צור קשר

  • מאמרים דיני חברות

  • 1

תביעה בעילה של קיפוח המיעוט כאמצעי לפתרון סכסוכים בין בעלי השליטה

4.6363636363636 1 1 1 1 1 (22 Votes)
קיפוח המיעוט - סכסוכים בין בעלי השליטה

 

מבוי סתום עקב סכסוך בין בעלי המניות ? לעיתים תביעה בעילה של קיפוח המיעוט היא הפתרון.

מאמר זה ייתמקד בשאלה כיצד ייתערב בית המשפט במקרה של מבוי סתום (Dead End) אשר אירע עקב סכסוך בין בעלי המניות בחברה. הביטוי באנגלית מבטא במקרה זה היטב את מצבה של החברה במקרה כזה, באשר אם לא יימצא פתרון מהיר ויעיל ליציאה מאותו מבוי סתום, סופה של החברה לא ייאחר לבוא. במקרים מתאימים, תביעה בעילה של קיפוח המיעוט יכולה להיות הפתרון הטוב ביותר להוציא את החברה מהבוץ ששקעה בו בעקבות אותו סכסוך בין בעלי המניות. 

 בין השאר נדון במאמר זה בעניינים אלו:


קיפוח המיעוט:

סעיף 191 לחוק החברות הוא הסעיף הדן בהתנהלות מקפחת של ענייני החברה. בתי המשפט התייחסו בהקשר זה בעיקר למקרים בהם בעלי מניות הרוב מנהלים את החברה תוך פגיעה בזכויותיו של המיעוט ומנצלים לשם כך את היתרון שיש להם בהצבעות החברה. בע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון, פ"ד נ (1) 238 (1996), הגדיר בית המשפט מהו קיפוח המיעוט במערכת היחסים של בעלי המניות בחברה: 

"קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות המיעוט בה. נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדת כוח, העולה על זו של המיעוט והרצון למנוע שכח זה יופעל בצורה פוגענית..."

בע"א 3051/98 דרין נ' חב' השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט (1) 773 (2004) הוסיף וקבע בית המשפט:

" עילת הקיפוח היא עילה... שעניינה ביקורת על הפעלת כוח השליטה של הרוב כלפי המיעוט."

המלומדת, א' חביב-סגל, בספרה "דיני חברות", הוצאת Balance4 הפקות בע"מ, 2007, בע' 610 כותבת לעניין קיפוח המיעוט:

"...הדוקטרינה של עושק המיעוט התפתחה על יסודה של הקונסטרוקציה הקניינית, קרי, על יסודו של האיסור המסורתי בדין ליטול מאדם את קניינו ללא הסכמתו. בהתאם, מתמקדת הגדרתו המסורתית של מושג העושק ב"העברת עושר", המביאה לדילול זכויותיו של המיעוט: כאשר עורך הרוב פעולות המביאות להעברת עושר מידיו של המיעוט לידיו של הרוב, נחשב הדבר לעושק המיעוט. באופן דומה, גם כאשר מנצל הרוב את שליטתו על החברה על מנת להעביר עושר מידיה של החברה לידיו של הרוב נחשב הדבר לעושק המיעוט. העברת עושר מידיה של החברה לידיו של הרוב מקטינה את שווייה של החברה, וכתוצאה מכך, גם את שווי חלקו של המיעוט בה. לבסוף, הרובריקה השלישית של עושק המיעוט היא כללית יותר, וכוללת פעולות שעורך הרוב שאינן "מן הצדק ומן היושר""

במהלך השנים "התרככו" המבחנים שמפעיל בית המשפט על מנת להכריע בטענות בדבר קיפוח המיעוט וכיום אין צורך להוכיח מרמה, פגיעה בציפיות לגיטימיות, ידיעה על פגיעה בזכויות או ידיעה שהרוב נהג בחוסר תום לב. הדגש כיום הינו על התוצאה ולא על המניע להתנהלותו של הרוב שהביא לקיפוחו של המיעוט. לפיכך יכיר בית המשפט בקיפוח גם אם מניעי הרוב היו כשרים, אך בפועל קופח המיעוט, ראה ע"א 2699/92 ניסים בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון הנ"ל, ראה גם ספרה של ד"ר צ' כהן, "בעלי המניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות" (לשכת עורכי הדין, תשנ"א):

"בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. לכן, התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח". (שם בעמ' 284).

ראה גם פסק דינה של השופטת ה. גרסטל בה"פ (תל-אביב-יפו) 746/03 אטינג יונתן נ' ספקטור אבנר, (תק-מח 2004(2),;7266 )

כזו היא גם גישתו של י. כהן בספרו "דיני חברות" (כרך ב' 1991) 454:

"עותר המבקש את סעד הקיפוח אינו חייב להוכיח כי המקפחים פעלו תוך ידיעה שהם פוגעים בזכויותיו, או כי הם ידעו שהם פועלים בחוסר תום לב. בית המשפט יבדוק האם אדם סביר היה מסיק מהנסיבות ומהתנהגות המקפחים, כי הם אכן נהגו בדרך מקפחת".

בענווה ייאמר כי בעיני הח"מ כ עורך דין חברות, הגדרתה של דר' צ' כהן הנ"ל היא המדוייקת ביותר. ראה גם מאמר משרדנו המקיף קיפוח המיעוט בחברה שם הרחבנו בסוגייה זו. 

contactus msimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חברות

מבוי סתום בחברה ותביעה בעילה של קיפוח המיעוט:

נפסק לא אחת מצב של מבוי סתום וקיפאון בחברת מעטים, אשר לא פעם השווה אותה בית המשפט לשותפות, עשוי בנסיבות מסוימות להיחשב כמצב של קיפוח המיעוט.

בה"פ (מחוזי מרכז) 7250-05-11 אמיר יחזקאל אדלר נ' שי לבנת (פורסם בנבו 25.11.2012) נקבע כי החלופה המודרנית לזכותו של בעל-מניות בחברה שהיא "מעין שותפות" לדרוש את פירוק החברה כפי שנהוג בדיני השותפויות, היא שיש לראות באובדן אמון בין בעלי-המניות נסיבה המצדיקה, במקרים מתאימים, מתן סעד כדי למנוע את קיפוח המיעוט (סעיף 187 לפסק-הדין). בית המשפט חזר על הדברים בת"א (ת"א) 31248-02-13 משה זילברברג נ' אחים זילברברג בע"מ (פורסם בנבו, 29.06.2015)).

כך גם נפסק ב בה.פ. (ת"א) 41571-10-12 דליה חיה אשל נ' אמיר משה אשל (פורסם בנבו 21.9.2014) כאשר כבר היה ברור שנוכח המשקעים בין הצדדים, לא ניתן יותר להמשיך את פעילותה של החברה:

"חבלת בעל-מניות בהתנהלות חברה עשויה להביא למבוי סתום - מצב אשר, בנסיבות מסוימות, יצדיק את התערבות בית-המשפט באמצעות מתן סעד לקיפוח".

ובהמשך:

"הסעד הראוי הן בגין קבלת טענת הקיפוח והן בשל המבוי הסתום אליו הגיעו בעלי-המניות, הוא סעד של הפרדה, על פי הוראת סעיף 191 לחוק החברות".
...
יש לראות בחוסר האמון הבסיסי שבין הצדדים היוצר למעשה מבוי סתום - כמצב שיש בו כדי ליצור חשש מהותי כי ענייניה של החברה יתנהלו בדרך שיש בה קיפוח של בעלי המניות. השימוש בלשון עתיד בהוראת סעיף 191 לחוק החברות יוצרת את הבסיס לקביעה זו, גם אם לא הייתי מגיעה למסקנה פוזיטיבית בדבר קיומו של קיפוח בגין התנהלות בפועל".   

 

מתי ייתערב בית המשפט בהחלטות החברה במבוי סתום, במסגרת בתביעה של קיפוח המיעוט:

ככלל, בית המשפט יימנע מלהתערב בהחלטותיה של החברה. על עקרון חופש ההתאגדות ואוטונומיות ההחלטה של בעלי המניות ובעלי השליטה של החברה נכתב רבות ובתי המשפט מקפידים לשמור על עקרון זה, כמו גם על עקרון שלטון הרוב בחברה. בית המשפט יחרוג מכלל זה כאשר יובאו בפניו ראיות כי עקרון אוטונומיות ההחלטה של החברה לניהול ענייניה ועקרון הרוב מנוצל על מנת לקפח חלק מבעלי המניות בחברה.

חריג זה בא לידי ביטוי כבר בע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות פ"ד לב(2), 281 ,עמ' 286-287:

"הכלל הוא שאין בית-המשפט מתערב בהחלטות אסיפה כללית של חברה ועל אחת כמה וכמה בהחלטות ההנהלה ושיקול-דעתה. כלל זה היה מרחיק לכת ונוקשה בעבר הרחוק, אבל במשך הזמן נקבעו לו סייגים יותר ויותר, ובית-המשפט יכול להתערב כאשר יש בהחלטה של אסיפה כללית של בעלי מניות עושק המיעוט על-ידי הרוב, וכן התפתח הכלל של התערבות גם בהחלטות ההנהלה כאשר החלטות אלה נתקבלו לא בתום-לב במהלך הרגיל של עסקי החברה, אלא על-מנת להיטיב עם חלק מבעלי המניות על חשבון אחרים"

ראה גם האמור בע"א 87/75, פויכטוונגר חברה להשקעות וניהול בע"מ, ואח' נ' אשר פויכטוונגר בע"מ, ואח', פ"ד כט (2) 85), מפי השופט ויתקון:

"סיכומו של דבר, אין איש חולק על כך שהמיעוט זכאי להיות מוגן בזכויותיו ושגם מנהלי החברה חייבים להימנע ממעשה או מחדל העלול לפגוע בזכויות אלה. אף מנהלים, שנתמנו על-ידי בעלי הרוב, חייבים לשמור, בראש ובראשונה, על האינטרסים של החברה בכללותה. לא מתפקידם הוא להיות עושי דברם של בעלי הרוב בריבם עם בעלי המיעוט. התנהגות כזאת היא עושק המיעוט ובית-המשפט מוסמך למנוע אותה'" (שם בעמ' 91).

כמו כן ראה ה"פ (תל-אביב-יפו) 1225/05 אפק טובה ואח' נ' חיי שרה בע"מ ואח' (פורסם בנבו):

"זכותו של המיעוט שלא לעשות עסקה שלפי הבנתו אינה משתלמת, מבלי שיאבד עקב כך חלק מזכויותיו הרכושיות כתוצאה מירידת ערכן של המניות שברשותו. הקצאה שכזו תוצאתה היא בגדר 'עושק המיעוט', ומשום כך מותרת רק אם היא נחוצה לטובת החברה. אחרת ימנע בית המשפט את הפעולה" (שם בעמ' 2066)

להלן חלק מהמקרים בהם יחרוג בית המשפט מהכלל לפיו אין להתערב בענייניה של חברה בע"מ:

הקצאת משכורות ובונוסים בלתי סבירים:

כאשר משאבי החברה מחולקים שלא בדרך שוויונית קמה לצד המקופח העילה לפנות לבית המשפט בטענה לקיפוחו. אחת הדרכים העיקריות בהן עושה הרוב שימוש לשם קיפוח המיעוט הוא חלוקת משאבי החברה ו/או רווחי החברה על דרך של הטבות למנהלים או בעלי השליטה בה על חשבון חלוקת רווחים לבעלי מניות המיעוט ותוך קיפוחם. וכך כותבת חביב סגל בספרה הנ"ל (בעמ' 592):

"קיימות דוגמאות רבות לפעולות שיכול בעל השליטה לערוך בשמה של חברה, בעצמו או על-ידי נציגיו בהנהלה, ואשר כרוכות בחלוקה לא שוויונית. הדוגמא הפשוטה ביותר לפעולות מסוג זה היא הקצאת משכורות גבוהות במיוחד לנושאי המשרה בחברה, כאשר חלקם הם בעלי שליטה בה, יחד עם מדיניות של אי-חלוקת דיבידנדים".

ובעמ' 462 לספרה:

"...כאשר מנצל הרוב את שליטתו על החברה על מנת להעביר עושר מידיה של החברה לידיו של הרוב, נחשב הדבר לעושק המיעוט. העברת עושר מידיה של החברה לידיו של הרוב מקטינה את שוויה של החברה, כתוצאה מכך, גם את שווי חלקו של המיעוט בה".

בעניין פסק דין בכר הנ"ל, בעמ' 249, ציטטה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן את דברי המלומדת צ' כהן כדלקמן:

"אם טענתו (של חבר - ט' ש' כ') מתבססת על כך, שהמנהלים מרוקנים את רווחי החברה במסווה של שכר מנהלים, כאשר הסכומים שהם נוטלים כשכר עולים על המקובל בשוק ואינם אלא חלוקת רווחים לבעלי מניות הרוב בכסות של שכר מנהלים, החבר רשאי לטעון טענת קיפוח. טענה זו תהיה מושתתת על ההוצאה הבלתי סבירה של שכר מנהלים, ולא על אי חלוקת דיווידנד. הגם שבדרך כלל בית המשפט אינו מתערב בגובה השכר שהחברה משלמת למנהליה, הוא רשאי לבדוק אם אכן מדובר בשכר, או שמא אין התשלום בגדר שכר אלא חלוקת רווחים לבעלי מניות, שהוסוותה במסווה של שכר".

כך נפסק גם בה"פ (ת"א) 746/03 אטינג יונתן נ' ספקטור אבנר (פורסם בנבו):

"משיכת הכספים מקופת החברה באופן חריג ובסכומים גבוהים על-ידי בעלי השליטה, מונעת מהמבקש חלוקה שוויונית של רווחי החברה בדרך של חלוקת דיווידנדים. ...למעשה, מדובר במצב של חלוקת משאבים בלתי הוגנת, במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה, אשר יכול להוות קיפוח לפי סע' 191 לחוק החברות."

אי חלוקת דיבידנדים:

לעניין הטבות לבעלי המניות בחברה מבלי לחלק דיבידנדים נאמר כבר ע"י בית המשפט העליון בפסק דין גליקמן הנ"ל:

"...וכל מי שיש לו קשר או ידיעה בענייני חברות פרטיות במדינה יודע היטב כמה חברות אלה יודעות ומצליחות להיטיב עם בעלי המניות והמקורבים להם בלי לחלק דיווידנדים"

יצוין כי לא בכל פעולה עסקית שאינה מתיישבת עם פעילות עסקית נבונה או אחראית של מנהל או בעל שליטה בחברה יתערב בית המשפט בעילה של קיפוח המיעוט, ראה ת"א (ת"א) 2509/05 קליאוט ישראל נ' חברת הלוואה וחסכון בע"מ (פורסם בנבו). כאשר חברה פועלת בדרך שאינה נראית לחלק מבעלי המניות יימנע בית המשפט להתערב בהחלטה אלא אם כן מדובר בפעולה עסקית תמוהה (להבדיל מפעולה עסקית המיטיבה עם החברה) – אשר מקפחת את המיעוט בחברה. וכל כותבת חבי סגל בספרה הנ"ל (עמ' 611) בהקשר לאי חלוקת הרווחים (דיבידנדים):

"בתי המשפט לא הכירו במדיניות אי-החלוקה כשלעצמה כפעולה הכרוכה בקיפוח המיעוט. רק כאשר אל מדיניות אי-החלוקה מצטרפת פעולה המכוונת לחלוקת הרווחים בצורה לא שוויונית, יתערב בית המשפט לטובתו של המיעוט. פעולות המכוונות לחלוקה לא שוויונית יכולות להיות הקצאת שכר גבוה במיוחד לנושאי המשרה בחברה (שהם בדרך כלל נציגיו של הרוב), הסכמים שבין החברה לבין חברת האם שלה הכרוכים בתמורה גבוהה במיוחד לחברה האם..."

ובהמשך הדברים:

"מדיניות של אי חלוקת דיבידנדים הופכת את המיעוט לתלוי במידת נזילותן של מניותיו. אי חלוקת הדיבידנדים מותירה את הרווחים בתוך החברה, ולכן, מעלה את ערך מניותיה. אכן, כאשר קיים שוק פעיל למניות, יוכל בעל מניות המיעוט לממש את מניותיו בשוק במחיר שמשקף את הערך הגבוה יותר של החברה הרווחית, כך שאין לו צורך בחלוקת הדיבידנד על מנת לממש את רווחיו. אלא שכאשר אין שוק פעיל למניות, מדיניות אי החלוקה פוגעת באינטרסים של המיעוט: זה אינו מקבל את הרווחים לידיו, וכן, אין הוא יכול לממש את המניות במחירים הגבוהים המשקפים את שווי החברה המחזיקה ברווחים בתוכה...."

דברים ברוח דומה נאמרו גם בפס"ד גליקמן הנ"ל:

"המדובר כאן בחברה מסחרית והענין האלמנטרי הראשוני של בעל מניות הוא לקבל דיווידנד כאשר החברה כה משגשגת ומכניסה רווחים ענקיים באופן יחסי להונה. אי- חלוקת דיווידנד במשך 12 שנה במצבה של החברה והיחסים בין בעליה אומרת דרשני. ...יש לשים לב לעובדה זו במכלול הדברים ובפרט לאור העובדה שזו חברה פרטית ושאין מניותיה רשומות ונסחרות בבורסה ואין להן שוק ומחיר שוק."

הקצאת מניות במחיר לא ריאלי:

דרך נוספת המעשירה את בעלי מניות הרוב, תוך קיפוחו של המיעוט הינה הקצאת מניות, במחיר נמוך משווין. הקצאה זו שכזו מדללת עוד יותר את מניות המיעוט ומביאה לקיפוחם, כאמור בבשא (י-ם) 5928/07 ד"ר רמון הראל נ' סקאנוק איימבל בע"מ (2007) (פורסם בנבו):

"עילת הקיפוח: כבר מקדמת דנא נקבע כי הקצאת מניות במחיר נמוך משוויין הריאלי גורמת נזק לבעל מניות שאינו מעוניין לרכוש את המניות הנוספות. הדבר גורם למהילת ערכן של מניות המיעוט ולהעשרת בעל המניות הרוכש את המניות במחיר מופחת. בכך יש משום פגיעה בזכויותיו הרכושיות של בעל המניות כתוצאה מירידת ערכן של המניות שברשותו. דילול ערך המניות אף מדלל את אחזקותיו של המיעוט, ככל שהמניות נרכשו ע"י בעל השליטה בחברה."

(ראה גם פסק דין גליקמן הנ"ל בעמוד 300 וכן ראה חביב-סגל בספרה הנ"ל בע' 613-614).

יש לזכור כי אם קונה המיעוט את המניות בשווין המונפק (גם אם אינו ריאלי) הדבר כמובן אינו מדלל את אחזקותיו. כמו כן, מכירת המניות בערך ריאלי אינה נחשבת לקיפוח המיעוט, אף אם היא מדללת את אחוזי האחזקות של המיעוט כאמור בספרה הנ"ל של חביב סגל:

"הנפקה בערך הריאלי אינה נחשבת לקיפוח המיעוט, למרות שהיא מדללת את אחוזי האחזקות שלו. הסיבה להכרעה זו היא ברורה: ההנחה המנחה את מערכת המשפט היא שגיוס הון חדש הוא חיוני להמשך פעילותן העסקית של חברות; דהיינו, גיוס הון חדש נתמך ברציונל עסקי, מבחינתה של החברה בכללותה. לכן, המגמה המנחה את בית-המשפט היא שלא לאפשר למיעוט לחסום את ההנפקות החדשות, אך ורק בשל חוסר רצונו של המיעוט להוסיף ולהשקיע בחברה. לעומת זאת, בית-המשפט מציב בפני הרוב את הדרישה לקדם את ענייניה של החברה, בצורה הממזערת את הפגיעה במיעוט, ולכן, מחייב לערוך את ההנפקה בערך הריאלי של ניירות הערך" (שם, בע' 614-615).

 

נטל ההוכחה בתביעה בעילה של קיפוח המיעוט:

הנטל להוכיח קיפוח מוטל בראש ובראשונה על הטוען לכך. יחד עם זאת, כאשר הוכיח התובע קיומו של קיפוח על פי המבחן באובייקטיבי, עובר נטל ההוכחה לכתפיו של הרוב אשר עתה מוטלת עליו החובה להוכיח כי אין בפעולותיו ו/או מחדליו משום קיפוח המיעוט. וכך נכתב בספרה של חביב סגל הנ"ל:

"נראה, שהיום יוכלו בעלי המניות לעבור את מכשולי התביעה הנגזרת ולגבש כתב תביעה המגלה עילה לכאורה, על ידי שיראו שהפעולה לא היטיבה עם החברה מסיבה זו או אחרת, יצביעו על רסיסי אינפורמציה המספיקים לבסס חשד ממשי שלא רציונאל עסקי הוא שהניע את המנהלים לפעול כפי שפעלו, ויטענו כי הפעולה נעשתה תוך הפרת חובת הזהירות. או אז, על מנת להראות כי עמדו בדרישות סעיף 96כו, יאלצו מנהלי החברה-הנתבעים להביא ראיות... [ש]פעלו על בסיסה של החלטה המכוונת למקסום שוויה של החברה."

עוד על נטל ההוכחה בתביעה בעילה של קיפוח המיעוט תוכלו למצוא כאן. 

logoround

contactus msimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חברות


  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
או פשוט שילחו הודעה ונשיב לכם מייד