צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

עא 1266/91 יעקב קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב"


ערעור אזרחי מס' 1266/91

יעקב קרן
נגד
.1בנק איגוד לישראל בע"מ
.2יעקב גלברג, משיב פורמאלי
.3מרדכי גלברג, משיב פורמאלי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
[9.8.92]
לפני השופטים ג' בך, א' מצא, מ' חשין


תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ק"ת 2220, תקנות 78, 372- חוק הפרוצדורה האזרחית העותמני

, סעיף .80
חותנו של המערער (המשיב 2), שהיה גם מעבידו, נטל הלוואה מהמשיב 1, והמערער
חתם לזכות המשיב 1על מסמך ערבות לחוב זה. המשיב 1תבע בסדר דין מקוצר את
המערער בגין חוב זה, והמערער ביקש רשות להתגונן מהטעם שחתימתו ניתנה אך ורק
בגין אשראי מוגבל והדבר גם נאמר לו על ידי מנהל סניף המשיב 1שבו נחתמה
הערבות, וכי הוא נדהם לגלות שלפי כתב התביעה הוא חתום על ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום. המערער נחקר על תצהירו אך לא נשאל לגבי טענתו, לפיה הוטעה על ידי מנהל הסניף האמור. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את בקשת המערער למתן רשות להתגונן, מהטעם שיכול היה לקרוא את הכתוב על המסמך עליו חתם ועקב היעדר פירוט במה הוטעה לחשוב שהוא חותם על מסמך אחר ממה שהוא חתום עליו. בית המשפט חייב את המערער בתביעה שהוגשה נגדו ואישר את העיקול הזמני שהוטל כלפיו, וזאת על פי תקנה 372לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- .1984מכאן הערעור.

בית המשפט העליון פסק:
א. (1) בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט נכנס לשאלת מהימנות דברי המצהיר. טענה, שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא, ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן, אלא אם כן מתברר לבית המשפט, כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו הגנת בדים היא ( 196ג-ד).
(2) במקרה דנן, דברי המערער על ההטעיה שהוטעה עשויים לשמש הגנה ראויה בתביעה שהוגשה כנגדו. המערער יכול היה להוסיף ולפרט טענתו, כגון בהמצאת שם מנהל הסניף של המשיב 1שהטעה אותו וכן בציון היום שבו הוטעה, אך הפרטים שהצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה לחקירה נגדית, ובאין חקירה נגדית - ראוי שתינתן לו רשות להתגונן ( 196ה-ו).
ב. (1) בשלב של דיון בבקשת רשות להתגונן ניתן להעלות אף טענות על פה כנגד מסמך בכתב (נתבע יוכל להוכיח טענתו, בין השאר, על דרך הודאתו של התובע או שלוחו), ואין חוסמים דרכו של נתבע מטעמים של דרכי הוכחה בלבד ( 196ז).

(2) במקרה דנן, טענת המערער סותרת מסמך בכתב, ובדרך הטבע יקשה עליו להעמיד
עדות על פה כנגד מסמך בכתב (סעיף 80לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני). אולם קושי זה, שיעמוד בפני המערער בבירור התביעה לגופה, אין בו כדי לשלול ממנו, אפריורית, זכות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה נגדו (196

ו-ז).
ג. אמנם לביסוס טענת מירמה יש להביא ראיות כ"אפשרות גבוהה", אך אין בכך
להעלות או להוריד לעניין השלב של דיון במתן רשות להתגונן, בו אין בית משפט נדרש כלל לשאלה, כיצד יעלה בידי הנתבע לבסס טענה של מירמה ( 197ב-ג).
ד. במקרה דנן, עם ביטול פסק הדין והחזרת הדיון לערכאה קמא יתבטל מאליו אישור

העיקול הזמני ( 197ו).

פסקי דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' warner home video
. Ltd(.u.k) פ"ד מו (2) .273
[2] ע"א 462/88 בן צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (1) .127
[3] ע"א 168/84 מ' אלקלעי ואח נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ (2) .333
[4] ע"א 624/88 גולד נ' מעוז ואח’, פ"ד מד (1) .497

הערות:
.1לפירוט הנדרש מהנתבע בבקשת רשות להתגונן ראה: ע"א 105/89 קואופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מה (3) 585; ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188; ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (1) .66
.2לדחיית בקשת רשות להתגונן מהטעם שמדובר בהגנת בדים ראה: ע"א 424/86, 431
נאות מרינה בת ים בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ,

פ"ד מג (2) .355
.3לנפקות ויתור על חקירה נגדית ראה: ע"פ 2603/90 א' אלפאר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (3) 799; ע"א 605/86 תבורי - בית חרושת למשקאות קלים בע"מ ואח נ' מעינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח’, פ"ד מה (2) .1
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' גילאור) מיום 8.1.91
בת"א 742/89. הערעור נתקבל.
א' גולדבליט - בשם המערער;
מ' דניאל - בשם המשיב .1

פסק-דין

השופט מ' חשין: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב'
גילאור) בת"א (חי') 742/89, ובגדריו ערעור על החלטה שניתנה בהמ' 4578/.89
השאלות שלעניין הן שתיים: האחת, האם ראוי היה להעניק למערער רשות להתגונן

כנגד תביעה בסדר

דין מקוצר שהוגשה נגדו, והאחרת - האם נכון היה לאשר עיקולים שהוטלו על

נכסי המערער בגין החוב נושא התביעה?
.2עיקרי העובדות שלעניין הם אלה, שהמשיב 1בערעור, בנק איגוד לישראל בע"מ (הבנק), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערער, יעקב קרן (קרן), בהסתמכו על כתב ערבות שקרן חתם עליו. החייב העיקרי היה אחד יעקב גלברג (חותנו של קרן), וקרן חתם לזכות הבנק על מסמך ערבות לחובו של גלברג. לטענת הבנק חייב קרן לשלם את חובו של אותו גלברג - כמי שערב לחובו לבנק - וכנגד תביעה זו ביקש קרן רשות להתגונן. קרן עורר בבקשתו לרשות להתגונן טענות מטענות שונות, אך אנו נדבר בטענה אחת בלבד, והיא, כמדומה, הטענה העיקרית.
.3כתב הערבות עליו חתם קרן מצורף לתביעה (כנספח ג'), וכותרתו היא "ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום". גופו של כתב הערבות מכיל תניות מתניות שונות, וביניהן התניה שלענייננו (בסעיף 1), שלפיה התחייב קרן (ואחר, הוא המשיב 3) -
"כולנו יחד וכל אחד לחוד, ערבים לבנק איגוד... בעד כל סכומי הכסף המגיעים ושיגיעו לבנק מאת גלברג יעקב...".
בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען קרן - בהסתמכו על טענות מטענות שונות - כי אין הוא חב לבנק את הסכום הנתבע ממנו (811.52, 424ש"ח ליום 31.3.89), ובתצהירו המצורף לבקשתו אומר הוא בין שאר דבריו:
".3 ...חתימתי על כתב הערבות ניתנה אך ורק בגין אשראי שניתן לנתבע מס'
...1בסך של 000, 50ש"ח (להלן: האשראי).
.4לתדהמתי התברר לי מכתב התביעה כי הנני חתום על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לטובת הנתבע.
.5א. הנני חתנו של הנתבע ועבדתי בעיסקו מספר שנים.
ב. הנתבע פנה אליי וביקש ממני לחתום על אשראי שהבנק יתן לו בסך של 000, 50ש"ח.
ג. מנהל המשיב בסניף ראשי איגוד הגיש לי טפסיי ערבות (נספח ז') וציין שאמנם החתימה היא על אשראי בסך של . 50.000ש"ח בלבד שיינתן לנתבע".
בהמשך דבריו מעלה קרן טענה, כי מנהל סניף הבנק בו חתם על הערבות הטעה אותו, וכי לו ידע שמסמך הערבות הינו "בעל משמעות בלתי מוגבלת... לא הייתי חותם עליו".
מוסיף קרן וטוען (בסעיף 17לבקשתו) כי כתב הערבות אינו מחייב אותו - ככל שמשקף הוא ערבות בסכום בלתי מוגבל - וזאת מחמת טעות, הטעיה, תרמית, ועוד כהנה וכהנה עילות הנדרשות והמתבקשות מאותה הטעיה שהוטעה (לטענתו).

.4בא כוח הבנק חקר את קרן על תצהירו, אך לא חקר אותו על נושא ההטעיה ולא הציג לו כל שאלה באותו עניין.
.5לאחר ששמעה את טענות באי כוח בעלי הדין, החליטה שופטת בית משפט קמא לדחות את בקשתו של קרן למתן רשות להתגונן. אשר לטענת ההטעיה והטעות, אומרת השופטת גילאור וזו לשונה (בסעיף 3להחלטתה, בעמ' 5):
"המבקש לא תאר עצמו כמי שאינו יודע קרוא וכתוב, לא סיפר כי לא ניתנה לו אפשרות לקרוא את המסמך בטרם הוחתם עליו ולא פירט במה הוטעה לחשוב שהוא חותם על מסמך אחר ממה שהוא חתום עליו.
אי לכך, אי חקירתו על העובדות כפי שתוארו על ידו בתצהירו, אין בה כשלעצמה כדי להקנות לו הגנה טובה בטענת לא נעשה דבר גם מהטעם שאין הטענה מביאה למסקנה שכזו ובנוסף טענת ההטעיה לא פורטה כראוי (ראה ע"א 624/88, פ"ד מ"ד (1) 497)" (ההדגשה שלי - מ' ח').
השאלה הנשאלת היא איפוא, אם הראה קרן טענת הגנה הראויה להישמע.
.6הלכה מכבר היא, כי בשלב הליכים זה של בקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה, שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית המשפט כי אמת היא, ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן. כל זאת, כמובן, אם לא נתברר לבית המשפט, כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו הגנת בדים היא (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 639, 640).
דברי קרן על ההטעיה שהוטעה עשויים איפוא לשמש הגנה ראויה בתביעה שהוגשה כנגדו. גם בית משפט קמא, כמדומה, יסכים לדברים אלה, אך לגירסתו אין קרן זכאי למתן רשות להתגונן הואיל ו"טענת ההטעיה לא פורטה כראוי".
.7לקביעה זו לא אוכל להסכים. אכן, קרן יכול היה להוסיף ולפרט טענתו, כגון בהמצאת שמו של מנהל סניף בנק איגוד שהטעה אותו, וכן בציון היום שבו הוטעה (ראה תקנה 78לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). אך דומה עלי כי הפרטים שקרן הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה לחקירה נגדית; ובאין חקירה נגדית - ראוי הוא קרן כי תינתן לו רשות להתגונן. אכן, טענתו של קרן סותרת מסמך בכתב, ובדרך הטבע יקשה עליו להעמיד עדות על פה כנגד מסמך בכתב (סעיף 80לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני). ואולם קושי זה שיעמוד בפני קרן בבירור התביעה לגופה, אין בו כדי לשלול ממנו, אפריורית, זכות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה נגדו, והרי בשלב זה של בקשת רשות להתגונן ניתן להעלות אף טענות על פה כנגד מסמך בכתב (נזכור כי נתבע יוכל להוכיח טענתו, בין השאר, על דרך הודאתו של התובע או שלוחו), ואין חוסמים דרכו של נתבע מטעמים של דרכי הוכחה בלבד (ראה: זוסמן,

בספרו הנ"ל, בעמ' 640-641; ע"א 248/89 [1], בעמ' 277-278; ע"א 462/88 [2],
בעמ' 130מול אות השוליים ה; ע"א 168/84 [3], בעמ' 335מול אות השוליים ה).
דעתי היא איפוא, כי טענת קרן על כך שכתב הערבות עליו חתם נתקבל תוך כדי
הטעייתו - ובמצג שלפיו מוגבלת ערבותו לסכום של 000, 50ש"ח בלבד - ראויה היא

כי תינתן בה רשות להתגונן.
.8שופטת בית משפט קמא מסתמכת על ההלכה שנקבעה בע"א 624/88 [4], וכמסתבר מבקשת היא להסתמך על דברים שנאמרו בעמ' 503מול אות השוליים ב, ולפיהם חזקה
על מי שחתם על ייפוי כוח כי ידע את תוכנו, וכי לגבי טענת מירמה יש להביא
הוכחות ליסודה " כאפשרות גבוהה ". דברים אלה נכונים הם, אך אין הם לענייננו כאן. באותו עניין מדובר היה בפסק דין סופי, בו דחה בית המשפט טענה של מירמה שהועלתה לפניו, ואילו אנו ענייננו בשלב שלפני שלב ההוכחות; והרי הלכה היא כי בשלב זה של מתן רשות להתגונן אין בית משפט נדרש כלל לשאלה כיצד יעלה בידי הנתבע לבסס טענה של מירמה (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 641).
.9כללם של דברים: טענת ההטעיה שהעלה קרן בבקשתו למתן רשות להתגונן הינה טענה ראויה לעצמה (ולכך מסכימים הכול), ולדעתי מפורטת היא דיה כדי מתן רשות להתגונן; בייחוד כך, כשקרן לא נחקר כלל על תצהירו. אכן, ניתן להניח שקרן יכול היה להוסיף ולפרט את טענתו, אך בשים לב לשלב הדיון בו מצויים אנו - והוא שלב של מתן רשות להתגונן - אינני סבור שיהיה זה ראוי כי נשלול מקרן זכות להתגונן מפני התביעה שהוגשה כנגדו. אם דעתי תישמע, יזכה קרן בבקשתו למתן רשות להתגונן, ולעניין זה אני מציע לחבריי כי נחזיר את הדיון לבית משפט קמא תוך מתן רשות לקרן להתגונן בפני התביעה שהוגשה נגדו.

פרשת העיקול
.10בפסק דינה החליטה שופטת בית משפט קמא לחייב את קרן בתביעה שהוגשה
נגדו, וכן הוסיפה והחליטה "לאשר את העיקול הזמני שהוטל בהמ' 3232/89, 4342/89כלפי הנתבע עצמו...". אישור עיקול זה נעשה על פי תקנה 372לתקנות סדר הדין האזרחי, ולפיה אם "זכה התובע בתביעתו יאשר בית המשפט או הרשם בפסק הדין את העיקול הזמני...". על נכסי קרן הוטל עיקול זמני תוך מהלך הדיון, ובפסק דינה החליטה שופטת בית משפט קמא, כאמור, לאשר אותו עיקול. עתה, אם תתקבל דעתי שיש לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לבית משפט קמא כאמור לעיל, יתבטל מאליו אישור העיקול כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא.
.11בשולי הדברים אוסיף ואומר, כי בהחלטתה של שופטת בית משפט קמא נפלה, ככל הנראה, פליטת קולמוס לעניין אישור העיקול שהוטל בהמ' 3570/89 שבהמ' 3232/89. עיקול זה - שהיה על דירתו של קרן ואשר הוטל ביום 15.8.89-
בוטל על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 13.5.90, בהמ' 1633/90 (מפי השופט ד"ר ד' ביין). משבוטל אותו עיקול בחודש מאי 1990, ממילא לא ניתן היה לאשרו בחודש ינואר 1991, הוא יום פסק הדין נושא הערעור.

.12סוף דבר: אני ממליץ לחבריי כי נקבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (כולל אישור העיקולים הזמניים), וכי ניתן למערער (קרן) רשות להתגונן בפני התביעה שהוגשה נגדו.
כן אני מציע כי נחייב את המשיב 1(הבנק) לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בבית משפט קמא ובבית משפט זה בסך 000, 8ש"ח להיום.

5129371
54678313
השופט ג' בך: אני מסכים.

השופט א' מצא: אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט חשין. ניתן היום, י' באב תשנ"ב (9.8.92).

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
מאמרים קשורים שפרסמנו ואולי יעניינו אותך: