צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

עא 1947/91 סיריל שטיין נ' דוד מרקוס כץ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

רשות ערעור אזרחי מס' 1947/91

.1סיריל שטיין
.2.world hotels b.v
.3מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ
.4שלמה הלר, עו"ד
נגד
דוד מרקוס כץ

בבית המשפט העליון
[28.7.91]
לפני השופט ש' לוין

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ק"ת 2220, תקנות 10, 406(ג), 472, 477, .482

מיני-רציו:
* בתי-משפט – סמכות – סמכות בינלאומית
* דיון אזרחי – הוצאות משפט – אי-פסיקתן
* משפט בינלאומי פרטי – סמכות בין-לאומית – רכישתה

המשיב הגיש תובענה על דרך המרצת-פתיחה נגד המבקשים. המשיב ניסה לבצע המצאה עבור המבקשת 2, שהיא חברה הולנדית, למשרד עורכי-דין בתל-אביב, אך אלו החזירו את כתבי בי הדין והודיעו שלא הוסמכו לקבלם ולייצג את המבקשת .2אותו משרד עורכי-דין הוזכר בהסכם, שנערך בחו"ל ועמד בבסיס התביעה, כמקום שבו ניתן למסור הודעות וכתבי-בי-דין שאפשר למסור לנציגי המבקשת 2 (שהיו עורכי-דין אנגליים), וכן נאמר בו, כי כתובת המשיבה 2 למטרת ההסכם היא המשרד הנ"ל. בהתדיינות בין בעלי הדין פסק בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי ההמצאה האמורה תקפה בין מכוח תקנה 477 ובין מכוח תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- .1984מכאן הבקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון, הנדונה כאילו ניתנה הרשות וכאילו הוגש ערעור על פיה.

בית המשפט העליון פסק:
א. (1) תכליתה של ההמצאה היא כפולה: להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו ולהחיל עליו את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט ( 708ב).
(2) הדיבור "עורך דין" בתקנה 477לתקנות סדר הדין האזרחי מתייחס לעורך הדין של הנתבע בנושא ההתדיינות, אין להרחיב את תחולת תקנה זאת גם למקרה שכתובתו של "עורך דין", שאינו עורך הדין של הנתבע בנושא ההתדיינות, נמסרה ככתובת לצורכי המצאה לנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר ( 708א-ב).
(3) במקרה דנן, לא היה מקום גם להסתמך על תקנה 482לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן עורכי הדין שלמשרדם הומצאו כתבי בי הדין לא שימשו כנציגים של המבקשת 2אלא רק כתיבת דואר שלהם, ולא הונחה כל תשתית המראה שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבין מבקשת זאת לבין אותם עורכי-דין הגיעה לרמה המצדיקה החלת תקנה זו על נסיבות העניין ( 708ד-ה).
ב. במקרה דנן - לאור הארכת היקף הסיכומים שלא לצורך ובהתחשב בלשון הבוטה שנקט פרקליט המבקשים כלפי פרקליט המשיב, שלא הייתה ראויה גם לו הייתה ביקורתו על תוכן סיכומיו של זה מוצדקת - לא יהיה צו להוצאות ( 709א-ב).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 23/83 ס' ר' יוחימק ואח' נ' ת' קדם ואח’, פ"ד לח (4) 309.
[2] רע"א 39/89 . General electric corpנ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח’, פ"ד מב (4) .762
[3] רע"א 572/90 aeg aktiengesellschaftואח' נ' אלותעש אלקטרווויסטה תעשיות בע"מ ואח’, פ"ד מד (1) .758
[4] ע"א 83/87 דב מילמן ואח' נ' עיזבון דוד שרגה ז"ל ואח'. פ"ד מד (2) .45

פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:
.(.ch) . 629E.r 49(1842) cooper v. Wood
[5] הערות:

.1להמצאת כתבי-בי-דין בתחום השיפוט ראה: רע"א 129/91 נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (3) .599
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' גורן) מיום 10.4.91בה"פ 661/89. הבקשה נדונה כערעור. הערעור נתקבל. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך דיון.

ד' אבי יצחק - בשם המבקשים;
א' גולדנברג- בשם המשיב.

פסק-דין

.1המשיב הגיש תובענה, על דרך המרצת-פתיחה, בין השאר כנגד המבקש 1(סיריל שטיין), נגד המבקשת 2שהיא חברה הולנדית (להלן - חברת המלונות) ונגד המשיבה 3(שהיא חברה ישראלית); עילת התביעה, בתמצית, היא, שנעשתה התקשרות מחייבת בין המשיב לבין המבקש 1, שעל פיה ירכוש המבקש, בין בעצמו ובין באמצעות תאגיד, את השליטה במלון הילטון בירושלים, על-מנת שחלקו של המשיב יהיה % .60בהמרצת הפתיחה נאמר, שנערך הסכם רכישה בין בעלי המלון לבין המבקשת 2, לפיו היא רכשה את מניות השליטה במבקשת 3, המבטאות את השליטה במלון (הסכם הרכישה מיום 1.5.89ייקרא להלן- הסכם הרכישה). עתירת התובענה הייתה להצהיר, כי בעטייה של ההתקשרות הנזכרת לעיל מוחזקים שישים אחוזים מהמניות שנרכשו בנאמנות לטובת המשיב ונתבקש תיקון הרישום בפנקס החברים של המשיבה 3בהתאם לכך.
בהמ' 6542/89 ניתן למשיב צו להמצאה מחוץ לתחום למבקש .1המשיבים ניסו לבצע המצאה עבור המבקשת 2למשרד הרצוג-פוקס-נאמן בתל-אביב, אך אלו החזירו את כתבי בי
הדין שנמסרו להם במכתבם מיום 13.6.89, שבו הודיעו שלא הוסמכו לקבלם ולייצג את המבקשת .2בהמ' 8798/89 עתר המשיב להצהרה הקובעת, שההמצאה האמורה בת-תוקף היא. בהמ' 9048/89 עתרו המבקשים 1ו- 2למתן הצהרה הקובעת, שלא בוצעו המצאות כדין למבקשים אלה, ולביטול היתר ההמצאה למשיב .1בהמ' 9247/89 עתרו המבקשים לסלק את התובענה נגדם על הסף, בין השאר, גם על יסוד הטענה של היעדר סמכות מקומית. הבקשות האמורות נדונו יחדיו, בטרם החל הדיון הגיעו בעלי הדין לכלל הסכם דיוני, שעל פיו, אם יתברר שלא בוצעה המצאה כדין למשרד הרצוג-פוקס-נאמן ידון בית המשפט בעניין שלפניו כאילו בוצעה המצאה מחוץ לתחום למבקשת 2וכאילו הוגשה בקשה לביטולו של הצו המתיר את ההמצאה.
בהחלטתו מיום 10.4.91קבע בית המשפט המחוזי, שההמצאה למשרד הרצוג-פוקס-נאמן היא בתוקף, בין מכוח תקנה 477ובין מכוח תקנה 472לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984(להלן - התקנות). השופט המלומד הביע ספק לגבי השאלה, אם היה מקיים את ההמצאה למבקשת 2לו הגיע לתוצאה הפוכה, אך לא הכריע בשאלה זו. הוא גם לא דן בשאלת הסמכות המקומית ובעניין ההמצאה למבקש 1; אך פרקליט המשיב הודיע בתשובתו לבקשה הנוכחית, שבינתיים בוצעה המצאה אישית למבקש, ולכן אין עניין זה עומד כבר על הפרק.
בבקשה לרשות לערער זו שלפניי משיגים המבקשים על ההחלטה האמורה. ראיתי את הבקשה כאלו ניתנה עליה רשות לערער וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
.2בראשית הדברים מבקש אני להעיר את שתי ההערות הבאות: ראשית, לאחר קבלת תשובת המבקשים לבקשה התרתי למבקשים להשיב עליה, מבלי לקבל את תגובת המשיב; כך הייתי רשאי לעשות אף ללא הגשת בקשה מטעם המבקשים לפי תקנה 406(ג) לתקנות. שנית, טענות המבקשים בכתב משתרעות על פני 31עמודים, טענות המשיב על פני 43עמודים ותשובת המבקשים על פני 47עמודים, בצירוף חוברות של נספחים, בעניין שבעיקרו מעורר רק שאלה משפטית אחת של ממש, וגם היא אינה מסובכת. בנסיבות אלה לא סברתי, שיש מקום להורות על טענות נוספות.
.3השופט המלומד תמך את יתדותיו בכמה מהוראות הסכם הרכישה. אין ספק, שהסכם הרכישה נערך בחו"ל בין צדדים זרים, כשהקונה היא חברת המלונות. במבוא להסכם הרכישה צוין משרדו של עו"ד אבי-יצחק כמי שמייצג את המוכרים (בהליך שלפניי הוא ייצג את חברת המלונות - הקונה בהסכם הרכישה); ואילו עורכי-דין אנגליים ייצגו את חברת המלונות. בסעיף 11(ד) להסכם הרכישה נאמר, שהודעות וכתבי-בי-דין שאפשר למסור לנציגי הקונה אפשר למסור גם למשרדי עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן. בסעיף 12להסכם הרכישה נאמר, שכתובות צדדים למטרת ההסכם הן, לעניין הקונה, משרדם של הרצוג-פוקס-נאמן.
השופט המלומד סבר, שיש לראות את ההמצאה למשרד הרצוג-פוקס-נאמן כהמצאה חוקית לפי תקנה 477; לעניין זה הוא הסתמך בעיקר על ההלכה שנפסקה בע"א 23/83 [1], בעמ' 309; אלא ששם פעלו עורכי הדין כעורכי-דין של הנתבעת בנושא ההסכמים נושא התביעה ההיא, אם
