צור קשר

  • מאמרים דיני חברות

  • 1

קיפוח המיעוט – אכיפת בעלי מניות הרוב לרכישת מניות המיעוט

4.8461538461538 1 1 1 1 1 (13 Votes)
קיפוח המיעוט - רכישת מניות

כאשר אין ברירה, אז אין ברירה: מתי, במסגרת תביעה בעילה של קיפוח המיעוט, יורה בית המשפט לבעלי מניות הרוב לרכוש את מניותיהם של המיעוט בחברה.

אכיפה על בעלי מניות הרוב לרכוש את מניותיהם של בעלי מניות המיעוט הינה אחד מהסעדים הקיצוניים והדראסטיים ביותר אותם מעניק בית המשפט לבעלי מניות המיעוט שהוכיחו כי זכויותיהם בחברה קופחו. ואולם, לעיתים כאשר אין מנוס וכאשר בדק בית המשפט אפשרויות אחרים והגיע למסקנה כי דווקא סעד זה יהווה את הפתרון הטוב ביותר, יורה עליו בית המשפט. במאמר זה נפרט מנסיוננו כ משרד עורכי דין חברות ומהדין הנהוג כיום, באילו תנאים יעניק בית המשפט למיעוט סעד זה. 

להרחבה בסוגית קיפוח המיעוט מומלץ לעיין במאמר משרדנו "קיפוח המיעוט - הלכה למעשה"

במסגרת סוגיה זהו נדון בין השאר בעניינים אלו: 


 


סמכות בית המשפט להורות על רכישת מניות המיעוט:

סמכותו של בית המשפט להורות לבעלי מניות הרוב לרכוש במחיר השוק הריאלי את מניותיהם של המיעוט, נשאבת מסעיף 191 (המפנה גם לסעיף 301) לחוק החברות, התשנ"ט-1999:

"(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה." 

בתא (ת"א) 1720/04אטינג יונתן נ' ספקטור אבנר (2008) (פורסם בנבו) נקבע כי הסמכויות הנתונות לבית המשפט ע"פ סעיף 191 לחוק החברות, לרבות הסמכות להורות על רכישת מניות המיעוט, מופעלות בעיקר כאשר המדובר בחברות פרטיות, שמניותיהם אינן נהנות מסחירות גבוהה. בד"כ בעל מניות בחברה פרטית יתקשה מאד למכור את מניותיו לצד שלישי והוא עלול למצוא עצמו "לכוד" בחברה, בלא יכולת לממש את מניותיו מצד אחד בעוד שבעלי מניות הרוב מנהלים את החברה תוך כדי קיפוחו, ראה ע"א 667/76 גליקמן ואח' נ' א.מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 281, בעמ' 285-286) (כמו כן ראה ע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238, בעמ' 244-245, מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן; ע"א 9014/03 אברהם גרינפלד נ' שמעון לסר [פורסם בנבו], פסקה 20 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק (14.12.06); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר ו- 55 אח', [פורסם בנבו], פסקה 21 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור, ופסקה 1 לפסק דינו של כב' הנשיא א' ברק); ע"א 275/89 אליעזר דוידזון נ' אליעזר אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125, 131; ע"א 594/99 פאקא תעשיות בע"מ נ' רוטנברג, פ"ד לו(3) 309, בעמ' 323-325, מפי כב' הנשיא מ' שמגר.

עם זאת, ועל מנת לשמור על איזון יש לציין כי בית המשפט מצווה לשמור על האיזון הנדרש בין מגמת אי-ההתערבות של בית המשפט בענייני הניגוד הפנימיים של החברה (ראה: ע"א 226/85 שאשא חברה לניירות ערך והשקעות בע"מ נ' בנק אדנים, פ"ד מב(1) 14), לבין הצורך למנוע ניצול לרעה של כוח השליטה העולה כדי קיפוח. לכן, בעת הפעלת סמכותו וקביעת הסעדים הראויים, על בית המשפט לנקוט זהירות ומידתיות (ה"פ (ת"א) 2113/94 צנה בע"מ נ' פולן בע"מ, [פורסם בנבו], כב' השופטת מ' רובינשטיין (25.6.97), בעמ' 65 ו-70).

 

"רכישה כפויה" במקרה של סכסוך בין בעלי מניות:

כאמור, ארגז הכלים של בית המשפט מכיל כמה וכמה כלים משפטיים אשר באמצעותם יכול בית המשפט לפתור סכסוכים בין בעלי מניות בחבר, בין השאר באמצעות "הפרדת כוחות" בין בעלי המניות. הסעד שעליו יורה בית המשפט תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, עמד על כך השופט י' דנציגר ב ב-ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת [פורסם בנבו (‏1.9.2015)]

"לרשותו של בית המשפט עומד מגוון רחב מאוד של סעדים, שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות המאפיינים אותו. בשל המאפיינים הייחודיים של הסעדים, לכל סיטואציה שבה נדרש בית המשפט להפרדת כוחות בין בעלי המניות, ניתן להתאים את הסעד המתאים לה ביותר. (...) יובהר, אין באמור לעיל כדי לשלול מבית המשפט את האפשרות להחיל על מקרה מסוים, בהתחשב במאפייניו הייחודיים, שיטת התמחרות אחרת." (שם, בפיסקה 90).

אחד מאותם כלים משפטיים שעומדים לרשותו של בית המשפט הינו סעד "הרכישה הכפויה", כאמור בפסק דין אדלר (מול פיסקה 85) הנ"ל:

"הסעד האפשרי השני הינו סעד הרכישה הכפויה שבמסגרתו יחויב אחד הצדדים לרכוש את מניותיו של הצד השני בהתאם לשוויין. על פי רוב, הערכת השווי שעל בסיסה תבוצע הרכישה הכפויה תופקד בידיו של מעריך שווי אובייקטיבי שימונה על ידי בית המשפט. סעד זה של רכישה כפויה מוזכר באופן מפורש בסעיף 191(א) לחוק החברות ואף הוכר בספרות כסעד מרכזי להתמודדות עם מצבים של קיפוח מתמשך... ובהתאם גם נעשה בו שימוש על ידי בתי המשפט המחוזיים..."

(ראו גם יוסף גרוס, חוק החברות החדש, 316 (מהדורה רביעית 2007)).

בית המשפט יעשה שימוש בסעד זה בזהירות, ואולם לא יהסס להורות עליו כאשר המדובר במצב של קיפוח שגרם למשבר בין בעלי המניות, אשר יימנע בסבירות גבוהה כל שיתוף פעולה מלא ויעיל בין בעלי המניות בענייניה של החברה.  

contactus msimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חברות

 

 

הנסיבות אותן ישקול בית המשפט בבואו להורות על רכישת מניות המיעוט:

בתי המשפט הכירו לא פעם במלכוד בו נתון בעל מניות המיעוט כאשר הרוב נוקט במדיניות של אי חלוקת דיבידנדים בחברה כאמור בתא (ת"א) 1720/04אטינג יונתן נ' ספקטור אבנר (2008)(פורסם בנבו): 

"ההתערבות של בית המשפט בהחלטות האסיפה הכללית והדירקטוריון, במקרים של עושק או קיפוח, כאשר כוחו של הרוב מופעל שלא בתום לב, לטובת בעלי השליטה בחברה על חשבון המיעוט. סמכות זו של בית המשפט מוחלת ביתר שאת כאשר מדובר בחברות פרטיות, שמניותיהן אינן נהנות מסחירות גבוהה: בעל מניות המיעוט עלול למצוא עצמו 'לכוד' בחברה, בלא יכולת לממש את רכושו, כאשר הוא נקלע למצב של עושק או קיפוח."

וכך כותבת ד' חביב סגל בספרה "דיני חברות" (התשס"ז):

"מדיניות של אי חלוקת דיבידנדים הופכת את המיעוט לתלוי במידת נזילותן של מניותיו. אי חלוקת הדיבידנדים מותירה את הרווחים בתוך החברה, ולכן, מעלה את ערך מניותיה. אכן, כאשר קיים שוק פעיל למניות, יוכל בעל מניות המיעוט לממש את מניותיו בשוק במחיר שמשקף את הערך הגבוה יותר של החברה הרווחית, כך שאין לו צורך בחלוקת הדיבידנד על מנת לממש את רווחיו. אלא שכאשר אין שוק פעיל למניות, מדיניות אי החלוקה פוגעת באינטרסים של המיעוט: זה אינו מקבל את הרווחים לידיו, וכן, אין הוא יכול לממש את המניות במחירים הגבוהים המשקפים את שווי החברה המחזיקה ברווחים בתוכה...." (שם בעמ' 611). הנה כי כן, כאשר המניות אינן סחירות, מדיניות של אי חלוקת דיבידנדים משאירה את הרווחים בחברה ומעלה את ערכה מצד אחד אך בחברות פרטיות, שבהן בד"כ המניות אינן סחירות, אין כל דרך למיעוט לממש את ערך מניותיו.

דברים ברוח זו נאמרו גם בע"א גליקמן הנ"ל:

"המדובר כאן בחברה מסחרית והענין האלמנטרי הראשוני של בעל מניות הוא לקבל דיווידנד כאשר החברה כה משגשגת ומכניסה רווחים ענקיים באופן יחסי להונה. אי- חלוקת דיווידנד במשך 12 שנה במצבה של החברה והיחסים בין בעליה אומרת דרשני. ...יש לשים לב לעובדה זו במכלול הדברים ובפרט לאור העובדה שזו חברה פרטית ושאין מניותיה רשומות ונסחרות בבורסה ואין להן שוק ומחיר שוק."

משהגיע בית המשפט למסקנה כי החברה נוהלה תוך קיפוחו של המיעוט ישקול בית המשפט את סמכותו להורות על רכישת מניות המיעוט ע"י הרוב.

חשיבות מכרעת מעניק בית המשפט לעובדה שהחברה נשוא התביעה הינה חברה פרטית, כאמור לעיל, סחירות המניות בחברות כאלו כמעט שאינו קיים והדבר פותח פתח נרחב לבעלי מניות הרוב לנצל את כוחם ולנהל את החברה תוך קיפוח המיעוט – אי חלוקת דיבידנדים מצד אחד והענקת משכורות גבוהות ובונוסים לבעלי השליטה מצד שני היא דוגמא לחוסר אונים שיכול להימצא בו בעל מניות המיעוט שמניותיו בחברה יכולות להישאר שנים כאבן שאין לה הופכין בעוד שרווחי החברה ננגסים אט אט ע"י הרוב. בית המשפט ישקול גם את אבדן האמון בין הצדדים ואת המצב הנוכחי לפיו סביר שלא יהיה ניתן יותר לנהל את החברה במשותף. בנוסף ישקול בית המשפט האם ניתן להסיר את הקיפוח באמצעי אחר כמו שינוי החלטות שנעשו בעבר (ראה תא (ת"א) 1830/01 עוזי גרסטנר נ' נכסי רחל אביבה בע"מ (2008) (פורסם בנבו)

על נסיבות נוספות בהם ייראה בית המשפט להתערב בהחלטותיה של החברה כאשר הוכחה עילת קיפוח המיעוט תוכלו ללמוד כאן.


הערכת שווי מניות המיעוט בהליך של "רכישה כפויה":

לעניין הערכת שווי המניות כותבת ד' חביב סגל בספרה הנ"ל (בעמ' 668):

 "... בית המשפט הוא המעריך את השווי המגיע למיעוט כנגד חלקו היחסי בחברה. ככל שכללי ההערכה השיפוטיים הם נדיבים יותר למיעוט, כן עשויה תרופה זו להרתיע את בעלי השליטה מלבצע חלוקות לא-שוויוניות".

לעניין מועד הערכת שווי המניות כותבת המלומדת צפורה כהן בספרה "בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות" כרך ב' (התשס"ח, מהד.2) (עמ' 196):

"במסגרת שיקול הדעת לפי סעיף 191 רשאי בית המשפט להעריך את שווי המניות אם ביום הגשת הבקשה, אם בעת שווין בזמן התרחשות המאורע המהווה את הקיפוח או בתאריך אחר שבית המשפט ימצא לראוי".

בהליך שכותרתו קיפוח, וכאשר הורה בית המשפט על רכישה כפויה של מניות המיעוט, הכללים להערכת שווין של המניות שונים קצת מהכללים הנוגעים לרכישת מניות המיעוט בהליך של מכירה מרצון. עמדה על כך פרופ' ציפורה כהן בספרה הנ"ל, בעמ' 197):

"כאשר המכירה נכפית על בעל מניות המיעוט עקב קיפוח על ידי בעלי מניות השליטה, אין להתייחס לכך כאל מכירה מרצון..."

ובמה דברים אמורים? כידוע, בהליך של מכירת מניות מיעוט במכירה רגילה, בשוק החופשי, ערכן של המניות נמוך יותר מעצם היותן מניות מיעוט (על כל המשתמע מכך במהלך העסקים הרגיל של החברה). ואולם, בהליך של מכירה כפויה ייקבע שווין של מניות המיעוט באופן אובייקטיבי על מנת להגן על בעל מניות המיעוט, שבמובן מסוים גם עליו נכפתה מכירת המניות בעקבות התנהלותו המקפחת של הרוב. כאמור בספרה הנ"ל של ציפורה כהן, בהמשך לציטוט הדברים הנ"ל):

"מקום שמדובר בחברה שהיא מעין שותפות ובעל מניות המיעוט נאלץ למכור את מניותיו עקב התנהגות מקפחת מצד הרוב, אין לחשב את שווי המניות לפי הבסיס הפיקטיבי של בחירה חופשית למכירת המניות, בהתאם לתקנון החברה או בכל דרך אחרת שיש בה הפחתה ממחיר המניות עקב היותן מניות מיעוט." (ראו: שם, שם).

על מנת שיובהרו הדברים במלואם נציין כי הכוונה בביטוי "חברה שהיא מעין שותפות" הינה חברת מעטים, או חברה משפחתית אשר מתנהלות בד"כ יותר כמו שותפות, או עסק, מאשר כחברה. ועמדנו על כך במאמר משרדנו הנ"ל "קיפוח המיעוט, הלכה למעשה". 

על שיטת חישוב ערכן של המניות, במיוחד בחברת מעטים או בחברה משפחתית עמד בית המשפט העליון, (פסק דינו של כב' השופט ח' מלצר) בעא 3303/13 אהרון סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ [פורסם בנבו, 29/12/15):

"המומחה נקט בהערכתו בשיטת "היוון תזרימי המזומנים הצפויים" (DCF), שהינה אחת השיטות המקובלות להערכת חברות (ראו: ע"א 10406/06‏ עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (28.12.2009) (להלן: עניין עצמון); כמו כן ראו דעת הרוב ב-רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן [פורסם בנבו] (28.8.2012 להלן: עניין קיטאל)). יוער בהקשר זה כי חשוב להבחין בין הערכת שווי המניות במסגרת הצעת רכש, לבין הערכת שווין במסגרת סעד הקיפוח מכוח סעיף 191 לחוק החברות, ובפרט כאשר מדובר בחברה משפחתית-פרטית. לפיכך הדברים שכתבתי בעניין קיטאל בהקשר לשיטה המועדפת עלי להערכת שוויה של חברה ציבורית במסגרת הצעת רכש אינם ישימים בהכרח כמות שהם – בענייננו, מה גם שהיתה זו דעת יחיד בגדר המיעוט שם.

 

זאת ועוד – אחרת. ממכלול הדברים שלעיל עולה לכאורה, כי המערער מבקש למעשה להוסיף תנאי נוסף על התנאים שנקבעו בפסיקה לשם מתן סעד הרכישה הכפויה, המקובל בשיטתנו המשפטית כסעד ל"הפרדת כוחות" בין בעלי מניות בחברה (ראו: עניין אדלר; כהן, בעמ' 193-192). על פי ההסדר שהמערער מציע – בעת הערכת השווי האובייקטיבי של המניות, יבחנו גם הסכמים שנערכו למכר מניותיו של בעל המיעוט (ככל שהיו) – ובתנאי שהסכום שננקב בהסכמים עולה על שווין האובייקטיבי של המניות. במקרה זה, לגישתו של המערער, יש להתעלם מן ההערכה האובייקטיבית, ולשלם לבעל מניות המיעוט את הסכום הגבוה באופן אוטומטי. התנאי הנוסף האמור – איננו נדרש על פי החוק והפסיקה ומאחר שבנסיבות יש בו גם משום הפיכתו של המקופח – למקפח – גישה זו איננה ראויה. מספר טעמים לעמדתי:

 

ראשית, במקרה בו מוכחת הטענה לפיה בעל מניות המיעוט קופח בכך שסוכל חוזה שכרת למכר מניותיו – אין צורך בהתחשבות בהסכמי מכר שנערכו, כיוון שבמצב דברים זה, ניתן להעניק פיצוי נפרד בגין הסיכול, בנוסף לסעד ההערכה, או במקומו.

 

שנית, עצם חיובם של בעלי מניות הרוב לרכוש את מניותיו של המיעוט בהתאם לערכן ההוגן (ומבלי להתחשב בעובדת היותן מניות מיעוט), יש בו כשלעצמו משום פיצוי על הקיפוח שהוא חווה בחברה (ראו: כהן, בעמ' 192, 200-197). מכאן, שהתחשבות בסכום שנקבע בהסכם מכירה, שסכומו עולה על השווי האובייקטיבי של המניות, מקום בו נמצא כי ההסכם כלל לא סוכל – איננה הוגנת מכיון שהיא "מענישה" את בעל מניות הרוב, גם בגין מעשים שלא הוכח כי הם עולים כדי "קיפוח", ולמצער יש בהתחשבות כאמור משום פיצוי יתר."

 

logoround

 

contactus msimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חברות

 

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
או פשוט שילחו הודעה ונשיב לכם מייד