צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

עא 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ

5 1 1 1 1 1 (1 Vote)

חזרה למאמר משרדנו "התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב"


ערעור אזרחי מס' 2418/90

.1רלפו (ישראל) בע"מ
.2יצחק פוגל
.3אמיר פוגל
.4ישראפרמהליס (1977) בע"מ
נגד
בנק למסחר בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[2.8.92]
לפני השופטים ד' לוין, ג' בך, ש' נתניהו

בית המשפט העליון פסק:
א. (1) בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימאלית. כשמדובר בתביעה של בנק כנגד לקוח, יוצא הבנק ידי חובתו בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא ייענה, כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן.
(2) במקרה דנן, טענת המערערים כי התביעה לא הייתה כשירה להגשה בסדר דין מקוצר, באשר אינה מכילה נתונים ופירוט מספיקים של החוב, לא הועלתה בבית המשפט קמא ואף לא בנימוקי הערעור, ודי

בכך לדחותה; אך גם לגופה אין בה ממש, שכן תביעת המשיב עומדת במידת הפירוט הנדרשת, והמערערים לא פנו לבית המשפט בבקשה לפירוט נוסף.

ב. (1) נתבע המבקש רשות להתגונן חייב לגלות לכאורה עילת הגנה שאם תוכח במשפט
תוכל לשמש לו הגנה מפני התביעה. בית המשפט הדן בבקשה אינו קובע מימצאים על יסוד של מהימנות, אף אינו נכנס לשאלת סיכוייה של גירסת ההגנה להתקבל. כל אשר על הנתבע להראות בשלב זה הוא גירסה שתעמוד בחקירה נגדית מבלי שתקרוס תחתיה, ואשר אם תתקבל כמהימנה תהיה בה תשובה לתביעה. הנתבע המבקש רשות להתגונן חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי הדברים, וחובת פירוט זאת גבוהה במיוחד כשהטענה היא על חישוב של ריבית מופרזת ( 138א-ד).
(2) טוב יעשה נתבע המבקש רשות להתגונן, אם בנוסף לגירסתו העובדתית יתמוך את חישוביו בחוות-דעת מומחה. אך לחישובי המומחה אין קיום עצמאי. הם חייבים להתבסס על גירסה מאומתת בדבר שיעורי הריבית המוסכמים ( 140ג-ד).
(3) במקרה דנן, כשלו המערערים להראות גירסה ברורה וחד-משמעית לגבי שיעור הריבית המוסכם בין המערערת 1לבין המשיב ולגבי שיעור הריבית שבו חויבה המערערת 1, ואף הציגו גירסאות סותרות בנדון. על סמך גירסאות כאלה אין לתת רשות להתגונן. תצהירו של המומחה מטעם המערערים לא יכול היה להציל את ההגנה. המומחה אינו יכול לתת גירסה מפי המערערת 1על אשר הוסכם בינה לבין המשיב במשא ומתן שהמומחה לא היה שותף לו. הוא רק ערך את חישוביו על-פי הנחיות שקיבל מהמערער .2המערערים לא הוכיחו אפוא כי חויבו בריבית בשיעור העולה על המוסכם ( 139ד- 140א).
ג. (1) (בעקבות ע"א 424/86, 431[10]) בנוהג "שבעולם הריבית", חשבון המצוי ביתרת חובה, עד לגובה האשראי המאושר בו, מחויב ב"ריבית חובה" המורכבת משיעור הריבית הבסיסית (פריים) בתוספת אחוז מסוים המכונה "מירווח סיכון" או "תוספת ריבית". תוספת הריבית עשויה להשתנות מלקוח ללקוח בהתאם למוסכם בינו לבין הבנק. כאשר חורגת היתרה בחשבון מגובה האשראי המאושר, מחויבת היתרה החורגת בריבית חריגה, המורכבת מריבית החובה, בתוספת אחוז מסוים כריבית חריגה (גלישה) ( 140א-ג).
(2) במקרה דנן, היו פגמים בחישובי המערערים, שכל אחד מהם הצדיק פסילתם כבסיס לקביעת הסכומים המגיעים למשיב. אין בהם כל התבססות על מסגרת של אשראי מאושר ואין בהם זכר לריבית על חריגה ממנה. גירסת מומחה המערערים כי יתרת הזכות בחשבון המערערת זוכתה בריבית הזכות אינה סבירה, כי אין זה מתקבל על הדעת כי ריבית על הזכות תהיה שווה (למעט תוספת הסיכון) לריבית החובה. דרכו של בנק לחייב את הלקוח בגין משיכות יתר, אפילו במסגרת האשראי, בשיעור גבוה באופן משמעותי משהוא מזכה אותו בגין יתרת זכות. לא הובאה כל ראיה שבמקרה זה הוסכם אחרת ( 140ה-ו 141א-ב).
(3) במקרה דנן, אין טענה מפי המערערים כי לא ניתן היה להגיע לחישובים מדויקים מחוסר אפשרות לאתר את שיעורי הריבית שבהם חויבה המערערת .1לפיכך, לא תישמע מפיהם טענה כי פניותיהם למשיב לפירוט שיעורי הריבית שבהם חויב החשבון, לא נענו ( 141ד).
ד. (1) אין מניעה שקיזוז ישמש הגנה בתביעה בסדר דין מקוצר, אך הטוען להגנת קיזוז חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענתו ( 141ה-ו).
(2) במקרה דנן, לא היה פירוט כזה. כל שעשו המערערים לקיום חובה זו הוא צירוף כתב התביעה שהגישו כנגד המשיב ובו ביקשו לקבוע כי גובה החוב הוא כסכום הנטען כאן, אף זאת בטענה כי חויבו בריבית החורגת מהמוסכם. אך כתב התביעה הנ"ל לא זו בלבד שאינו מאומת בתצהיר, אלא שגם הוא חסר את

