צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

עא 677/87 אברהם רויטר נ' מורצקי בנימין בע"מ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "ביטול חוזה"

חזרה למאמר משרדנו "ביטול הסכם"


ערעור אזרחי מס' 677/87

.1אברהם רויטר
.2אביבה גולדברג
נגד
.1מורצקי בנימין בע"מ
.2מרקוביץ אברהם בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[7.12.89]
לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים א' גולדברג, י' מלץ

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ס"ח 118, סעיף .19

מיני-רציו:
* חוזים – תרופות – ביטול
* קניין – מקרקעין – מקרקעי ישראל

בין המשיבות, שהן חברות קבלניות, לבין המערערים נחתם הסכם, לפיו התחייבו המערערים להעביר למשיבות זכות חכירה שהייתה להם בנכס מקרקעין. לאחר חתימת ההסכם, החליפו המשיבות את בא-כוחן. עורך הדין החדש גרס, שהחוזה אינו מנוסח כדבעי, והציע לבא-כוח המערערים לערוך שינויים ותיקונים בהסכם. בא-כוח המערערים הסכים לכך. בנוסח המתוקן הוסף, בין היתר, כי המשיבות יישאו בתשלומי דמי הסכמה והיתר. בא-כוח המערערים טען, כי תוספת זאת נעשתה במירמה, שכן המערערים מעולם לא התכוונו ליטל על עצמם תשלום זה, כי התוספת היא תולדה של ניצול חוסר עירנות מצדו, שכן לא קרא בעיון את הטיוטה האחרונה שנחתמה וסמך על באכוח המשיבות. הטיוטות, לרבות ההסכם הסופי, הודפסו במשרדו של בא-כוח המערערים. "דמי ההיתר" בהם מדובר הם תשלום שעל החוכר לשלם עבור אישור לתוספת בנייה או לשינוי ניצול וייעוד. בבית המשפט המחוזי טען בא-כוח המערערים, כי לא ידע מה הם "דמי היתר" ולא מצא לנכון לבדוק את העניין במינהל מקרקעי ישראל. המערערים גם טענו, כי לא סביר לייחס להם הסכמה לשלם דמי היתר אלה, שמסתכמים בסכום שמתקרב למחצית ממחיר הממכר, מבלי שעקב שינוי זה בחוזה ישונה גם מחיר הממכר. כמו-כן טענו המערערים, כי הודיעו למשיבות על ביטול המלים שהוספו לחוזה, ובכך קיימו את הנדרש מהם לגבי ביטול חלק מן החוזה. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבות והורה על אכיפת חוזה המכר ככתבו וכלשונו. מכאן הערעור.בית המשפט העליון פסק:נ
א. במקרה דנן לא הוכחו מירמה וגניבת דעת. התיקון שבו מדובר הוכנס לחוזה למן היוטה החדשה הראשונה שהוחלפה בין עורכי הדין. המדובר בהסכם קצר, ששונה בצורה יסודית, כשהטיוטות הודפסו במשרד בא-כוח המערערים. העלאת הטענה, כי נשמטה מעינו של עורך הדין שהיה שותף לעריכת ההסכם תוספת כה חשובה שהוכנסה במפורש לאחד מסעיפיו, היא תמוהה ( 857ד-ו, 858ג).

ב. (1) אין בסעיף 19לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כדי להתיר השמטה חד-צדדית של מלים מתוך התחייבות החלה על מי שמבקש לבטלה. תנאי לביטול חלק מחוזה הוא, כי החוזה בנוי מבחינה מהותית באופן כזה שהוא ניתן להפרדה לחלקים. אותם חלקים צריכים ללבוש צורת תניה או מערכת תניות היכולה לעמוד על רגליה היא ואינה שלובה בקיום ההתחייבויות אותן מבקשים להשאיר על כנן. אם אין מדובר ביחידה שלמה הניתנת להפרדה, אין למבקש הביטול ברירה אלא לבטל את החוזה כולו ( 858ו-ז).
(2) במקרה דנן, אין החוזה ניתן להפרדה כאמור. מושאו של חוזה הוא נכס מקרקעין אחד. התחייבויות המשיבים מזה והמערערים מזה הן מיקשה אחת, שאינה ניתנת לחלוקה. על אחת כמה וכמה שלא ניתן לשלוף מלה מתוך הקשרה הניסוחי, כדי לשנות באופן חד-צדדי את היקף ההתחייבויות תוך ניסיון לקיים את יתרת החוזה ( 859ג).
ג. במקרה דנן, החוזה תוחם ומגביל, מבחינה עניינית, את התשלומים שהמערערים יישאו בהם אך ורק לתשלומים המתחייבים מ"עיסקה זו", קרי מעיסקת המכר להעברת זכויות החכירה במקרקעין. עיסקה זו כשלעצמה אינה גוררת חיוב בתשלום דמי היתר למינהל מקרקעי ישראל, שהם תשלומים עבור שינוי ייעוד, תוספת בנייה או פיצול מגרש, מטרות שאינן חלק מן העיסקה שערכו הצדדים, להבדיל, למשל, מתשלום דמי הסכמה, המוטלים על עצם חילופי החוכרים. לפיכך, חובת המערערים לשאת בתשלום דמי ההיתר אינה חלה על תשלומם של אותם דמי היתר, הנדרשים למטרות שפורטו לעיל ( 859ז- 860א, ד).

הערות:ב
להפרדת חוזה לחלקיו ראה:ו ע"א 139/87 י' סולימני ואח' נ' מ. כץ ושות' חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח’, פ"ד מג(4) .705
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ש' אלוני) מיום 7.9.87בה"פ 44/87. הערעור נתקבל.

א' מונרוב - בשם המערערים;
י' גלברד - בשם המשיבים.

פסק-דין

הנשיא מ' שמגר:נ .1ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר קיבל את בקשת המשיבות והורה על אכיפת הסכם מכר מקרקעין, לפיו התחייבו המערערים להעביר למשיבות את זכות החכירה שהייתה להם במחצית החלקה 263בגוש 6124(להלן - המקרקעין).
.2אלה העובדות העיקריות הצריכות לעניין:ב המשיבות הן שתי
חברות קבלניות. ביום 16.6.86נחתם בין בעלי הדין שלפנינו הסכם להעברת הזכויות במקרקעין הנ"ל מן המערערים לידי המשיבות, תמורת סכום של 000, 175דולר. מתוך הסכום האמור שולם למערערים הסך של 000, 135דולר, והיתרה אמורה הייתה להשתלם עם העברת החזקה מקרקעין. בין הצדדים
נתגלעה מחלוקת בנוגע לפירושו של אחד מסעיפי החוזה, והמשיבות (הקונות) פנו בהמרצת-פתיחה לבית המשפט המחוזי ועתרו, כי יצווה על אכיפת ההסכם, על כל חיוביו.
הסעיף שלגביו נחלקו בעלי הדין הוא סעיף 8להסכם, אשר נוסחו מובא להלן:ו
"(א) כל המיסים, ההיטלים, מיסי עיריה, היטל השבחה, מס רכוש והאגרות, לרבות כל התשלומים למינהל מקרקעי ישראל ללא יוצא מהכלל כולל תשלומי דמי הסכמה והיתר החלים על הדירה במסגרת עיסקה זו עד ליום מסירת החזקה, יחולו וישולמו על ידי המוכר.
(ב) כל מס או היטל חדש אשר לא ידוע במועד כריתת הסכם זה ואשר יוטל בחוק חדש ו/או חיקוק חדש ישא בו הקונה".
.3טענת המערערים לפני הערכאה הראשונה ולפנינו היא, כי ההוראה
בסעיף 8(א) להסכם, לפיה חל על המוכרים חיוב בתשלום דמי היתר למינהל, הוכנסה לסעיף במירמה, תוך גניבת דעתם של המערערים-המוכרים, ומבלי שיוסכם על כך בין הצדדים.
להסכם הנ"ל קדםהסכם אחר בין הצדדים, מיום 15.1.86, אשר התייחס לאותה עיסקת מכר. לאחר חתימתו של אותו הסכם החליפו המשיבות את באכוחן, ועו"ד גרטנר, אשר קיבל על עצמו לייצג את המשיבות בחודש אפריל 1986, העיד, כי קרא את ההסכם וראה "שאינו מנוסח כפי שעו"ד מנסחים". הוא פנה לעו"ד אהרן, בא-כוח המערערים אותה עת, וביקש לערוך שינויים ותיקונים בהסכם, בנושאים שונים. עו"ד אהרן הסכים. בעקבות כך הוחלפו בין עורכי הדין מספר טיוטות, ולבסוף נחתם החוזה ביום 16.6.86, כמתואר, ובו סעיף 8המצוטט לעיל, אשר מטיל על המוכרים לשאת בתשלומי דמי היתר למינהל.

