צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

עא 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב"


ערעור אזרחי מס' 544/81
ערעור אזרחי מס' 604/81

מנחם קיהל בע"מ
נגד
סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ
וערעור שכנגד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[14.7.81, 28.7.82]
לפני השופטים מ' אלון, ש' לוין, ש' נתניהו

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ס"ח 118, סעיפים 34, 53, 53(א), 59- חוק השליחות, תשכ"ה-1965, ס"ח 220, סעיף 13- חוק השומרים, תשכ"ז-1967, ס"ח 52, סעיף 10- חוק המכר, תשכ"ח-1968, ס"ח 98, סעיף 32- חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ס"ח 259, סעיפים 26, 36- חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, ס"ח 160, סעיף 25- חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ס"ח 16, סעיפים 9, 10, 20 תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, ק"ת 1869, תקנה .59

מיני-רציו:
* דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – בקשת רשות להתגונן
* חוזים – קיזוז – הודעת קיזוז
* חוזים – קיזוז – חובות בני קיזוז
* ראיות – מידת ההוכחה – בקשת רשות להתגונן

בית המשפט העליון פסק:
א. בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן, לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן אז רק את השאלה, אם גירסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע.
ב. (1) המונח "חובות" בכל החוקים הקובעים את הזכות המהותית לקיזוז טעון פירוש אחיד, והפירוש הנכון הוא, כי "חובות" כוללים גם חובות קצובים וגם חובות בלתי קצובים.

(2) כשמדובר בחובות או בקיום חיובים בלתי קצובים, ברור, שלקיום זכות קיזוז אין צורך במתן פסק-דין תחילה לגיבושם.
(3) בנסיבות שנטענו על-ידי המערערת בבקשתה למתן רשות להתגונן קמה לה זכות קיזוז הן על-פי סעיף 20של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, והן על- פי סעיף 53של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-.1973
ג. (1) הקיזוז, בהיותו סילוקו של החוב או קיומו של החיוב, הנהו הגנה בפני תביעה, להבדיל מתביעה שכנגד.
(2) כשם שנתבע זכאי להתגונן בטענת קיזוז בתביעה רגילה, כך יש להרשות לו להתגונן בטענה זו בתביעה בסדר דין מקוצר. לא ייתכן לשלול ממנו זכות הגנה מהותית על-ידי חסימת דרכו בצורה דיונית.
(3) סדר הדין המקוצר רק מחמיר עם הנתבע בכך שהוא נדרש לבסס את טענת הגנתו בתצהיר, שעליו ייחקר בחקירה נגדית. אך אם לאחר שנחקר לא הופרכה גירסתו על פניה, זכאי הוא שגירסתו תתקבל, לכאורה, כעילת הגנה, שאותה יהיה עליו להוכיח במשפט.
(4) משהוכיח הנתבע, המבקש רשות להתגונן, כי בטענתו יש משום עילת הגנה, אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול-דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה כזו, אפילו סבור הוא, כי בירורה של ההגנה יאריך או יסבך את הדיון בתביעת התובעת.
(5) קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה, אם דרושה כלל הודעת קיזוז לצורך סעיף 20לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), ומחלוקת זו עצמה מצדיקה מתן רשות להתגונן.
ד. נתבע, המבקש רשות להתגונן, צריך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה.

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 217/55 קניגסהופר נ' ליגה להטבת השמיעה, פ"ד יא 171; פ"ע כז .140
[2] ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקרייט (ישראל) בע"מ, פ"ד לב(1) .188
[3] ע"א 82/75 כתריאל לשוביץ חברה לבנין בע"מ ואח' נ' פייבל פרבמן בע"מ, פ"ד כט(2) .660
[4] בר"ע 125/80 לאופר ואח' נ' שטגמן, פ"ד לד(4) .527
[5] ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ ואח’, פ"ד כ(3) .265
[6] ע"א 288/63 מלון סמדר בע"מ ואח' נ' גזית רחובות חברה לבנין בע"מ, פ"ד יז 2.885

פסקי-דין של בתי המשפט המחוזיים שאוזכרו:
[7] ע"א (ת"א) 286/78ג' נעים ואח' נ' דבוש, פ"מ תשל"ט (1) .458

הערות:
.1 לטענת קיזוז בבקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר ראה:
ע"א 645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש' פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד לו(3) .757

.2על תביעה בסדר דין מקוצר ראה: פ' גולדשטיין "זכויות דיוניות של בעלי הדין וברירת סדר הדין האזרחי" הפרקליט לב (תשל"ח-ל"ט) .189
ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (הרשמת ר' אליעז-שטרנברג) מיום 5.7.81בת"א 2844/80, ופסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' וינוגרד) מיום 14.7.81בע"א 304/81. הערעור נתקבל. הערעור שכנגד נדחה.

ד' פירון - בשם המערערת;
י' עבר-כהן - בשם המשיבה.

פסק-דין

השופטת ש' נתניהו: בין הצדדים לערעור זה נקשרו שני הסכמים שעניינם העברת זכויות חכירה בנכס מקרקעין מאת המערערת למשיבה, לאחר שיוקמו עליו מבנים, שהמשיבה התחייבה לממן את בנייתם. בשלב זה אין עוד מחלוקת, ששני ההסכמים הללו מהווים עיסקה אחת לצורך הוראות סעיף 53(א) של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973(להלן - החוק הכללי).
המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בתל-אביביפו, ובה תבעה השבת סכומים, אשר שילמה למערערת על-פי ההסכמים הנ"ל, לאחר שהמערערת ביטלה את ההסכמים בטענה שהמשיבה הפרה אותם. המערערת ביקשה להתגונן בטענה שהיא מקזזת כנגד הסכומים, שהשבתם נתבעת ממנה, את תביעתה לדמי נזק מאת המשיבה עקב הפרתה את ההסכמים. לתצהיר, התומך בבקשתה, צירפה מכתבה אל המשיבה, בו פירטה את תביעתה לדמי נזק והודיעה, שהיא עושה שימוש בזכותה לקזזם.
כבוד הרשמת של בית המשפט המחוזי נענתה לבקשה, ובהחלטתה המנומקת מיום 16.3.81נתנה למערערת רשות להתגונן, אך כבוד השופט א' וינוגרד קיבל את ערעורה של המשיבה על החלטה זו, וב"פסק-דין" שנתן ביום 5.7.81הורה, שהתיק יוחזר לכבוד הרשמת, על-מנת שתרשום פסק-דין לטובת המשיבה לפי כתב התביעה. בהתאם לכך פסקה כבוד הרשמת ביום .14.7.81
מכאן ערעורה של המערערת על פסק הדין הסופי מיום 14.7.81ועל "פסק הדין" של כבוד השופט א' וינוגרד מיום .5.7.81ליתר זהירות הגישה המערערת גם בקשת רשות ערעור (ע"א 604/81) על פסק-דינו של כבוד השופט א' וינוגרד, אשר הוחלט לדון בה, כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. מאחר שכך, יידונו שני הערעורים כאחד.

המשיבה מצדה הגישה ערעור שכנגד על פסק-דינה של כבוד הרשמת מיום .14.7.81וטענתה היא, ששכר הטרחה שנפסק לה שם אין די בו.
.2שתי השאלות היחידות, הטעונות הכרעה בערעורים שלפנינו, הן:
א) האם יש למערערת זכות מהדין המהותי לקזז את הנזקים בגין הפרת ההסכמים שהיא טוענת להם מתביעת ההשבה של המערערת? ב) אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, האם יש למערערת גם זכות דיונית להתגונן בטענת קיזוז בפני תביעת המשיבה בסדר דין מקוצר? צודק בא-כוח המערערת, כי בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית המשפט יבחן אז רק את השאלה אם גירסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע.
.3אשר לזכות המהותית, חל שינוי במצב המשפטי מאז נפסק פסק הדין בע"א 217/55 [1], בו הובהר מפי כבוד השופט אגרנט (כתוארו אז), כי בהעדר חוק או פקודה (וכאלה לא היו אז בנמצא) ובאין הסכם מפורש או מכללא, אין להכשיר את ההגנה הטכנית מסוג הקיזוז, ואין למצוא לה את המקור המוסמך בחוק ובתקנות סדרי הדין. המקור המוסמך לזכות המהותית לקיזוז מצוי עתה בסידרה שלמה של חוקים מקוריים ישראליים: סעיף 13 של חוק השליחות, תשכ"ה-1965; סעיף 10 של חוק השומרים, תשכ"ז-1967; סעיף 32 של חוק המכר, תשכ"ח-1968; סעיפים 26 ו- 36של חוק המקרקעין, תשכ"ט1969; סעיף 25 של חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971; סעיף 20 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970(להלן - חוק התרופות) וסעיף 53 של החוק הכללי.
לשאלת הזכות המהותית לא נותר אלא לבחון, אם בנסיבות, הנטענות על-ידי המערערת, קיימת לה זכות קיזוז באחד החוקים הללו, והצריכים בחינה לענייננו הם סעיף 20 של חוק התרופות וסעיף 53 של החוק הכללי.
.4טענת בא-כוח המשיבה היא, כי הנזק, אשר המערערת טוענת לו, אינו "חוב" או "חיוב", ורק משיינתן פסק-דין על-פי עילת התביעה שהיא טוענת לה, יהווה "חוב" לצורך סעיף 20 הנ"ל או "חיוב" לצורך סעיף 53 הנ"ל, אשר הגיע המועד לקיומו כדרישת אותו סעיף .53 בטענה זו אין כל ממש. כפי שכבר הסביר כבוד השופט ח' כהן בע"א 664/76 [1], המונח "חובות" בכל החוקים הנ"ל, הדנים באותה סוגיה של קיזוז, טעון
טעון פירוש אחיד, והפירוש הנכון הוא, כי "חובות" כוללים גם חובות קצובים וגם חובות בלתי קצובים (שם, בעמ' 192-193). זו גם דעתו של כבוד השופט י' כהן, שהסביר, כי החובות, שמדובר בם בסעיף 20 של חוק התרופות ובסעיף 32 של חוק המכר, הם תוצאה של חיובים כספיים או אחרים שנטל החייב על עצמו, ואין סיבה לצמצם את סוגי החובות הנתונים לקיזוז (שם, בעמ' 195-196). המונח "חיוב" מופיע רק בסעיף 53 של החוק הכללי, שכולו נוקט לשון חיוב דווקא, כפי שהראה כבוד השופט ח' כהן (שם, בעמ' 193), ומשמעותו שם קיום החיוב הכספי ולאו דווקא החיוב עצמו, ממש כשם שה"חובות", המונח המופיע בכל יתר החוקים הנ"ל, אף הם נובעים מחיובים כספיים. "וכשם שניתן לקיים חיובים כספיים בדרך של קיזוז, כן ניתן לשלם חובות בדרך של קיזוז: לגבי חיובים הקיזוז הוא דרך של קיום, ולגבי חובות הקיזוז הוא דרך של תשלום" (שם, בעמ' 193).
כשמדובר בחובות או בקיום חיובים בלתי קצובים, ברור, שלקיום זכות קיזוז אין צורך במתן פסק-דין תחילה לגיבושם, שאז הרי יהפכו אלה לקצובים, ולא זה מה שביקש המחוקק להשיג.
גם מטעמים אחרים, שעליהם עמד בא-כוח המערערת בסיכום התשובה שלו, לא תיתכן טענת בא-כוח המשיבה, שללא פסק-דין שיגבש תחילה תביעת חוב בלתי קצוב, אין אפשרות לקזזו:
א. אם דרוש פסק-דין, הרי העילה אינה החוב או החיוב אלא הפסק, שבו נבלעה העילה.
ב. למונח "חיוב" יש לתת אותו פירוש עצמו בכל מקום בו הוא מופיע בחוק הכללי. והנה, פירושו של בא-כוח המשיבה יביא לתוצאה, שהדעת אינה סובלתה לעניין סעיף 34 לחוק הכללי, למשל, המקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיומו של חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת צד שלישי, או לעניין סעיף 59 לחוק הכללי המורה, שהחייב רשאי לקיים חיוב כלפי אחד הנושים כל עוד לא ניתן פסק-דין לטובת הנושה האחר.
אין גם ממש בטענה, שטרם ניתן פסק-דין, עוד לא הגיע המועד לקיומו של החיוב, לצורך הוראת סעיף 53 של החוק הכללי. כפי שטוען בא-כוח המערערת, העילה הנותנת זכות לדמי נזק בגין הפרת חוזה קמה ביום ההפרה.
.5בנסיבות שנטענו על-ידי המערערת בבקשתה למתן רשות להתגונן ואמיתותן, כאמור, לא תיבחן בשלב בירורה של הבקשה - קמה לה זכות קיזוז הן על-פי סעיף 20 של חוק התרופות והן על-פי סעיף 53 של החוק הכללי.

על-פי סעיף 20:
"חובות שהצדדים חבים זה לזה על פי חוק זה ניתנים לקיזוז".
הן ההשבה והן תשלום דמי נזק בגין הפרת חוזה הינם חובות על-פי חוק התרופות (סעיף 9 וסעיף 10 של חוק התרופות) וחובות, כאמור, גם חובות בלתי קצובים במשמע.
ועל-פי סעיף 53(א) של החוק הכללי:
"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו".
כפי שצוין בפתח דבר, אין חולק עוד בשלב זה, כי שני ההסכמים שנעשו בין הצדדים מהווים עיסקה אחת, וכבר נאמר לעיל, שהמועד לקיום החיוב לתשלום דמי נזק בגין הפרת ההסכם הגיע ביום ההפרה. גם המועד לקיום החיוב להשיב את הסכומים, שהמערערת קיבלה על-פי ההסכם, כבר הגיע זמנו ביום ביטולם של ההסכמים, ובכך התמלאה דרישת הסעיף הנ"ל וכן הדרישה שהחיובים ששני הצדדים חבים זה לזה הגיע המועד לקיומם. גם בדרישת הסעיף למתן הודעת קיזוז התקיימה, לפחות על-פי גירסתה של המערערת, וזו שמספקת בשלב הבקשה לרשות להתגונן.
.6הקיזוז, בהיותו סילוקו של החוב או קיומו של החיוב, הנהו הגנה בפני תביעה, להבדיל מתביעה כנגד. ראה: ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) עמ' 216ובעמ' 263, שממנו אצטט:
"בעוד שתביעה-שכנגד היא ממש תביעה העומדת בפני עצמה, אלא שבית המשפט ידון בה ביחד עם התביעה המקורית, הרי הקיזוז אינו אלא הגנה, ונתבע המצליח בטענת קיזוז, כולה או מקצתה, מסלק בדרך זו את החוב המגיע ממנו כאילו פרע אותו... אם היה נתבע רשאי לקזז או לא, אינו תלוי בסדרי הדין, כי אם בדין המהותי, כי הרי זו אחת מדרכי פקיעת חוב, כגון פרעון או ויתור...".
ראה גם: ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, תשל"ד) 166:

"לקיזוז יש אופי של סילוק".
א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, ג' טדסקי עורך, מהדורה 2, תשל"ט) 166-167:
"עם מתן הודעת הקיזוז מתבטלים שני החובות העומדים זה מול זה... דבר זה לא פורש בסעיף 20(של חוק התרופות - ש' נ') אך הוא מתחייב
מעצם מושג הקיזוז. מן הראוי לזכור שהקיזוז הנידון כאן מהוה דרך סובסטנטיבית לחיסול שני חובות העומדים זה מול זה".
כך גם כבוד השופט ח' כהן בע"א 664/76 [2] הנ"ל, בעמ' 193מול האות ה:
"לגבי חיובים הקיזוז הוא דרך של קיום, ולגבי חובות הקיזוז הוא דרך של תשלום".
.7משהובהר, כי טענת הקיזוז שעוררה המערערת טענת הגנה מהותית היא, נדון בצד הדיוני. על-פי תקנה 59של תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963: "נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד..." האם ניתן לשלול ממנו זכות הגנה מהותית, שהוא רשאי גם על-פי תקנה 59הנ"ל להעלותה על דרך ההגנה בתביעת התובע, רק משום שהתביעה מוגשת נגדו בסדר דין מקוצר? בעיניי, לא יכול להיות ספק שהתשובה היא שלילית. בית המשפט, הדן בבקשת רשות להתגונן, תפקידו לברר, אם בטענת הנתבע, בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה, אך משטענתו עברה מבחן זה, אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול-דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה כזו. ראה: ד"ר י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 514:
"...די לו [לנתבע - ש' נ'] להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן... טענת-הגנה בתצהיר שלא נתמוטטה בחקירת שתי וערב, השופט חייב להניח כי אמת היא, והוא חייב לשאול את עצמו, בהנחה זו: היוכל הנתבע לזכות במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל? אם כן, זכאי הנתבע לרשות להתגונן...".
וכך הדבר גם אם סבור בית המשפט, כי בירורה של הגנה זו יאריך או יסבך את הדיון בתביעת התובע, שכן עילת הגנה היא זו בפני תביעת התובע ולא תביעה שכנגד, שלמטרת הגשתה רק לעתים רחוקות ייתן בית המשפט רשות להתגונן. ראה: ד"ר י' זוסמן, שם, בהמשך עמ' 514:
"עובדות המראות שיש לנתבע תביעה על התובע, בלא שהן עצמן ישמשו הגנה מפני תביעת התובע, יכולות להיות עילה לתביעה שכנגד. אך רק במקרים יוצאים מן הכלל, אם בכלל, יתנו לנתבע רשות להתגונן כדי לאפשר לו הגשת תביעה שכנגד. רשות להתגונן שנתנה למטרה זו בלבד משהה את מתן פסק הדין שהתובע זכאי לקבלן הואיל ואין הגנה בפי הנתבע, ולכאורה, אין צידוק לכך". (ההדגשה שלי - ש' נ').
הדברים אמורים בתביעה שכנגד, שאין היא הגנה בפני התביעה, אך לא בקיזוז שטענת הגנה מהותית הוא.

.8על מה ראה כבוד השופט א' וינוגרד לקבל את ערעורה של המשיבה על החלטת כבוד הרשמת ולהורות לה לתת פסק-דין בתביעה מבלי לאפשר למערערת להתגונן? על שראה עצמו קשור בדברים, שנאמרו בפסק-דינו של בית-משפט זה (מפי כבוד השופט קיסטר) בע"א 82/75 [3], שם תבעה המשיבה בסדר דין מקוצר יתרת מחיר על-פי הסכם, והמערערות, אשר טענו שהמשיבה הפרה את ההסכם, ביקשו רשות להתגונן, כדי שתוכלנה להגיש תביעה שכנגד.
בצטטו (שם, בעמ' 662) את הקטע השני מעמ' 514בספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן (שציטטתי ממנו לעיל בסעיף 7), דחה כבוד השופט קיסטר את טענת המערערות, כי האמור שם אינו חל על מקרה, שבו הנתבע אינו נזקק לתביעה שכנגד אלא לקיזוז, באמרו, שם, בעמ' 664:
"אך לגופו של ענין טענת הקיזוז כשלעצמה אינה מהווה סיבה להרשות להגיש כתב-הגנה. כפי שמבאר ד"ר י' זוסמן בספרו הנ"ל, בסעיף 227: 'ההבדל בין השניים (תביעה שכנגד וקיזוז) אינו הבדל בזכויות הנתבע, שכן מבחינה זו שוות הן, אלא בשימוש שהנתבע עושה בזכותו, אם כהגנה בלבד מפני התביעה השתמש בה, או בתביעה העומדת בפני עצמה, שתתברר רק בעת ובעונה אחת עם תביעת התובע'.
ודברים אלה יפים אף לעניננו. העילה לטענת הקיזוז במקרה דנן היא אותה טענה של הפרת החוזה, וכשם שאין מקום להרשות להתגונן כדי להגיש תביעה שכנגד, כך גם כאשר הנתבע מבקש להשתמש באותה זכות תביעה כטענת הגנה של קיזוז, אין מקום לתת רשות להתגונן, כיון שלעצם התביעה אין לנתבע מה להשיב".
נכונה טענתו של בא-כוח המערערת, כי דברים אלה נאמרו אגב אורחא ולא היו צריכים להכרעה בע"א 82/75 [3] הנ"ל, שבו נקבע דינו של הערעור להידחות, כבר מטעמים אחרים שציינם כבוד השופט קיסטר, והם: א) את הבקשה לרשות להתגונן לא סמכו שם המערערות על טענת ההגנה של קיזוז אלא על מבוקשן להגיש תביעה שכנגד. ב) הטענה לא התעוררה בערעור בערכאה הקודמת. ג) לא ניתנה הודעת קיזוז, אשר בלעדיה, לפי הדעה שהובעה (שם, בע' 664) על-ידי כבוד השופט קיסטר, אין זכות קיזוז.
מהנימוקים שפירטתי בסעיף 7לעיל סבורתני, שאין לפסוק בעקבות אימרת האגב שבע"א 82/75[3]. גם הדברים, שצוטטו שם מספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן, בעמ' 514, אינם תומכים בדעה שהובעה שם. לעניין זה מקובלים עלי דעתו ונימוקיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א (ת"א) 296/78[7], מפי כבוד השופט ח' דבורין. כך, סיכומו של דבר, כשם שנתבע זכאי להתגונן בטענת קיזוז בתביעה רגילה, כן יש להרשות לו להתגונן בטענה זו בתביעה בסדר דין מקוצר. לא ייתכן לשלול ממנו זכות הגנה
מהותית על-ידי חסימת דרכו בצורה דיונית, מה גם שאין מאומה בתקנות סדרי הדין האזרחי, המעמיד מחסום כזה על דרכו.
.9כבוד השופט א' וינוגרד הביע בפסק-דינו את הדעה, כי "קיזוז יכול להחשב כפרעון לאחר שהוכחה הזכות לקיזוז אך טענה בעלמא של קיזוז עדיין אינה מהווה פרעון, במיוחד כאשר התובע כופר בזכות לקיזוז". אם כוונת הביטוי "טענה בעלמא של קיזוז" היא לכך, שבשלב הבקשה לרשות להגונן טרם הוכחה אמיתותה של הטענה, הרי זו טיבה של הגנה, שאין הנתבע נדרש להוכיחה בטרם תידון במשפט. אשר בו תינתן לו ההזדמנות להוכיחה. סדר הדין המקוצר רק מחמיר עם הנתבע, בכך שהוא נדרש לבסס את טענת הגנתו בתצהיר שעליו ייחקר נגדית, אך אם לאחר שנחקר לא הופרכה גירסתו על פניה, זכאי הוא שגירסתו תתקבל, לכאורה, כעילת הגנה, שאותה יהיה עליו להוכיח במשפט.
עוד הביע כבוד השופט א' וינוגרד את דעתו, כי זכות קיזוז בעלמא עלולה לפתוח פתח לכל נתבע בעילה חוזית לשלוח הודעת קיזוז וכך לדחות את התשלום המגיע ממנו, לכשיתברר שלא היה יסוד להודעה, לתקופה ארוכה ולגרום נזק רב לתובע, בייחוד בתקופת אינפלציה. על שיקול כגון זה נתן את דעתו כבוד השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"א 664/76 [2] הנ"ל, שבו ניתנה רשות להתגונן בטענת קיזוז, באמרו בעמ' 196:
"...עם כל הכבוד לנימוקי השופט המלומד להצדקת 'שיקולי מדיניות משפטית' (מניעת טענות סרק שיגרמו ל"סחבת" - ש' נ') שהיא לדעתו רצויה, אין אני סבור שאנו בני-חורין לבחור בדרך זו, אחרי שהמחוקק קבע מדיניות משפטית אחרת, שבאה לידי ביטוי בכל החוקים החדשים, אשר דנים בקשרים החוזיים ושבהם ניתנה זכות קיזוז ביד רחבה, בנתון לכמה הגבלות מפורשות".
.10טענתו של בא-כוח המשיבה, כי הודעת הקיזוז שנתנה המערערת אינה מפורטת די צורכה, דינה להידחות, ולוא רק מהטעם שהיא לא הועלתה בפני הערכאה הקודמת, לפני כבוד השופט א' וינוגרד. יתרה מזאת, קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה, אם דרושה כלל הודעת קיזוז לצורך סעיף 20 של חוק התרופות, שאף הוא חל בענייננו, ומחלוקת זו עצמה מצדיקה מתן רשות להתגונן (ראה: בר"ע 125/80 [4]).
שאלה אחרת היא, מהי הדרך בה יש לטעון טענת קיזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות, כי נתבע, המבקש רשות להגן, צריך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו: ע"א 18/66 [5] וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה. כבר נאמר, שמי שמבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד (בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תינתן רשות להגן על יסודה), חייב להעלות את תביעתו "בתביעה נגדית מסויימת וברורה, שנטענה
בתצהירו של מבקש הרשות להתגונן כדרך שטוענים תביעה בפרשת-תביעה...": השופט ח' כהן בע"א 288/63 [6] וכלל זה חל גם לגבי טענת קיזוז.
במקרה שלפנינו נטענה טענת הקיזוז בתצהירה רק על דרך הסתם, אך המשיבה לא טענה לפנינו דבר לעניין ניסוחו של התצהיר, ולא ראינו לעורר דבר זה מיזמתנו. ממילא הורתה הרשמת המלומדת על קביעת התיק לפניה לקדם משפט, שבגדרו הוא תוכל לקבל פירוט של הטענה ולברר, אם יש בה, לכאורה, ממש.
.11מציעה אני לכן לקבל את ערעוריה של המערערת, לבטל את פסק הדין שניתן על-ידי כבוד השופט א' וינוגרד ביום 5.7.81 ואת פסק-דינה של כבוד הרשמת, שניתן ביום 14.7.81, ולהחזיר על כנה את החלטתה של כבוד הרשמת מיום .16.3.81הערעור שכנגד מתבטל. הייתי מחייבת את המשיבה לשלם למערערת את הוצאותיה, כולל שכר טרחת עורך-דין, בשתי הדרגות בסך 000, 15שקל.
השופט מ' אלון: אני מסכים.

השופט ש' לוין: אני מסכים.

5129371
54678313

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נתניהו. ניתן היום, ח' באב תשמ"ב (28.7.82).

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×