צור קשר

  • כתבי טענות הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

ערעור על החלטת רשם בטענת פרעתי

5 1 1 1 1 1 (6 Votes)

המדובר בתיק הוצל"פ אשר נפתח כנגד החייב בשנת 1993 ע"פ פסק דין שניתן ביום 29/04/1992. מסירת האזהרה בוצעה יותר מ- 17 שנים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ביום 18/05/10. במהלך תקופה זו לא נעשתה כל פעולה בתיק ההוצל"פ גם לא משלוח אזהרה לחייבים האחרים או ניסיון להגיש תביעת חוב לנתבעת אחרת בתיק (חברה בע"מ) שהייתה בזמנים הרלוונטיים בכינוס נכסים.

רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את כל הטענות העובדתיות של מרשינו, קיבלה חלקית את בקשתו בטענת פרעתי וביטלה את כל הריביות בתיק ההוצאה לפועל. ואולם, לדעת מרשנו והמשרד היה על הרשמת לסגור את תיק ההוצאה לפועל לחלוטין, ולפיכך הוגש הערעור לבית משפט השלום.


כתב ערעור - בבקשה בטענת פרעתי

 

המערער, באמצעות ב"כ, מתכבד להגיש לבית המשפט הנכבד את ערעורו על החלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה (כב' הרשמת נעמה פרס) בתל אביב בתיק הוצל"פ 01-69604-93-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

מצ"ב העתק ההחלטה נשוא הערעור מיום 06/11/12 כנספח א'
מצ"ב העתק סיכומי המערער כנספח ב'
מצ"ב העתק סיכומי המשיבה כנספח ג'
מצ"ב פרוטוקול חקירתו הנגדית של החייב כנספח ד'
מצ"ב פרוטוקול חקירתו הנגדית של מנהל המשיבה כנספח ה'

מבוא:

1. ערעור זה סובב רובו ככולו על מסקנתו המשפטית של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה באשר, וכפי שיפורט להלן, רוב רובן של טענותיו העובדתיות של המבקש התקבלו. עיקרו, כאמור בהחלטה, הוא הנפקות המשפטית בהשתהות הזוכה במשך 17 שנים בתיק הוצל"פ ללא מסירת אזהרה ויותר מ- 18 שנים ממועד מתן פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן.

2. ואלו העובדות עליהן אין מחלוקת ו/או נקבעו על ידי ראש ההוצל"פ הנכבדה:

א. אין מחלוקת כי פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן ניתן ביום 29/04/1992.

ב. אין מחלוקת כי שנה וחצי לאחר מכן, ביום 05/08/1993 נפתח תיק ההוצאה לפועל, על פי פסק הדין הנ"ל.

ג. אין מחלוקת כי האזהרה נמסרה לחייב ביום 18/05/10, היינו 17 שנים פחות 3 חודשים לאחר פתיחת התיק.

ד. ראש ההוצאה לפועל קבעה חד משמעית כי המשיבה לא עשתה דבר במשך 17 שנות קיומו של התיק על מנת למסור את האזהרה. בכך דנה כב' ראש ההוצאה לפועל באריכות (ראה עמ' 7 שורה 19 עד הסיפא לעמ' 9 להחלטה).

ה. אין מחלוקת כי המשיבה הוכיחה לרשויות כי החוב אבוד וכי זה שנים רבות החוב אינו מצוי בספריה (ראה עמ' 11 שורה 20 להחלטה).

ו. אין מחלוקת כי חידוש ההליכים כנגד החייב נעשה ללא החלטה מסודרת של המשיבה (חברה בע"מ), ראה פרק "עוללות" מעמ' 13 להחלטה. ואולם ראש ההוצאה לפועל הנכבד הרשתה למשיבה לאשר פעולה זו בדיעבד, וכך היא פעלה בסופו של יום.

ז. אין מחלוקת כי כתובת החייב לאורך כל השנים הייתה ונשארה הכתובת בפסק הדין, אותה כתובת בה נמסרה לבסוף האזהרה בשנת 2010 (עמ' 8 שורה 1 – 5 להחלטה).

ח. נקבע כי מנהל המשיבה בעצמו העיד כי הזוכה לא פעלה בכוונה (להבדיל מרשלנות) לאתר את החייב באשר הוא לא רצה להוציא "כסף טוב על כסף רע". (עמ' 8 שורה 6 – 8 להחלטה).

(במאמר מוסגר ייאמר כי אותו "כסף טוב" מסתכם בסך של פחות מ- 68 ₪ עבור מסירה אישית, באמצעות שליח, לביתו של המערער בכתובת הרשומה על פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן.)

ט. נקבע כי מיד לאחר קריסת "ארדר", החברה שהייתה בבעלותו ובבעלות החייב השני ובסמוך למתן פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן בתיק, הגיעו השניים להסדרי פשרה עם נושיהם (הוצגו 3 הסכמי פשרה עובר למתן פסק הדין נשוא תיק ההוצל"פ דנן ו- 3 הסכמים לאחריו) והתנהלות זו אינה תומכת בטענות המשיבה כי היה קושי באיתורו ו/או כי המדובר בחייב המתחמק מנושיו (עמ' 9 שורה 33 – 35 להחלטה).

י. נקבע כי הזוכה לא פעלה באופן סביר לנקיטת פעולות מימוש בתיק ההוצאה לפועל (עמ' 10 שורה 26 להחלטה).

במאמר מוסגר ייטען המערער כי הביטוי "באופן סביר" מיטיב מאד עם המשיבה באשר תיק ההוצאה לפועל אינו מותיר מקום לספק כי המשיבה לא פעלה בתיק כלל וכלל לרבות אי מסירת האזהרה למערער אך למעט 2 בקשות מנהלתיות/טכניות בשנים 1996, 1997 להחזרת התיק למצבת התיקים הפעילים (כאמור להלן, ככל הנראה נוכח התנאי של רשויות המס להוכיח שפעילות הגבייה בתיק הוצל"פ פעיל לא הניבה תוצאות על מנת לקבל החזרי מס).

טענות המערער:

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר נמנעה מלקבוע שיהוי לחובת המשיבה:

3. בעא 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (2003) , נז (5) 433 (פורסם בנבו) נפרסה בתמצית ההלכה לעניין שיהוי:

"שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. קיים תנאי חלופי נוסף שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע"

4. המערער ייטען כי דומה שראש ההוצאה לפועל הנכבדה הסכימה לחלוטין עם רוב רובם של טענותיו העובדתיות של המערער כמפורט לעיל, לרבות העובדה ש- "מצבו של המערער הורע עקב השתהות הזוכה בנקיטת הליכי גביה נגדו בתיק ההוצל"פ" (ההדגשה במקור – ראה עמ' 7 שורה 14 להחלטה) אך למרות זאת, ובכל הכבוד, נרתעה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה מללכת את אותו"EXTRA MILE" ולקבוע כי אכן, בנסיבות דנן השתהתה המשיבה במימוש זכויותיה, ולכן עתה, 18 שנים לאחר מתן פסק הדין, יש למנוע ממנה להמשיך בהליכים כנגד המערער.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר נמנעה מלקבוע כי בנסיבות המקרה זנחה המשיבה את זכותה להמשיך בהליכים כנגד המערער:

5. בראשית הדברים יטען המערער כי עצם השיהוי של 18 שנים מיום מתן פסק הדין ו- 17 שנים מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל ללא כל פעולה, לרבות מסירת האזהרה מלמדים על זניחת זכויותיה של המשיבה כלפי המערער. במהלך חקירתו של מנהל המשיבה התברר כי טענותיה של המשיבה בדבר ניסיונות איתור, חקירות, ועל כך שהמערער ירד למחתרת הן שקריות.

בוודאי ששיהוי זה הופך את נטל הראיה ומטיל על המשיבה את החובה להוכיח כי לא זנחה את זכותה.

6. בתגובתה לבקשת המערער בטענת פרעתי בחרה המשיבה באסטרטגיה לפיה מצד אחד היא טוענת כי היא עשתה כל שביכולתה על מנת לאתר את המערער אך הדבר לא עלה בידה ומצד שני ניסתה להטיל רפש על המערער ולטעון כי המדובר בחייב ש- "ירד למחתרת". גישה זו של המשיבה הודגמה בתגובה שהגישה לבקשת המערער בטענת "פרעתי", תוך שמנהל המשיבה מצהיר כדלקמן:

בסעיף 6 לתצהיר: "החייבים 1 ו- 2 הותירו אחריהם חובות כבדים ונושים רבים ו"ירדו למחתרת" באופן שלא ניתן היה לאתרם"

בסעיף 7: "הזוכה השקיעה ממיטב כספיה ומשאביה ועשתה כל שלאל ידה על מנת לאתר החייבים אולם כל הניסיונות עלו בתוהו"

בסעיף 8: "במסגרת חקירות שביצעה הזוכה נודע לה, כי החייבים הסתבכו בחובות ומתחמקים מנושיהם בין השאר ע"י החלפת כתובת מגוריהם בתדירות גבוהה, ומגורים אצל בני משפחותיהם או אצל חברים המסייעים להם להסתתר מפני נושיהם...

מצ"ב העתק תגובת הזוכה לבקשת החייב בטענת "פרעתי" ולעיכוב הליכים כנספח ו'.

7. בטענות אלו דנה ראש ההוצאה לפועל הנכבד ודחתה אותם אחת לאחת (ראה עמ' 7 שורה 19 עד עמ' 9 שורה 39) ובכך נשמט הבסיס לטענתה של המשיבה בדבר אי זניחתה את זכויותיה להמשיך בהליכים כנגד המערער – הרי אין טענות אחרות בעניין זה.

8. זאת ועוד, אכן אין בהכרזת חוב כחוב אבוד כוויתור על החוב, ואולם זאת וכאמור בהחלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבד, "כל עוד הזוכה עודנו פועל לשם גבייתו". ניתן ללמוד מהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כי הכרזת החוב כחוב אבוד הייתה לפני שנים (המשיבה נמנעה מלציין בדיוק מתי) וברור שהכרזה זו נעשתה בסמוך להפסקת פעילותה היצרנית של המשיבה בשנת 1997 (ראה עמ' 3 שורה 3 – 6 להחלטה).

מאחר שהכרזת החוב כאבוד הייתה סמוך לשנת 1997 אין זה מפתיע שזה בדיוק מרחב הזמן בו בוצעה הפעולה האחרונה של המשיבה להחזרת התיק למצבת התיקים בלשכת ההוצאה לפועל – ככל הנראה על מנת לעמוד בהוראת מע"מ "חובות אבודים" – הוראת פרשנות מס' 1/2000 בה נדרשה החברה המשיבה להראות תיק הוצאה לפועל פעיל (ראה ציטוט ההוראה בסעיף 16 לסיכומי המערער).

טעתה ראש ההוצאה לפועל כאשר קבעה כי שינוי מצבו לרעה של המבקש נגרם רק נוכח תפיחת החוב לממדים אסטרונומיים (כלשונה):

9. אכן קבעה ראש ההוצאה לפועל מפורשות כי:

"מוכנה אני להניח לטובת החייב כי התמלא בנסיבות המקרה דנן התנאי השני לביסוס טענת שיהוי ולפיו, מצבו הורע עקב השתהות הזוכה בנקיטת הליכי גביה נגדו בתיק ההוצל"פ" (עמ' 7 שורה 14 להחלטה, ההדגשה במקור).

בשורות שלאחר האמירה הנ"ל נראה שקביעתה זו מיוחסת רק לטענת המערער כי חובו תפח לממדים אסטרונומיים (כלשונה).

10. ראשית ייטען המערער כי טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שעה שלמרות שקבעה מפורשות כי התקיים התנאי לביסוס טענת שיהוי נמנעה מלממש מסקנה זו ולקבוע כי המשיבה אכן השתהתה במימוש זכויותיה כלפי המערער, על כל המשתמע מכך.

11. עוד ייטען המערער כי טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שעה שנמנעה מלהתייחס ולתת משקל לנזקים האדירים הנוספים שנגרמו למערער כפי שפורט בסיכומיו של המערער ואשר מפאת חשיבות הדברים יובאו גם להלן:

הנזק השני : בתיק דנן נתבעים נוספים, האחד הוא מר שחם יחיאל, שותפו של המערער בחייבת השלישית בתיק - חברת ארדר, גלריית רהיטים בע"מ אשר סמוך למתן פסק הדין פורקה. המערער הוכיח באמצעות מסמכים (אותם קיבלה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה) כי במהלך התקופה שלאחר פירוקה של חברת ארדר פעלו יחד המבקש ומר שחם יחיאל לסלק את כל חובותיהם האישיים מול נושי החברה (המערער צירף 6 הסכמי פשרה עם הנושים)

למרבה הצער, וככל הידוע למבקש, במהלך 17 השנים שחלפו, התדרדר מצבו הנפשי והכלכלי של מר יחיאל שחם. הוא התמכר בשנים האחרונות לסמים, בילה בבית הכלא תקופה לא קצרה. אם לא די בכך, מצבו הכלכלי של המערער התדרדר גם הוא בשנים האחרונות שלאחר גירושיו והוא נאלץ לעבור לגור בבית אמו.

ברור כי לו הייתה פועלת המשיבה לגביית פסק הדין בתוך זמן סביר לאחר מתן פסק הדין, או לכל הפחות להבהיר למערער ושותפו כי היא עומדת על חובה, המערער לא היה עומד מול החוב לבד והיה בידיו לפעול בשיתוף פעולה עם מר יחיאל על מנת לנסות ולהגיע להסדר כלשהו שיסלק גם את החוב בתיק דנן, כפי שעשו עם כל נושיהם בסמוך לאחר פירוקה של חברת ארדר. אין ספק כי לו הייתה דואגת המשיבה לפעול תוך זמן סביר, או לכל הפחות הייתה דואגת למסור למערער והחייב השני בתיק את אזהרת ההוצאה לפועל הם היו ללא ספק מגיעים להסדר עמה, יחד, כפי שהגיעו עם כל נושיהם דאז.

הנזק השלישי: כאשר התמוטטה חברת ארדר והנושים התדפקו על דלתו של המערער, הייתה באמתחתו ובאמתחת שותפו (החייב השני בתיק דנן) נימוק כבד משקל כלפי נושיהם - עצם כמות הנושים וגובה החובות שרבצו על החברה, ועליהם אישית יכולים היו לדרדרם למצב של חדלות פירעון, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, וכפי שאכן עשו, הגיעו המבקש ושותפו להסדרי חוב נוחים בהם הם יכלו לעמוד. לנושים היה ברור כי למרות שהמערער ושותפו אינם רוצים לעשות זאת ויעשו כל דבר על מנת להימנע מכך תמיד פתוחה בפניהם האפשרות של חדלות פירעון. משום כך העדיפו הנושים להגיע להסדר עמם ולהימנע מלדחוק אותם, ולא להשאיר בידיהם ברירה, אלא להכריז על פשיטת רגל.

להזכיר, כאמור בחקירתו של המערער חובותיו אז עמדו ע"ס של כמיליון וחצי ₪ (נכון למועד עריכת הסדרי החוב עם שאר נושיה של החברה), ברור שאם סבור היה שהמשיבה לא מחלה על חובה הוא היה מגיע גם עמה להסדר, כפי שהגיע עם שאר נושיו.

הנזק הרביעי: 18 שנים הם תקופת זמן לא מעטה בחייו של אדם, במהלך השנים שלאחר נפילת החברה שלו בנה לו המערער חיים פשוטים וצנועים (ראה בקשתו לפטור מחובת הפקדת ערבון). הוא נמנע מלהיכנס להרפתקאות עסקיות נוספות, נמנע מלהיכנס לחובות מיותרים, וחי את חייו בשקט ובשלווה ביודעו שהכנסתו תספיק לקיים את עצמו ולשלם את מזונות בתו. כעת 18 שנה לאחר שסילק את חובותיו, וכרעם ביום בהיר, זועזע עולמו בדרישה לתשלום קרוב למיליון ₪.

אין זה צודק ואין זה ראוי לאפשר למשיבה, לאחר שלא עשתה דבר – אפילו להודיע למערער על עמידתה על חובו במשך יותר מ- 18 שנים לדרוש כעת סכום זה, בשיקול הנזק שייגרם לצדדים בנסיבות ברור כי נזקו של המבקש בנסיבות גדול לאין שיעור מנזקה של המשיבה שממילא ראתה לנכון שלא לדרוש סכום זה שנים, מחקה חוב זה מספריה ובנוסף נהנתה מהחזר המס על חוב זה לפני זמן רב.

על האינטרס בוודאות וביציבות, המצדיק כי האדם יוכל לכלכל את צעדיו בהסתמך על ההנחה כי בידו התמונה המלאה, ככל הניתן, של מצבו הכלכלי, ראה רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (2010) (פורסם בנבו)

הנזק החמישי: בתאריך 02/05/1991 ניתן צו פירוק כנגד חברת ארדר רהיטים – היא החייבת 3 בתיק שבכותרת. בידי המשיבה היה פסק דין כנגד חברת ארדר כבר מיום 28/08/89, הרבה לפני צו כינוס הנכסים של החברה. למרות זאת, מעולם לא פעלה המבקשת כנגד החברה מעבר להסדר שהגיעה שעל פיו קיבלה 100,000 ₪ מתוך סך של 107,000 ₪ שהיה הסכום הכולל של תביעתה (ללא ריבית).

ייתרה מזאת, פסק הדין החלקי ניתן בהסכמתם של המבקש ושותפו על מנת שהמשיבה תעשה ככל שביכולתה לממש את נכסיה של חברת ארדר ולקבל לידיה את מלוא החוב. ייתכן ולו הייתה התובעת פועלת בזמן כנגד הנתבעת, לרבות עיקולים זמניים או הגשת תביעת חוב לכונס הנכסים של החברה היא הייתה מקבלת, אם לא את כל ייתרת החוב אז לפחות חלק גדול הרבה יותר מזה שקיבלה ובכך היה קטן בהרבה חובו של המערער כלפיה אז.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבד כאשר לא ייחסה חוסר תום לב להתנהלותה של התובעת בתיק דנן:

12. המערער ייטען כי טעה בית המשפט שלא התייחס כלל לחוסר תום ליבה של המשיבה שעה שמהחלטתה זועקת העובדה שהמשיבה, באמצעות מנהלה, לא אמרה אמת. מחקירתו של מנהל המשיבה ומהחלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה עולה בבירור כי המשיבה לא אמרה אמת כאשר טענה כי במהלך השנים היא "השקיעה ממיטב כספיה ומשאביה ועשתה כל שלאל ידה על מנת לאתר את החייבים" (סעיף 7 לתצהיר מנהל המשיבה), מנהל המשיבה לא אמר אמת כאשר הצהיר כי "החייבים 1 – 2 הותירו אחריה חובות כבדים ונושים רבים ו"ירדו למחתרת" באופן שלא ניתן היה לאתרם" (סעיף 6 לתצהיר מנהל המשיבה) ולבסוף, המשיבה לא אמרה אמת כאשר הצהירה, באמצעות מנהלה כי "במסגרת חקירות שביצעה הזוכה נודע לה, כי החייבים הסתבכו בחובות ומתחמקים מנושיהם בין השאר ע"י החלפת כתובת מגוריהם בתדירות גבוהה, ומגורים אצל בני משפחותיהם או אצל חברים המסייעים להם להסתתר מפני נושיהם" (סעיף 8 לתצהיר מנהל המשיבה).

13. בעא 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (2003) , נז (5) 433 (פורסם בנבו) נפסק בעניין שינוי מצבו של נתבע לרעה:

"התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי ייתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום-לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או למחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. מכאן, ששינוי מצב לרעה בהקשר של טענת שיהוי אחוז ושלוב ביחסים הפנימיים בין התובע לנתבע ובמערכת יחסי הגומלין ביניהם (ע"א 5634/90 הנ"ל [19], בעמ' 852; ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן [21], בעמ' 317; ע"א 69/84 שפר נ' בונה [22], בעמ' 656; ע"א 367/71 טייג נ' ישראלי [23], בעמ' 716-715).

יש המדגישים את הקשר בין השיהוי לבין תורת ההשתק מכוח מצג שהוא פן של תורת תום-הלב השזורה בכללי המשפט האזרחי. ההשתק מכוח מצג מונע מאדם להתכחש למצג שהציג בפני אחר מקום שאותו אחר הסתמך עליו בתום-לב ושינה את מצבו לרעה, וכך, אם נמנע תובע לתבוע את זכויותיו במשך זמן ניכר בנסיבות שניתן להבין בהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, והנתבע הסתמך על כך ושינה את מצבו לרעה, עשויה לעמוד לנתבע טענת שיהוי, וכך "ההשתק נועד למנוע תוצאות שאינן צודקות, המתחייבות לכאורה על-ידי הדין" (דברי השופטת דורנר בעניין ע"א 4682/92 הנ"ל [2], בעמ' 286; רע"א 4928/92 הנ"ל [11], בעמ' 101-100; פרשת מזאריב [1], בפיסקאות 15-13)." (שם בעמ' 446) (ההדגשות אינן במקור).

14. בע"א 2836/03 (ת"א) עיריית תל אביב נ' מור תמר (המאגר המשפטי נבו) סיכמה כב' השופטת יהודית שטופמן את ההלכה בעניין חובותיו של הזוכה בניהול תיק ההוצאה לפועל שנפתח לבקשתו, והדברים מדברים בעד עצמם גם בענייננו:

פתיחתו של תיק הוצאה לפועל, למימושו של פסק דין, או לחילופין, של שטר, המוגש לביצוע כדרך שמבצעים בה פסק דין, וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עקרון תום הלב, ועל ראש ההוצל"פ מוטלת החובה, כמו גם הסמכות, לדון ולהכריע בטענות מעין אלו.

הזדמן לי לומר בענין זה, בע"א (ת"א) 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (ל"פ, ניתן ביום 10.1.2006):

"...ישנם מקרים, בהם טוען החייב לפרעון חובו, טרם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, או טענות אחרות הנוגעות לשאלת פרעונו או אי פרעונו של החוב הפסוק. במקרים מעין אלו, בהם טוען החייב כי הזוכה עשה שימוש שלא בתום לב בפסק הדין, בהגשתו לביצוע, נראה כי סמכותו של ראש ההוצל"פ חולשת גם על טענה כגון זו, במסגרת הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" ".

היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.

תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.

ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.

אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך ייעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.

וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל. (ההדגשות אינן במקור)

15. על חובת תום הלב ע"פ סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 כמו גם בהליכים של מימוש פסק דין מכוח סעיפים 81 לחוק ההוצאה לפועל או סעיף 18 לחוק המשכון התשכ"ז – 1967 והחלתם על הליכי ההוצאה לפועל למימוש זכות מכוח פסק דין ראה ע"א (חי') 151/87 חברת גוש 10878 בע"מ נ' מבני פלס בע"מ (פ"מ תשמ"ח(ב) 79) וע"א (חי') 267/96 בסול נ' מנצור בע"מ (דינים מחוזי, כרך כו(8) 55)).

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שלא הפכה את נטל הראיה לסתור על כתפיה של המשיבה:

16. המערער ייטען בכל הכבוד כי דומה ששורש הטעות של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה טמון בע' 10 שורה 29-31 להחלטה:

"החייב לא השכיל להראות כי התקיים בענייננו התנאי הפסיקתי הראשון המבסס שיהוי, ולפיו השתהות הזוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ מלמדת על ויתורה לאכוף את פסק הדין במסגרת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית" (ההדגשה ברישא אינה במקור)

עולה, כי למרות שאין מחלוקת שהמשיבה לא עשתה דבר בתיק ההוצאה לפועל במשך 17 שנים, ולמרות שראש ההוצאה לפועל הנכבדה דחתה באופן גורף את כל "תירוציה" המופרכים של המשיבה בדבר הנימוקים לאותו שיהוי נמנעה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה להפוך את נטל הראיה כנדרש.

17. ההלכה בעניין העברת נטל הראיה לסתור על כתפי הזוכה נקבעה ב- המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603 ועל אדניה התבססה פסיקתו של בית המשפט המחוזי מפי כב' השופטת יהודית שטופמן בע"א 3393/05 יובל אברהם נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (פורסם בנבו):

"...מושכלות ראשונים, כי בנסיבות בהן השתהה זוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, בלא שניתן לכך הסבר ראוי, עשויה עובדה זו, להעביר על שכמו את הנטל המשני, של חובת הבאת ראיות לסתור.

בעניין זה נקבע, כי השפעתו של עיכוב בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, יכולה להתפשט גם על העברת הנטל להביא ראיות לסתור את טענות החייב, כי הופטר מחיובו; בנסיבות בהן השתהה בזוכה בנקיטת הליכי הוצל"פ, במשך פרק זמן ממושך, מבלי שניתן הסבר ראוי לכך (כב' השופט ד' בר-אופיר, "הוצאה לפועל – הליכים והלכות", מהדורה שישית, עמ' 189; ע"א (ת"א) 1277/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פלג יעל, פדאור (לא פורסם) 03 (4) 151).

הלכה זו, אשר אדניה מבוססים על פסיקת בית המשפט העליון בענין המ' 22/72 נדב נ' נדב, פד"י כו (1) 603, ראויה ונכונה גם לענייננו.

