• מסתבר שעל כל דבר יש לי מה להגיד - בלוג אישי

  • 1

קמצא ובר קמצא, נכון גם להיום

1 1 1 1 1 (0 Votes)
קמצא ובר קמצא

את החלק הראשון רובנו מכירים, עשיר גדול הזמין את כל אהוביו לסעוד מפוארת ובין השאר ביקש להזמין את חברו האהוב קמצא. ואולם בשל טעות של משרתו הוזמן לסעודה דווקא בר קמצא, אוייבו המושבע של העשיר. בר קמצא סבר שהעשיר מבקש לפייסו והגיע לסעודה שבה היו רוב חכמי וזקני העיר גם הם.

משראה העשיר את בר קמצא אוייבו הגדול בסעודה, מייד קם עליו וגירש אותו ממנה, למרות שבר קמצא ביקש שלא להיות מושפל כל כך ליד כל מכובדי העיר והבטיח אפילו לשלם עבור כל הסעודה, רק שלא יגורש משם בבושת פנים. אבל אפילו הצעה זו לא ריצתה את העשיר ובר קמצא נאלץ לעזוב את המקום נבוך מול עיניהם של כל המוזמנים.

בר קמצא, שכבודו נרמס מול כל נכבדי העיר ביקש נקמה והוא מצא אותה אצל נציב הקיסר הרומאי בירושלים אצלו סיפר כי היהודים מרדו בו. הוא הציע לנציב מבחן: שיישלח הנציב הרומאי ליהודים בהמה שיקריבו עבורו בבית המקדש. אם היהודים יסרבו להקריבה, יידע הנציב כי היהודים מרדו בקיסר. בר קמצא ידע שעל פי ההלכה בהמות עם מום לא יכולות להיות מוקרבות על המזבח בבית המקדש ולכן הטיל בבהמה של הנציב הרומאי מום קל.

החכמים בבית המקדש הבחינו במום, אך הבינו שאם הם לא ירצו את הנציב של הקיסר ויקריבו את הבהמה, דמה של כל ירושלים על ידיהם. אך היה שם חכם גדול אחד בשם רבי זכריה בן אבקילס שאמר שאם יעשו זאת יחשבו כולם שמותר כבר להקריב בהמה בעלת מום על המזבח, בניגוד גמור להלכה. לבסוף, בעצתו של אותו חכם הם לא הקריבו את הבהמה.

הסוף ידוע ודינה של ירושלים נחרץ. חז''ל קבעו כמסקנה כי דווקא ''ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ירושלים''

היא קצת מוזרה המסקנה הזו, הרי בסיפור הזה האשמים הברורים הם העשיר שהלבין את פניו של בר קמצא וכמובן בר קמצא שהלשין לנציב הקיסר הרומאי שלבסוף החריב את ירושלים - הם הרי ''התחילו'' את הסיפור הזה.

אבל מה שהאגדה הזו באה ללמד אותנו זה שהיו כל כך הרבה אנשים וצמתים שאהבת חינם הייתה יכולה להציל את ירושלים, ובכל זאת האטימות ושנאת החינם של כל אחד מהם הכריע אותה.

העשיר - אשר באכזריות הלבין את פניו של בר קמצא למרות שהטעות הייתה מלכתחילה שלו. 
בר קמצא - שכבודו שנרמס גרם לו להלשין על בני עירו למרות שהייתה ברורה לו התוצאה.
כל המוזמנים לסעודה - שכל אחד מהם החריש כאשר בן עירם הושפל עד עפר ולא אמר מילה.
רבי זכריה ושאר והחכמים - העדיפו את ההלכה הפשוטה והקרה על פיקוח נפש של בני עירם.

וגם קמצא, החבר האהוב של העשיר, שכנראה נעלב מכך שחברו לא הזמין אותו לסעודה החשובה. הרי חבר טוב ואוהב באמת היה יודע שהמדובר בטעות והיה מגיע לסעודה גם אם לא הוזמן.

כל אחד ואחד מהם יכול היה להציל את ירושלים אם היה חושב קצת יותר על אהבה ופחות על שנאה. צריך לקוות שלמדנו משהו בשנים שחלפו מאז הסעודה הזו, שעל פי האגדה החריבה את ירושלים.

אפשר להתחיל בלאהוב בחודש הזה קצת יותר...

 

הבלוג בפייסבוק

  • 1