צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

עא (חי') 4268/96 טלקום בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "התנגדות לביצוע שטר"


בתי המשפט
בית משפט מחוזי בחיפה ע"א (חיפה) 4268/96

בפני: כב' השופט מ' סלוצקי – נשיא (אב"ד)
כב' השופטת ב' גילאור
כב' השופט מ' נאמן תאריך: 02/06/1997

1. טלקום בע"מ
2. מאיר ברק
3. אריק ויזל בעניין:
המערערים עו"ד וינברגר ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הבנק הבינלאומי הראשון
המשיבים עו"ד מולאור ע"י ב"כ

 

פסק – דין

1. בפנינו ערעור של חברה ושני מנהליה על פס"ד של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת טובי פרידמן כתוארה אז), בו חוייבו לפרוע שטר ע"ס 50,000 ש"ח, עליו חתמה החברה כ"עושה השטר", והמנהלים כ"ערבים" לפקודת ספקות (להלן: "עורקים"), שסיפקה לה טלפונים.

עורקים הסבה את השטר לבנק- המשיב להבטחת פרעון יתרת החובה שהבנק איפשר לעורקים ליצור בחשבון שהיא ניהלה אצל המשיב.

2. טענת המערערים בבימ"ש קמא היתה שהבנק אינו אוחז כשורה בשטר, שכן, ידע בעת קבלתו שלפי המוסכם בין המערערים לעורקים, אסור היה לעורקים לסחר את השטר בנסיבות שנוצרו, זאת ועוד, כלפי עורקים החברה לא היתה חייבת לפרוע את השטר בשל כשלון תמורה.

בימ"ש קמא דחה טענות אלו של המערערים, ועל כך הערעור.

3. הקביעות העובדתיות של בימ"ש קמא היו אלו:

א. השטר נמסר ע"י המערערת לעורקים בסוף 1989.

ב. למרות שבמקביל לשטר, המערערת מסרה לעורקים גם שיקים והשטר היה למעשה רק בטחון לפרעון השיקים, שכן, רק בו היתה גם ערבות מנהלי המערערת, לא צויין על השטר כי הוא לבטחון בלבד.

ג. לגבי השיקים (ולא לגבי השטר), אכן היתה התחיבות כתובה מופנית למערערת מיום 3.10.89, שהם לא יסוחרו "בתנאי שהמערערת תעמוד בכל התחיבויותיה כלפי עורקים".

ד. עורקים הפסיקה את פעילותה בפברואר 1990 לאחר שהספיקה לספק למערערת 28 מתוך 70 מערכות, בגינן ניתנו השיקים.

ה. השטר הופקד אצל המשיב ביום 14.3.90, כשבסעיף 3, לטופס ההפקדה בבנק נקבע כי לבנק זכויות עכבון וקיזוז על השטר כנגד כל הסכומים המגיעים לבנק מעורקים.

ו. בעת הפקדת השטר, היה חשבונה של עורקים בבנק ביתרת חובה העולה על סכום השטר.

4. העדות היחידה עליה ביקשו המערערים לבסס את הגנתם בפני בימ"ש קמא, היא של המערער הראשון (מאיר ברק), שהעיד כי בדצמבר 89, כבר אמר טלפונית למנהל סניף הבנק של המשיב, מר לוין, כי הוא מבטל את השיקים והשטר, מחמת כשלון תמורה מלא. הוא אישר עם זאת כי לא שלח לבנק כל מכתב על כך.

דבריו אלו של עד המערערים נסתרו ע"י עדותו של מר לוין, שאמר כי לא זכורה לו כל שיחה בענין השטר כנטען ע"י מר ברק, ובימ"ש קמא כותב בפסק דינו (ע' 18) כי הוא מעדיף את גירסת התביעה על גירסת ההגנה, ונימק זאת בכך שבעוד שעדותו של מר לוין נתמכה במסמכים, היתה עקבית ברורה מבוססת וללא כל סתירות, עדותו של מר ברק, לא היתה מבוססת על מסמכים, דבריו סתרו מסמכים, ודבריו סתרו גם אלו את אלו.

במיוחד ראה בימ"ש סתירה בכך כי מר ברק אמר שהשטר סוחר לבנק לאחר שכבר ניתן צו מניעה ע"י ביהמ"ש לאי סיחורו, ובפועל הוכח שבעוד שצו מניעה זה ניתן רק ב- 19.3.90, השטר הופקד ב- 14.3.90.

5. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של בימ"ש קמא, ובמקרה שלפנינו, בודאי שאין סיבה כי נעשה כן, נוכח זאת שהקביעות העובדתיות מבוססות כדבעי.

בימ"ש קמא סרב לבסס ממצא על סמך זכרונו של המערער הראשון מבלי שזכרון זה יוכל להסתמך על תרשומת כלשהי אפילו לא תרשומת שהמערער עשה לעצמו. וכי יעלה על הדעת שמנהל חברה יבטל שטרות ושיקים בשיחה טלפונים למנהל הבנק ויסתפק בכך?!!! נסיון החיים מלמד כי כאשר הודעה טלפונים על בטול שיק נמסרת לא לבנק עימו עובד המושך, אלא לבנק עימו עובד הנפרע, הרי שהודעה טלפונית זו תלווה במכתב שישלח בדחיפות לבנק.

6. גם בענין טענת כשלום התמורה, צדק בימ"ש קמא, שהרי התביעה היתה מבוססת לא על השיקים אלא, על שטר אחד, ולא ניתן לכן לומר כי היה כשלון תמורה מלא כאשר מתוך 70 מערכות סופקו 28 מערכות.

7. אשר על כן הייתי מציע לחברי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים במיוחד ובמאוחד לשלם למשיב סך 3,500 ש"ח + מע"מ כדין כהוצאות ושכ"ט עו"ד.

הנשיא מ. סלוצקי

1. המשיב הגיש תביעה נגד המערערים לפי שטר חוב ע"ס 50,000 שקלים, שהמשיב אוחז בו והמערערת חתמה עליו כעושה והמערערים 2 ו- 3 כערבים.

בימ"ש קמא חייב את המערערים בפרעון השטר.

השטר, נשוא ההתדיינות, נמסר ע"י המערערת לנפרעת, חברת עורקים. על גב השטר מופיעה חתימת הסב הנחזית כחתימת הנפרעת.

השטר נעשה ב- 12.10.89 בלא שצוין בו זמן פרעונו. השטר לא נפרע.

השאלה שבפנינו היא אם היה פגם בסיחור השטר למשיב. טענת המערערים היא כי השטר ניתן כדי לשמש כבטחון ולא להעברה, כך שסיחורו של השטר נגוע בפגם.

2. ד"ר זוסמן בספרו על דיני שטרות (מהדורה רביעים סעיפים 227-229) בפסקה 228 כתב כי:

"אם תהא חובה של נוטל שטר לחקור ולדרוש בענין שאינו מתגלה על פני המסמך עצמו, ישהה הדבר סיחור המסמך ויגרע מערכו של מסמך סחיר.

דרכי הסחרות מחייבים פעולה מהירה. המסמך משול לכסף. מה יהא ערכו של שטר שעליו חתומים שמות אחדים. אם נאמור לנוטל השטר: שאל כל אחד מהצדדים, שמא פגום השטר, והיה ולא תזכה לקבל אישורים שהכל כשורה, אל תיטול את השטר?

לפיכך במסגרת דיני השטרות, ידיעת פגם פירושה – ידיעה ממש ואין די באפשרות לדעת. אף החובה לדעת, בדומה לובה לנהוג זהירות, אין לה מקום בשיקולנו. אבל מה שנראה כרשלנות כבדה שהיא כשלעצמה אינה גורעת מישרו של אדם, כאמור, יכול שישמש ראיה"

כן מובא שם קטע מפס"ד אנגלי מנחה Jones& Gordon שבו נקבע (ע' 629):

"אם הוא (התובע) טעה בתום לב ובחוסר זהירות, וכך נטל שטר שלא צריך היה לקחתו, עדיין הזכות בידו להפרע. אבל... אם הוא לא טעה בתום לב ובחוסר זהירות, אלא חשד היה בליבו שמא משהו לא כשורה, לא מפני שטעה בתום לב או מפני שהיה טיפש, אלא מפני שחשב בסתר ליבו, אני חושד שמשהו כאן לא כשורה, ואם אשאל ואחקור, כי אז לא אחשוד עוד אלא אדע, ולא אוכל להפרע זה חוסר יושר".

3. אין אני סבור שהיתה במקרה שלפנינו רשלנות כלשהי מצד מנהל סניף המשיב בקבלת השטר. גם אם היתה רשלנות כלשהי מצידו, הרי שלא הגיעה לאותה דרגה גבוהה של רשלנות רבתי שממנה ניתן להסיר חוסר תום לב. אין גם ראיה כי המנהל נמנע מחקירה מכוון שחשש שאם יחקור עלול הוא לגלות משהו שאינו כשורה. על השטר לא נרשמה הגבלת מסירה כלשהי וסביר היה להניח, ללא חקירה, שאין פגם בהסבתו. המשיב לא צריך להוכיח את תום ליבה של עורקים אלא את תום ליבו שלו ולענין זה הנסיבות בהן נמסר השטר לעורקים, אשר לא הוכח שהיו ידועות למשיב בזמן שקיבל את השטר, אינן רלוונטיות. גם אם נקבל שאכן התקיימה השיחה, כפי שעולה מהרשומות בפרוטוקול בית משפט השלום בתל אביב, אין בה כדי העלאת חשד לפגם בסחורו לאמור, שהשטר נמסר לבטחון בלבד ולא להעברה. לא כל שכן אין בתוכן שיחה זו כדי הוכחה שמנהל השמיב ידע על כך ידיעה ממשית.

הוכח כי עורקים היתה חייבת לבנק פי כמה מסכום השטר. נמצא, לכן, כי הבנק אוחז בשטר בעד ערך כדי מלוא הסכום הנקוב.

4. מטעמים אלה מצטרף אני למסקנת חברי, כב' השופט נאמן, כאמור בפסקה 7 של פסק דינו.

השופטת ב. גילאור

1. ערעור זה נסוב בשאלת זכותו של המשיב, הבנק הבין- לאומי הראשון, לפרעון שטר חוב שנמשך ע"י המערערת לפקודת "עורקים" החב' הישראלית למערכות טלפוניות בע"מ (להלן: "עורקים") בערבותם של המערערים 2 ו- 3 (להלן: "שטר החוב").

השטר נמסר ע"י המערערת לעורקים במהלך עסקים שהיו ביניהם לאספקת טלפונים ע"י עורקים למערערת בשלהי שנת 1989.

אין מחלוקת כי עורקים הסבה את השטר לזכות המשיב ביום 14.3.97.

כדעת חברי כב' השופט נאמן אמנם נכון כי הקביעות של כב' השופטת טובי- פרידמן בבימ"ש השלום בחיפה הן ברובן קביעות עובדתיות שביהמ"ש שלערעור אינו מתערב בהן, אולם לא אוכל להסכים כי המשיב אוחז כשורה בשטר הזכאי לפרעונו, ואני נאלצת לחלוק גם על דעתו של כב' הנשיא סלוצקי לבחינת תום הלב של המשיב.

2. אני סבורה כי במישור היחסים שבין הצדדים אין להתעלם, וחשוב להתייחס, לפרוטוקול הדיון ופסה"ד שניתן בבימ"ש השלום בתל- אביב בת"א 33102/92 אשר הוצג בפני בימ"ש קמא לפי החלטה שניתנה ביום 16.4.96 – שם הוגשה ע"י המשיב נגד המערער בקשה לביצוע שיקים שנדונה בבימ"ש השלום בתל- אביב לאחר מתן רשות להתגונן. בפסק- דינו של כב' השופט א. קידר מ- 28.11.93 נקבע כי השיקים הופקדו ע"י עורקים בחשבונה אצל המשיב בחודשים נובמבר- דצמבר 1989, הוצגו לפרעון ביום הנקוב בהם וחוללו נוכח הוראת הביטול שנתנה המערערת לגביהם.

עוד נקבע כי העיסקאות בגינן נמסרו השיקים לעורקים נעשו בחודש אוקטובר 1989 וכי המערערת כיבדה את כל השיקים שנמסרו על ידה עד סוף 1989 והוראות הביטול ניתנו אך ורק לגבי שיקים שמועד פרעונם היה מינואר 1990 ואילך.

משכך, בבדיקת טענת המשיב כי הוא אוחז כשורה בשיקים קבע כב' השופט קידר כי מאחר והשיקים סוחרו למשיב קודם כשלום התמורה שבין הצדדים הקרובים, דהיינו המערערת ועורקים, שהיה בחודש ינואר 1990, רשאי הבנק לתבוע את תשלומם כאוחז כשורה, ומשקיבל את השיקים, קיבל אותם בתום לב.

3. טענת המשיב בפנינו כי יש להתעלם מפרוטוקול הדיון ומפסה"ד שניתן בבימ"ש השלום בתל- אביב, מעוררת תמיהה שכן יש להציג בביהמ"ש את התמונה המלאה כאשר היא נוגעת לצדדים זהים.

לא אתעמק בסתירות שהתגלו בעדותו של מנהל סניף הבנק בבימ"ש השלום בתל- אביב לעומת הדברים שהעיד בבימ"ש קמא מאחר ואיני נדרשת לכך לצורך בחינת השאלה המשפטית העומדת לדיון.

אין זה הגיוני כי ב- 14.3.90, במועד שבו סוחר שטר חוב למשיב, לא ידע המשיב על כשלום התמורה שבין המערערת לעורקים ועל הפגם שנפל בשטר ו/או על העדר זכותה של עורקים להסב את השטר למשיב, לאחר שלא השלימה את מכסת המערכות אותם אמורה היתה לתת למערערת.

בינואר 1990 כבר חוללו השיקים אשר הוסבו לבנק בחודשים אוקטובר- נובמבר ע"י עורקים והבנק אף פעל לגבות את השיקים בהליכי הוצל"פ בגלל טענתו כי הוא אוחז כשורה כי קיבל את השיקים קודם לכשלון התמורה בין הצדדים.

4. אוחז בשטר אינו יכול להיות "אוחז כשורה", אלא אם נתן ערך בעד השטר.

במקרה דנן נשאלת השאלה, איזה ערך נתן הבנק כנגד שטר החוב אותו הסבה הנפרעת.

פרופ' בן אוליאל, בספרו "דיני בנקאות" מציין, כי במצב בו לקוח מסחר/מסב לבנק שיק, כאשר חשבונו של הלקוח, עומד אותה שעה ביתרת חובה, הבנק יראה כמי ש"אוחז בעד ערך".

סע' 26(א)(2) לפקודת השטרות קובע – כי המושג "תמורת בת ערך" כולל בחובו "חוב קודם או חבות קודמת".

לכאורה הבנק אכן "אוחז בעד ערך". משום שיתרת הנפרעת "עורקים", שעה שסיחרה את השטר, היתה בחובה.

לכן, במידה ושאר יסודות סעיף 28(א) לפקודת השטרות מתמלאים, ניתן יהיה להגדיר את הבנק "כאוחז כשורה".

עם זאת, לשם רכישת מעמד של "אוחז כשורה", דרישת הערך, חמורה יותר, ובעלת משמעות ותוכן שונה מן ההקשר של "אוחז בעד ערך" בלבד.

תוכן המושג "ערך", לשם רכישת מעמד של "אוחז כשורה", הינו מצומצם ומשמעותו תמורה מבוצעת בלבד.

בע"א 389/67, בנק פ.ק.או. בע"מ נ' קיבוביץ, פ"ד כב (1), 264: נסוב הדיון סביב שאלת הגדרת "אוחז כשורה" והערך הדרוש לכך. בפרשה זו קבע השופט עציוני כי בנק יחשב "אוחז כשורה" שעה שבעת הפקדת השטר עמד כנגד הנפרע חוב אצל הבנק לאיו סוחר השטר. ערך מעין זה, אשר מעמיד את הבנק תחת הגדרה של "אוחז כשורה" משמעותו – תמורה בפועל להבדיל מתמורה עתידית אשר מספיקה כדי להקים "אוחז בעד ערך".

בע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים, פ"ד כה(1), 525: קובע כב' השופט עציוני כי בנק יכול להיחשב "אוחז בעד ערך", בגין נכונותו לאפשר ללקוח משיכות יתר מחשבונו בעת מסירת השטר לבנק על ידי הלקוח. משמעות ערך מסוג זה התמורה עתידית.

בע"א 1562/92 (ת"א), בנק הבניה בע"מ נ' מלכה רפאל, דינים מחוזי כו(2), 836, הסבירה כב' השופטת ר. שטרנברג- אליעזר:

"הדרישה למתן ערך במישור השטרי, חמורה מן הדרישה לתמורה במישור החוזי ומחייבת מתן ערך בפועל, דהיינו: "תמורה מבוצעת". כמו כן, נבחן הערך במבחן שווי המשאבים המועברים לעומת שווי המשאבים שהעביר הצד השני, הואיל והדרישה היא ל"ערך ממשי".

דעת המיעוט של השופט ר. שטרנברג- אליעזר, נתקבלה פה אחד בערעור שהוגש על פסק הדין המחוזי בע"א 1925/95 מלכה רפאל נ' בנק הבניה (טרם פורסם):

"נראית לנו דעת המיעוט מדעת הרוב וזאת על פי כל נימוקיה של שופטת המיעוט ובמיוחד שניים מהם...".

5. אין במסמכים שתמכו, לפי קביעת בימ"ש קמא, בגירסתו של מנהל הסניף מר לוין כדי ללמוד על תמורה כלשהי שנתן המשיב לעורקים במועד שבו הסב השטר מעורקים למשיב, ביום 14.3.90.

מהחשבון שהוצג ע"י המשיב (סומן ד') עולה כי ב- 12.3.90, בטרם סיחורו של שטר החוב היתה יתרת חוב בחשבון עורקים בסך 288,117 ש"ח.

ב- 14.3.90 הגיעה היתרה ל- 280,997 ש"ח דהיינו – לא רק שלא ניתן אשראי אלא יתרת החוב הלכה ופחתה.

המסמך ג' שהוא מסמך הפקדת שטר החוב אצל המשיב אינו מלמד על ערך כלשהו שניתן בעד השטר והוראות הגבייה, העיכבון והקיזוז, המופיעים בגוף טופס ההפקדה, אינם קשורים ליחסים כלפי צד שלישי בגין פעולות שעשה הצד השלישי בתקופה קודמת להפקדת השטר.

6. לו היה שטר החוב המסמך היחיד ביחסים שבין המערערת למשיב, היית מצטרפת לדעתו של חברי הנשיא סלוצקי על מהות הבדיקה הנדרשת בנטילת שטר ובחינת תום הלב וחוסר הזהירות של מנהל סניף הבנק המשיב.

אולם העובדות, כפי שהוכחו בפני בימ"ש קמא, מלמדות כי יש יסוד סביר להניח שמנהל סניף הבנק המשיב ידע במועד שבו סחורה שטר ע"י עורקים כי נפל פגם מהותי בעיסקה שבין עורקים למערערת וכי עורקים לא היתה רשאית לסחר את השטר לבנק ב- 14.3.90, כחודשיים ימים לאחר שחוללו השיקים שמסרה המערערת לעורקים בגין העיסקה שנעשתה ביניהם עקב כשלון התמורה.

באותו מועד, ב- 14.3.90, ידע מנהל סניף המשיב כי העיסקה בין עורקים למערערת התנהלה על בסיס מסחרי של שיקים שהרי חלקם נפרעו לזכותה של עורקים וחלקם חוללו באי פרעון (בגלל הודעת הביטול שמסרה המערערת על חלק מהשיקים), והיה עליו לחקור ב- 14.3.90 מהו הפגם שנפל ביחסים שבין עורקים למערערת, או שידע על הפגם האמור מנסיבות חילול השיקים.

זאת ועוד, כנגלה על פני השטר הוא נעשה ע"י המערערת לפקודת עורקים ב- 12.10.89, כנגלה על פני השטר. אין בו תאריך פרעון – ללמד – כי ניתן במסגרת העיסקה שבין עורקים למערערת לרכישת מערכות הטלפונים, וכחלק מאותה עיסקה.

אף על פי כן לא הפקידה עורקים את השטר בבנק סמוך למועד משיכתו ולכן אין משמעות, לדעתי, לתנאים המתוארים בנספח ד' טופס הפקדת השטר.

אי לכך, ולו דעתי נשמעת, הייתי מבטלת את פסה"ד של בימ"ש קמא וקובעת כי המערערים אינם חייבים לשלם סכום כלשהו בגין שטר החוב.

5129371
54678313
לא אתייחס לענין הוצאות מאחר ודעתי היא דעת מיעוט.

5129371
54678313

מ' סלוצקי 54678313-4268/96
הוחלט כאמור בפסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט מ. נאמן.

ניתן היום 2.6.97.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...