רמת הפירוט הנדרשת בבקשה לרשות להתגונן. אין בו פירוט רב יותר מזה הנמצא בבקשת הרשות להתגונן, ובה אין די ( 142ב-ג).
ה. במקרה דנן, ניסה בא כוח המערערים להסתמך על כתב הגנה של המשיב בתביעה שהמערערים הגישו נגדו, ואף הגניבו לסיכומיו. ניסיון זה ראוי לגינוי, שכן בית המשפט קמא סירב לקבל את כתב ההגנה כמוצג, ולכן יש להתעלם מכל טענה המבוססת על האמור בכתב-הגנה זה ( 140ז).
ו. במקרה דנן, טענת המערער, שחתימתו על כתב הערבות אינה חתימה אישית, אלא היא חתימה בשם החברה, המערערת 4, ומחייבת רק אותה, אינה מאומתת בתצהיר של המערער 3, שלא ערך כל תצהיר. המערער 2הוא שהצהיר כי למיטב ידיעתו המערער 3ערב בחתימתו רק למערערת .4אין בתצהירו כל אמירה בדבר המקור לאותו מיטב הידיעה, מקור שהועמד בספק בחקירתו הנגדית של המערער .2יתרה מזאת, לא הובאו בתצהיר כל עובדות שעליהן ניתן לבסס מסקנה כי המערער 3חתם בשם המערערת 4דווקא, גם אין הסבר מדוע המערער 3, שהדברים בידיעתו, לא טרח לערוך תצהיר משלו ( 142ד-ה).
ז. (1) במקרה דנן, התעלמו באי-כוח המערערים מהוראות נשיא בית המשפט העליון והאריכו בסיכומיהם כידם החופשית ללא קבלת רשות. לפיכך יש לחייבם בהוצאות לאוצר המדינה ( 142ז).
(2) במקרה דנן, לא ביקש המשיב לתקן את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, גם לאחר שהתבררה הטעות בחיוב ביתר. רק בסיכומי התשובה הסכים בא כוחו להפחית את הסכום הפסוק. מחדל זה הוא בעל משמעות מיוחדות כשמדובר בתביעת בנק שהוא החולש על החשבונות וחייב לעדכנם, לא כל שכן בתביעה בסדר דין מקוצר שבה צפוי הנתבע שיינתן נגדו פסק-דין מבלי שתינתן לו רשות להתגונן. הדבר חייב להתבטא בהוצאות ( 143א-ב).
פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:

