צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

עא 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3374/05

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין

המערער: אליהו אוזן

נ ג ד

המשיבים: 1. בנק איגוד לישראל בע"מ
משיב פורמלי: 2. יצחק גולדנברג

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.2.05 בתיק ת"א 1847/03 שניתן על ידי כבוד השופט א' ש' שילה

תאריך הישיבה: כ"ו בניסן תשס"ו (24.04.06)

בשם המערער: עו"ד ש' קסוטו ועו"ד ג' נוף

בשם המשיב 1: עו"ד א' גאון ועו"ד ע' לנדור

מיני-רציו:
* דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – בקשת רשות להתגונן
* ראיות – מידת ההוכחה – בקשת רשות להתגונן
ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי שדחה את הבקשה לרשות להתגונן של המערער.
.
בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, קיבל את הערעור ופסק, (מפי כב' השופטת ע' ארבל ובהסכמת כב' השופטים א' פרוקצ'יה וא' רובינשטיין), כי:
מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן. הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין ביהמ"ש רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בע"פ כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה. ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו.
בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה באשר לקבלת בקשה למתן רשות להתגונן נראה כי המערער עמד בתנאים לקבלת בקשתו. המערער הגיש תצהיר המפרט את כל העובדות המבססות את הגנתו. לא ניתן לכנות בשלב זה את הגנת המערער כ"הגנת בדים", ולא ניתן לומר בשלב זה כי אין כל סיכוי שהמערער יצליח בהגנתו. בשלב מתן רשות להתגונן אין אנו באים לבחון את טיב ראיותיו של הנתבע וניתן להתבסס על טענות בע"פ המועלות כנגד מסמך בכתב. משכך, הגנת המערער היא הגנה אפשרית שאם תתקבל יהיה בה די כדי לדחות את תביעת המשיב 1.
תצהירו של המערער מעלה טענות הגנה סדורות ועקביות, אשר לא ניתן להעלות מתוכן סתירות או פרכות. אף מחקירתו הנגדית של המערער לא עולה כי גרסתו הופרכה בשלב זה. כמו כן, נראה שלצורך החלטתו נדרש ביהמ"ש המחוזי לקביעות עובדתיות אשר אין מקומן בשלב זה של ההליך.
קבלת בקשת המערער למתן רשות להתגונן אין בה כל הבעת עמדה באשר לתביעה עצמה ולסיכויי הגנתו של המערער.

להחלטה במחוזי (20-01-2005): תא 1847/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אוזן אליהו שופטים: אילן ש. שילה
להחלטה במחוזי (23-07-2008): תא 1847/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אוזן אליהו שופטים: אבי זמיר, עו"ד: גאון, אדרי
להחלטה במחוזי (24-02-2009): בשא 19702/08 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אוזן אליהו שופטים: אבי זמיר, עו"ד: גאון, קסוטו
להחלטה במחוזי (07-10-2009): תא 1847/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אוזן אליהו שופטים: אבי זמיר, עו"ד: גאון, אדרי

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' ש' שילה) שדחה את הבקשה לרשות להתגונן של המערער. המערער והמשיב 2 היו בעלי שליטה ומנהליהן של שתי חברות ציבוריות הנתונות כיום בפירוק: נגה אלקטרוטכניקה בע"מ ונגה תעשיות אלקטרומכניות בע"מ. החברות נמנו עם קבוצת חברות הידועה כ"קבוצת נגה" שקרסה בחודש אוגוסט 2002 והשאירה חובות בסכומים ניכרים. המשיב 1 (להלן: הבנק) הגיש נגד המערער ונגד המשיב 2 תובענה כספית על סך 5 מיליון ₪ בצירוף ריבית בסדר דין מקוצר. תביעתו התבססה על שלושה מסמכים שנחתמו ביום 30.7.02- הסכם בו התחייבו המערער והמשיב 2 לערוב לחובות החברות לבנק עד לסכום של 5 מיליון ₪; כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 5 מיליון ₪ שעליו חתומים המערער והמשיב 2; ושיק בסכום של 5 מיליון ₪ ז"פ 31.12.02 בחתימת ידו של המערער שהופקד בבנק בהתאם להסכם (שיכונה להלן: השיק השני).

2. כאמור הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לרשות להתגונן בפני תביעת הבנק. לטענת המערער התחייבותו של המערער במסמכים עליהם מבוססת התביעה הותלתה במימושם של הסכמים שעליהם חתמו המערער, המשיב 2 והחברות. בהסכמים אלו, שכונו על ידי בית המשפט "הסכמי ההיפרדות", הוסדר פירוד בין המערער למשיב 2 כך שהמערער ירכוש את עסקי הנדל"ן של החברות והמשיב 2 ירכוש את הפעילות הטכנולוגית שלהן. לטענת המערער הבנק היה מודע להסכמים, היה מעורב במו"מ שקדם לחתימתם, שיתף פעולה בכריתתם ואף הסכים להם ולפיכך יש לראותו כצד להם. הסכמי ההיפרדות לא מומשו והבנק אף הפר את ההתחייבות שקיבל עליו בגדרם של ההסכמים שלא ליתן לחברות אשראי נוסף, ועל כן, לטענת המערער, פקעה התחייבותו כלפי הבנק. כמו כן טען המערער כי הבנק שכנע אותו במרמה ובמצגי שווא לחתום על מסמכי הערבות בנימוק שמצב החברות טוב וההסכמים ימומשו. עוד טען המערער לקיזוז הסכום הנדרש בתביעת הבנק כנגד כל הנזקים שנגרמו לו מהתנהגות הבנק.

3. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער ליתן לו רשות להתגונן. בית המשפט קבע כי אין לראות בהסכמי ההיפרדות מעין הסכמים משולשים אשר הבנק הוא צד להם. בית המשפט הגיע למסקנה זו על סמך לשון ההסכמים, הגיונם ותכליתם. לפיכך אף קבע בית המשפט כי הענקת אשראי נוסף לחברות לא היוותה הפרת ההסכמים על ידי הבנק. כמו כן סבר בית המשפט כי גרסתו של המערער לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, וכי על אף שהיה למערער תירוץ לכל שאלה לא היה בתירוצים אלו כדי ליתן הסבר ממשי לתמיהות המתעוררות מטענותיו וזאת על רקע הדברים המפורשים האמורים במסמכי הערבות. בית המשפט ציין כי רוב טיעוניו של המבקש מהווים טיעונים בעל פה הסותרים מסמך בכתב אשר אינם עומדים במבחן החקירה שכנגד ובמבחן השכל הישר. גרסתו של המערער בעיני בית המשפט הינה מופרכת ולפיכך יש מקום לדחיית הבקשה. לבסוף ציין בית המשפט באשר לשתי בקשות של המערער לצירוף מסמכים כי אף אם היה נענה לבקשות אלו, היה בהם רק כדי להסביר תמיהות נקודתיות אך לא בכדי לתמוך בהגנה לגופה.

4. המערער טוען כי פסיקת בית משפט זה קבעה פעמים רבות בעבר כי הנטל המוטל על המבקש רשות להתגונן הינו מזערי. המערער פרש בפנינו באריכות את התמונה העובדתית שלטענתו התקיימה ושהינה תומכת בביסוס הגנתו כנגד תביעת הבנק. לטענתו הבנק היה מעורב במגעים שנערכו לקראת חתימת הסכמי ההיפרדות ונתן את הסכמתו אליהם בטרם נחתמו. כמו כן הוא טוען כי בהסכמי ההיפרדות נאמר שהמערער יעביר לקבוצת נגה מקדמה על חשבון רכישת עסקי הנדל"ן ממנה, וכי התשלום האחרון של אותה מקדמה יעשה על ידי שיק דחוי על סך 5 מיליון ₪ אשר מועד פרעונו הוא 25.7.05 (להלן: השיק הראשון). הוסכם, לטענתו, כי אם לא תעמיד הקבוצה את הבטוחות הקבועות בהסכמים כנגד המקדמה יבוטל השיק הראשון ויוחזר למערער. לאחר שחלף הזמן הקבוע בהסכמים והבטוחות לא הועמדו ביטל המערער את השיק הראשון. לאחר הביטול טוען המערער כי זומן לפגישה בבנק, שם שכנעו אותו נציגי הבנק כי עסקת רכישת הנדל"ן אכן תצא לפועל ויצרו בפניו מצג כי מצבה הכלכלי של הקבוצה טוב. הבנק שכנע את המערער, לטענתו, להגדיל את סכום המקדמה הקבוע בהסכמים וכן להחליף את השיק הראשון המבוטל בשיק שני. הבנק הבהיר למערער, לדבריו, כי לא יפרע את השיק עד שתצא העסקה לפועל. המערער מסביר את חתימתו על כתב הערבות בחששו של הבנק כי על אף ביצוע עסקת הנדל"ן לא יפרע המערער את השיק השני. המערער טוען כי הקשר המפורש בין כתב הערבות לעסקת הנדל"ן "נשמט" מהמסמך אשר נוסח על ידי הבנק, אך ניתן ללמוד על תלות זו מסעיפים שונים למכתב ההתחייבות. המערער טוען כי הבנק רימה אותו כשיצר בפניו מצג כאילו מצבה של הקבוצה טוב, ובכך גרם לו לנזקים שונים. לסיכום מעלה המערער שורה של טענות הגנה אשר עולות לטענתו מהעובדות שהוצגו על ידו ומבססות כל אחת בנפרד טענת הגנה עצמאית לתביעת הבנק. ביניהן, התלות בין הסכמי הערבות לביצוע עסקת הנדל"ן; הפרתו של הבנק הוראה בהסכמי ההיפרדות או אשמתו בעוולת גרם הפרת חוזה; קיזוז הסכום הנתבע בסכומי הנזקים שגרם הבנק למערער בהציגו מצג שווא; בהחתמת המערער על ערבות תוך הסתרת מצבו האמיתי של הנערב; ועוד. כן מעלה המערער שורה של טעויות שעולות מפסק הדין לדעתו.

5. הבנק טוען כי מאחורי שלל טענותיו של המערער עומדת למעשה טענה יחידה שעניינה התלות בין התחייבותם של המערער והמשיב 2 לשלם לבנק סכום של 5 מיליון ₪ לבין ביצועה של עסקת הנדל"ן. לטענת הבנק צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי טענתו זו של המערער לא עמדה במבחן החקירה הנגדית ואינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם ההסכמים שהוצגו בפניו. הבנק טוען כי המערער לא הציג ולו מסמך אחד שיש בו כדי להעיד על התלות הנטענת. כמו כן מדגיש הבנק כי המערער לא טען לפגם ברצון בחתימתו על מסמכי הערבות והשיק. הבנק אף דוחה את טענת המערער לפיה ידע או היה שותף להסכמי ההיפרדות וכי יש לראות את הבנק כצד להסכמים אלו. הבנק מבהיר כי בניגוד לטענת המערער לא הכריע בית המשפט בהחלטתו בין גרסת המערער לגרסת הבנק אלא דחה את גרסת המערער כשלעצמה לאחר שקבע כי אינה מתיישבת עם היגיון הדברים ועם המסמכים המפורשים. באשר לטענת הקיזוז טוען הבנק כי חלק מהנזקים לא נגרמו לו אלא לחברה בבעלותו ולחלק מהנזקים הנטענים אין כל אחיזה במציאות. הבנק טוען כי בידיו עילה שטרית בנוסף לזו החוזית, אשר לא עלה בידי המערער להפריכה, וכי טענת המערער כי עילה זו לא נזכרה בכתב התביעה אינה נכונה. הבנק אף דוחה את טענות המערער לגופו של עניין העילה השטרית. הבנק מזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה טענת הגנה המתבדית מיניה וביה אינה מהווה עילה למתן רשות להתגונן.

דיון

6. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400).

7. בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה באשר לקבלת בקשה למתן רשות להתגונן נראה כי המערער עמד בתנאים לקבלת בקשתו. כאמור נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר המפרט את כל העובדות המבססות את הגנתו. בדרישה זו אין חולק כי עמד המערער. איני סבורה כי ניתן לכנות בשלב זה את ההגנה שהוצגה על ידי המערער כ"הגנת בדים", וכן לא ניתן לומר בשלב זה כי אין כל סיכוי שהמערער יצליח בהגנתו. נזכיר כי בשלב מתן רשות להתגונן אין אנו באים לבחון את טיב ראיותיו של הנתבע וכן ניתן להתבסס על טענות בעל פה המועלות כנגד מסמך בכתב. משכך, הגנתו של המערער המבוססת בעיקרה על הטענה כי סוכם בינו לבין הבנק כי ערבותו תהיה מותלית בביצוע עסקת הנדל"ן היא הגנה אפשרית שאם תתקבל יהיה בה די כדי לדחות את תביעתו של הבנק. אמנם בשלב זה נראה כי מרבית טענותיו של המערער מועלות כנגד מסמכים בכתב, וכן לא ברור האם יש תמיכה ראייתית חזקה דיה בטענותיו, אך כאמור אין בכך כדי למנוע מתן רשות להתגונן. כל השאלות והתמיהות יתבררו במהלך המשפט עצמו.

8. בית המשפט המחוזי הסתמך בפסק דינו על האמור בע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121 (להלן: עניין בורלא):

"על-כן, בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק.
אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה".

אלא שדווקא עובדותיו של עניין בורלא מצביעות על כך כי בענייננו מוצדק ליתן למערער רשות להתגונן. בעניין בורלא תבע בנק קונים של יחידות נופש אשר סירבו להחזיר לבנק את ההלוואה שלקחו לצורך מימון קניה זו לאחר שהחברות מהם נקנו יחידות הנופש נכנסו להליכי פירוק. בית המשפט קבע כי טענות ההגנה של המערערים נסתרו מתוך תצהיריהם שלהם עצמם. כמו כן קבע שם בית המשפט למעשה כי טענות ההגנה, גם אם תתקבלנה, אינן מביאות לידי דחיית התביעה ולפיכך לא הראו המערערים ולו שמץ של הגנה בנוגע לסכום הנתבע מהם. עוד התייחס בית המשפט בעניין בורלא לטענות הגנה של נתבע אחר אשר בקשתו לרשות להתגונן התקבלה בניגוד לבקשת המערערים שנדחתה. בית המשפט מציין כי אחת מטענותיו של אותו נתבע, אשר בגינן התקבלה בקשתו, הינה כי נציג הבנק התובע הבטיח לו כי אם לא תוכלנה החברות מהן נקנו יחידות הנופש לעמוד בהתחייבויותיהן כלפיו לא יידרש להחזיר את ההלוואה. אני סבורה כי טענה זו דומה במהותה לטענה אותה העלה המערער שבפנינו בבקשתו. תצהירו של המערער מעלה טענות הגנה סדורות ועקביות, אשר לא ניתן להעלות מתוכן סתירות או פרכות. אף מקריאת חקירתו הנגדית של המערער איני סבורה כי גרסתו של המערער הופרכה בשלב זה, ואציין כי אף בית המשפט המחוזי ציין כי למערער היה תירוץ לכל שאלה שנשאל. המערער עקבי באשר לגרסתו לאורך כל חקירתו הנגדית ולא ניתן לומר לטעמי כי תשובותיו הן מופרכות על פניהן. כמו כן נראה שלצורך החלטתו נדרש בית המשפט המחוזי לקביעות עובדתיות אשר אין מקומן בשלב זה של ההליך. לבסוף יוער כי מובן מאליו הוא כי קבלת בקשתו של המערער למתן רשות להתגונן אין בה כל הבעת עמדה באשר לתביעה עצמה ולסיכויי הגנתו של המערער.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור ונותנים למערער רשות להתגונן. המשיב ישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪ ובהוצאות משפט.

ניתן היום, ג' באייר תשס"ו (1.5.06).

5129371
54678313

אילה פרוקצ'יה 54678313-3374/05
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05033740_B08.docהג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

צרו איתנו קשר

כתובת   אבא הלל 7 רמת גן 5252204
טלפון   03-6129124
פקס   03-6129125
דואר אלקטרוני   office@barelaw.co.il 
טופס הודעה   בטופס הודעה באתר 
פורומים משפטיים   בפורומים המשפטיים שלנו

כתבי טענות קשורים

אין כתבי טענות קשורים


  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
מאמרים באתר שייתכן ויענינו אותך: