צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

עא 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, חיפה

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "התנגדות לביצוע שטר"


ערעור אזרחי מס' 569/70

דוד סלמה
נגד
1. בנק הפועלים בע"מ, חיפה
2. מרדכי אמסלם

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[30.3.71]
לפני השופטים ברנזון, מני, עציוני

פקודת השטרות [דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 2, ע' 12], סעיפים 26(א)(2), 26(ג).

מיני-רציו:


* שטרות – אוחז – בעד ערך

המערער מסר למשיב שיק דחוי, ומסר לבנק שלו הודעת ביטול לפני המועד הרשום עליו בתאריך הוצאתו עקב כשלון תמורה מוחלט. המשיב מסר את השיק לבנק שלו עם קבלתו, במסגרת הסכם אשראי למשיכות-יתר שהיה בינו ובין הבנק. באותו הסכם ניתנה לבנק זכות עכבון וקיזוז לגבי כל השטרות שיימסרו לבנק כבטוחה, וכן זכות לפעול לגביית שטרות כאמור. הבנק של המשיב תבע את המערער על-פי השטר וזכה בתביעתו.

בית-המשפט העליון פסק:
א. (1) למשיב עצמו לא היתה זכות לפרעון השטר עקב כשלון התמורה.
ב. (1) אדם המסחר שיק לבנק מקבל תמורה רק לאחר הזיכוי בפועל אם אין לו זכות למשוך הכספים לפני הגביה בפועל ; אולם, במסגרת הסדר אשראי כולל, ניתן ערך בעד השטר ברגע שהוא מסוחר לבנק.

(2) עצם קיומו של חוב של המשיב לבנק מרגע הסיחור מהווה תמורה בעד ערך לשטר לפי סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות.

(3) הבנק נראה כאוחז בעד ערך גם לפי הוראת סעיף 26(ג) לפקודת השטרות.

ג. הבנק הוא אוחז בעד ערך, ואין חולקים על כך כי קיבל את השטר בתום-לב, ולכן הוא זכאי לפרעון.

פסקי-דין ישראליים שאוזכרו:

[1] ע"א 389/67 - בנק פ.ק.או. בע"מ נגד יוסף קיבוביץ, ואח';
פד"י, כרך כב (1), ע' 264, 266, 267.

הערות:

לשטר שנמסר כבטוחה, עיין ע"א 174/66 - ג'ק סמית נגד אריה רוטר, ואח';
פד"י, כרך כ (4), ע' 576, והערה 2 שם.

ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, חיפה (השופט ז' יהודאי), מיום 5.8.70, ב-תי"א 466/69, לפיו חוייב המערער לשלם למשיב מס' 2 סך 5,000 ל"י, בצירוף ריבית בשיעור 11%, יציאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 300 ל"י, לפי שיק שנמשך על-ידי המערער לפקודת המשיב מס' 2, ושסוחר על-ידיו למשיב מס' 1.
הערעור נדחה.

ש' גילפז - בשם המערער; י' הדר - בשם המשיב מס' 1

פסק-דין

השופט עציוני: המערער משך שיק על סך 5,000 ל"י לפקודת המשיב השני (שייקרא להלן - המשיב), אשר התחייב בתמורה לספק לו כמות של בשר. השיק הוצא בתחילת ינואר 1969 אך נרשם עליו התאריך: 31.1.69, כלומר היה זה שיק "דחוי". משהתקרב המועד הרשום על השיק והמשיב לא עמד בהתחייבותו לספק את הבשר כמוסכם, הורה המערער לבנק הנמשך שלא לפרוע את השיק. אך אותה שעה היה כבר השיק מצוי בידי המשיב הראשון - בנק הפועלים בע"מ (שייקרא להלן - הבנק), לו סוחר על-ידי המשיב בהיסב על החלק, יחד עם שני שיקים אחרים, מיד לאחר שקיבל אותו. אל השיקים צורפה הודעה האומרת כי השיקים מסוחרים "בהתאם לתנאי ההסכם/כתב ההתחייבות שבינינו ובין הבנק שלהם..... ובתמורה תשתמשו, לאחר גבייתם, לכיסוי המגיע מאתנו כמותנה בהסכם/כתב ההתחייבות". ההסכם אליו מפנה הודעה זו הוא הסכם למתן אשראי הקובע את תנאי מתן האשראי והתחייבויותיו של המשיב. הוא הוצג בפני בית-המשפט המחוזי בדמות שני מכתבים המופנים אל הבנק וחתומים על-ידי המשיב. באחד המכתבים, הנושא את הכותרת "התחייבות", נאמר בין היתר:

"בהתחשב בזה שאנו החתומים מטה ביקשנו מאת בנק הפועלים.....
אשראי חוזר בצורת משיכות יתר..... ובהתחשב בזה שהבנק הסכים לבקשתנו - הננו מתחייבים, מסכימים ומצהירים בזה כדלקמן:"

בהמשך נקבעו ההתחייבויות וביניהן, בסעיף 6, נאמר:

"במקרה ונמסור לבנק שטרות לגוביינא ו/או כבטוחות ו/או אחרת, הם ייחשבו כממושכנים ומשועבדים לבנק בתורת משכון והבנק יהיה רשאי להעביר ולנכות את השטרות אצל אחרים, לנקוט בכל הצעדים המשפטיים או האחרים לצורך גביית השטרות....."

ובסעיף 9 נאמר:

"לבנק תהיה זכות עכבון בנקאי ו/או קיזוז על כל כספים, שטרות, ניירות ערך, בטוחות וזכויות אחרות הנמצאים ו/או שיימצאו ו/או העומדים

ו/או שיעמדו לזכותנו בבנק בכל דרך ואופן לרבות אלה שנמסרו לבנק לגוביינא או בתור בטוחה, או באופן אחר."

במסמך השני שהוצג בפני בית-המשפט המחוזי והנושא את הכותרת "כתב התנאות ושעבוד כספים וזכויות" נאמר, בין היתר:

"לבנק תהיה זכות עכבון בנקאי, זכות קיזוז ושעבוד על היתרה לזכות ועל כל כספים, שטרות, ניירות ערך, ניירות סחירים..... וזכויות ונכסים אחרים העומדים או שיעמדו לזכותנו בבנק בכל אופן ודרך, לרבות אלה שנמסרו או נמסור לבנק לגוביינא, או בתור בטוחה או באופן אחר."

לפי תנאים אלה סוחר השטר לבנק ואותה שעה היה לקוחה, המשיב, חייב לה בגין משיכות-יתר סכום של כמאה אלף ל"י. בהגיע המועד הרשום על השיק הציג אותו הבנק לפרעון לבנק, עליו נמשך, אך הוא הוחזר עם הערה: "נתקבלה הודעת ביטול" ואז נעשה עליו פרוטסט. אותה שעה הסתכם חובו של המשיב לבנק בכשמונים אלף ל"י. הבנק תבע את המשיב ואת המערער על-פי השטר. נגד המשיב הוצא, בהסכמתו, פסק-דין לחובתו ובערעור הוא מצוטט כמשיב פורמלי בלבד. המערער התגונן בטענות שונות, אך חוייב בדין וחוייב לפרוע את השטר בצירוף ריבית והוצאות. על כך הוא מערער בפנינו.

טענתו העיקרית של בא-כוח המערער היא כי עומדת למערער כלפי תביעת המשיבה אותה הגנה שהיתה עומדת לו כלפי המשיב, אילו הלה היה תובעו על-פי השיק. אין חולקים על כך שהמשיב לא עמד בהתחייבותו לספק את הבשר ובכך נכשלה התמורה שנתן עבור השיק ואינו זכאי לפרעונו. בא-כוח המערער טוען, שדין הבנק כדין המשיב מפני שלא נתן תמורה בעד השיק. הוא מסתמך על פיסקה בהודעה המצורפת לשיק, שסוחר למשיבה, אשר ממנה נובע, לדבריו, שרק בתמורה שיקבל על-ידי גביית השיק, רשאי היה הבנק להשתמש לשם כיסוי החוב שחב לו לקוחו. לכן, רק לאחר הגביה והשימוש בסכום שיגבה לכיסוי החוב, יקב המשיב תמורה עבור השיק ועד אז אין לבנק האוחז בו, אלא אותה זכות פגומה שיש למשיב, דהיינו, אין הוא יכול להתגבר על טענת כשלון התמורה בין המערער והמשיב.