.4הנושא שנדון בסעיף 8מצא תחילה את ביטויו בסעיף 6להסכם
הראשון מיום 15.1.86, אשר קבע לאמור:נ
"(א) כל המיסים, ההיטלים, מיסי עיריה, היטל השבחה, מס רכוש והאגרות לרבות כל התשלומים למינהל מקרקעי ישראל ללא יוצא מהכלל החלים על הנכס במסגרת עיסקה זו עד ליום מסירת החזקה יחולו וישולמו על ידי המוכר.
(ב) כל מס או היטל חדש אשר ל ידוע במועד כריתת הסכם זה, ואשר יוטל מכוח חוק חדש ו/או חיקוק חדש, ישאו בו הקונים".
השוואת נוסחם של שני הסעיפים מעלה, כי בסעיף החדש הוספו המילים

"כולל תשלומי דמי הסכמה והיתר".
.5טענת המשיבות - הן המבקשות בבית המשפט קמא - הייתה, כי אין לתת יד להסתלקות המערערים-המוכרים מחיובם על-פי החוזה לשאת בתשלום דמי ההיתר למינהל. עו"ד גרטנר,
אשר ניהל את המשא ומתן לעריכת השינויים בהסכם, העיד, כי -
"לא היה שינוי בעניין התשלומים למנהל מקרקעי ישראל. פרטתי זאת כדי שלא יהיו בעיות".

בתצהיר שהוגש מטעמו נאמר:ב
"עובר לחתימת ההסכם היו לי דיונים עם עו"ד שאול אהרן והבהרתי לו, בין השאר, גם, כי החברות הינן חברות קבלניות שבכוונתן לבנות על השטח, וכי בגדר כלל התשלומים למינהל מקרקעי ישראל החלים על המוכרים, כלולים גם דמי היתר. החלפנו בינינו טיוטות ולבסוף התגבש ההסכם הנזכר לעיל שנחתם כאמור".
טענת המערערים היא, כי מעולם לא היה בכוונתם ליטול על עצמם תשלום דמי ההיתר למינהל, וכי הוספת האיזכור של דמי ההיתר בסעיף 8(א) לחוזה נעשתה במירמה, בתצהירו של עו"ד אהרן נאמר לעניין זה, כך:ו
"אני מצהיר באופן קטיגורי כי המילה 'היתר' הוכנסה להסכם תוך גניבת דעתי ודעת מרשי, מבלי לקבל את הסכמתנו ומבלי ידיעתנו, וזאת תוך ניצול חוסר עירנות מצידי מן הטעם שסמכתי על כך שעו"ד גרטנר לא יכניס שינויים נוספים בהסכם מעבר לשינויים שפורטו לעיל בסעיף 11לתצהיר. אני כעו"ד לא הייתי מסכים בשום אופן ופנים שמרשי יקבלו על עצמם התחייבויות השונות מאלו שנטלו על עצמם לפי ההסכם מיום 15.1.86, מה גם שהתמורה בשני ההסכמים זהה".
כן נאמר בתצהיר, כי לא דובר כלל על תשלום דמי היתר, ולכן עורך הדין אהרן לא שת לבו לסעיף המסים וההיטלים (סעיף 8). עוד נטען שם כך:נ "עלי להודות כי לבסוף עלה בידו של עוה"ד גרטנר להתישני ואת הטיוטא האחרונה (זו שנחתמה) לא קראתי בעיון".

בבית המשפט קמא התרר, כי דמי ההיתר הם -
"תשלום שעל החוכר לשלם עבור אישור לתוספת בניה או שינוי ניצול ויעוד".
על-פי כתב הסיכומים של המערערים, עמד סכום דמי ההיתר לבנייה ביום 20.10.86על 310, 92ש"ח, וביום כתיבת הסיכומים על 946, 141ש"ח.

המשיבות אינן חולקות על כך.
.6כאמור, החליטה הערכאה הראשונה להורות על אכיפת ההסכם,

כמבוקש. ואלה נימוקיה:ב
"תחילה, יש לזכור כי המשיבים היו מיוצגים, לעניין ההסכם, על ידי עורך דין מטעמם, הוא עו"ד אהרן, אשר נתן הסכמתו להחלפת ההסכמים. יתר על כן, בין עורכי הדין הוחלפו טיוטות, שהודפסו במשרדו של עו"ד אהרן וגם ההסכם הסופי, הכולל את סעיף 8האמור, הודפס במשרדו של עו"ד אהרן.

עו"ד אהרן טען בעדותו כי לא ידע מהם 'דמי היתר'. הוא אף לא מצא לנכון, לדבריו, לבדוק את העניין במינהל מקרקעי ישראל. כל אלה בוודאי שאין בהם כדי להצדיק התחמקות ממילוי הוראה חוזית שנכתבה בהסכם בין אנשים מוגרים, כשכל צד מיוצג על ידי עו"ד, האמור לדעת את המשמעות החוקית של כל אחד מסעיפי ההסכם.

...
טענת התרמית, שהיא ביסוד הגנתם של המשיבים, אין בה כל ממש. כיצד ניתן לטעון שהמבקשים הכניסו את ההוראה האמורה לסעיף 8במרמה, שעה שההסכם היה בפני עו"ד אהרן ומשרדו אף הדפיס אותו. במידה לא גדולה של תשומת לב ניתן היה לעמוד על הוראה זו, אם אכן לא עמדו עליה בעת שנחתם ההסכם".

על כך הערעור שלפנינו.

.7המערערים חוזרים ומעלים לפנינו את טענת המירמה וגניבת
הדעת, שהועלתה בבית המשפט קמא. על-פי הטענה הושתלה המילה "היתר" לתוך סעיף 8להסכם, ומכיוון שעו"ד אהרן לא יכול היה להבחין בכך, גם לא טרח לברר ולבדוק מה פישרם של דמי ההיתר האמורים.
.8מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי הטענה בדבר מירמה וגניבת דעת לא הוכחה:ו ראשית, בין באי הכוח של בעלי הדין דובר על הכנסת שינויים בהסכם הראשון; השינוי בסעיף 8, אשר התבטא, כאמור, בהספת המילים "כולל תשלומי דמי הסכמה והיתר", הוכנס להסכם למן הטיוטה החדשה הראשונה שהוחלפה בין עורכי הדין גרטנר ואהרן; הטיוטות וכן ההסכם הסופי הודפסו במשרדו של עו"ד אהרן. לכך יש להוסיף, כי המדובר בהסכם קצר, החובק שלושה עמודים בסך הכול, ובו בסך הכול חמישהעשר סעיפים. השוואת הנוסח של שני החוזים (מיום 16.6.86ומיום 15.1.86) מלמדת על כך, כי למעשה עבר החוזה הראשון שינוי כולל, ואין המדובר בהכנסת שינויים במספר סעיפים בלבד. בכל אחד מן הסעיפים אשר בהסכם, כולל סעיפי המבוא, הוכנס שינוי כלשהו, מהותי יותר או פחות, לפי העניין. המסקנה העולה מכך היא, כי בהדבק הדברים שלפנינו (היינו, הסכם קצר אשר שינה פניו במספר נקודות) - העלאתה של הטענה, כי נשמטה מעינו של עורך הדין אשר היה שותף לעריכת ההסכם תוספת כה חשובה שהוכנסה במפורש לאחד מסעיפיו, היא, לכל הפחות, תמוהה.

