• 03-6129124
  • This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

עא 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' לינדה ולנסי ו-קאסם מחמד אלרוג נושה

Star inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactive
 

הוצאה לפועל – חקירת יכולת – מהותה
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – צו קבלת נכסים

השגת צו קבלת נכסים על-ידי חייב, במטרה להימלט מצווי מאסר שניתנו נגדו בשל אי-תשלום חובותיו אינה, כשהיא לעצמה, שימוש לרעה בהליכי חדלות פירעון. הוא הדין גם כשאין בידי החייב רכוש שניתן להיפרע ממנו. העדר רכוש ביד החייב ישמש מניעה למתן צו קבלת נכסים, כשמבקש הצו היו נושה.

בית-המשפט יסרב לבקשת חייב למתן צו קבלת נכסים אם שוכנע שהליכי חדלות הפירעון משמשים לו אמצעי לסיכול נושיו. קביעת יכולתו של החייב על-ידי יושב-ראש ההוצאה-לפועל משמשת הוכחה לכאורה כי החייב יכול לעמוד בשיעורים שנקבעו.

 


ערעור אזרחי מס' 501/67

כונס הנכסים הרשמי
נגד
לינדה ולנסי ו-קאסם מחמד אלרוג נושה

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[23.11.67, 18.1.68]
לפני השופטים זוסמן, ויתקון, כהן

פקודת פשיטת הרגל, 1936 [תוס"א 566, ע' 21], סעיפים 7(1)(ב), 8, 7(2) - פקודת החוב (מאסר) [חא"י, כרך א, פרק מח, ע' 584], סעיפים 11, 2(ה), 2(ג) - חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 [סה"ח 507, ע' 116].

 

לבקשת המשיבה הוצא צו המכריז עליה כפושטת רגל, והליכי הוצאה-לפועל נגדה, בשל אי-תשלום חובה, הופסקו. כונס הנכסים הרשמי מבקש ביטול הצו באשר יש בבקשה משום "שימוש לרעה בהליכי פשיטת-רגל".

 

פסקי-דין ישראליים שאוזכרו:

[1] ע"א 16/62 - אוסקר הלבר נגד שרה ספורמס ו-כונס הנכסים הרשמי;
פד"י, כרך טז, ע' 1311, 1315.

פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:ו
.‎[2] RE BETTS, EX PARTE BETTS:נ (1896-7), 75 L.T. 292; 1 Q.B. 50; 66 L.J.Q.B
.W.R. 98; 13 T.L.R. 23; 41 SOL. JO. 50; 3 MANS. 287, C.A 45 ;14
‎[3] RE PAINTER; EX PARTE PAINTER:ב (1895), 71 L.T. 581; 1 Q.B. 85; 64
;L.J.Q.B. 22; 43 W.R. 144; 11 T.L.R. 9; 39 SOL. JO. 168; 1 MANS. 499
.R. 16 D.C 15
‎[4] RE BETTS. EX. PARTE OFFICIAL RECEIVER:ו (1901), 8 MANS. 227; (1901), 2
;K.B. 39; 70 L.J.Q.B. 511; 84 L.T. 427; 49 W.R. 447; 17 T.L.R. 383
.SOL. JO. 381, D.C 45

הערות:נ

1. על היחס שבין הליכי הוצאה-לפועל ובין הליכים של פשיטת-רגל, עיין גם:ב
ע"א 293/39 - שלמה צ'רנוצקי נגד מצספה מחמד קשקוש, ואח':ו פד"י, כרך יד, ע' 64; פי"ם, כרך מד, ע' 33; ע"א 103/64 - יוסף באבי נגד בן-ציון עושרי; פד"י, כרך יח (3), ע' 543.

2. על שימוש לרעה בהליכי פשיטת-רגל, עיין גם
.WILLIAMS ON BANKRUPTCY, 17TH ED., P. 149

.RINGWOOD'S BANKRUPTCY LAW, 17TH ED., P. 53

ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, חיפה (השופט ע' סלונים), מיום 3.10.67, ב-המ' 1871/67 (תי"א 1722/66), לפיה נדחתה בקשת המערער לבטל צו קבלת הנכסים וצו פשיטת-רגל שניתן נגד המשיבה מס' 1, על-פי בקשתה. הערעור נדחה.

צ' הניג - בשם המערער; א' ליפשיץ - בשם המשיבה מס' 1

פסק-דין

השופט זוסמן:נ נגד המשיבה הראשונה (להלן - המשיבה) יצא פסק-דין על סך 4,000 לירות דמי נזק בשל מותה של אשה שנגרם על-ידי הפלה בלתי-חוקית שביצעה בה.
המשיבה לא שילמה את החוב ויושב-ראש ההוצאה-לפועל קבע לה שיעורים חדשיים של 200 לירות. המשיבה לא שילמה, אלא השיגה מבית-המשפט המחוזי צו קבלת נכסים והוכרזה כפושטת-רגל, ועקב כך נפסקו הליכי ההוצאה-לפועל נגדה.

כונס הנכסים הרשמי פנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לבטל את הצו, ומשנדחתה בקשתו, הוא הגיש את הערעור שלפנינו.

2. נימוקו של המערער הוא אחד ויחידי:ב אין לה למשיבה אלא נושה אחד שהשיג את פסק-הדין האמור, ורכוש אשר ניתן להיפרע ממנו אין לה. בנסיבות אלה, אומר המערער, מה יועילו הליכי פשיטת-רגל? והוא טוען, שיש בהכרזה משום שימוש לרעה בהליך, שכן ענינו של הנושה היחידי לא יתקדם על-ידיה במאומה.

3. כבר אמר בית-משפט זה ב-ע"א 16/62, [1], כי השגת צו קבלת נכסים על-ידי חייב, במטרה להימלט מצווי מאסר שניתנו נגדו במשרד ההוצאה-לפועל, אינה כשהיא לעצמה מעשה פסול. על-פי סעיף 7(1)(ב) לפקודת פשיטת רגל, 1936, משנעצר חייב בגלל חוב, הרי זו עילה לבקש צו קבלת נכסים, וצו קבלת נכסים שניתן מפסיק הליכי הוצאה-לפועל, כאמור בסעיף 8 לפקודה. מכאן אתה למד שכוונתו של חייב לסכל ביצועו של צו מאסר אין בה כדי לפגום בבקשתו למתן צו קבלת נכסים. חייב המבקש הכרזתו בתור פושט-רגל, מעמיד את כל רכושו לרשות נאמן לשם חלוקה בין נושיו, ותמורת זה זכאי הוא להפסקת ההוצאה-לפועל, ובסופו של דבר אולי גם לשחרור מחובותיו כקבוע בפקודה.

4. ואולם למשיבה דנא אין רכוש והיא אינה מוסרת לנאמן דבר. חובה נשאר ללא
פרעון כמו שהיה. בא-כוח המערער הסתמך על פסק-הדין בענין [‎BETTS; (1896-7) ,[2 בו קבע בית-המשפט כי מקום שהוא שוכנע שאין לחייב כל רכוש, ואין סיכוי שיגיע לידו רכוש, ואין טעם לבזבז כסף על הוצאות פשיטת-הרגל, במקרה זה יסרב בית-המשפט ליתן את הצו. אך יושם אל לב, שהדברים נאמרו לגבי בקשתו של נושה להכריז את החייב בתור פושט-רגל. משהוגשה הבקשה על-ידי נושה, הרי מטרתו היא, באמצעות ההליך להיפרע את חובו, ואם אין לחייב נכסים היכולים לשמש לסילוק החוב, מה טעם להיעתר לבקשת הנושה? כן יש ובית-המשפט יבטל הליכי פשיטת-רגל כאשר אין לחייב אלא נושה אחד, שכן נושה זה יכול להיפרע באמצעי הוצאה-לפועל רגילים, ואין צורך לחלק את נכסי החייב שווה בשווה בין הנושים כדי למנוע העדפתו של זה וקיפוחו של זה.

5. ואולם כאשר החייב מבקש על מתן צו קבלת נכסים, המצב הוא שונה. אמנם חייב שהשיג צו קבלת נכסים, גם עליו להעמיד כל נכסיו לרשות הנאמן כדי שיממשם ויסלק את חובותיו. אך העובדה שאין לחייב נכסים, עדיין אינה מעידה על שימוש לרעה בהליכי פשיטת רגל, הואיל ורצונו של החייב לפתוח דף חדש בחיים ולהשתחרר מן המאסר, משמש אף הוא מטרה לגיטימית לצידוק ההליך; כלשונו של בית-המשפט בענין
[PAINTER; (1895), ]3:ו "אין הנאת החייב זרה למטרותיהם של חוקי פשיטת-רגל".

אדם קרוב אצל עצמו. נושה המבקש צו קבלת נכסים, מבקש להיפרע, ואם הצו לא יביא לתפיסת רכוש ולמימושו, אין טעם לפשיטת-רגל. חייב המבקש צו קבלת נכסים,

יכול שיבקש שחרור מרדיפת נושיו ושיקומו בחיים, ובכך גופו יש טעם לפשיטת-רגל, זולת אם נסיבות המקרה מונעות את בית-המשפט מלהיעתר לו. והראיה לכך:נ על-פי סעיף 7(2) לפקודה, בית-המשפט נותן את הצו בדרך כלל, לבקשת החייב, בלי חקירה ודרישה.

6. אימתי יסרב בית-המשפט לבקשת החייב למתן צו קבלת נכסים? ב-ע"א 16/62, [1], הנ"ל, דחה בית-המשפט את בקשת החייב עקב העובדה שבריווח זמן קצר הציג החייב את עצמו פעם כאדם אמיד כאשר חפץ לערוב לאחרים כדי לשחררם ממעצר, ופעם כאדם חסר כל כאשר נדרש לסלק חוב. מהתנהגות זאת הסיק בית-המשפט, כי יש נכסים בידי החייב אשר הוא מעלימם מעיני הנושה, וכי פשיטת-הרגל משמשת לו מצעי לסכל את גביית החוב.

בענין, [BETTS, ]2 שכבר הזכרתי, הוכרז החייב בתור פושט-רגל, ולאחר מכן הגיש נושה, בשל חוב אחר, בקשת פשיטת-רגל שניה. בקשה זו נדחתה, נוכח התנגדות החייב, לאחר שהוברר שאין נכסים בידי החייב היכולים להתחלק בין הנושים בפשיטת-רגל נוספת. הדברים כבר נתבארו. אולם החייב הוסיף לעשות חובות, ושתי פעמים נוספות יצאו נגדו צווי קבלת נכסים, שניהם לפי בקשתו, ולא היה לו כל רכוש. משנעצר החייב בגלל חוב חדש שעשה לאחר פשיטת-רגל האחרונה, הרביעית, ביקש על מתן צו קבלת נכסים חמישי כדי להשתחרר מבית-הסוהר. הפעם נדחתה בקשתו מהטעם שהחייב עשה עצמו "לפושט-רגל מקצועי" שדרכו להוסיף ולעשות חובות ולסכל נושיו
באמצעות פשיטות הרגל:ב ,(‎.IN RE BETTS; (1901

7. לא דומה הענין שלפנינו לענין, [BETTS, ]4. המשיבה אינה פושטת-רגל מקצועית, המרמה נושים, עושה מדי פעם חובות חדשים, ומונעת את נושיה לאחר מכן מלנקוט באמצעי הוצאה-לפועל על-ידי שחוסה בצלו של צו קבלת נכסים. אמנם בדיון לפני יושב-ראש ההוצאה-לפועל התברר, כי יש ביכלתה של המשיבה לשלם 200 לירות לחודש, ועל יסוד זה נקבעו השיעורים שעליה לשלם. ואילו בית-המשפט נתן צו קבלת נכסים עקב אי-יכלתה המוצהרת לשלם חובותיה, כאמור בסעיף 7(2) לפקודה.

אכן בדרך כלל, משנקבעה יכלתו של חייב על-ידי יושב-ראש ההוצאה-לפועל והחייב מבקש צו קבלת נכסים באמרו שאין בידו לשלם כפי שיושב-ראש ההוצאה-לפועל קבע, מחובת החייב להראות על שום מה אין בידו לקיים את הצו של יושב-ראש ההוצאה-לפועל, שלא ידברו שתי הרשויות, יושב-ראש ההוצאה-לפועל ובית-המשפט, שתי לשונות. קביעתו של יושב-ראש ההוצאה-לפועל המבוססת על ראיות שבאו לפניו משמשת הוכחה לכאורה, כי החייב יכול לעמוד בשיעורים שנקבעו. אם בקשת החייב לצו קבלת נכסים נובעת מאי-רצון לקיים את הצו של יושב-ראש ההוצאה-לפועל, צריך הסבר של ממש על שום מה אין די לו לחייב באפשרות לשלם חובו לשיעורין והוא זקוק להגנה מרחיקה לכת שפקודת פשיטת-רגל מעניקה לו. כאמור, מצד אחד אין פסול בכך שחייב ישיג צו קבלת נכסים

כדי להימלט ממאסר, אך מצד אחר על בית-המשפט גם לשקוד על כך שמנגנון ההוצאה- לפועל, שהוא ממילא חלש, לא יוחלש נוספות וגביית החוב תסוכל.

8. אלא שבענין דנא לא ביסס המערער בקשתו לביטול הצו על הטענה שהמשיבה יכולה לשלם את החוב כפי שהורה יושב-ראש ההוצאה-לפועל, ומתחמקת מן התשלום. הוא אומר בבקשת הביטול, כי המשיבה חסרה רכוש, ולא היתה מחלוקת רצינית על כך, שלאחר ביטול רשיונה אינה עוסקת עוד במקצועה כמיילדת, ולכן גם אין לה הכנסה של ממש.
חוסר אמצעים בידי החייב אינו משמש מניעה מוחלטת לסרב לבקשת החייב, כמו שראינו, שאם לא תאמר כן, לא יוכל חייב כזה לעולם לזכות בשחרור מחובותיו.
הנושה שלבקשתו הוזמנה המשיבה לפני יושב-ראש ההוצאה-לפועל אף לא התייצב לפנינו כדי לתמוך בבקשה לביטול צו קבלת הנכסים, אף-על-פי שהוזמן לכך.

בנסיבות אלה סבור אני, שאין יסוד לטענה כי המשיבה משתמשת לרעה בהליכי פשיטת-רגל כדי לסכל את הנושה. הייתי דוחה את הערעור בלי צו להוצאות.

השופט ויתקון:ו אני מסכים.

השופט כהן:נ כונס הנכסים הרשמי חס על ממונם של ישראל, המתבזבז לריק - לטענתו - בהליכי פשיטת-רגל שבית-המשפט המחוזי בחיפה פתח בהם נגד המשיבה על-פי בקשתה שלה. אין מתפקידו לחוס - ואין הוא חס - על עלובה זו, שנכשלה בעבירה חמורה ונשאה ענשה של חמש שנות מאסר, ומשנשלל ממנה רשיונה לעסוק במקצועה, נשבר מטה לחמה; ועתה חוטאת היא חטא אשר - שלא כפשעה הקודם - הוא חטא שלא יכופר לעולם - והוא, שאין ידה משגת לשלם לבעל-חובה 200 לירות לחודש.

על-החוב פתח נגד המשיבה בהליכים במשרד להוצאה-לפועל. משלא נמצא למשיבה נכס לרדת אליו, הוזמנה לפני יושב-ראש המשרד להוצאה-לפועל (להלן - היושב-ראש) לשם "חקירת יכולת", וכתוצאה מחקירה זו קבע לה היושב-ראש תשלומים חדשיים של 200 ל"י לסילוק חובה. אין אני מסכים עם חברי הנכבד, השופט זוסמן, שקביעה זו "משמשת הוכחה לכאורה כי החייב יכול לעמוד בשיעורים שנקבעו", עד כדי כך שבית-משפט - ואפילו בית-משפט של פשיטת-רגל - קשור בקביעה זו, כל עוד לא באו לפניו ראיות לסתור. ראשית, אין היושב-ראש קובע קביעה עובדתית כל עיקר; הוא מצווה על תשלומים לשיעורין; חקירותיו לפי סעיף 11 לפקודת החוב (מאסר) מביאות אך לידי צווי תשלום בלבד ולא לידי קביעות עובדות כל שהן (ראה סעיף 2(ה) לפקודה האמורה, והשווה והבחן את הקביעות העובדתיות הדרושות לענין סעיף 2(ג) ).
שנית, אין היושב-ראש, כידוע, אלא רשות מינהלית, ואין הוא קובע קביעותיו - במידה שהוא קבען - כי אם לצורך ביצועם של פקודת החוב (מאסר) ושל חוק ההוצאה-לפועל, ולא לשום צורך אחר; וכיצד זה יהיה בית-משפט המבצע חוקים אחרים, קשור בקביעותיה של רשות מינהלית שכזאת?

אין צריך לומר שהמשיבה דנן לא קיימה את צו התשלומים שנעשה על-ידי היושב-ראש. לפנינו לא היתה מחלוקת על כך שאין לה ולא היה לה במה לקיימו, אף שרצתה לקיימו. השופט המלומד כתב בהחלטתו שכולם מסכימים שהיא חסרת כל, ובצדק התעלם מצו היושב-ראש כאילו נקבע בו אחרת. התוצאה הטבעית מאי-קיום הצו - שלא איחרה לבוא - היתה בקשת הנושה לאסור את המשיבה כחוק - וכך צפוי לה למשיבה מאסר עולם של 21 יום לכל חודש, על לא שום עוול בכפיה זולת עניה.

כבר נאמר על-ידי בית-משפט זה שמותר לו לאדם להציל את נפשו ממאסרים בשל אי-תשלום חובותיו, על-ידי שיבקש צו קבלת נכסים נגד עצמו:ב

"רצונו של אדם לסכל פקודות מאסר הקיימות או העלולות להיות מוצאות נגדו כשל אי-תשלום חוב אינו נימוק לשלול ממנו את הזכות הנתונה לחייב להכריז על עצמו כפושט-רגל ולהתחיל את חייו מחדש בלי להיות נרדף על צוואר על-ידי נושיו הקודמים" (כלשון השופט ברנזון ב-ע"א 16/62, [1], ב-ע' 1315).

זאת אשר ביקשה המשיבה, ומבוקשה ניתן לה על-ידי בית-המשפט; ובקשתו של כונס הנכסים הרשמי לבטל צו קבלת הנכסים נגדה, באשר יש בבקשתה משום "שימוש לרעה בהליכי פשיטת-הרגל", נדחתה על-ידי השופט המלומד בהחלטה המנומקת יפה והמונחת עתה בערעור לפניו.

שימוש לרעה בהליכי פשיטת-רגל? אין אני יודע שימוש שהוא לטובה ולברכה מזה שהשתמשה בהם המשיבה. אילולא היו קיימים הליכי פשיטת-רגל, צריך היה להמציאם למטרה זו, להציל אסיר מידי אוסריו. אילולא מוצא יחיד זה הפתוח לפניו, אין לו לאחיך האביון אשר "יכלתו" לשאת בתשלומים חדשיים נקבעה סופית בצו היושב-ראש, דרך אחרת להימלט ממאסר מאשר איבוד עצמו לדעת. גם חוק ההוצאה-לפועל החדש משנת תשכ"ז לא ביטל - למרבה הצער והחרפה - את המאסר בשל אי-תשלום החובות:ו כתם זה יוסיף להכתים את ספר חוקינו; אך לפחות ניתנה לו עתה לעני זכות ערעור, אם על קביעת "יכלתו" ואם על פקודת מאסרו, ולא זו בלבד אלא הוא יובא לפני היושב-ראש תוך שלושה ימים מעת מאסרו - כנראה כדי שעיניו של היושב-ראש יראו את אשר ידיו שפכו, והפה שאסר יהא פה שיתיר.

אני מסכים שיש לדחות ערעור זה.

לפיכך הוחלט לדחות את הערעור. אין צו להוצאות.

5129371 ניתן היום, י"ז בטבת תשכ"ח (18.1.1968).

מאמרים קשורים

כל הדרכים ליצור איתנו קשר