צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

עא 187/87 עובדיה בן יחזקאל לוי נ' הרב יהושע דויטש

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "ביטול חוזה"

חזרה למאמר משרדנו "ביטול הסכם"


ערעור אזרחי מס' 187/87

עובדיה בן יחזקאל לוי
נגד
הרב יהושע דויטש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[21.8.89]
לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים א' גולדברג, י' מלץ

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ס"ח 118, סעיפים 21, 29-חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ס"ח 16, סעיפים 1(המונח "הפרה"), 9, 11(ב), 22(ב) - חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, ס"ח 42- חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, ס"ח 192, סעיפים 3א(א), 4(ג), 6(א)(2) - חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 4), תשמ"ד-1984, ס"ח .52

מיני-רציו:
* חוזים – תנאים – סיווגם
* חוזים – תנאים – תנאי מתלה
* חוזים – תרופות – ביטול
* חוזים – תרופות – השבה
* חוזים – תרופות – פיצויים
* כספים – הפרשי הצמדה וריבית – הצמדה
* כספים – הפרשי הצמדה וריבית – ריבית
* עשיית עושר ולא במשפט – השבה – הזכות להשבה
* קניין – מקרקעין – הערת אזהרה

בין בעלי הדין נכרת חוזה, שלפיו התחייב המשיב למכור מגרש שבבעלותו למערער, קבלן במקצועו. המערער התכוון להקים על המגרש בית מגורים. עקב קשיים בהוצאתו לפועל של החוזה המקורי, נחתם בין הצדדים חוזה שני, שביטל את החוזה המקורי והסדיר השבתו של סכום כסף שהמערער שילם למשיב על-פי החוזה המקורי. באותו יום חתם המשיב על התחייבות נוספת, שלפיה ישלם למערער סכום מסוים בשקלים הצמוד לדולר, אם לא יעמוד במועדי התשלום שבחוזה השני. המשיב לא עמד בהתחייבויותיו לפי החוזה השני ולפי ההתחייבות הנוספת, והצדדים ערכו ביניהם חוזה שלישי, שבו ביקשו להוציא את העיסקה המקורית אל הפועל, תוך הסדרת סילוקו או קיזוזו של הסכום שהמערער כבר שילם בעבר. עוד נקבע בחוזה, כי אם עד לתאריך מסוים לא יוענק היתר בנייה כדין, רשאי המשיב לבטל את החוזה, ובמקרה כזה ישלם למערער סכום מסוים. אולם, כל עוד לא הוכיח המערער כי נקט בזריזות מירבית את כל הצעדים והאמצעים שקבלן סביר וזריז היה נוקט בנסיבות הענין על-מנת לקבל בכל ההקדם היתר בנייה, חוב המשיב יחושב לפי הצמדה לדולר בשיעור של %.75ההיתר לא הושג עד ליום הקובע. המשיב הודיע למערער על ביטול החוזה ועל נכונותו להסדרת התשלום. המערער התעלם מכך, ובהסתמך על החוזה השלישי רשם לזכותו הערת אזהרה על מקרקעי המשיב. המשיב לא השיב סכום כלשהו למערער ועתר לבית המשפט המחוזי לקביעה, כי החוזה השלישי בטל ויש למחוק את הערת האזהרה וכי המערער זכאי להחזר בתחשיב של הצמדה לדולר בשיעור של % 75בלבד. המערער טען בבית המשפט המחוזי, כי הסכום האמיתי ששילם למשיב על-פי החוזה המקורי גדול בהרבה מסכום הקרן בתוספת ההצמדה, שבו מדובר בעתירת המשיב. לדבריו, הסכים להתקשר בחוזה מתוך אילוץ, ובכל מקרה, הוא זכאי להחזר הקרן כשהיא צמודה במלואה לדולר וזאת עד ליום הודעת הביטול ומיום זה ועד התשלום בפועל ביקש הצמדה למדד בצירוף ריבית.בית המשפט המחוזי דחה את טענת האילוץ, קבע כי עקב אי-השגת היתר בנייה, קמה עילה לביטול החוזה, אך מנסיבות העניין עולה, כי כוונת הצדדים הייתה שביטול החוזה ייכנס לתוקפו עם השבת הכסף, ומשלא הושב

הכסף לא נכנס הביטול לתוקפו. נקבע, כי החוזה יתבטל כשהמשיב יחזיר למערער את אותו סכום כסף כשהוא צמוד באופן מלא לשער הדולר, ואז תימחק הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערער, על מקרקעי המשיב. לא נקבע בפסק הדין דבר ביחס לזכאות המערער לקבלת ריבית.
משלא החזיר המשיב למערער את הסכומים האמורים, ניתן בבית המשפט העליון, לבקשת המערער, צו לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בערעור זה לבית המשפט העליון משיג המערער על מספר קביעות של בית המשפט המחוזי, לרבות על אי-פסיקת ריבית דולרית.

בית המשפט העליון פסק:
א. (1) חוזה, אשר כלול בו תנאי מתלה, הוא התקשרות אשר בה תלויות ההתחייבויות ההדדיות בקיומו של התנאי, אולם, אף אם קובעים תנאי מתלה בחוזה, נוצר הקשר החוזי מיד עם כריתת החוזה, וזה מוסיף להתקיים עד למועד בו צריך התנאי להתממש. אם התנאי איננו מתממש - מתבטל החוזה למפרע בשל עצם אי-קיומו של התנאי ( 316ה-ו).
(2) במקרה דנן, הקנה החוזה שנכרת בין בעלי הדין אופציה למשיב לבטל את החוזה, בהגיע תאריך נקוב ובתנאי שעד תאריך זה לא יושג היתר מרשויות התכנון. תניה זו מהווה מעין יצור כלאיים בין תאי מתלה לבין תניה רגילה, שאי-קיומה מהווה הפרת החוזה. אין זה תנאי מתלה גרידא, שכן על-מנת שהסכם יהיה תלוי בתנאי מתלה, על הצדדים לכלול בו תניה מפורשת, התולה את עצם ההתקשרות בהשגת ההיתר ( 316ד-ה).
(3) במקרה דנן, אין באי-קיום התנאי כדי להביא לבטלותו למפרע של החוזה, אלא לפי נוסח החוזה מעניק הדבר למשיב זכות ביטול, שאינה עקב הפרת החוזה, שכן אין באי-השגת ההיתר מרשויות התכנון והבנייה עד למועד הרלוואנטי משום מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה. החוזה לא הטיל על אף אחד מהצדדים את החובה להשיג אותו היתר. נקיטת מאמצים סבירים מצד המערער להשגת ההיתר רלוואנטית רק לצורך קביעת חלקיות הצמדה של הסכום המיועד להשבה ( 316ו-ז).
ב. צדדים לחוזה רשאים - בכפוף לשיקולי תקנת הציבור - להתנות על דיני עשיית עושר ולא במשפט, אשר הולידו את חובת ההשבה הכללית. דיספוזיטיביות זו יפה הן לגבי חק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979, והן לגבי הוראות השבה המצויות בחוקים ספציפיים ( 317ג-ד).
ג. (1) אין קשר של שילוב בין זכות הביטול לבין חובת ההשבה. הביטול הוא המוליד את חובת ההשבה הקמה מכוח הדין, אך אין הוא תלוי בה. השבת המצב לקדמותו אינה תנאי לביטול אלא רק פועל יוצא ממנו ( 317ז- 318א).
(2) לאור עקרון חופש ההתנאה, אין מניעה כי הצדדים יאמצו לעצמם הסדר שונה מזה הקבוע בחוק לעניין היחס בין פעולות הביטול וההשבה. הצדדים יכולים לקבוע בחוזה ביניהם, כי ביטול החוזה ישתכלל על-ידי ביצועו של חיוב כלשהו, כגון חיוב כספי ( 318ב).
(3) מקום שהצדדים קבעו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הביטול יהיה בהודעת אחד הצדדים למשנהו, וכי במקרה כזה יהיה הצד המודיע חייב בהשבתו של סכום מסוים, משמע שביקשו לאמץ לעצמם את סדר הפעולות הרגיל, לפיו חובת ההשבה קמה לאחר ביטולו של החוזה בהודעה ובפועל יוצא ממנו ( 318ב-ג).
(4) במקרה דנן, הוסדרה חובת ההשבה שלאחר ביטול בחוזה גופו. דא עקא, שלאחר שבוטל החוזה כדין, לא עמד החייב בהשבה בהתחייבותו להשבת הסכומים ( 318ג-ד).
ד. (1) ניתן להבחין בין חיובים שנועדו להגשים את תכלית ההתקשרות בין הצדדים לבין חיובים שאינם נועדים
להגשמת תכלית זאת אלא נועדו להסדיר את היחסים המשפטיים בין הצדדים, במקרה שבו הסתיימה, כשלה או השתבשה השגת התכלית הראשונית. ישנם גם חיובים חוזיים, כגון תניית בוררות מוסכמת, שאינם משתייכים באופן ברור לאחת משתי הקטיגוריות הנ"ל ( 318ד-ה, ה-ו, 319ד).
(2) במקרה דנן, החיוב שהוטל בחוזה על המערער לשלם את תמורת המגרש והחיוב שהוטל על המשיב להעביר הבעלות במגרש למערער הם חיובים, שנועדו להגשים את מטרת ההתקשרות - ביצוע עיסקה במקרקעין. חיובים מהסוג השני חוזה זה הם למשל החיובים שעניינם פיצויים מוסכמים, השבה ואופן תשלומם של אלה, לרבות דרכי הצמדתם ( 318ה, ו). (3) על היות חיוב בחוזה בגדר חיוב מן הסוג הראשון או חיוב מן הסוג השני יש ללמוד מתוך בחינת כוונת הצדדים, כפי שהתגבשה בחוזה גופו וכפי שהיא נלמדת מן הנסיבות ( 319ה).
(4) ביטול החוזה כדין מביא, בדרך כלל, לפקיעתם או לסיומם של החיובים מן הסוג הראשון, ואין צד לחוזה יכול לתבוע את אכיפתם. ייתכנו מקרים, בהם הצדדים מתכוונים שגם חיובים כאלה יפעלו לאחר ביטול החוזה. למשל, תניה בחוזה עבודה האוסרת על העובד גילוי מידע מקצועי סודי או תניה בחוזה כאמור שעניינה איסור תחרות עם המעביד ( 319ו-ז).
(5) ביטול חוזה אינו עוקרו מהמציאות המשפטית שבין הצדדים - מציאות הכוללת את אותם חיובים מן הסוג השני שהוסכם עליהם: חיובים אלה מחייבים את הצדדים על-פי האמור בחוזה. לאקוים חיוב מעין זה, קמות לנפגע התרופות בגין הפרת חוזה, לרבות אכיפת החיוב או פיצויים בגין אותה הפרה ( 320א).
(6) במקרה דנן, גלום הפיצוי לנפגע בהוראת סעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- .1970מובן שלנפגע אין עוד אפשרות לבטל את החוזה, שכבר בוטל ( 320א-ב).
ה. (1) (בעקבות ע"א 813/85, 81/86, 117[14]) משהוחלט על ביטולו של החוזה, תימחק, בדרך כלל, הערת האזהרה, מהטעם שאין עוד חוזה מחייב בין הצדדים ( 320ג).
(2) במקרה דנן, יש משמעות לעובדה, שההערה נרשמה לבקשת המערער, לאחר ביטול החוזה בהודעת המשיב. הואיל ומחיקת ההערה לא נתבקשה על-ידי המשיב, וממילא לא ניתנה למערער הזדמנות להגיב על כך, אין מקום לצוות עתה על המחיקה ( 320ד).
ו. (1) במקרה דנן, בדין הוחלה הוראת ההצמדה החוזית (הצמודה לדולר) גם על התקופה שלאחר המועדים בהם היו הכספים צריכים להשתלם כמתחייב מן ההסכם, שכן הצדדים התכוונו להחיל את הוראת ההצמדה לא רק על ביצוע תשלומים במועדם, אלא גם על כל תשלום המתבצע על-פי החוזה, ואף בגין הפרתו ( 320ד-ה).
(2) במקרה דנן, לא התפתחה האינפלציה במימדים ובשיעורים בלתי צפויים, באופן שהסדרי ההצמדה שנקבעו שוב אין בהם כדי לשמור על ערך הכסף. כך שיש להבחין בין החלק הצפוי, שלגביו יחולו הסדרי ההצמדה שנקבעו על-ידי הצדדים, לבין החלק הבלתי צפוי, שלגביו אין להחיל הסדרים אלה ( 320ו-ז).
ז. (1) ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרות נבדלות ונפרדות. ההצמדה תפקידה שמירת ערכו של הכסף, ואילו הריבית היא בגדר דמי השימוש בכסף ( 320ז- 321א).
(2) כשמדובר בהפרת חיוב חוזי לתשלום סכום כסף, עומדת לנפגע, בנוסף לתרופת האכיפה, התרופה הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת החוזה). סעיף זה אמנם מפנה אל דיניהריבית, אך מקנה לבית המשפט סמכות לקבוע "שיעור אחר". לפיכך לא חלה על המקרה הגבלת שיעור הריבית, כפי שנקבעה בסעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961( 321ב- ד).
(3) (בעקבות ע"א 417/76 [20]) לכאורה, שיעור הריבית שיש לפוסקו על חוב בדולרים או על חוב בדולרים
המומר במטבע ישראלי יהיה בשיעור % .11זה יהיה שיעור הריבית שמן הראוי לפוסקו בהעדר טענה לסתור ( 321ו-ז).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 781/79 מנהל מס שבח מקרקעין - המרכז נ' גן חברה להשקעות בע"מ, פ"ד לו(1) .20
[2] ר"ע 650/86 הגנה בע"מ נ' נמדע בע"מ, פ"ד מ(4) .369
[3] ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים ואח' נ' טייק ואח’, פ"ד מ(3) .169
[4] ע"א 220/83 חברת אהרן רוטברג בע"מ נ' חברת פלמה בע"מ, פ"ד לט(2) 372.
[5] ע"א 189/86 לוי נ' פייגנבלט, פ"ד מב(4) .206
[6] ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזה בע"מ ואח’, פ"ד לט(3) .85
[7] ע"א 324/84 חברת פישל איזמן ובניו בע"מ נ' ח' אוריאלי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מא(2) .421
[8] ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה. פ"ד מב(1) .221
[9] ע"א 72/78 מינהל מקרקעי ישראל נ' ראב. פ"ד לב(3) .785
[10] ע"א 594/75 ג'רבי נ' הייבלום, פ"ד ל(2) .674
[11] ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ ואח’, פ"ד מ(3) .27
[12] ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין (1878) בע"מ ואח' נ' ר' הורוביץ ואח’, פ"ד לה(3) .533
[13] ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ ואח' נ' גולדשטיין, פ"ד מב(1) .286
[14] ע"א 813/85, 81/86, 117יהושע נחשון ואח' נ' שי ואח'; "טפחות", בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' שי ואח'; א' יהודה ואח' נ' שי ואח’, פ"ד מב(1) .340
[15] ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(2) 281.
[16] ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל ואח’, פ"ד מא(1) .282
[17] ע"א 671/77 חווה לגידול בעלי חיים "ברזן" בע"מ נ' שותפות מגדלים לשיווק עצמי, פ"ד לב(3) .641
[18] ע"א 359/84 חממי נ' ש' עוקשי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מא(4) 19.
[19] ע"א 698/85 יד בן-גוריון עמותה רשומה נ' שביט את גדליה קבלני בניה ופיתוח בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מב(1) .724
[20] ע"א 417/76 רשות הנמלים בישראל נ' מדינת ישראל ואח’, פ"ד לב(3) .162

פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:
. All e.r 1[1980] photo production ltd. V. Securicor[21]
.(.h.l) 556
. . 356A.c[1942] . Heyman v. Darwins, ld[22]

הערות:
.1 לתרופת ההשבה ראה: ע"א 686/85 אליסיאן ואח' נ' חברת יעקב יהלומי בע"מ, פ"ד מא(4) 160; ע"א 313/85 קוד נ' דין ואח’, פ"ד מא(4) .151

.2 לתנאי מתלה ראה: ע"א 742/87 ויינשטיין ואח' נ' גורן ואח’, פ"ד ג(2) 837; רע"א 556/88 רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית ואח' נ' limited(proprietary) ,desdocפ"ד מב(4) 402; ע"א 157/87 נחושתן ואח' נ' זונברג, פ"ד מב(3) 4; ע"א 108/84, 119סתם נ' אברהם מרקוביץ - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ; אברהם מרקוביץ - חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1) .757
.3 להערת אזהרה ראה: ע"א 205/83 ס' חובני ואח' נ' דיקלה חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח’, פ"ד מא(3) .96
.4 לסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ראה: ע"א 349/84 פריג' נ' מטלר, פ"ד מב(1) .71
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ד' דורנר) מיום 8.2.87בת"א 181/85. הערעור נתקבל בחלקו.

ע' חשין - בשם המערער;
נ' אבולוף - בשם המשיב.

פסק-דין

הנשיא מ' שמגר: .1ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע, כי החוזה בין בעלי הדין יתבטל עם החזרתו, בתוספת הפרשי הצמדה לדולר, על-פי האמור בחוזה, של סכום כסף מסוים מאת המשיב אל המערער. כן קבעה הערכאה הראשונה, כי עם תשלום הכסף כאמור, שיש לבצעו על אתר, תימחק הערת אזהרה שנרשמה לטובת המערער על מקרקעי המשיב.
.2אלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה:
בשנת 1979נכרת בין הצדדים חוזה (להלן - החוזה המקורי), לפיו התחייב המשיב, הרב דויטש - בשמו וכמיופה כוחו של אדם נוסף - למכור למערער, שהיה קבלן במקצועו, מגרש שבבעלותו (ובבעלות האדם הנוסף). המערער התכוון להקים על המגרש בית-מגורים.
עקב קשיים, שנתעוררו בהוצאתו אל הפועל של החוזה המקורי, נחתם בין הצדדים ביום 3.2.81חוזה שני, שביטל את החוזה המקורי והסדיר השבתו של סכום כסף אשר המערער שילם למשיב על-פי החוזה המקורי. בו ביום חתם המשיב על התחייבות נוספת, אשר לפיה נקבע, כי אם לא יעמוד המשיב במועדי התשלום שבחוזה השני, ישלם למערער סכום מסוים בשקלים הצמוד לדולר.
המשיב לא עמד התחייבויותיו לפי החוזה השני ולפי ההתחייבות הנוספת, וביום 1.6.82ערכו הצדדים חוזה שלישי, כשהפעם הם מבקשים להוציא את העיסקה המקורית אל הפועל, תוך הסדרת סילוקו או קיזוזו של הסכום שהמערער כבר שילם בעבר.

סעיף 13לחוזה קבע לאמור:

"לא הוענק מכל סיבה שהיא עד ליום 15.5.83היתר בנייה כדין לבניית הבניין, רשאים המוכרים לבטל הסכם זה על ידי הודעה לקונה ובמקרה כזה יהיו המוכרים חייבים לשלם לקונה סכום של 000,300, 3שקל ב- 12תשלומים רצופים ושווים. על התשלומים שיגיעו לקונה לפי סעיף זה יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיף 5לעיל (הוראת הצמדה לדולר - מ' ש'), אולם כל עוד לא הוכיח הקונה כי נקט בזריזות מירבית בכל הצעדים והאמצעים שקבלן סביר וזריז היה נוקט בהם, בנסיבות העניין, על מנת לקבל בכל ההקדם היתר בנייה, לא יהיו חייבים המוכרים לשאת אלא ב-% 75בלבד מהפרשי ההצמדה שלפי הוראות סעיף 5לעיל".
משלא הושג ההיתר עדליום הקובע, הודיע המשיב מספר פעמים, אישית ובאמצעות בא-כוחו, החל מיום 8.6.83, על ביטול החוזה ועל נכונותו להשיב את הכסף. המערער נתבקש להתקשר עם בא-כוחו של המשיב לשם הסדרת התשלום. המערער לא הגיב לפניות אלה, ובהסתמכו על החוזה (השלישי), רשם לזכותו ביום 8.7.84הערת אזהרה על מקרקעי המשיב. המשיב לא השיב סכום כלשהו למערער.
ביום 15.2.85הגיש המשיב תובענה לבית המשפט המחוזי, וביקש מבית המשפט לקבוע כי: א) החוזה השלישי בטל ויש למחוק את הערת האזהרה; ב) המערער זכאי להחזר של 300, 3ש"ח ב- 12תשלומים, כשסכום זה צמוד לדולר בשיעור של %.75
המערער טען לפני בית המשפט קמא, כי הסכום הנ"ל של 300, 3ש"ח, לאחר הצמדה, קטן באופן משמעותי מן הסכום האמיתי אותו שילם למשיב עלפי החוזה המקורי; כי הסכים להתקשר בחוזה מתוך אילוץ; ולחלופין - כי הודעת הביטול איננה תופסת כיוון שהכסף לא הוחזר. לחלופי חלופין טען המערער, כי הוא זכאי להחזר הסכום של 300, 3ש"ח כשהוא צמוד במלואו, הואיל ונקטאת כל האמצעים הדרושים לקבלת היתר הבנייה. המערער ביקש לקבוע הצמדת הסכומים לשער הדולר כאמור בהסכם עד ליום הודעת הביטול, ומיום זה ועד התשלום בפועל בצמוד למדד ובצירוף ריבית כדין.
.3הערכאה הראשונה דחתה את טענת האילוץ תוך הדגשה, כי המערער - קבלן ואיש עסקים - התקשר בחוזה השלישי משיקולים עסקיים ועל-מנת להקטין את הפסדיו, ולכן אין הוא יכול להישמע בטענה, כי הוא זכאי להשבת סכום כסף הגדול מזה שננקב בהסכם. לפנינו לא חזר המערער על טענת האילוץ.

באשר לבטלות החוזה קבע בית המשפט קמא:
"אין חולק כי הנתבע לא השיג היתר בנייה ומכאן שצמחה לתובע עילה לבטל החוזה. כאמור, נקבע בסעיף 13כי הביטול ייעשה בהודעה וכי אז יהיה חייב התובע בהחזר הכספים שקיבל.
הודעת הביטול נמסרה, אך הכספים לא הוחזרו עד היום, ובעניין זה אין להסכים
לטענת ב"כ התובע מר אבולוף כי מדובר בשני תנאים נבדלים ללא קשר ביניהם.
לדעתי ניתן להבין מנסבות העניין כי כוונת הצדדים היתה כי ביטול החוזה יכנס לתוקפו עם השבת הכסף. כל פירוש אחר היה גורם לנישול הנתבע, שלא יכול היה להבטיח כספו בהערת אזהרה, ואין זה מתקבל על הדעת כי לתוצאה זו התכוונו הצדדים.
אכן, סעיף 13הקובע כאמור כי הכסף יוחזר ב- 12תשלומים, אינו מדבר על תוקף החוזה בתקופת הביניים. אך פרשנות הולמת צריכה על פי סעיף 25לחוק החוזים לדלות את כוונת הצדדים במקום שלשון החוזה אינה מספקת, מנסיבות העניין שבהן כלול גם 'ההגיון הכלכלי והמשפטי שמאחורי תנאי החוזה'; ע"א 757/82, חברת החשמל לישראל בע"מ נ. דוידוביץ, פד"י ל"ט(3), 220, 223, ואין להלום כי במקרה דנן הסכים הנתבע להתפרק מכל זכויותיו על פי החוזה מבלי לקבל חזרה כספו.
מכאן שלא היה די בהודעת הביטול אלא על התובע היה להחזיר לנתבע את כספו. זאת הוא לא עשה, ואין נפקא מינה שהנתבע לא הגיב להצהרתו כי נכון הוא להשיב לו את כספו, שהלא ההשבה אינה תלויה בהתהגות הנתבע אלא כל כולה נתונה בידיו של התובע.
משלא ניצל את הסדר התשלומים ולא החזיר סכום כלשהו אין התובע
זכאי היום לתבוע לקיים ההסדר אחרי שחלפו שלוש וחצי שנים מאז ביקש לבטל את החוזה, אלא חייב הוא אם מבקש הוא לתת לביטול נפקות-בהחזר מיידי של הסכום כולו... עם תשלום הכסף תמחק הערת האזהרה".
באשר לחלקיות ההצמדה, קבע בית המשפט קמא, כי המערער זכאי להשבת כספו בהצמדה מלאה (ועל כך אין השגה לפנינו), וכי את ההצמדה יש לחשב לפי סעיף ההצמדה שבחוזה (סעיף 5), כלומר - לפי שער הדולר. באשר לתקופת ההצמדה והמועדים לחישובה, נתן בית המשפט קמא, לבקשת המערער, החלטת הבהרה בעניין, אשר זו לשונה:
"להסרת ספק כוונתי היתה כי יש להפעיל את סעיף 5לחוזה שהוא סעיף ההצמדה אליו מפנה סעיף .13כפועל יוצא מהחלטה זו יש לערוך את החישובים בשני שלבים: בשלב הראשון לקבוע את הפרשי ההצמדה על פי סעיף 5שבו ננקב שער הדולר הבסיסי ולחשב מה ההפרשים הצריכים להשתלם עד למועד שבו היה צריך להיות התשלום המסויים להיות משולם על פי המועדים הקבועים בסעיף 13ובשלב השני להמשיך ולחשב את שיעורי ההצמדה מהמועדים הקבועים בסעיף 13ועד למועדים הקבועים ביום התשלום".
בית המשפט לא קבע דבר לעניין תשלומי ריבית על סכומים אלה.
לנוכח העובדה, כי המשיב לא החזיר למערער את הכספים הנ"ל, נעתר בית-משפט זה ביום 6.4.87לבקשת המערער לעיכוב הביצוע של פסק הדין של בית המשפט דלמטה.

.4 מבין טענותיו של המערער לפנינו, אלה הן הרלוואנטיות:
(א) הערכאה הראשונה טעתה, משלא קבעה במפורש כי המערער אינו מנוע מלתבוע את המשיב בגין הפרת ההסכם, הנובעת מאי-השבת הכספים למערער. הפרה מתמשכת זו עשויה להצמיח למערער, לפי הטענה, עילה לבטל בעצמו את ההסכם ולתבוע, בין השאר, השבה על-פי הדין (הגבוהה באופן משמעותי מהסכום החוזי המוגבל).
(ב) הואיל והכספים טרם שולמו, ממילא אין עוד בכוח המשיב לבטל את ההסכם בדרך נקבעה בפסק הדין.
(ג) הערכאה הראשונה טעתה בקביעת חישוב ההצמדה, שכן, לטענת המערער, יש לקבוע, כי הכספים הצמודים לדולר יישאו גם ריבית דולרית בשיעור הנהוג בבית-משפט זה (%11), החל מהמועדים בהם היו צריכים להשתלם ועד התשלום בפועל, או לקבוע, כי בתקופה זו ישולמו הפרשי הצמדה למדד בתוספת ריבית.
.5 באשר לשתי הטענות הראשונות, דינן להידחות, אולם הגעתי למסקנה זו שלא בדרכה של הערכאה הראשונה: דעתי באשר לתיאור התשתית המשפטית בעניין חובת החזרת הכספים הקבועה בחוזה ובאשר ליחסי הגומלין שבינה ובין ביטולו של החוזה שונה מזו של בית המשפט קמא.
.6 החוזה שנכרת בין בעלי הדין הקנה למשיב אופציה לבטל את החוזה, בהגיע תאריך נקוב ובתנאי שעד תאריך זה לא הושג היתר מרשויות התכנון.
מבחינת סיווגה על-פי דיני החוזים מהווה תניה זו מעין יצורכלאיים בין תנאי מתלה לבין תניה רגילה, שאי-קיומה מהווה הפרה של החוזה. אין המדובר בתנאי מתלה גרידא, שהרי על-מנת שהסכם יהיה תלוי בתנאי מתלה, על הצדדים לכלול בו תניה מפורשת, התולה את עצם ההתקשרות בהשגת ההיתר. חוזה, אשר כלול בו תנאי מתלה, הוא התקשרות אשר בה תלויות ההתחייבויות ההדדיות בקיומו של התנאי. אולם, אף אם קובעים תנאי מתלה בחוזה, נוצר הקשר החוזי מיד עם כריתת החוזה וזה מוסיף להתקיים עד למועד בו צריך התנאי להתממש; אם התנאי איננו מתממש-מתבטל החוזה למפרע בשל עצם אי-קיומו של התנאי (סעיף 29לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; ע"א 781/79 [1]. בעמ' .26ר"ע 650/86 [2]. בעמ' 370; כן ראה ע"א 672/81 [3]). במקרה שלפנינו אין באי-קיום התנאי כדי להביא לבטלותו למפרע של החוזה, אלא, לפי נוסח החוזה, אי-קיום התנאי מעניק זכות ביטול למוכר. אין המדובר גם בזכות ביטול עקב הפרת החוזה, שכן אין באי-השגת ההיתר עד למועד הרלוואנטי משום "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה" (כהגדרת המונח "הפרה" בסעיף 1לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; להלן - חוק התרופות). החוזה שלפנינו לא הטיל על אף אחד מהצדדים את החובה להשיגאותו היתר. נקיטת מאמצים סבירים מצד הקונה (המערער) להשגת ההיתר רלוואנטית רק לצורך קביעת החלקיות ההצמדה של הסכום המיועד להשבה (על אי-השגת רישיון או היתר כהפרת החוזה ראה: ע"א 220/83 [4], בעמ' 376; ע"א 189/86 [5], בעמ' 211).

.7 בהגיע המועד הרלוואנטי, ובהעדר היתר של רשויות התכנון והבנייה, קמה למשיב הזכות החוזית לבטל את החוזה. על-פי האמור בסעיף 13לחוזה, מבוצע אקט הביטול בהודעה לקונה, ואכן כך נעשה. משבוטל החוזה, קמה חובת ההשבה החוזית שחלה על המשיב.
על כך שמדובר בחובת השבה ניתן ללמוד גם מהוראות אחרות בחוזה. סעיף 22לחוזה דן בתוצאות של הפרה של החוזה. סעיף-קטן (א) קובע פיצויים מוסכמים בסכום של 000, 500שקל, ואילו סעיף-קטן (ד) קובע, כי בכל מקרה של ביטול ההסכם עקב הפרתו על-ידי הקונה (המערער), יראו כאילו עד ליום כריתת ההסכם שילם הקונה למוכר (המשיב) סכום של 000,300, 3שקלים. עינינו הרואות, סכום ההשבה, שנקבע למקרה של ביטול עקב הפרה מצד המערער, זהה לסכום שנקבע בסיף 13הנ"ל, אלא שמאחר שסעיף 22דן בהפרה מצד המערער, מוגבלת בו חלקיות ההצמדה של סכום ההשבה ל-% 75בלבד (בעוד שבסעיף 13מוגבלת חלקיות ההצמדה רק בהעדר מאמצים סבירים מצד הקונה להשגת ההיתר).
.8חובת ההשבה שלפנינו הינה חובה חוזית. כיוון שהיא נקבעה בחוזה, אשר הורה מה יהא הסכום המושב, לרבות המועדים לתשלומו ודרכי הצמדתו. דומה, שכיום אין חולקים עוד על כך, שצדדים לחוזה רשאים בכפוף לשיקולי תקנת הציבור - להתנות על דיני עשיית עושר ולא במשפט, אשר הולידו את חובת ההשבה הכללית (ע"א 156/82 [6], בעמ' 93-97; ע"א 324/84 [7], בעמ' 441, ד"נ 20/82 [8], בעמ' 262).
דיספוזיטיביות זו יפה הן לגבי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979, והן לגבי הוראות השבה המצויות בחוקים ספציפיים, כגון חוק החוזים (חלק כללי), סעיף 21, וחוק התרופות, סעיף 9(וראה: ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (בורסי - ח.ש. פרץ, מהדורה 2תשמ"ב) 66, וכן תוספות לספר דיני עשיית עושר ולא במשפט (בורסי - ח.ש. פרץ, תשמ"ט .24
בע"א 672/81 [3] הנ"ל התעוררה שאלה דומה. סעיף בחוזה קבע, כי במקרה של אי-התקיימותו של תנאי מתלה יתבטל החוזה, ולצדדים לא יהיו כל תביעות הדדיות, לבד מזכות הקונים לקבל בחזרה, תוך 90ימים ממועד הביטול, כל סכום ששילמו על חשבון תמורת העיסקה. בפרשה ההיא התעוררה השאלה, אם סעיף כזה יוצר חיוב חוזי עצמאי, אשר הפרתו מעבירה את הצדדים ממישור דיני ההשבה לגדרו של סעיף 11(ב) לחוק התרופות, או שמא רק מבהיר הסעיף בחוזה, כי הביטול ההדדי של כל תביעה לא יפגע בזכות ההשבה, וכי מועד ההשבה יכול שיהיה תוך 90ימים ממועד ביטולו של החוזה (שם בעמ' 210). הואיל ולא נזקקתי באותו מקרה להכריע בשאלה האמורה, השארתיה בצריך עיון. אולם, בעוד שבע"א 672/81 [3] יכול היה להתעורר ספק לעניין כוונת הצדדים להתנות על חובת ההשבה שבדין (כי לא קבעו סכום ספציפי בחוזה או דרכים לחישובו), הרי במקרה שלפנינו ישנה התנאה ברורה על דין ההשבה; ואפשרות כזאת פתוחה, כאמור, בפני צדדים לחוזה.
.9משבוטל החוזה קמה ובת ההשבה, ואין קשר של שילוב בין זכות הביטול לבין חובת ההשבה. כדברי השופטת (כתוארה אז) בן-פורת בע"א 72/78 [9], בעמ' 792:

"הביטול הוא המוליד את חובת ההשבה, אך אין הוא תלוי בה. ה restitutio in integrumאינו תנאי לביטול אלא רק פועל-יוצא ממנו".
ראה גם: ע"א 594/75 [10], בעמ' .683
הדברים הנ"ל נאמרו באשר ליחס בין פעולת הביטול לבין חובת ההשבה הקמה מכוח הדין; אך האם יש להגיע למסקנה שונה נוכח הסדרתה של חובת ההשבה בחוזה גופו? דעתי היא, כי לאור העיקרון בדבר חופש ההתנאה, אין מניעה כי הצדדים יאמצו לעצמם הסדר שונה מזה הקבוע בחוק לעניין היחס בין פעולות הביטול וההשבה. כך, יכולים הצדדים לקבוע בחוזה ביניהם, כי ביטול החוזה ישתכלל על-ידי ביצועו של חיוב כלשהו, כגון חיוב כספי. אולם משקבעו הצדדים, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הביטול יהיה בהודעת אחד הצדדים למשנהו, וכי במקרה כזה יהיה הצד המודיע חייב בהשבתו של סכום מסוים (רא לשונו של סעיף 13הנ"ל), משמע שביקשו לאמץ לעצמם את סדר הפעולות הרגיל, לפיו חובת ההשבה קמה לאחר ביטולו של החוזה בהודעה וכפועל יוצא ממנו.
בחוזה שלפנינו הוסדרה חובת ההשבה שלאחר ביטול בחוזה גופו. דא עקא, שלאחר שבוטל החוזה כדין, לא עמד החייב בהשבה בהתחייבותו להשבת הסכומים במועדים הנקובים בחוזה, ולמעשה לא שילם דבר עד היום.

.10מהן תוצאותיה של ההפרה של חובת ההשבה החוזית?
בכל חוזה ישנם חיובים, אשר נועדו להגשים את תכלית ההתקשרות בין הצדדים. בחוזה שלפנינו, החיוב שהוטל על הקונה לשלם את תמורת המגרש והחיוב שהוטל על המוכר להעביר את הבעלות בו לקונה הם חיובים, שנועדו להגשים את מטרת ההתקשרות - ביצוע עיסקה במקרקעין. אולם, יכול שבחוזה ייכללו חיובים מסוג שונה, אשר אינם באים להגשים את התכלית הראשונית של ההתקשרות (קרי, ביצוע העיסקה), אלא נועדו להסדיר את היחסים המשפטיים בין הצדדים במקרה בו הסתיימה, כשלה או השתבשה השגת התכלית הראשונית. כאלה הם, למשל, בחוזה שלפנינו, חיובים שעניינם פיצויים מוסכמים, השבה ואופן תשלומם של אלה, לרבות דרכי הצמדתם.
לשם השוואה עם שיטות משפט אחרות ניתן להזכיר, כי באנגליה עמד בית הלורדים על הבחנה זו בהקשר של הפרת החוזה, בפרשת photo production[21] (1980) ,ltd. V. Securicorבהבדילו בין חיובים "ראשוניים" לבין אלה אותם כינה "משניים". כדברי הלורד diplockבעמ' 565-566: ...It is characteristic of commercial contracts... That the" , parties promise to one another that something will be done For instance, that property
Be carried by ship from one port to another, that a building and possesion of goods will be transferred, that goods will A contract is the source of primary legal obligations on will be constructed in accordance with agreed plans... Such Will be done is done... Each party to it to procure that whatever he has promised Secondary obligations on the part of the party in default, and, ...breaches of primary obligations give rise to substituted Further performance of his own primary obligations... The in some cases, may entitle the other party to be relieved from As it is of primary obligations and like primary obligations that contract... Is just as much the source of secondary obligations Are implied by law secondary obligations too can be modified by"...agreement between the parties (ההדגשות שלי - מ' ש').

מינוח דומה ננקט על-ידי המלומד האמריקני corbin:
It is possible for parties to control not only the primary" contractual obligation and the duty of immediate Performance, but also to control to some extent the remedy" the legal sanction- that is available for breach .( 463( 1960,A. 3st. Paul, vol) a.l. corbin, on contracts).
אגב, ישנם סוגי חיובים חוזיים, כגון תניית בוררות מוסכמת, אשר אינם משתייכים באופן ברור לאחת משתי הקטיגוריות הנ"ל (על ייחודה של תניה כזו ראה ע"א 65/85 [11], בעמ' 65-67, וכן heyman v. Drawins[22] (1942) ..ltd על היותו של חיוב בחוזה בגדר חיוב מן הסוג הראשון או חיוב מן הסוג השני יש ללמוד, כמובן, מתוך בחינתה של כוונת הצדדים, כפי שהתגבשה בחוזה גופו וכפי שהיא נלמדת מן הנסיבות (ראה: j.w. carter, breach462- 454( 1984,sydney) of contract).
.11ביטול החוזה כדין מביא, בדרך כלל, לפקיעתם או לסיומם של החיובים מן הסוג הראשון, ואין צד לחוזה יכול לתבוע אכיפתם. ייתכנו מקרים, בהם הצדדים מתכוונים שגם חיובים כאלה יפעלו לאחר ביטול החוזה. למשל, תניה חוזה עבודה האוסרת על העובד גילוי מידע מקצועי סודי או תניה בחוזה כאמור שעניינה איסור תחרות עם המביד. דוגמאות כאלה מוצגות, למשל, אצל: ,carter, d.j. harland .k.e. lindgren, j.w 638( 1986,sydney) contract law in australia; וראה גם א' ידין,
"חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ט) .67כדברי השופט ברק בע"א 741/79 [12], בעמ' 540:
"ביטול החוזה משמעותו שחרור הצדדים מחובתם לבצע חיוביהם בעתיד, אך אין פירושו עקירת החוזה מהמציאות המשפטית שבין הצדדים".

מציאות משפטית זו כוללת אותם חיובים מן הסוג השני שהוסכם
עליהם, ואלה מחייבים את הצדדים על-פי האמור בחוזה. לא קוים חיוב מעין זה, קמות לנפגע התרופות בגין הפרת חוזה, לרבות אכיפת החיוב או פיצויים בגין אותה הפרה (לעניין הפרת החיוב לשלם פיצויים מוסכמים ראה: ע"א 439/85 [13], בעמ' 291). במקרה דנן, גלום הפיצוי לנפגע בהוראת סעיף 11(ב) לחוק התרופות, עליה עוד אעמוד להלן. מאליו מובן, כי לנפגע אין עוד פשרות לבטל את החוזה, שכבר בוטל.
לאור מסקנותיי בדבר בטלות החוזה, נשמטת הקרקע מתחת לשתי טענותיו הראשונות של המערער, ואין עוד צורך להתייחס אליהן.
.12למסקנה כי החוזה בעניין שלפנינו בוטל כדין עשויה להיות השלכה על גורלה של הערת האזהרה; שכן, כפי שאמרתי בע"א 813/85, 81/86, 117[14], בעמ' 347-348, אם -
"הוחלט על ביטולו של החוזה, תימחק ההערה, בדרך כלל, מן הטעם שאין עוד חוזה מחייב בין הצדדים" (ההדגשה שלי - מ' ש').
לעניין זה יש, כמובן, משמעות לעובדה, כי ההערה נרשמה לבקשת המערער, לאחר ביטולו של החוזה בהודעת המשיב. הואיל ומחיקת ההערה לא נתבקשה על-ידי המשיב, וממילא לא ניתנה למערער הזדמנות להגיב על כך, אין מקום לצוות עתה על מחיקת ההערה.

.13אשר לטענתו השלישית של המערער, הנוגעת להפרשי הצמדה
וריבית, צדקה הערכאה הראשונה בהחילה את הוראת ההצמדה החוזית (הצמדה לדולר) גם על התקופה שלאחר המועדים בהם היו הכספים צריכים להשתלם כמתחייב מן ההסכם.כפי שעולה מן החוזה התכוונו הצדדים להחיל את הוראת ההצמדה לא רק על ביצוע תשלומים במועדם, אלא גם על כל תשלום המתבצע על-פי החוזה, ואף בגין הפרתו (והשווה ע"א 158/77 [15], בעמ' 295). ראיה לכוונה זו הוא סעיף 22לחוזה, הדן בפיצויים מוסכמים עקב הפרת החוזה, והמפנה אף הוא להוראות ההצמדה שבסעיף .5לגבי הפיצויים המוסכמים אין כל הוראה לעניין מועד תשלומם.
לדעתי, אין לומר כי במקרה דנן התפתחה האינפלציה - "בממדים ובשיעורים בלתי צפויים, באופן שהסדרי ההצמדה שקבעו הצדדים שוב אין בהם כדי לשמור על ערכו של הכסף..., כך ש"יש להבחין... בין החלק הצפוי, שלגביו יחולו הסדרי ההצמדה שנקבעו על ידי הצדדים, לבין החלק הבלתי צפוי, שלגביו אין להחיל הסדרים אלה" (ע"א 554/83 [16], בעמ' 309).
.14בית המשפט קמא לא יכול היה להתעלם משאלת הריבית. הצדדים הסדירו בחוזה את הצמדתם של התשלומים, אך לא קבעו דבר לעניין הריבית שתשתלם בגין איחורים בתשלום. כידוע, ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרו נבדלות ונפרדות. ההצמדה, תפקידה שמירת
ערכו של הכסף, ואילו הריבית היא בגדר דמי השימוש בכסף, שכן "המוכר עשה שימוש בכסף, ותהא זו התעשרות שלא כדין, אם את דמי השימוש הוא לא ישלם לקונה" (ע"א 741/79 [12] הנ"ל, בעמ' 544). על הבחנה זו ועל השלכותיה עמדתי בהרחבה בע"א 672/81 [3] הנ"ל, בעמ' 208-209, ובקשר לפסיקת ריבית הוספתי, כי "אין רע בכך, שבתי המשפט ינסו לשרש את ההשקפה המוטעית, כאילו יש כיום כדאיות כלכלית בשימוש בהליכים משפטיים כדי להימנע מסילוק חוב במועדו או כדי לדחות את השבתו של מה שטעון השבה" (שם, בעמ' 226).
מאחר שאנו עוסקים בהפרתו של חיוב חוזי לתשלום סכום כסף, עומדת לנפגע, בנוסף לתרופת האכיפה, התרופה הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק התרופות, הקובע לאמור:
"הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המפט שיעור אחר".
כפי שנקבע בע"א 671/77 [17], בעמ' 643, הרי לאור סעיף 22(ב) לחוק התרופות וסעיף 6(א)(2) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החיקוק החל במקרה כזה הוא חוק התרופות והוא בלבד (וראה: ע"א 672/81 [3] הנ"ל, בעמ' 228). סעיף 11(ב) הנ"ל אמנם מפנה אל דיני הריבית, אך הוא מקנה לבית המשפט סמכות לקבוע "שיעור אחר" (ע"א 672/81 [3], הנ"ל, בעמ' 229). לפיכך, אין תחולה במקרה כזה להגבלת שיעור הריבית כפי שנקבעה בסעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה (ע"א 672/81 [3] הנ"ל בעמ' 226-229, ע"א 359/84 [18], בעמ' 27). אציין, אגב אורחא, כי ההבחנה הנ"ל איננה רלוואנטית עוד לעניין שיעור הריבית שרשאי בית המשפט לפסוק על סכומים שהוצמדו למדד המחירים לצרכן. שכן, מאז חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 4), תשמ"ד-1984, קובע סעיף 3א(א) סיפא לחוק האמור פסיקת ריבית והצמדה, כי -
"...בנסיבות מיוחדות ומנימוקים שיירשמו רשאית היא (הרשות השיפוטית - מ' ש') לפסוק הפרשי הצמדה בצירוף ריבית לאצמודה העולה על % 4לשנה" (ההדגשה שלי - מ' ש').
ראה: ע"א 698/85 [19], בעמ' 728; ע"א 672/81 [3] הנ"ל, בעמ' .216
באשר לשיעורה של הריבית, הרי שמאז ע"א 417/76 [20], נוהגת ההלכה, לפיה -
"...לכאורה, שיעור הריבית שיש לפסקו על חוב בדולרים או על חוב בדולרים המומר בלירות ישראליות יהיה בשיעור % ...11זה יהיה שיעור הריבית שמן הראוי לפסקו בהעדר טענה לסתור" (שם, בעמ' 111-

112).
על טעמה של ריבית זו עמדתי בע"א 672/81 [3] הנ"ל, בעמ' 215, ואף הצעתי מבחנים לבחינת השאלה, האם יש צורך, בנסיבות המקרה, לסטות מהשיעור האמור (שם, בעמ' 230, וראה גם: ע"א 359/84 [18] הנ"ל, בעמ' 25-27).

במקרה שלפנינו לא נטען, כי יש לסטות משיעור זה, וגם הנסיבות אינן מצביעות על הצורך בכך.
.15הערעור מתקבל באופן זה, שהסכומים, אותם חייב המשיב לשלם למערער, יהיו צמודים לשער הדולר, כאמור בסעיף 5לחוזה ובהחלטת ההבהרה של ית המשפט קמא, ויישאו ריבית בשיעור של % 11לשנה. הריבית תחושב מהמועדים בהם היו הכספים צריכים להשתלם, כאמור בסעיף 13לחוזה, ועד התשלום בפועל. התאריך הרלוואנטי לצורך קביעת המועדים הנ"ל יהיה ה8.6.83, הוא יום ביטול החוזה. תאריך זה יהיה גם מועדו של התשלום הראשון, ובהתאם אליו ייקבעו המועדים לאחד-עשר התשלומים החודשיים הבאים.
הצדדים יהיו רשאים לפנות אל רשם בית המשפט המחוזי, לצורך חישוב הסכום המדויק שעל המשיב לשלם למערער.
מאחר שהערעור נתקבל רק בחלקו, יישא המשיב בהוצאותיו של המערער
בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל בסכום של 000, 3ש"ח.

השופט א' גולדברג: אני מסכים.

5129371
54678313השופט י' מלץ: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, כ' באב תשמ"ט (21.8.89).

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...