שנית, המלים שהוספו לסעיף 8(א) בחוזה השני, בהשוואה לנוסחו של סעיף 6(א) בחוזה הראשון, הן, כאמור:נ "כולל תשלומי דמי הסכמה והיתר". לו אכן היה מדובר בתוספת ש"הושתלה" לתוך ההסכם השני, כטענת המערערים, היה על טענתם להשתרע גם על החיוב בתשלום דמי הסכמה. בהסכם הראשון לא פורש דבר החיוב בתשלום דמי הסכמה ודמי היתר. בהסכם השני אוזכרו שני התשלומים באופן מפורש. טענתם של המערערים מתייחסת אך לדמי היתר, היינו רק לאחד משני החיובים אשר הוספו בהסכם השני. ההבחנה בין דמי הסכמה לדמי היתר לצורך הטענה שלפנינו אינה מתיישבת עם גירסתם העובדתית של המערערים, שלא דובר כלל על
הכנסת שינויים באחד מן הנושאים המוסדרים בסעיף 6לחוזה הראשון.
שלישית, ביום 1.6.86(כשבועיים לפני חתימת ההסכם) פנה עו"ד אהרן, בא-כוח המוכרים, למינהל על גבי טופס "בקשה לקבלת מידע מוקדם לתשלום דמי הסכמה/דמי היתר". בראש הטופס נאמר כך:ב "אני החוכר החתום מטה בעל זכות חכירה בנכס שפרטיו רשומים בפיסקה ג' שלהלן, מבקש לקבל הערכת שומה לתשלום דמי הסכמה להעברת זכויות חכירה/דמי היתר לתוספת בניה, דמי היתר לשינוי יעוד או ניצול, דמי היתר לפיצול מגרש (מחקאת המיותר)". עו"ד אהרן מחק את שלוש החלופות האחרונות, שעניינן דמי היתר, וצמצם פנייתו אך לדמי הסכמה. ההבחנה שבטופס בין דמי הסכמה מזה ודמי היתר מזה צריכה הייתה, לפחות, להעמיד את עו"ד אהרן על כך, כי המדובר בשני תשלומים מסוגים שונים. לו היה נותן דעתו לכך, היה מבחין גם באיזכורם של שני תשלומים שונים בסעיף 8(א) לטיוטת החוזה שעמדה לנגד עיניו אותה עת.
התמונה המצטיירת לאחר בחינת מערכת העובדות שנפרשה בתיק זה היא, כי טענת המירמה או גניבת הדעת לא הוכחה כדבעי.
.9בפסק-דינו של בית המשפט קמא נאמר גם, כי -
"אפילו היו המשיבים מוכיחים שהם הוטעו לחתום על ההסכם הכולל את סעיף 8בנוסחו האמור, לא היה בכך כדי להושיעם בדיון זה. מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, היתה עומדת להם הזכות לבטל את ההסכם כולו. הודעת ביטול כזאת מעולם לא נשלחה על ידי המשיבים".

המערערים טוענים, כי הודיעו למשיבים על ביטול המילים שהוספו
לחוזה לפי טנתם, ובכך נהגו על-פי האפשרות המוקמת בסעיף 19לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לבטל חלק מן החוזה.

ברישא לסעיף 19נאמר כך:ו
"ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד...".
תנאי הוא, אם כן, כי החוזה בנוי מן הבחינה המהותית באופן כזה שהוא ניתן להפרדה לחלקים. אין בסעיף 19הנ"ל כדי להתיר השמטה חד-צדדית של מלים מתוך התחייבות החלה על מי שמבקש לבטלה. החלקים של חוזה לצורך עניין ההפרדה צריכים ללבוש צורת תניה או מערכת תניות היכולה לעמוד על רגליה היא ואינה שלובה בקיום ההתחייבויות אותן מבקשים להשאיר על כנן ולא לבטל. אם אין מדובר על יחידה שלמה הניתנת להפרדה, אין הברירה בידי מי שמבקש לבטל אלא לבטל את החוזה כולו.

זו גם פרשנותה של פרופ' ג' שלו בחיבורה "פגמים בכריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"א) 127, האומרת:נ
"חוזה הניתן הפרדה לחלקים הוא חוזה שניתן לייחס התחייבויות הדדיות שבו זו לזו, ולנתק צמדי התחייבויות כאלה, המתייחסות אהדדי, מצמדים אחרים, כך שכל חלק מופרד יוכל לעמוד בפני עצמו".
כך, למשל, מובא כדוגמה, שם בה"ש 5:ב
"...חוזה בו מקבל על עצמו צבעי לצבוע 10דירות במחיר 200שקל הדירה, והחוזה כולל את תוצאת המכפלה ( 200x10) כשכר החוזי. ההתחייבות לתשלום 200שקל וההתחייבות לצבוע דירה אחת, מתייחסות אהדדי ומהוות צמד בר-ניתוק. חוזה הצבעות ניתן, על כן, להפרדה".
החוזה שלפנינו איננו ניתן להפרדה במובן זה. מושאו של החוזה הוא נכס מקרקעין אחד. התחייבויות הקונות מזה והתחייבויות המוכרים מזה הן מיקשה אחת, אשר אינה ניתנת לחלוקה. על אחת כמה וכמה שלא ניתן לשלוף מלה מתוך הקשרה הניסוחי, כדי לשנות באופן חד-צדדי את היקף ההתחייבויות תוך ניסיון לקיים את יתרת החוזה.
לא למותר להוסיף, כי בשום שלב לא טענו המערערים לביטול החוזה כולו מחמת פגם שנפל בכריתתו.
.10סיכומם של דברים, יש לפרש את הוראת סעיף 8(א) להסכם שבין הצדדים כפי שהיא מופיעה בחוזה שלפנינו, ללא גריעה או תוספת. טענתם החלופית של המערערים בהקשר זה היא, כי הפרשנות שיש ליתן לסעיף 8(א) לחוזה היא, שלפי עצם טיבם ומהותם של דמי היתר, אין הם בגדר תשלומים למינהל "החלים על הדירה במסגרת עיסקה זו".

פירושם של המערערים מקובל עלי.
על-פי האמור בסעיף 8(א) לחוזה, כמו גם על-פי סעיף 6(א) לחוזה הראשון, קיבלו על עצמם המוכרים, בין היתר, לשאת בכל התשלומים למינהל מקרקעי ישראל -
"החלים על הדירה במסגרת עיסקה זו עד ליום מסירת החזקה".
היינו, החוזה תוחם ומגביל, מבחינה עניינית, את התשלומים
שהמוכרים יישאו בהם אך ורק לתשלומים המתחייבים מ"עיסקה זו". "עיסקה זו" היא, לכל הדעות, עיסקת מכר להעברת זכויות החכירה במקרקעין, הא ותו לאו. עיסקה זו כשלעצמה אינה גוררת חיוב בתשלום דמי היתר למינהל, שהם, כפי שנתבאר, תשלומים עבור היתר לשם אחת המטרות הבאות, שהן:ו שינויייעוד, תוספת בנייה או פיצול מגרש. כל אלה אינן חלק מן העיסקה שערכו הצדדים, להבדיל,
למשל, מתשלום דמי הסכמה, המוטלים על עצם חילופי החוכרים. הבנייה העתידית על הנכס או דרכי ניצולו על-ידי הקונים לא היוו חלק מן ההסדר החוזי שבין הצדדים, ומשום כך "דמי היתר" אינם "חלים על הדירה במסגרת עיסקה זו...". לא למותר להפנות, בהקשר זה, לסעיף 7לחוזה שלפנינו, שזו לשונו:נ
"(א) המוכר מתחייב לחתום ונותן בזה הוראות לעורכי הדין לחתום בשמו בהתאם ליפוי הכוח הנזכר לעיל, על כל בקשות, תוכניות הנחוצים לשם קבלת היתר לבניה כולל הקלות על חריגות ו/או על כל הכרוך בקבלת אישורים מרשויות שונות לבניה בדירה. האמור בסעיף זה לא בא להוסיף על כל זכויות הקונה בהתאם להסכם זה.
(ב) כל ההוצאות והאגרות הנובעות מהגשת הבקשה ו/או הבקשות לפי סעיף קטן (א), יחולו על הקונה וישולמו על ידו".

סעיף 7, בו מאוזכרת אפשרות הבנייה העתידית על הנכס הנרכש, מבהיר במפורש, כי לב ניצול המקרקעין אינו חלק מהעיסקה שבין הצדדים, וכך גם עלות הניצול, שאינה מעניינם של המוכרים, אשר נפרדים על-פי החוזה מזכויות הקניין שבידיהם ואינם שותפים עוד לפעולותיהם העתידיות בנכס של הקונים.
מסקנתנו היא איפוא, כי חובת המערערים-המוכרים לשאת בתשלומים של דמי היתר, על-פי סעיף 8(א) לחוזה, אינה חלה על תשלומם של אותם דמי היתר, שתשלומם נדרש לשם קבלת אישור לבנייה, לשינוי ייעוד או לפיצול מגרש, כי אלה אינם חלים, לפי מהותם, על העיסקה שנערכה בין הצדדים, אלא על אפשרויות ניצול הנכס בעתיד.
.11סיכומו של דבר, דין הערעור להתקבל, במובן זה שהאמור בסעיף 8אמנם חל על המערערים. אולם, הלכה למעשה, אין בסעיף 8הנ"ל, לאור נוסחו, כדי לחייב את המערערים בתשלום דמי היתר למינהל עבור שינוי ייעוד, בנייה, תוספת בנייה או פיצול מגרש.
.12המשיבות יישאו בהוצאותיהם של המערערים בסכום של 000, 8ש"ח ליום מתן פסק-דין זה.

השופט א' גולדברג:ב אני מסכים.

השפט י' מלץ:ו אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, ט' בכסלו תש"ן (7.12.89).

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×