צור קשר

  • כתבי טענות דיון אזרחי מסחרי

  • 1

סיכומים בתביעה לביטול הסכם מכר דירה

5 1 1 1 1 1 (7 Votes)

משרדנו הגיש בשם מרשתנו תובענה, בהמרצת פתיחה, כנגד הנתבע יוסף אגמי (לד לייט) ובנק לאומי למשכנתאות (שהגיש מצידו הודעת צד ג' כנגד עו"ד קלמן קרני) בדרישה לביטול עסקת מכר דירה  שבבעלותה, שנמכר ללא ידיעתה תוך מרמה וזיוף אין ספור מסמכים שנועדו לכאורה להונות לא רק את מרשתנו אלא גם את בנק לאומי למשכנתאות. במהלך הדיון התברר כי הנתבע, יוסי אגמי, ערך לא מעט חוזי מקרקעין מפוקפקים שהגיעו לבית המשפט לביטולם. כמו כן התברר על פי עדות עורך הדין של אגמי בעצמו כי את כספי המשכנתא, שאמורים היו כביכול להיות משולמים למוכרת - שלשל לכאורה אגמי לכיסו, תוך שהוא יוצא מהבנק עם סכום של לא פחות מכ 800,000 ש"ח במזומן. הסיכומים להלן מדברים בעד עצמם ומתמצתים היטב תיק מורכב זה, שמעורבים היו בו צדדים רבים.



סיכומים מטעם התובעת

התובעת, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית המשפט הנכבד את סיכומיה בתיק שבכותרת.

מבוא:

1. המדובר בתביעה שהוגשה במקורה כהמרצת פתיחה להצהרה על ביטול הסכם המכר נשוא התיק דנן וכוונה כנגד הנתבעים 1- 2, בני הזוג אגמי, והנתבע 3 (להלן: "הבנק").

2. מלכתחילה היו בידי התובעת רק חלק מהמסמכים ואולם על בסיס מסמכים אלו טענה התובעת כי הם זויפו ויש לבטלם. כך גם טענה התובעת כי לא קיבלה ולו אגורה שחוקה תמורת הדירה נשוא כתב התביעה (להלן: "הדירה" או "הבית"). בעניין התמורה עבור הדירה יש לציין ולהדגיש כבר עתה כי אין בכלל מחלוקת כי הסכומים היחידים שהועברו בתיק זה היו תשלומי המשכנתא. שאר הסכומים, שהיוו כביכול "תמורה" עבור הדירה "קוזזו" באמצעות מערכת חוזים, לא מתוחכמת במיוחד, שמטרתה הייתה הונאת התובעת, וככל הנראה גם הבנק למשכנתאות.

3. יש להדגיש כבר בשלב זה עניין נוסף: בתחילה, כאשר היו בידיה כאמור לעיל רק תמונה חלקית של הפרשה דנן, סברה התובעת כי בני הזוג אגמי היו רוכשים תמימים. אולם מהר מאד, וככל שהצטברו הראיות בתיק התברר כי הנתבעים 1 – 2, ובמיוחד הנתבע 1 (להלן: "אגמי"), היה הרוח החיה מאחורי הונאת התובעת והבנק. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעל פי הראיות בתיק אשר יפורטו להלן – היה זה אגמי שיצא עם כספי המשכנתא מהבנק, כ- 800,000 ₪ בשטרות שהושמו בתיק שלו ובמעטפות שהביא מראש לצורך כך.

בתיק זה הסתעפויות לא מעטות, אך אין זה משנה באיזה דרך יבחר בית המשפט לצעוד בה, בסופה של כל הסתעפות תמיד יופיעו האינטרסים וטובתו של אדם אחד בלבד – יוסי אגמי.

4. ככל שהדברים נוגעים לתובעת, הוכח מעבר לכל ספק ובוודאי מעבר לחובת ההוכחה בדין האזרחי, כי היא לא חתמה ולו על מסמך אחד מאין ספור החוזים, התוספות לחוזים, ההשלמות וייפויי הכוח שהוצגו בתיק זה.

5. לאחר שהנתבעים, ועו"ד אגמי הפנימו כי אכן החתימות על מסמכי העברת הדירה זויפו, הועלתה על ידם טענה חילופית: גם אם אכן לא חתמה התובעת על המסמכים היא ידעה לכל אורך הדרך על מכירת הדירה, ולכן יש לדחות את תביעתה ולחייבה בקיום ההסכמים.

לשיטתם של הנ"ל אישה בשנות ה 60 לחייה, שעובדת למחייתה זה 30 שנה באותו מקום עבודה כמנהלת חשבונות, מבלי שהיא חייבת אישית אפילו שקל אחד לצד שלישי, החליטה יום אחד לצאת להרפתקה ולהמר על בית המגורים היחידה שבבעלותה זה שנים רבות. במסגרת אותו הימור, ועל מנת לעשות את הדברים מעניינים ומרגשים יותר היא החליטה לעקוץ דווקא עורך דין, מלווה בריבית ובנק. כמו כן ובידיעתה הגיעו "הנעקצים" לבנק על מנת שהם בעצמם יעזרו לסחוב את הכסף אשר "נעקץ" מהם.

שלא במפתיע, תיאוריה זו נכשלה כישלון חרוץ כפי שיפורט בהרחבה בהמשך. יותר משהוכיחה תיאוריה זו ידיעה כלשהי של התובעת במכירת דירתה, הוכיחו הראיות בתיק כי היו אלו דווקא אגמי (בעזרתו של עו"ד קרני שייאמר בכנות ובזהירות שקשה מאד להאמין לטענותיו בדבר "תמימותו" בפרשה דנן) שהונו את התובעת והבנק.

6. בצר להם, העלו חלק מהצדדים בתיק תיאוריה שתשמש לחילופי חילופין. לשיטתם, התובעת כלל אינה הבעלים של מחצית מהדירה באשר זו הועברה אליה פיקטיבית. לשיטתם גירושיהם של הצדדים היו פיקטיביים ונועדו לשם התחמקות מנושים וזו הסיבה שחלקו של אלכסנדר מאור (להלן: "אלכסנדר") הועבר לתובעת. לפיכך, יש לקבוע כי אלכסנדר הוא זה שמכר מחצית מהדירה, וזאת למרות שכאמור לעיל, אותם הסכמים מזויפים.

ואולם, גם תיאוריה זו הובררה כמופרכת מעיקרה, בעיקר מאחר ולא עלה בידי הנתבעים ועו"ד קרני להראות קשר כלשהו בין הסכם הגירושין שנחתם בשנת 1998, לבין העברת הדירה שנעשתה בשנת 2006, לבין הפרשה דנן שהתפוצצה בשנת 2011. כך גם לא עלה בידיהם להראות נימוק כלשהו, משפטי או עובדתי, מדוע אותה העברת הזכויות על מחצית הדירה אשר הוסכם עליה לפני לא פחות מ- 18 שנים ובוצעה בפועל לפני יותר מ- 10 שנים אינה תקפה.

7. לבסוף יש לציין כי עורך דין קלמן קרני היה היחידי שראה לנכון להגיש הודעת צד ג' כנגד התובעת. זאת תוך שהוא מעלה גיבוב של טענות מטענות שונות שאין ביניהם לבין המציאות דבר. לעניין הודעה זו תתייחס התובעת בסיפא לסיכומים אלו.

התובעת הוכיחה שמעולם לא חתמה על מסמך כלשהו מאסופת המסמכים שנחתמו לצורך העברת דירתה:

8. במהלך גילוי הראיות בתיק גולו אין ספור חוזים, תוספות לחוזים, חוזי שיתוף, ייפויי כוח נוטריונים, אישורים לבנק ומסמכים אחרים שנועדו להשלים לא רק את העברת הדירה לבני הזוג אגמי, אלא גם ובעיקר על מנת ליצור מעין תשתית להעברת הדירה אליו מבלי שאגמי ייאלץ להוציא ולו שקל אחד מכיסו לצורך רכישת הדירה וכתשתית לבקשתו לקבלת משכנתא מהבנק.

9. התובעת הציגה חוות דעת מטעמה מטעם המומחה להשוואת כתבי יד, מר יצחק חג'ג'. חוות דעת זו קבעה חד משמעית ובסבירות הגבוהה ביותר האפשרית כי החתימות על ההסכמים שהוצגו בפניו אינם של התובעת (סעיף 5 לחוות הדעת).

10. אגמי והבנק בחרו שלא להגיש חוות דעת מטעמם לעניין השאלה האם הייתה זו התובעת שחתמה על אותם מסמכים ועובדה זו מדברת בעד עצמה. עו"ד קרני אכן הגיש חוות דעת מטעמה של המומחית אורה כבירי (נספח לט' לכרך הנספחים שצורף לתצהיר העדות הראשית של התובעת, להלן: "כרך הנספחים") ואולם בסופו של יום נמנע קרני מלהעיד את עורך חוות הדעת ולפיכך תטען התובעת כי אין ערך לחוות דעת זו כלל.

11. אגמי בעצמו מאשר בחקירתו במשטרה כי מי שחתמה על ההסכמים הייתה אילנה גוב ולא התובעת. ראה מוצג ת/12, בעמ' 2 שורה 27 – 28 שם מעיד אגמי: "לאחר מכן הסתבר שהאישה שחתמה על ההסכמים היא אילנה גוב ולא גליה מאור". כך גם באותו עמ' שורה 31 מציין אגמי כי "עו"ד קרני לא הבחין שלא מדובר באותה אישה". ובשורה 35 מציין אגמי: "לי נראה שגליה מאור האמתית הייתה מודעת לעסקה על אף שלא היא חתמה על ההסכמים". על כך שמישהי התחזתה לתובעת מעיד אגמי גם בחקירתו הנגדית, ראה עמ' 965 שורה 17 – 18 לפרוטוקול.

יש לציין כי בהמשך חקירתו, משנה אגמי את עדותו ולפתע, בפעם הראשונה מעיד אגמי שהוא מזהה לפתע את התובעת כזו שחתמה באחת מהפעמים, ראה בעמ' 966 שורה 5 – 9 לפרוטוקול.

ראה גם את המשך חקירתו בעניין זה, עד עמ' 970 לפרוטוקול בהם מסתבך אגמי עם הסברים לעניין עדותו החדשה הנ"ל. התובעת תטען כי לא רק שהדברים סותרים את עדותו במשטרה ואף את עדותו בפני בית משפט נכבד זה כאמור לעיל, אלא שהמדובר בעדות כבושה שמשקלה אפסי. גרסה חדשה זו, יותר משהיא מלמדת על העובדות בתיק, מלמדת על חוסר אמינותו של אגמי. זאת ועוד, עו"ד קרני העיד בסוף חקירתו בפני הח"מ כי בכל הפעמים חתמה בפניו אשה אחת, לא שתיים.

בעמ' 969 לפרוטוקול שורה 3 – 5, מאשר סוף סוף אגמי בפירוש שלפחות בפעם אחת לא הייתה זו גליה שחתמה על המסמכים.

עדותו זו של אגמי בדבר שני נשים שחתמו בפניו פוגעת בו כחרב פיפיות: אם ראה ששתי נשים שונות באות לחתום בשם המוכרת, מדוע נשאר אדיש לכך והמשיך בעסקה?

זאת ועוד, באחד הדיונים המוקדמים בתיק, ביקש הח"מ במפורש מבית המשפט כי עו"ד קלמן קרני ויוסי אגמי יקומו ויאמרו לבית המשפט האם הם מזהים את התובעת שהייתה עמם באולם. ראה בעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 15/01/12 עמ' 6 שורה 20 – 24.

בתשובה לבקשה זו , ב"כ של עו"ד קרני וב"כ מעלים תירוצים כאלו ואחרים מדוע לא יעשו כן מרשיהם. הנה כי כן, לא רק שבכתבי ההגנה של השתיים אם לא עונים על שאלה פשוטה זו (שהרי הם ראו את התובעת במהלך הדיון בעניין הסעד הזמני ביום 24/02/11) אלא שגם כאשר זיכרונם היה לכאורה טרי, הם מתחמקים ממענה ישיר לשאלה – האם הם מזהים את התובעת כזו אשר חתמה בפניהם. אותה "מדיניות העמימות" של השניים לא השתנתה לאורך כל מהלך הדיונים בתיק.

12. עדותה של הגב' אילנה גוב גרמה:

על השאלה מי הייתה זו שחתמה על אותם מסמכים ענה אלכסנדר כבר בתצהירו אשר צורף להמרצת הפתיחה בתיק. היה זה הוא אשר הפנה אצבע לכיוונה של הגב' אילנה גוב גרמה.

את התנהלותה במהלך חקירתה קשה לשכוח ואולם יוזכרו עניינים אלו:

א. העדה הגיעה לעדות רק לאחר שהוציא כנגדה בית משפט נכבד זה צו הבאה.

ב. העדה הגיעה לאולם בית המשפט תוך שהיא מנסה להסתיר את זהותה באמצעות כובע רחב שוליים ומשקפי שמש המסתירות את עיניה. לטענתה היא עברה ניתוח לפני כמה חודשים, אך כשהסירה את משקפי השמש לא היה כל סימן לכך (ראה חקירתה בעמ' 610 לפרוטוקול).

עו"ד קרני קלמן העיד לעניין הופעתה של זו שחתמה בפניו במהלך חקירתו הנגדית. על פי עדותו, מי שהייתה מולו הייתה תמיד עם משקפי שמש גם היא טענה שיש לה בעיה בעיניים (עמ' 1654 לפרוטוקול שורה 3 – 13). כך גם העיד אגמי בחקירתו במשטרה (מוצג ת' 12) בעמ' 2 שורה 30: "... אילנה גוב ישבה בכל המעמדים של חתימת ההסכם כאשר היא עם כובע ומשקפים כהים ומכונסת בתוך עצמה...". יש לציין כי תמוהה מאד העובדה שגם עו"ד קרני וגם אגמי התקשו לזהות אישה שנראית בדיוק כמו שתיארו בחקירותיהם.

ג. הוצג בפני בית המשפט הנכבד מסמך ששלחה הגב' אילנה אל הח"מ ביום 09/03/11 ובחתימתה (מוצג ת/6) אך בעדותה טענה העדה כי היא אינה יודעת לכתוב (עמ' 610 שורה 19 – 21 לפרוטוקול). לעומת זאת, בחקירתה במשטרה, עמ' 2 שורה 26 – 27 נשאלה האם היא מוכנה למסור דוגמאות כתב יד ותשובתה הייתה "כן, אין לי שוב (שום, י.ב) בעיה"

ד. מר יוסי אגמי אישר כי יש דמיון בין אילנה למי שחתמה בפניו (עמ' 632 שורה 5 לפרוטוקול וראה גם עמ' 633 שורה 3 שם הוא לא יכול לומר בוודאות לכאן או לכאן). כאמור לעיל, מר אגמי הקפיד לאורך כל התנהלותו של התיק הישאר "עמום" לעניין זהותה של מי שאכן חתמה בפניו. כך גם העדיף עו"ד קרני, שבפניו חתמה זו שהתחזתה לתובעת לא פחות מ- 5 הזדמנויות, להשאיר "עמומה" את התשובה לשאלה מי הייתה זו שאכן חתמה בפניו (עמ' 633 שורה 19 לפרוטוקול).

ה. עו"ד ביטון לעומתם ציין במפורש כי סביר הרבה יותר שאילנה הייתה זו שחתמה בפניו מאשר התובעת. עוד העיד עו"ד ביטון כי למיטב זכרונו, הוא זוכר שהייתה זו אילנה שהייתה אצלו במשרד ולא התובעת (עמ' 636 שורה 1 – 11 לפרוטוקול).

ו. למותר לציין כי אלכסנדר זיהה את העדה בוודאות כזו שהגיעה עמו לחתום על המסכמים המזויפים (עמ' 631 שורה 5 לפרוטוקול).

13. עובדה אחת כן אשרה העדה אילנה גוב והיא מספר הטלפון שלה: 052-8878715 (עמ' 607 שורה 6 – 11 לפרוטוקול). דווקא עובדה זו קושרת אותה היטב לאירועים נשוא התיק דנן כפי שיפורט להלן.

14. ביום 20/11/14 הגיש אלכסנדר מאור, באמצעות תצהיר משלים מטעמו, את פירוט השיחות של הטלפון הסלולרי שנעשה בו שימוש על ידו במועדים הרלוונטיים לתובענה דנן. ביום 16/12/14 הוגשה תשובת התובעת לתגובת המשיבים לצירוף תצהירו של אלכסנדר הנ"ל וביום 17/12/14 קיבל בית המשפט הנכבד את השיחות כראיה בתיק.

15. לתשובה הנ"ל מיום 16/12/14 צורפו רישומי השיחות והודגשו השיחות עם אילנה, שלמה טבול ויוסי אגמי בצבעים על פי הפירוט להלן (הסריקה שהוגשה לבית המשפט נעשתה בצבע):

· בצהוב סומנו השיחות אל אילנה גוב גרמה בטל': 052-8878715

· באדום סומנו השיחות אל שלמה טבול בטל': 052-8108857

· בכחול סומנו השיחות אל יוסי אגמי בטל': 054-2040024

א. ניתן להבחין מיד כי היו עשרות שיחות שקיים אלכסנדר עם הגב' אילנה גוב גרמה ובכך נסתרת עדותה לפיה היא לא הכירה ולא שוחחה עם אלכסנדר מעולם.

ב. ואולם פירוט השיחות מגלה תמונה רחבה הרבה יותר. באותה תשובה מיום 16/12/14 (אליה כאמור צורפו פירוטי השיחות שהודגשו) הושוו מועדי השיחות מול המועדים בהם נחתמו החוזים המזויפים נשוא התיק דנן. מהשוואה זו עולה כי במועדים סמוכים לכל חוזה מזויף שנחתם - לפני ששוחח אלכסנדר עם אילנה, הוא שוחח אין ספור פעמים עם מר שלמה טבול אשר אישר שמספר הטלפון הנ"ל הוא שלו (ראה עמ' 887 שורה 7 – 8 לפרוטוקול).

בכל המקרים ובסמוך למועד חתימת ההסכמים, לאחר שסיים אלכסנדר לדבר עם אילנה, השיחה הבאה שלו היא אל שלמה טבול ו/או אל אגמי. זאת ועוד, ברוב המקרים, לפני או לאחר "מקבץ" של שיחות בין אלכסנדר, שלמי טבול ואילנה, היו שיחות של אלכסנדר גם אל אגמי.

16. הנה כי כן, לא רק שהוכיחה התובעת שאילנה הכירה היטב את אלכסנדר ושוחחה עמו עשרות פעמים, אלא שהוכיחה באמצעות ראיה אובייקטיבית כי יש התאמה בין מועדי השיחות אליה לבין החתימה על חלק גדול מהחוזים המזויפים. כמו כן מוכיחים מקבצי השיחות מעורבות גדולה מאד של טבול ושל אגמי בשיחותיו של אלכסנדר עם אילנה. בכל פעם שמשוחח אלכסנדר עם אילנה הוא משוחח שיחה לפני ו/או שיחה אחרי עם שלמה טבול ו/או אגמי.

17. תצוין עובדה נוספת שעלתה מעדותה של הנתבעת 2, שרונה אגמי אשר העידה בעמ' 777 שורה 6- 7 לפרוטוקול כי היא מעולם לא ראתה את התובעת:

יש שלציין הדברים סותרים את סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית מטעמה לפיו במעמד החתימה היה גם אלכסנדר. אין ספק כי "תיקון" עדות זו של הנתבעת 2 נועד על מנת להרחיק עצמה מזיהוי של התובעת ו/או מי שהתחזתה לה. אין הרי מחלוקת כי במועד חתימה זו חתמה גם מי שהתחזתה להיות התובעת.

18. אשר על כן ומהמקובץ לעיל עולה כי התובעת הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, בוודאי ברמת ההוכחה הדרושה בהליך אזרחי כי היא מעולם לא חתמה על המסמכים להעברת הזכויות בדירה ממנה לאגמי:

א. חוות הדעת בתחום השוואת כתבי יד שהגישה ואשר קבעה כי החתימות על ההסכמים אינם שלה מעולם לא נסתרה. העובדה כי גם הנתבעים בתיק זה הגיעו גם הם למסקנה זו נלמדת מניה וביה מעצם העובדה שהם נמנעו מראש להביא חוות דעת הסותרת מסקנה זו, ככל הנראה לא בכדי.

ב. התנהלותה בחקירה של אילנה גוב גרמה, מי שנטען לגביה שחתמה על ההסכמים מלמדת היטב כי העדה אינה דוברת אמת, בלשון המעטה. כמו כן הכחשתה הגורפת בדבר העובדה שלא הכירה את אלכסנדר התבררה כשקרית ונסתרה על ידי פירוט שיחות אין ספור שהתנהלו בינה לבין אלכסנדר, בד"כ המועדים הסמוכים לחתימת ההסכמים.

ג. העובדה שגם אגמי וגם עו"ד קרני לא יכלו לשלול את הטענה שאילנה הייתה זו שחתמה על ההסכמים מצד אחד והעובדה שעורך דין ביטון קבע בסבירות גבוהה שאכן הייתה זו אילנה שחתמה בפניו על ההסכם שהוא אישר מצד שני, מחזקים גם הם את המסקנה הבלתי נמנעת שהייתה זו אילנה, ולא גליה שחתמה על ההסכמים נשוא התביעה דנן.

הנתבעים לא עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי התובעת ידעה על מכירת הדירה:

19. טענת ידיעתה של התובעת על עסקת המכר הועלתה על יד הבנק, בסעיף 15.3 לכתב ההגנה מטעמם על פיו: "לחילופין ייטען הבנק, כי היה ויקבע, כטענת התובעת (המוכחשת), כי החתימות המופיעות על גבי המסמכים שהוצגו לבנק אינן חתימות התובעת, הרי שהדבר נעשה בהרשאתה ובהסכמתה המלאה של התובעת. הבנק יטען כי התובעת הייתה מעורבת, במישרין או בעקיפין, בעצמה או באמצעות מי מטעמה, בעסקת המכר שהוצגה בפני הבנק וכי העסקה נעשתה בהסכמתה ואישורה, בין אם במפורש ובין אם מכללא, בין מראש ובין בדיעבד". טענות דומות הועלו על ידי אגמי ועו"ד קרני.

20. התובעת תטען, כי משהעלו הנתבעים את הטענה החילופית לפיה ידעה התובעת על מכירת ביתה, מתהפך הנטל ומוטלת עליהם חובת הראיה להוכיח זאת. התובעת טענה לאורך כל הדיון כי לא ידעה על המכירה, בנסיבות אלו לא ניתן להטיל עליה נטל להוכיח טענה של אי ידיעה. לעומת זאת, הבנק וצדדים אחרים בתיק העלו טענה פוזיטיבית לפיה ידעה גם ידעה התובעת על כך, לפיכך תטען התובעת כי הנטל להוכיח טענה פוזיטיבית זו מוטל עליהם.

21. זאת ועוד, התובעת תטען כי לאחר שהוכח כאמור לעיל כי אין ולו מסמך אחד הקשור לעסקה דנן אשר נחתמה על ידי התובעת, על הטוענים לידיעתה לעבור מסוכה נוספת והיא הוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 שאל פיו: "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב."

22. הנתבעים אכן עשו כל שביכולתם והרימו כל אבן על מנת להרים נטל זה, כולל בדיקת עברה של התובעת, על מנת להראות שידעה על מכירת הדירה. כל שעלה בחכתם, שקשור בצורה כלשהי ישירות לתיק דנן, היא אותה ברכה שברכה אותה שכנתה הגב' גרין על מכירת הבית.

23. כאשר נכשלו בהרמת נטל ישיר לידיעתה, ניסו הנתבעים להראות קשר עקיף באמצעות ניסיונות לערעור אמינותה. במסגרת ניסיונות אלו ניתן למנות את עניין חיטוט וחזרה של עשרות שנים בזמן על מנת לבדוק תביעה משפטית קודמת (שגם בה בקושי הייתה מעורבת התובעת). בסופה של אותה תביעה של מיליונים הגיעו הצדדים לפשרה של כמה מאות אלפי שקלים ששולמה במלוא באמצעות מכירת נכס אחר של משפחת מאור. כמו כן ביקשו וקיבלו הנתבעים צו למשרד הפנים על מנת לבדוק מדוע החליפה התובעת את תעודת הזהות שלה אך גם "מסע דייג" זה לא העלה דבר באשר כל שנעשה במשרד הפנים הוא שינוי ביום ובחודש של תאריך הלידה של התובעת, על סמך מסמכים חדשים שהציגה.

24. בתצהירה אשר צורף להמרצת הפתיחה שהגישה, כמו גם בתצהיר העדות הראשית מטעמה פרטה התובעת כיצד הובא לידיעתה עניין מכירת הבית:

א. התובעת הצהירה כי ביום 02/02/11 עתה לטלפון של אגמי אשר סיפר לה לראשונה כי אלכסנדר נתן לו שיק ע"ס 105,000 ₪ וחשוב מכך, שהיא הייתה אצל עורך דין קרני וחתמה אצלו על מסמכים (סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית מטעמה). ראה גם דברים דומים שהעידה התובעת בחקירתה הנגדית, עמ' 460 שורה 8 – 18 לפרוטוקול.

על שיחות עם התובעת בראשית פברואר הצהיר גם אגמי בסעיף 26 לתצהיר העדות הראשית מטעמו. כמו כן, שיחות אלו משום מה, למרות שהוקלטו (נספח מא' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם אגמי) מעולם לא הוצגו על ידו ואין בכל אלא להעיד על העובדה שאלו היו משמשים לרעתו. הרי שמיעת הקלטות אלו, במיוחד אותה שיחה ראשונית, הייתה עוזרת מאד לגילוי האמת בתיק זה.

ב. עוד הצהירה התובעת בסעיף 6 – 8 לתצהיר העדות הראשית מטעמה כי למחרת בבוקר התכוונו היא ואלכסנדר לגשת למשטרה ולהתלונן על הטרדה. ואולם, למחרת היום אלכסנדר לא הגיע הביתה חזרה מטיפול הפיזיותרפיה שלו. בדיעבד התברר כי הוא עבר התקף אפילפסיה ואושפז באותה עת בבית החולים.

התובעת צרפה העתק סיכום אשפוז מיום 07/02/11 (נספח ג' לכרך הנספחים) בו ניתן לראות כי אכן, מועד הקבלה למחלקה היה ביום 03/02/11 ומועד השחרור ביום 07/02/11.

ג. בנוסף הצהירה התובעת בסעיף 9 לתצהיר העדות הראשית מטעמה כי בנה אילן הבחין בחבילת מסמכים ליד אלכסנדר וביניהם התלונה במשטרה שהגיש אלכסנדר לפני שלקה בהתקף האפילפסיה (אישור על הגשת תלונה מטעם אלכסנדר מיום 03/02/11 בשעה 09:42 צורף כנספח יא'2 לכרך הנספחים אשר צורף להמרצת הפתיחה). כפי שתואר בתצהירה בנה שך התובעת, אילן מאור, העביר אל התובעת את אסופת המסמכים וכך גילתה התובעת את האירועים נשוא התובענה דנן. ראה גם חקירתו של אילן בעמ' 1422 לפרוטוקול) שם הוא חזר על הדברים. ראה גם עדותה של התובעת בעמ' 461 שורה 6 – 13 לפרוטוקול שם חזרה על אותם דברים.

עדותה של התובעת לעניין האירועים שהביאו לגילוי הניסיון למכירת דירתה מעולם לא נסתרו.

25. ובכל זאת, ניסו הנתבעים ועורך הדין קרני להרים את נטל ההוכחה לטענתם כי התובעת ידעה על מכירת הדירה ולכן יש לחייבה בקיום ההסכמים המזויפים. להלן הטענות שהעלו הבנק, אגמי ועו"ד קרני בתמיכה לטענותיהם:

א. ב"כ הבנק העלתה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת את הטענה לפיה: מאחר והתובעת העידה במשטרה גם על שלמה טבול, היא ידעה מראש שהוא היה מעורב במכירה של הבית. זאת ולטענתה, מאחר ובמסמכים אשר התגלו כאשר אלכסנדר היה בבית החולים לא היה כל אזכור לשלמה טבול (ראה עמ' 465 – 469 לחקירתה הנגדית).

למעשה, לא היה כל צורך בארבעה עמודי חקירה שלמים של התובעת בעניין זה בעוד שהתשובה לשאלותיה של ב"כ הבנק המלומדת ניתנה כבר במהלך עדותה של התובעת במשטרה (מוצג נ/11), מיד לאחר שהזכירה את השם שלמה אבוטבול, כאמור בעמ' 2 שורה 34 – 38.

מעדותה במשטרה עולה כי התובעת מציינת ברחל בתך הקטנה כיצד הובא לידיעתה כי היה זה שלמה אבוטבול שהיה מאחורי מכירת הבית: הדברים נודעו לה כאמור מבנה, ששוחח עם אלכסנדר בבית החולים. לא מן המיותר להדגיש כי גם בשלב זה, מבחינת התובעת היה מדובר בשלמה אבוטבול ולא בשלמה טבול.

הנה כי כן, הטענה כי התובעת ידעה על מעורבותו של אבוטבול בזמן חתימות ההסכמים התבררה כטענה חסרת בסיס.

ב. טענה נוספת הועלתה ע"ד ב"כ הבנק בעמ' 477 שורה 13 – 19 לחקירתה הנגדית של התובעת. על פי טענה זו התובעת ידעה על מכירת הדירה מאחר ואדם לא הולך למשטרה לאחר שמודיעים לו בטלפון שחזר שיק.

ואולם, עיון בסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית של התובעת מלמד שבשיחה זו לא נאמר רק שחזר שיק ע"ס 105,000 ₪ לאלכסנדר שמתקיים מקצבת ביטוח לאומי, אלא גם: "... יוסי ענה שאני הייתי אצל עו"ד קרני ושחתמתי שם ביחד אתו. הוא לא הסביר לי עם מה ולמה חתמתי. מיד אמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר ושמועלם לא הכרתי עו"ד בשם קרני ובטח שלא הייתי וחתמתי על כלום בפניו. ביקשתי שלא יטריד אותנו יותר וניתקתי את הטלפון."

בהמשך מצהירה התובעת שיוסי נשמע לה קצת מפחיד ולכן היא התעקשה ללכת למשטרה ולהגיש שם תלונה. זאת ועוד, בחקירתה גם מקריא לה ב"כ עו"ד קיין את תמליל השיחה לפיו נאמר לה בפירוש שהיא מכרה לו את הדירה.

התובעת, בניגוד למצגים שניסו הצדדים בתיק זה להציג כלפיה, הינה אדם מן הישוב שעובד מאד קשה למחייתו. הנכס היחיד ברשותו הינו דירת המגורים שלה – כאשר מישהו בטלפון אומר לה בביטחון כה רב שהיא מכרה לו את הדירה, הדבר הנכון לעשות הוא ללכת להגיש תלונה במשטרה. למעשה אם לא הייתה מגישה התובעת תלונה כזו היו חוקרים אותה הצדדים שעות רבות מדוע, בנסיבות אלו, היא לא פנתה למשטרה.

ג. ניסיון נוסף להוכיח את ידיעת התובעת על מכירת דירתה התבסס לכאורה על קשר בין שינוי תאריך הלידה של התובעת, היינו הוספת היום והחודש לתעודת הזהות לידיעה כאמור. ב"כ עו"ד קרני ביקש צו בעניין זה למשרד הפנים וזה השיב לו ביום 07/08/12 במסמכים אשר סומנו כמוצג נ/19 שעיקרם הדברים כדלקמן:

"בבדיקה שנערכה בתיקה האישי של הגב' גליה מאור לא נמצא טופס בקשה לתעודת זהות.

עם זאת ביום 26/10/2010 הגב' גליה מאור הגישה בקשה להשלמת יום וחודש בתאריך הלידה ל- 20/01/1956 ...

לידיעתך, הגב' גליה מאור החזיקה בתעודת זהות אשר נופקה על ידינו ביום 18/04/94 ובוטלה על ידינו עקב הנפקת תעודת זהות חדשה ביום 26.10.10 ..."

התובעת הבהירה בחקירתה (עמ' 491 שורה 10 – 21 לפרוטוקול) היטב מדוע דווקא במועד זה היא ביקשה לשנות את תאריך הלידה שלה וכי הדבר נבע מגילוי מסמך המלמד על תאריך הלידה המדויק שלה. לטענת ב"כ הבנק, החלפת תעודת הזהות נועדה "על מנת להעלים את העקבות" (עמ' 492 שורה 8 – 9 לפרוטוקול).

ואולם טענה מגוחכת זו אין לה על מה שתעמוד - כל שביקשה הוא לשנות את היום ותאריך לידתה כפי שזה אכן נעשה. בכל הכבוד, לא הבהירה ב"כ הבנק או ב"כ עו"ד קרני, אשר ביקש את הוצאת הצו, כיצד שינוי של יום וחודש בתאריך הלידה יש כדי "להעלים עקבות" ?!? האם טענת ב"כ הבנק ו/או ב"כ עו"ד קרני היא שבית המשפט היה מתבלבל ונבוך למראה תעודת זהות חדשה שהתאריך בה שונה?!?

ד. טענה נוספת שעלתה בתמיכה לטענות על ידיעתה של התובעת על מכירת ביתה היא הטענה שהועלתה בסעיף 10.2 לתצהיר נציג הבנק, גיא בן וליד לפיו הוא התקשר לטלפון של הדירה ווידא עם אשה כלשהי את פרטי העסקה. בחקירתה הנגדית (עמ' 494 שורה 11 – 17) הכחישה התובעת קיומה של שיחה כזו מכל וכל.

מלבד עדותו של מר בן וליד לא הציג הבנק פלט שיחה המאשר שהייתה בכלל שיחה כזו, וממילא מר בן וליד בעצמו לא יכול לאשר כי הוא אכן שוחח עם התובעת.

ה. עוד טענה שהועלתה הינה עניין נסח הטאבו מיום 03/11/10 אשר צורף כנספח א' לכרך הנספחים שצורף להמרצת הפתיחה שהגישה התובעת. לשיטתם של הנתבעים ועו"ד קרני נסח הטאבו הזה מלמד על כך שהתובעת הייתה בטאבו לפני יום השיחה עם אגמי ביום 02/02/11. לפיכך הדברים מוכיחים כי היא ידעה על ההליכים למכירת הבית.

ואולם על כך השיבה התובעת בעמ' 514 שורה 19 – 21 לפרוטוקול. כל המסמכים אשר צורפו להמרצת הפתיחה נמצאו בשקית שהייתה ליד אלכסנדר בבית החולים, כולל נסח הטאבו הנ"ל. התובעת, אשר ידעה רק פרטים חלקיים במועד הגשת המרצת הפתיחה צרפה לתביעה את כל המסמכים שהיו ברשותה, כולל נסח הטאבו הנ"ל מיום 03/11/10.

ו. הטענה הבאה מטעם הנתבעים ועו"ד קרני באה לידי ביטוי בסעיף 26 לתצהיר העדות הראשית של אגמי. על פי טענה זו ובהתייחסו לתובעת מצהיר אגמי כי: "בשיחה טלפונית שנערכה בינינו בראשית פברואר 2011 מסרה לי, כי שכנה בירכה אותה כבר חודשים קודם לכן על מכירת הדירה". בחקירתה הנגדית, עמ' 520 שורה 4 – 13 מתארת התובעת את אותה פגישה ומציינת שלאחריה היא סיפרה את הדברים לאלכסנדר, שאמר שהוא יוציא מהאינטרנט את נסח הטאבו.

בהמשך מקריא ב"כ עו"ד קרני את תמלול השיחה בין יוסי אגמי לבין התובעת ביום 02/02/11, בעמ' 524 שורה 15 – 21 לפרוטוקול ושואל אותה לעניין אמירותיה בשיחה בדבר כך שהיא הודיעה לו שיש בידיה נסח טאבו נקי שהיא הוציאה. בהמשך, בעמ' 525 שורה 1 – 3 שואל ב"כ עו"ד קרני מדוע היא ציינה בשיחה שהנסח היה נקי לחלוטין ושהיא הוציאה אותו מהטאבו.

בעניין זה תטען התובעת כי דווקא אמירה זו שיש בידה נסח נקי לחלוטין והיא מוכנה להראות אותו מלמדת על כך שהיה בידה נסח שלא היה אמור לעורר את חשדה. התובעת הרי לא ידעה שאלכסנדר מעורב בעניין כלשהו, מדוע שתאמר שהוא הלך להוציא נסח זה ?!? מבחינתה הנסח שהוצא לה היה אותנטי ושום בעיה לא הייתה בו, מדוע שתרחיב באותה שיחת טלפון בהסברים על דרך הוצאתו והנסיבות שהביאו לכך?

בדיעבד התברר כי נסח טאבו זה שנמסר לתובעת על ידי אלכסנדר נמסר גם על ידו לבני הזוג גרין ואלכסנדר העיד כי הוא פעל לשנותו ולגזור ממנו את הערות האזהרה של הנתבעים. על אודות אותו תצהיר "גזור" העידה גם העדה פרחיה גרין.

בעניין עדותם של בני הזוג גרין עולה כי למרות שהם שכנים של התובעים שנים רבות, אין יחסי קרבה בין בני הזוג גרין למאור. המדובר בזוג אנשים מבוגרים, שרוב הזמן התקשו להבין מה בדיוק שואלים אותם בעדותם בפני בית המשפט. כך גם לא ניתן לייחס לעדותם תחכום כזה או אחר. כך העידה העדה פרחיה גרין בעמ' 341 שורה 14 – 15 לפרוטוקול שאלכסנדר הביא גם להם נסח טאבו נקי והראה להם שהכול בסדר. בהמשך, ולמרות שתשובה זו ממש לא מצאה חן בעיני ב"כ הבנק והיא מנסה בדרכים שונות להניא אותה מהדברים, ואולם הגב' גרין מעידה שוב בעמ' 345 שורה 10 – 12 לפרוטוקול בדיוק את אותם דברים.

הנה כי כן, עדותה של התובעת בעניין "הנסח הגזור" באה לידי ביטוי גם בעדותה של העדה גרין ומאשרת אותה. שניהם קיבלו מאלכסנדר תצהיר שנראה נקי לחלוטין ולשניהם לא הייתה כל ידיעה בשלב זה שיש לאלכסנדר מה להסתיר, לא כל שכן שיש באפשרותו לשנות מסמך רשמי. זאת ועוד, לא התובעת ולא הזוג גרין ידעו לחפש משהו שאינו כשורה בנסח שהיה בידיהם.

26. טענה נוספת, כזו שלא הועלתה בכתבי הטענות, הועלתה לאוויר, בעיקר על ידי ב"כ עו"ד קרני בקשר לחוב אלכסנדר לאחד בשם שי יורקביץ'. אלכסנדר העלה עניין זה בחקירתו במשטרה, ואילו הנתבעים ועו"ד קרני ניסו ליצור מהדברים מניע כלשהו לאלכסנדר, ולפרקים גם לתובעת למכור את הדירה.

ואולם בסופו של יום, ולמרות ניסיונות דיבוב כאלו ואחרים של העדים מצדו של ב"כ עו"ד קרני לא עלה בידי הטוענים לכך להביא ראיה לחוב זה, כל שכן שחוב זה היה מניע כלשהו מטעמה של התובעת למכירת דירתה. זאת ועוד, למרות שבית משפט נכבד זה היה מאד נדיב וליברלי לעניין הזמנת עדים ואפילו צווי הבאה, ולמרות שהצדדים "העלו מן האוב" עדים ש "במקרה" אפילו הסריטו בווידאו את התובעת ואלכסנדר, נמנעו הנתבעים ועו"ד קרני להזמין את אותו יורקביץ' לעדות, והדברים מדברים בעד עצמם. .

27. עולה מהמקובץ לעיל כי מלבד השערות והסקת מסקנות בלתי מבוססות, לא הציגו הנתבעים ראיות בתמיכה לטענתם כי התובעת ידעה בצורה כלשהי על מכירת ביתה.

28. זאת ועוד, "תקלה" מובנית יש בטענות הנתבעים והיא המוטיבציה של התובעת שהינה כאמור בשנות ה- 60 לחייה, כאשר היא עובדת במקום עבודה יותר מ- 30 שנה ברציפות לסכן את בית המגורים היחידי שלה.

הרי הנתבעים בעצמם טוענים שוב ושוב כי התובעת, יחד עם אלכסנדר פעלו לפני יותר מעשור על מנת להעביר את חלקו של אלכסנדר בדירה על מנת להתחמק מנושים. אין גם מחלוקת שהתובעת אישית לא הייתה חייבת אפילו שקל אחד לצד שלישי. מדוע שתסכים התובעת בנסיבות אלו לסכן את ביתה? בעבור מה?!? הרי כפי שיתואר להלן, אגמי יצא מהבנק עם כספי המשכנתא, מה היה לה להרוויח מכל הפרשה הזו ?!? מדוע לה מצד אחד לעמול קשות על מנת להעביר "פיקטיבית" כטענת הנתבעים (המוכחשת) את חלקו של אלכסנדר בדירה ואז כביכול לבצע "תרגיל עוקץ" דווקא על מלווה בריבית, עורך דין ובנק מכל האנשים בעולם, כדי למלט את אלכסנדר מחובות שהיו לו ?!?

29. אשר על כן תטען התובעת כי הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי התובעת ידעה על מכירת ביתה. בוודאי שלא עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם להראות לבית משפט נכבד זה מדוע, בנסיבות בהן כבר ברור שמסמכי מכירת הדירה זויפו כולם, יש להתעלם מהוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין ולקבוע כי הדירה נמכרה גם ללא מסמכים בכתב.

הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להראות שמחצית מהדירה שייכת לאלכסנדר:

30. טענה חילופית נוספת העלו הנתבעים והיא כי חלקו של אלכסנדר בדירה הועבר באופן פיקטיבי לתובעת, ללא כוונה אמיתית להקנות לה בעלות מלאה בדירה ולמראית עין בלבד. לפיכך, לשיטתם יש לבטל רטרואקטיבית העברה זו ולקבוע כי מחצית הדירה שייכת לאלכסנדר. ממשיכים כברת דרך נוספת הנתבעים וטוענים כי יש לקבוע שלפחות מחצית מהדירה נמכרה כדין, וכי לא נפל פגם בהערת האזהרה שנרשמה לטובתם.

יש לציין כי טענה זו הועלתה על ידי הבנק, בסעיף 15.5 לכתב ההגנה מטעמו, אך טענות דומות הועלו גם על ידי אגמי ועו"ד קרני. למען השלמת התמונה יצוין עוד כי בכתב ההגנה מטעמו לא טען הבנק כי המדובר בהעברה לשם התחמקות מנושים. טענה זו התפתחה והתגבשה במהלך הדיון בתיק לטענה לפיה אותה "מראית עין" נועדה מלכתחילה לצורך התחמקות מנושים.

31. הנה כי כן, הנתבעים מבקשים מבית משפט נכבד זה לא רק לפגוע בקניינה של התובעת, דבר שמלכתחילה יש להיות זהירים בו (ראה ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב (פורסם בנבו)). אלא לעשות זאת באמצעות צירוף בדיעבד של אלכסנדר להסכמים שמעולם לא היה צד להם, ואם לא די בכך ממשיכים וטוענים הנתבעים כי יש לפגוע בקניינה של התובעת על בסיס מסמכי מכירה שהוכחו כמזויפים.

32. הנתבעים ועו"ד קרני עשו כל שביכולתם על מנת לאתר ראיות שיבססו את טענותיהם בדבר מראית העין של העברת זכויותיו של אלכסנדר בדירה אך העלו חרס בידם.

33. לעומת זאת הראתה התובעת שלא נפל כל פגם בהעברת הזכויות אליה, וכי ההעברה בוצעה כדת וכדין:

א. התובעת הציגה כנספח לז' לכרך הנספחים העתק ממכתב העו"ס סומך רותי מיום 03/08/1998 לפיו היא מציינת כי משפחת מאור מטופלת אצלה משנת 1996 וכי עלו קשיים רבים בקשר הזוגי ביניהם ואלו הביאו להתגבשות החלטת התובעת להיפרד מבעלה. הסכם הגירושין יש לציין נחתם בשנת 1998 (נספח ב' לכרך הנספחים).

ב. התובעת הציגה כנספח ב' לכרך הנספחים את הסכם הגירושין בין הצדדים מיום 09/08/1998 אשר על פי סעיף 6א' לאותו הסכם חלקו של אלכסנדר יועבר לילדים רק בהגיעם לגיל 18. כפי שהעיד אילן מאור, כאשר נפרדו הוריו הוא היה בבית הספר היסודי, מה הטעם "להבריח" נכסים שהברחתם לכאורה תיעשה עוד שנים רבות?

ג. בעוד שהסכם הגירושין נחתם בין הצדדים בשנת 1998, הועברו זכויותיו של אלכסנדר בדירה אל התובעת ביום 14/12/06, קרוב לשמונה שנים לאחר מכן (כאמור בנסח הטאבו שצורף כנספח א' לכרך הנספחים). אם הסכם הגירושין בין בני הזוג נועד להתחמק מנושים, מדוע הועברו הזכויות רק 8 שנים לאחר מכן ? אם העברת הנכס בשנת 2006 נועדה על מנת להתחמק מנושים, מדוע טרחו בני הזוג להתגרש כביכול ולשיטת הנתבעים "פיקטיבית" 8 שנים מוקדם יותר?

ד. חלק נרחב מחקירתו של אלכסנדר יוחד בלעדית לתביעת בנק אמריקאי ישראלי בע"מ משנת 1997, ראה מוצג נ/3 שהגישו הנתבעים. לטענת הנתבעים ועו"ד קרני הסכם הגירושין "הפיקטיבי" שנחתם בשנת 1998 נועד לדבריהם לצורך הברחת זכויותיו של אלכסנדר בדירה. ואולם התובעת תטען כי טענה זו מופרכת מתחילתה ועד סופה באשר גליה מאור הייתה אחת הנתבעות בתיק, ומה תועיל להם העברת חלקו של אלכסנדר אליה. ממילא בשנת 2000 הגיעו הצדדים להסדר פשרה שעמדה בו משפחת מאור המורחבת באמצעות מכירת נכס שהיה בבעלותם. הדברים רק מלמדים היטב כי היה באפשרותם לסלק את התביעה גם בלי מכירת הדירה נשוא התיק דנן. הדברים לא מסבירים מדוע לאחר שהוסדר החוב (שכאמור היה כביכול המניע להעברת הזכויות) בשנת 2000 מועבר הנכס דווקא בשנת 2006.

ה. בתצהיר גילוי המסמכים המשלים מטעם קרני מיום 08/10/13 גילה עו"ד קרני חקירה שבוצעה על ידי "ליאור חקירות" מיום 20/02/11. בין השאר נבדקו תיקי ההוצאה לפועל של אלכסנדר שנפתחו בין התאריכים 21/01/97 ועד ליום 11/02/11. מחקירה זו עולה כי בין השנים 1997 – 1998 נפתחו 4 תיקי הוצאה לפועל כנגד אלכסנדר בסך כולל של 63,104 ₪ בסה"כ. מיום 16/03/98 ועד ליום 01/12/10 לא נפתח ולו תיק הוצאה לפועל אחד כנגדו.

ויוזכר, העברת זכויותיו של אלכסנדר נעשתה כאמור בנסח הטאבו הנ"ל ביום 14/12/06.

הנה כי כן, לא רק שסכום פעוט כ- 63,104 ₪ לא יכול להוות תמריץ להסכם גירושין והעברת זכויותיו של אלכסנדר בדירה לתובעת, אלא שבין השנים 1997 ועד דצמבר 2006 היו הזכויות בחזקתו של אלכסנדר, וניתן לראות שלא הייתה כל דחיפות בהעברת זכויותיו בדירה. אם לא די בכל זאת, במשך כיותר מ- 12 שנים לא נפתח ולו תיק הוצאה לפועל אחד כנגד אלכסנדר וממילא לא היה לו ממי להבריח את נכסיו - בכל זאת, באמצע תקופה זו, מועברות הזכויות לתובעת.

34. מהמקובץ לעיל עולה התמונה כי הסכם הגירושין נחתם בשנת 1998 והזכויות הועברו בפועל בשנת 2006, במשך 8 שנים לא הייתה כל דחיפות ב "הברחת" הזכויות כביכול, נהפוך הוא, ה- "איום" הגדול ביותר שהיה על זכויות אלו סולק בשנת 2000, באמצעות נכס אחר שהיה בבעלות משפחת מאור. בין השנים 1998 ועד דצמבר שנת 2006 לא נוספו "איומים" על זכויותיו של אלכסנדר בדירה, היינו לא נפתח תיק הוצאה לפועל חדש כנגד אלכסנדר, בפני בית משפט נכבד זה לא הובאה כל ראיה כי היו לאלכסנדר חובות אחרים בשנים אלו. בכל זאת, דווקא בשנת 2006, כאשר חובותיו הכוללים של אלכסנדר היו 3 תיקי הוצאה לפועל ע"ס כ- 63,104 ₪ בלבד – דווקא אז הועברו הזכויות לתובעת.

בשלב זה יובהר כי נסיבות העברת הזכויות דווקא במועד זה הובהרו בתצהיר העדות הראשית של התובעת (סעיף 24ח') והדברים שם מעולם לא נסתרו. אלכסנדר מעולם לא הצטייר בעיני התובעת כסלע פיננסי איתן, לפיכך כתנאי לחזרתו הביתה דרשה וקיבלה התובעת את זכויותיו בדירה, שממילא ויתר עליהם אלכסנדר לטובת הילדים בהסכם הגירושין.

