צור קשר

  • כתבי טענות דיון אזרחי מסחרי

  • 1

סיכומים - ערעור בעניין השתק פלוגתא השתק עילה

4.75 1 1 1 1 1 (4 Votes)

ערעור על פסק דין חלקי שהוגש על ידי משרדנו על פסק דין חלקי שקבע השתק פלוגתא בעוד שהשתק לא ניתן היה לקבוע וממילא לא רשאי היה בית המשפט לתת פסק דין חלקי.



בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מתכבדים המערערים, באמצעות ב"כ, להגיש את סיכומיהם בתיק שבכותרת.

תיק המוצגים של המערערים כולל את כרך הנספחים שצורף לכתב הערעור והמסמכים אשר צורפו לסיכומים אלו (פסקי דין, ומסמכים והחלטות בית המשפט בתיק תמ"ש 39011-97)

מבוא:

1. תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כי לא יינתן פסק דין חלקי כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור".

2. אין חולק כי בפני בית המשפט קמא עמדה הודאתם של המערערים בתמ"ש 39011/97) בדבר הסכום שנגבה כשכר דירה מדיירי הבניין – כאשר אין מחלוקת כי שליש מסכום זה הינו חלקה של המערערת. אם הייתה הודאה זו עומדת בבדידותה – מסכימים המערערים כי היה מוסמך בית המשפט קמא ליתן את פסק הדין נשוא ערעור זה, באשר אין דבר שיכול לשנות את "השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה". בענייננו, יש להדגיש, השאלות העומדות להכרעה פשוטות: כמה, אם בכלל על המערערים לשלם למשיבה בתביעה שהגישה בפני בית המשפט קמא, וכמה ואם בכלל יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת המשיבה כאמור לעיל.

3. אלא שיד ביד עם ההודאה הנ"ל נכנסת בשערי בית המשפט גם הודעת הקיזוז של המערערים – היינו, לטענתם השיפוץ שעשו בבניין בצירוף הוצאות שוטפות שלא שולמו על ידי המשיבה ובצירוף סכומים שהיא גבתה מהדיירים ולא שולמו למערערים מגיע לסך כולל של 339,089 ₪ (כמפורט בכתב ההגנה של המערערים, על הפניותיו ונספחיו).

4. זהו השלב בו קמה ועולה השאלה האם פסק הדין שניתן בתיק קודם בין הצדדים, (תמ"ש 39011/97, להלן: "התיק הקודם" או "פסק הדין שבפשרה") בהליך של פשרה ע"פ סעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן: "סעיף 79א'") מהווה השתק פלוגתא לעניין טענות הקיזוז של המערערים – במילים אחרות: האם נוכח פסק הדין שבפשרה שקבע כי "התובעת תשלם לנתבעים סך של 33,000 ₪" מושתקים המערערים מלהעלות את טענות הקיזוז שהעלו בכתב ההגנה שהגישו בפני בית המשפט קמא.

• אם פסק הדין שבפשרה עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה בדבר השתק פלוגתא – פעל כשורה בית המשפט, הרי במקרה כזה טענות הקיזוז של המערערים מצטמצמות לסכום שנקבע בפסק הדין שבפשרה. לפיכך מוסמך היה בית המשפט ליתן פסק דין חלקי באשר לא יהיה "בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור".

• אם, כטענתם של המערערים, פסק הדין שבפשרה אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה בדבר השתק פלוגתא – למערערים עומדות טענות הקיזוז שהעלו בכתב הגנתם ולפיכך בית המשפט לא היה מוסמך לצמצם את טענות הקיזוז שלהם לסך שנקבע בפסק הדין שבפשרה וממילא לא מוסמך היה בשלב זה ליתן פסק דין חלקי.

כאמור בספרו של המלומד זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית – 1995), בעמ' 526:

"ברור, כי לפני מתן פסק דין חלקי, חייב השופט לנהוג כדרך שנוהג הוא לפני מתן כל פסק דין; עליו לשמוע את בעלי הדין לגבי העניין בו הוא עומד לפסוק, ועליו להשתכנע, שאם יימנע ממתן פסק דין חלק, ויוסיף לברר את המשפט בשלמותו, לא יתגלה בסופו של דבר, כי לגבי העניין בו פסק בפסק הדין החלקי, היה מגיע למסקנה אחרת ושונה מזו – הן מבחינת העובדות והן מבחינת החוק – אשר שימשה יסוד לפסק הדין החלקי."

לפיכך, אם אין השתק פלוגתא יש לברר את טעות הקיזוז של המערערים וכמצוות הוראות סדר הדין האזרחי אין ליתן פסק דין חלקי.

טענות המערערים:

ההלכה קובעת מפורשות:
פסק דין שניתן במסגרת הליך של פשרה ע"פ סעיף 79א' אינו מהווה השתק פלוגתא.

5. דומה שפסק הדין ברעא 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר (פורסם בנבו, 21.06.2007) מפי כב' השופט רובינשטיין (להלן: "פס"ד לבייב") מסכם היטב את טענותיהם של המערערים גם בתיק דנן. לא מן המיותר להדגיש כי בתיק זה בו דן בית המשפט העליון התקיים דיון אדוורסרי של חקירת עדים בעוד שבתיק נשוא ערעור זה מעולם לא נחקרו עדים. להלן עיקרי הדברים (פסק הדין במלואו מצורף כנספח 1' לסיכומים):

כאשר עסקינן בפסק דין הניתן בהסכמה נוצר ספק מובנה באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא (ראו 3820/03 דמארי נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל); פרשת מלמד, 520; לעיון בגישות שונות לכך ראו זלצמן, 331 – 337); זאת בשל העוול העלול להיגרם לצד המושתק - מקום שלא התקיים בפועל דיון אדוורסרי בין בעלי הדין לבירור הפלוגתא. הסכם פשרה מונע לרוב על ידי רצון הצדדים להביא לידי סיומה את ההתדיינות המשפטית ובכך לחסוך זמן ומשאבים – והחלה דווקנית של כלל השתק הפלוגתא על פסק דין שניתן בדרך הפשרה עלולה להביא להימנעותם של בעלי דין מסיום המחלוקות בפשרה, מחשש להשפעת פסק הדין שבפשרה על הליכים עתידיים.
...

אכן, בנידון דידן עניין לנו בפסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לפסק דין כזה ניתן להידרש גם בהיקש מפסק דין שבהסכמה, הממזג בקרבו תכונות של הסכם ושל פסק דין (ע"א 151/87 ש. ארצי חברה להשקעות נ' רחמני, פ"ד מג(3) 489 בע' 499, השופט ד' לוין; רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 344, הנשיא ברק; זלצמן, 329; זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 7, בעריכת ש' לוין, ס' 446 בעמ' 549; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 9, 329).
...

השכל הישר ושורת ההגינות מחייבים, איפוא, כי ההתייחסות לפסק דין כזה תהא קרובה לזו של פסק דין בהסכמה, ואף ביתר שאת, כי ההכרעה תהא מתוחמת ככלל לתיק הקונקרטי שהיה בפני בית המשפט.

ראה גם עא 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (פורסם בנבו, 17.09.2007) בפסקה לא'.

6. הנה כי כן, וכדברי בית המשפט העליון פסק דין שבפשרה יוצר "ספק מובנה" באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא. בית המשפט קובע כי במקרה שמועלית טענה של השתק פלוגתא ביחס לפסק דין שניתן בהליך של פשרה יש לעקוב אחרי "הרכיב ההסכמי" שבהסדר שעשו ביניהם הצדדים – אותו הסדר שהוביל לפסק הדין שבפשרה ועל כך, ובעניין דנן יפורט להלן.

לא רק שאין הסכמה להכליל את טענות הצדדים בתיק דנן במסגרת פסק הדין שבפשרה אלא שהמערערים התנגדו לכך מפורשות – בהזדמנויות שונות, ועובר למתן פסק הדין שבפשרה בתיק הקודם ביניהם.

7. בהמשך פסק הדין בעניין לביב הנ"ל, ולעניין המרכיב ההסכמי בפסקי דין שניתנים ע"פ סעיף 79א', קובע כב' השופט רובינשטיין כי:

עלינו להידרש לרכיב ההסכמי. רכיב זה נבחן, ככל תחום בפרשנות החוזים, על-פי אומד דעתם של הצדדים; סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות"; ראו גם ... סעיף 188(א) להצעת חוק דיני ממונות תשס"ה-2005 קובע, כי "החוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ומנסיבות העניין", קרי, בעקבות הלכת אפרופים, ותוך ביטול תורת שני השלבים, שראשיתה פירוש לשוני, ורק המשכה - במקרה הצורך - הנסיבות החיצוניות ותכלית החוזה. ככלל, זה גם טבעו של פסק דין על דרך הפשרה, שהוא בא לברר סכסוך נקודתי במקומו ובזמנו, בהיעדר אינדיקציות ברורות אחרות.

...

קשה להניח כי אילו נשאלו המבקשים-המערערים האם ההסכמה לפסק דין על דרך הפשרה ניתנת לכל סכסוך בקשר לתמורה למשיב העלול להתעורר בין הצדדים, היו משיבים מניה וביה בחיוב; הדעת נותנת לכאורה, כי כשהמדובר במחלוקת בסכומים גבוהים, לא יינתן "שיק פתוח" במבט צופה פני עתיד, קרי, סביר להניח שההולך לפשרה בתיק פלוני אינו רואה אותה מניה וביה כמשתרעת על סכסוך או סכסוכים רחבים יותר. לא למותר להזכיר את דברי השופטת – כתוארה אז – בן פורת בע"א 554/83 אתא נ' זולוטולוב, פ"ד מא(1)282, 322, כי "כאשר קשה לעמוד על אומד הדעת או בעת שתרים אחריו, מותר ואף צריך להיעזר בכללי ההגינות המקובלים על הבריות".

לעניין פרשנותו של פסק דין הנעשה תוך מתן משקל משמעותי למאפייניו ההסכמיים, המצריכים היזקקות לדיני פרשנות החוזים ראה ע"א 601/88 עזבון רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441, 450-451 (1993); וראה גם ע"א 151/87 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני, פ"ד מג(3) 489, 498-499 (1989); וראה גם ע"א 1351/06 הנ"ל פסקה ל"ב ([פורסם בנבו], 20.6.2007);

8. בענייננו: הנסיבות שהובילו להחלטת בית המשפט לתת פסק דין על פי סעיף 79א בתיק פסק הדין שבפשרה אינן במחלוקת:

א. בסיפא לפרוטוקול הדיון מיום 05/09/11 הציע בית המשפט לצדדים לסיים את המחלוקת בתיק בדרך של פסק דין על דרך הפשרה (מצ"ב כנספח 2א')

ב. ביום 08/12/11 הודיעה המשיבה על הסכמתה (מצ"ב ההודעה כנספח 2ב')

ג. בין לבין ניסתה המשיבה להוסיף את הסעד הכספי אותו היא תבעה בתיק נשוא ערעור זה על דרך של תיקון כתב התביעה בתיק הקודם. המערערים התנגדו והבקשה נדחתה בהחלטה מיום 06/06/12 (מצ"ב תגובת המערערים לבקשה לתיקון כתב תביעה והחלטת בית המשפט נספח 2ג')

ד. ביום 30/08/12 החליט ביהמ"ש כי פסק הדין יינתן בפשרה (מצ"ב הסכמת המערערים והחלטת בית המשפט כנספח 2ד')

ה. ביום 12/09/12, ולאחר שהגישה המשיבה את התובענה נשוא ערעור זה, הוגשה על ידיה בקשה לאיחוד תיקים (של התובענה הקודמת והתובענה נשוא ערעור זה). במסגרת בקשתה בסעיף 7 לה מציינת המשיבה בעצמה: "לאחר משלוח ההודעה מטעם הנתבעת שכנגד, שוחח ב"כ התובעים שכנגד עם הח"מ והודיע לו כי מרשיו מסרבים להכריע במכלול הסכסוך. לפיכך לא הייתה ברירה בידי הנתבעת שכנגד וביום 09/07/12 הגישה תביעה לבית המשפט הנכבד ע"ס 512,097 ₪ - תמ"ש 16478-07-12" (ההדגשות אינן במקור) על בקשה זו נתן בית המשפט את החלטתו: "בית המשפט יכריע על דרך הפשרה בכל העניינים שהובאו להכרעתו, בהתאם להסכמת הצדדים"

מצ"ב העתק בקשת המשיבה מיום 12/09/12 כנספח 2ה'

9. הנה כי כן, עובר להגשת התובענה נשוא ערעור זה לבית המשפט קמא הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה. הצדדים לא ציינו ובוודאי שלא הסכימו כי ההכרעה על דרך הפשרה תינתן במכלול המחלוקות ביניהם. לאחר הסכמתה של המשיבה כי פסק הדין בתיק הקודם יינתן בפשרה היא ניסתה "להכניס בדלת האחורית" את תובענתה נשוא ערעור זה על דרך של תיקון כתב תביעה. המערערים כאמור התנגדו ובית המשפט דחה ניסיון זה. לאחר מכן ניסתה שוב המשיבה לכלול במסגרת פסק הדין שבפשרה את המחלוקות נשוא התיק דנן באמצעות בקשה לאיחוד שני התיקים כאמור לעיל. המערערים התנגדו בשנית לכלול בפסק הדין שבפשרה את התיק נשוא ערעור זה ובית המשפט קבע כי התיקים לא יאוחדו כאמור לעיל.

10. נמצא שהמערערים סירבו בתוקף לכך שההכרעה בפשרה תהיה קשורה בדרך כלשהי לתיק נשוא ערעור זה. המסקנה היא שטעה בית המשפט קמא כאשר שאב את ההכרעה בעניין זכות הקיזוז של המערערים בתיק דנן מתיק פסק הדין שבפשרה.

11. דומה שדין בכך בכדי לקבל את ערעורם של המערערים ואולם אם בכל זאת לא די בכך, יש לשאול האם אכן היווה פסק הדין של בית המשפט שבפשרה קביעה עובדתית פוזיטיבית כלשהי ממנה יכלה המשיבה, ולאחר מכן בית המשפט קמא, לבסס את הכרעתו ולקבוע כי הסכום שנפסק לטובת המערערים בפסק הדין שבפשרה הוא הסכום היחיד שזכותם של המערערים לקזז מחמת השתק פלוגתא. אם אין המדובר בהשתק פלוגתא את זכותם של המערערים לקיזוז יש לברר במסגרת התובענה המונחת בפני בית המשפט קמא וכאמור, אין לתת פסק דין חלקי במקרה כזה. על כך יפורט להלן.

פסק הדין שניתן בפשרה בתיק קודם בין הצדדים אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה כפסק דין המהווה השתק פלוגתא ביחס לשאלות העומדות במחלוקת בין הצדדים:

12. בפסק דין לבייב הנ"ל פרט בית המשפט את ארבעת התנאים שהתוותה הפסיקה להיווצרות השתק הפלוגתא:

"תנאים אלה הם ראשית כי "הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים". שנית, כי "קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא". שלישית, כי "ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה". רביעית, כי "ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה" (ראו:..." (ההדגשות אינן במקור)

13. המערערים ייטענו כי בעניינם לא קוים התנאי השלישי: "ההכרעה הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי..."

א. להלן החלק הרלוונטי מפסק הדין שבפשרה שנתן בית המשפט בתיק הקודם (תמ"ש 39011/97):

"התובעת תשלם לנתבעים סך של 33,000 ₪"

יוזכר - זהו הסכום שאותו קבע בית המשפט קמא כסכום שיקוזז מפסק הדין החלקי שנתן.

דומה שאין צורך להכביר במילים, לא יכולה להיות מחלוקת כי הכרעה זו יכולה להוות הכרעה מפורשת או קביעת ממצא פוזיטיבי בטענות המערערים בדבר עלות השיפוץ בבניין שבבעלות הצדדים, בחלקה של המערערת בשיפוץ זה ו/או בהוצאות השוטפות שהיו למערערים והמשיבה לא שילמה את חלקה בם, או בסכומים שגבתה המשיבה מהדיירים ולא העבירה להם את חלקם.

ב. בת"א (ירושלים) 1511/98 מזרחי נ' פירו (פורסם בנבו) דן בית המשפט באופיו של ההליך לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט:

"משהסכימו הצדדים לפסיקה לפשרה כוללת הסכמתם גם עמדה, לפיה ההכרעה במחלוקות ביניהם תעשה מבלי שיקבעו ממצאים עובדתיים..."

כך אכן פעל בית המשפט שנתן את פסק הדין שבפשרה. ויודגש – בתיק פסק הדין שבפשרה הייתה חוות דעת של מומחה שקבע את שווי השיפוץ שעשו המערערים בבניין. בית המשפט קבע סכום נמוך פי 3 מהערכת השמאי מטעמו – עבור כל עילות התביעה שתבעו הנתבעים יחדיו. מבלי להתייחס דווקא לשיפוץ כאמור לעיל. בהתחשב בכל הנסיבות שפורטו לעיל בסיכומים אלו - היעלה על הדעת להגדיר את פסק הדין שבפשרה כ "ממצא פוזיטיבי עובדתי" ?!?

14. המערערים יטענו כי לא קוים בעניינם התנאי השני: "קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא":

א. לעניין תנאי האמור לעיל כותבת המלומדת נינה זלצמן, בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תשנ"א) לעניין "יומו של בעל דין בבית המשפט":

"נטיית בתי המשפט לבחון את "יומו בבית-המשפט" של בעל הדין, שכלפיו מועלית טענת ההשתק, מן ההיבט האובייקטיבי לאמור, אם לאור טיבו של ההליך הקודם וסדרי הדין הנוהגים בו ניתן לומר, שהיתה לבעל הדין ההזדמנות למצות את ההתדיינות בשאלה שנדונה והוכרעה בפסק הדין ואשר אותה הוא מבקש לעורר שוב בהליך הנוכחי" (שם בעמ' 18 - 19)

כאשר מדובר בהליך שיפוטי בעל פרוצדורה מזורזת ופשוטה, כותבת המחברת, כי אז אפשר שפרוצדורה זו גורמת להטלת ספק ביכולתו של בעל הדין למצות את ההתדיינות באותה פלוגתא במסגרת הליך מזורז מסוג זה ויש מקום לשקול את האפשרות שלא יינתן כוח מחייב לממצא שנקבע כאשר שבה אותה פלוגתא ועולה בהתדיינות אחרת, הנוהגת על פי כללי פרוצדורה מקובלים ורגילים (זלצמן, 176) וכדברי המחברת:

"כאשר מסיבה כלשהי – בין שהיא כרוכה בנושא התובענה, בין שהיא נובעת מטיבו של הטריבונל או מסדרי הדין הנהוגים באותו הליך – נמנעה מבעל הדין האפשרות למצות את זכותו, או שהוא לא היה יכול להשקיע את המאמץ הנדרש כדי להוכיח את גרסתו שלו" ניתן להטיל ספק באיכותה של ההכרעה, ואין להשתיק את בעל הדין (שם, 144).

ב. למעשה, פסק דין שבפשרה אינו מקרה יחידני בו פסק דין בהליך קודם אינו מהווה השתק פלוגתא נוכח סדרי הדין שנדון התיק בהם. לאותה תוצאה הגיעו בתי המשפט כאשר דחו טענה של השתק פלוגתא על פי פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות ובבית המשפט לעבודה.

בע"פ 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל (פורספ בנבו) , בעמ' 530 נפסק כי:

"...אין השתק על-ידי פלוגתה פסוקה, אלא אם בשני הדיונים נוהגים על-פי דיני ראיות דומים בעיקרם".

בית המשפט הגיע למסקנה זו בקביעתו כי הרציונל להחלטתו הינו הגבלת כללי ההשתק מכוח חובת ההגינות כיוון שנטלי הראיה והשכנוע שונים בשני הליכים אלו.

ג. לאותה תוצאה הגיע בית-המשפט העליון בע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ (פורסם בנבו) בעמ' 657:

"...עקרונית, קביעה הנוגעת למחלוקת שבין בעלי-דין, שנקבעה בבית-הדין לעבודה, תשמש כהשתק פלוגתא בבית-המשפט בכפוף לסייג אחד והוא שאם הקביעה העובדתית מושתתת על דיני ראיות או על סדרי דין שונים מאלו הנהוגים בבית-המשפט – היא אינה יוצרת השתק פלוגתא לגבי דיון בהליך אזרחי רגיל בבית-המשפט"

זהו גם הרציונל העומד מאחורי קביעת בית המשפט כי "קיים ספק מובנה" שבפק דין שניתן בהליך של פשרה יכול להוות השתק פלוגתא.

ד. בדומה, פסק גם בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 4826/97 גאריסי נ' סלים (פורסם בנבו) כי די בהגבלת זכות החקירה הנגדית של כל המומחים לפי תקנות סדר הדין הנוהגות בבית-הדין לעבודה, כדי למנוע השתק פלוגתא בהתדיינות מאוחרת בבית-משפט רגיל – ובית-המשפט העליון בפרשת סררו הנ"ל אימץ זאת בהסכמה (שם בעמ' 656).

ה. לסיכום נקודה זו יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט סטרשנוב בת"א (תל-אביב-יפו) 2745/98 שמואל סלע נ' עמוס אשל (פורסם בנבו):
"ב"כ הנתבע מנסה להבנות מההלכה שנפסקה בענין ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1) 92 לפיה: "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיא חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות" (שם, בסעיף 6 לפסק הדין).
אלא שההלכה הנדונה נפסקה לגבי סוגיה שהוכרעה במסגרת פסק דין מנומק, לאחר שמיעת הוכחות ואשר ניתן שלא על דרך הפשרה. כאמור, אין זה המקרה שבפנינו.
פסק דינו של השופט גבאי ניתן על דרך הפשרה ומתוך כוונה "להשלים" בין הצדדים "בהיותם שותפים וקרובי משפחה". משכך, לא ברור כלל ועיקר אם הכרעותיו של השופט גבאי במחלוקות נשוא התיק שהתנהל בפניו הושתתו על אדנים משפטיים טהורים ואם ראוי להסתמך עליהם בהליך משפטי אחר בין אותם בעלי הדין. זאת ועוד, ללא נימוקים בפסק הדין יקשה על בית המשפט להתחקות אחר הכרעתו של השופט גבאי - ככל שזו נוגעת למחלוקת נשוא התיק דכאן". (ההדגשות אינן במקור)

התייחסות המערערים לתגובה המקדמית לערעור מטעם המשיבה:

15. לעניין הודאת המערערים בסכומים שגבו: המערערים אינם מערערים על קביעת בית המשפט בדבר הודאתם לגבי הסכומים שגבו (למעט זכותם לטעון לעניין חישובי הריבית).

16. לעניין טענת הקיזוז: ראשית – ייאמר כי פסק הדין החלקי נשוא ערעור זה כולל התייחסות של בית המשפט קמא לטענות הקיזוז של המערערים ואין מחלוקת על כך (ראה גם סעיף 11 לתגובתה המקדמית של המשיבה לערעור). לפיכך לא ברור כיצד טוענת המשיבה כי המערערים לא טענו טענת קיזוז. שנית – אותו כתב הגנה "לקוני שהשתרע על שני עמודים וחצי בלבד" כדברי המשיבה (שלא ברור על כמה עמודים תקין היה לשיטתה של המשיבה להשיב על כתב התביעה שהגישה) מכיל טענות קיזוז הן בסעיף 2 והן בסעיף 13 לכתב ההגנה המפנה את הקורא לנספח לכתב ההגנה ולסיכומיהם של המערערים בתיק הקודם (נספח ו לכרך הנספחים בערעור זה) – נספח זה לכתב ההגנה מכיל באופן מפורט ביותר, הרבה מעבר לנדרש בכתב הגנה, את כל טענותיהם של המערערים בדבר טענותיהם לעניין קיזוז וצירופם כנספח לכתב ההגנה בוודאי שעונים על הדרישה לטענת קיזוז מפורטת. אם לא די בכך כתב ההגנה על נספחיו מכיל כ- 200 עמודים, לרבות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וראיות רבות לתמיכה בטענות הקיזוז של המערערים. ניתן היה לחשוב כי 202.5 עמודים של כתב הגנה עונים על דרישתה של המשיבה לכתב הגנה שאינו לקוני. קשה להניח שהמשיבה יכולה ברצינות שלא להסכים כי נספח לכתב טענות מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
מאמרים באתר שייתכן ויענינו אותך:

אין מאמרים קשורים