הודעת המשיב שצורפה לשיק צוטטה לעיל וממנה ברור כי הסיחור נעשה "בהתאם לתנאי ההסכם". המלים עליהן סומך בא-כוח המערער את יתדותיו, דהיינו "ובתמורה תשתמשו, לאחר גבייתם, לכיסוי המגיע מאתנו" פירושן הוא, כי אין לראות בשטרות שיסוחרו בהתאם להסכם פרעון מוחלט של החוב, אלא פרעון המותנה בכך שהשטרות אכן יכובדו בפועל. בספרו "דיני שטרות" אומר השופט זוסמן, כי אם ההסכם בין הלקוח והבנק הוא כזה שהלקוח אינו רשאי להוציא את סכום השיק שסוחר לבנק כל עוד לא גבה הבנק את השיק בפועל, אין תמורה בנגד הסיחור (מהדורה רביעית, סעיף 108).
אך המקרה הנדון כאן הוא שונה. כאן מסוחר השיק לבנק במסגרת חוזה כללי למתן אשראי ללקוח. התמורה עבור השיק אינה מצטמצמת בזיכוי חשבונו של הלקוח, אלא נכלל בה המשך נכונותו של

הבנק להוסיף ולאפשר משיכות-יתר. חלק זה של התמורה ניתן בעת סיחור השר וזמן הסיחור הוא לכן הזמן בו נעשה הבנק לאוחז בעד ערך בשטר, בעוד שהתמורה שר זיכוי סופי של חשבון המשיב בגובה סכום השיק, זמנה הוא, אכן, לאחר גביית השיק, וזיכוי חשבונו של הלקוח, יוצא שלשיק ניתנה תמורה בת-ערך שעה שסוחר (ראה ע"א 389/67, [1], בע' 266).

יתר-על-כן, עצם קיום החוב מהווה תמורה בת-ערך לשיק, כאמור בסעיף 26 (א) (2) לפקודת השטרות, וכבר נאמר שבעת הסיחור הגיע חובו של המשיב לבנק לכדי מאה אלף ל"י.

ולבסוף, סעיף 26 (ג) לפקודת השטרות קובע כי "אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו". לית מאן דפליג בי לפי הוראות ההסכם יש לבנק עכבון ומשכון בכל שטר של המשיב שיגיע לידיו בדרך כל שהיא ואף נוסח ההודעה שצורפה לשיק, כפי שצוטטה לעיל, אינו משאיר צל של ספק בכך שהשטר סוחר לבנק "בהתאם לתנאי ההסכם" וכדברי השופט זוסמן ב-ע"א 389/67, [1], הנ"ל, "הכופר בכך שחוב אשר להבטחתו סוחר שטר ערך הוא, כופר למעשה באפשרות להשתמש בשטר בתו משכון או בטוחה. אך ברור שככל חפץ אחר יכול גם שטר לשמש משכון".

גם מסיבה זו הבנק הוא אוחז בעד ערך בשיק וזכאי לפרעונו למרות כשלון התמורה ביחסים שבין המושך (המערער) והנפרע (המשיב) מאחר ואין חולקים על כי הבנק לא ידע על אי-מילוי התחייבותו של המשיב, והוא אף לא יכול היה לדעת עובדה זו, שקרתה לאחר שכבר היה אוחז בשטר וברור איפוא שהבנק קיבל את השיק בתום-לב.

אין גם ממש בטענה שהעלה בא-כוח המערער כי ההסכם בין הבנק והמשיב אינו תופס בגלל העדר חתימת אישור של הבנק על המכתב, שהרי המשיב בעצמו העיד על ההסכם עם הבנק והודה בקיומו ובתקפו.

לכן לדעתי, יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ולחייב את המערער בהוצאות הבנק (המשיב מס' 1), לרבות שכר טרחת עורך-דין, בסך כולל של 500 ל"י.

5129371
54678313
ניתן היום, ד' בניסן תשל"א (30.3.1971).

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...