צור קשר

  • כתבי טענות הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

סיכומים - התנגדות לביצוע שטר

4.75 1 1 1 1 1 (4 Votes)

המדובר בתובענה על בסיס המחאות שמסרה מרשתנו בשל עסקת יסוד שערכה הנתבעת עם חברה בע"מ. מעולם לא נטען ע"י הנתבעת שלמרשתנו היה קשר כלשהו לעסקת יסוד זו. ההמחאות חוללו, ההמחאות הראשונות מחמת א.כ.מ ואלו שאחריהן מסיבת א.כ.מ + ניתנה הוראת ביטול. הנתבעת, למרות ניסיונותיה הנואשים, לא הצליחה לקשר בין מעשה "המרמה" לכאורה של החברה לבין מרשתנו. יודגש כי למרות התייחסותה של הנתבעת לכל אורך הדרך למערכת היחסים שבין הנתבעת לבין החברה אין בעובדות, טענות, השערות, הנחות וכיו"ב עניינים בין הנתבעת לחברה בכדי להשליך על ענייננו. זאת ועוד, עובדה שאין לגביה מחלוקת היא שגם לגישת הנתבעת אותם מעשי "מרמה" כביכול של החברה אירעו יותר מחצי שנה לאחר סיחור ההמחאות למרשתנו, בהסכמת הנתבעת.



מבוא:

1. המדובר בתובענה על בסיס המחאות שמסרה הנתבעת בשל עסקת יסוד שערכה עם חברת סייבר קפה (להלן: "סייבר") כאשר מעולם לא נטען ע"י הנתבעת שלתובעת היה קשר כלשהו לעסקת יסוד זו. ההמחאות חוללו, ההמחאות הראשונות מחמת א.כ.מ ואלו שאחריהן מסיבת א.כ.מ + ניתנה הוראת ביטול.

2. הנתבעת, למרות ניסיונותיה הנואשים, לא הצליחה לקשר בין מעשה "המרמה" לכאורה של סייבר לבין התובעת. יודגש כי למרות התייחסותה של הנתבעת לכל אורך הדרך למערכת היחסים שבין הנתבעת לבין סייבר אין בעובדות, טענות, השערות, הנחות וכיו"ב עניינים בין הנתבעת לסייבר בכדי להשליך על ענייננו. זאת ועוד, עובדה שאין לגביה מחלוקת היא שגם לגישת הנתבעת אותם מעשי "מרמה" כביכול של סייבר אירעו יותר מחצי שנה לאחר סיחור ההמחאות לתובעת, בהסכמת הנתבעת (רישום ההמחאות לפקודתה של התובעת מהווה הסכמה שכזו מכללא). עוד יודגש כי סיכומיה של התובעת גדושים בטענות חדשות המהוות הרחבת חזית שאינה מותרת (למען הסר ספק אין המדובר רק בתגובתה לאמור בתצהירה של התובעת).

המחלוקות המשפטיות:

3. בניגוד לאמור בסיכומיה של הנתבעת, אשר פרטה מחלוקות עובדתיות ולא משפטיות, המחלוקות המשפטיות בין הצדדים הן: האם התובעת הינה צד רחוק להסכם בין הנתבעת לסייבר והאם התובעת אוחזת בהמחאות כשורה או לחילופין אוחזת בהם בעד ערך.

הרקע העובדתי:

4. חודשים רבים עובר להתקשרות בין סייבר לבית הנתבעת מיום 29/01/07 העבירה התובעת סכומי כסף ניכרים לאחיה עמוס לוי (להלן: "עמוס") על מנת שיקים את המועדון אותו ניהלה סייבר. כאמור בתצהיר התובעת (שלא נסתר) החלה התובעת להעביר כספים לאחיה כבר במאי 2005.

5. כאמור בתצהירה, הסכומים אשר הועברו אל סייבר באמצעות עמוס מגיעים לסך כולל של 180,000 ₪ עד ליום 01/01/07 – המועד בו נחתם הסכם ההלוואה עם סייבר ונרשם שיעבוד לטובתה של התובעת. לאחר מועד זה העבירה התובעת סכומים נוספים בסך כולל של 199,000 ₪ (סעיפים 3 – 12 לתצהיר התובעת). בסה"כ העבירה התובעת לסייבר את הסך של 379,000 ₪ (קרן בלבד ללא הצמדה כאמור בהסכם ההלוואה).
6. ההמחאות נשוא התובענה (כמו גם ההמחאה נשוא התובענה הנידונה בפני כב' השופטת כוכבה לוי) חוללו, הראשונה מסיבת א.כ.מ והשאר מסיבת א.כ.מ + ניתנה הוראת ביטול. אין ספק כי יש בכך בכדי ללמד על נסיבות ביטול ההמחאות.

7. למרות ניסיונותיה של הנתבעת "לשאוב" את העניינים שבין הנתבעת לסייבר לתובענה זו אין ביניהם לבין התובענה דנן דבר. העובדה שהנתבעת לא צורפה לתובענת הנתבעת כנגד סייבר ומר עמוס לוי מביאה למסקנה כי החיבור שמנסה לעשות הנתבעת בין סייבר לתובעת נועד לצורך תובענה זו בלבד.

הנתבעת נשענת על "עובדות" מופרכות וחסרות בסיס:

8. התובעת טוענת בסיכומיה טענות עובדתיות, חלקן ללא בסיס כלל וחלקן האחר על בסיס מוטעה – כולן תוך הרחבת חזית שאינה מותרת. התשתית לכל טענותיה המשפטיות של הנתבעת הן שלל ההנחות "העובדתיות" החדשות שהניחה בסעיף 6 לסיכומיה שבסיסן הפלא ופלא "מרוח תצהיר עדותה של התובעת". לטענת הנתבעת מצבה של סייבר היה כביכול קשה, היה לכאורה סיכון להפקיד את ההמחאות ישירות לחשבון סייבר ולכן דרשה סייבר למשוך את השקים לפקודת התובעת "כחלק מהתחמקות סייבר מנושיה ושימוש בתובעת כ "אשת קש"...."

מלבד העובדה שטענות אלו נטענו לראשונה בסיכומים, אם נפרק את טענותיה של הנתבעת אחת לאחת, ניתן אולי להבין כיצד הביא מוחה הקודח למסקנה מוטעית אחת, שהיוותה בסיס למסקנה המוטעית שלאחריה וכן הלאה... כיצד הגיעה הנתבעת ל- "עובדה" הראשונה לא ברור, אין ולו ראשית ראיה לכך שסייבר הייתה במצב כלכלי קשה (אם הייתה במצב קשה מדוע רכשה הנתבעת ממנה זכויות הפעלה במחיר של יותר ממאה אלף דולר לשנה). אין ולא ראשית ראיה בדבר נושים כלשהם שהיו כביכול לסייבר. הטענה "המוחצת" בדבר היותה של התובעת "אשת קש" מבוססת על הנחותיה של הנתבעת שכולן נטענו בחלל האוויר והינן יציר דמיונה הפורה של הנתבעת.

ואולם כאמור, הנחת טענות "עובדתיות" אלו בבסיס סיכומיה (המהוות הרחבת חזית) היו נחוצות על מנת להניח עליהן את טענותיה המשפטיות של הנתבעת שאין ביניהן לבין המציאות דבר.

התובעת הינה צד רחוק לעסקה בין הנתבעת לסייבר:

"הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר, אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני (ראו א' ברק, מהותו של שטר 59). על כן, עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה ..."

9. הדברים, המתאימים להפליא גם בענייננו, נאמרו ע"י הנשיא ברק בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה (פורסם במאגר המשפטי נבו). בהמשך אף מפרט הנשיא ברק את הנימוקים למסקנתו. לנוחות בית המשפט הנכבד מצ"ב פסק הדין במלואו.

10. כאמור לעיל, התובעת הלוותה כספים לעמוס במשך תקופה ארוכה על מנת שיוכל להקים את המועדון אותו הפעילה סייבר. התובעת לא ביקשה להיות שותפה בסייבר ולראייה נחתם הסכם הלוואה ושעבוד להבדיל מהסכם להעברת מניות או מסמך על שותפות כלשהי. העסקה נשוא ההמחאות נעשתה בין הנתבעת לסייבר, לתובעת לא היה כל קשר לעסקה זו (למעשה מעולם לא נטען כך ע"י הנתבעת). ההמחאות נרשמו במקור לטובתה של התובעת כדרישת סייבר ובהסכמת הנתבעת. בין הנתבעת לסייבר נתגלעו חילוקי דעות עסקיים בהם מעולם לא עורבה התובעת ולראייה, בתביעה שהגישה כנגד סייבר ועמוס לוי לא ראתה לנכון הנתבעת לצרף כנתבעת נוספת את התובעת.

הנתבעת ביודעין רשמה את ההמחאות ע"ש התובעת. עתה, משנתבעה על המחאות אלו מנסה הנתבעת "לקרב" בין סייבר לבין התובעת על מנת שתוכל באמצעות "קירבה" זו לטעון את טענותיה כלפי סייבר גם כלפי התובעת. כפי שיובהר ויוכח בהמשך הדברים, אין לטענות אלו על מה שיעמדו, מה גם שכאמור לעיל, העובדות עליהן נשענת הנתבעת מופרכות וחסרות בסיס.

התובעת אינה בעלים בחברת סייבר:

11. בשלב זה יתייחס הח"מ לטעות הסופר בתצהיר העיקול של התובעת עליה נתלית הנתבעת כבקרנות המזבח. הישענותה של הנתבעת על טעות הסופר נועדה על מנת לבסס את קרבה כלשהי בין התובעת לסייבר ובאמצעות כך קרבה כלשהי לעסקה נשוא ההמחאות. הנתבעת התייחסה לעניין זה בסעיף 30 לתצהיר העדות הראשית מטעמה והצהירה מפורשות כי המדובר בטעות סופר וכי היא איננה ומעולם לא הייתה בעליה של סייבר - התובעת לא ראתה לנכון לסתור את הצהרתה. ככל הנראה הטעות נבעה מהופעתה של התובעת בתדפיס רשם החברות ואולם כנושה של החברה ולא כמנהלת או בעלת מניות (נספח ג'2 ל תצהיר הנתבעת).

12. זאת ועוד בסעיף 26 לתצהירה התעקשה התובעת בעצמה על אי מעורבותה של התובעת בסייבר "... על אף הצהרת המשיבה.. הרי שמדו"ח רשם החברות עולה בברור כי למשיבה אין כל קשר לחברה ואינה בעלת מניות ולא מנהלת .." וזאת מפיה של הנתבעת עצמה !!! לבסוף יצוין כי ע"פ תדפיס רשם החברות ניתן להיווכח כי סייבר הוקמה בשנת 2002. הנתבעת מנסה לצייר תמונה ובה התובעת, שהינה ספרנית באוניברסיטת תל אביב זה יותר מ- 25 שנים, פתחה חברה בשנת 2002 לניהול מועדון לילה ולאחר מכן "ארבה" לתובעת משך 5 שנים על מנת "לעקוץ" אותה כאשת קש מטעם סייבר... מעבר לכך, טענה בדבר מעשה מרמה של בעליה של חברה הינה טענה להרמת מסך, אין בתצהיריה ו/או סיכומיה של הנתבעת ולו רמז לטענה שכזו.

אין בהלוואה שנתנה התובעת לסייבר לקשור אותה לעסקיה של סייבר:

13. לשיטתה של הנתבעת, אם התובעת הלוותה לסייבר סכומי כסף על בסיס שוטף, לרבות הסכם הלוואה ולרבות הסכם שיעבוד הנה כי כן יש בהלוואת אלו "לקשור את התובעת לעסקיה של חברת סייבר.." (סע' 11.1.1 לסיכומי הנתבעת). וכך, במחי יד הורסת הנתבעת את אחד הבסיסים לכלכלת ישראל... העמדת הלוואה, בין אם באמצעות בנק, בין אם באמצעות פעילות של גמילות חסדים, בין אם באמצעות השוק האפור ואפילו באמצעות בן משפחה אינה הופכת את הגוף או האדם המלווה שותף לעסקיו של הלווה, בין אם כאשר הצליח הלווה בעסקיו ובין אם קרס.

התובעת אוחזת בהמחאות כשורה:

14. הפסיקה פרשה את סעיף 28(א) לפקודת השטרות כך שהטוען לאחיזה כשורה חייב לעמוד בשבעה תנאים מצטברים: (1) על המחזיק בשטר להיות "אוחז" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה (2) השטר שלם ותקין ע"פ מראהו (3) האחיזה לפני מועד הפרעון (4) האוחז לא ידע במועט הנטילה שהשטר חולל אם אכן חולל (5) נטילת השטר נעשתה בתום לב (6) נטילת השטר נעשתה בעד ערך (7) לאוחז לא הייתה כל ידיעה בזמן נטילת השטר שזכות קניינו של המסחר פגומה.

15. מסיכומי הנתבעת עולה כי אין מחלוקת כי התובעת "אוחזת" כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה ואין מחלוקת כי השטרות שלמים ותקינים ע"פ מראם.

אחיזת התובעת בהמחאות הייתה לפני מועד הפרעון ובמועד זה לא היה כל פגם בזכותה של סייבר (המסחר) בהמחאות:

16. בענייננו יודגש כי הגם שכמוכח לעיל, התובעת הינה צד רחוק להסכם בין הנתבעת לסייבר, נרשמו ההמחאות כולן במקור לטובתה של התובעת. זאת ועוד, על ההמחאות משורטט הסימן "קרוס" + למוטב בלבד. בנסיבות אלו הטענה כי "לא היה בסיס למסירת כל השקים לידי התובעת באותו מועד" אין לה על מה שתעמוד. למי מלבד התובעת יועילו המחאות אלו ומדוע שיהיו בידיים אחרות ??? לנתבעת פתרונות, מלבד זאת, טענתה של הנתבעת בעניין זה הועלתה לראשונה בסיכומיה והנתבעת לא הציגה ולו ראשית ראיה לטענה זו. מעבר לכך יצוין כי הנתבעת העדיפה שלא לחקור את התובעת ולסתור את תצהירה בעניין.

הדגשת עניין זה בדבר מועד נטילת השטרות קריטית באשר נושא זה מהווה בסיס לכל יתר טענותיה המופרכות של הנתבעת בדבר אי אחיזתה של התובעת בהמחאות כשורה או בעד ערך. מעבר לזאת יודגש כי משרשמה הנתבעת את התובעת כמוטב בהמחאות קיבלה על עצמה את האפשרות שלא תוכל לקבל בחזרה את השקים באשר היה ברור לחלוטין כי הם יסוחרו מסייבר אל התובעת. (עא (חי') 3599/06 מיכאל צרפתי בנייה בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פורסם בנבו).

התובעת לא ידעה במועד נטילת השטר שהשטר חולל אם חולל:

17. הנתבעת עצמה מצהירה כי ההמחאות נרשמו ביום חתימת הסכם ההפעלה, היינו ביום 29/01/07. כאמור לעיל, ההמחאות הועברו מסייבר אל התובעת בסמוך למועד זה. לפיכך לא יכולה להיות מחלוקת כי במועד נטילת ההמחאות הן כלל לא חוללו, נהפוך הוא, חלק מההמחאות שסוחרו לתובעת כובדו במועדן.

התובעת נטלה את השטרות בתום לב:

18. כאמור לעיל, התובעת נעשתה אוחזת בהמחאות לפני שעבר זמנם. כמו כן, לא יכולה להיות מחלוקת שבמועד בו סוחרו ההמחאות אליה זמן קצת לאחר חתימת הסכם התפעול, בינואר 2007 (על משמעות "סיחור" במקרים כגון המקרה דנן ראה 1886/97 הנ"ל) אין ולא יכולה לעמוד לצד הנתבעת כל טענה בעניין תום ליבה של התובעת כנדרש בסעיף 82(א) לפקודה. למעשה אין מחלוקת כי כל טענותיה של התובעת לעניין כשלון התמורה התגבשו חצי שנה לאחר מועד סיחור ההמחאות.

19. טענותיה של התובעת בדבר תום ליבה של התובעת:

א. "התובעת הייתה שותפה להתנהלות כספית שאינה תקינה": שוב מתבססת הנתבעת על השערות מהשערות שונות. מי הם נושיה של סייבר? אילו צידי ג' נוספים "אולי" (כדבריה של הנתבעת) העבירו כספים לחשבונה של הנתבעת? אין ולו ראשית ראיה לטענות אלו. התובעת גם לא הסבירה איך מתיישבות טענות אלו עם העובדה שהסכם ההלוואה והשעבוד בין התובעת לסייבר נערך יותר מחודשיים עובר להסכם ההפעלה ויותר מ- 8 חודשים עובר להתפוצצות העסקה בין הנתבעת לסייבר.

ב. התובעת לא דרשה כל בטוחה מסייבר: בעקבות חילוקי הדעות העסקיים בין הנתבעת לסייבר, קרסה סייבר. מלבד ההמחאות נשוא תובענה זו אין לתובעת איך להיפרע מסייבר.

ג. "חיובים מסחריים" בחשבונה של התובעת: נספח ו' לתצהירה של התובעת הוא חשבון הבנק שלה זה שנים, בחשבון זה מופיעה משכורתה מאוניברסיטת ת"א, חיובי קופת החולים "מכבי", ותשלומי הישראכרט הפרטי שלה. ככל הנראה נפל ב"כ התובעת לכדי טעות כאשר סבר כי החיובים המופיעים כחיובי "שב"א" הם חיובי סליקה באשר המדובר ב- "שרותי בנקאות אוטומטיים" או במילים אחרות כספומט (תשומת הלב גם לסכומים שנמשכו). בנסיבות אלו הטענה כי החשבון הינו חשבון מסחרי אין לה על מה שתעמוד.

ד. "עסקינן בהתעלמות ועצימת עיניים מכוונת": כאמור בתצהירה, התובעת הלוותה לאחיה סכומים גדולים במשך שנים. בשלב מסוים אכן גדל וצמח המועדון והיה לשם דבר בארץ (המדובר במועדון "הדאנג'ן") והרווחים היו בהתאם. לראייה הסכימה התובעת לשלם דמי הפעלה בלבד בסך של 115,000 $ + מע"מ לשנה אחת. כיצד, נוכח הסכם זה יכולות לעמוד טענותיה של הנתבעת כי ביום חתימת הסכם ההפעלה על פיו אמורה סייבר לשלשל לכיסה יותר ממאה אלף דולר הייתה סייבר בקשיים ? מדוע אם כך נכנסה הנתבעת לעסקים עם סייבר אם זו הייתה בקשיים ואף לא חששה לרשום את ההמחאות לטובת צד שלישי?

ה. הצדדים אחים, השטרות סוחרו באופן פיקטיבי: בניגוד לת.א 22133/98 (שלום ירושלים, לוי יוסף נ' קסלר דוד), אשר היווה אסמכתה לטענה זו של הנתבעת, שם דובר על מקרה בו 2 אחים סיחרו את השטר מאחד לשני לאחר כשלון התמורה ולאחר שהיה ידוע שמושכת ההמחאות כופרת בחבותה, בענייננו המדובר בסיחור ההמחאות חצי שנה עובר לטענות כשלון התמורה של הנתבעת. כמו כן בענייננו המדובר בהסכם הלוואה והלוואות שהועברו עובר לכישלון התמורה, זאת ועוד בפסק הדין הנ"ל המדובר באחים שלא צרפו כלל אסמכתאות להלוואות שהעבירו האחים בענייננו צורפו אסמכתאות רבות לכך. אם לא די בכך, הנתבעת מסיבותיה שלה, וכנראה לא בכדי, בענייננו ויתרה על חקירתה של התובעת וגם זאת בניגוד לפסק הדין הנ"ל בהן נחקר התובע ותצהירו הופרך. זאת ועוד, יש להזכיר שוב כי בניגוד לפסק הדין הנ"ל הנתבעת עצמה רשמה את ההמחאות לטובת התובעת ובכך הסכימה לסיחור ההמחאות כולן לתובעת יותר מחצי שנה עובר לכל טענותיה לכישלון תמורה.

20. הנה כי כן, מהמקובץ לעיל עולה כי כל טענותיה של התובעת בדבר חוסר תום ליבה של התובעת אין להם על מה שיעמדו ולא יכול להיות ספק כי ביום נטילת השטרות לידיה ולמעשה לכל אורך הדרך פעלה התובעת בתום לב.

התובעת נתנה ערך בעד השטרות:

21. כאמור בסעיף 5 לעיל העבירה התובעת לסייבר, באמצעות עמוס, את סך כולל של כ- 379,000 ₪ (קרן בלבד). התובעת הציגה את ההלוואות שלקחה לשם כך, את ההלוואות שלקח אביה לטובת סייבר ואשר התובעת שילמה את החזריהם החודשיים. התובעת אף הציגה את המשיכות הגדולות מחשבון הבנק שלה. אין המדובר בהוצאות רגילות של ספרנית שכירה זה שנים רבות והמשיכות, כאמור לעיל בוצעו מחשבונותיה הפרטיים. ככל הנראה בשל כך העדיפה הנתבעת שלא לחקור את התובעת על תצהירה. במצב עניינים זה "באין חקירה על התצהיר עומדות בדרך כלל העובדות המובאות בו בחזקת עובדות שאין מערערים עליהן" (ד.בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006), עמ' 187). משכך לא יכולה לעמוד לנתבעת הטענה כי הוצגו רק מסמכים חלקיים.

22. המועד הרלוונטי לעניין ערך הוא זמן פירעונו של כל המחאה והמחאה (ראה ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה פ"ד לח(4), 281). הנה כי כן, כל סכום שהעבירה התובעת אל סייבר דרך אחיה עובר לפרעון כל ההמחאות יכול להיחשב כערך. לפיכך, ועם כל הכבוד, טעה ב"כ הנתבעת כאשר קבע כי "תמורה מבוצעת" משמעה רק התמורה שהתקבלה עד למועד חתימת הסכם ההלוואה בין התובעת לסייבר.

23. זאת ועוד, בע"א 333/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר ואח', פ"ד טז (1), 595 (בעמ' 598) נקבע כי שטר הוא מסמך סחיר ודינו כדין כסף מזומן שהמקבלו רשאי, בהעדר תניה סותרת, לעשות בו ככל שיחפוץ. עוד נפסק כי סיחור שטר שניתן לפלוני בתור חלק מהמחיר של סחורה שהתחייב לספק בעתיד, אינו מפר חובה כלפי הקונה, ועל כן זכות הקניין של המסחר שטר כזה אינה פגומה.

24. כאמור, התובעת הצהירה כי עובר לפרעון ההמחאות נשוא התובענה "נפרדה" כבר מהערך של ההמחאות בפועל ובסה"כ 379,000 ₪ (קרן בלבד).

25. התובעת תטען עוד כי הנתבעת בסיכומיה גזרה גזירה שווה בין "ערך" ל- "תמורה מלאה" והדברים, עם כל כבוד אינם נכונים. כבר בע"א 235/62 דוד גולדברשט נ'יוסף איציקוביץ, פורסם בנבו, פסק כבוד השופט ויתקון:

"... שאם התכוונה לומר כי לא הוכח שניתן מלוא התמורה בעד השטר, כי אז הטעתה עצמה, שכן ב"ערך" מדבר הכתוב בסעיף 29(ב) ולא בתמורה מלאה.
לנוחות בית המשפט מצ"ב פסק הדין.

26. הנה כי כן, משנדחו כל טענותיה של הנתבעת אחת לאחת בנוגע לשלילת אחיזתה של התובעת כשורה בהמחאות נשוא התביעה המסקנה הברורה היא כי התובעת הינה אוחזת כשורה בהמחאות.

התובעת הינה אוחזת בעד ערך:

27. לחילופין, למען הזהירות ונוכח טענותיה החדשות של הנתבעת בסיכומיה, תטען התובעת כי הינה אוחזת בעד ערך. הלכת "גויסקי" המפורסמת שנקבעה בפסק דין גויסקי הנ"ל קובעת כי אוחז בעד ערך, שאינו אוחז כשורה, זכאי לפרעון ההמחאה, אם השיק סוחר לידיו לפני שדבק פגם בקניין. כאשר כשלון התמורה המלא אירע לאחר סיחור השיק, אין למושך טענה טובה כנגד צד רחוק, האוחז בשטר בעד ערך. בעמ' 599 לפסק הדין נקבע מפי השופט סוזמן:

"טענת ההגנה שעלתה לקונה, עקב כשלון התמורה, רק לאחר הסיחור, אינה משמשת לו במקרה זה מענה לתביעת הנעבר. כאשר הוא, הנעבר התובע, נטל את השטר מידי המוכר, ופגם נולד לאחר מכן, אין מייחסים את הפגימה למפרע, כי הרי המועד בו נטל התובע - האוחז את השטר קובע ובאותו זמן - כאשר החוזה היה עוד 'פתוח' לביצוע וזמן ביצועו לא הגיע - לא היתה מניעה לסיחור השטר ולנטילתו"

28. זאת ועוד. ב-ע"א 665/83 (פרשת בן עליזה שהוזכרה לעיל בעמ' 289) מרחיב בית המשפט העליון וקובע:

"שונה המצב, אם השיק סוחר בעד ערך לפני כשלון התמורה, שאז עובר לנסב קניין ללא פגם, אפילו ידע שהשיק הוצא נגד תמורה עתידית (כגון הבטחה לספק סחורה). משקיבל הנפרע על חשבון הסחורה אותה הבטיח לספק 'דמי קדימה' (הוא השיק), אין כל מניעה, שיסחר את השיק בקניין שלם ללא פגם. זמן הסיחור לעומת מועד הכשלון הוא איפא קריטי לגבי אוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה). אפילו סוחר לו השטר לא בעד ערך בפועל אלא בעד הבטחה מחייבת, מקנה לו מעמדו זה (עקב הסיחור שקדם לכשלון התמורה) זכות תביעה נגד המושך..." (שם, בעמ' 289-290)

29. אשר על כן תטען התובעת כי נוכח האמור לעיל ונוכח העובדה שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות התובעת הינה אוחזת בעד ערך בהמחאות.

סיכום:

30. מהמקובץ לעיל עולים המסקנות הבאות: התובעת הינה צד רחוק לעסקה בין הנתבעת לסייבר. התובעת אוחזת כשורה בשטרות. לחילופין התובעת הינה "אוחזת בעד ערך". העובדה הפשוטה היא כי בעסקה בין הנתבעת לסייבר נרשמו המחאות לטובת צד שלישי, התובעת שהינה נושה של סייבר. הנתבעת לא הצליחה להראות מדוע לא תפרע את ההמחאות שרשמה, ואשר סוחרו כדין חצי שנה עובר לטענותיה בדבר כשלון תמורה כלשהו בהן. בפסקי דין רבים ההתייחסות לשטרות היא כהתייחסות לכסף מזומן ולתומה סברה כך גם התובעת, טענותיה של התובעת בתצהיריה ובסיכומיה משוות לשטרות, אשר סוחרו מלכתחילה, גוון של "חוזה על תנאי" גם כלפי צד שלישי ואין לתת לכך יד.

31. אשר על כן יתבקש בית המשפט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאותיה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ התובעת

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...