צור קשר

  • מאמרים דיון אזרחי מסחרי

  • 1

תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה

4.741935483871 1 1 1 1 1 (31 Votes)
תום לב במו"מ לכריתת חוזה

מהו תום לב בחוזים? במאמר זה נתמקד בחובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה

חובת תום הלב במו''מ לכריתת חוזה קבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"). נציין כי חובת תום הלב מוזכרת גם בסעיף 39 לחוק החוזים, בהקשר של קיום חוזה, ואולם מאמר זה יתמקד כאמור בעיקר בשלב הטרום חוזי, בשלב המו"מ בין הצדדים.

בין השאר נדון במאמר זה בנושאים אלו:


נזכיר כי באתר מאמרים נוספים הקשורים לדיני החוזים בכלל ולביטול חוזה בפרט נציין את מאמר משרדנו "ביטול חוזה

 

חובת תום הלב במו"מ לכריתת חוזה:

כאמור, חובת תום הלב בניהול משא ומתן לקראת כריתת חוזה, קבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:

"12.(א)במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים"

משמעותה של חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי היא ניהול המו"מ לקראת כריתתו של הסכם בהגינות, ביושר ובשקיפות מרבית (ראה ע"א 8817/02 קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ' צבי עצמון ז"ל (פורסם בנבו 27.3.2008).

בע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו 14.6.2009) הגדיר בית המשפט את משמעות "תום הלב" בשלב הטרום חוזי כחובה:

"לפעול בנאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, בנאמנות לרוח העסקה ולמטרתה"

עקרון תום הלב אומץ בדין הישראלי הכללי כעקרון על החולש על כל תחומי המשפט, כמשרד עורכי דין חוזים אנו יכולים להעיד כי והדין החוזי בישראל אינו יוצא מן הכלל. עקרון זה, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה בעניין חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי, מבטא מגמה אקטיבית של הפסיקה לקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המו"מ לכריתת חוזה. הפרתה של חובה זו מעניקה לצד הנפגע, את הזכות לביטול הסכם בעילות של מצג שווא והטעייה (ראה ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ (פורסם במאגר המשפטי נבו); ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים בע"מ נ' אהרוני, (פורסם במאגר המשפטי נבו); עא 3745/92 פיליפ פסקל נ' משה מזרחי(פורסם במאגר המשפטי נבו).

ברע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון (פורסם בנבו) הגדיר הנשיא דאז א' ברק את מושג תום הלב. הגדרה זו תקפה כמובן לתום הלב בשלב המו"מ לכריתת חוזה:

"תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות (החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור.....) עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם".

הח"מ סבור כי ככלל אצבע ניתן לומר שאדם שנמצא במו"מ עם חברו לכריתת חוזה, יהיה אשר יהיה, ראוי שיישאל את עצמו אילו פרטים היה הוא רוצה לדעת על מנת לגבש גמירות דעת מלאה לגבי החתימה על ההסכם. בסבירות די גבוהה, התשובות לגבי פרטים אלו, יהיה נכון לגלותם לצד השני. אם חלילה יעלה החוזה על שרטון ויבוא לפתחו של בית המשפט – השופט יישאל את עצמו בדיוק את אותה שאלה.

     

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

חובת הגילוי ביחסים חוזיים:

חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי וביחסים החוזיים בכלל היא הנגזרת העיקרית הנובעת מסעיף 12(א) לחוק החוזים. צד למשא ומתן לשם כריתת חוזה חייב לגלות לצד השני את העובדות הרלוונטיות להסכם המצויות בידיעתו, ושעשויות להשפיע על החלטתו וגמירות דעתו של הצד האחר להתקשר בהסכם.

יש להדגיש כי לא די באי אמירת שקר לשם עמידה בחובת הגילוי ותום הלב במו"מ. על צד למו"מ מוטלת חובה אקטיבית של גילוי הפרטים המהותיים השייכים לעסקה. על כך כותבת המלומדת גבריאלה שלו בספרה "דיני חוזים" (מהדורה שנייה) הוצאת האוניברסיטה הפתוחה (כרך 1) עמ' 114:

"הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במו"מ לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות, שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית ומטילה חובת עשייה"

כך גם נפסק בעא 7730/09 ניסים כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (פורסם בנבו, 06/06/11) מפי כב' השופט פוגלמן:

"תחומי חובת הגילוי מושפעים מהרצון לעודד מסחר הוגן, לצד הצורך לאפשר גמישות עסקית ולעודד פיתוח כלכלי. אחד הפרמטרים לאיזון בין הגורמים האלה, קשור לשאלה בידי מי מצוי המידע הרלוונטי כאשר חובת הגילוי מוטלת על "מונע הנזק הזול". בעסקת מכר יהיה המוכר בעל הגישה הטובה והנוחה יותר למידע הנוגע לממכר ולעסקה, ותחול עליו לרוב חובה לגלות לקונה פגמים מהותיים שעשויים להתקיים בנכס בעיקר, מקום בו המוכר הוא גוף חזק יותר, ובעל משאבים רבים יותר. בנוסף, ככל שהמידע מתייחס לעניין הגורע באופן ניכר מן הציפיות הסבירות של הצד שכנגד בעסקה, כך גוברת הנטייה להטיל חובת גילוי. ככל שאינטרס ההסתמכות נפגע באופן ניכר, כך גוברת הנטייה להגן עליו, בין היתר באמצעות חובת גילוי."

חובת הגילוי הינה כאמור חובת גילוי אקטיבית, אין צורך ביחסי אמון בין הצדדים על מנת שחובה זו תתגבש אלא היא מוטלת בין כל צד למו"מ חוזי. ואולם, ככל שקיימים בין הצדדים בשלב הטרום חוזי יחסי אמון גדולים ומיוחדים יותר, כך תגדל יותר היקפה של חובה זו. כך לדוגמא חובת הגילוי של בנק מול לקוחותיו היא בדרגה גבוהה יותר (ראה ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, בעמ' 696-697  (פורסם בנבו); ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, בעמ' 596- 598 (פורסם בנבו); ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (2005), 15 - 149).

בע"א 403/80, סאסי נ' נעימה קיקאון, (פורסם בנבו) נפסק כי:

"במקרה בו לצד אחד יש יתרון על פני הצד האחר בכל הנוגע לקיום המידע או לאפשרות השגתו... חלה עליו חובת גילוי המידע לצד האחר" (שם בפסקה 12).

אם נפנה לשיטה הכלכלית במשפט, בעסקת מכר למוכר יש את המידע שעלול לגרום נזק לצד השני, העלויות עבורו לגילוי המידע הזה זולות מהעלויות לרוכש. לפיכך המוכר מוגדר על פי שיטה זו כ- "מונע הנזק הזול". שהרי, אצל המוכר מצוי המידע המדויק יותר, והוא בעל הגישה הנוחה ביותר למידע זה. לכן, על פי שיטה זו – עליו מוטלת החובה לגלות פגמים מהותיים, אם יש כאלו, בממכר. בהתאם לכך, ככל שהמוכר הינו גוף חזק ובעל משאבים גדול יותר, כך תגבר חובת הגילוי המוטלת עליו.

שיקול נוסף המשפיע על הטלת חובת הגילוי קשור לסוג המידע. ככל שהמידע עשוי להשפיע יותר על אינטרס ההסתמכות של הצד השני ומשפיע יותר על הציפיות שלו מהעסקה, כך תגבר הנטייה להגן על אינטרסים וציפיות אלו – בין השאר באמצעות חובת הגילוי (ראה ע"א 3745/92 פיליפם פסקל נ' משה מזרחי, הנ"ל, וכן בע"א 9019/99 מרילין קינסטלינגר נ' רחבמים אליה, בעמ' 546-545 (פורסם בנבו)).

לסיכום חובת הגילוי יובאו דבריו של בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 10619-08-11 פארק תעשיות אלמוג בע"מ נ' טמפו משקאות בע"מ (פורסם בנבו 1.5.12) בעמ' 12:

"על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני" (גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי עמ' 149-150). עוד נקבע, כי "דרישת תום הלב מחייבת הגינות, היא מחייבת גילוי נאות, היא מחייבת התחשבות בזולת ושיתוף פעולה להגשמת מטרת החוזית. דרישת תום הלב מחייבת התחשבות בציפיות הסבירות של הצד השני, שקיפות מירבית ואי הסתרת מידע מהותי, אולם אין היא מחייבת צדקנות. צד למשא ומתן אינו חייב לוותר על טובתו ועל האינטרסים הכלכליים שלו, רק על מנת למלא אחר ציפיותיו של הצד האחר ולא לאכזבו. לא זו תכליתה של חובת תום הלב ולא לכך היא נועדה"


חובת הגילוי על פי חוק המכר:

על קצה המזלג נתייחס לחובת הגילוי הקבועה בסעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") הקובע כי מקום שבו:

"היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה..."

הנה כי כן, סעיף 16 לחוק המכר מטיל חובת גילוי על המוכר בנוגע לאי התאמה של הממכר (כאמור בסעיף 11 לאותו חוק) למה שהוסכם בין הצדדים בחוזה, או לציפיותיו הלגיטימיות של הקונה. חובת גילוי זו מתקיימת גם אם סבר המוכר שמדובר באי התאמה שולית ובלתי חשובה. ראה בעניין זה ע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי, (פורסם בנבו).

 

מצג רשלני בשלב המו"מ לכריתת חוזה:

עניין נוסף, הקשור לחובת הגילוי בשלב הטרום חוזי הוא המצג הרשלני. זוהי למעשה קטגורית משנה לעוולת הרשלנות בקבועה בסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968. סעיפים אלו בחוק החוזים מטילים על כל אדם את החובה לנקוט אמצעים סבירים למניעת נזק לצד האחר, כל עוד צריך היה לצפות נזק זה (על השאלה אם צריך היה או לא צריך היה לצפות נזק זה, יענה בית המשפט על פי מבחנים שקבעה הפסיקה). כפי שחובת הגילוי מטרתה למנוע הטעיה של הצד השני, כך גם המצג הרשלני עלול לגרום להטעייתו של הצד האחר להסכם ולפגוע בגמירות דעתו להתקשר באותה עסקה.

בע"א 790/81 American Microsystem Inc נ' אלביט מחשבים בע"מ, בעמ' 795 (פורסם בנבו) נפסק לעניין המצג שווא הרשלני בשלב המו"מ לכריתת חוזה כי:

"בהסתמך על הוראות סעיפים 35 ו – 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל האמור לעיל, כשבוחנים קיומה של עילה של התרשלות בהיצג רשלני במהלך משא ומתן, יש לבחון: האם הוכח היצג של עובדות; האם ההיצג לא היה מהימן, ובזהירות ושקידה ראויות היה על מציג העובדות לדעת, שההיצג אינו מבוסס; האם היה עליו לצפות, כי הצד האחר למשא ומתן יסתמך על דבריו ויפעל על פיהם, ואם יפעל כך עלול להיגרם נזק פיסי לגוף שלו או לרכוש או נזק כלכלי לאחר; האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק" (פרשת אלביט, שם בעמ' 797)."

 

פרישה ממשא ומתן:

אין זה נדיר שבשלב המשא ומתן לכריתת הסכם צד אחד מחליט שדי לו, והוא פורש ומוותר על ההסכם מכל וכל. לעיתים, תיחשב פרישה ממשא ומתן כחוסר תום לב, כמשמעו בסעיף 12(א) לחוק החוזים.

פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים (מהדורה שניה) תשנ"ה כותבת לעניין זה:

"כמו כל התנהגות במהלך משא-ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על ידי עקרון תום הלב...פרישה בתום לב היא פרישה המודרכת על ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא-ומתן ומעמדות הצדדים לו.

... ככל שהשלב בו נמצא המשא-ומתן מתקדם יותר, וככל שהצדדים קרובים יותר לתחום החוזי, נדרשת סיבה מובהקת וברורה יותר להצדקת הפרישה".

מאליו ברור, ובית המשפט אישר לא פעם את הקביעה כי עקרון חופש החוזים, משמעותו גם הזכות לכל צד לנהל מו"מ מבלי שיחשוש על העת שמא עצם המו"מ תחייב אותו בהסכם משפטי מחייב. סטייה מקביעה זו אף תפגע באחד משני עמודי התווך של השתכללות חוזה שהינו עקרון גמירות הדעת, שהרי מו"מ לחוזה לכשעצמו אינו מהווה גמירות דעת להתקשר בחוזה. ואולם, גם עקרון זה של חופש החוזים, או נכון יותר לומר החופש לפרוש ממו"מ לכריתת חוזה, כפוף לחובת תום הלב הקבועה בסעיף 12(א) לחוק החוזים.

וכך נפסק בעניין זה בת.א (ת"א) 1018/06 אורי וקנין נ' Saint Gobain Glass France (פורסם בנבו 3.4.12) בעמ' 20 לפסק הדין:

"חופש החוזים מתיר לכל צד במשא ומתן להחליט, כי אינו רוצה להתקשר בחוזה. כך, כל צד הנכנס למשא ומתן, נוטל על עצמו סיכון, כי בסופו של יום, העסקה לה ציפה, לא תצא אל הפועל. פרישה מעריכת חוזה היא אמנם זכות המוקנית לכל צד במשא ומתן, אולם הפעלתה כפופה לעקרון תום הלב שבסעיף 12 לחוק החוזים. ההנחה, הניתנת לסתירה, הינה, שככל שהמשא והמתן מצוי בשלב יותר מתקדם, והצדדים קרובים יותר לשלב החוזי, כך תידרש סיבה מובהקת וברורה יותר להצדקת הפרישה".

ראה גם דבריו של בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 10619-08-11 פארק תעשיות אלמוג בע"מ נ' טמפו משקאות בע"מ, הנ"ל בעמ' 8-9:

"ככל שהשלב בו נמצא המשא ומתן מתקדם יותר, וככל שהצדדים קרובים יותר לתחום החוזי, נדרשת סיבה מובהקת וברורה יותר להצדקת הפרישה ולהיפך, ככל שהמשא ומתן נמצא בשלבים ראשוניים והיוליים יותר, קל יותר להשתחרר ממנו בתום לב" (שלו, שם עמ' 152; ר' גם ע"א 416/89 גל אור (גלר) משה נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ, פ"ד מו (2) 177; ע"א 2071/99 פנטי אלישע נ' יצהרי שריה ואח' [פורסם בנבו] תק-על 2001 (3) 929).

עם זה, גם בשלב מתקדם שכזה יכול צד למשא ומתן לפרוש ממנו ובלבד שפרישתו תהיה בתום לב. פרישה בתום לב היא פרישה "המודרכת על ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו" (שלו, שם 152)"

 

תוצאות הפרת חובת תום הלב במו"מ לכריתת חוזה:

סעיף 12(ב) לחוק החוזים קובע מה הם תוצאותיה של הפרת חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי:

"(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים"

כעקרון יש להבדיל בין הפרת חובת תום הלב בשלב המו"מ כאשר מעולם לא נכרת חוזה, לבין הפרת חובה זו כאשר נכרת לבסוף חוזה בין הצדדים.

ככלל, הפרה של חובת תום הלב בשלב המו"מ החוזי כאשר לא נחתם חוזה בין הצדדים, מעניקה לנפגע פיצויי הסתמכות היינו "פיצויים שליליים" שמטרתם השבת מצבו של הנפגע לקדמותו. הרעיון העומד מאחורי גישה זו הוא עקרון חופש החוזים והרצון שלא להטיל חובות כבדות מידי על צד לחוזה בשלב המו"מ, והעובדה שבכל זאת מעולם נכרת חוזה בין הצדדים.

ראה בעניין זה ספרה של גבריאלה שלו דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 47 ואילך וכן בספרם של ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, כרך א', תשנ"א-1991, עמ' 513 ואילך.

עניין אחר לגמרי הוא הפרת חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי, כאשר בפועל כן נכרת חוזה בין הצדדים.

להפרת חובת תום הלב בשלב המו"מ משמעויות שעלולות להיות מרחיקות לכת. כאשר מפר צד לחוזה את החובה המוטלת עליו לגילוי עובדות מהותיות בחוזה הוא עלול להיות מחויב בגין עילות נזיקיות כמו עוולת תרמית ורשלנות. כך גם עלול המפר להיות נתבע בעילות חוזיות כגון הטעיה (ראה ע"א 8737/00 "שלפרד" חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' ז'אק, (פורסם בנבו); ע"א 3051/08 סאסי קבלני בנין, עפר וכבישים (1986) בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 15 הנ"ל.

הפרת חובת הגילוי במסגרת המו"מ לכריתת חוזה עשוי להוות הטעיה כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים. יש שהטעיה מתגבשת באמצעות הצהרה כוזבת של המטעה. יש שהטעיה מתגבשת דווקא על ידי מחדל שלא לגלות עובדה מסוימת המהותית לעסקה, כאשר מוטלת חובה לגלותה ( ראה ע"א 338/85 שפיגלמן נ' צ'פניק, בעמ' 426 (פורסם בנבו); גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 321-316 (2005); דניאל פרידמן נילי כהן חוזים כרך ב 810 (1992)).

המחוקק אכן הוסיף בסעיף 15 סיפא לחוק החוזים:

""הטעיה"
- לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

משמעות הדברים היא כי הוראות סעיף 15 לחוק החוזים מבסס את חובת הגילוי ומעמיד אותה על 3 אדנים אפשריים: דין, נוהג, ונסיבות. היה ותוכח הטעיה, יוכל הצד הנפגע לבטל את החוזה ולתבוע פיצויים על נזקיו, בהתאם חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, על כל המשתמע מכך.

logoround

   

צרו איתנו קשרsimilar articlessimilar Kteanotפורום דיני חוזים

  • 1
×
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
×
 
להתייעצות, אתם מוזמנים
להתקשר בטלפון: 03-6129124
או כתבו לנו כאן, ואנו נשיב לכם מייד