דברים דומים נפסקו גם ברעא 10272/07 עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה (2008) (פורסם בנבו) נפסק:

"בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, נטל השכנוע בהוכחת טענת "פרעתי" מוטל הוא לעולם על החייב. אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה. כך מקום שהתקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל בהעדר הסבר ראוי לשיהוי, או כאשר טענתו של החייב נסמכת היא על עובדה מהותית המצויה בידיעתו המיוחדת של הזוכה. העברת הנטל להבאת ראיות לסתור כאמור, נעשית אך לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (וראו דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והליכות (מהדורה שישית) 189)."

18. המערער ייטען כי לו הייתה הופכת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה את נטל הראיה, כפי שמורה הפסיקה בהליכים כגון דנן, הייתה בוודאי מגיעה למסקנה לפיה המשיבה הייתה זו אשר לא השכילה להראות מדוע לא ייקבע כנגדה כי היא השתהתה בהליכים כנגד המערער. שבעתיים נכונים הדברים שעה שבאופן גורף וחד משמעי דחתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה את כל טענותיה של המשיבה שיכולים היו להוות הסבר להשתהותה הקיצונית במשך כל אותן שנים.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כאשר קבעה כי למרות מסקנותיה העובדתיות, אין בכך כדי ללמד על ויתור מפורש ו/או משתמע על זכויותיה של הזוכה:

19. למרות כל קביעותיה העובדתיות של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה, אשר פורטו בהרחבה לעיל, ולמרות היפוך נטל ההוכחה להראות שהמשיבה לא זנחה את זכותה לפעול כנגד המערער, בו נכשלה המשיבה – כאמור בהחלטה. נקבע בהחלטה כי:

"לטעמי, החייב לא השכיל להראות קיומו של מצג ברור מצד הזוכה אודות ויתור או מחילה מצידה על זכותה לאכוף את פסק הדין" (עמ' 11 שורה 22 להחלטה)

20. מנמקת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה את מסקנתה בשלושה:

ראשית: העובדה שהמשיבה פנתה למזכירות פעמיים בשנת 1996 ו- 1997 לשם החזרת התיק למצבת התיקים הפעילים בלשכת ההוצאה לפועל.

במילים אחרות, לשיטתה של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה הימנעות מלפעול בתיק במשך 13 שנה, ולא 17 שנה (כאשר יש להזכיר אין כל פעולה בין השנים 1993 – 1997 והפעילויות ב-1996, 1997 הן מנהלתיות גרידא) עושה את כל ההבדל, ובעקבותיה הטתה את החלטתה לטובת המשיבה. בכל הכבוד, נימוק זה אינו יכול לעמוד.

שנית: מחיקת החוב מספריה של המשיבה והכרזתו כחוב אבוד "אין בה מחילה על החוב כל עוד הזוכה עודנו פועל לשם גבייתו" (עמ' 11 שורה 32).

ואולם – משנת 1997, עת אין מחלוקת כי המשיבה הפסיקה את פעילותה היצרנית ועד לשנת 2010 עת מסרה סוף סוף המשיבה את אזהרת ההוצאה לפועל למערער – אין מחלוקת כי לא פעלה המשיבה לגביית החוב.

שוב, בכל הכבוד הראוי, דומה שראש ההוצאה לפועל הנכבדה סותרת את עצמה בהחלטה זו: אם החליטה קודם לכן שהמשיבה לא עשתה דבר לגביית החוב במשך 17 שנים, הייתה אמורה החלטה זו לחזק השערה כי מחיקת החוב מספריה דווקא כן מלמדת על ויתור או מחילה מצידה על זכותה לאכוף את פסק הדין. בכל מקרה, וגם כאן הנטל הוא דווקא על כתפיה של המשיבה ולא על כתפיו של המערער.

שלישית: זוקפת המשיבה את אי העדת עו"ד אולמרט לחובת המערער. מוסיפה וקובעת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה כי עו"ד אולמרט, אשר ייצג את המערער לפני 19 שנים הוא דמות מרכזית בפרשיה וכי עדותו "הייתה יכול לתרום תרומה מכרעת לחשיפת האמת ולהבהרת העובדות שבמחלוקת". (עמ' 12 שורה 1 – 11 להחלטה)

שוב ובכל הכבוד חייבת להישאל השאלה האם אמנם כך הם פני הדברים? כאמור בהחלטה, עדותו של עו"ד אולמרט נחוצה הייתה לחזק את טענתו של המערער בדבר העובדה כי לאחר מתן פסק הדין הוא הבין מעו"ד אולמרט כי המשיבה ויתרה על גביית החוב הפסוק (ראה בעמ' 12 שורה 1 – 2 להחלטה). נניח לרגע לרעתו של המערער ולטובת המשיבה שלא רק שעו"ד אולמרט לא אמר לו את הדברים הנ"ל אלא שעו"ד אולמרט אמר לו בדיוק ההיפך – נניח שלאחר מתן פסק הדין אמר לו עו"ד אולמרט שהמשיבה מתעקשת על גביית כל שקל ושקל מפסק הדין שקיבלה כנגדו והיא תילחם על כך עם כל יועציה המשפטיים ותשקיע את כל הונה ברדיפתו.

מה משמעות הדברים לאחר שנתיים לאחר מתן פסק הדין שאין מחלוקת כי עו"ד אולמרט אפילו לא קיבל מכתב אחד מהמשיבה? מה המשמעות של הדברים לאחר 5 שנים, שלא נמסרה אזהרה ולא בוצעה כל פעולה בתיק? מה משמעות הדברים בחלוף 10 שנים ממועד פסק הדין, בחלוף 18 שנים ממועד פסק הדין? התשובה לכך היא כי בין כך ובין אם אחרת, נוכח התנהלותה של המשיבה ממילא רשאי היה להניח המערער ששנים כה רבות מבלי לפעול בתיק משמעותם כי המשיבה לא תרדוף אותו יותר, בוודאי לא אחרי 18 שנים.

אשר על כן ייטען המערער כי גם נימוק זה, בנסיבות התיק דנן, לא יכול להוות בסיס יציב והחלטה של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה.

21. הנה כי כן ייטען המערער בכל הכבוד כי נימוקיה של ראש ההוצאה לפועל הנכבדה לדחיית טענתו של המערער כי המשיבה השתהתה במימוש זכויותיה כלפיו אינם יכולים לעמוד.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שעה שנתנה למשיבה אפשרות לתקן בדיעבד את תביעתה ולהציג בדיעבד החלטה מסודרת בדבר החלטה לפתוח בהליכים כנגד המערער

22. המערער ייטען כי למרות טענותיו של נציג המשיבה התברר, בניגוד לעדותו ותצהיריו כי הוא החל בהליך כנגד המבקש על דעת עצמו, ולא על ידי החלטה מסודרת של המשיבה.

23. המערער ייטען כי הדברים מחזקים שבעתיים את טענותיו כי המשיבה, אשר מחקה את החוב מספריה, מחלה על חובה.

טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבד שעה שלא הורתה על סגירת התיק מהנימוקים של מדיניות משפטית וציבורית:

24. המערער ייטען כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לסילוק תביעה מחמת שיהוי ישקול בית המשפט בין השאר גם שיקולים של מדיניות ציבורית (ראה ע"א 442/83 קם נ' קם הנ"ל)

25. המערער ייטען כי טעתה ראש ההוצאה לפועל הנכבדה שלא ראתה לנכון לסגור את התיק דנן גם נוכח המדיניות של הקלת העומס בבתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל והטלת חובה על בעל דין לפעול לשם מיצוי ההליכים כנגד בעל דינו.

26. מדיניות זו השתרשה לאחרונה בהליכי ההוצאה לפועל והיא אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מתן גושפנקא למשיבה "לישון" על זכויותיה במשך 17 שנים ויותר ואז, כאילו לא קרה כלום, להואיל לבסוף ולבצע את הפעולה המינימאלית של מסירת אזהרת ההוצאה לפועל לחייב אחד בתיק.

27. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את הערעור ולקבוע כי נוכח שיהוי ו- "תנומה על זכות" לאורך תקופה של 17 שנים, בנסיבות התיק דנן, יימנע בית המשפט מלהעניק למשיבה סעד כנגד המערער. כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבה להשיב למערער כל סכום שקיבלה לידה לאחר החלטת ראש ההוצאה לפועל הנכבדה ולחייבה בהוצאותיו של המערער לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המערער

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
מאמרים קשורים שפרסמנו ואולי יעניינו אותך: