צור קשר

  • מאמרים הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

עא 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "התנגדות לביצוע שטר"


 

ערעור אזרחי מס' 775/85
בנק לאומי לישראל בע"מ
נגד
ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
[26.1.88, 3.3.88]
לפני השופטים א' ברק, ש' לוין, א' גולדברג

פקודת השטרות [נוסח חדש], נ"ח 12, סעיפים 26(ב), 26(ג), 29(א).

מיני-רציו:
* שטרות – אוחז – אחיזה כשורה
* שטרות – אוחז – בעד ערך
* שטרות – אוחז – כישלון תמורה
* שטרות – היסב – מגביל
* שטרות – שיקים – לביטחון

המשיבה משכה שיק דחוי, לפקודת הנפרע ומסרה לו אותו תמורת התחייבותו לספק לה ברזל. לפני תאריך הפירעון הסב הנפרע את השיק למערער, כשליד חתימת ההיסב שלו נרשם מספר, שהוא מספר חשבונו של הנפרע בבנק. השיק הוסב למערער לפי שני מסמכים שעליהם חתם הנפרע: האחד נושא כותרת של "הפקדת שיקים לבטחון" והאחר של "שטר משכון". בכל הזמנים הרלוואנטיים שלמחרת תאריך הפרעון עמד חשבונו של הנפרע אצל המערער ביתרת חובה. משהפר הנפרע את התחייבותו כלפי המשיבה היא ביטלה את הוראת התשלום.בית-משפט השלום הכיר בזכותו של המערער להיפרע מן המשיבה. ערעור שהגישה המשיבה נתקבל בבית המשפט המחוזי ברוב דעות. מכאן הערעור לבית המשפט העליון, שנסב על השאלה, אם יכול המערער להתגבר על הטענה של כישלון תמורה.

בית המשפט העליון פסק:


א. המערער הוא אוחז כשורה בשיק, שכן נתן ערך בעדו, ועל-כן הוא מתגבר על טענת כישלון תמורה שמעלה המשיבה ( 287ד-ה).
ב. (אליבא דשופט ש' לוין): (1) המבחן להיותו של היסב מגביל הוא, אם מלשון ההיסב עולה, שאין הנסב רוכש בעלות מלאה בשטר ( 296א-ב).
(2) ציונו של מספר ליד חתימתו של המסב אינו מגלה שהמסב התכוון להגביל את זכויותיו של הנסב בשיק ( 296ב).
(3) מקום בו נכשלה התמורה אחרי הסיחור, אין רואים את השטר כנגוע בפגם, שרק אוחז כשורה מתגבר עליו ( 296ג).
(4) משנמסר השיק למערער כביטחון לחוב, רואים אותו כאוחז בעד ערך כאמור בסעיף 26(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] 296ה).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ, פ"ד לט(3) .113
[2] ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר ואח’, פ"ד טז .596
[3] ע"א 704/69 בנק מרכנתיל לישראל בע"מ נ' ארמול בע"מ, פ"ד כד(1) .737
[4] ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' קיבוביץ ואח’, פ"ד כב(1) .264
[5] ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) .281
[6] ע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או., פ"ד יד 2.122

ערעור ברשות על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' לויט, ש' ברמן, מ' אילן) מיום 20.10.85בע"מ 761/84 בו נתקבל הערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת מ' פורת) מיום 2.7.84בת"א 9296/.83

הערעור נתקבל.

ב' לוינבוק - בשם המערער;
ז' זלצמן - בשם המשיבה.

פסק-דין

השופט ש' לוין: .1ביום 3.10.82משכה המשיבה שיק ע"ס 000, 650שקלים ישנים לפקודת אחד ויקטור ארמן ומסרה לו את השיק, כשהוא נושא תאריך דחוי -
.17.11.82ארמן התחייב לספק למשיבה ביום 7.10.82ברזל תמורת השיק, ומשלא עמד בהתחייבותו, ביטלה המשיבה את הוראת התשלום. בינתיים, עוד ביום 4.10.82, הסב ארמן את השיק לבנק המערער. ליד חתימת ההיסב של ארמן נרשם המספר "107600/72", שלפי ראיה חיצונית שהוגשה משמש כמספר חשבונו של ארמן בבנק המערער. השיק הוסב לבנק ונמסר לו לפי שני מסמכים, שעליהם חתם ארמן: המוצג ת/2, הנושא כותרת
"הפקדת שיקים לבטחון", והמוצג ת/4, הנושא כותרת "שטר משכון". בגדר הראיות הוגש עותק חשבונו של ארמן בבנק החל ב- .17.11.82אין ראיה על מצב החשבון לפני כן. ביום 17.11.82עמד החשבון ביתרת חובה בסכום של 969.25, 525שקלים ישנים. באותו תאריך זוכה החשבון בסכום השיק, וכשהשיק לא נפרע, חויב החשבון למחרת היום, באותו סכום (בתוספת קטנה). בכל הזמנים הרלוואנטיים שלאחר 18.11.82עמד החשבון ביתרת חובה העולה על סכום השיק.
בנסיבות אלה השאלה היא, אם רשאי הבנק להיפרע מן המשיבה על-פי השיק.
בית-משפט השלום, שלפני נתבררה התביעה, השיב על השאלה בחיוב, אך הערעור שהוגש על-ידי המשיבה נתקבל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברוב דעות (השופטים י' לויט ו-ש' ברמן כנגד דעתו החולקת של השופט מ' אילן). לפנינו ערעורו של הבנק, שהוגש לאחר נטילת רשות מן הנשיא.
.2שלוש הן השאלות המרכזיות, שסביבן סבה המחלוקת בין הפרקליטים: ראשית, האם היסבו של ארמן על גב השיק הוא היסב מגביל? שנית, האם הבנק הינו אוחז בעד ערך? שלישית, האם הבנק הינו אוחז כשורה?
ההיסב המגביל הבא בחשבון במקרה שלפנינו הוא מסוג אותם ההיסבים, שעל פיהם הנסב "אינו הבעלים המלא של השטר אלא מחזיק הוא בשטר כדין מכוח בעלותו של המסב": ע"א 444/82 [1], בעמ' .117אם אכן ההיסב במקרה שלפנינו מגביל הינהו, הרי ניתן לטעון, כי אין כוחו של הבנק לפי השיק יפה מכוחו של ארמן, וכשם שארמן לא יכול היה לתבוע את המשיבה בשל כישלון התמורה, אף דין תביעת הבנק להידחות. שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי סברו, שבהיסב מגביל קא עסקינן; לא כן סברו השופטת המלומדת של בית-משפט השלום ושופט המיעוט בבית המשפט המחוזי. לדעתי, הדין עם האחרונים ולא עם הראשונים. המבחן להיותו של היסב מגביל הוא, אם מלשון ההיסב עולה, שאין הנסב רוכש בעלות מלאה בשטר, ואילו במקרה שלפנינו ציונו של מספר ליד חתימתו של ארמן אינה מגלה על פני השיק (או על גבו) אלא שמדובר במספר חשבון בבנק, והעיקר - אין הוא מגלה, שהמסב התכוון להגביל את זכויותיו של הנסב בשיק, להבדיל מהמקרה שנדון בע"א 444/82 [1] הנ"ל. בעניין ההוא גילה נוסח ההיסב: "נא לשלם לפקודת בנק קונטיננטל לזכות חשבון 1145-05" (שם, בעמ' 115) קיומה של שליחות, מה שאין כן במקרה שלפנינו, שבו ההיסב אינו מגביל, בנסיבות אלה איני מחווה דעה לגבי השאלה, אם יכול היה הבנק לזכות בתביעתו, גם לו היה ההיסב מגביל.
.3האם הבנק הינו אוחז בעד ערך? חשיבותה של שאלה זו היא בכך, שלפי הלכת ע"א 333/61 [2], מקום בו נכשלה התמורה אחרי הסיחור, אין רואים את השטר כנגוע בפגם, שרק אוחז כשורה מתגבר עליו. אכן, קמו עוררין על הלכה זו; ראה, למשל: ש' לרנר, "שטר-ביטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך בשטרות" משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) .71אך במקרה שלפנינו הסתמכו עליה הכול, ועל-כן ננהג לפי ההלכה המחייבת שכבר השתרשה בפסיקתנו. לפיכך השאלה היא, אם הבנק אוחז בשיק בעד ערך, כאמור בסעיף 26(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש], לדעתי, התשובה היא חיובית. במוצג ת/ 2נכתב, שהשיק נמסר לבנק "כערובה לסילוק הסכומים המובטחים", ובמוצג ת/ 4מושכן השיק לבנק. בכל התאריכים הרלוואנטיים חב ארמן לבנק סכומי כסף. עד ליום 17.11.82אנו מניחים כך מכוח חזקת התמורה, המצויה בסעיף 29(א) לפקודה, ומתאריך זה ואילך על יסוד עותק החשבון שהוגש כראיה. משנמסר השיק לבנק כביטחון לחוב רואים אותו כאוחז בעד ערך, כאמור בסעיף 26(ג) לפקודה; השווה ע"א 704/69 [3], וראה גם ע"א 389/67 [4]; ולעניין זה מדובר אפילו בתמורה מבוצעת, אם היא דרושה, ולא בהתחייבות גרידא.
המשיבה תמכה את יתדותיה בהלכת ע"א 665/83 [3], שממנה ביקשה ללמוד, שאם לא הוכיח הבנק פוזיטיבית, התנאים למימוש שיק הביטחון נתמלאו, דין התביעה להידחות. על כמה היבטים של פסק-דין זה נמתחה ביקורת בספרות, ראה מאמרו הנ"ל של לרנר וכן: ד"ר מ' מאוטנר, "'שטר הבטחון'": חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב (תשמ"ז) 205; אף מר לוינבוק, פרקליט המערער, טען לפנינו טענות כבדות משקל לשכנענו, שלא הושם דגש מספיק בפסק הדין האמור על דיני השטרות, להבדיל מדיני המשכון, ואף לפי דיני המשכון ההלכה שנפסקה שם בטעות יסודה. אין לנו צורך להתייחס לטענות האמורות, מן הטעם שהעובדות במקרה ההוא שונות לפחות בשתיים מהעובדות שלפנינו: שם עמד במועדים הרלוואנטיים החשבון ביתרת זכות ואילו אצלנו ביתרת חובה; שם הוסב השיק לגוביינא ואילו אצלנו לביטחון ואף נערך עליו משכון; ויצוין, שבפסק הדין האמור לא נזכר סעיף
26(ג) לפקודה כלל, וההלכה הכלולה בו הוגבלה לנסיבות המיוחדות של אותו מקרה (ראה ע"א 665/83 [5], בעמ' 286).
.4המסקנה, שהמערער אוחז בשיק, בעד ערך, מייתרת את הדין בשאלה השלישית, אם הבנק אוחז כשורה. בנסיבות אלה אין אני מחווה דעה אם מסירת שיק לבנק כדי לקבל אשראי, כשהיא לעצמה, מהווה "ערך" לעניין אחיזה כשורה; שאלה זו הושארה בצריך עיון בע"א 236/60 [6], והיא נדונה במאמריהם הנ"ל של לרנר ומאוטנר; היא הייתה מתעוררת במלוא היקפה, לו קבענו שהשיק היה נגוע בפגם עת הוסב לבנק, שאז מוטל היה על הבנק להוכיח, שלאחר היווצר הפגם הוא נתן בתום-לב ערך בעד השטר, וספק אם יכול היה הבנק להישען עוד על חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לגבי מצב החשבון עד 17.11.82; לכאורה הוכיח הבנק את תום-לבו לגבי מועד הסיחור של השיק אך לא לגבי מועד כלשהו לאחר מכן (ראה עמ' 5לפרוטוקול של בית- משפט השלום). בנסיבות אלה אני נמנע מלחוות דעה על הנמקתו של חברי הנכבד, השופט ברק, לקיומו של ערך בכל הזמנים הרלוואנטיים, וייתכן שניתן יהיה לפסוק לטובת הבנק גם לפי דרכו.
הייתי מקבל את הערעור, מבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ומחזיר את פסק-דינו של בית-משפט השלום על כנו.

השופט א' ברק: כחברי, השופט ש' לוין, אף אני סבור, כי דין הערעור להתקבל. הגעתי למסקנתי זו בדרך השונה מדרכו של חברי, ועל-כן מבקש אני להשאיר את דרכו שלו בצריך עיון. לדעתי, ידו של הבנק על העליונה, שכן הוא אוחז כשורה בשיק. מכוח האחיזה כשורה, הוא מתגבר על טעות כישלון התמורה שמעלה המושך. לעניין מעשה האחיזה כשורה, השאלה היחידה המעוררת קושי בפרשה שלפנינו היא שאלת הערך. לדעתי, נתן הבנק "ערך" לשטר. דבר זה עולה לא רק מהוראות סעיף 26(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש], אלא גם מהעדויות, שהיו לפני הערכאה הראשונה. כך, למשל, העיד מנהל סניף הבנק שבו הופקד השיק, כי במסגרת החשבון הדביטורי שקיבל הנפרע נתן לו אשראי. בא-כוח המושך לפנינו הסכים, כי עד ליום 17.11.82אחז הבנק בשיק בעד ערך. בנסיבות אלה - ובשונה מע"א 665/83 [5] - הבנק הוא אוחז כשורה, ודין הערעור להתקבל.
השופט א' גולדברג: המסכת העובדתית שלפנינו אינה תואמת את זו שבע"א 665/83 [5], כשבענייננו הוכח, כי הבנק נתן ערך בעד השיק. די בעובדה זו כדי לייתר את הדיון בשאלות האחרות שנתעוררו ולהביא לקבלת הערעור, כדעת חברי, השופט ברק.
התוצאה היא, שהערעור מתקבל, פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, ופסק-דינו של בית-משפט השלום מוחזר על כנו. המשיבה תשלם למערער את יציאותיו וכן שכר טרחת עו"ד 000, 5ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום שימוע פסק-דין זה.

5129371
54678313

ניתן היום, י"ד באדר תשמ"ח (3.3.88).

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...