צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

עא 83/87 דב מילמן נ' עיזבון דוד שרגה ז"ל גב' רושל רויאק

1 1 1 1 1 (0 Votes)

ערעור אזרחי מס' 83/87

.1דב מילמן
.2דינה מילמן
.3פנחס מילמן
נגד
.1עיזבון דוד שרגה ז"ל על-ידי גב' רושל רויאק
2.לירדן חברה להשקעות בע"מ - משיבה פורמאלית
.3רשם החברות - משיב פורמאלי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[14.3.90]
לפני השופטים א' גולדברג, י' מלץ, ת' אור

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ס"ח 112, סעיף 9- תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ק"ת 2220, תקנה 3(א)(3) - פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, נ"ח .764

מיני-רציו:
* בתי-משפט – סמכות – סמכות בינלאומית
* בתי-משפט – סמכות – סמכות מקומית
* בתי-משפט – ערעור – התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא * התיישנות – תקופת ההתיישנות – חישובה
* משפט בינלאומי פרטי – סמכות בין-לאומית – פורום לא נאות
* משפט בינלאומי פרטי – סמכות בין-לאומית – רכישתה

המערער 1, שהוא עורך-דין, נתן שירותים משפטיים לקרובו המנוח, שעיזבונו הוא המשיב 1, ולאחר מותו, המשיך לתת שירותים מקצועיים למשיב .1השירותים המשפטיים באו לידי ביטוי בתביעה שהגיש בארצות-הברית בשם המנוח ובעבודות ההכנה שעשה בטרם הגיש את התביעה. הוא טיפל עניין 5 שנים, ובסופו של דבר נדחתה התביעה. המשיב 1סירב תחילה לשלם למערער 1 את שכר טרחתו והוצאותיו. המערער 1 הגיש תביעה נגד המשיב 1, וזאת לאחר כ- 12שנים מיום מתן השירותים המשפטיים הנ"ל. באי-כוח בעלי הדין הגיעו, בניו-יורק, להסכמה בעל-פה, לפיה יעבירו יורשי המנוח למערערים את כל חלקם בעיזבון המנוח בישראל, דהיינו מניות בחברה המשיבה .2 בעקבות הסכמה זאת תוקן כתב התביעה ונכללו בה איפוא שתי עילות חלופיות: העילה האחת, מתן שירותים מקצועיים על-ידי המערער 1שעבורם הוא תובע שכר ראוי, והעילה השנייה, אכיפת הסכם לתשלום שכר הטרחה, בדרך כלל העברת מניות. בית המשפט המחוזי, למרות שסבר שהעילה החלופית לא התיישנה, קבע, כי אין בתובענה פירוט, שעל פיו ניתן להפריד בין שכר-טרחה לפני מות המנוח לבין שכר-טרחה לאחר מותו, ולכן דחה את התביעה, מכאן הערעור.בית המשפט העליון פסק:
א. (1) משנשכר בעל מקצוע להעניק שירות מסוים, העילה לתשלום שכרו מתגבשת בהיעדר הסכם, בתום מתן השירות ( 49ג).
(2) מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום התגבשות העילה ולא מיום הדרישה לתשלום, אלא אם מקימה הדרישה את עילת התביעה ( 49ג).
(3) במקרה דנן, התיישנה תביעת המערער 1לתשלום שכר-טרחה ראוי בשל הפעולות שעשה עבור המנוח.

