגנה שם כותבים הנתבעים במפורש כי בהקשר של העברת נטל הראיה בתביעה דנן : "כי הואיל וישנן חתימות כל השכנים לביצוע העבודות, הרי שאין להעביר את נטל השכנוע לנתבעים...". סעיף זה מהווה שקר מפורש – כאמור, חתימות שאר דיירי הבניין ניתנו לבניית הממ"ד. האמירה בסעיף 36 הינה מעבר לניסיון הטעיה אלא בשקר מפורש שהעלו הנתבעים על כתב הגנתם.

ו. אשר על כן ייטען התובע כי יש לדחות מכל וכל את טענות הנתבעים לפיהם המסמכים שצרפו לכתב הגנתם קשורים בצורה כלשהי לבניה נשוא התביעה דנן, כך גם לגבי טענותיהם כאמור לעיל המסתמכים על אותם מסמכים.

2. לעניין טענתם של הנתבעים בסעיף 21 לפיה פונה התובע בעניין זה לבדו מצ"ב כנספח א' הודעה מטעם בעלי הדירות בבניין לפיה מעולם לא אישרו ו/או הסכימו בעל פה או בכתב להשתלטות / בניה / הוספה או שינוי כלשהו, מכל סוג שהוא בשטח המשותף על ידי הנתבעים בתיק שבנדון.

יש לציין כי מאז שנודע לנתבע 1 על חתימתם של הדיירים בבניין הוא אינו מפסיק להטרידם בעניין זה.

3. לעניין טענתם של הנתבעים להתיישנות בסעיף 5 לכתב ההגנה שהגישו ייאמר כי דינה של טענה זו להידחות לאור ההלכה הפסוקה המורה כי הסגת גבול במקרקעין הינה עוולה מתמשכת, במובן זה שעילת התביעה מתחדשת מיום ליום, ולפיכך אינה מתיישנת (ראה ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ פ"ד לז (3) 122).

4. לעניין הטענה בסעיף 39 לכתב ההגנה כי כל הדיירים התירו את השימוש בחצר ישיב התובע כי כאמור לעיל, וכאמור במסמך אשר צורף כנספח א' לכתב תשובה זה בדיוק ההיפך הוא הנכון.

נוכח הצילומים אשר צורפו לכתב התביעה הטענה כי "כל הדיירים נהנים מהשבחת החצר" מהווה עזות מצח, שלא לדבר על אי אמירת אמת.

עוד ייטען התובע כי אין כל ראיה שניתנה בעבר הסכמה כלשהי של השכנים לשימוש בחצר המשותפת, ובכל מקרה ממילא אין בה כדי להועיל לנתבעים שכן, מצב דברים שבו תופס בעל דירה חזקה בחלק מחצר הבית המשותפת, מבלי שהזכויות הוגדרו בחוזה העברת זכויות מפורש, ניתן להיחזות כמצב של רשות, ואולם, משלא הוכח שניתנה תמורה, עסקינן בהרשאת חינם, לגביה נפסק כי ניתן לבטלה, עם גילויה של התנגדות מצד בעל דירה אחר, שאף לו חלק בחצר המשותפת שאין ברצונו להמשיך, ואף אין מניעה שהודעת הביטול תינתן בתביעת סילוק יד (ר' בספרו של פרופ' מיגל דויטש "קניין" כרך ב' עמוד 414).
בכל מקרה ייטען התובע כי הסכמה להוציא חלקים מהרכוש המשותף לצמיתות והצמדתם לדירה אחת מחייבת הסכמת 100% מבעלי הזכויות והיא חייבת להיות ברורה, מפורשת וחד משמעית.

כך נפסק בפסק הדין המנחה הוא ע"א 239/79 ישראל גלבורט נ' הממונה על המרשם (פורסם בנבו):

"כל גריעה מן הרכוש המשותף חייבת להיות מפורשת וברורה, אין מפרשים אותה בהרחבה אלא בדווקנות ובדיוק ואין לנהוג בפרשנות מקילה ובהסקת מסקנות מכללא בכל הנוגע להגדרת תחומי השיתוף מחד גיסא, ותחומי הפרט מאידך גיסא".

בהקשר זה של תפיסת חזקה ברכוש המשותף ומעמדן של זכויות הקניין ראה רעא 6339/97 משה רוקר ואח' נ' משה סלומון ואח' (פורסם בנבו) שם כותב כב' השופט טירקל:

"השיקול הראשון הוא עוצמתה של הזכות הקניינית שנפגעה: האם מדובר בזכות במקרקעין או במטלטלין והאם מדובר בבעלות או בזכות אחרת, חלשה הימנה. השיקול השני הוא עוצמתה של הפגיעה בזכות, לרבות היקף הפגיעה ומשך הפגיעה. השיקול השלישי-משני בחשיבותו לקודמיו -הוא עוצמת התוצאות של הסרת הפגיעה לגבי הפוגע בזכות. השיקול הרביעי הוא התנהגותם של בעלי הדין.

לעניין שיקולים אלה, תיראה, לדוגמא, זכות בעלות במקרקעין כבעלת עוצמה גדולה מזכות שכירות; פגיעה בזכות על ידי תפיסה של שטח גדול תיראה גדולה מפגיעה על ידי תפיסת שטח זעיר; פגיעה על ידי תפיסה דרך קבע, או לזמן ארוך, תיראה גדולה מפגיעה על ידי תפיסה דרך ארעי. ככל שעוצמת הזכות שנפגעה גדולה יותר, ככל שעוצמת הפגיעה גדולה יותר, יצטמצם וילך שיקול דעתו של בית המשפט, עד בלי השאיר לו שריד."

5. לעניין טענתם של הנתבעים בסעיף 32 ואילך בדבר בניה של התובע בשטחים המשותפים יש להדגיש כי הדברים מצוצים מן האצבע, ולא בכדי לא צירף התובע ולו ראשית ראיה לדברים המופרכים שנאמרו שם. בכל מקרה פתוחה בפניהם של הנתבעים הדרך להגיש תביעה בעניין זה אם יחפצו בכך. ברור בכל מקרה שאין בטענה מופרכת זו כדי לאשר פלישה שלהם לשטח המשותף. כאמור בע"א 93/81 אהרן אליאס ואח' נ' יוחנן שיפר ו2 אח' (פורסם בנבו):

"אם תותר הרצועה, ובית המשפט ייתן גושפנקא לפגיעות ברכוש המשותף, שאינן אפסיות עד שכל בר-דעת יראה בהן דבר של מה בכך, עלול הדבר לגרום להתמוטטותו של מוסד הבתים המשותפים, שיסודותיו מורכבים ומפותלים בלאו הכי, עד כדי כך שאיש הישר בעיניו יעשה ברכוש, שהוא נחלת הדיירים כולם, הפועל היוצא מדברים אלה הוא, שהעובדה, כי אחד הדיירים עשה דין לעצמו ברכוש המשותף, אינה יכולה לשמש היתר לדייר אחר לעשות גם הוא כמוהו. שאם תאמר כן, פתחת פתח לכל הדיירים באותו בית משותף לנהוג ברכוש המשותף כבתוך שלהם".

למען הסר ספק ייאמר שוב כי הטענה מראשיתה מופרכת ומצוצה מן האצבע והנתבעים יודעים זאת היטב.

6. לעניין כל טענותיו של התובע מסעיף 42 ואילך, מוטב היה להן שלא היו מועלות מאשר מועלות. הנתבעים אשר פלשו שלא כדין לשטחים המשותפים של הבניין מנהלים את המו"מ שלהם עם יזמים פוטנציאלים לפרויקט תמ"א 38 כאילו הם מחזיקים ב "דירת גן" ועושים שימוש בעוולה שביצעו על מנת לסחוט מהדיירים ומהיזמים תנאים משופרים.

7. אשר על כן יתבקש המפקח על המקרקעין לזמן את הנתבעים לדיון בפניו ולהורות כאמור ברישא לבקשה. כמו כן יתבקש המפקח על המקרקעין הנכבד לחייב את הנתבעים בהוצאות תביעה זו לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

______________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ התובע

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
מאמרים באתר שייתכן ויענינו אותך: