צור קשר

  • כתבי טענות הוצאה לפועל ופשיטת רגל

  • 1

תגובה לבקשת נאמן בפשיטת רגל לביטול הענקה בדירת מגורים

1 1 1 1 1 (0 Votes)

בן זוגה של מרשתנו העניק למרשתנו את חלקו בדירת המגורים של השניים בתל אביב בשנת 2006. בינתיים נכנס בן הזוג להליך של פשיטת רגל והמנהל המיוחד הגיש בשנת 2018 בקשה לביטול הענקה זו, בטענה כי ההענקה בוצעה על מנת להבריח את חלקו של בן הזוג מנושיו. במסגרת פעולתנו כמשרד עו"ד לפשיטת רגל פעלנו להגשת תגובה לבקשת המנהל המיוחד, שם פרשנו בפני בית המשפט המחוזי את טענותיה של מרשתנו כלפי המנהל המיוחד בכלל וכלפי בקשתו לביטול ההענקה בפרט. 


תגובת החייב והמשיבה

לבקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה ופירוק שיתוף

בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מתכבדים החייב והמשיבה, באמצעות ב"כ, להשיב לבית המשפט הנכבד לבקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה ופירוק שיתוף.

תגובה זו, הגם שמשיבה לה המשיבה, מוגשת גם בשם החייב.

ראשית דבר:

1. כבר בראשית הדברים ייאמר כי כפי שיתואר בהרחבה להלן, המדובר בבקשה שהוגשה על ידי מנהל מיוחד אשר ישב על הגדר ולא עשה דבר לקידום תיק הפש"ר שהוא בעצמו פתח יותר מ- 7 שנים. למעשה מיום מינויו (11/01/12) של המנהל המיוחד ועד למועד כתיבת שורות אלו לא מילא המנהל המיוחד את הפעולות המתחייבות מתפקידו ונמנע אף מביצוע ההליכים הפרוצדוראליים המינימליים לקידומו של תיק הפש"ר שבכותרת.

2. ואולם מחדליו של המנהל המיוחד מתעצמים שבעתיים נוכח השתהותו הניכרת במועד הגשת הבקשה דנן, אשר הוגשה יותר מ- 12 שניים לאחר העברת הנכס למשיבה וכ- 6 שנים לאחר מינויו למנהל מיוחד בתיק שבכותרת. מעיון בבקשתו של המנהל המיוחד ניכר היה שהמנהל המיוחד מודע היטב למחדליו והשתהותו, ואולם הנימוקים שהציג אין בהם כדי להסביר את התנהלותו. כפי שיובהר בהמשך הדברים יש לדחות את בקשתו מחמת שיהוי ניכר בהגשתה.

3. לגופו של עניין וכפי שיפורט בהרחבה בתגובה זו, גם אם היה מגיש המנהל המיוחד את בקשותיו ללא שיהוי, לא היה בכך כדי להועיל לו באשר אין כל נימוק לביטול הענקת חלקו של החייב למשיבה בדירת המגורים שלהם (להלן: "הנכס" או "הדירה"). בכל הכבוד, לו היה ממלא המנהל המיוחד את חובותיו ככזה ופועל כפי שמנהל מיוחד מקצועי וסביר היה פועל טרם הגשת הבקשה דנן, בוודאי היה גם הוא מגיע למסקנה כי מוטב היה לה לבקשתו שלא תוגש מאשר תוגש.

4. להלן תבהיר המשיבה את נימוקיה לדחיית הבקשה ובוודאי תקים את הנטל המוטל עליה בהליך אזרחי להראות שאין כל נימוק לביטול ההענקה שנעשתה כאמור מהחייב אליה בשנת 2006.

5. כפי שיפורט בתגובה זו בהמשך הדברים, יש לדחות את בקשתו של המנהל המיוחד לביטול ההענקה מחמת כל אחד מהנימוקים שתפרט המשיבה בתגובתה, ובוודאי מחמת הצטברותם.

6. נימוקי המשיבה בתמצית:

א. יש לדחות את הבקשה נוכח מחדליו ואי ביצוע חובותיו כמנהל מיוחד מיום מינויו ככונס נכסים בחודש ינואר 2012 ועד היום.

ב. יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי ניכר בהגשתה.

ג. יש לדחות את הבקשה מחמת חוסר תום לב והפרת חובת ההגינות המוגברת עליו המוטלת עליו.

ד. יש לדחות את הבקשה לאור העובדה כי חובותיו הקטנים יחסית של החייב במועד ההענקה, אינם מהווים בבחינה אובייקטיבית מניע כלשהו להעברת מחצית מנכס ששווה עשרות מונים יותר למשיבה.

ה. יש לדחות את הבקשה לאור העובדה שסך חובותיו של החייב במועד ההענקה לא הגיע לרף התחתון להכרזתו כפושט רגל על ידי נושיו ולפיכך מעולם לא הייתה סכנה במועד ההענקה כי החייב יפשוט את הרגל.

ו. יש לדחות את הבקשה מאחר ובמועד ההענקה היה בידי החייב ו/או בידי המשיבה לשלם את חובותיו של החייב.

ז. יש לדחות את הבקשה לאור העובדה שקריסתו הכלכלית של המבקש ארעה שנים לאחר מועד ההענקה.

ח. יש לדחות את הבקשה לאור סוג הנכס שהוענק המטה גם הוא את הכף לטובת הימנעות מביטול ההענקה.

נימוקיה בהרחבה יפורטו להלן.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד מחמת התעלמותו של המנהל המיוחד מחובותיו בתיק הפש"ר דנן:

7. כאמור לעיל, מיום מינויו, יום 11/01/12 עת ניתן צו הכינוס כנגד החייב וועד למועד כתיבת שורות אלו התעלם המנהל המיוחד מקיום תפקידיו בתיק הפש"ר שהוא עצמו יזם ושביקש להתמנות בו כמנהל המיוחד.

8. בין שאר מחדליו של המנהל המיוחד ניתן למנות מחדלים אלו:

א. המנהל המיוחד לא שלח הודעה לנושי החייב עם העתק לכנ"ר ולחייב ונמנע מלשלוח הודעה לנושים שהגישו תביעות חוב.

ב. המנהל המיוחד נמנע מלחקור ולאסוף מידע על נכסי החייב ושווים.

ג. המנהל המיוחד לא ביצע מעולם חקירה פרונטלית של החייב.

ד. המנהל המיוחד לא שלח הודעה למנפיק כרטיס החיוב של החייב וממילא לא שלח העתק הודעה זו לחייב.

ה. המנהל המיוחד לא קיבל ו/או בדק ו/או הכריע בביעות החוב שהגיעו לכנ"ר וממילא לא הביא לגיבוש מצבת תביעות חוב חלוטות בתוך 15 חודשים לכל היותר ממועד צו הכינוס.

ו. המנהל המיוחד לא ביצע כל מעקב אחר ביצוע התשלומים של החייב או אחרי הדוחות הדו חודשיים על ידי החייב.

ז. המנהל המיוחד לא הגיש דו"ח ביניים כפי שהיה עליו לעשות בתוך 7 חודשים ממועד צו הכינוס ולא דאג לקבל לידיו פרטים אודות מצבו של החייב, פירוט החובות עליהם הצהיר החייב, פירוט תביעות החוב שהוגשו כנגדו, פירוט נכסיו, נסיבות קריסתו הכלכלית, התנהלותו עובר להליכי הפש"ר ובמהלכם, מידע שהתקבל מנושים, ממצאי החקירה, הצעה ראשונית לתכנית פירעון החובות או המלצה על הפטר לאלתר או ביטול הליכי הפש"ר, בהתאם לנסיבות.

ח. המנהל המיוחד לא הגיש את הדו"ח הכולל שהיה עליו להגיש בתוך 56 חודשים ממועד מתן צו הכינוס.

9. המשיבה תטען כי התנהלותו הגובלת ברשלנות של המנהל המיוחד צריכה להילקח בחשבון שעה שהוא מבקש לבטל "הענקה" לכאורה, יותר מ- 20 שנים לאחר ההסכמה על אותה הענקה מוכחשת בהסכם הגירושין בין הצדדים ויותר מ- 12 שנים לאחר שבוצעה ונרשמה אצל רשם המקרקעין.

10. תוסיף ותטען המשיבה כי יש להביא בחשבון את התנהלותו הרשלנית של המנהל המיוחד אף משיקולי צדק. באיזון בין התנהלות מנהל מיוחד שלא עושה דבר בתיק פש"ר שהוא עצמו יזם במשך שנים כה רבות, לבין זכויותיה הקנייניות של המשיבה, ובמיוחד זכותה של המשיבה להחזיק בבית מגוריה, אשר הועבר אליה כדין לפני יותר מ- 12 שנים ואף זכותה להסתמך על העברה זו וציפייתה הלגיטימית שלא תוגש בקשה לביטול הענקה יותר מ- 7 שנים לאחר פתיחת תיק הפש"ר של החייב.

11. עוד תוסף המשיבה ותטען כי השיקולים הנ"ל מתעצמים עוד יותר שעה שבוחנים את היקף חובותיו הנמוך יחסית של החייב וזכותם של הנושים מול הפגיעה בזכויות הקניין שלה.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת שיהוי ניכר בהגשתה:

12. המשיבה תטען כי לא לחינם הקדיש המנהל המיוחד, אשר היה ער להתנהלותו הנגועה בשיהוי ניכר, חלק ניכר בבקשתו דנן לנימוקים מדוע הוגשה הבקשה במועד שהוגשה.

13. הנימוק העיקרי לשיהוי בהגשת הבקשה דנן באיחור של יותר מ- 7 שנים פורט בסעיפים 7 – 8 לבקשה דנן:

7. לאור הסכסוך בין אשת החייב לצדי ג' אשר טענו לזכויות בנכס היה וטענותיהם היו מתקבלות במסגרת ת.א 24978-02-11 הרי שטענות הנושה לביטול הענקה היו מתייתרות.

8. לא ניתן היה לנהל הליך של ביטול הענקה שתוצאתו הייתה עשויה להיות אקדמית ולעמוד בסתירה לפסה"ד של כב' השופט אטדגי"

להלן ייקרא פסק הדין בתיק הנ"ל, אשר צורף לבקשה דנן: "פסק הדין של כב' השופט אטדגי"

14. הנה כי כן, המנהל המיוחד מנמק את השיהוי בהגשת בקשתו דנן בעובדה כי המבקשת הגישה תביעה לביטול עסקת מכר בקשר לנכס נשוא הבקשה דנן וכי הליך זה טרם הסתיים.

במאמר מוסגר יובהר כי המנהל המיוחד ידע היטב ובזמן אמת כבר בשנת 2011, עת פתח את תיק הפש"ר, כי לא רק שהנכס לא הועבר עדיין בפועל לידי צד ג', אלא שהמשיבה טענה שם כי מערכת ההסכמים למכירת הנכס זויפו כולם ויש לבטל את עסקת המכר (טענה שלבסוף התבררה כנכונה בפסק דינו של כב' השופט אטדגי).

15. מעיון מבקשתו דנן עולה כי התירוץ לשיהוי הניכר שנקט בו המנהל המיוחד בהליך ביטול ההענקה הוא כי היה אם היו נדחות טענותיה של המשיבה, ממילא טענותיו בדבר ביטול הענקה היו מתייתרות. לשיטתו של המנהל המיוחד, גם במידה והיה נמשך ההליך בפני כב' השופט אטדגי 14 שנים ולא 7 שנים (כפי שאכן ארע) תירוץ זה תקף, והוא רשאי היה להמתין עד לסופו כדי להגיש את בקשתו. תירוץ זה תטען המשיבה יש לדחות על הסף וברור שדיני ההתיישנות והשיהוי תקפים כאשר המנהל המיוחד בוחר באסטרטגיה של שב ואל תעשה.

16. ואולם גם הבסיס לתירוץ הנ"ל אין לו על מה שיעמוד, באשר מבחינת המנהל המיוחד תוצאות תביעתה של התובעת לביטול הסכם בפני כב' השופט אטדגי חסרות משמעות. הרי גם אם לא הייתה מתקבלת תביעתה של התובעת לביטול ההסכם, כפי שאכן קרה, ובית המשפט היה קובע כי ההסכם תקף והתובעת שם (המשיבה כאן) אכן מכרה את הנכס – הרי ממילא, במסגרת הליכי ביטול ההענקה יכול היה המנהל המיוחד לעקוב אחרי התמורה עבור הנכס.

17. סוגיית זכות העקיבה של הנאמן בכל הקשור לביטול הענקה נידונה בע"א 367/70, הוכברג נ' שלגי, פד"י כה(2), 149 [פורסם בנבו]. בית המשפט בדעת רוב הכיר בזכות העקיבה של הנאמן על הנכס המוענק מהנימוקים כי ביטול ההענקה פועל למפרע מיום תחילת פשיטת הרגל.

גם בע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר [פורסם בנבו] חזר בית המשפט על הלכה זו, וגם שם, כמו בענייננו, עסקת המכר בה מכרה אשת החייב את הדירה יצאה אל הפועל לפני תחילת פשיטת הרגל:

"דומה, כי הגיעה השעה לאמץ במקומנו את גישת הפרשנות המרחיבה המאפשרת ביטול הענקה גם מקום שאין מדובר בהשבת הנכס המקורי שהוענק אלא בתמורתו, או בנכס חלופי שנקנה בתמורה זו. די בהעברת טובת הנאה כלכלית על-ידי החייב למקבל." (שם בעמ' 946)

18. אם לא די בדברים אלו, בבשא (חי') 8043/04 רבקה הראל נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו) נפסק, לאחר אזכור פסקי הדין הנ"ל כי:

"משמעות ההלכה ולפיה רשאי הנאמן לעקוב אחר התמורה שניתנה למקבל ההענקה המתבטלת, מפחיתה את חשיבות התחרות בין זכות הנאמן לזכותו של הקונה, הצד השלישי, שהרי לנאמן ולנושים אין בדרך כלל עניין בנכס עצמו אלא בתמורה שתצטרף למאסת נכסי החייב ותחולק לנושים" (ההדגשה אינה במקור)

19. המשיבה תטען כי שומה היה על המנהל המיוחד לדעת הלכות אלו והיה עליו להגיש את בקשתו לביטול ההענקה בסמוך לאחר פתיחת תיק הפש"ר דנן, או לכל המאוחר לאחר מתן צו כינוס הנכסים בשנת 2012. בקשה זו הייתה רלוונטית לגבי כל פסק דין שצפוי היה לתת כב' השופט אטדגי ולא הייתה כל סיבה למנהל המיוחד להשהות את בקשתו למשך זמן כה רב.

תחת לעשות מעשה בזמן העדיף המנהל המיוחד לשבת בחיבוק ידיים יותר 7 שנים (ממועד פתיחת הליך הפש"ר הנ"ל) ולהימנע מהגשת בקשתו לביטול הענקה תוך שהוא ממתין ללא כל נימוק סביר לתוצאות תביעת המשיבה בתיק שהתנהל מול כב' השופט אטדגי.

הרי כל שהיה על המנהל המיוחד לעשות בנסיבות העניין הוא להוסיף את מילת הקסם החביבה על עורכי הדין באשר הם: "לחילופין". כך בהינף קולמוס ניתן היה להכיל בבקשה אחת את התוצאות האפשריות שהזכיר המנהל המיוחד בבקשתו ולמנוע את השיהוי הניכר בהגשתה.

שבעתיים נכונים הדברים שעה שעם הגשת בקשת פשיטת הרגל ידע המנהל המיוחד את המצב המשפטי של הנכס, ואף הגיש בקשה לצו מניעה בהסתמך על הטענות בבקשה דנן (למעט התייחסותו לפסק הדין של כב' השופט אטדגי).

20. יודגש בעניין זה עוד כי גם לאחר שבוטל צו המניעה ביום 05/08/16 וניתנה למנהל המיוחד אפשרות להגיש בקשה לצו מניעה נוסף, בצירוף בקשה עניינית לביטול הענקה (ראה סעיף 16 לבקשת המנהל המיוחד דנן) הוא העדיף לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין שנים בלי לעשות דבר בתיק – לא לקידום תיק הפש"ר ולא בכלל.

21. בעא 4352/15 דניאל קורן נ' אורן הראל [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין דניאל קורן") התייחס בית המשפט העליון בהרחבה לסוגיה ספציפית זו של שיהוי בהגשת בקשה לביטול הענקה בהליכי פשיטת רגל. לאחר סקירה מקיפה של הדין הבינלאומי והישראלי סיכם בית המשפט את ההלכה בדברים כדלהלן:

"ניתן אפוא לסכם ולומר כך: מטרתו של סעיף 96 היא לאפשר לנאמן בפשיטת רגל לפעול לאיתור נכסיו של החייב לטובת נושיו במסגרת זמן רחבה למדי.

לפיכך, דיני השיהוי, שמעצם טיבם הם גמישים ומותאמים לנסיבות המקרה יפים למסגרת דיונית זו. על כך יש להוסיף, כי החלתם של דיני השיהוי בהקשר זה מחייבת להביא בחשבון את מאפייניו המיוחדים של ההסדר הסטטוטורי שבפנינו. זאת, מאחר שמדובר כאמור בהסדר חריג ביותר, הפורש מטריית זמן רחבה גם על מי שקיבל הענקה בתום לב, כזו שאינה מוכרת במשפט הישראלי בהקשרים אחרים ואף לא בשיטות המשפט האחרות שנבחנו.

אם כן, האיזון בין האינטרסים של הנושים, מחד גיסא, ושל מקבל הענקה, מאידך גיסא, מוביל למסקנה כי במקרים קיצוניים בית המשפט יהיה רשאי לדחות בקשות לביטול הענקה אף אם הן הוגשו בתוך התקופה הפורמאלית שצוינה לעיל.

ככלל, יהיה ראוי לעשות כן באותם מקרים שבהם בעל התפקיד יכול היה להתחקות בקלות יחסית אחר הברחת הנכסים ולמרות זאת השתהה ללא טעם של ממש בהגשת הבקשה לביטול הענקה, באופן שגרם נזק למקבל ההענקה.

כפי שאבהיר, השיקולים שיש להביא בחשבון בהקשר זה, מבלי למצות, הם אלה: המועד שבו בוצעה ההענקה (דהיינו ריחוקה היחסי מהמועד של מעשה פשיטת הרגל); פער הזמנים בין המועד שבו נודעה ההענקה לנושה ולנאמן או יכולה הייתה להיוודע להם בשקידה סבירה לבין המועד שבו הוגשה הבקשה לביטולה; השפעת השיהוי על האינטרסים הלגיטימיים של מקבל ההענקה; התנהלותו של הנושה; והשאלה האם מקבל ההענקה הוא צד שלישי או צד ישיר.

ויודגש: כל אלה הם שיקולים שיש לבחון זה לצד זה, בשים לב למכלול הנסיבות."

22. יישום ההלכה בעניינינו בוודאי מוביל למסקנה כי יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד מחמת שיהוי:

א. אין כלל מחלוקת כי המנהל המיוחד ידע על ההענקה עוד בתחילתם של הליכי פשיטת הרגל.

ב. הבקשה לביטולה של ההענקה הוגשה כ- 7 שנים לאחר פתיחתם של הליכי פשיטת הרגל על ידי הנושה.

ג. כפי שיפורט בהמשך הדברים, הבקשה הוגשה יותר מ- 20 שנים לאחר הסכמת הצדדים על הענקת חלקו של החייב לילדי המשיבה והחייב ו- 12 שנים לאחר ביצועה של ההענקה בפועל למשיבה.

ד. המנהל המיוחד לא הציג כל טעם של ממש לזמן הרב שעבר מאז שנפתחו ההליכים בשנת 2011 ועד הגשת הבקשה לביטול ההענקה בשנת 2018. את הטעם שנתן המנהל המיוחד לשיהוי הניכר בהגשת בקשתו יש כאמור לעיל לדחות מכל וכל.

ה. האיחור בהגשת הבקשה פגע בזכויותיה הדיוניות של המשיבה, בהתחשב בכך שהמדובר באירועים שאירעו בין 20 ל- 12 שנה קודם להגשת הבקשה.

23. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת שיהוי – הרי גם אם היה נפסק, כאמור בסעיף 23 לבקשת המנהל המיוחד, כי הדירה הועברה בתום לב ובתמורה הרי שבהליכי ביטול ההענקה בתיק זה יכול היה יכול בקלות המנהל המיוחד לעקוב אחר תמורה זו וחזקה עליו כי ידע על כך כמנהל מיוחד שהודיע כבר במועד פתיחת תיק הפש"ר על כוונותיו לבטל את ההענקה דנן.

24. לחילופין, ואם יחליט בית המשפט הנכבד שלא לדחות את בקשת המנהל המיוחד מחמת שיהוי יתבקש בית המשפט לראות במחדליו של המנהל המיוחד טעם להיפוך נטל השכנוע בדבר ביטול הענקה. יוזכר כי המדובר בכ- 20 שנים לאחר שהחליטו הצדדים בהסכם להעביר את חלקו של החייב בנכס לטובת ילדיהם וב- 12 שנים לאחר שבוצעה ההעברה בפועל לטובת המשיבה. המשיבה אינה צעירה, וגילה בוודאי מקשה על זיכרונה. כמו כן חלוף הזמן מקשה מאד על השגת ראיות התומכות בטענותיה.

ראו בעניין זה פסק דין דניאל קורן הנ"ל והאסמכתאות אשר צורפו שם.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת חוסר תום לב והפרת חובת ההגינות המוגברת עליו המוטלת עליו:

25. בפשר (ת"א) 1013/98 עו"ד א. בלייר נ' לאה ליניבקר [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין ליניבקר") סקר בית המשפט את חובת ההגינות המוגברת המוטלת על נאמן / מנהל מיוחד והגיע למסקנות כדלקמן:

המסקנה המתבקשת מכך הינה כי על נאמן המגיש בקשה אשר תוצאתה פגיעה בחייב או בקרוביו, להקפיד ולהגיש לבית המשפט בקשה ברורה, מפורטת והוגנת, תוך שהוא משקלל בתוכה את כל העובדות הרלוונטיות המצויות בידיעתו, כולל עובדות אשר אינן "נוחות" לו לכאורה. זאת, ממש כשם שאל לו לתובע פלילי לבקש את הרשעתו של נאשם תוך שהוא נמנע מחשיפת עובדה הידועה לו, הגם שעובדה זו עשויה לפעול לרעתו. אין הנאמן רשאי "להחזיק קלפיו סמוך לחזה" בתקווה כי מקבל הענקה אשר נטל ההוכחה מוטל עליו יכשל מלהעלות עובדה זו או אחרת. זאת, אף אם צד רגיל לסכסוך אזרחי רשאי היה לעשות כן. האינטרס אשר עליו להיות נר לרגלי הנאמן אינו אך ורק "נצחונו" בסכסוך, אלא חשיפת האמת ומילוי הוראות הדין.

26. בעניינינו מעבר לעובדה שבקשתו הוגשה בשיהוי ניכר של שנים רבות אלא שהבקשה, שהפוטנציאל בקבלתה הרסני והפגיעה בקניינה שהינו בית מגוריה היחיד חמורה מאין כמותה הוגשה כלאחר יד. עיון בבקשה מלמד כי המנהל המיוחד פעל בזהירות הנדרשת המוטלת עליו והגישה מבלי לברר פרטים אודות מצבו של החייב, מבלי לבדוק את פירוט החובות עליהם הצהיר החייב, מבלי לברר את פירוט תביעות החוב שהוגשו כנגדו, את פירוט נכסיו, את נסיבות קריסתו הכלכלית, את התנהלותו עובר להליכי הפש"ר ובמהלכם, את המידע שהתקבל מנושים ומבלי לבצע חקירה ולו המינימאלית אשר תהווה בסיס כלשהו לטענותיו.

27. תחת זאת הוגשה בקשתו בהסתמך אך ורק על פסק הדין של כב' השופט אטדגי בבית תיק זה היה כה סבוך ומורכב עד שבית המשפט בעצמו ראה לנכון לכתוב בראשיתו כי:

"הנסתרות לד' אלוקינו והנגלות לנו..." (דברים כט, כח)

הפרשייה הנדונה כאן הורתה בחטא וכל מהלכה רצוף מכשולים ותהיות, כאשר כל אחד מהמעורבים הראשיים בה מגלה טפל ומכסה טפחיים, כך שגם לאחר קרוב לאלפיים עמודי פרוטוקול, עשרות רבות של ראיות ועשרות עדויות, עדיין רב הנסתר על הגלוי...."

28. הרי גם בציטוטים שכן ראה לנכון המנהל המיוחד לצרף לבקשתו מפסק הדין ניתן להיווכח כי בית המשפט חוזר ומדגיש כי הוא נמנע מקביעה חד משמעית בסוגיות אלו ולא בכדי.

29. חמורה עוד יותר התנהלותו של המנהל המיוחד, נוכח הדברים האמורים בסעיף 22 לבקשתו אשר גובלים בהטעיה מכוונת של בית המשפט:

כך נקבע בפסק הדין שלא הוכח כי החוזה שנכרת בין החייב לאשתו הוא חוזה למראית עין בהקשר העסקה בינם לבין צידי ג' אבל וודאי שמבחינת דיני פשיטת הרגל – העברת הדירה לאישה נועדה למלט את הנכס מנושיו וכי בעת שבוצעה ההעברה לא היה סולבנטי. (ההדגשה במקור)

מעולם לא נקבעו בפסק דינו של כב' השופט אטדגי הדברים הנ"ל, לא לחינם נמנע המנהל המיוחד מלהפנות את בית המשפט הנכבד לסעיף הספציפי בפסק הדין שבו כביכול נאמרו דברים אלו. המשיבה תטען כי יש לראות בחומרה התנהלות זו נוכח חובת ההגינות המוגברת המוטלת על המנהל המיוחד.

30. בנסיבות הגשת הבקשה אשר הוגשה ממילא בשיהוי ניכר תטען המשיבה כי יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה מחמת הפרתו אות חובת ההגינות המוגברת עליו המוטלת עליו.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה גם לגופו של עניין:

הרקע העובדתי להעברת חלקו של החייב בנכס למשיבה:

31. החייב והמשיבה התחתנו כדת משה וישראל בשנת 1979.

32. החל משנת 1996 עלתה מערכת היחסים ביניהם על סרטון והם אף היינו מטופלים באגף לשירותי רווחה בתל אביב כאמור במכתב העו"ס סומך רותי מיום 03/08/1998 בו נכתב בין השאר:

"משפחת גולן מוכרת ללשכה מיום 10/96.

במהלך תקופה זו נפגשתי עם גב' מדר באופן אינטנסיבי.

בפגישות עם גב' מדר עלו קשיים רבים בקשר הזוגי שהביאו

להתגבשות החלטתה להיפרד מבעלה"

מצ"ב העתק מכתב העו"ס הנ"ל מיום 03/08/1998 כנספח א'

33. ביום 09/08/1998 הגיעו הצדדים להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. בסעיף 6א' להסכם הגירושין הסכימו הצדדים כדלקמן:

"מחצית הנכס הרשום על שם הבעל יועבר לטובת הילדים בגיל 18. מחצית הדירה הרשומה על שם האישה תישאר בחזקתה"

מצ"ב העתק מהסכם הגירושין מיום 09/08/1998 כנספח ב'.

34. הנסיבות הנוספות להעברת חלקו של החייב למשיבה פורטו בסעיפים 96 – 97 לפסק הדין ומאחר והן רלוונטיות גם לעניינינו יצוטטו להלן:

"96. ...בעבר, הדירה הייתה רשומה ע"ש גילה ורמי גלעד, מחצית כל אחד.

בשנת 1998 נחתם הסכם גירושין, לפיו, בין היתר "מחצית הנכס הרשום על-שם הבעל יועבר לטובת הילדים בגיל 18. מחצית הדירה הרשומה על-שם האשה תישאר בחזקתה" (סעיף 6(א)).

ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ביום 9.8.98 (ההסכם ופסק הדין צורפו כנספח "ב" לתצהיר דינה).

על-פי עדותו של רמי (עמ' 39), הילד הצעיר ביותר, גיא, הגיע לגיל 18 בשנת 2009. אולם, עוד קודם שהגיע מועד זה, העביר רמי את חלקו בדירה לדינה ללא תמורה, וההעברה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 14.12.2006, בהתאם לנסח שצורף (נספח "א" לתצהיר גליה).

ממועד זה ואילך, גליהרשומה כבעלת הזכויות היחידה בדירה (יצוין, כי הרישום בנסח מתייחס לכל הנכס, שבבעלות משותפת – במושע עם גרין, כך שגליה רשומה כבעלת מחצית מהזכויות בנכס כולו).

נתון רלבנטי נוסף, שכבר הוזכר לעיל, פעמים אחדות: רמי וגילה לא התגרשו בבית הדין הרבני, והסטטוס האישי שלהם הוא זוג נשוי.

כאמור לעיל, רמי וגילה  גם מתגוררים יחדיו בדירה (בזמן הרלבנטי התגורר בה גם בנם תומר).

97. גילההסבירה בתצהירה (סעיפים 4-7) כי היא ורמי לא התגרשו, משום שרמי סירב לתת לה גט, אך לדבריה, לאחר חתימת הסכם הגירושין הוא עזב את הבית. בעקבות התדרדרות חמורה במצבו הרפואי, היא הסכימה שישוב להתגורר בדירה, והוא שב אליה בשנת 2003. בתמורה לכך, הסכים רמי להעביר את חלקו בדירה על שמה, במקום על-שם הילדים, וההעברה בוצעה בשנת 2006. כמו כן, רמי משתתף בהוצאות הקשורות לבית. גילה הכחישה את הטענה כי רמי העביר את חלקו בדירה על שמה, כדי להתחמק מנושים, ולדבריה, לאורך כל השנים הללו היו לרמי חובות בסכומים פעוטים יחסית.

גם רמי  סיפר דברים דומים במהלך עדותו (עמ' 36-37, 42)."

מצ"ב תיעוד חלקי בדבר מצבו הבריאותי של החייב במועדים הרלוונטיים כנספח ג'.

35. יש להדגיש היטב כי העברת חלקו של החייב למשיבה נעשתה בנסיבות בהן היה ברור לה וגם לחייב נוכח מצבו הרפואי המידרדר, שממשיך להידרדר גם כיום, תיאלץ המשיבה לסעוד אותו כל חייה. החייב ידע זאת היטב, וכך גם החייבת. אלו היו הנסיבות שהביאו את החייב להסכים להעביר את חלקו בדירה אל המשיבה בשנת 2003 עת הוא חזר לגור בה, ולבצע את העברת חלקו בנכס בשנת 2006 בפועל.

36. המועד בו הועבר הנכס משמו של החייב לשמה של המשיבה, יום 14/12/2006 ייקרא להלן: "מועד ההענקה"

חובותיו של החייב במועד ההענקה:

37. להלן פירוט התיקים שהיו פתוחים כנגד החייב במועד ההענקה:

א. בשנת 2003, המועד בו כאמור חתמו הצדדים על הסכם הגירושין, אלו התיקים שהיו פתוחים כנגד החייב בלשכת ההוצאה לפועל:

תיק מס': 34-00690-97-2 שנפתח ביום: 12/01/1997 ע"ס: 34,117 ₪

תיק מס': 01-07333-97-9 שנפתח ביום: 21/01/1997 ע"ס: 2,308 ₪

תיק מס': 01-26043-98-7 שנפתח ביום: 16/03/1998 ע"ס: 12,668 ₪

תיק מס': 01-19625-68-0 שנפתח ביום: 31/12/1998 ע"ס: 13,162 ₪

תיק מס': 01-19623-68-8 שנפתח ביום: 31/12/1998 ע"ס 5,077 ₪

תיק מס': 01-73571-00-0 שנפתח ביום: 24/09/2000 ע"ס: 13,890 ₪

ב. למען השלמת התמונה יש לציין כי ביום 01/01/03 מסר לאחיו של החייב, מדר חיים, הזוכה, מר אליעזר מורסקי, בתיק הנ"ל שמספרו: 01-29043-98-7 אישור כדלקמן:

"אשור 01/01/03

אני החתום מורסקי אליעזר ת.ז 64701691 מרח' מירון 15 ראשל"צ מאשר שקיבלתי סך של 5,000 ₪ ממר גלעד חיים וזה מהוה גמר חשבון ואין לי כל תביעות או טענות כספיות נוספות ו/או לכל אחר מבני משפחתו."

מסיבות שאינן ברורות למשיבה תיק ההוצל"פ של הזוכה מורסקי אליעזר לא נסגר עד שנת 2011 ואולם אין כל ספק כי האשור הנ"ל מהווה אסמכתא לכך שמתאריך זה ואילך לא הייתה לזוכה כל טענה כלפי החייב, ביחס לתיק הנ"ל שכזכור נפתח שנים רבות לפני.

מצ"ב העתק דוח מרוכז של תיקי ההוצל"פ לחייב מיום 16/05/18 כנספח ד'.

מצ"ב העתק אישור הזוכה מורסקי מיום 01/01/03 כנספח ה'.

38. כאמור, חובותיו של החייב במועד ההענקה עמדו על סך של 68,554 ₪ (נומינאלית) להלן: "חובות החייב במועד ההענקה"

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לאור העובדה כי חובותיו הקטנים יחסית של החייב במועד ההענקה, אינם מהווים, מבחינה אובייקטיבית, מניע כלשהו להעברת מחצית מנכס ששווה עשרות מונים יותר למשיבה וההענקה נעשתה בתום לב הן מצדה של המשיבה והן מצד החייב.

39. המשיבה תטען כי חובות החייב במועד ההענקה לא יכולים להוות, ואכן בפועל אף מעולם לא היוו מוטיבציה לחייב להעביר את חלקו בדירה ששווה עשרות מונים יותר אליה. יוזכר כי המדובר בדירה הממוקמת בשכונת נווה צדק, אחד האזורים המבוקשים ביותר בתל אביב.

40. לחיזוק טענתה של המבקשת בדבר המוטיבציה, או נכון יותר לומר אי המוטיבציה של חייב שחייב כ- 60,000 ₪ לוותר על חלקו בדירת מגוריו ניתן למצוא בחוות דעת שנעשתה עבור הנכס 4 שנים לאחר ביצוע ההענקה. בחוות דעת זו העריך אז השמאי את שוויו של הנכס בסכום של בין 1,425,000 ₪ לבין 1,950,000 ₪. כאמור בחוות הדעת המדובר בהערכה זהירה מאד ולצורך לקיחת משכנתא בלבד. עיון בחוות הדעת מלמד, באמצעות פירוט העסקאות באזור נווה צדק, כי נכסים דומים שנמכרו בשנת 2010 נמכרו בסכום גבוה הרבה יותר. זאת מבלי להזכיר כלל את שווי זכויות הבנייה בנכס שמעולם לא נוצלו, כאמור בחוות הדעת.

מצ"ב חוות הדעת שמאית שהזמין בנק דיסקונט על הדירה בשנת 2010 כנספח ו'.

41. חיזוק נוסף לכך כי החייב והמשיבה מעולם לא התכוונו להבריח את חלקו של החייב בדירה ניתן למצוא במועדי פתיחת התיקים הנ"ל. עובדה היא כי משנת 1997, עת נפתח התיק הראשון כנגד החייב ועד למועד ההענקה, 9 שנים מאוחר יותר, לא הייתה כל דחיפות באותה "הברחה" לכאורה, כטענתו של המנהל המיוחד. המשיבה תטען כי זו לא הדרך בה פועל חייב שמנסה להבריח את נכסיו מנושיו.

42. המבקשת תוסיף ותטען כי היא קיבלה את הנכס בתום לב באשר היה ברור לה לחלוטין כי נוכח היקף החובות הנמוך יחסית של החייב, הרי בכל מקרה החייב בעצמו או היא בעצמה לבקשת החייב היו יכולים בקלות לשלם חובות אלו.

43. ויודגש שוב: חובותיו של החייב מעולם לא היוו שיקול להעברת חלקו של החייב אל המשיבה – הרי כאמור ההענקה נעשתה בשנת 2006 והתיק האחרון שנפתח כנגד החייב עד אז נפתח 6 שנים קודם בשנת 2000 – ברור הרי לכל בר דעת שלא היה מה לחשוש מנושים שלא פעלו בתיק שנים רבות.

44. עובדה היא שבסופו של יום, החובות של החייב בתיק הפש"ר הנ"ל כלל לא כוללים חובותיו במועד ההענקה באשר אלו ברובם כבר שולמו כבר בראשית שנת 2010.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר סך חובותיו של החייב במועד ההענקה לא הגיע לרף התחתון להכרזתו כפושט רגל על ידי נושיו ולפיכך מעולם לא הייתה סכנה במועד ההענקה כי החייב יפשוט את הרגל:

45. סעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"מ – 1980 (להלן: "הפקודה") קובע לעניין היקף החובות אשר בהתקיימו רשאים 2 נושים ויותר לפתוח הליכי פשיטת רגל כנגד חייב:

"... ואם היו המבקשים שני נושים או יותר – סך כל החובות שהוא חב להם, אינו פחות מ-86,529 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, לבקשת נושה ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מסך זה;"

אכן, הסכום הנקוב לעיל נכון לשנת 2017, ואולם סביר להניח כי הסכום בשנת 2006 היה גבוה מהסך של - 65,000 ₪ או לכל הפחות מאד קרוב לסכום זה.

46. וכך נאמר לעניינינו זה בספרם של שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית):

"מגמתו של סעיף זה היא להפקיע, בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו על-ידי החייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת, לקרוביו או לאנשים אחרים, לפני תחילת פשיטת הרגל. המדובר בהענקות שתוצאתן הקטנת שווי נכסי החייב, כאשר קיימת סכנה כי החייב יפשוט את הרגל, על חשבון הנושים". (ההדגשה אינה במקור)

47. הנה כי כן, תנאי לביטול ההענקה כי במועד ההענקה הייתה "קיימת סכנה כי החייב יפשוט את הרגל". המשיבה תטען כי תנאי זה מעולם לא התקיים ביחס לחובותיו של החייב במועד ההענקה.

48. המשיבה תוסיף ותטען כי היקף חובותיו הנמוך של החייב במועד ההענקה מקטין סכנה זו עד כדי איונה לחלוטין. שבעתיים נכונים הדברים שעה שכל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו נפתחו בין השנים 1997 – 2000 לכל היותר, ואילו ההענקה בוצעה סוף שנת 2006 ועובדה היא כי מעולם לא פתחו נושים אלו הליך של פשיטת רגל כנגדו.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר במועד ההענקה היה בידי החייב ו/או בידי המשיבה לשלם את חובותיו של החייב:

49. כפי שיפורט להלן, במועד ההענקה היו בחשבונותיה של המשיבה, סכומים העולים לפחות פי 3 על סכום החובות של החיי בהוצאה לפועל.

50. להלן הסכומים שהצטברו בקופות השונות של המשיבה, שהיו נזילים במועד ההענקה ו/או בסמוך מאד אליה:

א. לזכות המשיבה הצטבר עד שנת 2006 בחברת אקסלנס הסך של: 50,887 ₪

ב. לזכות המשיבה הצטבר עד שנת 2006 בקופת הגמל "קהל" הסך של: 22,434 ₪

ג. לזכות המשיבה הצטבר עד יום 30/06/07 בחברת הראל הסך של: 37,948 ₪

ד. ביום 21/02/06 ביקשה וקיבלה המבקשת מבנק לאומי הלוואה ע"ס: 50,000 ₪.

מצ"ב העתקי אישורים על הסכומים הנ"ל מחברת אקסלנס, קופת הגמל "קהל", חברת הראל ואישור על מתן הלוואה מבנק לאומי כנספח ז'.

51. במועד מתן ההענקה או בסמוך מאד אליה הצטבר בחשבונותיה של המשיבה סך כולל של 161,269 ₪.

52. המשיבה תטען כי בקלות יכולה היה לשלם החייב, ששוב חזר כאמור להתגורר באותה תקופה עם המשיבה, את חובותיו אם היה מבקש זאת או שאם היה חשש כלשהו לסכנה לדירת מגוריה. זאת ועוד, אם היו מבקשים החייב והמשיבה להבריח לכאורה את חלקו של החייב, בקלות רבה מאד יכולה הייתה המשיבה לשלם את חובותיו הפעוטים של החייב בתמורה להעברת חלקו של החייב בדירה.

יצוין בהקשר זה כי חובותיו של החייב תלויים ועומדים עוד משנת 1997. ניסיון החיים מלמד שכ- 9 שנים לאחר מכן, בשנת 2006 (מועד ההענקה) הייתה יכולה הייתה המשיבה, אם כוונת הברחה כלשהי הייתה בלבה ובלבו של החייב, להגיע להסדר עם הנושים בסכום פחות הרבה יותר מסך חובותיו בהוצל"פ.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר קריסתו הכלכלית של המבקש ארעה שנים לאחר מועד ההענקה:

53. בפסק דין ליניביקר הנ"ל קבע בית המשפט שיקול רב חשיבות שעה שבא בית המשפט לבחון את כשרות פירעונו של החייב במועד הקובע. שיקול זה הוגדר שם כ "קו ראשית הקריסה" עליו עמד בית המשפט בדברים כדלקמן:

"קו ראשית הקריסה": פרמטר רב חשיבות שני, בעל תפקיד חשוב במאבק בנטלי הראיה, הינו השאלה מתי החלה קריסתו הכלכלית של החייב, אשר הביאה אותו בסופו של יום לכדי פשיטת רגל.

נכון הוא, כי לא תמיד ניתן לשים אצבע מדוייקת על תחילתו של תהליך; לעיתים, עסקינן בהתדרדרות הדרגתית ומתונה, עד כי לא ניתן להצביע בבטחון על המועד או המאורע שפתחוה. במקרים אלו, מטיבם של דברים, לא יהיה ניתן להתחשב בשאלת "קו הפתיחה" של קריסת החייב.

אלא, שקיימים אף מקרים אחרים, ואין הם נדירים כלל ועיקר, בהם ניתן אף ניתן להצביע בבטחון רב יחסית על מאורע אשר פתח את תהליך ההדרדרות; עיתים, עסקינן בקריסה של חברה גדולה עמה עמד החייב בקשרי עסקים. כך למשל הם פני הדברים, כאשר עקב קריסה זו, חוללו שיקים בסכום גבוה אשר נמסרו לחייב, ואי לכך נקלע הלה לקוצר מזומנים שגרם לקריסתו. עיתים, עסקינן בפרוייקט שנטל עסקו של החייב על עצמו, אשר הסתבר כהשקעה בלתי כדאית שהסבה לו הפסדים עצומים, ועיתים עסקינן במאורע חיצוני, אשר הרס (בין אם פיזית או כלכלית) את נכסיו המרכזיים של החייב, מאפס את ערכם לחלוטין או מפחיתם באורח דרסטי.

במקרים אלו, בעיקר כאשר עסקינן בחייב אשר טרם קריסתו נחשב כאמיד ובעל מוניטין, הרי ל"קו ראשית הקריסה" משקל ראייתי עצמאי ניכר (אף כי לא בהכרח מכריע לכשעצמו); זאת, בשל כך כי סביר להניח שטרם מועד זה לא היה החייב שקוע בחובות אשר לא יכול היה לפרעם, ואילו לאחריו מתהפכת ההנחה.

לעניין זה השפעה נוספת וחשובה, בכל האמור בהבאת הראיות במהלך המשפט: אם מביא מקבל ההענקה ראיות לכאורה בדבר מועד ברור בו החלה קריסתו של החייב, כאשר אין מחלוקת כי ההענקה בוצעה זמן רב קודם לכן, הרי שיש לכך משקל ראייתי ניכר לטובתו. במקרה זה, אם בוחר הנאמן לשבת באפס מעשה, ולא לנסות להזים טענה זו בחקירה נגדית או בראיות, הרי שהיא עשויה להתקבל כנכונה על-ידי בית המשפט, ולקבל, במקרים המתאימים, את משקלה הראייתי ההולם. משקל זה עשוי לא פעם לתרום לעמידה בנטל הראיה המוטל על מקבל ההענקה. אם כך קרה, אין לו לנאמן להלין אלא על עצמו בלבד."

54. בעניינינו, לא יכולה להיות מחלוקת כי קו הקריסה של החייב ארע בדצמבר 2010 עת נפתח כנגדו תיק מטעם הזוכה כ.א.ל כרטיסי אשראי לישראל. (להלן: מועד קו הקריסה").

55. כפי שיפורט להלן, לפני מועד קו הקריסה, גלגל החייב בחשבונותיו הפרטיים סכומים שנעו בין עשרות אלפי שקלים למיליוני שקלים. כל זאת במזומן, במניות ובאשראי שהבנקים, כולל שולחו של המנהל המיוחד, העניקו לו בשמחה.

56. להלן יפורטו חשבונותיו של החייב בתקופה שבין מועד ההענקה למועד קו הקריסה:

א. במהלך חודש נובמבר 2009 היו בחשבונותיו של המבקש בבנק איגוד סכומים המגיעים לכדי מיליוני שקלים, פעם בזכות ופעם בחובה. כפי שניתן להיווכח בנק איגוד העניק לחייב אשראי בסכומים של מיליוני שקלים לצורך פעילותו בשוק המניות.

מצ"ב דפי חשבון ופעילות בבנק אגוד משנת 2009 כנספח ח'.

ב. בדצמבר 2009 היו בחשבון החייב בבנק הבינלאומי יתרות ואשראי בגובה 567,502 ₪.

מצ"ב יתרות ופעילות החייב בבנק הבינלאומי כנספח ט'.

ג. במהלך חודשים דצמבר 2009 עד מאי 2010 היו בחשבונותיו של המבקש בבנק מזרחי, שולחו של המנהל המיוחד, יתרות ואשראי בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

מצ"ב דפי חשבון מבנק מזרחי טפחות כנספח י'.

57. המשיבה תטען כי הרי העמלות בלבד שגבו הבנקים על פעילותו של החייב הגיעו, אם לא עלו על חובותיו באותה תקופה. ברור הרי לכל בר דעת כי בקלות רבה יכול היה החייב לשלם את חובותיו שבשלב זה היו תלויים ועומדים כאבן שאין לה הופכין. ואכן, זמן קצר לאחר מכן רוב מוחלט של חובות אלו שולמו והתיקים נסגרו עוד לפני מועד קו הקריסה של החייב. (ראו דוח תיקי ההוצל"פ אשר צורף כנספח ג' לעיל).

58. למרבה האירוניה, גם בנק מזרחי טפחות, שולחו של המנהל המיוחד, העניק לחייב לפני קו הקריסה בשמחה הלוואות ואשראי בסכומים שבקלות היו מכסים את חובותיו של החייב. לראיה, תביעת החוב מצד בנק מזרחי בלבד עולה על חובותיו של החייב במועד ההענקה.

59. המשיבה תטען כי קו הקריסה בעניינו של החייב ברור כשמש, הוא בוודאי לא ארע סביב מועד ההענקה, בשלהי שנת 2006, אלא כ- 5 שנים לאחר מכן, בשנת 2011 שעה שבנק מזרחי וחברת כלל עצרו את האשראי שהעניקו לחייב.

60. חיזוק נוסף לטענת המשיבה בדבר מועד קו הקריסה ניתן ללמוד אף מדוח התיקים המרוכז: במשך 10 שנים, משנת 2000 ועד לשנת 2010 לא נפתח אפילו תיק אחד נוסף כנגד החייב.

61. כמו כן וכעולה מהמקובץ לעיל: בין מועד הענקה עד למועד ראשית קו הקריסה היו בחשבונותיו של החייב סכומים העולים בהרבה מאד מסכום חובותיו ובוודאי שקו הקריסה של החייב ארע שנים רבות לאחר מועד ההענקה.

62. התובעת תטען כי כאמור בפסק דין ליניבקר הנ"ל, קו ראשית הקריסה משקל ראייתי ניכר באשר סביר להניח שטרם מועד זה לא היה החייב בחובות, אשר היוו מוטיבציה כלשהי עבורו להבריח נכסים מנושיו. כמו כן, לנסיבות קו הקריסה ולעובדה כי לא נפתחו תיקים נוספים כנגד החייב עד למועד קו הקריסה משקל ראייתי ניכר לטובתו של החייב והמשיבה התומך בטענתם כי במועד ההענקה יכול היה החייב לעמוד בקלות בתשלום חובותיו.

יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד באשר סוג הנכס שהוענק מטה גם הוא את הכף לטובת הימנעות מביטול ההענקה:

63. המשיבה תטען כי בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול הענקה עליו להתחשב בכך כי קבלת הבקשה מהווה פגיעה קשה בקניינו של מקבל ההענקה. המדובר בביטול קניינו של אדם שבמקרים רבים קיבל לחזקתו את הנכס לפני שנים רבות ואשר שינה את מצבו על סמך ההענקה ולא יכולה להיות מחלוקת כי הוא ייפגע אם נכס זה יופקע ממנו. במיוחד שהמדובר בנכס המשמש לו למגורים או לעסק המשמש לפרנסתו.

על "ההתנגשות" שבין זכות הקניין של מקבל ההענקה לבין זכות הקניין של הנושים נסובה החלטתו המנחה של בית המשפט העליון בע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב (פורסם בנבו). בית המשפט קבע כי במקרים מסוימים אין המדובר בזכויות בעלות עוצמה שווה. אין דינו של נכס שבו החייב עושה שימוש אישי למחייתו, מבחינת מהות הזכות הקניינית ועוצמתה, כדין עוצמת קניינו של נושה בלתי ספציפי אשר מנסה "לדוג" נכסים על מנת להגדיל את הדיבידנד שיקבל לעצמו.

64. בפסק דין ליניבקר הנ"ל ניתן שיקול נוסף שעל בית המשפט לשקול שעה שהוא דן בבקשה לביטול ההענקה, ושיקול זה נוגע לסוג הנכס שהוענק:

עוסקים אנו בשאלה זו בסוג הנכס נשוא ההענקה, וליתר דיוק, בשאלה האם נכס זה הינו מסוג הנכסים אשר אנשים - פרטים סולבנטיים אשר אינם שקועים בקשיים נוטים להעביר לאנשים מסוגו של מקבל ההענקה בדרך שגרה. לשון אחר; מן הראוי לבדוק, במקרים המתאימים, האם להענקת נכס מסוג זה עשויים להמצא טעמים כלכליים, חברתיים או אישיים סבירים, מלבד הרצון למלט את הנכס מנושי החייב. לעניין זה, אין דין מחצית דירת מגורי בת-זוג הנרשמת על שמה, כדין חברה פעילה אותה מנהל החייב בעצמו, אולם רושם את מניותיה מטעמיו הוא על שם ילדו הקטין. אף כי אין ערכה הראייתי של ראיה זו מכריע או מתקרב למשקל הטעמים הקודמים, הרי שמשקל מסוים קיים אף קיים. זאת ועוד; כאשר עסקינן בהענקה שאין בה טעם אובייקטיבי סביר, הרי יש אף יש בכך ראיה כבדת-משקל לחובת מקבלה.

65. בעניינינו אין מחלוקת כי הנכס שהועבר הינו מחצית מדירת המגורים של הצדדים.

66. זאת ועוד, כמפורט בהרחבה לעיל לא היה כל טעם אובייקטיבי סביר להעברת מחצית מנכס ששוויו כ- 2 מיליון ₪ בשנת 2006 על מנת להתחמק מחובות של כ- 65,000 ₪ אשר מעולם לא הייתה כל דחיפות בתשלום חובות אלו ומעולם לא הייתה לחייב או למשיבה כל בעיה כלכלית לשלמם, לא במועד יצירת החובות, לא במועד ההענקה וגם לא שנים לאחר מכן. עובדה היא שאלו שולמו דווקא לפני קריסתו הכלכלית של החייב.

67. אשר על כן, מהנימוקים אשר פורטו לעיל, כל אחד מהם לחוד ובוודאי מהמשקל המצטבר של כולם תטען המשיבה כי היא עמדה בנטל המוטל עליה בדין האזרחי להטות את הכף לטובת דחיית בקשתו של המנהל המיוחד לביטול הענקה שהועברה אליה בפועל לפני יותר מ- 12 שנים.

68. מצ"ב תצהיר המשיבה המוגש בשם החייב ובשמה, בתמיכה לטענותיהם.

69. בית המשפט הנכבד יתבקש לדחות את בקשתו של המנהל המיוחד ולחייבו בהוצאות ריאליות אותן הוציאה המשיבה לרבות שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק. כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המנהל המיוחד בהוצאות לדוגמא אשר ישקפו את התנהלותו של המנהל המיוחד אשר אינה עומדת בקנה אחד עם חובות ההגינות המוגברות המוטלות עליו.

 

_____________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ המשיבה והחייב

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...