[1] ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188.
[2] ע"א 478/75 אנגלנדר נ' אשכנזי, פ"ד ל (3) 437.
[3] ע"א 544/81, 604מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ
וערעור שכנגד, פ"ד לו (3) 518.
[4] ע"א 469/87 בורלא ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מג (3) 113.
[5] בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג (2) 172.
[6] ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לו (1) 267.
[7] ע"א 507/85 ב' פנון ואח' נ' שטראוס - חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ, פ"ד מג (1) 106.
[8] ע"א 396/88 ראובן נ' גן יאשיה, מושב עובדים, פ"ד מד (1) 549.
[9] ע"א 385/59 החברה הא"י לתעשית כותנה בע"מ ואח' נ' רחמני, פ"ד יד 49. [10] ע"א 424/86, 431נאות מרינה בת-ים בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון
לישראל בע"מ, פ"ג מג (2) 355.
[11] ע"א 610/68 הראסטל בע"מ נ' עטרת הברית, חברה רשומה בע"מ ואח', פ"ד
כג (1) 410.
[12] ע"א 386/83 חמוד נ' ג'נו ואח', פ"ד לט (4) 133.

[13] ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ סניף כרמיאל, פ"ד מא (1) 253.
[14] רע"א 564/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מלקולם ואח', פ"ד מד (1) 485. [15] ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד (1) 177.
[16] ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא ואח', פ"ד מג (1) 714.
[17] ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד לב (1) 188.
[18] ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מב (2) 725.
[19] ע"א 721/82 ידע גליל ואח' נ' .onda machinery trading co ,Limited, japanפ"ד לט (4) 720.
[20] ע"א 453/83 סולל בונה בע"מ נ' עזאם, פ"ד לט (3) 20.
[21] ע"א 285/88 העמותה מוסדות קליוולנד והקריה ברעננה ואח' נ' ש.י.ל.ן.,
אחים נחום - חברה לבנין בע"מ, פ"ד מד (4) 413.
הערות:
.1לאי-היזקקות ערכאת הערעור לטענה שלא נטענה בערכאה הראשונה ראה: ע"א
277/89צ'אם מוצרי מזון ישראל בע"מ נ' טעמיקו בע"מ, ע"א 391/88 וערעור שכנגד פיכטנבוים נ' זלישניק ואח'.
.2לצורך בפירוט התצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן ראה ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פ"ד מו (4) .193
.3לראשית ראיה בכתב בתביעה בסדר דין מקוצר ראה ע"א 5520/90, בש"א 5521/90 חברת שבת שרון בע"מ ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"ד מו (5) .462
.4להוצאות לטובת המדינה ראה ע"א 455/88 חדד ואח' נ' א. דהן חברה לבניין בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מה (5) .655
.5לצירוף מסמך שלא כדין לסיכומים בכתב ראה ע"א 4481/90 אהרון ישראל ואח' נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח', פ"ד מז (3); ע"א 585/88 מאיר ואח' נ' כהן וערעור שכנגד, פ"ד מז (2) .391
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' הומינר)
מיום .4.90 2בת"א 2351/89. הערעור נדחה בעיקרו.

י' יעקובי - בשם המערערים;
א' גאון - בשם המשיב.
###

פסק-דין


השופטת ש' נתניהו: החברה המערערת הראשונה (להלן - המערערת) ניהלה במשך שנים רבות חשבונות אצל הבנק המשיב, בין היתר חשבון חח"ד וחשבון מט"ח. במסגרת יחסי בנק-לקוח העמיד הבנק לרשות המערערת אשראי. זה שנים נמצאים חשבונות המערערת ביתרת חובה, וזו הלכה וגדלה.