יש להפריד, לעניין זה, בין התקופה שבה טיפל בענייני המנוח לבין התקופה שבה טיפל בענייני העיזבון, שכן לא רק שהלקוחות אותם שירת הם שונים, אלא שגם הנושאים בהם טיפל הם שונים לחלוטין ( 49א-ג).
ב. במקרה דנן, אמנם לא ניתן לראות את ההסכם הנטען בין באי-כוח הצדדים כהודאה בחוב המפסיקה את מרוץ ההתיישנות, שכן היא לא נעשתה בכתב, אולם יש בה כדי ליצור עילה נפרדת מן העילה לשכרטרחה ראוי, גם אם הטעם לכריתת הסכם זה נעוץ בשכר הטרחה שהגיע למערער .1עילה זאת לא התיישנה ( 49ד, ו-ז).
ג. (1) למרות שהסכם הנטען נעשה בארצות-הברית, הרי יש לבית המשפט הישראלי סמכות מקומית לדון בתביעה על פיו, שכן המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, כלשון תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוא ישראל. המדובר במניות של חברה בישראל, ומסירת כתב העברה לחברה על-פי דרישת פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, אישור ההעברה ורישום ההעברה בפנקס החברים של החברה אמורים להיעשות בארץ ( 49ז- 50א).
(2) במקרה דנן, קנה בית המשפט הישראלי סמכות בינלאומית לדון בתביעה, וזאת מכוח מסירת ההזמנה כהלכה למשיב 1, על-פי היתר שנתן בית המשפט להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט ( 50א).
ד. (1) (בעקבות ע"א 74/83[4]) כשמדובר בהחלטה בדבר "הזירה הנאותה" לדיון בתובענה, לא תשים ערכאת הערעור, בדרך כלל, את שיקולדעתה שלה במקום שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ובלבד שזו הדריכה עצמה על-פי העקרונות הנכונים ונמנעה משיקולים לא ענייניים או מטעות ברורה ( 50ב-ג).
(2) המבחן המכריע בשאלת "הזירה הנאותה" בוחן, אם הפורום המקומי הוא "פורום טבעי", או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות. בקביעת "טבעיות" הפורום, יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות, תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם.
בין היתר יתחשב בית המשפט גם בדין המהותי החל על התובענה ( 50ג-ה, ז).
(3) במקרה דנן, אמנם הדין המהותי החל על התובענה הוא הדין האמריקני, אולם פרט לכך לא הונחה כל תשתית עובדתית לכך שבית המשפט בארץ אינו "הזירה הנאותה" לבירור התובענה. לא נמסר, למשל, כמה עדים הנמצאים בארצות-הברית אמורים להעיד מטעמו ( 50ז, 51א).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 501/74 חברת ספיד מנתבים בע"מ נ' עמר ואח’, פ"ד כט(673 1.
[2] ע"א 776/80 (in liquidation) . Ltd(london) israel british bank נ' עיזבון ולטר נתן ויליאמס ז"ל, פ"ד לח(3) .645
[3] ע"א 497/84 ביטון נ' אמר ואח’, פ"ד מא(1) .673
[4] ע"א 74/83 ראד נ' חי, פ"ד מ(2) .141
[5] ע"א 300/84 א' ע' אבו עטיה ואח' נ' ערבטיסי ואח’, פ"ד לט(1) .365

הערות:
לרכישת סמכות בינלאומית ראה: ע"א 694/86 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מג(3) 95; רע"א 39/89 . General elctric corpנ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, ואח’, פ"ד מב(4) .762
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' סירוטה) מיום 21.12.86בת"א 2399/81. הערעור נתקבל.

ד' פון וייזל - בשם המערערים;
ל' אבירם - בשם המשיב .1

פסק-דין

השופט א' גולדברג: .1תובענת המערערים, שהוגשה ב-9.10.81, נדחתה על הסף משלושה טעמים מצטברים: התיישנות התביעה; חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה; היות בית המשפט בישראל הזירה הבלתי נאותה לבירור השאלות שבמחלוקת. כיוון שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה בלי שנשמעו, או הוגשו, ראיות כלשהן, הרי שיש לומר כבר כאן, כי דין בקשתם של המערערים (בבש"א 314/88), כי נרשה להם "להביא ראיות נוספות במהלך הערעור", להידחות, ולו מטעם זה בלבד.
.2בכתב התביעה (שהוגש על-ידי המערערים ותובעת נוספת שלא ערערה) נטען - ולצורך הדיון בבקשה למחיקתה של התובענה על הסף עלינו "לצאת מתוך הנחה, שכל העובדות שפורטו בכתב-התביעה הן נכונות" (ע"א 501/74 [1], בעמ' 674) - כי המערער 1, שהוא עורך-דין, נתן שירותים משפטיים לקרובו, דוד שרגה ז"ל (להלן - המנוח). לאחר מות המנוח, ב-24.7.71, המשיך המערער 1לתת את שירותיו המקצועיים לעיזבון המנוח.
השירותים המשפטיים שנתן המערער 1למנוח באו לידי ביטוי בתביעה שהגיש בארצות-הברית בשם המנוח, שפנה אליו לשם כך בשנת 1964, ובעבודות ההכנה שעשה טרם שהגיש את התביעה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, לאחר שהמערער טפל בעניין 5שנים (סעיף 6א (17) לכתב התביעה).