למען הסר ספק והשלמת התמונה, קריסתו הכלכלית של אלכסנדר, אשר בעקבותיה נפתח תיק הפש"ר הפתוח כנגדו כיום (שנפתח ע"ס של 80,000 ₪ בלבד באמצעות בנק מזרחי) ארעה לאחר ובעקבות האירועים נשוא תיק זה בשנת 2011. דווקא לאחר שעל פי גרסתו המופרכת והמוכחשת של אגמי הועברו אליו 800,000 ₪ במזומן.

כפי שיפורט בהרחבה להלן, הוכח מעבר לכל ספק כי כספי המשכנתא הועברו לידיו של אגמי.

התובעת הוכיחה כי סכומי המשכנתא הועברו לידיו של אגמי:

35. שאלה נכבדה שעלתה שוב ושוב בתיק דנן היא לאן הגיעו לבסוף סכומי המשכנתא שהוצאו במזומן מהבנק בסך כולל של 800,000 ₪. הנתבעים ועו"ד קרני טענו כי סכומי המשכנתא הגיעו לידיה של התובעת באמצעות אלכסנדר אף לא הביאו הנתבעים ולו אבק של ראיה שהועבר סכום כלשהו, אפילו שקל אחד, לידיה של התובעת. לעומת זאת, הראיות כולן מובילות למסקנה כי היה זה אגמי וה"ה טבול ששלשלו לכיסם את כספי המשכנתא שמשכו בעזרתו של עו"ד קרני במזומן.

36. כהקדמה לדברים תטען התובעת כי קיים כשל לוגי בסיסי נוסף בטענותיהם של אגמי ועו"ד קרני בעניין העברות הכספים במזומן דווקא לאלכסנדר, ובמה דברים אמורים: הרי אגמי ועו"ד קרני טוענים בכל הזדמנות כי במועדים הרלוונטיים לתביעה זו הם סברו כי אלכסנדר חייב כספים ונושים רודפים אחריו (ראה הסיפא לסעיף 12 בתצהיר אגמי). אגמי וקרני אף פעלו רבות בתיק זה על מנת להוכיח את חוסר אמינותו של אלכסנדר לאורך כל האירועים שהובילו לעסקה האומללה דנן. מדוע אם כך, הועברו הכספים במזומן דווקא אליו ?!? מדוע עו"ד קרני, ולו רק למראית עין של זהירות, לא הזמין מעולם את התובעת (או אפילו את זו שהתחזתה לה) כדי שייראה במו עיניו כי המוכרת מקבלת את כספה במזומן ?!? הרי על אין ספור מסמכים טרחו כן להזמין אותה, מדוע על משיכת 800,000 ₪ במזומן לא ?!?

37. התובעת תטען כי מהראיות בתיק ניתן ללמוד כי היה זה אגמי אשר שלשל לכיסו את כספי המשכנתא במזומן. ככל הנראה גם טבול קיבל את חלקו. משום כך הופיע בבנק ו "צפה למרחוק" על מנת להבטיח חלק זה.

38. ראשית יובאו העובדות שאין עליהן מחלוקת:

א. כספי המשכנתא נמשכו במזומן, מחשבון הנאמנות שפתח עו"ד קרני לטובת העניין, בשני הזדמנויות:

· ביום 23/05/10 נמשך הסך של 400,000 ₪ במזומן (נספח לו'1 לכרך הנספחים) (להלן: "המשיכה הראשונה")

· ביום 30/05/10 נמשך במזומן הסך שך 392,000 ₪ (נספח לו'2 לכרך הנספחים) (להלן: "המשיכה השנייה")

ב. כל המעורבים, היינו אלכסנדר, עו"ד קרני, אגמי ושלמה טבול העידו שבאחת מהמשיכות היו כולם (כאשר שלמה טבול ממתין מחוץ לסניף הבנק) ואילו במועד המשיכה האחר היו שוב כולם, למעט שלמה טבול.

ג. עד למועד משיכת הכספים במזומן מהבנק, כספי המשכנתא היו בחשבון נאמנות של בא כוחו של אגמי, עו"ד קרני. במילים אחרות אין מחלוקת כי עד למועד משיכת הכספים במזומן הקפיד אגמי שהכספים יהיו בשליטתו. בהמשך יובהר כיצד הקפיד שהכספים במזומן יישארו בשליטתו גם לאחר שאלו הוצאו מחשבון הנאמנות של בא כוחו.

39. שלמה טבול העיד לעניין המשיכות כדלקמן:

א. בעמ' 882 שורה 7 – 15 לפרוטוקול העיד כי הוא ראה את אגמי מעביר מעטפה (אך הוא לא יודע לדבריו אם היה שם כסף).

40. אגמי העיד בחקירתו לעניין העברות הכספים כדלקמן:

א. בעמ' 1,035 שורה 4 – 13 ולעניין המשיכה הראשונה מאשר אגמי שעד שיצאו הוא ואלכסנדר מהבנק היה הכסף אצלו, ולא אצל אלכסנדר. לדבריו זה היה לבקשתו של אלכסנדר, שלא רצה שבחור כלשהו שהיה בבנק אותה שעה ייראה שהוא מושך כסף מהבנק.

ב. בעמ' 1037 שורה 2 – 7 לפרוטוקול מאשר אגמי ששטרות הכסף במשיכה הראשונה הונחו מלכתחילה בתיק שלו. על אותם דברים חוזר אגמי גם בעמ' 1042 שורה 17 – 21 לפרוטוקול:

ג. לגבי המשיכה השנייה העיד אגמי בעמ' 1,043 שורה 11 – 12 לפרוטוקול כי היה זה אלכסנדר ששם את הכסף בשקיות (להבדיל ממעטפות) והלך. בסיכום ביניים עד כה.

ד. בהמשך נשאל אגמי פעם אחר פעם מדוע נכח אגמי במעמד 2 המשיכות של כספי המשכנתא במזומן. במיוחד, כאשר לטענתו אלכסנדר בכלל הוציא ממנו כספים אלו במרמה (ראה עמ' 1,043 – 1,047 לפרוטוקול) - אגמי לא עונה על שאלה זו. כך גם נמנע אגמי מלהסביר מדוע הן בחקירתו במשטרה והן בתצהיר העדות הראשי שהגיש לבית משפט נכבד זה הוא מעולם לא מזכיר שכספי המשכנתא, בסך כולל של כ- 800,000 ₪ נמשכו בשטרות והושמו בתיק שלו (ראה עמ' 1,047 לפרוטוקול).

תצוין בשלב זה העובדה כי טבול העיד שהיו מעטפות כסף בפעם היחידה שהיה בה, אגמי העיד שהיה תיק שלו שבו שמו את כספי המשכנתא בפעם הראשונה, ו "שקיות" שבהם הונחו כספי המשכנתא בפעם השנייה.

41. עו"ד קרני העיד לעניין משיכות כספי המשכנתא כדלקמן:

א. עו"ד קרני מתאר את המשיכה הראשונה מעמ' 1,682 לפרוטוקול. בעמ' 1,683 שורה 12 – 21 לפרוטוקול ומעיד כי היה זה אגמי שיצא עם התיק עם הכסף מהבנק וכי טבול המתין להם וכולם הלכו יחדיו כאשר נפרדו ממנו.

ב. בעמ' 1,685 שורה 10- 14 מדגיש קרני שוב כי היה זה אגמי שיצא עם תיק הכסף הנ"ל מהבנק וכי הוא מעולם לא העביר את התיק לאלכסנדר.

ג. קרני נשאל לעניין עדותו של אגמי הנ"ל לפיה הסיבה שכספי המשיכה הראשונה הושמו בתיק שלו, ונשארו בתיק שלו עד שיצאו כולם מהבנק, הוא אותו אדם שהיה בבנק ואלכסנדר היה חייב לו כספים. קרני סתר מכל וכל את עדותו של אגמי והעיד שהדברים תוכננו מראש, הרי אגמי הביא תיק שלו מלכתחילה, כאמור בעמ' 1,686 שורה 1 – 10 לפרוטוקול.

ד. כשנשאל עו"ד קרני לגבי עדותו של טבול לעניין המעטפות העיד עו"ד קרני שטבול היה במשיכה הראשונה, לא השנייה, ובמשיכה זו הכספים הושמו בתיק ולא במעטפות כלל. כך גם העיד קרני שעדותו של טבול לפיה אלכסנדר לא דיבר עמו, אינה נכונה לדבריו (ראה עמ' 1687 שורה 12 – 18 לפרוטוקול):

ה. על כך שהתיק היה מלכתחילה של אגמי העיד עו"ד קרני כבר במהלך אחד הדיונים הראשונים בתיק, וראה דבריו בפרוטוקול מיום 15/01/12 בעמ' 8 שורה 7 – 13 לפרוטוקול.

ו. לעניין המשיכה השנייה, מעיד קרני ששוב, היה זה אגמי שבא מראש עם מעטפות גדולות שיכילו את שטרות הכסף, ראה האמור בעמ' 1688 שורה 14 – 21 לפרוטוקול "אגמי לא בא עם תיק, הוא בא עם מעטפות כאלה גדולות".

ואכן בהמשך בעמ' 1,689 שורה 1 – 11 שם מעיד קרני שהמעטפות מלאות השטרות שהביא אגמי מראש, היו כל הזמן אצל אגמי וכך היה עד שקרני עזב את המקום:

42. זאת ועוד: אין מחלוקת כי למרות האמור בסעיף 6ד'1 להסכם המכר מיום 07/04/10 (נספח ד' לכרך הנספחים) על פיו: "מוסכם כי אם עד למועד תשלום יתרת מכיר הדירה לא יוצאו האישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות... יופקד הסך של 150,000 ₪ בחשבון הנאמנות" ולמרות העובדה שעד למועד משיכת הכספים לא התקבלו אישורי המיסים לא ראו לנכון עו"ד קרני ו/או אגמי להשאיר בקופת הנאמנות את הסך הנ"ל. התובעת תטען ברור כשמש כי עו"ד קרני, כמו גם ה"ה הנכבד אגמי הרי ידעו כי הסכומים במלואם מועברים לאגמי, וכמה מיותר להתעכב בנסיבות אלו על סעיף 6ד'1 להסכם המכר.

43. עולה מהמקובץ לעיל:

א. עדותו של עו"ד קרני, שתיאר במדויק ובקוהרנטיות את שאירע בבנק במהלך משיכות כספי המשכנתא במזומן, מחזקת מאד את טענתו של אלכסנדר שלא קיבל לידיו את כספי המשכנתא שנמשכו מהבנק.

ב. השתיקה הרועמת של אגמי בעדותו במשטרה ובתצהירו לעניין משיכות הכספים במזומן מהבנק, חוסר הקוהרנטיות של עדותו וניסיונותיו להתחמק מלתת תשובות ישירות לשאלות שנשאל בעניין זה מלמדות ללא ספק כי אין אמת בדבריו לפיהם הוא מסר לאלכסנדר את סכומי המשיכות.

ג. אגמי מעולם לא הסביר מדוע נבחר דווקא הוא לשמש כעוזר לעו"ד קרני ולאלכסנדר למשוך את כספי המשכנתא במזומן מהבנק. לדבריו עו"ד קרני ביקש ממנו לעשות זאת, אך מעדותו של קרני עולה כאמור תמונה אחרת לפיה מלכתחילה הגיע אגמי עם תיקים ומעטפות שלו על מנת לשאת את חבילות השטרות.

44. בסופו של יום הראיות מלמדות כי היה זה אגמי שבא כאמור מלכתחילה עם תיקים ומעטפות כדי לשאת את חבילות השטרות, והיה זה אגמי שיצא מהבנק עם סכומי המשיכה, שהונחו בתוך תיק שלו במשיכה הראשונה, ובמעטפות שלו במשיכה השנייה. אין ספק כי היה זה אגמי, ששלשל לכיסו את כספי המשכנתא, פחות עמלה לה"ה טבול.

הוכח כי יוסף אגמי היה הרוח החיה מאחורי הפרשה נשוא התיק דנן:

45. פרצופו של אגמי, שהציג עצמו כקונה תמים ומן המניין, נחשף עוד לפני החקירות הנגדיות שהופנו כנגדו על ידי הצדדים. ואולם חקירותיו הנגדיות חשפו תמונה מטרידה של אדם אשר, בהיעדר מילה אחרת, גוזל וחומס ללא שמץ של נקיפות מצפון, את רכושם של קורבנותיו.

46. התובעת תטען כי היא הוכיחה כי אגמי, כמו גם עו"ד קרני, ידעו גם ידעו כי מי שחותם על החוזים נשוא התביעה דנן אינו הבעלים החוקיים של הדירה. התובעת תוסיף ותטען כי הוכיחה שמלכתחילה לא התכוון אגמי לבצע עסקת מכר דירה לגיטימית, לא יכול להיות ספק בעובדה כי אגמי, באמצעות עו"ד קרני, ערכו חוזים בהתאם לצרכיהם המשתנים ולא ממש היה משנה להם מי באמת חתם על אותם חוזים.

47. הוכח כי מערכת ההסכמים המזויפים לכשעצמה, יש בה כדי ללמד על כך שאגמי ועורך דין קרני היו מודעים לעובדה שמי שחתמה מולם, לא הייתה באמת בעלת הדירה.

התובעת תטען כי על כך ניתן ללמוד פשוט מתנאי ההסכם, אין צורך לעבור הסמכה במשפטים כמו שעבר עו"ד קרני כנראה, ואין גם צורך להיות איש עסקים ממולח כמו אגמי על מנת להגיע למסקנה שמי שחתמה בפניהם על מערכת ההסכמים בפרשה דנן לא הייתה הבעלים של הדירה.

48. להלן רק מספר דוגמאות לאמור בהסכמים אלו:

· מוכר דירה לא חותם ללא סיבה על הסכם למכר דירה בסך של 1.2 מיליון ₪ כאשר שווי הדירה הוא בין 225,000 ₪ ל- 750,000 ₪ יותר מסכום המכירה וכאשר יש ביקוש שיא לנכסים באזור. ראה סעיף 8.1 לחוות הדעת השמאית של הבנק למשכנתאות אשר צורפה כנספח ה' לכרך הנספחים.

· מוכר דירה לא מאשר כי קיבל לידיו עם חתימת הסכם המכר לדירתו (נספח ד' לכרך הנספחים) את הסך של 360,000 ₪ בעוד שאין מחלוקת שלא קיבל לידיו אגורה שחוקה אחת. מוכר דירה גם לא מסכים לקבל על עצמו תשלום עבור מס הרכישה שיוטל על הרוכש, מבלי שהוא מקבל על כך תמורה כלשהי.

· רוכש דירה ועורך דין בעסקה רגילה ולגיטימית אינם מתעלמים מהעובדה שמוצגים בפניהם 3 הסכמי שיתוף שלפחות אחד מהם התגלה כמזויף ובכל פעם חדש מבקשים מהאדם שהעביר להם את אותו חוזה מזויף להביא חוזה אחר.

· מוכר דירה לא חותם על הסכם לפיו, לפני שהוא מקבל אפילו שקל אחד כתמורה עבור דירתו, הוא שוכר את אותה דירה ומשלם עליה שנתיים מראש דמי שכירות בסך 168,000 ₪. (ראה הסכם השכירות צורף כנספח יב' לכרך הנספחים). הרי אין אפילו מחלוקת שמכספו לא שילם אגמי ולו אגורה שחוקה עבור הדירה, כאמור בעמ' 1,000 שורה 19 – 21 לפרוטוקול שם מאשר אגמי כי "כסף מזומן לא עבר בעסקה".

· מוכר דירה לא מוכר את דירתו בסכום של 1.2 מיליון ₪ ובמקביל משלם מראש סך של 75,000 ₪ עבור האופציה והזכות לרכוש אותה שוב בסך של 1.5 מיליון ₪. (חוזה אופציה אשר צורף כנספח יג'1 לכרך הנספחים).

· מוכר דירה אינו חותם על הסכם לפיו הוא מחויב לשלם לעורך דין שמעולם לא ייצג אותו את הסך של 51,040 ₪. כך גם לא משלם מוכר דירה את הסך של בדיוק 105,960 ₪ עבור: "סיועם (של אגמי י.ב) לגליה מאור ע"פ בקשתה לביצוע רכישה מידית של הדירה, נטילת המשכנתא, תשלום ריביות והוצאות בנקאיות עד למימוש האופציה אם תמומש וטיפול בכל הנ"ל" (סעיף 5א' – ב' להסכם מסגרת אשר צורף כנספח יד' לכרך הנספחים).

· אדם לא חותם על הסכם למכירת דירתו ביום 07/04/10 (נספח ד' לכרך הנספחים) ומבלי שהוא מקבל אפילו שקל כתמורה הוא מסכים לחתום 3 חודשים לאחר מכן, ביום 27/07/10 על "חוזה פינוי בהסכמה" מדירתו (נספח טו' לכרך הנספחים). למען הסר ספק, אגמי ובא כוחו עו"ד קרני לא טרחו אפילו לכתוב באותו חוזה פינוי כי המוכרת קיבלה לידיה את כספי המשכנתא במזומן.

קיימות דוגמאות נוספות במערכת החוזים המוזרה והאבסורדית נשוא התיק דנן ואולם התובעת תטען כי די באלו על מנת ללמוד כי ה"ה אגמי וקרני ידעו היטב היטב כי עסקת המכר שקרית מתחילתה ועד סופה. התובעת תוסיף ותטען כי אין כאן מחדל בדמות עצימת עיניים. עוצמת האבסורד בחוזים הללו והעובדה שגם אגמי וגם קרני נתקלו בחוזה שהיה ידוע להם שהוא מזויף, אינה מותירה מקום לתת לשניהם ליהנות מהספק בעניין זה.

אגמי ועו"ד קרני לא "נולדו אתמול", כפי שהם מנסים לתאר עצמם, המדובר במלווה בריבית ממולח ובעורך דין מנוסה מאד. שניהם ידעו בידיעה מלאה ובעיניים פקוחות לרווחה שמי שחותמת על מערכת הסכמים אלו אינה הבעלים של הדירה.

49. אגמי ניסה להונות ולגזול נכסי מקרקעין של אחרים:

בחקירתו הנגדית סיפר אגמי על עסקאות דומות שביצע עם בעלי נכסים אחרים, וכמה מרוצים היו אותם בעלי נכסים מההזדמנות לעשות עסקים עמו. ואולם, כבר במהלך הדיון בתיק דנן התברר כי דבריו אינם מדויקים, בלשון המעטה. כבר במהלך הדיון היה ברור שלפחות בעל נכס נוסף הגיש תביעה לביטול הסכם המכר עמו.

א. התיק בעניין הגב' מרים הרוש הוגש בהסכמת הצדדים כמוצג /13 הגב' מרים הרוש עברה בדיוק את אותה מערכת הסכמים, כמו בפרשה נשוא התיק דנן. המדובר בתובעת, אשר הגישה גם היא תביעה לביטול מערכת שלמה של הסכמים דומים להפליא למערכת ההסכמים כאן. גם בתיק זה היה מעורב לא אחר מאשר עורך דין אגמי, גם בתיק זה דאג אגמי שכספי המשכנתא שנמשכו מבנק ירושלים יועברו לכיסו, ולא לכיסה של המוכרת (ראה "הוראות לנאמנים מיום 15/12/11 ומיום 05/01/12 והוראה נוספת מיום 05/01/12 המלמדים כי כספי המשכנתא שהתקבלו בעסקה של הרוש מבנק ירושלים לצורך רכישת הדירה של הרוש הועברו דווקא אל אגמי דרך חברת אגמי השקעות ודרך חברת לד לייט)

בסופו של יום ובהסכמה, בוטלה עסקת המכר עם מרים הרוש כאמור במסמכים אשר צורפו לתיק דנן כאמור לעיל.

ב. במהלך הדיונים בתיק, פנה אל הח"מ עורך דין שמייצג תיק נוסף כנגד אגמי, וסיפר סיפור שנשמע מוכר. הדברים באו לידי ביטוי בתא (ת"א) 11089-09-15 גליה ירושלמי נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (18.10.2015), במסגרת החלטה שהגישה התובעת גליה ירושלמי לסעדים זמניים:

"מעדות זו של מר יוסי אגמי מתבררת תמונה לפיה בבסיס ההתקשרות בין המבקשים לבין המשיבה עמדה כוונה להתקשר בהסכם הלוואה בסכום לו נזקקו המבקשים, ובשל המגבלות שעמדו בפני הצדדים להעמדת החנות כבטוחה, בין היתר בשל המשכנתה שרבצה על החנות, פעלה המשיבה לפרוע את המשכנתה ולערוך את הסכמי המכר וההלוואה. עוד עולה מעדותו של מר יוסי אגמי, שהתמורה בעד החנות נקבעה בהתאם לסכום מזומן שהעבירה למבקשים או לבנם בצירוף הסכום ששילמה לפירעון המשכנתה. דהיינו, התמורה שנקבעה בהסכם המכר אינה בהכרח משקפת את שווי החנות. מכל אלה נראה לכאורה כי מכלול ההסכמים שנכרתו בין הצדדים משקפים הסכם הלוואה ולא הסכמי מכר ושכירות.

די באמור עד כאן כדי לקבוע שהמבקשים עמדו בנטל להראות סיכוי לביטול הסכם המכר." (ההדגשה אינה במקור)

תיק זה יש לציין עדיין מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ג. תיק נוסף ובו דרישה לבטל הסכם מכר עליו חתום אגמי הינו תיק מס' ה"פ 14282-12-15 (מחוזי מרכז) רומם נ' אגמי. בסופו של יום גם בתיק זה ביטל בית המשפט (בהסכמת הצדדים) הסכם מכר דירה והערות אזהרה לטובת אגמי.

50. עולה מהמקובץ לעיל כי לא פחות מ- 4 תובענות (כולל התיק דנן) הוגשו כנגד אגמי לביטול הסכמי מכר שהוא היה צד להם. מלבד הברור מאליו, לפיו אגמי עשה לעצמו הרגל לנסות ולגזול את רכושם של אחרים – ברור עתה מעבר לכל ספק כי אגמי אינו "רוכש תמים". מערכת ההסכמים שהוא רקח בתיק דנן, כמו בתיקים אחרים שנידונו במערכת בתי המשפט כאמור לעיל, נועדה מראשיתה ועד סופה כמסווה לתרגיל מרמה ועוקץ שביצע אגמי על התובעת ועל הבנק בהתאמה.

51. אגמי הודה כי נטען כנגדו לא פעם בבית המשפט כי הוא איים על לקוחותיו שהלוו ממנו כספים וכי הוא זייף מסמכים.

ראה בעניין זה את עדותו מעמ' 952 – 959 לפרוטוקול לפיהם מאשר אגמי שנטען כלפיו במסגרת הליכים בפני ערכאות בית המשפט כי הוא איים על לקוחותיו וכי הוא זייף מסמכים.

52. אגמי הסתיר את חלקו של שלמה טבול בעסקה נשוא התיק דנן:

א. מעיון בתצהירו של אגמי נפקד שמו של שלמי טבול. המעיין בתצהירו יכול היה לטעות כי אין אדם כזה בשם שלמה טבול ושאין לו קשר לעסקה. אגמי מזכיר את טבול בסוף תצהירו, סעיף 29, שם הוא טוען שבניגוד לטענת התובעת טבול אינו שותף שלו ושאין לו לאגמי כל חוב כלפיו. ראה גם עדותו בעמ' 1,018 שורה 12 לפרוטוקול לפיה "אני לא מכיר שום מעורבות של שלמי טבול בעסקה הזו..": את אותם דברים מציין גם בית המשפט הנכבד בעמ' 1,025 שורה 1 – 2 לפרוטוקול: "מה שיוצא מהתצהיר שלך, שאתה בכלל לא מכיר את מר טבול, בכלל לא, כלום. "

ב. ואולם מהעדויות בתיק עולה כי טבול היה ציר מרכזי שסביבו נרקמה העסקה נשוא התיק דנן ואגמי היה עד למעורבות פעילה זו, על כל שלביה. עצם ניסיונותיהם, ההדדיים יש לומר, של אגמי וטבול להרחיק את עצמם זה מזה מלמדים דווקא על הקשר ההדוק ביניהם ועל שיתוף הפעולה ביניהם, הן במהלך האירועים נשוא התובענה והן לאחר הגשת התביעה.

ג. להלן הנסיבות לעניין שלומי טבול אותן הסתיר אגמי בתצהירו:

· אגמי מסתיר מתצהירו את העובדה ששלמה טבול ואלכסנדר נפגשו אצלו במשרד. ראה עדותו בעמ' 962 שורה 19-21 לפרוטוקול. וראה גם עדותו בעמ' 1,018 שורה לפרוטוקול: "כן, הוא ושלומי הכירו אצלי במשרד"

· אגמי מסתיר מתצהירו את העובדה ששלמה טבול היה במועד שבו בא אגמי לראות את הדירה, כאמור בעדותו בעמ' 1,021 שורה לפרוטוקול.

· למרות שבסעיף 9 לתצהירו מצהיר אגמי לעניין יום חתימת הסכם המכר הוא מסתיר את העובדה שביום 06/04/10 שלמי טבול נכח במועד חתימת ההסכם, בנוכחותו של אגמי. ראה סעיפים 6 – 8 לתצהיר עו"ד קרני אשר מאשר שהוא אף צילם את תעודת הזהות של טבול.

· אגמי מסתיר מתצהירו ששלומי טבול היה איתו, אצל עו"ד קרני, כאשר הודיע לשניהם קרני שלא התקבלה תשובה מעורך דין ביטון על הפקס שמבקש ממנו לרשום הערת אזהרה על פי הסכם השיתוף (ראה סעיף 34 לתצהיר קרני).

· אגמי מסתיר מתצהירו את העובדה ששלומי טבול היה בבנק במועד המשיכה הראשונה של כספי המשכנתא.

· אגמי אף מסתיר מתצהירו את העובדה שלאחר הגשת התביעה, ביום 01/03/11 נפגשו הוא וטבול אצל עו"ד קרני לדון בתביעה שהגישה התובעת (ראה סעיף 43 לתצהיר עו"ד קרני).

· אגמי הסתיר מתצהירו את העובדה שכאשר נאמר לו על ידי עו"ד קרני שבני הזוג זיסו (שכיניהם של התובעת) לא חתמו על הסכם השיתוף – היה שם גם ה"ה הנכבד טבול. אגמי נשאל בעניין הזה כמה וכמה פעמים, ואולם במשך 2 עמודי חקירה (עמ' 1,029 – 1,030 לפרוטוקול) הוא מתחמק בעקביות מתשובה ישירה לשאלה זו.

· אגמי אשר טוען במשטרה בפירוש ששלומי טבול פעל גם הוא כביכול לרמות אותו (עמ' 2 שורה 36 לחקירתו שצורפה כמוצג ת/12) נמנע כאמור מלהזכיר את הדברים בתצהיר העדות הראשית שהגיש לבית משפט נכבד זה.

ד. מהמקובץ לעיל עולה התמונה לפיה לא רק שטבול היה שותף פעיל ומרכזי ברכישת הדירה שאגמי טוען שהיה רוכש "תמים" בה, אלא שאגמי הסתיר בכוונה את מעורבותו.

ה. אגמי לא השיב מעולם על השאלה מדוע הסתיר את מעורבותו של טבול ברכישת הדירה, גם לא לשאלות בית המשפט. למעשה ניסה בית המשפט לקבל תשובה לשאלה זו לאורך 4 עמודי פרוטוקול (עמ' 1,023 – 1,027) אך אגמי, כפי שעשה לאורך כל עדותו, התחמק ממענה ישיר לשאלות בית המשפט. בדומה לאגמי, גם שלמה טבול ניסה להסתיר את מעורבותו בעסקה דנן.

ו. התובעת תטען כי הסיבה היחידה להסתרת מעורבותו של טבול על ידי אגמי ועל ידי טבול בעצמו פשוטה – מעורבותו של טבול בעסקה הייתה כה מרכזית ואינטנסיבית שלא ניתן להתחמק מן השאלה "מה יצא לו מזה ?!?"

התובעת תטען כי על השאלה, מה יצא לטבול מזה?, ענה עו"ד קרני. כאמור לעיל לפיו במשיכה הראשונה טבול עזב עם אלכסנדר ואגמי את הבנק, כאשר בידיו של אגמי 400,000 ₪ במזומן מכספי המשכנתא. אין הרי כבר ספק כי טבול היה שותף מלא לעסקה. אין גם מנוס כי טבול קיבל את חלקו מהכספים שנמשכו במשיכה זו. ככל הנראה חלקו היה לא פחות מ- 200,000 ₪.

עו"ד קרני העיד על סכום זה בעמ' 1,693 שורה 14 – 20 לחקירתו הנגדית "אבל נחתם כנראה אני רואה פקס של30 למאי 200,000 שקל במזומן, אמרתי לו הכסף שאתה נתת לו כאן, זה לא אין לזה קשר לכסף שנמכר? "

מהדברים עולה בבירור התמונה לפיה גם קרני, בדיעבד הבין כי כל עניין ההסכם שחתם עליו טבול עם אלכסנדר היה לעניין אותו כסף שקיבל במזומן מכספי המשכנתא שהוצאו מהבנק.

עדותו וחלקו של שלמה טבול / אבוטבול בעסקה:

53. שלמה טבול, אשר הגיע לעדות רק לאחר שבית משפט נכבד זה הוציא צו הבאה נגדו, הודיע מיד לשאלת בית המשפט כי אין לו שום קשר עם העסקה נשוא התיק דנן, כאמור בעמ' 834 שורה 10 – 15 לפרוטוקול. ואולם, במהלך עדותו התברר כי הוא לא אמר אמת ולאט לאט נחשפו עוד ועוד אירועים הקשורים לעסקה נשוא התיק דנן בהם היה נוכח טבול שאינם מסתדרים עם עדותו כי לא היה לו דבר וחצי דבר עם עסקת המכר דנן:

· היה זה טבול שהפנה את אלכסנדר לעו"ד ביטון, ראה האמור בעמ' 842 שורה 2 – 6 לפרוטוקול.

· היה זה טבול, שנפגש עם עו"ד קרני ב- 01/03/11 בנוכחות אגמי על מנת לגבש עמדה בעניין התביעה שהגישה התובעת, ראה עמ' 848 שורה 19 – 20 לפרוטוקול. ובהמשך, לעניין נוכחותו של אגמי באותה פגישה, בעמ' 849 שורה 15 – 16 לפרוטוקול לשאלת בית המשפט: "בפגישה היה גם יוסי אגמי? ת. כן היה גם יוסי אגמי."

· טבול היה בדירה שעה שיוסי בא לראות אותה בפעם הראשונה, כאמור בעמ' 853 שורה 1 – 7 לפרוטוקול שוב לשאלת בית המשפט: אתה היית כשהוא בא לראות את הדירה? ת. אני הייתי כשהוא בא לראות את הדירה".

· טבול מאשר כי הייתה פגישה נוספת בינו לבין אגמי ואלכסנדר בבית קפה. ראה עמ' 852 שורה 9 – 13 לפרוטוקול. בהמשך בעמ' 857 שורה 1 מאשר טבול כי פגישה זו הייתה אחרי הפגישה בדירה.

· טבול מאשר "שהיה בבניין" במעמד 2 חתימות של אלכסנדר עם מי שהתחזתה כתובעת. ראה עמ' 858 שורה 4 – 9 לפרוטוקול.

· בעמ' 860 שורה 18 – 21 לפרוטוקול מאשר טבול, לשאלת בית המשפט, שהוא הגיע גם לחתימה אצל עו"ד ביטון בעניין חתימת התובעת על הסכם השיתוף.

· עוד מעיד טבול שהוא היה זה שאמר לקרני שלא ניתן להתקדם בעסקה ולרשום הערת אזהרה, מאחר ובני הזוג גרין (שכניהם של התובעת שהעידו שלא היה ולא נברא הסכם שיתוף עמם), לא מסכימים לחתום על ההסכמים לפני שייפרעו השיקים שכביכול הועברו אליהם. ראה בעמ' 883 – 884 ובעמ' 885 שורה 1 – 8 לפרוטוקול

בהמשך מעיד עו"ד טבול על עניינים נוספים שהיה מעורב בהם, כמו הפנית אלכסנדר לעו"ד יוני רן שיאשר את החתימה על אחד מהסכמי השיתוף המזויפים עם בני הזוג גרין (עמ' 901 שורה 10 – 13 לפרוטוקול). בסופו של יום עדותו של טבול ועדותו של אגמי, כמו גם עדותו של עו"ד קרני מלמדים על מעורבות קריטית של מר שלמי טבול בעסקה נשוא התיק דנן.

54. ושוב עולה השאלה, מה יצא לו לטבול מהסיפור הזה? ושוב תשיב התובעת כי בהיעדר הסבר אחר שהציע טבול לשאלות הח"מ, וגם לשאלות בית המשפט, עולה ההסבר הברור מאליו: טבול היה שותף לעסקה עם אגמי וקיבל עבור עסקה זו את חלקו בסך 200,000 ₪. טבול הגיע לבנק במהלך משיכת כספי המשכנתא הראשונה כדי לקבל את חלקו בעסקה. כאמור לעיל קרני עובדה היא שאגמי, אלכסנדר וטבול עזבו יחד את הבנק כאשר הכספים נמצאים עדיין בתיק של אגמי ובידיו.

55. כאן המקום להתייחס לעדותו של שלמי טבול לפיה התובעת הייתה שותפה לבקשת אלכסנדר למכירת הדירה. זוהי בעצם העדות היחידה שמקשרת בצורה כלשהי את התובעת למכירת הדירה.

ואולם יוזכרו עניינים אלו שאמר טבול בעצמו:

· בעמ' 853 שורה 20 - 21 מאשר טבול שגליה לא ראתה את יוסי אגמי כאשר הוא בא לראות את הדירה.

· טבול אף מאשר בעמ' 855 שורה 13 – 16 לפרוטוקול כי אלכסנדר לא דיבר עמו על "דברים שהוא היה מדבר איתי עליהם" בנוכחות אשתו:

· טבול אף הודה במהלך חקירתו כי הוא פגש את אגמי, והשניים דיברו בקשר לתיק דנן, כאמור בעמ' 844 שורה 1 – 5 לפרוטוקול. בהמשך מעיד טבול כי הוא ואגמי לא דיברו כמעט על התיק דנן, ואולם נוכח מעורבותו, כפי שבאה לידי ביטוי כאמור לעיל, נוכח עניינו של אגמי בתיק ונוכח ניסיונותיהם הנואשים והכושלים של השניים להרחיק את טבול מהפרשה דנן, קשה להאמין שלא שוחחו בפרוטרוט בעניין תיק זה.

במאמר מוסגר ייאמר כי מעניין לראות שבעדותו הנ"ל מציין שוב טבול, בפעם השנייה, כי "לא קיבלתי תיווך", זאת למרות שהוא מעולם לא נשאל בעניין זה.

56. הנה כי כן, בעוד טבול מנסה מצד לקשר את התובעת לעסקה דנן ולידיעתה, מצד שני הוא מעיד על כך שלא הייתה דרך בה היא יכולה הייתה לדעת על המכירה. למרות שלדבריו ביקשה למכור את הדירה, היא לא הייתה כאשר יוסי בא לראות את הדירה ואלכסנדר מעולם לא דיבר על הדברים לידה. זאת ועוד, הדברים שאמר לפיהם הוא ראה את התובעת במשרדו של עו"ד ביטון סותרים את דבריו של ביטון בעצמו שהעיד כאמור לעיל כי הייתה זו אילנה שהייתה במשרדו ולא התובעת (עמ' 636 שורה 1 – 11 לפרוטוקול).

57. בעניין זה יופנה בית המשפט לעימות שהרשה באדיבותו בית המשפט שיתקיים בין התובעת לטבול מעמ' 942 שורה 19 ועד לעמ' 946 שורה 10 לפרוטוקול. למרות כל ההאשמות שהטיחה בו התובעת, מר שלמה טבול, שככל הנראה טיפת מצפון נשארה חבויה עמוק עמוק בליבו – לא מעז להסתכל בפניה ולומר לה שהוא זוכר שאי פעם דיברה אתו על מכירת הדירה. לאחר מכן, ורק לשאלת בית המשפט הספציפית משיב על כך בחיוב טבול, כפי שעשה קודם – אך בפניה של התובעת, ולמרות שניתנו לו כמה וכמה הזדמנויות לא מצליח טבול לענות בחיוב על שאלה זו.

58. בסיכומם של דברים, אין ספק כי עדותו של שלמה טבול, רובה ככולה אינה אמת. הסתרת פרטים, חוסר הקוהרנטיות, הסתירה שבין עדותו לבין עדים אחרים והתחמקותו מלכתחילה להופיע בבית המשפט מלמדים על כך כאלף עדים.

59. טבול או אבוטבול?

א. אלכסנדר הצהיר פעם אחר פעם כי הסיבה שעשה מה שעשה הייתה כי הוא הרגיש מאוים. לדבריו שלמה טבול הציג עצמו בפניו כ שלמה אבוטבול, מאותה משפחת פשע ידועה מנתניה וזוהי הסיבה מדוע הוא הסכים לעשות את מה שעשה.

ב. בנו של אלכסנדר, מר אילן מאור העיד לעניין הצגתו של טבול כאבוטבול וסיפר בעדותו גם הוא על ידיעתו המוחלטת כי האדם שביקר בביתו הציג עצמו כאבוטבול.

ג. ניתן גם לראות מעדותו של מר שלמה טבול כי לא ניתן להסביר את שהותו של שלמה טבול בביתם של מאור, כל יום במשך תקופה כה ארוכה. ההסבר שנתן טבול לפיו המדובר היה ב- 35,000 ₪ אינה מסתדרת עם ביקורים כה אינטנסיביים בביתם של מאור. עובדה זו גם לא מסתדרת עם עדותו של טבול שנראה היה אדיש לאותם 35,000 ₪ שלא התקבלו אצלו חזרה מעולם. בית המשפט אף התייחס לעניין זה בעמ'
עמ' 877 שורה 1 – 5 לפרוטוקול "אז עם כל הכבוד הזה לסכום הזה של 35,000 ₪, אי אפשר לזלזל בסכום הזה, אבל בכל זאת, זה נראה לך סביר שבשביל הסכום הזה אתה תהיה אצלו 3 פעמים בשבוע? תראה מה ההשקעה שלך, וכו? ת. כבוד השופט. כ.ה אטדגי: אולי בכל זאת זה היה לעניינים אחרים?"

ד. במהלך הדיון בתיק ובמסגרת הראיות שהוצגו עלה השם "אבוטבול" כמה וכמה פעמים, שלא על ידי אלכסנדר:

· ראה מכתבו של עו"ד ביטון מיום 06/06/11 אשר צורף כנספח י' לתצהיר העדות הראשית מטעם אגמי שבו מתייחס עו"ד ביטון בסעיף 2 למכתבו למר שלמה טבול כמר "שלומי אבוטבול (טבול)". ייטען הטוען כי המדובר בטעות דפוס ואולם עצם העלאת השם "טבול" בסוגריים בסמוך למלה "אבוטבול" ועצם העובדה שגם בסעיף 3 מתייחס עו"ד ביטון לשלמה בשם אבוטבול שוב פוסלים טענה זו. בית המשפט אף שאל את טבול מדוע מכנה אותו עו"ד ביטון "אבוטבול" בעמ' 940 שורה 1 – 4 לפרוטוקול. טבול, יש להדגיש, לא ידע לענות על שאלת בית המשפט.

· גם אגמי מתייחס בסעיף 15 לתצהירו לאותו מכתב ומכנה את טבול בשם "אבוטבול". גם אגמי בעצמו מצהיר כי היה זה מר אבוטבול שהתייצב במשרדו של עו"ד ביטון כאמור באותו מכתב של ביטון מיום 06/06/11 הנ"ל. בית המשפט שאל גם את אגמי בעניין זה בעמ' 1,024 שורה 10 – 17 לפרוטוקול. גם אגמי לא ידע לענות לבית המשפט הנכבד על שאלות אלו.

60. לסיכומו של עניין זה, עדותם של אלכסנדר ואילן מאור בדבר התחזותו של שלמה טבול לשלמה אבוטבול לא רק שלא נסתרה, אלא שחוזקה באמצעות מכתב שבמקרה התגלה על ידי אגמי שהתייחס גם הוא בתצהירו לשלמה כ "אבוטבול" ולא "טבול".

61. לעניין האיומים שנטענו על ידי אלכסנדר: כאשר מתבוננים על הנסיבות ומגיעים למסקנה כי טבול ואגמי פעלו בשיתוף פעולה מלא על מנת לרמות את התובעת, נשאלת השאלה בדבר המוטיבציה של אלכסנדר לשתף עמם גם הוא פעולה. הרי כאמור לעיל, כל הראיות בתיק מלמדות כי היו אלו אגמי וטבול שנהנו מכספי המשכנתא שהועברו לידיו של אגמי במזומן (למעט כ- 60,000 ₪ שכ"ט של עו"ד קלמן קרני).

התובעים הציגו בפני בית המשפט תיאוריה פנטסטית לפיה אלכסנדר היה חייב מאות אלפי שקלים לאדם בשם יורקביץ וזוהי הייתה המוטיבציה שלו עשות את מה שעשה. ואולם כאמור לעיל, רועמת מאד העובדה שדווקא את אותו יורקביץ נמנעו התובעים מלהזמין לעדות. זאת ועוד, בעוד שעו"ד קלמן דאג לבצע חקירה כלכלית על אלכסנדר, דווקא סכום זה של מאות אלפי שקלים חוב, לא ניתן לאתר בחקירה זו.

עדותו של מר יואב רגב:

62. כמו עדותו של שלמה טבול שהעיד בעניינה של התובעת בשמו של יוסף אגמי (גם אם סירב להודות בכך), כך עדותו של מר יואב רגב, שהעיד מטעמו של עו"ד קלמן קרני. כמו אגמי, כך עו"ד קרני השאיר "עמומה" את התשובה מי הייתה זו שחתמה בפניהם. כמו אגמי, שהביא את טבול שיעיד "בוודאות" לעניין זיהויה של התובעת במקומו, כך קרני הביא בתורו את מר יואב רגב שיעיד גם הוא "בוודאות" לעניין זיהויה של התובעת, במקומו.

63. מר רגב, שהינו עוזרו של עו"ד קרני זה עשרות שנים הסכים להעיד את מה שעו"ד קרני לא העז להעיד. וכך, בעוד שהוא אומר במפורש כי ראה את מי שבאה לחתום בפני עו"ד קרני רק לכמה שניות הוא מזהה את התובעת לאחר כמה שנים בוודאות, כזו שבאה לחתום בפני הבוס שלו, עו"ד קלמן קרני, כאמור בעמ' 1,797 שורה 8 – 10 לפרוטוקול וכמענה לשאלת בית המשפט: "חמש וחצי שנים עברו מאז ראיתי אותה לשניות ספורות..."

64. כך גם בעמ' 1,800 שורה 18 – 20 לפרוטוקול מודה העד כי הוא אינו יכול להבחין האם הוא מזהה את התובעת מלפני שנים, כאשר ראה אותה לכמה שניות או על פי החומר בתיק דנן, שהוא עיין בו במסגרת עבודתו אצל עו"ד קרני: "אני קשה לי להגיד איפה, איפה נכנס הזיהוי שלי מאז מלפני חמש וחצי שנים לבין, לבין מה שראיתי במהלך השנים כחומר במשרד..." הנה כי כן, מודה העד בעצמו כי הוא אינו בטוח מה המקור לזיהוי התובעת וייתכן כי הוא מזהה אותה על פי החומר שראה במשרד.

65. ראה גם עדותו בעמ' 1,815 שורה 9- 14 לפרוטוקול בעניין אותה אחת שבאה לחתום בפני עו"ד קרני שם הוא היחיד שמציין שמי שהופיעה במשרדו של קרני לא הרכיבה משקפי שמש ולא היה לא כובע גדול. ואולם הדברים סותרים הן את עדותו של אגמי בחקירתו במשטרה (מוצג ת/12) שהעיד בעמ' 2 לחקירתו, שורה 30: "אילנה גוב ישבה בכל המעמדים של חתימת ההסכם כאשר היא עם כובע ומשכפיים כהים ומכונסת בתוך עצמה ככל הנראה עו"ד קרני לא הבחין שלא מדובר באותה אישה" למעשה גם עו"ד קרני העיד בדיוק את אותם דברים בחקירתו.

66. זאת ועוד, כעולה מחקירתו הנגדית מעמ' 1826 – 1832 עולה כי הוא לא זוכר דבר מלבד זיהויה הוודאי כביכול של התובעת. זכרונו של העד בוגד בו בכל שאלה אחרת מלבד העובדה שלאחר כמה שניות בהן ראה את מי שבאה לחתום בפניו הוא מזהה "בוודאות" את התובעת.

67. לבסוף יצוין כי למרות שהעד היה מעורה בפרטי התיק, ולמרות שלדבריו כאמור הוא ראה תמונות של התובעת בתיק – הוא נמנע מלציין בתצהירו כי הוא מזהה את התובעת, לפחות על פי התמונות, כאשה שבאה לחתום בפניו. גם עורך דין קרני נמנע מלציין בתצהיר שהגיש מטעמו כי עובד במשרדו זוכר ומזהה בוודאות כה רבה את התובעת כזו שבאה לחתום בפניו.

התובעת תטען כי בנסיבות המתוארות לעיל, משקל עדותו של מא רגב, אפסית.

הודעת צד ג' שהגיש אגמי כנגד התובעת:

68. למעשה, דומה מהאמור בחקירתו הנגדית של עו"ד קרני ומהראיות בתיק כי מלכתחילה לא הייתה להודעה זו על מה שתתבסס.

69. עו"ד קרני הגיש הודעה זו תוך שהוא טוען בה טענות מן הפה אל החוץ ומבלי שיש ולו רמז של ראיה לדברים שם.

70. זאת ועוד, ממילא הוכח כי התובעת מעולם לא חתמה ולו על מסמך אחד בפניו, כך גם חוות דעת שהגיש עו"ד קרני מבלי שהזמין את עורכה משקלה אפסי. ואם כך על מה מתבססת הודעתו המופרכת?

71. בנסיבות אלו, יתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את הודעתו של קרני כנגד התובעת, תוך חיובו בהוצאותיה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

סיכומם של דברים:

72. התובעת תטען כי מהמקובץ לעיל עולה תמונה ברורה לפיה התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה כי מעולם לא חתמה על מסמכי העברת הדירה, לא ידעה על העברת הדירה וכי העברת זכויותיו של אלכסנדר על פי הסכם הגירושין משנת 1998 שבוצע בשנת 2006 נעשתה כדין.

73. התובעת הוכיחה כי ה"ה הנכבד אגמי אינו רוכש תמים בעסקה האומללה דנן אלא היה הרוח החיה מאחורי הפעלתם של אלכסנדר, שלמי טבול ואילנה גוב גרמה. אגמי אינו אדם תמים מן הישוב אלא מלווה בריבית מתוחכם, שלא בוחל בדבר על מנת להגדיל את הונו והוא רומס לצורך כך את קורבנות שהגיעו לפתח דלתו מיואשים להלוואה. מר אגמי חתם במועדים הרלוונטיים לתביעה על חוזים דומים אחרים, שרובם סיימו את דרכם בבתי המשפט כמפורט לעיל. אגמי הסתיר פרטים חיוניים מבית משפט נכבד זה ורק כאשר לא נותרה לו ברירה, הודה בהם. במיוחד הסתיר אגמי את הקשר ההדוק שהיה לו עם ה"ה שלמה טבול במהלך העסקה נשוא התיק דנן ולא בכדי – אגמי וטבול היו שותפים מלאים במרמה והעוקץ כנגד התובעת והבנק.

74. התובעת תטען כי תוכנית המרמה והעוקץ של אגמי וטבול התאפשרה בידיעה ו/או ברשלנות ברמה הגבוהה ביותר של עו"ד קלמן קרני. למרבה הצער ועל פי הראיות בתיק, הכף נוטה בבירור יותר לכיוון של ידיעה ברורה של עו"ד קלמן קרני שהעסקה דנן אינה כשרה מאשר לכיוון של רשלנות. התובעת תטען כי אפילו סטודנט שנה ראשונה בלימודי המשפטים היה יכול להבחין שמשהו בעסקה זו אינו כשורה, כל שכן עו"ד מנוסה כעו"ד קלמן קרני.

75. לעניינו של הבנק, אכן כעולה מהראיות בתיק דנן אשר פורטו לעיל ומהראיות שיפרט בוודאי הבנק כי העוקץ שביצע אגמי, כוון גם כנגד הבנק לצורך העברת כספי המשכנתא במזומן לכיסו. ואולם במהלך הדיון בתיק, בוודאי התברר לבנק כי התובעת אינה קשורה לעסקה האומללה דנן, וראוי היה שבנסיבות אלו יודיע הבנק, ולו מתוקף חובת ההגינות המוגברת המוטלת עליו, כי הוא מוותר על רישום הערת האזהרה לטובתו. למרבה הצער נמנע מלעשות כן הבנק והדבר היה חוסך ללא ספק התדיינות רבה ומיותרת בתיק.

76. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את תובענת התובעת ולהורות על בטלות ההסכמים המזויפים שנחתמו לצורך העברת דירתה לאגמי. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול הערות האזהרה על הדירה שנרשמו לטובת אגמי והבנק.

לעניין ההוצאות יתבקש בית המשפט הנכבד להתחשב בעובדה שתביעה זו הוגשה במקורה כהמרצת פתיחה לביטול הסכמים מזויפים על כל המשתמע מכך, לרבות דרך דיון קצרה ופשוטה לקביעה האם ההסכמים שנחתמו אותנטיים או לא. הנתבעים, ועו"ד קרני הכבידו שלא לצורך על התובעת וגרמו לה הוצאות אדירות בהיקפן לצורך ניהול התביעה דנן.

לפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את אגמי, הבנק ועו"ד קרני שהגיש הודעת צד ג' כנגדה בהוצאות התובעת הריאליות, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×