המערערים הגישו תביעה נגד המשיב (ת"א 1931/89) ועתרו בה להצהרה כי חובה של המערערת עומד על סכום של 808, 98ש"ח. המשיב לא חיכה למתן פסק-דין בתביעה זו, וביום 29.10.89תבע את המערערת ואת המערערים 2- 4כערבים, בגין חובה של המערערת ליום 30.9.89- בחשבון החח"ד ובחשבון המט"ח - 997.35, 211ש"ח בחשבון החח"ד ו-934.53, 14דולר, לפי השווי בש"ח, בחשבון המט"ח. המערערים ביקשו רשות להתגונן. בתמיכה לבקשה הוגש תצהירו של המערער השני, יצחק פוגל, מנהלה של המערערת ובעבר גם מנהלה של המערערת הרביעית (להלן - פוגל), וכן הוגש תצהיר מומחה אשר חישב את הסכום שהמערערת חבה בו, המגיע לפי אותו חישוב ל-808, 98ש"ח בלבד.
המצהירים נחקרו על תצהיריהם, באי-כוח הצדדים טענו את טענותיהם, ובית המשפט קמא החליט לדחות את הבקשה לרשות להתגונן. בעקבות זאת ניתן פסק-דין נגד כל המערערים על סכום התביעה.
על כך מערערים הם כולם, כשהמערער השלישי מעלה גם טענה כי הוא אינו ערב אישית לחובה של המערערת וכי חתימתו על הערבות היא בשמה של החברה המערערת הרביעית. המערערים גם הגישו לפנינו בקשה לקבלת ראיות נוספות - דפי חשבון של המערערת אצל המשיב המתייחסים לתקופה הרלוואנטית והמעידים על חוב קטן מהנתבע.
.2משהוגשה הבקשה והדבר נבדק על-ידי בא-כוח המשיב, הסכים לתיקון סכום פסק הדין כך שיתרת החוב בחשבון החח"ד ליום 12.10.89תעמוד על 766.76, 170ש"ח. הוא הסביר כי נפלה טעות אצלו בסכום שנקב בכתב התביעה. מקורה הוא בכך שהבנק לא עדכן אותו בשינוי שחל במצב החשבון עובר להגשת התביעה. אין לנו סיבה שלא לקבל את הסברו של הפרקליט המלומד, ואין מקום שנייחס למשיב חוסר תום-לב והפרת חובת הנאמנות, כפי שטוען בא-כוח המערערים. אך אי-דיווח לבא-כוח המערערים ולבית המשפט בשלב מוקדם יותר על טעות זו, שחייבת הייתה להיות בידיעת המשיב, יתבטא בהוצאות.
בכפוף לתיקון זה לא מצאנו דבר שיצדיק את הערעור.
.3המערערים טענו לפנינו כי התביעה לא הייתה כשירה להגשה כתביעה בסדר דין מקוצר, באשר היא אינה מכילה נתונים ופירוט מספיקים של החוב. טענה זו לא הועלתה בבית המשפט קמא, אף לא בנימוקי הערעור. היא מופיעה לראשונה בסיכומים בערעור. די בכך לדחותה. אך גם לגופה אין בה ממש. כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר
בדרישה מינימאלית. בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח די בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא ייענה, כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן (ראה ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [1]). תביעת המשיב עומדת במידת הפירוט הנדרשת, והמערערים לא פנו לבית המשפט בבקשה לפירוט נוסף.

.4הטענה היחידה שראויה הייתה לדיון היא כי החשבון השקלי של המערערת חויב על-ידי המשיב בריבית בשיעור העולה על שיעור הריבית המוסכם אתה. לא הייתה טענה כזו לגבי חשבון המט"ח.
הלכה פסוקה וברורה היא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב לגלות לכאורה עילת הגנה שאם תוכח במשפט תוכל לשמש לו הגנה מפני התביעה (ראה: ע"א 478/75 אנגלנדר נ' אשכנזי [2], בעמ' 443; ע"א 544/81, 604מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד [3] (ואלה רק שניים מני רבים); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 638-.639
בית המשפט הדן בבקשה אינו קובע מימצאים על יסוד של מהימנות, אף אינו נכנס
לשאלת סיכוייה של גירסת ההגנה להתקבל. כל אשר על הנתבע להראות בשלב זה הוא גירסה שתעמוד בחקירה נגדית בלי שתקרוס תחתיה, ואשר אם תתקבל כמהימנה תהיה בה תשובה לתביעה (ראה: ע"א 544/81 [3] הנ"ל; ע"א 469/87 בורלא ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ ואח' וערעור שכנגד [4]). אך בגירסתו חייב הנתבע המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי הדברים (ראה: בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברהלבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [5]; ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית-ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ [6]; ע"א 507/85 ב' פנון ואח' נ' שטראוס חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ [7], בעמ' 112). חובת הפירוט גבוהה היא במיוחד כשהטענה היא על חישוב של ריבית מופרזת (ראה: ע"א 396/88 ראובן נ' גן יאשיה, מושב עובדים [8], בעמ' 556; ע"א 385/59 החברה הא"י לתעשית כותנה בע"מ נ' רחמני [9]; ע"א 424/86, 431נאות מרינה בת-ים בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [10], בעמ' 390).
המעט שהיה על המערערים להראות אפוא הוא גירסה ברורה וחד-משמעית מה היה

שיעור הריבית המוסכם בין המערערת לבין המשיב (ועל כך אין תשובה בהסכמים
שצורפו לתביעה) ומה היה שיעור הריבית שבו חויבה המערערת. בשני אלה נכשלו.
.5בבקשה לרשות להתגונן אין כל גירסה המתייחסת לשאלה הראשונה. כל שנאמר הוא כי סכומי החיוב אינם נכונים וכי חשבון המערערת מצוי ביתרת חובה של 908, 98ש"ח בלבד, נכון לתאריך 30.6.89, וביתרת זכות בגובה 899, 243ש"ח, נכון ליום 25.9.89, וזאת "כמפורט בתצהיר ועל-פי החשובים שנערכו על-ידי המערערים בהסתמך בין השאר על חוות דעת המומחה כמפורט בתצהיר". ומה מפורט בתצהירים אלה?
התצהיר מטעם המערערים נעשה על-ידי פוגל, מנהלה של המערערת. כל שנאמר בו
הוא בסעיף 8, כדלקמן:
"א. המבקשת מס' 1(היא המערערת - ש' נ') טוענת כי שעורי הרבית שחויבה על-ידי המשיבה ומסגרת האשראי שהוקצתה לה היו שלא בהתאם למוסכם בין הצדדים

במפורש ו/או מכללא, דהיינו שלא בדומה לתנאים הממוצעים בשלושת הבנקים הגדולים בישראל.
ב. לחלופין, המבקשת מס' 1טוענת כי אין ולא היה בין המבקשת 1לבין המשיבה (היא הבנק - ש' נ'). כל הסכם מחייב, בין בכתב ובין בעל-פה אשר זיכה את המשיבה בשעור הרבית אותה חייב את חשבונה של המבקשת מס' 1וכן גם לא היה הסכם שכזה בדבר מסגרת האשראי" (ההדגשות שלי - ש' נ').
מה מכל האמור בסעיף 8א ו-ב הוא גירסתה של המערערת? ראשית אין לפנינו גירסה, אלא טענה של המערערת. מי שקיים את המגעים עם הבנק והגיע אתו להסכם מטעם המערערת (כנראה פוגל), חייב היה להיכבד ולפרט בתצהירו מה בדיוק סוכם בינו לבין אנשי המשיב לגבי שיעורי הריבית, הן במסגרת האשראי והן בחריגה ממנה. זאת לא עשה. ואף בהנחה שיש בסעיף 8גירסה כלשהי, מה היא הגירסה? אם הגירסה היא שהיו שיעורי ריבית מוסכמים, האם היה זה בהסכם מפורש? האם היה זה בהסכם מכללא? אם מכללא, מהן העובדות המלמדות על כך? מה סוכם באותו הסכם במפורש או מכללא? מה הוסכם בדבר מסגרת האשראי? אין זה די לטעון טענה שלילית, כפי שנטען בסעיף 8ב, כי לא הוסכם על שיעורי הריבית שלפיהם חויב החשבון או כי לא היה הסכם בדבר מסגרת האשראי. קביעת מסגרת האשראי חיונית היא לחישוב הריבית לחריגה מאותה מסגרת, שהיא גבוהה משיעור הריבית על אשראי בתחום המסגרת המאושרת. אין כל גירסה, לא כל שכן טענה, מה הייתה מסגרת האשראי המוסכמת. לפי מצב דברים זה מן הדין היה לדחות את העתירה.
.6תצהירו של המומחה אינו יכול להציל את ההגנה. המומחה אינו יכול לתת
גירסה מפי המערערת על אשר הוסכם בינה לבין הבנק במשא ומתן שהוא לא היה שותף לו. הוא רק ערך את חישוביו על-פי הנחיות שקיבל מפוגל שהן, לפי עדותו בחקירה הנגדית: "חשוב ריבית לפי פריים בל"ל בתוספת של % 2עד ה- 17.2.88ומה- 18.2.88בתוספת מקסימלית בל"ל ובלא חריגות". אך פוגל העיד בחקירתו הנגדית כי הנחיותיו היו לחשב לפי ריבית מקסימלית שבאותה עת היה בנק לאומי גובה על משיכות רגילות, היינו פריים + % .2לבד מכך שדברים אלה אינם מתיישבים עם עדות המומחה על ההוראות שנתן לו פוגל, הם גם אינם מקדמים אותנו בשאלה מה הוסכם בין פוגל לבין המשיב. השאלה היא רק אם החסר בתצהירו של פוגל הושלם בחקירתו בבית המשפט (השווה ע"א 610/68 הראסטל בע"מ נ' עטרת הברית, חברה רשומה בע"מ ואח' [11], בעמ' 414).
בחקירתו הנגדית אמר פוגל כי סוכם במפורש עם המשיב על הריבית שתשולם במסגרת האשראי. אך אם ציפינו כי ישלים את דבריו ויחכים אותנו בשאלה מה היה שיעור הריבית שהוסכם עליו במפורש, הרי טעינו. כל מה שלמדנו מהמשך דבריו הוא כי היה סיכום בעל-פה עם מנהל המשיב דאז, ולא פעם נאמר ואף הובטח כי גובה הריבית יהיה בשיעור נמוך מגובה הריבית שלבנק לאומי. תשובה זו אינה תואמת את האמור בסעיף 8א לתצהיר שבו מדובר על הממוצע של שלושת הבנקים הגדולים. לכן יש לפנינו לא רק גירסאות עמומות וסתומות, מאין כל ראיה על שערי הריבית של שלושת הבנקים הגדולים בתקופה הרלוואנטית, אלא גם גירסאות סותרות.

על סמך גירסאות כאלה אין לתת רשות להתגונן (והשווה: ע"א 386/83 חמוד נ' ג'נו ואח' [12], בעמ' 136מול אות השוליים ז; ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי בע"מ סניף כרמיאל [13], בעמ' 258).
יתרה מכך - בעדותו של פוגל אין התייחסות לריבית המוסכמת למקרה של חריגה ממסגרת האשראי המוסכם, אף לא למסגרת המוסכמת לאשראי, והרי, כפי שנאמר בע"א 424/86, 431[10] הנ"ל, בעמ' 387:
"בנוהג 'שבעולם הריבית' בפרשתנו, חשבון המצוי ביתרת חובה, עד לגובה האשראי המאושר בו, מחויב ב'ריבית חובה', המורכבת משיעור הריבית

הבסיסית (פריים) בתוספת אחוז מסוים המכונה 'מירווח סיכון' או 'תוספת ריבית'. תופסת הריבית עשויה להשתנות מלקוח ללקוח בהתאם למוסכם בינו לבין הבנק. כאשר חורגת היתרה בחשבון מגובה האשראי המאושר, מחויבת היתרה החורגת בריבית חריגה, המורכבת מריבית החובה, בתוספת אחוז מסוים, כריבית חריגה (גלישה)".
.7ובאשר לחישוביו של המומחה - אמנם טוב יעשה נתבע המבקש רשות להתגונן, אם בנוסף לגירסתו העובדתית יתמוך את חישוביו בחוות-דעת מומחה (ראה: בש"א 216/89 [5] הנ"ל; רע"א 564/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מלקולם ואח' [14]; ע"א 725/87חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ [15]). אך לחישובי המומחה אין קיום עצמאי. הם חייבים להתבסס על גירסה מאומתת בדבר שיעורי הריבית המוסכמים. לחוות-דעתו של המומחה בענייננו אין, כפי שראינו, תשתית כזו.
יתרה מכך, בחישובים עצמם מצא בית המשפט קמא כמה וכמה פגמים שכל אחד מהם הצדיק פסילתם כבסיס לקביעת הסכומים המגיעים למשיב. אין צורך שאעמוד על כולם. די להצביע על הפגמים הבאים:
א. אין בחישובים כל התבססות על מסגרת של אשראי מאושר ואין בהם זכר לריבית על חריגה ממנה. בדו"ח המומחה נמצאת אמנם עמודה שכותרתה "מסגרת החח"ד". לכאורה יש בכף ביטוי למסגרת שנקבעה לאשראי, אך כשנחקר בשאלה זו הסביר המומחה כי העמודה הועתקה בטעות מטבלה אחרת של החברה המערערת.
כהסבר לאי-חיוב בריבית חריגה ניסה בא-כוח המערערים להסתמך על כתב-הגנה של המשיב בתביעה שהמערערים הגישו נגדו בבית המשפט המחוזי בת"א (ת"א) 1931/89 הנ"ל, ואף הגניב אותו לסיכומיו. ניסיון זה ראוי לגינוי, שכן בית המשפט קמא סירב לקבל את כתב ההגנה כמוצג. אנו נתעלם כמובן מכל טענה המבוססת על האמור
בכתב ההגנה (השווה": ע"א 396/88 הנ"ל, בעמ' 554; ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא ואח' [16]).