עוד מוסיף כתב התביעה:
"בין המנוח לבין התובע הוסכם בעל פה בתל-אביב בתקופה שהמנוח התגורר בתל-אביב כי המנוח ישלם לתובע את שכרו הראוי בהתאם לעבודה אשר תבוצע, וכן יכסה את כל ההוצאות המתחייבות מהעבודה הנ"ל".

לטענת המערער 1בכתב התביעה:
"העזבון של המנוח חייב לתובע על פי ההסכם הנ"ל בין המנוח לבין התובע שכר ראוי, לחילופין העזבון של המנוח חייב לתובע שכר ראוי עבור העבודה אשר בצע".
וממשיך כתב התביעה ומפרט, כי משלא שילמו יורשי המנוח את שכרו של המערער 1, "ולאור העובדה שהתובע והמנוח הינם קרובי משפחה והיחסים ביניהם היו טובים מאוד חפש התובע דרך של פשרה עם יורשי המנוח". ואכן, "אחרי מו"מ ארוך ומייגע הגיע עו"ד חיימוביץ
הנ"ל (בא-כוחו של המערער 1- א' ג') בשנת 1978להסכם עם הגברת רויאק בשם העזבון באמצעות ב"כ עו"ד פריימן מניו יורק". על-פי הסכם זה שלפי הבקשה לתיקון כתב התביעה, שהגישו לנו המערערים בבש"א 313/88, נעשה בשנת 1975ולא בשנת 1978):
"היורשים יעבירו את כל חלקם בעזבון שהשאיר המנוח (לרבות הרכוש שירש מאשתו על פי צוואתה אשר טרם קוימה בישראל) בישראל לתובעים מס' 2, 3, 4, והעברה זו תחשב לעזבון וליורשים ולכל אחד מהם כסילוק סופי של חוב שכר הטרחה אשר העזבון של המנוח והיורשים חייבים לתובע עבור עבודתו כמפורט לעיל בכתב תביעה זה.
היות ולעזבון לא היו נושים אחרים למעט התובע והיות ונכסי העזבון בישראל כללו אך ורק את 2000המניות המוזכרות לעיל בכתב תביעה זה (הן המניות בחברת ההשקעות לירדן בע"מ, המשיבה 2- א' ג') ויתרות זכות שהצטברו בגינן, לכן סוכם כי קיום ההסכם יתבצע על ידי חתימת היורשות על שטרי העברת המניות והעברת יתרות זכות כדלקמן:

לתובעת מס' 2תועברנה 400מניותו ו-% 20מיתרת הזכות
לתובעת מס' 3תועברנה 800מניות ו-% 40מיתרות הזכות לתובעת מס' 4תועברנה 800מניות ו-% 40מיתרות הזכות".
המערער 1העמיד את תביעתו הכספית לשכר-טרחה על 000, 20דולר של ארצות-הברית שישולמו בשקלים. אולם בסופו של כתב התביעה עתרו התובעים, כי יוצהר שמניות העיזבון אצל המשיבה 2ויתרות הזכות בגינן "שייכות על פי הסכם בין התובעים לנתבע מס' 1לתובעים מס' 2, 3, 4", בחלוקה שצוינה לעיל. רק לחלופין התבקש בית המשפט לחייב את המשיב 1לשלם למערער 1"000, 20דולר של ארה"ב בשקלים לפי שער הדולר ביום התשלום" בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה.
.3הנה כי כן, כולל כתב התביעה שתי עילות חלופיות, וסעד שונה התבקש לכל אחת מהן. העילה האחת, מתן שירותים מקצועיים על-ידי המערער 1עבור המנוח ואחרי כן עבור עיזבונו, שבגינם תובע הוא שכר ראוי. והעילה השנייה היא הסכם לתשלום שכר הטרחה בדרך של העברת מניות, שאת אכיפתו ביקשו התובעים.
.4כפי שציינה השופטת המלומדת בהחלטתה, לא נתיישנה התביעה לשכרטרחה בור הפעולות שעשה המערער 1לאחר מות המנוח, "ברם, בענין זה אין בתובענה פירוט שעל פיו ניתן להפריד בין שכ"ט לפני מות המנוח לבין שכ"ט לאחר מותו". לפיכך נכרכה התוצאה של דחיית התביעה גם על חלק זה של התביעה, כשלא ניתן היה להשאיר מקצת מן התובענה, שלא פורט הסעד המבוקש לגביה, ובא-כוח המערערים לא ביקש לתקן את התביעה באופן שחלק מהסכום הנתבע ייוחד לתקופה שלאחר מות המנוח.

.5לא יכול להיות ספק, כי התביעה לשכר-טרחה ראוי, בשל הפעולות שעשה המערער 1עבור המנוח - נתיישנה. טיפולו של המערער 1בעניין זה השתרע, כאמור, לאורך חמש שנים, דהיינו, עד שנת .1969משמע, כי התובענה הוגשה שתים-עשרה שנה לאחר שהמערער 1סיים את מתן שירותיו המקצועיים למנוח. לא נראית לי טענת בא-כוח המערערים, כי אין להפריד בין התקופות, וכי "מתן שרות משפטי מתמשך מהווה עילה מתמשכת ומתחדשת לשכר, וכל עוד לא נפסק טפול כזה, ממילא לא מתחיל מרוץ תקופת ההתיישנות". ואיני מקבל את טענתו, כי -
"החלוקה שחילק בית המשפט קמא הנכבד את עילת התובענה, בין 'ההסכם לשכר ראוי' שנעשה עם המנוח, לבין טפול בקיום הצוואה, שנעשה לאחר מותו, אינה מוצדקת, ויש להתיחס למכלול הטפולים המיקשה אחת. זאת גם בשל מהות הענין, שכלל את מימוש זכויות העזבון ולא רק הסדרתו".
לא רק שאין זהות בין הלקוחות אותם שירת המערער 1בשתי התקופות, אלא שגם הנושאים בהם טיפל שונים הם לחלוטין. משנשכר בעל מקצוע להעניק שירות מסוים, העילה לתשלום שכרו מתגבשת, בהיעדר הסכם, בתום מתן השירות. לא נראים לי דבריו של בא-כוח המערערים, כי "מרוץ ההתיישנות מתחיל לכל המוקדם כאשר עורך-דין דורש את שכרו לראשונה". מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום התגבשות העילה, ולא מיום הדרישה לתשלום, אלא אם מקימה הדרישה את עילת התביעה (ע"א 776/80 [2]).
.6אולם גם אם היה מקום לדחות את תביעת המערער 1לתשלום שכרטרחה מחמת התיישנותה, לא היה מקום לדחות בשל כך גם את התביעה החלופית, הבוססת על ההסכם משנת .1978לעניין זה אומרת השופטת המלומדת, כי:
"ההסכם בעל פה בין עורכי הדין לא היה בו כדי להפסיק את מרוץ ההתישנות. איני סבורה כי הסכם הפשרה שנחתם בין התובעים לבין מנהלת העזבון על בסיס אישי - יש בו משום הודאה מטעם הנתבע. יש להפריד בין פעולותיה של מנהלת העזבון בתפקידה לבינה כיורשת.
בשנת 1978נכרת הסכם מחייב - ככל שיוכח שבסיסו אמנם שירותים שעשה התובע מס' 1למען המנוח. אין בכך בלבד כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות".
אכן, לא ניתן לראות את ההסכם הנטען כהודאה בחוב המפסיקה את מרוץ תקופת ההתיישנות, משלא נעשה בכתב (סעיף 9לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958). דא עקא, כי עילת ההסכם הינה, כאמור, עילה נפרדת מן העילה לשכר-טרחה ראוי, גם אם הטעם לכריתתו של ההסכם נעוץ בשכר-טרחה שהגיע למערער .1לפיכך, התיישנות התביעה לשכר-טרחה אינה משמיטה את הקרקע לאכיפתו של ההסכם הנטען. וכבר אמרנו, כי בשלב זה אין על בית המשפט לפסוק במחלוקת העובדתית, אלא עליו לצאת מן ההנחה, כי הכתוב בכתב התביעה יוכח.
.7ההסכם האמור נעשה אמנם, על-פי הנטען, בארצות-הברית, אולם "המקום שנועד, או
שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות" הוא בישראל. לפיכך נתפס מקרה זה במסגרת תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כשסמכות בית המשפט נקנתה במובן הבינלאומי מכוח מסירת ההזמנה כהלכה למשיב 1, על-פי ההיתר שנתן בית המשפט להמצאה אל מחוץ לתחום. אמרנו, כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא בארץ, שהרי עניין לנו במניותיה של חברה בישראל, ומסירת כתב העברה לחברה על-פי דרישת פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, אישור ההעברה ורישום ההעברה בפנקס החברים של החברה אמורים להיעשות בארץ (ע"א 497/84 [3], בעמ' 679-680).
.8נותר לדיון הנימוק השלישי לדחיית התובענה, והוא, כי אין בית המשפט בארץ "הזירה הנאותה". בהקשר לנושא זה כבר אמרה המשנה לנשיא בןפורת בע"א 74/83 [4], בעמ' 151, כי:
"ערכאת הערעור לא תשים, בדרך כלל, את שיקול-דעתה שלה במקום שיקול הדעת, הנתון, כאמור, לערכאה הדיונית, אלא אם כן השופט הדריך את עצמו לא על-פי העקרונות הנכונים או התחשב בשיקולים לא ענייניים או שנתפש לטעות ברורה".

כל זאת, כאשר -
"המבחן המכריע בעניין זה הינו... האם הפורום המקומי הוא 'פורום טבעי' ...או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות ...
בקביעת 'טבעיות הפורום' יש להתחשב בנסיבות כולן ומכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם" (ע"א 300/84 [5], בעמ' 385).

הנימוקים שנתנה השופטת המלומדת למסקנתה הם:
"כי מנהלת העזבון אשה זקנה וכשל כוחה. יתר היורשים כנראה גם הם אינם יכולים להטרד עד לכאן לצורך ההתדיינות. מתוך פרטי ההסכם המובאים על ידי בא כוח התובעים עולה, כי הרכוש בארה"ב חולק וענין החוב הפתיע את היורשים. נותרו המניות בישראל.. נהיר שבנסיבות המקרה כאשר ההסכם לו טוענים בענין שכר מוסכם נערך בארה"ב, הנתבע מנוהל בארה"ב, היורשים מצויים בארה"ב - בית המשפט יזקק לחוק האמריקאי לצורך הענין".
סבורני, כי מבין כל הנימוקים שמנה בית המשפט קמא ישנו נימוק מוכח אחד, והוא, כי הדין המהותי שיחול על התביעה יהיה הדין האמריקני. אולם שיקול זה הוא "אחד השיקולים עליו נותן בית המשפט דעתו בשקלו אם להפסיק או למחוק תביעה שהוגשה כאן..." (ע"א 300/84 [5] הנ"ל, בעמ' 378-379; ההדגשה שלי - א' ג'). בנוסף לשיקול האמור לא הניח בא-כוח המשיב 1כל
תשתית עובדתית לטענתו, כי בית המשפט בארץ אינו "הזירה הנאותה" לבירור התובענה. כך, לא מסר כמה עדים הנמצאים בארצות-הברית אמורים להעיד מטעמו, ואם כלולה ביניהם גם מנהלת העיזבון. מאידך גיסא, טוען בא-כוח המערערים בסיכומיו לפנינו, כי "לכאורה נראה כי מדובר לכל היותר בעד אחד בלבד, הוא עורך-דין בחו"ל המייצג שם את מנהלת העזבון מר פריימן", שהרי טוענים המערערים, כי ההסכם בעל-פה נושא התביעה נעשה בין עורכי הדין של הצדדים. לטענה זו לא בא מענה ברור בסיכומיו של בא-כוחו של המשיב .1
.9הייתי, על-כן, מקבל את הערעור, מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ומחזיר אליו את התיק להמשך הדיון בו. נוכח תוצאה זו איני רואה צורך להידרש לבקשה לתיקון כתב התביעה, שהגישו המערערים בבש"א 313/88, ומקומה של בקשה כזאת בבית המשפט קמא.
כן הייתי מחייב את המשיב 1בתשלום שכר טרחת עורך-דין למערערים בסך 000, 4ש"ח.
השופט י' מלץ: אני מסכים.

5129371
54678313השופט ת' אור: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט גולדברג.

ניתן היום, י"ז באדר תש"ן (14.3.90).

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
מאמרים באתר שייתכן ויענינו אותך: