צור קשר

  • מאמרים דיני חברות

  • 1

רעא 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

חזרה למאמר משרדנו "קיפוח המיעוט בחברה"


 

רשות ערעור אזרחי 04 / 9646

1. חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ
2. משה חסקי
3. נאוה חסקי
4. אלון משה חסקי
5. תומר יעקב חסקי
נגד
1. אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ
2. אריה מיכלסון

בבית-המשפט העליון
[12.1.2005]

לפני השופט א' גרוניס

המשיבים הגישו לבית-המשפט המחוזי תובענה נגד המבקשים, ובה עתרו לסעדים לשם הסרת קיפוח, לפי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. לטענת המשיב 2, נעשו בחברה מעשי מירמה על-ידי המבקשים ללא ידיעתו. המבקשים גזלו כספים ורכוש מהחברה וניהלו אותה באופן שמקפח את זכויותיה של המשיבה 1. המבקשים טענו כי יש למחוק את עתירתם של המשיבים על הסף. לטענתם, הסעד העיקרי שבו המשיבים מעוניינים הוא השבת הכספים לחברה, וטענותיהם נוגעות למעשה לזכויותיה של החברה. על-כן טענותיהם של המשיבים צריכות, לטענת המבקשים, להתברר כתביעה נגזרת לפי סעיפים 206-194 לחוק החברות. עוד טוענים המבקשים כי עתירתם של המשיבים אינה מגלה כלל עילה של קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות. בית-המשפט המחוזי החליט לדחות את בקשת המבקשים למחוק את התביעה על הסף ולמנות רואה-חשבון לבירור החשדות ואי-הסדרים שפורטו בתובענה. מכאן הבקשה לרשות ערעור.

בית-המשפט העליון פסק:
(1) ככלל, כאשר הנזק הנטען הוא נזק שנגרם לחברה, והסעד המבוקש הוא סעד עבור החברה, המסלול שבו יש לברר את הסוגיה הוא מסלול התביעה הנגזרת ולא תביעה אישית של מי מבעלי המניות בחברה (383ז – 384א).
(2) לבית-המשפט נתון שיקול-דעת רחב בקביעת הסעדים ההולמים במקרה של קיפוח בעלי מניות. במקרים מיוחדים, כאשר הנזק שנגרם לחברה קשור לנזק שנגרם לבעל מניות בגדר

עילת הקיפוח, לא יהיה הכרח בכל מקרה לבחור במסלול של תביעה נגזרת על-מנת לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם לחברה (384א – ג).
(3) כאשר הקיפוח הנטען הוא של כלל בעלי המניות בחברה ניתן לתבוע לפי סעיף 191 לחוק החברות (384ב).
(4) במקרה דנן מדובר בחברה פרטית שהיא כ"מעין שותפות". בחברה מעין זו קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. התנהגות הפוגעת בציפייה זו, אם תוכח, עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח (383ד – ה).
חקיקה ראשית שאוזכרה:


– חוק החברות, תשנ"ט-1999, סעיפים 191, 206-194.
פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125.
[2] ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673.
[3] ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312.
[4] ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238.
פסקי-דין אנגליים שאוזכרו:
[5] In re A Company [1986] 1 W.L.R. 281 (Ch.).
[6] Lowe v. Fahey [1996] 1 B.C.L.C. 262 (Ch.).
פסקי-דין סקוטיים שאוזכרו:
[7] Anderson v. Hogg [2002] S.C. 190 (C.S.).

ספרים ישראליים שאוזכרו:
[8] צ' כהן בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א).
[9] א' חביב-סגל דיני חברות – לאחר חוק החברות החדש (כרך א, תשנ"ט)
ספרים זרים שאוזכרו:
[10] Gower and Davies' Principles of Modern Company Law (London, 7th ed., by P.L. Davies, 2003).
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא ב' גילאור) מיום 20.9.2004 בבש"א 14047/04. הבקשה נדחתה.

ליאור צמח – בשם המבקשים;
מיכל פוירשטיין-ריינפלד – בשם המשיבים.

החלטה

 

1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיא ב' גילאור) מיום 20.9.2004, שבה נדחתה בקשת המבקשים למחוק על הסף את העתירה למתן סעד של הסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, שהוגשה נגדם על-ידי המשיבים.
2. המבקשת 1 והמשיבה 1 מחזיקות כל אחת ב-50% ממניותיה של חברת ח.מ. גבהים מילניום חברה לבנין בע"מ (להלן – החברה), שנוסדה על-מנת לעסוק בייזום בנייה. המשיב 2 (להלן – מיכלסון) הוא בעל המניות והמנהל של המשיבה 1. המבקש 2 (להלן – חסקי) הוא מנהלה של המבקשת 1, ואילו המבקשים 3 ו-4 הם בעלי המניות שלה. יצוין עוד כי המבקשים 4 ו-5 הם ילדיהם של המבקשים 2 ו-3, וכי המבקשת 3 הינה בת דודתו של מיכלסון. המשיבים הגישו כאמור תובענה נגד המבקשים, ובה עתרו לסעדים לשם הסרת קיפוח, לפי סעיף 191 לחוק החברות. לטענת המשיבים, חלוקת העבודה בחברה הייתה כזו שחסקי שימש כאחראי לניהול הכספי והמשרדי, ומיכלסון היה אחראי לביצוע "בשטח". מיכלסון טוען כי נעשו בחברה מעשי מירמה על-ידי המבקשים ללא ידיעתו, וכי המבקשים גזלו כספים ורכוש מהחברה וניהלו אותה באופן שמקפח את זכויותיה של המשיבה 1, שהיא כאמור בעלת 50% ממניות החברה. מיכלסון טוען עוד כי אמנם הייתה לו זכות חתימה בחברה, אך בפועל הוא נתן אמון מלא בחסקי, שניהל את ענייני החברה, ואילו הוא, מיכלסון, שימש מעין "חותמת גומי" להחלטותיו של חסקי. אמונו המלא של מיכלסון בחסקי נבע לטענתו מהקירבה המשפחתית ביניהם ומיחסי ידידות הדוקים ורבי שנים. טענותיהם של המשיבים לקיפוח מבוססות על כך שהוצאותיהם לטובת החברה היו רבות מהוצאותיהם של המבקשים. כך לדוגמה טוענים המשיבים כי חשבונה של החברה בבנק נמצא ביתרת חוב של
כ-700,000 ש"ח, כאשר בניגוד למוסכם רק הם העמידו ערבויות להבטחת חובה של החברה, ואילו המבקשים לא עשו כן. כן נטען על-ידי המשיבים כי הם הזרימו לחברה הלוואת בעלים של 50,000 ש"ח, וכך היו אמורים לעשות גם המבקשים, אולם אלה עשו זאת רק באשר לסכום של 23,000 ש"ח. הסעדים המבוקשים על-ידי המשיבים בהליך המתנהל בבית-משפט קמא הינם, בין היתר, השבה של כספים לחברה על-ידי המבקשים בסכום של כ-989,400 ש"ח, מינוי רואה-חשבון על-ידי בית-המשפט לבירור

חשדות לאי-סדרים נוספים בניהול כספי החברה והוראה למבקשים (המשיבים בבית-משפט קמא) להימנע מכל פעילות שפוגעת בחברה או במשיבים.
3. טענת המבקשים, הן בבית-המשפט המחוזי הן בהליך דנא, הינה כי יש למחוק את עתירתם של המשיבים על הסף. לטענתם, הסעד העיקרי שבו מעוניינים המשיבים הוא השבת הכספים לחברה, וטענותיהם של המשיבים נוגעות למעשה לזכויותיה של החברה. על-כן טענותיהם של המשיבים צריכות, לטענת המבקשים, להתברר כתביעה נגזרת לפי סעיפים 206-194 לחוק החברות. עוד טוענים המבקשים כי עתירתם של המשיבים אינה מגלה כלל עילה של קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, שכן כל ההחלטות שנגדן טוענים המשיבים התקבלו בהסכמתו של מיכלסון, שהיה מנהל שווה זכויות בחברה. בית-המשפט המחוזי החליט כאמור לדחות את בקשת המבקשים למחוק את התביעה על הסף ולמנות רואה-חשבון לבירור החשדות ואי-הסדרים שפורטו בתובענה. על החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור המונחת עתה בפניי.
4. מקובלת עליי עמדתו של בית-המשפט המחוזי כי במקרה דנא עשויות טענותיהם של המשיבים, אם יוכחו, לבסס עילה של קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות. עסקינן בחברה פרטית, שבה יש שני בעלי מניות עיקריים, ושהתנהלה על בסיס יחסי אמון וידידות בין מנהליה, שגם החזיקו בעקיפין במניותיה. בית-משפט קמא צדק כאשר אפיין את החברה כ"מעין שותפות". בחברה כזו קיימת "...ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה" (צ' כהן בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות (להלן – כהן [8]), בעמ' 303). על-כן נקבע כי "...התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח" (ראו: כהן [8], שם; ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין [1], בעמ' 131). במקרה דנא נפגעה, לפי הנטען, ציפייתם של המשיבים לגבי אופן ניהול החברה, שכן החברה נוהלה, לטענתם, על-ידי חסקי תוך ניצול לרעה של יחסי האמון בין הצדדים ושל מעמדו כמי שמנהל בפועל את ענייניה העסקיים של החברה. יסוד נוסף לעילת הקיפוח עשוי להימצא בטענות שפורטו לעיל בדבר היעדר השוויון בין הצדדים בהעמדת כספים לרשות החברה.
5. טענת המבקשים שלפיה המסלול המתאים היחיד לבירור טענותיהם של המבקשים הינו מסלול "התביעה הנגזרת" איננה מקובלת עליי. המשיבים עתרו לכמה סעדים, ובהם סעד כספי עבור החברה. אפילו סעד זה היה הסעד היחיד שהיה מבוקש על-ידי המשיבים, ייתכן שלא הייתה מניעה בנסיבות המקרה דנא לנקוט הליך לפי סעיף 191 לחוק החברות. אכן, ככלל, כאשר הנזק הנטען הוא נזק שנגרם לחברה, והסעד המבוקש הוא סעד עבור החברה, המסלול שבו יש לברר את הסוגיה הוא מסלול

התביעה הנגזרת ולא תביעה אישית של מי מבעלי המניות בחברה (השוו ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ [2], בעמ' 691-689). עם זאת בית-משפט זה כבר קבע כי במקרים מיוחדים, כאשר הנזק שנגרם לחברה קשור לנזק שנגרם לבעל מניות בגדר עילת הקיפוח, לא יהיה בכל מקרה הכרח לבחור במסלול של תביעה נגזרת על-מנת לתבוע פיצוי בשל הנזק שנגרם לחברה (ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ [3], בעמ' 327; א' חביב-סגל דיני חברות – לאחר חוק החברות החדש (כרך א) [9], בעמ' 481). בהקשר זה יש לציין כי תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות אפשרית גם כאשר הקיפוח הנטען הוא של כלל בעלי המניות בחברה. כידוע, לבית-המשפט נתון שיקול-דעת רחב בקביעת הסעדים ההולמים במקרה של קיפוח בעלי מניות (ראו ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ [4], בעמ' 246), על-כן, אינני רואה מניעה להעניק במקרים המתאימים, במסגרת שיקול-דעת רחב זה, סעדים לחברה עצמה גם כאשר עילת התביעה היא עילה של קיפוח בעלי מניות. מעניין לציין שגם באנגליה ובסקוטלנד הוכרה האפשרות לתבוע סעדים עבור החברה במסגרת העילה של קיפוח בעלי המניות לפי סעיף 459 ל- Companies Act 1985 ללא צורך בשימוש דווקא בהליך של תביעה נגזרת (ראו: Gower and Davies' Principles of Modern Company Law [10], at pp. 513-516; In re A Company (1986) [5]; Lowe v. Fahey (1996) [6]; Anderson v. Hogg (2002) [7]). מכל מקום, הסעדים המבוקשים על-ידי המשיבים אינם אך ורק סעדים עבור החברה, וגם מטעם זה נראה כי אין לדרוש במקרה דנא את הגשת התביעה כתביעה נגזרת.
6. יצוין עוד כי לא מצאתי כל הצדקה להתערבותו של בית-משפט זה בהחלטתו של בית-משפט קמא בעניין מינוי רואה-החשבון לשם בירור החשדות בדבר אי-סדרים בפעילות החברה.
7. אשר-על-כן הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח.
ניתנה היום, ב' בשבט תשס"ה (12.1.2005).

מיני-רציו:

* חברות – סעד למקרה קיפוח – התנאים לנתינתו –
האם אפשר להגיש תובענה בגין קיפוח כאשר הנזק הנטען הוא לחברה עצמה – או שמא ההליך הנכון הוא תביעה נגזרת – שיקול-הדעת הרחב של בית-המשפט בקביעת הסעדים ההולמים במקרה של קיפוח.

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...