בשאלת אם נקבעה בהסכם מסגרת לאשראי, כמו בכל נושא עובדתי אחר, אין לפנינו אלא התצהיר, וכאמור, בו אין גירסה. אך גם הטענה המועלית בסעיף 8ב כי "לא היה הסכם שכזה בדבר מסגרת האשראי" אינה מלמדת כי הוסכם לא לקבוע מסגרת לאשראי. היא מלמדת רק על כי לא הוסכם מה יהיה היקפה של המסגרת.
ב. בחישובו של המומחה זוכתה יתרת הזכות בחשבון המערערת בריבית תפ"ס ג'מבו שכפי שהסביר בחקירתו פירושה ש"... ריבית הזכות וריבית החובה היא זהה למעט ענין תוספת הסכון" (תוספת הסיכון היא אחוז הריבית המיתוסף לפריים ביתרות חובה שבמסגרת האשראי המאושר). על פניו אין זה מתקבל על הדעת כי ריבית על זכות תהיה שווה (למעט תוספת הסיכון) לריבית על החובה. דרכו של בנק לחייב את הלקוח בגין משיכות יתר, אפילו במסגרת האשראי, בשיעור גבוה באופן משמעותי משהוא מזכה אותו בגין יתרת זכות. לא הובאה כל ראיה שבמקרה זה הוסכם אחרת.
הסבר לשיטת חישוב זו ניתן על-ידי המערערים רק בסיכומים בערעור. לפי ההסבר נוהגים בנקים לזכות לקוחות בגין תיקונים בחשבון, וכי זה השיעור של הפסד השימוש בכספה של המערערת. אך הסברים אלה אינם ממין העניין. השאלה הרלוואנטית כאן היא אם כך היה בגדר המוסכם בין המערערת למשיב. על פני הדברים אין זה מתקבל על הדעת כי באותו חשבון דביטורי יחושבו יתרות הזכות ויתרות החובה באותו שיעור ריבית למעט תוספת הסיכון.
.8אין טענה מפי המערערים כי לא ניתן היה להגיע לחישובים מדויקים מחוסר אפשרות לאתר את שיעורי הריבית שבהם חויבה המערערת. לפיכך, לא תישמע מפיהם טענה כי פניותיהם למשיב לפירוט שיעורי הריבית שבהם חויב החשבון, לא נענו.
נכונה הייתה אפוא החלטת בית המשפט קמא כי המערערים לא הוכיחו כי חויבו
בריבית בשיעור העולה על המוסכם.
.9גם בטענת הקיזוז, כפי שהועלתה, לא היה כדי להצדיק מתן רשות להתגונן.

אין מניעה שקיזוז ישמש הגנה בתביעה בסדר דין מקוצר (ראה: ע"א 664/76 רמט בע"מ
נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ [17]; ע"א 544/81, 604[3] הנ"ל; ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפתוח ולגידור בע"מ וערעור שכנגד [18], בעמ' 728).
אך, כפי שנפסק בע"א 544/81, 604[3] הנ"ל, הטוען להגנת קיזוז חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענתו. כפי שנפסק בע"א 721/82 ידע גליל ואח' נ' machinery trading co. Lmited, japan[19] ,ondaבעמ' 723:
"...סדר הדין המקוצר מחמיר עם הנתבע המבקש להתגונן, בכך שהוא דורש
ממנו לבסס את גירסת הגנתו בתצהיר. בית המשפט, הדן בבקשתו, אינו נכנס לבירור במחלוקת העובדתית. הוא חייב להניח, כי טענותיו שאומתו בתצהיר, אמת הן