כי הם לא הוסמכו לייצגה במשפט, ובית המשפט הרחיב את פועלה של הגדרת "עורך דין" בתקנה 477מעבר ל"עורך דין" שמשרדו משמש כתובת לצורכי המצאה לעניין תקנה 10; בכך כבר הרחיב בית המשפט את תחומה של תקנה 477עד קצה הגבול, ואין להרחיב את תחולתה נוספות גם למקרה שכתובתו של "עורך דין" נמסרה ככתובתו לצורכי המצאה של הנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר. המשיב סומך את טענותיו בעניין זה בפסק-דינו הקצר של שומר המגילות בפרשת [5] (1842) cooper v. Wood; אלא ששם ייצג הפרקליט הנוגע בדבר את הנתבע לענייו המשכנתא נושא התובענה וגם לעניין משכנתא קודמת בין אותם בעלי דין ולגבי אותו נכס מקרקעין; לפיכך אין להסיק מהאמור באסמכתא האמורה דבר למקרה שלפנינו.
השופט המלומד נימק את השקפתו המרחיבה בגישה הקובעת, שתכליתה "היחידה" של ההמצאה היא להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו; אך כבר הוסבר ברע"א 39/89 [2], בעמ' 768"...שלהמצאה גם תכלית נוספת והיא להחיל על הנתבע, באמצעות האקט הפורמאלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט..." ולדידי הדיבור
"עורך דין" בתקנה 477הוא עורך-דין של הנתבע בנושא ההתדיינות. אכן, אילו הדין היה עם בית המשפט המחוזי, היה יוצא "שדי בהמצאה ישירה בחו"ל לנתבע זר אף ללא נטילת רשות מבית המשפט להמצאה מחוץ לתחום השיפוט"; רע"א 572/90 [3], בעמ' 760, שהרי מטרת ה"ידיעה" הייתה מושגת גם במקרה כזה. ולבסוף, לא ניתן בשלב הנוכחי לקשור את מערכת היחסים בין בעלי הדין למערכת היחסים בין הצדדים להסכם הרכישה, כל עוד המבקשים כופרים בעובדות התביעה, וזו טרם הוכחה ולו גם לכאורה.
.4לדעתי, אין גם נימוקו השני של השופט המלומד לעניין חוקיות ההמצאה, המסתמך על תקנה 482, יכול לעמוד. בראש ובראשונה, צודקים המבקשים בטענתם, שבבית המשפט המחוזי הסכים פרקליט המשיב, שהרצוג-פוקס-נאמן לא שימשו כנציגים של חברת המלונות, אלא "הם רק תיבת דואר ולא יותר מכך" (ראה עמ' 105לפרוטוקול); שנית, לא הונחה לפני בית המשפט המחוזי על-ידי המשיב כל תשתית כדי להראות שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבין חברת המלונות לבין משרד הרצוג-פוקס-נאמן הגיעה לרמה המצדיקה החלתה של תקנה 482על נסיבות העניין: רע"א 39/89 [2] הנ"ל. בעמ' .768השופט המלומד תמך את יתדותיו לעניין החלטתו גם בדברים שנאמרו בע"א 83/87 [4], אלא ששם בוצעה המצאה מחוץ לתחום השיפוט, והשאלה הייתה - לעניין הסמכות המקומית - מהו המקום שנועד לקיום ההתחייבות, ואין לאמור בפסק הדין האמור כל קשר לנסיבות המקרה שלפנינו.
בית המשפט המחוזי הסתמך בהחלטתו גם על העובדה, שחברת המלונות פנתה לציבור בהצעת רכש של יתרת מניותיה תוך איזכור תובענת המשיב, ובציון העובדה שחברת המלונות כופרת בתביעה. כמו המבקשים גם אני סבור, שאיזכור מספר הפקסימיליה של משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן על גבי הצעת הרכש אינו מעלה או מוריד לעניין הערעור שלפנינו.
.5השופט המלומד לא החליט בשאלות האחרות שנתעוררו לפניו, כגון בשאלה, אם יש מקום לבטל את ההמצאה לחברת המלונות בגדר ההסכם הדיוני ובעניין הסמכות המקומית, וכן
בשאלת ההמצאה למבקש 1(שככל הנראה חדלה להיות אקטואלית). הגעתי למסקנה, שאין לי צורך לדון בשאלות אלה כערכאה ראשונה.
אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ומחזיר אליו את העניין להשלמת הדיון כאמור לעיל. בית המשפט רשאי, לפי שיקול-דעתו, להתיר לבעלי הדין להביא לפניו חומר חדש ולשמוע טענות נוספות.

5129371
54678313בנסיבות העניין - לאור הארכת היקף הסיכומים שלא לצורך ובהתחשב בלשון הבוטה שנקט פרקליט המבקשים כלפי פרקליט המשיב, שלא הייתה ראויה גם לו הייתה ביקורתו על תוכן סיכומיו של זה מוצדקת - לא יהיה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז באב תשנ"א (28.7.91).

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
מאמרים קשורים שפרסמנו ואולי יעניינו אותך: