צור קשר

  • כתבי טענות הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

סיכומים בבקשה בטענת פרעתי

5 1 1 1 1 1 (1 Vote)

המדובר בתיק הוצל"פ אשר נפתח כנגד החייב בשנת 1993 ע"פ פסק דין שניתן ביום 29/04/1992. מסירת האזהרה בוצעה יותר מ- 17 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ביום 18/05/10. במהלך תקופה זו לא נעשתה כל פעולה בתיק ההוצל"פ גם לא משלוח אזהרה לחייבים האחרים או ניסיון להגיש תביעת חוב לנתבעת אחרת בתיק (חברה בע"מ) שהייתה בזמנים הרלוונטיים בכינוס נכסים.

כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, מהתנהלותה של המשיבה עולה תמונה ברורה של ויתור ומחילה של המשיבה על ביצוע פסק הדין, כמו כן ונוכח התנהלותה של המשיבה שונה מצבו של המבקש לרעה גם בעקבות חוסר תום ליבה של המשיבה.


סיכומים - בקשה בטענת פרעתי

 

בהתאם להחלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבד מיום 19/07/11 מתכבד המבקש, באמצעות ב"כ, להגיש את סיכומיו בבקשתו בטענת פרעתי שהגיש.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. ביום 29/04/1992 ניתן כנגד המבקש פסק דין שבסיפא לו (סעיף 6) נקבע כדלקמן:

"... אני מחייבת את הנתבעים 5 ו- 6, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 107,507 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10/02/1988 עד יום מתן פסק הדין, בניכוי הסכומים ששולמו בפועל לתובעת ע"י נתבעים מס' 2-4 בסכום כולל של 100,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית חוקית מתאריך 18/11/90 ועד יום מתן פסק הדין. ליתרת הסכום, לאחר הניכוי כאמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

כמו כן חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ והצמדה וריבית עד לתשלום בפועל.

2. תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד המבקש ביום 05/08/1993.

3. מסירת האזהרה בוצעה לחייב ביום 18/05/2010, היינו 17 שנים פחות 3 חודשים מהיום שנפתח תיק ההוצאה לפועל ויותר מ- 18 שנים לאחר פסק הדין.

4. במשך כל 18 השנים שעברו מיום מתן פסק הדין מעולם לא פנתה אליו המשיבה בדרישה כלשהי כי ישלם את חובו, לא בעל פה ולא בכתב - שהרי המשיבה בעצמה טוענת בסעיף 10 ו- 11 לתגובתה לבקשת החייב כי "לא ניתן היה לאתרם" וכי ניסיונות האיתור "עלו בתוהו".

5. בתיק דנן לא מעודכנת כלל תעודת הזהות של המבקש. כמו כן עדיין לא מסרה המבקשת את אזהרת ההוצאה לפועל לחייב הראשון בתיק, מר שחם יחיאל.

6. מעדותו של דוד קרמרמן מנכ"ל המשיבה עולה כי בספרי החברה החוב נמחק (עמ' 6 לפרוטוקול). בחקירתו הוא לא ידע לומר מתי נמחק החוב מספריה של החברה ונמנע מלהביא כל אישור על כך.

7. עו"ד ובר, ב"כ המשיבה בהליכים אלו, היה עורך הדין אשר פעל בשם המשיבה בתיק ההוצאה לפועל דנן.

המבקש הראה כי יש לדחות את הבקשה לביצוע פסק דין מחמת שיהוי ניכר:

8. לא אחת נקבע בפסיקה כי אם נמנע תובע לתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר, ובנסיבות שניתן להבין מהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, יכולה לעמוד לזכותו של הנתבע טענת שיהוי כאמור דברי השופטת דורנר בעניין ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (פורסם בנבו):

"ההשתק נועד למנוע תוצאות שאינן צודקות, המתחייבות לכאורה על-ידי הדין" (שם בעמ' 286)

9. ככלל, ניתן לומר כי שיהוי, שלא מגיע לכדי התיישנות, נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית המשפט, או בהפעלת הליכי בית המשפט, משום שימוש לא ראוי בזכות משפטית ופגיעה בציפייה הלגיטימית של בעל דין שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של הליכי בית המשפט (ראה: רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד (פורסם בנבו)).

10. על מנת שיקבל בית המשפט את טענת השיהוי נבדקים שני תנאים: האחד – שהתובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, השני הוא שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. בפסקי דין אחרים נוסף אף תנאי חלופי שלישי והוא שינוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע (ראה ע"א 403/63 תמיר נ' שמאלי (פורסם בנבו) , בעמ' 53; ע"א 410/87 עיזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר (פורסם בנבו), בעמ' 756-755).

11. בע"א 2576/03 וינברג ואח' נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם בנבו) דנה כבוד השופטת ע. ארבל בסוגיית השיהוי:

"חסימת תביעתו של אדם מחמת שיהוי הינה צעד דרסטי: "קבלת טענת שיהוי משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת וחוסמת את דרכם להוכיח את זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 445 (2003), להלן: עניין תלמוד תורה).

שני תנאים עיקריים נבחנים על-ידי בית המשפט כאשר מועלית טענת שיהוי: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני, האם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי (ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נד(5) 252, 280 (2000), להלן: עניין בית טלטש; ע"א 5793/96 חיים נ' חיים, פ"ד נא(5) 625, 635 (1997) וההפניות שם, להלן: עניין חיים). היו שמנו תנאי חלופי נוסף, והוא האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום-לבו של התובע (עניין תלמוד תורה, בעמ' 446 וההפניות שם). מכל מקום, גם בהתקיימם של תנאים אלו, לבית המשפט שיקול-דעת להכריע בדבר המשמעות שראוי להעניק לאלמנט השיהוי במקרה הספציפי שלפניו.

במסגרת זאת, שוקל בית המשפט, על דרך של איזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי-הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם. כן נשקלת מהות התביעה והסעד המבוקש במסגרתה, אותם מבקשים הנתבעים לדחות מחמת שיהוי (שם, בעמ' 447-448).

לאור ההשלכות הקשות הנובעות מסילוקה של תביעה על הסף אך מן הטעם של שיהוי בהגשתה, מקובל לומר כי זהו אמצעי שראוי להפעילו בנסיבות חריגות בלבד, ובפרט ככל שהזכות הנתבעת היא בעלת משקל רב יותר (ראו לדוגמה: שם, בעמ' 445, 447-448). במיוחד נכונים הדברים מקום בו בגין השיהוי האמור מתבקש בית המשפט להימנע מלהכיר בזכותו הקניינית של אדם, שאז שיקול-הדעת האמור מופעל אף ביתר צמצום (עניין חיים, שם; עניין חוות מקורה, בעמ' 10; לדעות שונות בסוגיה זו ראו: עניין בית טלטש, בעמ' 280-281 (השופט קדמי), בעמ' 281-283 (השופט מצא) ובעמ' 286-288 (השופטת דורנר))".

בשים לב לעובדה שהתביעה שם עסקה בזכויות קנייניות, נמנעה כבוד השופטת ארבל לקבוע כי יש לדחות את התביעה על הסף. בענייננו כידוע לא מדובר בזכויות קנייניות.

12. המבקש ייטען כי חוסר המעש של המשיבה הינו חריף במיוחד. בית המשפט קבע לא פעם כי זכות שלא נעשה בה שימוש, יכול הדבר להביא לביטולה. ראה בג"צ 10784/02 קרן קיימת לישראל נ' אתרים בחוף ת"א חברה לפתוח אתרי תיירות בת"א-יפו, פ"ד נח(3), 757, שם בוטלה זכות ההפקעה מקום שהיה שיהוי בביטולה, ראה ע"א 9318/03 יצחק שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ (פורסם בנבו), שם בוטלה הזכות לבוררות כדברי השופט רובינשטיין:

"העקרון לפיו לחוסר מעש יש תוצאות משפטיות, ניתן ללמדו בהיקש - אף כי לא מלא - מהסדרים דיוניים אחרים. לחוסר מעש, גם בבתי המשפט, השלכות דיוניות (ס' 88 לחוק בתי המשפט: "רשם רשאי, על פי בקשה או ביוזמתו להורות, בהתאם לתקנות סדר הדין, שתובענה או ערעור יימחקו מחמת חוסר מעש". כך גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 156), ובתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (תקנה 48), וכן בתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (תקנה 54ב)). אמנם תוצאתה של מחיקה אינה זהה לביטול בהקשר דנן, אך הצד השווה הוא בקיומן של ההשלכות המשפטיות למחדל. (שם, בפסקא 6 לפסק הדין).

אמנם אין "לפתוח" פסק דין כדבר שבשגרה, אולם הדבר ייעשה מקום שאכיפת פסק הדין הפכה, עם שינוי נסיבות לבלתי צודקת לחלוטין כאמור בע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) 767):

"מגמת היסוד היא האיזון בין שני אינטרסים, היינו בין אינטרס הסופיות של פסק הדין לבין האינטרס, שלא יישאר על כנו פסק-דין, שאכיפתו הפכה, עקב שינוי נסיבות, לבלתי צודקת לחלוטין."

זאת ועוד, חלוף השנים הרבות, יכול להטות את כף המאזניים לעברו של הנתבע ולחסום את המשך ההליכים כנגדו (ראו פס"ד שובל הנ"ל; בג"צ 6163/03 לוי נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים (פורסם בנבו) וראה גם ע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין, פ"ד כח(2) 309).

13. יוזכרו גם דברי כבוד השופט לנדוי בע"א 522/71 מוריס בנין נ' אלברט בנין (פורסם בנבו):

"....לדעתי די גם בשיהוי, כאשר הוא עומד בפני עצמו כגורם אובייקטיבי, כדי למנוע את גביית יתרת חובו של אלברט באמצעות יפויי-הכוח הבלתי-חוזרים הנמצאים בידיו." (שם בעמ' 339)

ובהמשך:

"אין כללים נוקשים ביחס לשיהוי שיש בו כדי למנוע הגשת תביעה או הפעלה אחרת של זכות, אלא השאלה היא תמיד אם לפי נסיבות העניין מן הצדק הוא לדרוש את מימוש הזכות למרות הזמן שחלף" (שם בעמ' 340)

הוכח כי המבקשת מחלה / ויתרה על החוב לפני שנים רבות:

14. המבקש טוען כי המשיבה ויתרה / מחלה על החוב וכי כך נאמר לו על ידי בא כוחו עו"ד אולמרט. מבחינתו של המבקש, קיבלה התובעת את מרבית הסכום בפסק הדין מהתעשייה הצבאית ועצם העובדה שהתובעת לא פנתה אליו או אל בא כוחו במכתב או בטלפון בדרישה לתשלום פסק הדין, בסמוך או שנים לאחר מתן פסק הדין, רק אישרה בליבו את הדברים, כמו כן מבירור שנערך עם עורך דינו עולה כי התיק שהיה אצל בא כוחו בוער לפני שנים (ראה עמ' 3 סיפא – 4 סיפא לחקירתו הנגדית).

15. ויודגשו הדברים – עובר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל ואף לאחריו לא הוציאה המשיבה ולו מכתב אחד אל המבקש בדרישה לתשלום ייתרת פסק הדין, המשיבה אף לא טענה כי ניסתה להתקשר אליו או אל בא כוחו. גם אם נקבל את טענתה המופרכת והמצוצה מן האצבע של המשיבה בדבר "ירידתו של המבקש למחתרת" לכאורה: יש לשאול מדוע לא פנתה המשיבה אל בא כוחו ?!? ולו במכתב לאקוני שמציין כי עקב זכייתה של המשיבה בדין היא דורשת את ייתרת התשלום שלא שולם לה ע"י התעשייה הצבאית. מכתב או אפילו שיחת טלפון כזו אל בא כוחו לא בוצעה, ואף לא נטען ע"י המשיבה כי נעשתה פנייה כזו.

16. למרות טענותיה המופרכות של המשיבה בדבר "ניסיונות איתור כביכול" דומה שלא יכולה להיות מחלוקת כי המשיבה לא עשתה דבר במשך ה- 17 שנים מיום פתיחת התיק ועד היום על מנת לבצע את פסק הדין. לעומת זאת: המבקשת מודה (באמצעות מנהלה) כי החוב נמחק מספריה והיא הכריזה עליו כחוב אבוד. אכן, בעובדה זו בלבד אין להראות כי החוב נמחל ואולם אם נצרף לעובדה זו את העובדה שלא ננקטה כל פעולה במשך 17 השנים האחרונות ואף מעולם לא נשלח מכתב או בוצעה שיחת טלפון עם ב"כ המבקש – המסקנה המתבקשת היא כי המבקשת מחלה על החוב לפני שנים ופתחה את תיק ההוצאה לפועל אך ורק על מנת לחזק את טענתה מול רשויות המס כי החוב של חברת ארדר והמבקש הינו חוב אבוד, על מנת לקבל את זיכוי המס. לא-בכדי ארדר רשומה כחייבת בשעה שהיא נמחקה ב-13/11/91, כשנתיים לפני פתיחת התיק. לעניין זה ראה פרסום הוראת מע"מ "חובות אבודים" – הוראת פרשנות מספר 1/2000:

1. ה. לעניין "חוב אבוד" – חוב אבוד לגביו הוכח להנחת דעתו של המנהל שלא ניתן לגבותו (הדגשה במקור) ובלבד שהוא אחד מאלה: 1. חוב לעוסק של חייב (הקונה ) שננקטו כנגדו הליכי פירוק או פשיטת רגל לפי העניין. 2. חוב לעוסק שננקטו לגביו הליכי הוצל"פ.... יובהר בזאת כדלקמן: א. הודעת החייב כי לא יוכל לשלם את חובו אין די בה כדי לראות בחוב כאבוד. ב. במקרים בהם ננקטו נגד החייב (הקונה) הליכי פירוק או פשיטת רגל, יוכר החוב כאבוד, במועד אישור המפרק או הנאמן... ג. במקרים בהם ננקטו נגד החייב (הקונה) הליכי הוצל"פ, יוכר החוב כאבוד רק אם יוכח שלמרות ההליך המשפטי בו נתבע החוב, פעילות הגבייה והוצל"פ לא הניבה תוצאות...

17. ואולם, לאחר שנאמרו כל הדברים הנ"ל ברור כי החיזוק העיקרי, ושאינו ניתן לערעור הוא כי המשיבה לא פעלה בתיק 17 שנים. טוענת המשיבה, על מנת להראות בדיעבד כי היא לא מחלה על החוב, שבמשך השנים היא עשתה כל שביכולתה על מנת לאתר את החייב ואולם במהלך הדיון הוכח מעבר לכל ספק: במשך 17 שנים המבקשת לא עשתה דבר על מנת לאתר או לפעול בצורה כלשהי כנגד המבקש !

18. בסיכומם של דברים המבקש הביא בפני בית המשפט נימוקים משכנעים, מעבר לדרוש במשפט האזרחי, על מנת לחזק את טענתו כי אכן – המשיבה מחלה על החוב לפני שנים רבות:

א. עצם חלוף התקופה של 17 שנים ללא כל פניה אל המבקש מלמדת כאלף עדים אל מחילתה של המשיבה על חובו של המבקש.

ב. למרות טענותיה, חלפו 17 שנים מבלי שהמשיבה נקטה ולו פעולה אחת בתיק ההוצאה לפועל כנגד המבקש.

ג. למרות טענותיה, חלפו 17 שנים מבלי שהמשיבה ניסתה אפילו לאתר את המבקש. כל טענותיה של המשיבה בעניין חקירות שביצעה, כספים שהוציאה ואיתורים שכביכול ביצעה התמוטטו כמגדל קלפים.

ד. המשיבה מעולם לא שלחה מכתב או יצרה קשר עם ב"כ המבקש, עו"ד אולמרט, בדרישה לקבל לידיה את ייתרת הסכום שנותר. המשיבה לא שלחה ולו מכתב אחד לכתובתו הרשומה של המבקש (הכתובת הרשומה על הבקשה לביצוע פסק דין) או אל בא כוחו בדרישה לתשלום החוב.

ה. המשיבה מחקה את החוב מספריה – מנכ"ל המשיבה הודה בזאת בחקירתו ולמרות ניסיונות התחמקותו מהשאלה מתי נמחק החוב – ברור שהוא נמחק הרבה לפני שהחברה חדלה בפעילותה (בשנת 1997 כאמור בעדותו של מנכ"ל המשיבה). מה הטעם להכריז על חוב כחוב אבוד כאשר לחברה אין פעילות כלל ולזיכוי המס לא יהיה כל שימוש ?!

ו. כאמור בחקירתו של המבקש חובותיו אז עמדו ע"ס של כמיליון וחצי ₪. ברור שאם סבור היה שהמשיבה לא מחלה על חובו הוא היא מגיע גם עמה להסדר, כפי שהגיע עם שאר נושיו.

הוכח כי המשיבה לא עשתה דבר על מנת לאתר את החייב במשך 17 שנים:

19. המשיבה, מודעת הייתה היטב לעובדה כי היעדר פעולה של יותר מ- 17 שנים מהווה בסיס יציב מאין כמוהו לטענת המבקש בדבר מחילתה על חובו ולכן, מאחר והיא אף לא מסרה את האזהרה בתיק דנן, התמקדו טענותיה בניסיונות (עלובים ומופרכים ככל שיהיו) להראות כי היא ניסתה לאתר את המבקש מצד אחד, ובניסיונות להכפיש את המבקש מצד שני.

20. בסופו של יום הציגה המשיבה שני מסמכים, אשר למרבה האירוניה רק מחזקים את טענותיו של המבקש. האחד, מיום 06/03/94 בו דובר רק על שחם יחיאל – לא המבקש. השני, מיום 29/12/09, ("רק" 16 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ) שהינו הצעת מחיר בלבד לביצוע חקירה. עובדה שחקירה לא בוצעה ועובדה ששבועות ספורים לאחר מכן נמסרה האזהרה, בכתובת הרשומה בבקשה לביצוע פס"ד.

21. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח תצהירו המופרך של מנכ"ל המשיבה, שהוגש בתמיכה לתגובת המשיבה לבקשה דנן, עליו הוא נחקר. בחקירתו מנסה המנכ"ל לשכנע את בית המשפט כי את הדברים שנרשמו בתצהירו בשבועה - הוא זוכר מדברים שנאמרו לו לפני שנים רבות כדבריו, ומבלי שיש בידיו מסמך כלשהו לאמת ולו חלק מהדברים.

22. בחקירתו התברר מעבר לכל ספק כי הדברים שנאמרו בתצהירו הינם עדות שמועה באופן מובהק. בית המשפט הנכבד יתבקש על כן למחוק מתצהירו את סעיפים 6, 7 ו- 8 לתצהירו מחמת הודאתו כי המדובר בעדות שמועה.

23. ואולם, גם אם יחליט בית המשפט הנכבד שלא למחוק את הדברים הנ"ל ברור מחקירתו כי הדברים שנאמרו בסעיפים הנ"ל לתצהירו שקריים. למעשה, תשובותיו מדברות בעד עצמן (ויוזכר למען הסר ספק כי למרות לשון הרבים שנקט בה מנכ"ל המשיבה בתיק זה המדובר רק במבקש אחד, וככל הנראה גם כאן מדובר בטקטיקה שנוקט בה ב"כ המבקשת אשר נועדה לטשטש בין המבקש לחייב השני בתיק):

• סעיף 6 לתצהירו: "החייבים 1 ו- 2 הותירו אחריהם חובות כבדים ונושים רבים ו "ירדו למחתרת" באופן שלא ניתן היה לאתרם" לשאלת הח"מ כיצד נודע לו על הדברים הנ"ל ענה: "עו"ד עמי גלעד ועו"ד אלרום לפני שנים רבות" (עמ' 6 לחקירתו). המבקש לא הגיש כל מסמך התומך בדבריו, או אפילו ראיה נסיבתית, קלה ככל שתהיה, אשר באפשרותה להוות בסיס לדברים.

• סעיף 7 לתצהירו: "הזוכה השקיעה ממיטב כספיה ומשאביה ועשתה כל שלא ידה על מנת לאתר את החייבים אולם כל כניסיונות עלו בתוהו" לשאלה מי אמר לו את הדברים הנ"ל לא ממש עונה הנחקר (עמ' 6 לחקירתו) ולמען הסר ספק, אין כל מסמך התומך ולו ברמז בדברים – אף לא חשבונית או קבלה, בוודאי שלא חקירה.

והנה בחקירתו הנגדית סותר מנכ"ל המשיבה את הצהיר שהוא עצמו הגיש: "דנו בבקשה לתחליף המצאה ואמר לי על עלות משמעותית והצעתי לא לזרוק כסף רע על כסף רע" (ראה עמ' 5 לחקירתו, לקראת סוף העמוד). למעשה הדברים אף לא מסתדרים עם כל "החקירות" ומסקנותיהן עליהן מצהיר מנכ"ל המשיבה.

• סעיף 8 לתצהירו: "במסגרת החקירות שביצעה הזוכה נודע לה כי החייבים הסתבכו בחובות ומתחמקים מנושיהם בין השאר ע"י החלפת כתובות מגוריהם בתדירות גבוהה, מגוריהם אצל בני משפחותיהם או אצל חברים המסייעים להם להסתתר מפני נושיהם. במסגרת החקירות הנ"ל התברר כי החייבים אינם בעלי נכסים כלשהם הרשומים על שמם מהם עשויה הזוכה להיפרע מחובה" לשאלה בעניין הפירוט שהצהיר עליו המבקש עונה הנחקר: "כשניסינו אז לחפש ב- 96 בשיכון סלע לא הצלחנו" (עמ' 6 לחקירתו). את אותן "חקירות" מפורטות לא הציגה המשיבה מעולם.

24. בלהט חקירתו מנסה להציג מנכ"ל המשיבה הסבר מדוע אין לו מסמכים להציג על אותן חקירות ובירורים שעשתה כביכול המשיבה "ממיטב כספה": "החברה הצטמצמה לצערי הרב באופן מאד משמעותי. 4 פעמים עברנו משרדים וכל פעם הצטמצמו מספר הניירת שסחבנו, בייחוד ניירת ישנה. לכן אני לא יכול להגיד שיש. היו דיווחים שאני לא יכול לאתר"

אם לא היה ברור עד כה, בשלב זה ברור שמנכ"ל המבקשת משקר במצח נחושה: עורך הדין שפתח את תיק ההוצל"פ וטיפל בו לכל אורך הדרך, עד היום היה עו"ד ובר. אם היו מסמכים כלשהם שיכולים לתמוך בתצהירו המופרך של מנכ"ל המשיבה, הם היו קודם כל במשרדו של עו"ד ובר (שעדיין, ברוך השם, פעיל) ולא במשרדיה של החברה. כשעומת הנחקר עם עובדה זו ענה: "יכול להיות שאתה מגלה לי. אני לא ידעתי שכל המסמכים אצל עו"ד ובר" (עמ' 6 לחקירתו) – ולהזכיר, עו"ד ובר מייצג את המשיבה בהליכים אלו ואף ישב באולם.

25. הח"מ יימנע מלהלאות את בית המשפט הנכבד בסתירות, בטענות המופרכות ובבלבול וחוסר הבהירות שניתן למצוא כמעט בכל שאלה שנשאל מנכ"ל המשיבה. דבר אחד עולה מחקירתו באופן ברור – אין רמז, ולו דק שבדק, לכך שהמבקשת עשתה ולו פעולה אחת על מנת לאתר או למסור את האזהרה למבקש במשך 17 השנים שקדמו למסירה בפועל.

לעומת זאת ברור מחקירתו שהמשיבה לא פעילה שנים, עובדיה פוטרו לפני שנים רבות ולא ברור לגמרי היקף פעילותה כיום. עוד התברר מחקירתו כי לכל הפחות במשך השנים שבין סגירת המפעל (בשנת 1997, ראה דף 1 לחקירתו של המנכ"ל) ועד למועד מסירת האזהרה, החוב נעלם בתהום הנשייה של החברה - למרות התפתלות מנכ"ל המשיבה כאשר נשאל שוב ושוב כיצד זכר את החוב 17 שנים וכיצד נזכר לפתע פתאום באותו חוב (ראה דף 1 ו- 2 לפרוטוקול) דווקא במועד בו נזכר בו - ברור לחלוטין כי עו"ד ובר היה זה שהזכיר לו לאחר 17 שנים שיש עדיין חוב בלשכת ההוצאה לפועל וזאת ללא כל ספק בעקבות תקנת גניזת התיקים שפורסמה בסוף מרץ 2010, והודעה שהועברה אליו בעניין מלשכת ההוצאה לפועל בקשר לתיק שבנדון, זמן קצר לפני מסירת האזהרה !!!! ככל הנראה, השניים החליטו יחדיו לנסות ולהמשיך בהליכים, בבחינת שיטת "מצליח".

26. לעניין כל טענותיה של המשיבה בדבר "התחמקותו של המבקש מנושיו" ו- "ירידתו למחתרת" כביכול, די בכך שהמבקש הציג בסעיף 4 לכתב תשובתו לתגובת המשיבה 6 הסכמי פשרה שנחתמו עם נושיו (3 עובר לפסק הדין נשוא תיק הוצל"פ זה ו- 3 לאחריו) על מנת להפריך את "מסקנות" אותן "חקירות" מופרכות ומצוצות מהאצבע עליהם ביסס מנכ"ל המשיבה את תצהירו. יש גם לזכור כי משנת 1992 לא נפתח ולו אף תיק אחד כנגד המבקש, אם כן ממי יתחמק ?! מפני מי "ירד למחתרת" ?! אותן "חקירות" מעולם לא הומצאו מאחר והטענה כי היו כאלו – שקרית.

27. הנה כי כן, טענותיה של המשיבה בדבר "ירידתו של המבקש למחתרת" התבררו כשקר גס !!! המבקש הראה שלא היה כל צורך בחקירה כלשהי על מנת למסור לו את האזהרה, די היה לשלוח שליח לכתובת הרשומה ככתובתו בטופס הבקשה לביצוע פסק דין. בית המשפט מופנה לאמור ולמפורט בהרחבה ייתרה ובצירוף מסמכים בסעיף 3 לכתב תשובתו. מהדברים שם ניתן ללמוד מעבר לכל ספק כי כתובתו של המבקש הייתה ונשארה, במשך כל חייו של המבקש וממילא במשך 17 השנים האחרונות, אותה כתובת שהייתה רשומה בבקשה לביצוע פסק דין – אותה כתובת שלבסוף נמסרה בה האזהרה.

המבקש הוכיח חוסר תום לב מובהק ושימוש לרעה בהליכי הוצל"פ מצד הזוכה בניהול התיק:

28. עוד לפני פירוט שינוי מצבו לרעה של המבקש, יתייחס המבקש לחוסר תום הלב והשימוש לרעה שעושה המשיבה בהליכי בית המשפט.

29. בעא 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (2003) , נז (5) 433 (פורסם בנבו) נפסק בעניין שינוי מצבו של נתבע לרעה:

"התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי ייתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום-לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או למחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. מכאן, ששינוי מצב לרעה בהקשר של טענת שיהוי אחוז ושלוב ביחסים הפנימיים בין התובע לנתבע ובמערכת יחסי הגומלין ביניהם (ע"א 5634/90 הנ"ל [19], בעמ' 852; ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן [21], בעמ' 317; ע"א 69/84 שפר נ' בונה [22], בעמ' 656; ע"א 367/71 טייג נ' ישראלי [23], בעמ' 716-715).

יש המדגישים את הקשר בין השיהוי לבין תורת ההשתק מכוח מצג שהוא פן של תורת תום-הלב השזורה בכללי המשפט האזרחי. ההשתק מכוח מצג מונע מאדם להתכחש למצג שהציג בפני אחר מקום שאותו אחר הסתמך עליו בתום-לב ושינה את מצבו לרעה, וכך, אם נמנע תובע לתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר בנסיבות שניתן להבין בהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, והנתבע הסתמך על כך ושינה את מצבו לרעה, עשויה לעמוד לנתבע טענת שיהוי, וכך "ההשתק נועד למנוע תוצאות שאינן צודקות, המתחייבות לכאורה על-ידי הדין" (דברי השופטת דורנר בעניין ע"א 4682/92 הנ"ל [2], בעמ' 286; רע"א 4928/92 הנ"ל [11], בעמ' 101-100; פרשת מזאריב [1], בפיסקאות 15-13)." (שם בעמ' 446) (ההדגשות אינן במקור).

30. בע"א 2836/03 (ת"א) עיריית תל אביב נ' מור תמר (המאגר המשפטי נבו) סיכמה כב' השופטת יהודית שטופמן את ההלכה בעניין חובותיו של הזוכה בניהול תיק ההוצאה לפועל שנפתח לבקשתו, והדברים מדברים בעד עצמם גם בענייננו:

פתיחתו של תיק הוצאה לפועל, למימושו של פסק דין, או לחילופין, של שטר, המוגש לביצוע כדרך שמבצעים בה פסק דין, וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עקרון תום הלב, ועל ראש ההוצל"פ מוטלת החובה, כמו גם הסמכות, לדון ולהכריע בטענות מעין אלו.

הזדמן לי לומר בענין זה, בע"א (ת"א) 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (ל"פ, ניתן ביום 10.1.2006):

"...ישנם מקרים, בהם טוען החייב לפרעון חובו, טרם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, או טענות אחרות הנוגעות לשאלת פרעונו או אי פרעונו של החוב הפסוק. במקרים מעין אלו, בהם טוען החייב כי הזוכה עשה שימוש שלא בתום לב בפסק הדין, בהגשתו לביצוע, נראה כי סמכותו של ראש ההוצל"פ חולשת גם על טענה כגון זו, במסגרת הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" ".

היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.

תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.

ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.

אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך ייעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.

וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל. (ההדגשות אינן במקור)

31. על חובת תום הלב ע"פ סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 כמו גם בהליכים של מימוש פסק דין מכוח סעיפים 81 לחוק ההוצאה לפועל או סעיף 18 לחוק המשכון התשכ"ז – 1967 והחלתם על הליכי ההוצאה לפועל למימוש זכות מכוח פסק דין ראה ע"א (חי') 151/87 חברת גוש 10878 בע"מ נ' מבני פלס בע"מ (פ"מ תשמ"ח(ב) 79) וע"א (חי') 267/96 בסול נ' מנצור בע"מ (דינים מחוזי, כרך כו(8) 55)).

32. כאמור לעיל, המבקש הוכיח כי למרות טענותיה המופרכות והשקריות של המשיבה בדבר "חקירות" ו- "ניסיונות איתור" וטענות בדבר "ירידתו של המבקש למחתרת" – במשך 17 שנים לא עשתה המשיבה דבר !!! המשיבה הפרה את חובותיה למימוש זכויותיה, השתהתה 17 שנים וכעת היא מתייחסת לתיק ההוצאה לפועל כאילו הוא "תכנית חיסכון" עבורה. עתה, תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט מנסה המבקשת לטעון בדיעבד, תוך פיזור שקרים בוטים בדבר ניסיונות איתור ובדבר התנהלותו של המבקש, כי מחדליה נובעים מהתנהלותו של המבקש. אין לתת לכך יד !!! במהלך 17 השנים, ומשלא שלחה ולו מכתב אחד אל ב"כ המבקש או אליו, בכתובת שהייתה ידועה לה, חיזקה המשיבה את המצג שהציגה בפני המבקש לפי היא מחלה על חובו.

33. למרבה הצער, חוסר תום ליבה של המשיבה התבטא גם בהתנהלותו של בא כוחה אשר למרות שיהוי של 17 שנים סרב לבקשת הח"מ להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בשבוע אחד בלבד. עקרונית, ולעניין החוב, אין הדבר משנה, הח"מ אכן יכול "להתאמץ" קצת יותר וללמוד את התיק בתוך כמה ימים בודדים וכך אכן עשה. ואולם, כפי שיפורט בהמשך תום לב בביצוע הליכים מול בית המשפט הוא חלק מחובת תום הלב המוטלת על בעל דין. עקרון חובת תום הלב מופרת ברגל גסה כאשר בעל דין שלא פעל בתיק הוצל"פ 17 שנים מסרב לבקשת הצד שכנגד לאפשר לו אורכה של כמה ימים על מנת להגיש את בקשותיו.

דרוש חוסר תום לב, אטימות וציניות ברמה גבוהה במיוחד על מנת לנהוג כפי שנוהגת המשיבה. לעיתים, אפילו בהליכי ההוצאה לפועל, אשר ברובם פרוצדוראליים וביצועיים יש מקום להחדיר לתודעת הצדדים כולם כי עקרונות של תום לב וצדק (שלא לדבר על אתיקה מקצועית) יש לקיים גם במסדרונות לשכת ההוצאה לפועל.

המבקש הוכיח שיהוי מחמת שינוי מצבו לרעה ומחמת חוסר תום ליבה של המשיבה:

34. הנה כי כן וכאמור לעיל, שינוי מצבו לרעה של המבקש נגרם לא מנסיבות חיצוניות אלא כתוצאה ישירה של חוסר תום הלב ומחדליה של המשיבה. בפסיקה נקבע כי בית המשפט יסלק תובענה מחמת שיהוי כאשר חוסר תום ליבו של התובע, או מצג ממשי של ויתור או מחילה על זכותו הם אשר הביאו את הנתבע למעשה או מחדל ששינו את מצבו לרעה (ראה גם ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן (פורסם בנבו), בעמ' 317; ע"א 69/84 שפר נ' בונה (פורסם בנבו), בעמ' 656; ע"א 367/71 טייג נ' ישראלי (פורסם בנבו), בעמ' 716-715).
35. הנזק הראשון המידי והברור שנגרם למבקש הינו כמובן העובדה שהחוב תפח במשך השנים לממדים אסטרונומיים מבחינת יכולת ההחזר של המבקש (ראה ע"א (ת"א) 1282/09 חפץ אהרון נ' דנובה שיווק יעוץ וניהול בע"מ (2010) (פורסם בנבו) בסיפא לפסקה ה' של פסק הדין).

36. הנזק השני : בתיק דנן נתבעים נוספים, האחד הוא מר שחם יחיאל, שותפו של התובע בחייבת השלישית בתיק - חברת ארדר, גלריית רהיטים בע"מ אשר סמוך למתן פסק הדין פורקה. המבקש הוכיח באמצעות מסמכים כי במהלך התקופה שלאחר פירוקה של חברת ארדר פעלו המבקש ומר שחם יחיאל לסלק את כל חובותיהם האישיים מול נושי החברה (ראה סעיף 4 לכתב התשובה והסכמי הפשרה שצורפו וראה עמ' 4 סיפא לחקירתו של המבקש)

למרבה הצער, וככל הידוע למבקש, במהלך 17 השנים שחלפו, התדרדר מצבו הנפשי והכלכלי של מר יחיאל שחם. הוא התמכר בשנים האחרונות לסמים, בילה בבית הכלא תקופה לא קצרה.

אם לא די בכך, מצבו הכלכלי של המבקש התדרדר גם הוא בשנים האחרונות שלאחר גירושיו והוא נאלץ לעבור לגור בבית אמו. כרגע ו- 18 וחצי שנים לאחר פסק הדין כנגדו אין באפשרותו לעמוד אפילו בתשלום חלק מזערי של החוב.
ברור כי לו הייתה פועלת המשיבה לגביית פסק הדין בתוך זמן סביר לאחר מתן פסק הדין הוא לא היה עומד מול החוב לבד והיה בידיו לפעול בשיתוף פעולה עם מר יחיאל על מנת לנסות ולהגיע להסדר כלשהו שיסלק גם את החוב בתיק דנן, כפי שעשו עם כל נושיהם בסמוך לאחר פירוקה של חברת ארדר.

אין ספק כי לו הייתה דואגת המשיבה לפעול תוך זמן סביר, או לכל הפחות למסור לחייבים את אזהרת ההוצאה לפועל היו ללא ספק המבקש ושותפו מגיעים להסדר עמה, יחד, כפי שהגיעו עם כל נושיהם דאז.

37. הנזק השלישי: כאשר התמוטטה חברת ארדר ונושיה התדפקו על דלתו של המבקש, הייתה באמתחתו ובאמתחת שותפו (החייב השני בתיק דנן) טענה כבדת משקל: עצם כמות הנושים וגובה החובות שרבצו על החברה, ועליהם אישית, מול חדלות הפרעון של החברה ואפשרויותיהם המוגבלות להחזר החובות. בנסיבות אלו, וכפי שאכן עשו, הגיעו המבקש ושותפו להסדרי חוב בהם הם יכלו לעמוד באשר גם לנושיו היה ברור כי תמיד פתוחה בפניהם האפשרות של חדלות פירעון – משום כך העדיפו הנושים להגיע להסדר עמם ולהימנע מלדחוק אותם, ולא להשאיר בידיהם ברירה, אלא להכריז על פשיטת רגל.

להזכיר, כאמור בחקירתו של המבקש חובותיו אז עמדו ע"ס של כמיליון וחצי ₪, וברור שאם סבור היה שהמשיבה לא מחלה על חובה הוא היא מגיע גם עמה להסדר, כפי שהגיע עם שאר נושיו.

38. הנזק הרביעי: 18 שנים הם תקופת זמן לא מעטה בחייו של אדם, במהלך השנים שלאחר נפילת החברה שלו בנה לו המבקש חיים פשוטים וצנועים. הוא נמנע מלהיכנס להרפתקאות עסקיות נוספות, נמנע מלהיכנס לחובות מיותרים, וחי את חייו בשקט ובשלווה ביודעו שהכנסתו תספיק לקיים את עצמו ולשלם את מזונות בתו. כעת 18 שנה לאחר שסילק את חובותיו, וכרעם ביום בהיר, זועזע עולמו בדרישה לתשלום קרוב למיליון ₪.

אין זה צודק ואין זה ראוי לאפשר למשיבה, לאחר שלא עשתה דבר – אפילו להודיע למבקש על חובו, לדרוש כעת סכום זה, בשיקול הנזק שייגרם לצדדים בנסיבות ברור כי נזקו של המבקש בנסיבות גדול לאין שיעור מנזקה של המשיבה שממילא ראתה לנכון שלא לדרוש סכום זה שנים ובנוסף נהנתה מהחזר המס על חוב זה לפני זמן רב. על האינטרס בוודאות וביציבות, המצדיק כי האדם יוכל לכלכל את צעדיו בהסתמך על ההנחה כי בידו התמונה המלאה, ככל הניתן, של מצבו הכלכלי, ראה רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (2010) (פורסם בנבו)

39. הנזק החמישי: בתאריך 02/05/1991 ניתן צו פירוק כנגד חברת ארדר רהיטים – היא החייבת 3 בתיק שבכותרת. בידי המשיבה היה פסק דין כנגד חברת ארדר כבר מיום 28/08/89, הרבה לפני צו כינוס הנכסים של החברה. למרות זאת, מעולם לא פעלה המבקשת כנגד החברה מעבר להסדר שהגיעה שעל פיו קיבלה 100,000 ₪ מתוך סך של 107,000 ₪ שהיה הסכום הכולל של תביעתה (ללא ריבית).

ייתרה מזאת, פסק הדין החלקי ניתן בהסכמתם של המבקש ושותפו על מנת שהמשיבה תעשה ככל שביכולתה לממש את נכסיה של חברת ארדר ולקבל לידיה את מלוא החוב. ייתכן ולו הייתה התובעת פועלת בזמן כנגד הנתבעת, לרבות עיקולים זמניים או הגשת תביעת חוב לכונס הנכסים של החברה היא הייתה מקבלת, אם לא את כל ייתרת החוב אז לפחות חלק לא מבוטל ממנו.

המבקש הוכיח כי יש להעביר את נטל הראיה לסתור על כתפיה של המשיבה:

40. ההלכה בעניין העברת נטל הראיה לסתור על כתפי הזוכה נקבעה ב- המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603 ועל אדניה התבססה פסיקתו של בית המשפט המחוזי מפי כב' השופטת יהודית שטופמן בע"א 3393/05 יובל אברהם נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (פורסם בנבו):

"...מושכלות ראשונים, כי בנסיבות בהן השתהה זוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, בלא שניתן לכך הסבר ראוי, עשויה עובדה זו, להעביר על שכמו את הנטל המשני, של חובת הבאת ראיות לסתור.

בעניין זה נקבע, כי השפעתו של עיכוב בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, יכולה להתפשט גם על העברת הנטל להביא ראיות לסתור את טענות החייב, כי הופטר מחיובו; בנסיבות בהן השתהה בזוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, במשך פרק זמן ממושך, מבלי שניתן הסבר ראוי לכך (כב' השופט ד' בר-אופיר, "הוצאה לפועל – הליכים והלכות", מהדורה שישית, עמ' 189; ע"א (ת"א) 1277/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פלג יעל, פדאור (לא פורסם) 03 (4) 151).

הלכה זו, אשר אדניה מבוססים על פסיקת בית המשפט העליון בענין המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603, ראויה ונכונה גם לענייננו.

41. ברעא 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (2008) (פורסם בנבו) נפסק:

"בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, נטל השכנוע בהוכחת טענת "פרעתי" מוטל הוא לעולם על החייב. אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה. כך מקום שהתקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בהעדר הסבר ראוי לשיהוי, או כאשר טענתו של החייב נסמכת היא על עובדה מהותית המצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה. העברת הנטל להבאת ראיות לסתור כאמור, נעשית אך לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (וראו דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והליכות (מהדורה שישית) 189)."

42. הנה כי כן, כאשר מצויות הנסיבות המלאות בעיקרן בידיעת הזוכה, והחייב מציג ראיות המקימות טעם להעברת הנטל המשני על כתפי הזוכה, יעביר בית המשפט את הנטל להביא ראיות לסתור את טענות החייב על כתפי הזוכה (ראה ש' קטוביץ, "סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל", התשס"ט – 2009, הוצאת נבו, עמ' 70 והאסמכתאות המובאות שם).

43. בענייננו וכמפורט בהרחבה בסעיף 18 לעיל , המבקש הראה כי ללא ספק, המשיבה מחלה על חובו.

44. כל העובדות והמסמכים בדבר האירועים שאירעו ב- 17 השנים האחרונות אצל המשיבה, ואשר בגללם היא לא פעלה במשך התקופה לגבות את חובו של המבקש מצויים בחזקתה. המשיבה העדיפה שלא להביא בפני ביתה משפט ולו עובדה או מסמך אחד, אשר יכול לסתור את טענת המבקש, נהפוך הוא – המשיבה נקטה בשיטה של זריקת בוץ בעיניו של בית המשפט תוך העלאת טענות מופרכות בדבר "ירידה למחתרת" והתחמקות מחובות, טענות שהתבררו כשקריות.

45. אשר על כן ייטען המבקש כי הוא הביא בפני בית המשפט די ראיות על מנת לתמוך בבקשתו להעביר את נטל הראיה על כתפי המשיבה.

סגירת התיק מהנימוק של מדיניות משפטית וציבורית:

46. בבואו לדון בבקשה לסילוק תביעה מחמת שיהוי ישקול בית המשפט בין השאר גם שיקולים של מדיניות ציבורית (ראה ע"א 442/83 קם נ' קם הנ"ל)

47. המבקש ייטען כי יש לסגור את התיק גם נוכח המדיניות של הקלת העומס בבתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל והטלת חובה על בעל דין לפעול לשם מיצוי ההליכים כנגד בעל דינו.

48. מדיניות זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מתן גושפנקא למשיבה "לישון" על זכויותיה במשך 17 שנים ויותר ואז, כאילו לא קרה כלום, להואיל לבסוף ולבצע את הפעולה המינימאלית של מסירת אזהרת ההוצאה לפועל לחייב אחד בתיק.

49. לחילופין, ולמען הזהירות בלבד ייטען המבקש כי נימוקיו לעיל מהווים "טעם מיוחד" להקטנת תוספת הפרשי הצמדת הריבית בתיק דנן.

50. אשר על כן יתבקש ראש ההוצאה לפועל הנכבד לדחות את בקשת הביצוע של השיבה ולחייבה בהוצאות בקשתו של המבקש ולרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
מאמרים באתר שייתכן ויענינו אותך:

אין מאמרים קשורים