(אלא אם קרסה גירסתו תחתיה בחקירה הנגדית)... מכאן חשיבותו של התצהיר, התומך בבקשה, שנועד לאמת את העובדות הנטענות בה, והחובה להיכבד
ולהיכנס בו לפרטי ההגנה הנטענת... וטענת הקיזוז אינה יוצאת
מכלל זה...".
וראה גם ע"א 453/83 סולל בונה בע"מ נ' עזאם [20], בעמ' .24
כל שעשו המערערים לקיום חובה זו הוא צירוף כתב התביעה בת"א (ת"א) 1931/89 הנ"ל, שבו ביקשו לקבוע כי גובה החוב הוא כסכום הנטען כאן, אף זאת בטעה כי חויבו בריבית החורגת מהמוסכם. בבקשה לרשות להתגונן נאמר כי "לחלופין פורעים המבקשים את סכום התביעה על דרך של קיזוז סכום תביעות המבקשים (המערערים שלפנינו - ש' נ') נגד המשיב". אך כתב התביעה בת"א (ת"א) 1931/89 הנ"ל לא זו בלבד שאינו מאומת בתצהיר, אלא שגם הוא חסר את רמת הפירוט הנדרשת בבקשה לרשות להתגונן. אין בו פירוט רב יותר מזה הנמצא בבקשה לרשות להתגונן בתיק שלפנינו, ובה, כאמור, אין די.
די בנימוקים אלה לדחיית הערעור.
.10המערער השלישי טען, כאמור, טענה נוספת - שחתימתו על כתב הערבות אינה חתימה אישית, אלא היא חתימה בשם החברה, המערערת הרביעית, ומחייבת רק אותה.
טענה זו אינה מאומתת בתצהיר של המערער השלישי. הוא לא עשה כל תצהיר.

המערער השני הוא שהצהיר כי למיטב ידיעתו המערער השלישי ערב בחתימתו רק
למערערת הרביעית. אין בתצהירו כל אמירה בדבר המקור לאותו מיטב הידיעה. בחקירתו הסתבר כי (שלא כאמור בתצהיר) אין הוא משמש מנהל למערערת הרביעית אלא נציג של בעליה, מה שמעמיד את מקור ידיעתו בספק. והחשוב מכול - לא הובאו בתצהיר כל עובדות שעליהן ניתן לבסס מסקנה כי המערער 3חתם בשם המערערת הרביעית דווקא. גם אין הסבר מדוע בעל הדבר - המערער השלישי, שהדברים בידיעתו - אינו מטריח עצמו לעשות תצהיר משלו.
.11סיכומו של דבר, החלטת בית המשפט קמא ופסק הדין שניתן בעקבותיה בדין ניתנו. ערעור זה דינו להידחות. בכפוף לתיקון האמור בסעיף 2לעיל, דהיינו כי סכום פסק הדין יעמוד על סך 784.76, 200ש"ח בלבד, בגין החשבון השקלי וחשבון המט"ח גם יחד, במקום הסכום של 015.76, 242שנקבע בפסק הדין.
.12ולעניין ההוצאות -
א. באי-כוח המערערים התעלמו מהוראות נשיא בית-משפט זה והאריכו בסיכומיהם כידם החופשית ללא קבלת רשות. על כך הייתי מחייבת אותם בתשלום לאוצר המדינה בסך 000, 5ש"ח

(ראה: ע"א 285/88 העמותה מוסדות קליוולנד והקריה ברעננה ואח' נ' ש.י.ל.ן.,
אחים נחום - חברה לבנין בע"מ [21], בעמ' 421).
ב. המשיב לא ביקש לתקן את פסק הדין של בית המשפט קמא גם לאחר שהתבררה
הטעות בחיוב ביתר, שמדובר בה בסעיף 2לעיל. רק בסיכומי התשובה הואיל בא-כוחו להסכים להפחית את הסכום הפסוק. מחדל זה הוא בעל משמעות מיוחדת כשמדובר בתביעת בנק שהוא החולש על החשבונות וחייב לעדכן אותם, לא כל שכן בתביעה בסדר דין מקוצר שבה צפוי הנתבע שיינתן נגדו פסק-דין מבלי שתינתן לו רשות להתגונן. הדבר חייב להתבטא בהוצאות.
בהתחשב בשיקולים אלה הייתי פוסקת למשיב הוצאות בסכום של 000, 5ש"ח בלבד להיום.
השופט ד' לוין: אני מסכים.

5129371
54678313 השופט ג' בך: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נתניהו.

ניתן היום, ג' באב תשנ"ב (2.8.92).

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
מאמרים קשורים שפרסמנו ואולי יעניינו אותך: