צור קשר

  • מאמרים דיני חברות

  • 1

קיפוח המיעוט - הלכה למעשה

4.864406779661 1 1 1 1 1 (59 Votes)
קיפוח המיעוט בחברה

הכל על קיפוח המיעוט בחברה.

במאמר זה נסכם את ההלכות האחרונות הנוגעות לסוגית קיפוח המיעוט בחברה (לשעבר, עושק המיעוט), כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון ובבתי המשפט המחוזיים, נכון לשנת 2016 ומנסיוננו כמשרד עו"ד חברות.

במסגרת רשימה זה נדון בין השאר בעניינים אלו: 


 

סעד למניעת קיפוח המיעוט – הוראות חוק החברות:

ההוראות הרלוונטיות בחוק, הנוגעות לסעד של קיפוח המיעוט, מצויות בסעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 אשר קובעות כדלקמן:

"הזכות במקרה של קיפוח
191. (א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יובאו בתקנון החברה ובהחלטותיה השינויים המתחייבים מכך, כפי שיקבע בית המשפט, ויראו שינויים אלה כאילו נתקבלו כדין בידי החברה; עותק מן ההחלטה יישלח לרשם החברות, ואם החברה היא חברה ציבורית - לרשות ניירות ערך. "

יש לציין גם את סעיף 192(ב) לחוק המוסיף כי:

"בעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים".

בית המשפט פירש בד"כ הוראות אלו בהרחבה ובגמישות, ראה ע"א 2699/92 ניסים בכר נ' תמ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ (פורסם בנבו). שימו לב שאפילו עצם השינוי שחל במהלך השנים מ- "עושק המיעוט" ל- "קיפוח המיעוט" מלמד על הרחבת המונח והתאמתו להתפתחות הפסיקה, ובכלל ההבנה שקיפוח המיעוט יכול להיעשות בדרכים מגוונות, שלא תמיד מגיעות לכדי הגדרה כה מרחיקת לכת של "עושק המיעוט".

בפסיקה עקבית הגדיר בית המשפט העליון את הנסיבות בהן התנהגות הדירקטורים או בעלי המניות בחברה תיחשב לכזו המקפחת את זכותם של שאר בעלי המניות. ועל כך בהמשך.

contactus msimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חברות

 

קיפוח המיעוט, הגדרה:

ראשית, ולפני שניגש לגישת הפסיקה הגמישה בעניין קיפוח המיעוט אנו מבקשים להדגיש כי מנסיוננו כמשרד עו"ד חברות ומהאמור בפסיקה עולה כי הסמכות הרחבה המוקנית לבית המשפט בענין קיפוח המיעוט היא בבחינת חריג לכלל אי ההתערבות של בית משפט בהחלטות האסיפה הכללית של החברה ובעלי מניותיה. (ראה, ע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ ואח' נ' א.מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ לב(2) 281, 286).

בע"א בכר נ' תמ.מ הנ"ל נקבעה ההלכה בעניין הגדרת הביטוי "קיפוח המיעוט" כמשמעו בחוק החברות:

"הביטוי 'קיפוח', שהחליף את הביטוי 'עושק המיעוט', הביא עמו פרשנות ליברלית המקלה על המיעוט שקופח לזכות בסעד כנגד הרוב המקפח. הקיפוח פנים רבות לו, לעתים מתוחכמות ולעתים גבוליות ועל סף הראציונאל העסקי. רבות עמלו מלומדים ובתי-משפט על הגדרת המונח 'קיפוח', בניסיון לתת ביסוס תיאורטי לשכל הישר ולתחושת ההוגנות העומדים מאחורי הסעיף. קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה.
...
במקרה של קיפוח, מסור לבית המשפט שיקול-דעת נרחב, לעניין קביעת העקרונות הנורמאטיביים בסוגיה זו, והסעדים ההולמים. ההכרעה נעשית בכל מקרה לגופו, וכך נוצק תוכן למסגרת הכללית שנקבעה בחוק" (ההדגשה הוספה, שם, בע' 245-246; וראו גם, צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (התשנ"א) 284)." (שם בעמ' 246).

דברים ברוח זו נאמרו גם בע"א 3298/00 המחדש משאבות בע"מ נ' עשת, (פורסם בנבו) באומרו כי בבסיס סמכותו של בית המשפט ע"פ סעיף 191 לחוק החברות:

"עומדת המטרה להגן על המיעוט מפני חלוקה לא-שוויונית ברווחי החברה אותה מבקש לאכוף הרוב השולט" (שם בפסקה 8).

ב ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין (פורסם בנבו)עמד בית המשפט העליון על משמעותו של המושג "קיפוח":

"סקירה על תולדות חקיקתו של הסעיף האמור והשוואתו להוראות הדין האנגלי המקבילות מצויה בספרה המצוין של ד"ר צ' כהן, בעלי המניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות (לשכת עורכי הדין, תשנ"א) 284 ואילך; לצורך המקרה שלפנינו אין לנו צורך להתייחס לסוגיה האמורה לכל היקפה. ודי אם נאמר, שמקובלת עלינו פרשנותה (בעמ' 306 ואילך), שהדיבור "קיפוח" בסעיף 235 רחב מהדיבור "עושק המיעוט"... המחברת סוברת (בספרה הנ"ל, בעמ' 303), וגם לכך אנו מסכימים, ש'קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות...'". (שם בעמ' 131) (ההדגשה אינה במקור).

בפסק דין זה באה לידי ביטוי גם הגמישות שנוקט בה בית המשפט בפרשנותו את סעיף 191 לחוק החברות בקביעתו כי "קיפוח" עשוי לחול גם בנסיבות בהן:

"אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל-מניות במסמכי היסוד של החברה"

ובמילים אחרות, גם אם בעלי מניות הרוב לא הפרו את חובותיהם, לדוגמא ע"פ הסכם המייסדים או התקנון של החברה, אין בכך למנוע מניה וביה את בדיקת טענות הטוענים לקיפוח בדבר פעולות שנעשו, העולות כדי קיפוח המיעוט.

חובת בעלי מניות הרוב שלא לקפח את בעלי מניות המיעוט תואם לתפיסת חוק החברות בדבר נורמות ההתנהגות בין הגורמים השונים בחברה. כאמור בע"א בכר נ' תמ.מ הנ"ל:

"זהו סעיף של קביעת נורמה כללית וגמישה, להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה".

לסיום חלק זה יפים דבריו של כב' השופט רובינשטיין בעא 10406/06 דן עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו), בעניין חובתו של בית המשפט שעה שהוא בא לבחון טענה בדבר קיפוח המיעוט:

"...בחינה בשבע עיניים. המחוקק ביקש שווי "הוגן", קרי, Fair, בחינת "דעלך סני לחברך לא תעביד" ("מה שעליך שנוא לחברך לא תעשה"), כדברי התנא הלל הזקן (בבלי, שבת ל"א, א'). יְשַוה בית המשפט לנגד עיניו את מצבו של הטוען לקיפוח בחברה, ויבחן היטב אם לאחר הכל לא נפגעו זכויותיו. בע"א 2773/04 נצבא נ' עטר [פורסם בנבו] נזדמן לי לומר, כי - "במובן העיוני, מסכים אני בכל הכבוד - לדברי חברי הנשיא ברק באשר למדיניות המחמירה בגדרי ההגינות ותום הלב, כדי להבטיח אי קיפוח... בעולם שבו לא אחת ולא שתיים אין 'אדם לאדם - אדם' כדברי הנשיא ברק ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 279, נדלקות נורות האזהרה ומתחייבת בדיקה קפדנית. את יישום הדברים יש לבחון עלפי הנסיבות".
 

"ציפיותיו הלגיטימיות" של בעל מניות המיעוט בחברה:

בית המשפט, בבואו לבחון לבקשת בעל מניות האם קופח על ידי הרוב, יבדוק האם נפגעו ציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי המניות הבאים בשעריו. התשובה לשאלה מהי ציפייה לגיטימית משתנה בכל חברה וחברה על פי אופייה ועל פי נסיבותיו הספציפיות של המקרה שעומד בפני בית המשפט.ברור מאליו שציפיותיהם הלגיטימיות של בעלי מניות בחברה משפחתית לניהול החברה אינן דומות לציפיותיהם הלגיטימיות לניהול של בעלי מניות בחברה ציבורית. ראה בעניין זה ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין הנ"ל וראה גם רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ (פורסם בנבו).

לעניין אותן "ציפיות לגיטימיות" הנ"ל כותבת בספרה המלומדת צ' כהן צ' כהן "בעלי המניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות" (תשנ"א) :

"...יש מקום להתחשב בקביעת קיומו של קיפוח גם באופייה של החברה" (שם בעמ' 303)

ובהמשך:

"קשה להציע מבחן אנליטי, שלפיו ייקבע מה הן ציפיות לגיטימיות של הצדדים לעניין זה. על העוסק בשאלה זו להשתמש בחוש המומחיות של המשפטן, ובאמצעותו ליתן תשובה לשאלה האמורה. בקביעת מערכת הציפיות המוצדקת יש, כאמור, מקום להתחשב באופייה של החברה ובמכלול נסיבות העניין" (שם, בע' 309).

ואכן, במהלך פעילותה של החברה נתקלת הנהלתה בלא מעט מצבים בהם יש להחליט כיצד להמשיך להפעיל את החברה מול קשיים ונסיבות משתנות. לא בכל פעם שלכאורה נראה שיש פגיעה בשוויון בין בעלי המניות ניתן לקבוע כי המדובר ב- "קיפוח המיעוט" אשר בעטיו יתערב בית המשפט בהחלטות הנהלת החברה. כאמור לעיל, בית המשפט יצק לסעיף 191 לחוק החברות תוכן גמיש, בהתאמה למקרים ולנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה שהובא בפניו אך גמישות זו אין משמעותה פריצת הגבולות והתערבות מיותרת בענייניה של החברה. על כך כתבה המלומדת א' חביב-סגל בספרה "דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש" (תשנ"ט, כרך א) בעמ' 449:

"לעתים, צרכיה העסקיים של החברה עצמה מחייבים את החלוקה הלא-שוויונית... מכאן, שהדינמיות העסקית בפעילותה של החברה עצמה מחייבת מידה מסוימת של גמישות וכוח בידי בעלי השליטה לבצע את הפעולות הנדרשות, גם כאשר אלו משנות את ההקצאה המקורית".

 

מתי יתערב בית המשפט בהחלטות החברה, במסגרת בתביעה של קיפוח המיעוט:

ככלל, בית המשפט יימנע מלהתערב בהחלטותיה של החברה. על עקרון חופש ההתאגדות ואוטונומיות ההחלטה של בעלי המניות ובעלי השליטה של החברה נכתב רבות ובתי המשפט מקפידים לשמור על עקרון זה, כמו גם על עקרון שלטון הרוב בחברה. בית המשפט יחרוג מכלל זה כאשר יובאו בפניו ראיות כי עקרון אוטונומיות ההחלטה של החברה לניהול ענייניה ועקרון הרוב מנוצל על מנת לקפח חלק מבעלי המניות בחברה.

חריג זה בא לידי ביטוי כבר בע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות פ"ד לב(2), 281 ,עמ' 286-287:

"הכלל הוא שאין בית-המשפט מתערב בהחלטות אסיפה כללית של חברה ועל אחת כמה וכמה בהחלטות ההנהלה ושיקול-דעתה. כלל זה היה מרחיק לכת ונוקשה בעבר הרחוק, אבל במשך הזמן נקבעו לו סייגים יותר ויותר, ובית-המשפט יכול להתערב כאשר יש בהחלטה של אסיפה כללית של בעלי מניות עושק המיעוט על-ידי הרוב, וכן התפתח הכלל של התערבות גם בהחלטות ההנהלה כאשר החלטות אלה נתקבלו לא בתום-לב במהלך הרגיל של עסקי החברה, אלא על-מנת להיטיב עם חלק מבעלי המניות על חשבון אחרים"

דוגמאות למקרים בהם ייתערב בית המשפט בהחלטותיה של החברה, כאשר הוכחה עילת קיפוח המיעוט, תוכלו למצוא כאן.

 

סמכות בית המשפט להורות על רכישת מניות המיעוט במסגרת תביעה בעילת קיפוח המיעוט:

סמכותו של בית המשפט להורות לבעלי מניות הרוב לרכוש במחיר השוק הריאלי את מניותיהם של המיעוט, נשאבת מסעיף 191 (המפנה גם לסעיף 301) לחוק החברות, התשנ"ט-1999:

"(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה." 

להרחבה בסוגיה זו מומלץ לעיין במאמר משרדנו "קיפוח המיעוט – אכיפת בעלי מניות הרוב לרכישת מניות המיעוט"

contactus msimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חברות

 

נטל ההוכחה בתביעה לקיפוח המיעוט:

נפסק כי הנטל להוכיח קיפוח של המיעוט מונח על כתבי התובע ואולם נטל זה קל ובית המשפט ייסתפק בראיות לכאורה בלבד. בכך מקלים מאד בתי המשפט על אותם בעלי המניות שחשים שקופחו על ידי הרוב. הח"מ יוסיף ויאמר כי גישה זו ראויה לדעתו, באשר מניסיונו, שיטות הקיפוח בהם נוקט הרוב מגוונות ולעיתים מתוחכמות מאד. הטלת נטל כבד מידי על בעלי מניות המיעוט יאיין את מטרתו של סעיף 191 לחוק החברות וירוקן אותו מתוכן.

בע"א 2699/92 בכר נ' תמ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) הנ"ל נקבע משהביא התובע ראיה לכאורה על קיפוחו יעבור הנטל על כתבי בעלי מניות הרוב להראות שפעלו כראוי:

"הובאה הוכחה כזו, יעבור הנטל לכתפי הרוב להצביע שפעל כראוי וכי פעולתו אינה מהווה קיפוח המיעוט."

ראה גם האמור בע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ הנ"ל שם נפסק כי החלטת חברה:

"המעוררת סימן שאלה רציני וחשד ממשי שאין זו פעולה בתום-לב ולטובת החברה"

מהווה ראשית ראיה מספקת על מנת להפוך את נטל ההוכחה על כתפי הרוב להראות שהחלטה זו אין בה כדי קיפוח המיעוט. ראה בעניין זה גם ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ (פורסם בנבו).

יש לציין שעל הטוען לקיפוח המיעוט לא מוטלת החובה להוכיח תרמית או הפרה של בעלי השליטה את חובותיהם על פי דין על מנת להוכיח את טענתו, ודי בכך שיראה למשל כי פעולותיהם ו/או מחדליהם שוללות מבעלי המניות את זכויותיהם להשתתפות ברווחי החברה (ראה ספרה של אירית חביב-סגל הנ"ל דיני חברות כרך א (1999), בעמ' 451–452 ,462).

ראה בעניין זה גם בש"א (מחוזי ת"א) 32492/96 חברת הצלחה יחזקאל בע"מ נ' עו"ד שחר הררי (פורסם בנבו, 8.12.2005), בעמ' 6:

"אין ספק, כי המבחנים לקיפוח הורחבו, כטענת המבקשים, והפכו גמישים יותר; אין אף חולק, כי כיום לא נדרש המיעוט להוכיח פעולה העולה לכדי עושק מכוון, או כוונת זדון סובייקטיבית; די אם מבחינה אובייקטיבית מוכח, כי הפעולה אכן מקפחת את המיעוט".

לדברי המלומדת חביב סגל בספרה "דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש" הנ"ל די באירוע חד פעמי של קיפוח, על מנת שבעל מניות יוכל לבסס את תביעתו בגין קיפוח המיעוט (שם, בעמ' 480). כמובן שכל מקרה ונסיבותיו ובעיקר יש לבחון את חומרת הקיפוח, ביחס לציפיותיו הלגיטימיות של בעל המניות הנפגע.

  

קיפוח המיעוט בחברה פרטית (להבדיל מקיפוח בחברה ציבורית):

קיפוח המיעוט יכול שיחול בחברה פרטית, כמו גם בחברה ציבורית ואולם אין כל ספק כי משמעויות הקיפוח בחברה פרטית מרחיקות לכת יותר, ואולי נכון יותר לומר "חדות" יותר ובעלות השפעה גדולה יותר על המיעוט. זוהי הסיבה שבהבחן שבין חברה פרטית לחברה ציבורית, ובנוגע לקיפוח המיעוט, משקל הראיות שעל פיהן ייטה בית המשפט כן להתערב בהחלטותיה של החברה הפרטית (ובכך להפר את עקרון העל של האוטונומיה שיש לחברה בהחלטותיה) יהיה נמוך יותר ממשקל הראיות שעל הטוען לקיפוח להראות בחברה ציבורית (ראה עא 9636/06 איתי בוגנר נ' SofaWare Technologies Ltd (פורסם בנבו, 18.11.2009)).

ראה גם דבריה של המלומדת א' חביב סגל בספרה "דיני חברות" (2007) (609-608):

"בהקשר של קיפוח המיעוט - כי יש להבחין בין מידת הנכונות של בית המשפט להתערב בשלטון הרוב בחברות פרטיות, לבין מידת התערבותו בחברות ציבוריות. זאת מהטעמים הבאים: ראשית, בחברה פרטית בעלי המניות אינם מגוונים את תיק ההשקעות שלהם ותלויים ברווחי החברה הפרטית; שנית, בעלי המניות בחברה פרטית חשופים יותר לפעולות של הרוב, והעברתו של המיעוט ממשרותיו בחברה; שלישית, מאחר שאין שוק למניות הבעלים בחברה פרטית, אין בידיהם דרך לממש את השקעותיהם בחברה; ורביעית, מאבק בין בעל השליטה לבין בעל מניות המיעוט צפוי להפחית עוד יותר את המחיר שיכול בעל המיעוט לקבל כנגד מניותיו."

בדומה, כאשר שוקל בית המשפט האם להרים את מסך ההתאגדות מעל חברה או לא, אחד השיקולים החשובים הוא האם המדובר בחברת מעטים ו/או חברה משפחתית או חברה גדולה ו/או חברה ציבורית. התייחסנו לכך במאמר משרדנו "הרמת מסך ההתאגדות בחברה"

 

תביעה בעילת קיפוח המיעוט בחברה משפחתית – לאיזה בית משפט הסמכות העניינית לדון בה:

חלק לא מבוטל מהתביעות בעילת קיפוח המיעוט בחברה דנות בסכסוכים בחברה משפחתית ובמקרים כאלו עולה השאלה לאן יש להגיש את התובענה, האם לבית המשפט המחוזי, שלו הסמכות העניינית לדון בתביעות על פי עילה זו או לבית המשפט לענייני משפחה, שלו הסמכות לדון בסכסוכים עסקיים.

לגופם של דברים: סעיף 3 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה 1995 קובע כי ענייני משפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. הביטוי "ענייני משפחה" הוגדר בסעיף 1 לחוק זה ככולל

"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהיה נושאה או שוויה אשר יהא".

מה שעומד מאחורי הדברים הוא רצונו של המחוקק שכל העניינים הקשורים לסכסוכים משפחתיים יידונו בבית המשפט שיש לו הכלים לדון בתביעה של בני משפחה, שבדרך כלל אינה כשאר התביעות בגלל רגישויות מסוימות, אמוציות קיצוניות וכיו"ב. מטרתו של בית המשפט לענייני משפחה היא לרדת לשורשם של הדברים ולפתור את הבעיות האמיתיות בין בני המשפחה, שלפעמים צפים מעל לפני השטח רק במהלך הדיון.

ולכן, על הטוען כי הדיון בתיק קיפוח המיעוט בין בני משפחה צריך להיות נדון בבית המשפט לענייני משפחה מוטלת חובת הראייה כי הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. בית המשפט יבדוק את כתבי הטענות של התובע, בראש ובראשונה את כתב התביעה ויחליט האם אכן המדובר בסכסוך משפחתי או בסכסוך עסקי בין הצדדים. אם המדובר במקרה הראשון יידון התיק בבית המשפט לענייני משפחה, אם המדובר במקרה השני יידון התיק בבית המשפט המחוזי.

לפיכך, על המבקש להראות כי התיק צריך שיידון בבית המשפט לענייני משפחה מוטלת עליו החובה להניח תשתית ראייתית מתאימה בדבר קיומו של סכסוך משפחתי שתרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. עצם העובדה כי המדובר בחברה משפחתית אינה עומדת בדרישה זו.

וראה לעניין זה פסק הדין שניתן רק לאחרונה בתיק רעא 1839/13 עמי קולפניצקי נ' ישראל קולפניצקי (פורסם בנבו, 06.06.2013)

במאמר מוסגר, ואם הייתם שואלים את הח"מ, הוא היה בענווה מציע לתובעים בתביעה כנגד בעלי המניות שהם גם בני משפחה לנסות ולקיים את הדיון בתביעתם בבית המשפט המחוזי. המדובר בבית משפט מקצועי מנוסה ו- "חד יותר" בעניינים כגון אלו. אם אתם הנתבעים, נסו להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, מאותן סיבות בדיוק, ו- "די לחכימא ברמיזה".

 

תביעה בקיפוח המיעוט, זכותו של המיעוט בלבד?

בע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ עלתה השאלה האם סעיף 191 לחוק החברות מעניק סעד אך ורק לבעלי מניות המיעוט ובית המשפט ענה בשלילה לשאלה זו:

"בהקשר זה יש לציין כי תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות אפשרית גם כאשר הקיפוח הנטען הוא של כלל בעלי המניות בחברה" (שם, בעמ' 384).

המשמעות בפועל היא שגם 50% מבעלי המניות (שהרי מעבר כבר יש להם שליטה בחברה) רשאים להגיש תביעה בעילה של קיפוח המיעוט. 

ראוי לציין כי למרות שמטבע הדברים בד"כ בעלי מניות המיעוט עושים שימוש בסעיף 191, נוסח הסעיף אינו מדבר דווקא על קיפוח המיעוט על ידי הרוב. סעיף 192(ב) למשל קובע שבעל מניה יימנע מלקפח בעלי מניות אחרים. בפועל, בתי המשפט קיבלו לא אחת תביעות של בעלי מניות בטענה של קיפוח, גם כאשר הם לא היו המיעוט בחברה.

בספרה הנ"ל של חביב סגל "דיני חברות" מציינת המחברת כי:

"ככלל, ההסדר של קיפוח המיעוט נועד להגן על בעלי מניות המיעוט מפני חלוקות לא-שוויוניות שמבצע הרוב. באופן טבעי, מתייחס ההסדר לבעלי מניות אשר אין להם שליטה לכאורה, כאשר מתחלקות מניות החברה בין שני שותפים, כך שכל אחד מהם מחזיק ב-50% ממניות החברה, הרי שאין לאף אחד מהם שליטה על בעל המניות האחר, והם נדרשים לפעול בהרמוניה לקידום ענייני החברה.... ככלל, נראה שהפסיקה הכירה בזכותו של בעל מניות לתבוע בגין קיפוח המיעוט, גם כאשר זה מחזיק ב-50% ממניות החברה, ובתנאי שיתרת המניות מוחזקת בידיו של בעל מניות בודד המחזיק בעצמו ב-50% ממניות החברה. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, כל עוד מתחלקות המניות בין שני בעלי מניות המחזיקים ב-50% מן המניות, כל אחד, הרי שאף אחד מהם אינו יכול להשליט את רצונו על האחר, כתוצאה מכך, נהנה כל בעל מניות.. משליטה פסיבית על ענייניו של האחר. שנית, וחשוב יותר, במהלך השנים, לאור מגוון הסעדים שניתן לקבל כנגד קיפוח המיעוט הפך סעיף 191 למקור הדין המרכזי להסדרת סכסוכים בין בעלי המניות המביאים, או המאיימים להביא לקיפאון בניהול החברה. לאור נוחות השימוש בסעיף גמיש זה ובהעדר הסדר אחר לפתרון סכסוכים בין בעלי מניות השווים בכוחם, הורחבה פרשנותו של המושג "מיעוט" לכלול גם בעלי מניות המחזיקים ב-50% ממניות החברה.". (שם בעמ' 602) (ההדגשה אינה במקור).

 

תביעה נגזרת או תביעה בעילה של קיפוח המיעוט?

אין כל מניעה שבעל מניות המיעוט, שרואה את עצמו מקופח יתבע במקרים מסוימים את הנזק שנגרם לו גם כאשר הנזק נגרם לחברה, ובעקיפין גם לו. ראה בעניין זה ספרה של חביב-סגל, "דיני חברות" הנ"ל, בעמ' 481:

"מאחר שבישראל, ההלכה המכירה בחובות האמון של בעלי השליטה היא חדשה יחסית, הרי שגם הפיצוי על נזק שנגרם בעקיפין לבעלי מניות המיעוט, כתוצאה מהתעשרותם העצמית של בעלי השליטה על חשבונה של החברה, נידון במסגרתה של תביעה בגין קיפוח המיעוט".

לא אחת בתביעות בעילה של קיפוח המיעוט מתגונן הנתבע בטענה כי ההליך הראוי להגיש את התביעה הוא הליך של תביעה נגזרת, ולא בעילה של קיפוח המיעוט. ואולם דין טענה זו להידחות כאמור בפסיקת של בית המשפט העליון בע"א 3051/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (פורסם בנבו 09.09.2004) שם נקבע כי:

"ניתן להעלות על הדעת מצבים חריגים, בהם האמצעים הקיימים לפיקוח ולבקרה על יוצרי סיכונים כלפי חברות אינם מעוררים הרתעה מספקת, או אינם יוצרים את התמריץ הראוי להגשת תביעה נגזרת, במידה כזו שיהיה ראוי להטיל אחריות אישית כלפי בעלי המניות".

המלומדת ד"ר א' חביב-סגל בספרה "דיני חברות" 680 (2007) מונה חמישה תחומים מרכזיים בהם תתאפשר הגשת תביעה אישית של בעל מניות גם כאשר לחברה עצמה נגרם נזק, וזאת נוכח פסיקת בית המשפט העליון בדבר זכותו של בעל מניות שנפגע לקבל סעד ישירות מבעלי המניות שלטענתו פגעו בזכויותיו:

  1. "נזק הנגרם מהפרת חובות האמון של הדירקטורים ונושאי המשרה כלפי בעלי המניות, באופן אישי. ...

  2. נזק הנגרם מקיפוח המיעוט: ... עילת הקיפוח מהווה את צידו השני של המטבע של חובות האמון של בעלי השליטה. הנקודה הקריטית היא שהחוק מקנה את זכות התביעה בגין קיפוח המיעוט לבעלי מניות המיעוט ולא לחברה עצמה. מכאן, שגם כאשר 'העברת העושר' שנקט בעל מניות השליטה הייתה בבחינת – העברת עושר מידיה של החברה לידיו של בעל השליטה, הרי שהצד  שאותו מזכה הדין בעילת התביעה – הינו המיעוט הנפגע, ולאו דווקא החברה...

  3. נזק הנגרם מהפרת חובות האמון של בעלי השליטה כלפי בעלי מניות המיעוט, או מהפרת חובות תום הלב, או, חובת ההגינות של בעלי המניות...

  4. נזק מהפרת החובות ההדדיות של בעלי המניות בחברות הדומות במהותן לשותפות: הדין מכיר בחובות הדדיות מיוחדות של בעלי המניות, כאשר מדובר בחברות פרטיות הדומות לשותפות. במקרים מסוג זה, שוב יהא בעל המניות הנפגע זכאי להגיש את התביעה האישית בגין ההפרה, למרות שייתכן שנגרם נזק גם לחברה עצמה.

  5. נזקים מעורבים: במקרים רבים, אין זה ברור על פני הדברים – מיהו הניזוק הישיר בגין ההפרה. תופעה זו מתחדדת כאשר התובעים מבקשים להסתמך על נזקים מעורבים, אשר חלקם נזקים ישירים וחלקם נזקים עקיפים. אז, אין זה ברור עוד אם ראוי לנהל את התביעה במסגרת התביעה הנגזרת, או במסגרת התביעה האישית".

לסיכום ייאמר כי אין ספק כי שמקרים רבים, דרך המלך עבור בעל מניות שרואה את עצמו נפגע מפעולותיהם ו/או מחדליהם של בעלי המניות האחרים בחברה, הינה להיוועץ בעו"ד המתמחה בקיפוח המיעוט, ובמקרה הצורך להגיש תביעה בעילה של קיפוח המיעוט.

logoround

contactus msimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חברות

 

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
או פשוט שילחו הודעה ונשיב לכם מייד