calluss 64

  • משפט מסחרי מחוץ לקופסה

  • 1

משרדנו בתקשורת

עורך דין בר אל ירון, חדשות ערוץ 2 (פרומו לכתבה)

פרומו לכתבה שתשודר בקרוב על אחת התיקים המורכבים בהם מטפל משרדנו במסגרת התמחותו בדיני חוזים.

עורך דין בר אל ירון, חדשות ערוץ 10

אחד התיקים המעניינים שהיו לנו במשרד כמשרד המתמחה בדיני חוזים. מרשתנו נפלה קורבן לתרגיל עוקץ שכמעט גרם לה לאבד את ביתה בתל אביב, למלווה בריבית שזייף מסמכים וכבר הספיק לרשום הערת אזהרה על הבית. כמובן שמייד עצרנו את העסקה באמצעות צו מניעה. בדיעבד, ובשיתוף פעולה עם ערוץ 10 התברר שמרשתנו לא הייתה הקורבן היחידי. הכתבה, שבה מרואיין בין השאר עו"ד בר אל ירון, מספרת את סיפורם.

בר אל ירון, משרד עורכי דין

משרד עו"ד מסחרי מחוץ לקופסה

התמחותו של המשרד הוא בתחום המסחרי אזרחי. למשרדנו ניסיון ייחודי ורב שנים כמשרד עו"ד העוסק בעריכת חוזים וליטיגציה בסוגיות מגוונות הנוגעות לדיני חוזים, ליווי חברות ובעלי מניות בתחום דיני חברות, ייצוג זוכים וחייבים בהליכי הוצאה לפועל , ליווי בהליכי פשיטת רגל עד למתן הפטר וכמשרד עו"ד המתמחה בעריכת חוזים וליטיגציה בתחום דיני המקרקעין. כמו כן, משרדנו הוא נציגה הבלעדי של חברת הגבייה העולמית GCS והינו משרד עורכי הדין היחיד בישראל המייצג בהרשאתה חברות ופרטים מהארץ ומרחבי העולם בהליכי גביית חובות בינלאומיים.

אתם מוזמנים לעיין בפסקי הדין שקיבל משרדנו עבור לקוחותיו בדף משרדנו בבתי המשפט. על המחשבה המקצועית, והתפיסה האחרת של עולם המשפט בתחומי התמחותו תוכלו ללמוד בדף מאמרים משפטיים באתר ו/או בדף כתבי טענות משפטיים שם תוכלו לעיין בכתבי טענות וכיו"ב מסמכים שהגשנו עבור לקוחותינו שהינם מצד אחד לקוחות פרטיים מן הישוב בישראל, ומצד שני חברות ענק בינלאומיות, לרבות חברת (Google (Ireland וחברת Savox ענקית הטכנולוגיה מפינלנד.

אודות משרד עורך דין בר אל ירון

מקצועיות חסרת פשרות, ליווי אישי ומסור

מזה 14 שנים משרדנו הינו משרד עו"ד מוביל שבמסגרת פעולותו מייצג לקוחות פרטיים וחברות המתמודדים עם תיקים מגוונים בתחום המשפט המסחרי אזרחי. במהלך השנים למדנו שוב ושוב שהמפתח להצלחה היא עורך דין שמבין לא רק את בית המשפט, אלא לא פחות את הלקוח ו/או העסק שהוא מייצג. משמעות הדברים מבחינתנו היא מתן חשיבות עליונה לליווי אישי מתחילת ההליך לעד סופו. אנו מאמינים כי הפתרונות היצירתיים ביותר באים מתוך שיתוף פעולה והבנה מעמיקה של עורך הדין המייצג את הלקוח וצרכיו - זהו סוד הצלחותינו בבית המשפט ומחוצה לו.

yaron46

עו"ד בר אל ירון

יליד 1971, ישראל, סיים בהצלחה ייתרה תואר ראשון במשפטים והוסמך כחבר לשכת עורכי הדין בישראל משנת 2004. במהלך שנת 2007 התקבל כנציגה בישראל של חברת GCS המייצגת גופים בינלאומיים ברחבי העולם. עו"ד בר אל ירון מתמחה בליטיגציה מסחרית בכלל ובדיני החוזים בפרט, ייצג ומייצג אין ספור חברות בינלאומיות, בעיקר בסכסוכים עסקיים מול חברות ישראליות לצד לקוחות פרטיים מן השורה שמתמודדים עם חברות מסחריות ובנקים. מאמריו המשפטיים התפרסמו ומתפרסמים באתרים משפטיים מובילים כגון האתר המשפטי המקצועי "פסק דין" ולא פעם הוזכרו תיקים בהם היה מעורב במגזין גלובס ובכלי תקשורת אחרים. עו"ד בר אל מתנדב פעיל לייצוג מעוטי יכולת במסגרת עמותת לתת, בין אם מול גופים ציבוריים וחברות ובין אם בבית המשפט. במהלך השנים הקפיד ומקפיד עו"ד בר אל לשמור לא רק על מצויינות משפטית אלא גם ובעיקר על יחס אישי מסור לכל לקוח ולקוח, שילוב זה התברר במהלך השנים כשילוב מנצח.

ייצוג וליטיגציה בתחומי המשפט המסחרי אזרחי

 התמחות יחודית בתחומי המשפט המסחרי אזרחי, 12 שנים של ייצוג וליטיגציה בכל ערכאות בתי המשפט והבנה עמוקה של המציאות העסקית שברקע של כל תיק ותיק שמועבר לטיפולינו. להלן תחומי ההתמחות של משרדנו:

עורך דין חוזים 9

דיני חוזים

התמחות וניסיון מגוון וייחודי בדיני חוזים לרבות עריכת חוזים וליטיגציה באכיפה / ביטול חוזים. 

קרא עוד בדף עורך דין חוזים

עורך דין חברות 9

דיני חברות

הקמה, ליווי שוטף וייעוץ לחברות. ליטיגציה וייצוג חברות, בעלי מניות המיעוט ו/או הרוב בחברה.

קרא עוד בדף עורך דין חברות

עורך דין הוצאה לפועל 9

דיני הוצאה לפועל

ייצוג חייבים וזוכים בלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, ערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל.

קרא עוד בדף עורך דין הוצאה לפועל

עורך דין פשיטת רגל 9

דיני פשיטת רגל

ייצוג בהליכי פשיטת רגל, משלב בדיקת התיק, דרך ייצוג בהליכי הפשט"ר ועד לצו ההפטר הסופי מחובות.

קרא עוד בדף עורך דין פשיטת רגל

עורך דין מקרקעין 9

דיני מקרקעין

עריכת חוזי מקרקעין מגוונים וליטיגציה בסוגיות הנוגעות לדיני מקרקעין בבכל הערכאות המשפטיות הדנות בדיני מקרקעין.

קרא עוד בדף עורך דין מקרקעין

עורך דין עובדים זרים

דיני עובדים זרים

ייעוץ למעסיקי עובדים זרים, הגנה וליטיגציה מול קנסות המוטלים על מעסיקים והגנה בפני כתב אישום על העסקת עובדים זרים.

קרא עוד בדף עורך דין עובדים זרים

המאמרים האחרונים שפרסמנו

  • צוואה, כל מה שחשוב (מאד) לדעת +

    במאמר זה נביא בפניכם את כל שראוי לדעת לפני שניגשים לעריכת צוואה. נעשה כמיטב יכולתנו להביא בפניכם את ניסיון משרדנו כמשרד עורכי דין לצוואות. את הדברים נבסס על הוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") המסדיר את ענייני הירושה והצוואה קרא עוד...
  • פרשנות חוזה +

    פרשנותו של חוזה הייתה, עודנה וכנראה גם תהיה אחת הסוגיות המרכזיות שידונו בהם בתי המשפט בכל הערכאות. בשנים האחרונות חלו תמורות בדרך בה מפרש בית המשפט חוזים ובמאמר ראינו לנכון כמשרד עו"ד חוזים להבהיר את ההלכות האחרונות בפרשנותם של חוזים. כבר קרא עוד...
  • ביטול מתנה במקרקעין +

    מאמר זה יעסוק בהסכם מתנה וליתר דיוק, בביטול הסכם מתנה במקרקעין, סוגיה בה משרדנו כמשרד עורכי דין לחוזים עוסק בה לא מעט. מניסיוננו, מאחר ובד"כ מתנה במקרקעין ניתנת לבן משפחה, כאשר מבקש מעניק המתנה או יורשיו לבטלה מעורבים בעניין אמוציות קרא עוד...
  • תביעה לפינוי מושכר +

    מאמר זה ידון בסוגייה מוכרת, שאנו כמשרד עו"ד העוסק בחוזים נתקלים בה לא מעט, המדובר בפינוי מושכר משוכריו לאחר שאלו הפרו את הסכם השכירות. בעיקר נשים את הדגש על הוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתו "תביעה לפינוי מושכר" קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

חדשות המשרד

  • כתב תביעה - ביטול חוזה החזר חוב +

    מרשינו חתם על חוזה החזר חוב ע"ס כ- 1,500,000 ש"ח. בנוסף העביר כביטחון להחזר החוב את שיק שלו ושל רעייתו ואף התחיל לשלם את התשלומים בהסכם מידי חודש בחודשו. בדיעבד התברר כי חתימתו על ההסכם בטעות והטעיה יסודה וכי יש קרא עוד...
  • בקשת רשות ערעור על החלטה לדחיית בקשה לצו מניעה זמני +

     במקביל להגשת תביעה לביטול חוזה שהוגשה על ידי משרדנו בשם מרשינו, הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני המורה לצד שכנגד להימנע מלהגיש לפרעון שיק בטחון ע"ס 1.5 מליון ש"ח שניתן על ידו כבטחון לביצוע החוזה. בית משפט השלום דחה את קרא עוד...
  • פסק דין בערעור על החלטת בית משפט השלום הדוחה בקשה למתן צו מניעה זמני +

    במסגרת ייצוג מרשינו כמשרד עו"ד חוזים הוגש על ידינו ערעור (בר"ע) על החלטת בית משפט שלום שדחה את בקשת מרשינו למתן צו מניעה זמני לפרעון שיק ע"ס 1.5 מליון ש"ח עד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידינו לביטול חוזה. בית המשפט קרא עוד...
  • כתב תביעה לפינוי מושכר +

    המדובר בתביעה לפינוי מושכר בסדר דין מהיר, ובהתאם לפרק טז לתקנות סדר הדין האזרחי. משכיר אשר ניצל נזילת מים שארעה במושכר על מנת לתרץ את מחדליו באי תשלום דמי שכירות ואי קיום תנאי הסכם השכירות. תביעה זו הוגשה במקביל לתביעה קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

כתב תביעה - ביטול חוזה החזר חוב

1 1 1 1 1 (0 Votes)

מרשינו חתם על חוזה החזר חוב ע"ס כ- 1,500,000 ש"ח. בנוסף העביר כביטחון להחזר החוב את שיק שלו ושל רעייתו ואף התחיל לשלם את התשלומים בהסכם מידי חודש בחודשו. בדיעבד התברר כי חתימתו על ההסכם בטעות והטעיה יסודה וכי יש ברשותו מסמכים המוכיחים מעבר לכל ספק כי הוא מעולם לא היה חייב את אותו סכום שהתחייב לו בהסכם. בנסיבות אלו הוגשה תביעה לסעד הצהרתי לביטול החוזה ותביעה מתוקנת להשבת הסכומים ששולמו לנתבעת שלא כדין ותוך עשיית עושר ולא במשפט. כתב התביעה המתוקן לביטול החוזה לפניכם.


כתב תביעה מתוקן

התובע, באמצעות ב"כ, מתכבד להגיש לבית המשפט הנכבד את תובענתו כי בית המשפט יורה ויצהיר כדלקמן:

א. כי הסכם בין הצדדים אשר כונה "הסכם החזר חוב" מיום 29/05/16 בטל ומבוטל.

ב. כי לתובע אין כל חוב כספי או חוב אחר מכל סוג לנתבעת.

ג. כי השיק ע"ס 1,447,500 ₪ ללא תאריך פירעון המשוך על ידי התובע ורעייתו לפקודת הנתבעת יושב לתובע.

ד. להורות כל הוראה אחרת לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

ה. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעים בסכום התביעה.

הרקע העובדתי:

1. הצדדים:

א. התובע עוסק בסחר של יהלומים כ- 30 שנים והיה בזמנים הרלוונטיים חבר בורסת היהלומים ברמת גן ובאנטוורפן בלגיה.

ב. הנתבעת, חברה שעיסוקה בסחר יהלומים, אשר ככל הידוע לתובע בעליה ו/או מנהליה גם הם חברים בבורסת היהלומים ברמת גן.

2. התובע, ובעליה של הנתבעת מכירים שנים רבות מעבודתם המשותפת בבורסת היהלומים ברמת גן.

3. בסמוך לחודש אוקטובר 2013 נפגשו הצדדים והחליטו לעבוד יחדיו בתחום סחר היהלומים בארץ ובעולם. ככל הזכור לתובע, מנהלי המשיבה אמרו לו שהם מבקשים ליצור תשתית לבנק ליהלומנים.

4. ההתקשרות בין הצדדים לא הייתה בין התובע לנתבעת אלא בין הנתבעת לבין חברה שהתאגדה בבלגיה בשם LAR DIAMONDS BVBA (להלן: "LAR") שהייתה בשליטתו של התובע.

ויודגש עניין זה למען הסר ספק, במהלך ההתקשרות בין הצדדים לא הועברה ולו אגורה אחת בין התובע לבין הנתבעת. ההתקשרות בפועל הייתה בין שתי חברות ולא בין התובע לנתבעת.

למעשה מאז ההתקשרות בין הצדדים LAR החלה לעבוד כמעט בבלעדיות לטובת עסקי החברות.

5. הדרך בה עבדו הצדדים הייתה כדלקמן:

א. הסחורה נרכשה על ידי הנתבעת, מוינה על ידה והיא אשר קבעה את המחיר לכל "חבילת" יהלומים שנרכשה.

ב. החבילות הועברו אל LAR בבלגיה ועליה הוטלה המשימה למוכרן.

ג. לא פעם מחיר החבילה לא תאם את המחיר הריאלי בשוק ו- LAR נאלצה לפנות אל הנתבעת על מנת לעדכן אותה במחיר ולקבל אישור ממנה למכור את החבילות במחיר אחר - תמיד במחיר נמוך מהמחיר הראשוני.

ד. יש לציין עוד כי LAR לא הייתה מעורבת בקביעת מחיר החבילות ומשום כך היא תמיד נותרה "בערפל" לגבי שורת הרווח וההפסד עבור חבילות אלו. לא פעם פנה התובע אל מנהלי הנתבעת על מנת לדעת האם הרוויחו הצדדים מהמכירה ובד"כ הוא נענה כי הם "מאוזנים" פחות או יותר.

6. התובע מעולם לא היה אמור להחזיר את הסחורה שהועברה לו מאחר וזו הייתה צריכה להימכר. לראיה, עד למועד הפסקת העבודה בין הצדדים, התובע מעולם לא נדרש להחזיר סחורה. נהפוך הוא, מר אמיר אלמוג היה מגיע לבלגיה כמעט כל שבוע ומתמחר את הסחורה שנותרה כראות עיניו.

7. הצדדים עבדו יחד במשך כשנתיים עד שהתברר כי ההתקשרות ביניהם אינה מניבה את התוצאות להן קיוו.

8. יש לציין כי כל הנהלת החשבונות לגבי הפעילות העסקית בין הצדדים נוהלה על ידי הנתבעת. לאורך כל תקופת ההתקשרות LAR מעולם לא קיבלה דיווח מסודר על שורת הרווח וההפסד של הצדדים, זאת למרות בקשותיו החוזרות והנשנות של התובע.

9. בסופו של דבר, ביוזמת LAR ובמועד הסמוך לחודש ספטמבר 2015 החליטו הצדדים להפסיק את הפעילות העסקית ביניהם.

10. על קצה המזלג ולעניין נסיבות היפרדות הצדדים ייאמר כי רואי החשבון של LAR הפנו את תשומת ליבו של התובע לעובדה שמאז ההתקשרות בין הצדדים החברה החלה לעבור מרווח להפסד.

למעשה, חודשים ספורים לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים נכנסה LAR להליכי פירוק בבלגיה.

בהליכי הפירוק הועברו מסמכי LAR מרואה החשבון של התובע בבלגיה אל משרדי עורכי הדין של המפרק של החברה מטעם הרשויות בלגיה. התובע וב"כ הצליחו לצור קשר עם המפרק בבלגיה והעבירו אליו בקשה להעברת מסמכי החברה לישראל. נכון למועד כתיבת שורות אלו תשובה מהמפרק טרם התקבלה.

11. בסמוך להחלטה על הפסקת ההתקשרות באה הנתבעת בדרישות כספיות ל- LAR. יש לציין במאמר מוסגר שגם לאחר ההחלטה על הפסקת הפעילות העבירה הנתבעת ל LAR סחורה על מנת שזו תנסה לשווקה.

ואולם כל הסחורות שהועברו על ידי הנתבעת ל LAR הושבו לה מיד לאחר ההחלטה על הפסקת הפעילות, כך גם פעלה LAR לגבי סחורות שהועברו לה לאחר הפסקת הפעילות כפי שיפורט להלן עד שנותרה מאופסת היתרה בין הצדדים.

12. לאחר הפסקת הפעילות החלה הנתבעת בסדרת מכתבים והודעות דואר אלקטרוני כאלו ואחרות, ואולם התובע השיב לא פעם לתובע כי אין כל הסכמה על הסכומים המופרכים שהנתבעת דורשת ממנו. כג

13. הצדדים ניסו להסדיר את סיום ההתקשרות ביניהם אך הדבר לא עלה בידם מאחר והנתבעת דרשה מ LAR סכומים ללא קשר למציאות כלל.

14. בסופו של דבר ומשלא הגיעו הצדדים להסכמה, הגישה הנתבעת ביום 06/04/16 תביעה לבוררות בפני הנהלת בורסת היהלומים כאשר הצדדים לתביעה הינם הנתבעת ו- LAR.

מצ"ב העתק כתב התביעה כנספח א'.

לא מן המיותר לציין כי תביעה זו הוגשה מבלי שצורף אליה ולו מסמך אחד התומך ולו בחלק מסכום התביעה.

15. המועד שנקבע לדיון בבוררות היה יום 01/06/16 או בסמוך לכך.

16. ביום 29/05/16 נפגשו התובע ומנהל הנתבעת אמיר גולדן(להלן: גולדן") במקרה במסדרונות הבורסה ליהלומים ולבקשת גולדן נפגשו הצדדים לדבר בבית קפה.

במהלך הפגישה לא הציג גולדן מסמכים כלשהם לגבי החוב אלא על דרך של שכנוע באמירת האמת הודיע על הסכום החוב שכביכול חייבת LAR לנתבעת.

יצוין במאמר מוסגר כי התובע היה באותם ימים במצב נפשי גרוע מאד כתוצאה מנפילתה הכלכלית של LAR ובאופיו הוא אינו איש של עימותים. כפי שיפורט להלן הדברים מגובים אף במסמכים רפואיים ויגובו בחוות דעת רפואית. מאחר והוא האמין לליבוב, שנראה לו באותו זמן כדובר אמת הוא הסכים לחתום על ההסכם שכונה על ידי גולדן "הסכם החזר חוב".

במצבו, ומאחר והוא האמין לליבוב, שנראה לו באותו זמן כדובר אמת הוא הסכים לחתום על ההסכם שנוסח נכתב וכונה על ידי גולדן "הסכם החזר חוב".

יודגש כי עובר לפגישת הצדדים כאמור, לא הועברה ולו טיוטה של ההסכם לעיונו של התובע והכל נעשה בחטף ובמהירות.

להלן ייקרא הסכם זה: "ההסכם"

מצ"ב העתק ההסכם כנספח ב'.

17. הערות לעניין ההסכם:

א. למרות שגם התביעה לבוררות בבורסה הייתה כנגד LAR ולא כנגד התובע אישית רשם גולדן את התובע כצד להסכם ולא את LAR. זאת למרות שמצדה של המשיבה לא חתמו מנהליה אישית על ההסכם.

ב. בסעיף 1 להסכם התחייב התובע לשלם את הסך של 487,500 USD ב- 75 תשלומים שווים של 6,500 USD כל תשלום. סכום זה יש לציין גבוה אף מסכום התביעה לבוררות שהגישה הנתבעת. מעולם לא צוין בהסכם הסכום הכולל של התחייבותי, כאמור החתימה על ההסכם בוצעה בחטף ובלחץ מנהל המשיבה.

ג. בסעיף 2 להסכם התחייב התובע להעביר אל הנתבעת שיק אישי שלו ושל רעייתו ע"ס 1,447,500 ₪ שהינם שער הסכום הנ"ל בשקלים. שיק זה ללא תאריך הועבר אל גולדן במועד חתימת ההסכם.

מצ"ב העתק השיק כנספח ג'

ד. כמו כן המחה התובע ללא תמורה לטובת הנתבעת כל סכום שאמור להתקבל מחברת Congo Gems היה ויתקבל.

18. התובע החל לשלם את התשלומים מאחר וסבר בטעות כי דבריו של גולדן היו אמת וזהו הסכום הנכון.

19. ואולם בתחילת חודש פברואר , בעוד התובע אורז את חפציו בבית לצורך מעבר דירה (מר' מיכאל נאמן 8 תל אביב לרח' יאשה חפץ 9 תל אביב) גילה התובע מסמך שהועבר אליו ככל הנראה בסמוך לחודש אוגוסט 2015 במהלך פגישה בין הצדדים במשרדי הנתבעת ברמת גן. במועד חתימת ההסכם התובע לא זכר כי מסמך זה היה קיים בכלל.

מסמך זה נערך על ידי הנתבעת בעצמה, באשר כאמור מסמכי הנהלת החשבונות היו אצלה. התחשבנות זו, הכוללת גם הערות בכתב ידו של אמיר אלמוג מנהל הנתבעת, שהינו ככל הידוע תובע מנהל חשבונות במקצועו, מסתכמת בסך כולל של חוב של LAR על פי חישוב הנתבעת בעצמה, בסך כולל של 208,000 USD בלבד, פחות ממחצית מהסכום הנתבע על ידי הנתבעת בבוררות ובהסכם בין הצדדים.

מסמך זה אשר ייקרא להלן "מסמך ההתחשבנות" מצ"ב כנספח ד'.

20. לאחר שהתגלה מסמך ההתחשבנות וכשפנה לייעוץ משפטי הפנו אותו באי כוחו לעובדה כי ההסכם נערך עמו אישית ולא עם חברת LAR כאמור בכתב התביעה שהגישה הנתבעת בעצמה לצורך בוררות בבורסה.

21. מהרגע שהתגלה מסמך ההתחשבנות, ומאחר ויוזכר שוב, אין בידי התובע מסמכים הקשורים להתחשבנות בין הצדדים הוא ניסה להבין את ההתחשבנות שאליה כיוונו מנהלי הנתבעת.

בסיכומם של דברים עולה כי הסכומים אשר צוינו על ידי הנתבעת במסמך ההתחשבנות מנופחים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות. ואכן, ברגע שאט אט מתגלים הודאותיה של הנתבעת ומסמכים נוספים מתברר מעבר לכל ספק כי LAR מעולם לא הייתה חייבת לנתבעת ולו שקל אחד ודווקא הנתבעת היא זו אשר חבה בהשבת הכספים שהועברו אליה תוך עשיית עושר ולא במשפט.

22. רק על מנת לסבר את האוזן בדבר ההתחשבנות בין הצדדים ובדבר חוסר תום ליבה שלה הנתבעת יפנה התובע לקבלה מיום 26/01/16 שהוציאה הנתבעת לטובת אלרן יהלומים ע"ס 23,288 USD. סכום זה שולם על ידי אל רן יהלומים לבקשת התובע ולטובת ההתחשבנות בין הצדדים. למרות זאת, הנתבעת מעולם לא ציינה בפני התובע כי קיבלה סכום זה או קיזזה אותה בספריה ו/או בהתחשבנות בין הצדדים.

זוהי רק דוגמא אחת להתנהלותה של הנתבעת ונכונות הסכומים שטענה ש LAR חייבת לה כביכול. בסופו של דבר מתברר אט אט וכאמור לעיל כי הנתבעת היא זו אשר חבה בהשבת הכספים ששולמו לה שלא כדין.

טענות התובע:

הנתבעת היא זו אשר חייבת סכומים שהועברו אליה ביתר תוך עשיית עושר ולא במשפט

23. כפי שיפורט להלן, לא רק ש LAR ו/או התובע לא חייבים, ומעולם לא היו חייבים לנתבעת דבר אלא שמהודאות הנתבעת בעצמה, ממסמכים שהיא עצמה חשפה וממסמכים נוספים עולה כי הנתבעת היא זו שחבה כספים לנתבעת.

הודאת הנתבעת בדבר נכונותו של מסמך ההתחשבנות בין הצדדים:

24. בתגובה לבקשתו של התובע לצו מניעה זמני במעמד צד אחד צרפה הנתבעת כנספח "1" את "מסמך ההתחשבנות" בין הצדדים, אשר לשיטתה מלמד על חוב של 877,529 USD של התובע אליה. למען הסר ספק, המסמך צורף אף לתצהיר מנהל הנתבעת (סעיף 20 לתצהיר).

25. עיון במסמך ההתחשבנות מלמד כי הגם שהנתבעת אישרה והודתה במסמך ההתחשבנות, עדיין היא מעדיפה לקרוא רק חלק ממנו, ולגבי השאר מעדיפה היא לטמון את ראשה בחול.

26. ניתן ללמוד שבסמוך לסכום שנכתב על ידי הנתבעת בעצמה " סה"כ חוב" אכן מצוין הסך של 877,529 USD

ואולם למסמך יש המשך !!!

27. המשכו של המסמך מלמד על כך שהסכום הנ"ל קזזו סכומים שונים לרבות 300,000 USD שנגנבו לצדדים בקונגו, סכום נוסף הינו ע"ס 294,000 USD שקוזזו מהמלאי שקיים לשותפות וסכום נוסף של 66,000 USD אשר קוזז מסכום שהתקבל מלקוח בדרום אפריקה.

כמו כן קוזז על ידי המשיבה בעצמה סך נוסף של 35,000 USD כך שבסה"כ,ועל פי חישוביה של הנתבעת ה – " יתרה שאלון חייב להעביר" הינה ע"ס 181,602 USD בלבד.

בהמשך מוסיפה הנתבעת סכום נוסף של 36,657 USD לאותו "חוב" ומקזזת שוב את הסך של 10,000 USD כך שבכתב ידו של מנהל הנתבעת נרשם לבסוף הסכום של 208,259 USD.

למען הסר ספק יצוין כי התובע מעולם לא אישר ו/או קיבל הסבר לגבי סכומים אלו, והמדובר אך ורק בחישוביה של הנתבעת בעצמה.

28. יצוין עוד כי הנתבעת, ככל הנראה לא בכדי, העדיפה שלא לצרף את מסמך ההתחשבנות בכתב ההגנה שהגישה למרות שהתייחסה אליו מפורשות בסעיף 21 לכתב ההגנה שהגישה.

29. כך גם ראוי לציין כי כפי שיפורט להלן, מעדיפה הנתבעת להדגיש כי ".. אין בכוונת הנתבעת להיכנס להיבטים הפיננסים העומדים בבסיס ההתחשבנות ביניהם ...". ברור הרי שאם הייתה "נכנסת" הנתבעת להיבטים אלו, בוודאי שהיה עליה להתמודד עם טענות התובע בדבר העובדה שמעולם לא היה חייב לה דבר, כל שכן עם טענותיו לפיהן הנתבעת היא זו אשר חייבת לו כספים.

תאריך עריכת מסמך ההתחשבנות:

30. בסעיף 17 לכתב התביעה ציין התובע כי ככל הזכור לו הועבר אליו מסמך ההתחשבנות "בסמוך לחודש אוגוסט 2015".

31. הנתבעת, בסעיף 20 לתצהיר מנהל הנתבעת שצורף לתגובתה לבקשת התובע לסעד זמני כאמור, הודתה כי: " העתק מסמך ההתחשבנות מחודש יוני 2015, המתעד את חוב המבקש.. ."

32. עולה מהדברים כי אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי מסמך ההתחשבנות נערך בין חודש אוגוסט ליוני 2015.

מסכמים מאוחרים למסמך ההתחשבנות והודאות הנתבעת בפני בית המשפט המלמדים על סילוק ה "חוב" לנתבעת:

33. מסמך שבחוסר תום לב ראתה לנכון המשיבה להסתיר הינו תעודת משלוח מיום 25 לנובמבר 2015, כ- 5 חודשים לאחר מסמך ההתחשבנות, המלמד על העברת יהלומים בשווי 203,681 USD מחברת LAR אל הנתבעת. למען הסר ספק, על מסמך זה חתומה הנתבעת בעצמה.

מצ"ב העתק תעודת המשלוח מיום 25 לנובמבר 2015 כנספח ה '.

34. הנה כי כן, גם אם הייתה לכאורה (וכמוכחש) חברת LAR סכום כלשהו לנתבעת בחודש יוני 2015, הרי שסכום זה הושב לה ביהלומים בחודש נובמבר 2015.

35. זאת ועוד, כפי שציין התובע בכתב התביעה שהגיש, סכום נוסף של 23,288 USD הועבר על אל הנתבעת באמצעות צד ג' (אל רן יהלומים) . כאמור בכתב התביעה. זכרו של סכום זה מעולם לא בא לידי ביטוי בהתחשבנות בין הצדדים.

מצ"ב העתק חשבונית הנתבעת לאל רן יהלומים כנספח ו'.

36. לעניין העברת הסכומים במזומן לתובעת הודתה הנתבעת בעצמה כי קיבלה לידיה במשך 9 חודשים סכומים ובסה"כ 44,000 USD ((סעיף 12 לכתב ההגנה מטעמה). יש לציין בעניין זה כי הסכום לטענת הנתבעת גבוה הרבה יותר ולראיה ניתן ללמוד מסעיף 29 לכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, שם המדובר כבר ב1;;25סכום חודשי שנע בין 4,500 ל- 6,000 USD.

חישוב הסכומים במסמכים והסכומים בהם הודתה הנתבעת כי שולמו לה על ידי התובע:

37. הנה כי כן, אם יחושב הסכום לכאורה וכמוכחש אשר נרשם בסיכום הכללי במסמך ההתחשבנות, אותו אישרה הנתבעת בעצמה, ונקזז מהם את הסכומים במסמכים שהציג התובע כאמור לעיל ובהודאותיה של הנתבעת נקבל את התמונה כדלקמן:

הסכום הסופי הקבוע במסמך ההתחשבנות מיוני 2015: 208,259 USD

בקיזוז היהלומים שהועברו אל הנתבעת ביום 25 נובמבר 2015: 203,681 USD –

בקיזוז הסכום שהועבר על ידי חברת רן יהלומים ביום 26/01/16: 23,288 USD –

בקיזוז הסך ששולם על ידי הנתבעת לטענת הנתבעת: 44,000 USD

בסה"כ לזכות התובע: 62,710 USD

38. הנה כי כן, ועל פי מסמכים שאישרה הנתבעת כאותנטיים, ועל פי הודאת הנתבעת בפני בית המשפט עולה כי לא רק כי התובע לא חב לנתבעת ולו אגורה שחוקה אחת,אלא שהנתבעת היא זו החבה לתובע את הסך של 62,710 USD.

39. התובע סמוך ובטוח שברגע שיתגלו כל המסמכים אשר ברשותה של הנתבעת יתברר כי הסכום אותו היא חייבת לתובע גדול הרבה יותר.

40. התובע ייטען כי הנתבעת חבה בהשבת הכספים ששולמו שלא כדין ותוך עשיית עושר ולא במשפט.

ביטול החוזה מחמת טעות מצד התובע:

41. התובע ייטען כי יש לבטל את ההסכם מחמת טעות מצדו בכריתתו.

42. חוק החוזים קובע כי אדם שקיבל על עצמו חוזה על יסוד תפיסת מציאות מוטעית, לא קיבל על עצמו את ההסכם בגמירות דעת מלאה. לפיכך לא השתכלל חוזה בין הצדדים וחוזה כזה הוא בר ביטול.

43. למצב עניינים זה מתייחס סעיף 14(א) חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"):

"טעות

14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.

44. התובע ייטען כי "טעות" כמשמעה בדיני החוזים הינה פער שקיים בין המציאות שחווה צד להסכם לבין המציאות כפי שהיא בפועל. החלטתו של צד להסכם להתקשר בחוזה מוכוונת על יסוד עובדות ונסיבות שהוא חושב לנכונות במועד חתימת ההסכם אך המציאות בפועל היא אחרת. אם כן, צד שמתקשר בהסכם משפטי מחייב על סמך תפיסת מציאות מוטעית מאשר למעשה את ההסכם בנסיבות של פגם תודעתי ברצון, ובהיעדר גמירות דעת (ראה ע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) וראה גם ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר (פורסם בנבו, 07.03.2013).

45. הפסיקה קבעה כי לעילת הטעות, כמשמעה בדיני החוזים, ארבע יסודות אשר בהתקיימם, רשאי הצד הטועה לבטל את החוזה:

א. קיום חוזה (היינו שנחתם חוזה בפועל)

ב. המדובר בטעות יסודית.

ג. ידיעה בפועל או בכוח של הצד השני על הטעות (סעיף 14(א) הנ"ל) / אי ידיעה של הצד השני (סעיף 14(ב) הנ"ל).

ד. קשר סיבתי בין הטעות לכריתת ההסכם (יש להראות שללא הטעות לא היה מתקשר הטועה בהסכם).

ראה לעניין זה דניאל פרידמן ונילי כהן בספרם חוזים כרך ב 674-670 (1992); גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים – החלק הכללי 282 (2005); איל זמיר "טעות והטעיה בכריתת חוזים" ספר אור 203, 251-227 (אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם עורכים).

46. התובע ייטען כי אין ולא יכול להיות ספק בדבר העובדה כי הוא טעה כאשר חתם על ההסכם והדבר מוכח מעבר לכל ספק ממסמך ההתחשבנות. מסמך ההתחשבנות, שנערך כזכור על ידי הנתבעת בעצמה, מלמד על חוב לכאורה בסך כולל של פחות ממחצית מגובה החוב הנקוב בהסכם. למעשה על פי תעודת המשלוח הנ"ל החתום על ידי הנתבעת בעצמה עולה וסכומים אחרים שהועברו לתובעת עולה כי LAR אינה חייבת לנתבעת דבר. נהפוך הוא, הנתבעת היא זו אשר חייבת להשיב לתובע את הסך של 62,710 USD שנגבו על ידיה שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך עשיית עושר ולא במשפט.

בנסיבות אלו אין ספק כלל התובע טעה לחשוב כי חובה של LAR הוא כאמור בעל פה על ידי מנהל הנתבעת בעוד שבפועל לא היה חוב כלל.

47. התובע יוסיף וייטען כי יהיה החוב המוכחש אשר יהיה, ההתקשרות העסקית הייתה בין הנתבעת לבין חברת LAR ולא בין הנתבעת לבין התובע. הנתבעת הודתה בזה בעצמה עת הגישה תביעה בבורסה כנגד חברת LAR בלבד בעוד שהתובע כלל לא מוזכר בתביעה זו.

הטעות בנסיבות אלו זועקת לשמיים שעה שאדם רציונאלי לא חותם, ללא סיבה ובעוד שתלויה ועומדת תביעה כנגד החברה שבשליטתו ולא נגדו אישית, על הסכם המחייב אותו אישית (ומתעלם לחלוטין מהחברה) בחובותיה של החברה אלא אם כן המדובר בטעות.

48. זאת ועוד, ניתן להיווכח כי התובע הוחתם על חוזה שסכום החוב בו עולה אפילו על התביעה בבורסה שהוגשה על ידי הנתבעים שהוגשה כאמור ומבלי לצרף אליה אפילו מסמך אחד התומך בטענת הנתבעת לחוב כלשהו של LAR כלפיה, לא כל שכן חוב כלשהו של התובע.

עובדה זו זועקת גם היא "טעות" באשר גם היא מלמדת על כך שתפיסת המציאות של התובע בדבר העובדות שהועלו בהסכם הייתה שגויה ומוטעית מיסודה.

49. התובע ייטען כי מהמקובץ לעיל עולה כי התובע עומד במבחנים אשר נקבעו בפסיקה להרמת נטל ההוכחה כי הוא חתם על ההסכם עם הנתבעת מחמת טעות.

ביטול החוזה מחמת הטעיה מצד הנתבעת:

50. התובע ייטען כי יש לבטל את החוזה מחמת הטעיה מצדה של הנתבעת.

51. סעיף 15 לחוק החוזים דן בנסיבות של הטעיה בכריתת חוזה:

"הטעיה

15 מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעה והצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה הטעיה – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

52. התובע יטען על מנת שתתקיים עילת ההטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 נדרשים להתקיים ארבעה יסודות:

1. קיומו של חוזה;

2. קיומה של טעות;

3. קיומה של הטעיה מטעם צד לחוזה או אחר מטעמו;

4. קיומו של קשר סיבתי כפול- בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה

ראה גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 313 (2005); ע"א 9447/06 דניאל פוקס נ' משה אלבס (פורסם בנבו, 25.3.08).

בה"פ (מרכז) 20589-06-13 רוברט רונן נ' גזיאל את אבנר (2007) בע"מ (פורסם בנבו, 10.02.2014) פרש בית המשפט את המונח טעות (בעקבות הטעיה) כמשמעו בסעיף 15 לחוק החוזים:

"סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים) מבהיר כי מי שהקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה. הטעיה הינה מצג שווא, העלמת אינפורמציה או הצהרה כוזבת אשר ניתנו בשלב הטרום חוזי. ההטעיה יכול שתהיה בכתב, בעל פה או על ידי התנהגות (ע"א 760/77 בן עמי נ' בל"ל) [פורסם בנבו]. גם מעשה או מחדל רשלני שנעשו בתום לב יכולים להחשב כהטעיה (ג. שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, 2005, עמ' 322 (להלן- שלו)) .

53. התובע ייטען כי הנתבעת הטעתה את התובע לחשוב כי החוב הוא כאמור בהסכם בעוד שהיא בעצמה הודתה במועד מוקדם יותר כי הסכום קטן בהרבה, למעשה פחות ממחצית מהסכום הנקוב בהסכם.

בדיעבד אף מתברר כי LAR מעולם לא הייתה חייבת דבר למשיבה , נהפוך הוא, היא זו אשר חייבת לתובע כספים אשר גבתה שלא כדין, בחוסר תום לב ותוך עשיית עושר ולא במשפט.

54. התובע יוסיף וייטען כי נציג המשיבה הטעה אותו לחשוב, באמצעות מצד שווא ו/או אינפורמציה שקרית ו/או הצהרה כוזבת כי גובה החוב הוא כאמור בהסכם בעוד שהנתבעת היא זו אשר הייתה חייבת כספים ל- LAR.

55. כמו כן ייטען התובע כי מנהל הנתבעת הטעה אותו לחשוב כי החוב הוא שלו בעוד שברור היה גם לו כי החוב הוא של חברה בע"מ בשליטתו של התובע ולא שלו אישית.

56. התובע ייטען כי ללא ההטעיה מצדו של מנהל הנתבעת והטעות מצדו, בוודאי שלא היה חותם על ההסכם.

57. התובע ייטען כי מהמקובץ לעיל עולה כי התובע עומד במבחנים אשר נקבעו בפסיקה להרמת נטל ההוכחה כי הוא חתם על ההסכם עם הנתבעת מחמת הטעיה מצדה ו/או מי מטעמה.

ביטול החוזה מחמת היעדר מסויימות וגמירות דעת מצדו של התובע:

58. התובע ייטען כי יש לבטל את ההסכם מחמת היותו לא מסוים דיו על מנת שיהיה ניתן לכנותו ככזה המבטא את גמירות דעתו של התובע להתקשר בחוזה משפטי מחייב.

59. התובע ייטען כי ההסכם בין הצדדים נטול פרטים מינימאליים הדרושים כדי שיהוו אינדיקציה כלשהי לגמירות דעתו של התובע להיקשר בהסכם משפטי מחייב:

א. אין בהסכם פירוט כלשהו, ולו מינימאלי, של הסכום אותו מתחייב התובע לשלם לנתבעת.

ב. אין בהסכם כל התייחסות לכך שהתובע מודע לכך שהוא מתחייב לשלם חוב שאינו שלו כלל.

התובע ייטען כי עניין זה קריטי לבחינת גמירות דעתו במועד חתימת ההסכם.

ביטול החוזה מחמת חוסר תום לב מצדה של הנתבעת במו"מ בין הצדדים.

60. התובע ייטען כי יש לבטל את ההסכם מחמת חוסר תום לב של הנתבעת במהלך המו"מ הקצר שניהלו הצדדים עובר לחתימה על ההסכם.

61. חובת תום הלב בניהול משא ומתן לקראת כריתת חוזה, קבועה בסעיף 12 לחוק החוזים. הפסיקה קבעה כי משמעותה של חובת תום הלב בשלב הטרום חוזי היא ניהול המו"מ לקראת כריתתו של הסכם בהגינות, ביושר ובשקיפות מרבית (ראה ע"א 8817/02 קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ' צבי עצמון ז"ל (פורסם בנבו 27.3.2008).

בע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו 14.6.2009) הגדיר בית המשפט את משמעות "תום הלב" בשלב הטרום חוזי כחובה:

"לפעול בנאמנות כלפי הצד האחר למשא ומתן, בנאמנות לרוח העסקה ולמטרתה"

התובע ייטען כי עקרון תום הלב אומץ בדין הישראלי הכללי כעקרון על החולש על כל תחומי המשפט. עקרון זה, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה מבטא מגמה אקטיבית של הפסיקה לקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המו"מ לכריתת חוזה. הפרתה של חובה זו מעניקה לצד הנפגע, את הזכות לביטול הסכם בעילות של מצג שווא והטעייה (ראה ע "א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ (פורסם במאגר המשפטי נבו); ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים בע"מ נ' אהרוני, (פורסם במאגר המשפטי נבו); עא 3745/92 פיליפ פסקל נ' משה מזרחי (פורסם במאגר המשפטי נבו).

ברע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון (פורסם בנבו) הגדיר הנשיא דאז א' ברק את מושג תום הלב. הגדרה זו תקפה כמובן לתום הלב בשלב המו"מ לכריתת חוזה:

"תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות (החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור.....) עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם".

62. התובע ייטען כי המשיבה , באמצעות מנהלה, הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה באמצעות הסתרת האמת על ההתחשבנות בין הצדדים תוך הצגת מצג שווא כי LAR חייבת למשיבה כספים בעוד שהעובדות היו שההיפך הוא הנכון והמשיבה היא זו החייבת כספים ל- LAR.

63. כמו כן הפרה הנתבעת באמצעות מנהליה את חובת תום הלב שלה כלפי התובע שעה שבעוד שהיה ברור לה לחלוטין כי החוב אינו של התובע אלא של חברת LAR, נרשם בחוזה כי החוב הוא של התובע אישית.

התובע ייטען כי ברור הרי לחלוטין מנהלי הנתבעת ידעו היטב שהחוב (אם היה כזה) שייך ל- LAR , הרי הם בעצמם הגישו את התביעה בבורסה כנגד LAR ולא נגד הנתבע אישית.

64. התובע יוסיף וייטען כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב שלה כלפי LAR שעה שנמנעה מלקזז סכומים שהועברו אליה על ידי התובע באמצעות צדדים שלישיים לטובת ההתחשבנות בין הצדדים ועל ידי LAR בעצמה, כפי שעולה מתעודות המשלוח שניסתה הנתבעת להסתיר.

ביטול החוזה מחמת עושק מצד הנתבעת:

65. הפגם מסוג עושק קבוע בסעיף 18 לחוק החוזים, אשר זו לשונו:

"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה"

66. הפסיקה קבעה כי על ביטול מחמת עושק לעמוד בשלשה תנאים מצטברים:

1. מצבו של המתקשר, היינו מצוקה, או חולשה שכלית / גופנית או חוסר נסיון

2. התנהגות הצד השני, היינו האם הוא ניצל את מצבו של המתקשר

3. תנאי החוזה, אשר נוצרו כתוצאה ממצבו של המתקשר והתנהגות הצד השני, חורגים באופן בלתי סביר מהמקובל.

(ראה ע"א 403/80 חי סאסי נ' נעימה קיקאון, פ"ד לו (1), 762, בעמ' 767)

67. עוד נפסק כי היסודות העומדים ביסוד עילת העושק אינם רק מצטברים, אלא גם "שלובים זה בזה ככלים שלובים", וכי "כל אחד מן היסודות צריך להתקיים במלוא-תוקפו". יסודות העילה "אוצלים זה על זה", ומקימים "קשר דו-צדדי, קשר של סיבה ומסובב" (ג' שלו, "דיני חוזים – החלק הכללי", התשס"ה, עמ' 344, 350-351).

68. בהקשר זה הדגישה הפסיקה בין השאר בע"א 3156/98 יצחק בן ישי נ' אלכס ויינגרטן, פ"ד נה (1) 939, 948, כי:

"קיומו הברור ואופיו החמור של כל אחד מן היסודות האלה עשוי לשמש סימן וראיה לכך כי נתקיימו בו, בהסכם, היסודות האחרים, המקימים את עילת העושק"

כך לדוגמא תנאי חוזה גרועים במיוחד עשויים לעורר חשש בדבר גמירות הדעת של המתקשר שתחייב בדיקה קפדנית של סבירות התנאים שנקבעו בהסכם.

שבעתיים נכונים הדברים שעה שחוזה שנחתם בין הצדדים משקף חוב של צד א' לצד ב', למרות שעל פי מסמכים שהוצגו בפני בית המשפט, דווקא צד ב' הוא זה החייב כספים לצד א'.

69. התובע ייטען כי כמו בעילת הכפייה גם בעילת העושק פגם מרצון נובע ממצוקתו או מחולשתו של הצד המתקשר. בשונה מעילת הכפייה, שם נדרש שהמצוקה תיגרם מלחץ שהפעיל הצד שכנגד, בעילת העושק אין דרישה כזו ודי שהצד השני ניצל את המצוקה.

הבדל נוסף הוא מידת הפגם ברצון, בספרם של פרידמן וכהן הנ"ל (בעמ' 979) סבורים המחברים כי ע"פ עילת העושק די בפגם "מתון" יחסית מזה הנדרש בעילת הכפייה. למרות זאת יש לזכור כאמור כי עילת ביטול מחמת עושק יכולה לקום אך ורק עם תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. ככל שתנאיו של החוזה בלתי סבירים יותר ניתן להסתפק בפגם ברצון "מתון" יותר.

70. התובע ייטען כי תנאי ההסכם אשר יפורטו להלן מקיימים את הדרישה כי תנאי החוזה חורגים באופן בלתי סביר מהמקובל:

א. ההסכם מטיל חוב של חברה בע"מ בסך כולל של מאות אלפי דולרים אישית על כתפי בעל השליטה בה, מבלי להתייחס לכך כלל .

ב. ההסכם קובע חוב של מאות אלפי דולרים מבלי שיש כל הפניה למסמך כלשהו המפרט את החוב ו/או המראה כי אכן קיים חוב כזה.

ג. לא רק שהתובע "נלכד" ברשתה של הנתבעת בהסכם אלא שגם רעייתו הפכה להיות בת ערובה על דרך של שיק מחשבונם המשותף שניתן על מלוא הסכום הנקוב בהסכם.

ד. ההסכם סותר מסמך שערכה הנתבעת בעצמה המראה כי החוב האמיתי נמוך ביותר ממחצית מהסכום הנקוב בהסכם.

ה. מסמכים שהוצגו לבית המשפט מלמדים שלא רק ש LAR אינה חבה דבר לנתבעת אל שהנתבעת היא זו החבה סכומים ניכרים לתובע.

71. התובע ייטען כי במועדים הרלוונטיים לחתימת ההסכם הוא היה במצוקה נפשית קשה, בלחץ עצום ומטופל בכדורים שהפריעו לשיקול דעתו.

מצ"ב העתק מכתב רופא מיום 10/05/17 כנספח ז'.

72. התובע יוסיף וייטען כי מנהלי הנתבעת ידעו היטב לנצל את מצוקתו של התובע וזהו ההסבר היחיד מדוע חתם התובע על הסכם כה גרוע מבחינתו בו הוא מתחייב לקחת על עצמו חוב שאינו שלו בסכום אסטרונומי כפול אפילו מחישוביה של הנתבעת בעצמה, בעוד שעל פי מסמכים שבידיו של התובע הנתבעת היא זו אשר חייבת לו כספים.

73. הנתבע ייטען כי מנהלי הנתבעת ידעו גם ידעו על מצוקתו בזמן חתימת ההסכם. ונשאלת השאלה גם כאן, הרי התביעה שהוגשה כנגד LAR הוגשה על סכום נמוך מהסכום עליו חתם התובע בהסכם, אילולי מצוקתו הנפשית של התובע בזמן חתימת ההסכם, מדוע שלא "ייקח סיכון" עם תביעה שהסכום בה כאמור נמוך מסכום ההסכם ?!?

במילים אחרות: מדוע שהתובע יסכים לשלם בהסכם פשרה סכום גבוה יותר מסכום התביעה ?!? אם דעתו הייתה מיושבת עליו והוא לא היה במצוקה אותה ניצלו מנהלי הנתבעת.

74. אכן, מצוקתו הנפשית היא והיא בלבד שהביאה את התובע לחתום על הסכם העושק עליו חתם ובה "קשר" אף את רעייתו להתחייבויות שמלכתחילה היו של חברה בע"מ ולא שלו אישית.

75. מהמקובץ לעיל עולה כי התובע אכן נעשק על ידי מנהלי הנתבעת לחתום על הסכם שתנאיו בלתי סבירים בעליל תוך כדי שהנתבעת מנצלת את מצוקתו בתקופה הרלוונטית לתביעה.

76. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה.

77. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעת לדין ולהצהיר כאמור ברישא לתובענה זו. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

 

 

_____________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ התובע

בקשת רשות ערעור על החלטה לדחיית בקשה לצו מניעה זמני

5 1 1 1 1 1 (2 Votes)

 במקביל להגשת תביעה לביטול חוזה שהוגשה על ידי משרדנו בשם מרשינו, הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני המורה לצד שכנגד להימנע מלהגיש לפרעון שיק בטחון ע"ס 1.5 מליון ש"ח שניתן על ידו כבטחון לביצוע החוזה. בית משפט השלום דחה את בקשתנו לצו מניעה זמני ובעקבות זאת הערעור להלן (בקשת רשות ערעור) לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את החלטת בית משפט השלום שלא לקבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני



בבית משפט המחוזי בר"ע

בתל אביב

 

בקשת רשות ערעור

מוגשת בזאת לבית המשפט הנכבד בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט עמית יריב) מיום 09/04/17 בתיק 13555-04-17 לדחות את בקשת המערער לצו מניעה זמני במעמד צד אחד המורה למשיבה כדלקמן:

להימנע מלמלא תאריך ו/או להפקיד ו/או להגיש לביצוע בהוצאה לפועל את השיק לביטחון שהועבר על ידי המערער למנהל המשיבה שפרטיו כדלקמן:

צ'ק ע"ס 1,447,500 ₪ מס' 5000745 בבנק פועלים, סניף 9994 חשבון 01565855 ע"ש גבריאלי עמית וענת (להלן: "הצ'ק").

בית המשפט הנכבד יתבקש בנוסף להוציא תחת ידו צו המורה כאמור, עד להכרעה בבקשת ערעור זו.

מצ"ב החלטת בית המשפט קמא מיום 09/04/17 כנספח א'.

מצ"ב הבקשה בצירוף תצהיר כנספח ב'.

מצ"ב כרך הנספחים אשר צורף לבקשה ולתצהיר כנספח ג'. (להלן ייקרא כרך זה "כרך הנספחים")

פתח דבר:

1. המדובר בבקשה שהוגשה במסגרת תביעה לסעד הצהרתי שהגיש המערער כנגד המשיבה לפיו ההסכם שנחתם ביניהם שכונה "הסכם החזר חוב" (להלן: "ההסכם") בטל ומבוטל נוכח טעות והטעיה, עושק וחוסר תום לב מצדה של המשיבה במהלך המו"מ לחתימת ההסכם.

2. לאור העובדה כי המערער הותיר בידי במשיבה שיק ביטחון שלו ושל רעייתו ע"ס של כמיליון וחצי ש"חי התבקש בית המשפט קמא להוציא תחת ידו צו המורה למשיבה להימנע מלהפקיד ו/או להגיש לביצוע את שיק הביטחון עד להכרעה בתביעתו.

3. ערעור זה בתמצית מוגש כנגד החלטתו (מבלי לקבל את תשובת המשיבה) וכנגד נימוקיו של בית המשפט קמא אשר בתמצית קבע כדלקמן:

א. לעניין סיכויי ההליך: סיכויי התביעה העיקרית אינם מן הגבוהים וזאת מאחר ועל המערער להוכיח את תביעתו בבית המשפט.

ב. לעניין מאזן הנוחות: הכף נוטה במלואה כנגד מתן הסעד המבוקש וזאת מאחר ולשיטתו של בית המשפט הפקדה ו/או הגשת שיק ע"ס מיליון וחצי ₪ כנגד בעל דין לא גורמים לו כל נזק מאחר ויש באפשרותו להגיש התנגדות לביצוע השיק בלשכת ההוצאה לפועל.

4. כהקדמה לדברים ייאמר בכל הכבוד כי החלטתו של בית המשפט קמא פוגעת פגיעה אנושה בזכותו הבסיסית של המערער לגישה לערכאות. משמעות החלטת בית המשפט לאפשר למשיבה לפעול ולממש את שיק הביטחון שניתן לה ע"ס מלוא סכום ההסכם (הגם שתשלומים רבים כבר שולמו מאז) מהווה "עונש" למבקש על שהעז והגיש תביעה לביטול ההסכם בין הצדדים. עונש זה הינו כה מוחלט עד כדי כך שהוא למעשה מאיין לחלוטין את התביעה שהגיש.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון ב ע"א 4980/01 עו"ד שלום כהן, כונס נכסים נ' צוריאל גלאם, נח(5) 625 (2004) :


"הגישה לבית-המשפט היא זכות יסוד של האדם, ויש אף הסבורים כי ניתן להכיר בה כזכות יסוד חוקתית ולהפעיל ביקורת שיפוטית על תחיקה המצמצמת אותה. ראו למשל ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד [3], בעמ' 26-22. הפעלת הזכות, מטבע הדברים, פוגעת בנתבע. היא כשלעצמה מחייבת אותו בהוצאות כספיות, וצווים זמניים המוצאים כנגדו גורמים לו לנזק. ברם אין בכל אלה כדי לשלול את זכות היסוד ולסגור את דלתות בית-המשפט בפני התובע על-ידי יצירת עילה לחיובו בתשלום כל נזקי התביעה, תהא היא חסרת סיכוי ככל שתהא, שכן יצירת עילה שכזו מביאה להרתעת-יתר מפני הגשת תביעות, והיא פוגעת בזכות הגישה לבית-המשפט מעבר למידה הדרושה. משכך, ככלל, האיזון הראוי בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים נעשה בדין המסמיך את בית-המשפט לזכות את הצד הזוכה בהוצאות משפט ולחייב את המערער סעד זמני בהבטחת החזר נזקיו, כגון על-ידי המצאת ערבויות, כפי שאף נעשה בענייננו."

5. זאת ועוד, בעוד שמטרתו של הסעד הזמני הוא לשמר את המצב הקיים משמעות החלטתו של ביתה משפט קמא הינה מתן גושפנקא בידי המשיבה להפעיל לחץ לא הוגן על המערער ורעייתו בדמות חוב של כמיליון וחצי ₪ בעוד שתביעה בדבר עצם החבות תלויה ועומדת בפני בית המשפט.

6. אכן, נקבע בפסיקה לא אחת כי התערבותו של בית משפט של ערעור בהחלטות ביניים של בית המשפט קמא תיעשה במשורה, ואולם כאמור לעיל וכפי שיפורט בהרחבה בהמשך, אין כל ספק כי המקרה דנן הוא מן היוצאים מן הכלל אשר בהם נדרשת התערבותו של בית משפט נכבד זה.

הרקע העובדתי:

7. הצדדים:

א. המערער עוסק בסחר של יהלומים כ- 30 שנים והיה בזמנים הרלוונטיים חבר בורסת היהלומים ברמת גן ובאנטוורפן בלגיה.

ב. המשיבה, חברה שעיסוקה בסחר יהלומים, אשר ככל הידוע לתובע בעליה ו/או מנהליה גם הם חברים בבורסת היהלומים ברמת גן.

8. המערער, ובעליה של המשיבה מכירים שנים רבות מעבודתם המשותפת בבורסת היהלומים ברמת גן.

9. בסמוך לחודש אוקטובר 2013 נפגשו הצדדים והחליטו לעבוד יחדיו בתחום סחר היהלומים בארץ ובעולם.

10. ההתקשרות בין הצדדים לא הייתה בין המערער לנתבעת אלא בין המשיבה לבין חברה שהתאגדה בבלגיה בשם GOR DIAMONDS BVBA (להלן: "GOR") שהייתה בשליטתו של המערער.

ויודגש עניין זה למען הסר ספק, במהלך ההתקשרות בין הצדדים לא הועברה ולו אגורה אחת בין המערער לבין המשיבה. ההתקשרות בפועל הייתה בין שתי חברות ולא בין המערער למשיבה.

למעשה מאז ההתקשרות בין הצדדים GOR החלה לעבוד כמעט בבלעדיות לטובת עסקי החברות.

11. הדרך בה עבדו הצדדים הייתה כדלקמן:

א. הסחורה נרכשה על ידי המשיבה, מוינה על ידה והיא אשר קבעה את המחיר לכל "חבילת" יהלומים שנרכשה.

ב. החבילות הועברו אל GOR בבלגיה ועליה הוטלה המשימה למוכרן.

ג. לא פעם מחיר החבילה לא תאם את המחיר הריאלי בשוק ו- GOR נאלצה לפנות אל המשיבה על מנת לעדכן אותה במחיר ולקבל אישור ממנה למכור את החבילות במחיר אחר - תמיד במחיר נמוך מהמחיר הראשוני.

ד. יש לציין עוד כי GOR לא הייתה מעורבת בקביעת מחיר החבילות ומשום כך היא תמיד נותרה "בערפל" לגבי שורת הרווח וההפסד עבור חבילות אלו. לא פעם פנה המערער אל מנהלי המשיבה על מנת לדעת האם הרוויחו הצדדים מהמכירה ובד"כ הוא נענה כי הם "מאוזנים" פחות או יותר.

12. הצדדים עבדו יחד במשך כשנתיים עד שהתברר כי ההתקשרות ביניהם אינה מניבה את התוצאות להן קיוו.

13. יש לציין כי כל הנהלת החשבונות לגבי הפעילות העסקית בין הצדדים נוהלה על ידי המשיבה. לאורך כל תקופת ההתקשרות GOR מעולם לא קיבלה דיווח מסודר על שורת הרווח וההפסד של הצדדים, זאת למרות בקשותיו החוזרות והנשנות של המערער.

14. בסופו של דבר, ביוזמת GOR ובמועד הסמוך לחודש ספטמבר 2015 החליטו הצדדים להפסיק את הפעילות העסקית ביניהם.

15. על קצה המזלג ולעניין נסיבות היפרדות הצדדים ייאמר כי רואי החשבון של GOR הפנו את תשומת ליבו של המערער לעובדה שמאז ההתקשרות בין הצדדים החברה החלה לעבור מרווח להפסד.

למעשה, חודשים ספורים לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים נכנסה GOR להליכי פירוק בבלגיה.

בהליכי הפירוק הועברו מסמכי GOR מרואה החשבון של המערער בבלגיה אל משרדי עורכי הדין של המפרק של החברה מטעם הרשויות בלגיה. המערער וב"כ הצליחו לצור קשר עם המפרק בבלגיה והעבירו אליו בקשה להעברת מסמכי החברה לישראל. נכון למועד כתיבת שורות אלו תשובה מהמפרק טרם התקבלה.

16. בסמוך להחלטה על הפסקת ההתקשרות באה המשיבה בדרישות כספיות ל- GOR. יש לציין במאמר מוסגר שגם לאחר ההחלטה על הפסקת הפעילות העבירה המשיבה ל GOR סחורה על מנת שזו תנסה לשווקה.

ואולם כל הסחורות שהועברו על ידי המשיבה ל GOR הושבו לה מיד לאחר ההחלטה על הפסקת הפעילות, כך גם פעלה GOR לגבי סחורות שהועברו לה לאחר מכן.

17. הצדדים ניסו להסדיר את סיום ההתקשרות ביניהם אך הדבר לא עלה בידם מאחר והמערערת דרשה מ GOR סכומים ללא קשר למציאות כלל.

18. בסופו של דבר ומשלא הגיעו הצדדים להסכמה, הגישה המשיבה ביום 06/04/16 תביעה לבוררות בפני הנהלת בורסת היהלומים כאשר הצדדים לתביעה הינם המערערת ו- GOR.

מצ"ב העתק כתב התביעה כנספח א'. לכרך הנספחים

לא מן המיותר לציין כי תביעה זו הוגשה מבלי שצורף אליה ולו מסמך אחד התומך ולו בחלק מסכום התביעה.

19. המועד שנקבע לדיון בבוררות היה יום 01/06/16 או בסמוך לכך.

20. ביום 29/05/16 נפגשו המערער ומנהל המשיבה גד ברוך (להלן: ברוך") במקרה במסדרונות הבורסה ליהלומים ולבקשת ברוך נפגשו הצדדים לדבר בבית קפה.

במהלך הפגישה לא הציג ברוך מסמכים כלשהם לגבי החוב אלא על דרך של שכנוע באמירת האמת הודיע על הסכום החוב שכביכול חייבת GOR לנתבעת.

יצוין במאמר מוסגר כי המערער היה באותם ימים במצב נפשי גרוע מאד ובאופיו הוא אינו איש של עימותים. מאחר והוא האמין לליבוב, שנראה לו באותו זמן כדובר אמת הוא הסכים לחתום על ההסכם שכונה על ידי ברוך "הסכם החזר חוב".

הסכם זה יש לציין נוסח על ידי מנהל המשיבה ונכתב על ידו. להלן ייקרא הסכם זה כ- "ההסכם".

מצ"ב העתק ההסכם כנספח ב'. לכרך הנספחים

21. הערות המערער לעניין ההסכם:

א. למרות שגם התביעה לבוררות בבורסה הייתה כנגד GOR ולא כנגד המערער אישית רשם ברוך את המערער כצד להסכם ולא את GOR.

ב. בסעיף 1 להסכם התחייב המערער לשלם את הסך של 487,500 USD ב- 75 תשלומים שווים של 6,500 USD כל תשלום. סכום זה יש לציין גבוה אף מסכום התביעה לבוררות שהגישה המשיבה.

ג. בסעיף 2 להסכם התחייב המערער להעביר אל המשיבה שיק אישי שלו ושל רעייתו ע"ס 1,447,500 ₪ שהינם שער הסכום הנ"ל בשקלים. שיק זה ללא תאריך הועבר אל ברוך במועד חתימת ההסכם.

מצ"ב העתק השיק כנספח ג' לכרך הנספחים

ד. כמו כן המחה המערער לטובת המשיבה כל סכום שאמור להתקבל מחברת Congo Gems היה ויתקבל.

22. המערער החל לשלם את התשלומים מאחר וסבר בטעות כי דבריו של ברוך היו אמת וזהו הסכום שחייבת GOR לנתבעת.

23. ואולם בתחילת חודש פברואר , בעוד המערער אורז את חפציו בבית לצורך מעבר דירה (מר' גולן 8 תל אביב לרח' מזל 9 תל אביב) גילה המערער מסמך שהועבר אליו ככל הנראה בסמוך לחודש אוגוסט 2015 במהלך פגישה בין הצדדים במשרדי המשיבה ברמת גן. המערער לא זכר כי מסמך זה קיים בכלל.

מסמך זה נערך על ידי המשיבה בעצמה, באשר כאמור מסמכי הנהלת החשבונות היו אצלה. התחשבנות זו, הכוללת גם הערות בכתב ידו של דורון גל מנהל המשיבה, מסתכמת בסך כולל של חוב של GOR על פי חישוב המשיבה בעצמה, בסך כולל של 208,000 USD בלבד, פחות ממחצית מהסכום הנתבע על ידי המשיבה בבוררות ובהסכם בין הצדדים.

מסמך זה אשר ייקרא להלן "מסמך ההתחשבנות" מצ"ב כנספח ד' לכרך הנספחים.

24. לאחר שהתגלה מסמך ההתחשבנות וכשפנה לייעוץ משפטי הפנו אותו באי כוחו לעובדה כי ההסכם נערך עמו אישית ולא עם חברת GOR כאמור בכתב התביעה שהגישה המשיבה בעצמה לצורך בוררות בבורסה.

25. מהרגע שהתגלה מסמך ההתחשבנות, ומאחר ויוזכר שוב, אין בידי המערער מסמכים הקשורים להתחשבנות בין הצדדים הוא ניסה להבין את ההתחשבנות שאליה כיוונו מנהלי המשיבה.

בסיכומם של דברים עולה כי הסכומים אשר צוינו על ידי המשיבה במסמך ההתחשבנות מנופחים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות. כעת ברור למבקש לחלוטין כי ברגע שיגולו מסמכי המערערת יתברר מעבר לכל ספק כי GOR מעולם לא הייתה חייבת למשיבה ולו שקל אחד.

26. רק על מנת לסבר את האוזן בדבר ההתחשבנות בין הצדדים ובדבר חוסר תום ליבה שלה המשיבה יפנה המערער לקבלה מיום 26/01/16 שהוציאה המשיבה לטובת מיכאל יהלומים ע"ס 23,288 USD. סכום זה שולם על ידי אל רן יהלומים לבקשת המערער ולטובת ההתחשבנות בין הצדדים. למרות זאת, המשיבה מעולם לא ציינה בפני המערער כי קיבלה סכום זה או קיזזה אותה בספריה ו/או בהתחשבנות בין הצדדים.

27. זוהי רק דוגמא אחת להתנהלותה של המשיבה ונכונות הסכומים שטענה ש GOR חייבת לה כביכול. המערער סמוך ובטוח שברגע שתגלה המשיבה את מסמכיה וברגע שיתקבלו מסמכי GOR מבלגיה יתברר כי אין ולו שקל אחד שחייבתGOR לנתבעת וככל הנראה יתברר שדווקא המשיבה היא זו אשר חייבת כספים ל GOR.

טענות המערער - קיומה של עילת תביעה:

המערער ייטען כי טעה בית המשפט הנכבד כאשר קבע את היעדרה של עילת תביעה וכי כבר בשלב זה החליט כי סיכויי הערעור אינם מהגבוהים מהנימוק כי הנטל להוכיח טעות או הטעיה המצדיקים ביטול מוטלים על כתפיו.

28. המערער ייטען כי אכן, בכל תביעה המוגשת על ידי בעל דין, נטל ההוכחה מוטל על התובע. ואולם בכל הכבוד, אין בחזקה זו, שתקפה ל – 100% מהתביעות המוגשות בפני בית המשפט, כדי לבסס אי קיומה של עילת תביעה.

29. לעניין בחינת המרכיב של "קיומה של עילת תביעה" פסק בית המשפט העליון רק לאחרונה ברע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי (פורסם בנבו, 03.04.2016) כי:

"בבחינה זו די אם הוכח "שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 616 (1995); ראו גם: רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה(4) 225, 228 (19911)). משמע "בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים" (רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא(2) 661, 666 (1997)) ודי בכך שבטיעון המערערים יש "כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה" (שם)."

ראו גם ע"א 238/73 ישראל שרעבי נ' נסים חמצני, כח(1) 085 (1973) ; ע"א 342/83 ג'לו גלוזמן נ' אספירה גלוזמן, לח(4) 105 (1984)

30. בענייננו ובכל הכבוד, בית המשפט קמא לא דן כלל בראיות שהציג המערער אלא הסתפק כאמור בקביעה כי סיכויי התביעה אינן מן הגבוהים מאחר והנטל להוכיח את עילות התביעה מוטל על המערער.

31. התובע ייטען כי בכתב התביעה שהגיש ובבקשתו לצו מניעה הוא הציג בפני בית המשפט קמא ראיות לכאורה להוכחת טענותיו כי הוא טעה / הוטעה ו/או כי התנהלותה של המשיבה נגועה בחוסר תום לב כדלקמן:

א. המערער טען כי גובה החוב האמור בהסכם בין הצדדים אינו משקף את החוב הנכון, אם קיים כזה בכלל – בתמיכה לטענה זו הציג מסמך התחשבנות שנערך על ידי המשיבה בעצמה, שם ניתן להיווכח כי אף על פי חישוביה של המשיבה, החוב הנטען הוא מחצית מהחוב האמור בהסכם בין הצדדים.

המערער טען והצהיר כי גילוי מסמך זה זמן מה לאחר חתימת ההסכם היה "הטריגר" להבנתו כי חתימתו על ההסכם הייתה מחמת טעות / הטעיה / חוסר תום לב ועושק.

ראה מסמך ההתחשבנות אשר צורף כנספח ו' לעיל.

ב. המערער טען כי ההתקשרות בין הצדדים מעולם לא הייתה אישית מולו אלא מול חברה בע"מ שבשליטתו כך שגם אם היה חוב, בעלת החוב הינה החברה ולא הוא אישית – בתמיכה לטענה זו הציג המערער את כתב התביעה שהגישה המשיבה בפני הנהלת הבורסה ליהלומים. ניתן להיווכח כי הנתבעת בכתב התביעה הינה חברה בע"מ שבשליטתו של המערער ולא המערער בעצמו.

ראה כתב התביעה אשר צורף כנספח ג' לעיל.

ג. המערער אף טען לגבי מסויימות ההסכם אשר לא היה בו ולו פירוט מינימאלי של הסכום אותו התחייב לשלם המערער ואין כלל התייחסות לעובדה שהמערער מתחייב לשלם חוב שאינו שלו.

ד. המערער אף טען כי הטעות ההטעיה וחוסר גמירות הדעת מצדו עולים מנסיבות המקרה באשר אדם לא מקבל על עצמו חוב כפול מההתחשבנות שערך בעל דינו, לא מקבל על עצמו אישית חוב של חברה שבבעלותו ולא מקבל על עצמו לשלם בנסיבות אלו את מלוא סכום התביעה שהוגשה כנגדו, לא נותן שיק לביטחון אישי שלו ושל אשתו לסילוק מלוא החוב – כל זאת מבלי לקבל דבר בתמורה.

ה. הוסיף וטען המערערלביטול החוזה מחמת עושק מצדה של המשיבה ואף פירט בהרחבה מדוע תנאי החוזה חורגים באופן בלתי סביר מהמקובל וכי המשיבה ניצלה את מצוקתו הנפשית ותלותו בכדורים פסיכיאטריים שהפריעו לשיקול דעתו.

32. בנסיבות אלו ייטען המערער כי הוא עומד בהחלט בתנאי הראשון למתן הסעד הזמני בדבר "קיומה של עילת תביעה" וטעה בית המשפט כאשר קבע אחרת.

טענות המערער – מאזן הנוחות:

המערער ייטען כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא ראה לנכון לשקול כלל את הנזק שייגרם אם ייגרם למשיבה וכאשר קבע כי הגשה לפירעון ו/או הגשה לביצוע של שיק של מיליון וחצי ₪ כנגד המערער אינו מהווה נזק של ממש שייגרם לו.

33. כידוע, מטרתו של צו המניעה הזמני הינו לשמור על המצב הנוכחי בין הצדדים על מנת שאחד הצדדים לא ינצל לרעה את מרווח הזמן שבין הגשת התביעה לבין הכרעת בית המשפט על מנת ליצור עובדות בשטח או להפעיל לחץ בלתי הוגן על האחר.

34. המצב עובר להגשת התביעה היה כי המערער שילם עד כה את כל התשלומים שהוטלו עליו על פי ההסכם בסך 6,500 USD לחודש. על פי ההסכם סכום החוב נכון למועד הגשת התביעה הינו 6,500 USD שהינו התשלום החודשי האחרון.

35. לאחר הגשת התביעה, ולאור החלטת בית המשפט קמא, יעמוד סכום החוב על סך כ- 1.5 מיליון ₪ באשר זהו סכום השיק שלגביו התבקש צו המניעה הזמני. המערערת תוכל, בהיעדר צו מניעה ובעילה של הפרת ההסכם והגשת התובענה להגיש את שיק הביטחון לפירעון ו/או לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

36. בכל הכבוד, קשה מאד לקבל ו/או להבין את החלטת בית המשפט קמא כי הגשת השיק לפירעון ו/או הגשתו לביצוע לא גורמת כלל נזק למבקש. שבעתיים קשה לקבל הכרעה זו שעה שבית המשפט לא שקל כלל את הנזק שייגרם אם ייגרם לצד שכנגד כפי שהוא נדרש לעשות על פי התקנות והפסיקה.

מעבר לזאת, לא שקל בית המשפט קמא כלל את היחס שבין קיום עילות תביעה לכאורה לבין מאזן הנוחות בין הצדדים.

37. ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.06.2010) עמד בית המשפט העליון על התנאים למתן סעד זמני וביניהם:

"מאזן הנוחות- "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"- כלשון תקנה 362(ב)(1). ושיקולים שביושר ובצדק- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין" –כאמור בתקנה 362(ב)(2). בין שני התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס ([פורסם בנבו], 25.12.2005)). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א ([פורסם בנבו], 6.8.2006); רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ ([פורסם בנבו], 20.5.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009))."

38. ראה גם רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ (פורסם בנבו, 20.01.2013):

"המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות. כידוע, בית המשפט רשאי ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות, קרי: הנזק שייגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם ינתן הסעד הזמני. כמו כן, על בית המשפט לבחון במסגרת הבקשה למתן סעדים זמניים את ניקיון הכפיים של הצדדים, וכן את סוג הסעד, היקפו ותנאיו (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי עמוד 523 (מהדורה עשירית, 2009))."

39. וראה גם פסקי הדין שניתנו לאחרונה ב רע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי (פורסם בנבו, 03.04.2016):

"בנוסף לבחינת קיומה של עילת תביעה, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות ובמסגרתו – הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. כמו כן יש להתחשב בשיקולים של תום לב ומידתיות."

וב- רע"א 8983/15 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בנין בע"מ נ' איילת חן השקעות כפר יונה בע"מ (פורסם בנבו, 09.02.2016):


"תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת את שלושת השיקולים שיש לשקול בהחלטה על מתן סעד זמני. הראשון הוא קיומה של עילת תביעה, והשני הוא מאזן הנוחות שבין הצדדים. במסגרת בחינת מאזן הנוחות נבחנת מידת הנזק שצפוי להיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת מידת הנזק שייגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני, כמו גם מידת הנזק שעלול להיגרם לצדדים שלישיים. בין השיקול בדבר קיומה של עילת התביעה וסיכוייה, ובין השיקול של מאזן הנוחות, מתקיים האיזון הידוע כ'מקבילית כוחות', כך שככל שיגבר משקלו של אחד מהם, יפחת המשקל שיינתן למשנהו (עניין אשבורן, פסקה 20 וההפניות שם). שיקול שלישי למתן סעד זמני הוא שיקול שביושר, וכלשון תקנה 362(ב): "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (עניין אשבורן, פסקה 21; רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (28.6.2010))."

40. כאמור לעיל, בית המשפט כלל לא שקל את הנזק שייגרם אם ייגרם למשיבה אם יינתן הצו והמערער ייטען כי די בכך כדי לבטל את החלטתו שהרי גם אם נמשיך לשיטתו של בית המשפט קמא - אם לשני הצדדים לא ייגרם כביכול נזק, ועומדת לצדו של המערער עילת תביעה מבוססת – בהתחשב ב "מקבילית הכוחות" ידו של המערער תהיה על העליונה.

41. ואולם גם שקילת הנזקים שייגרמו לצדדים בדיעבד מביאים למסקנה ברורה כי הנזק שייגרם למערער גדול לאין שיעור מהנזק שייגרם, אם ייגרם כזה למשיבה. במיוחד כאשר אין כל ספק כי המבקש הציג ראיות לכאורה התומכות בקיומה של עילת תביעה.

42. המערער ייטען כי הלכה למעשה, לא ייגרם כל נזק למשיבה באם יינתן הצו. אכן, לא ישולם במהלך התקופה בה ידון בית המשפט הסך של 6,500 USD לחודש על פי ההסכם ואולם סכום זה תוכל לגבות המשיבה בצירוף ריבית והצמדה היה ותידחה התביעה כנגדה. ממילא יוותר בידה השיק נשוא ערעור זה.

43. יש לציין כי מהרגע שבוטל ההסכם על ידי המערער כדין הוא זכאי להשבת כל הסכומים שקיבלה המשיבה. סכומים אלו יוותרו אצלה גם הם, עד למועד הכרעת בית המשפט בתביעתו של התובע. לפיכך ביחס שבין הסכומים שעליה להשיב אם יזכה התובע בתביעתו לסכומים שעליה לקבל אם יפסיד בה יוצאת בהווה המשיבה מאוזנת מבחינת הנזק שייגרם לה אם ייגרם כזה.

44. לעומת הנזק המזערי שייגרם, אם ייגרם למשיבה, עומדים המערער ורעייתו מול סיכון של בגשת השיק לפירעון, על כל המשתמע מכך מבחינת התנהלותם מול הבנק ומול גורמי האשראי. ואם לא די בכך, אם לא ייפרע השיק תוכל המשיבה להגיש את השיק לביצוע, וייפתחו בפניה האפשרויות העומדות לזוכה בהוצאה לפועל לפעול כנגד המערער ורעייתו.

המערער ייטען בכל הכבוד כי טעה מאד בית המשפט קמא כאשר קבע כי שיק של מיליון וחצי ₪ שיוגש לבנק ו/או ללשכת ההוצאה לפועל אינו מהווה כל נזק של ממש למושך השיק.

45. כאמור לעיל, עצם הפעולות שתבצע המשיבה עם השיק, בין אם באמצעות הגשתו לפירעון ובין אם הגשתו לביצוע בהוצאה לפועל, מהווים "סנקציה" על הגשת התביעה על ידי המערער כנגד המשיבה המצמצמת את זכותו הבסיסית להעז ולהגיש תביעה לביטול ההסכם בפני בית המשפט.

המערער ייטען בכל הכבוד כי היה על בית המשפט קמא לשקול גם נזק זה שייגרם לו, ולו מבחינת שמירה על זכות העמידה הבסיסית הנתונה לכל אדם למתן יומו בבית המשפט.

46. מצ"ב תצהיר המערער.

אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את בקשתה של המערערת, לדון בבקשת הערעור כבערעור ולקבל את בקשתו של המערער לסעד זמני כנגד המשיבה. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבה בהוצאות המערערת, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_____________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ המערער

כתב תביעה לפינוי מושכר

5 1 1 1 1 1 (4 Votes)

המדובר בתביעה לפינוי מושכר בסדר דין מהיר, ובהתאם לפרק טז לתקנות סדר הדין האזרחי. משכיר אשר ניצל נזילת מים שארעה במושכר על מנת לתרץ את מחדליו באי תשלום דמי שכירות ואי קיום תנאי הסכם השכירות. תביעה זו הוגשה במקביל לתביעה נוספת לתשלום פיצמויים עבור הפרת חוזה. אנו ממליצים כי תעיינו גם במאמר משרדנו "תביעה לפינוי מושכר" שם הבהרנו את התנאים להגשת תביעה לפינוי שוכרים שהפרו את הסכם השכירות. 


 תביעה לפינוי מושכר

בהתאם להוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984

הסכם השכירות:

1. ביום 14/07/14 חתמו הצדדים על הסכם שכירות החנות בקומה א' שברח' דיזינגוף 10 תל אביב, הידוע גם כגוש 6882 חלקה 585 (להלן: "המושכר").

מצ"ב העתק הסכם השכירות, כנספח א'.

2. הנתבעת מפעילה במושכר מסעדה, בעיקר לאוכל מוכן.

הפרות הנתבעת את הסכם השכירות:

3. התובע ייטען כי כבר מתחילת ההתקשרות בין הצדדים הפרה הנתבעת את הסכם השכירות הפרות מהותיות ויסודיות. כפי שיפורט בהרחבה להלן, למרות התראות חוזרות ונשנות לא תיקנה הנתבעת הפרות אלו.

4. הנתבעת הפרה ומפרה את סעיף 6(א)(1) להסכם ואינה משלמת את דמי השכירות:

א. נכון למועד כתיבת שורות אלו, חודש אוגוסט 2016 לא משלמת הנתבעת את דמי השכירות עבור המושכר.

ב. לטענת התובעת בעצמה, ובמכתבי בא כוחה אשר יפורטו בהמשך הדברים, הנימוק לאי תשלום דמי השכירות הוא קיזוז מסכומי נזקים שנגרמו לה כתוצאה מנזילת מים מתקרת המושכר. ואולם, כפי שיפורט להלן, עד היום לא ברור לנתבעת בעצמה מה הוא סכום הקיזוז, בוודאי שלא ברור לתובע.

ג. מבלי להיכנס לטענת הנתבעת בשלב זה בדבר נזקים שנגרמו או לא נגרמו לה, ייטען התובע כי קיזוז מדמי השכירות סותר את הוראותיו של סעיף 25 להסכם השכירות לפיו "מובהר ומוסכם כי לשוכר לא תהיה כל זכות קיזוז בגין כל תשלום שהוא חייב לשלם למשכיר ע"פ הסכם זה"

5. הנתבעת הפרה ומפרה את הוראות סעיף 6(ב) להסכם באשר לא העבירה ואינה מעבירה לתובע 12 שיקים מראש עבור דמי השכירות:

א. למרות בקשות אין ספור מטעם התובע, החל מתחילת ההתקשרות בין הצדדים לא מעבירה הנתבעת לתובע שיקים עבור דמי השכירות, שנה מראש.

ב. על פי הוראות סעיף 6(ב) להסכם השכירות אמורה הייתה הנתבעת, ביום 13/07/15, להעביר לתובע 12 שיקים עבור דמי השכירות של השנה שלאחר מכן – עד ליום 12/07/16 אך לא עשתה זאת לאורך כל השנה האחרונה והתובע נאלץ להגיע בכל חודש מחדש על מנת לבקש ולקבל לידיו שיק עבור דמי השכירות לאותו חודש.

כאשר בא התובע לאסוף את השיק של חודש יולי, ובהזדמנות זו להעריך את הנזק שנגרם כביכול מהנזילה ולנסות לבדוק כיצד ניתן להקטין את הנזקים אם נגרמו כאלו הודיע לו מנהל הנתבעת כי הוא אינו מתכוון לשלם את דמי השכירות עד שתיפסק הנזילה.

כאשר הביע התובע תרעומת על כך הזמין מנהל הנתבעת את המשטרה על מנת לפנות את התובע מהמקום.

ג. כמו כן על פי הוראות הסעיף הנ"ל אמורה הייתה הנתבעת, ביום 13/07/16, להעביר לתובע 12 שיקים עבור דמי השכירות של השנה שלאחר מכן – עד ליום 12/07/17, אך לא עשתה זאת וכאמור, מחודש יולי 2016 היא אינה משלמת את דמי השכירות.

6. הנתבעת הפרה ומפרה את הוראות סעיף 21 להסכם השכירות ואינה מעבירה לתובע את הביטחונות האמורות בהסכם.

א. סעיף 21(א) להסכם קובע כי על הנתבעת להעביר לתובע ערבות בנקאית ע"ס 100,000 ₪ להבטחת התחייבויותיה על פי הסכם השכירות.

ב. הנתבעת לא העבירה ערבות זו, למרות שנדרשה לעשות זאת במעמד הסכם השכירות, בטענה שעליה לפעול מול הבנק, והדבר אורך זמן.

ג. בינתיים עברו כשנתיים וערבות בנקאית מטעמה של הנתבעת מעולם לא הועברה לתובע.

7. הנתבעת הפרה ומפרה את הוראות סעיף 8(י) להסכם השכירות ואינה מבטחת את המושכר ו/או אינה כוללת בפוליסה שהוציאה את המשכיר כמוטב נוסף לפוליסה וביטול זכות השיבוב של המבטח כלפיו.

8. הנתבעת הפרה ומפרה את הוראות סעיף 8(ג) להסכם השכירות לא שומרת על ניקיון המושכר וסביבתו.

א. סעיף 8(ג) להסכם השכירות קובע על הנתבעת מוטלת החובה "לשמור על ניקיון הכניסה למושכר וסביבתו הקרובה, להשתמש במושכר בצורה זהירה וסבירה ולהחזיקו במצב טוב, תקין ונקי..."

ב. ואולם הנתבעת מפרה על בסיס יומיומי גם הוראה זו של ההסכם ולא רק שהזיזה ממקומם את מיקום הפחים אלא שהיא גם אינה שומרת על ניקיון סביבת הפחים ואף על סגירתם של הפחים מוותרת הנתבעת.

להלן תמונה שצולמה בחודש יוני 2016:

להלן תמונה שצולמה בחודש אוגוסט 2016 בכניסה לשביל, שם אמורים להיות הפחים ושם אמורה הייתה הנתבעת להסדיר הסתרה אסטטית של הפחים, לאחר שנשלחה כבר התראה בעניין זה לנתבעת:

9. הנתבעת מפרה את סעיף 14 – 15 להסכם, עושה שימוש בשביל המוביל לבניין כבשלה ולא מסדירה את מתקן הזבל בכניסה למושכר, כפי שהתחייבה:

א. סעיף 14 להסכם קובע כי השביל מימין ומתחת למושכר מיועד אך ורק להנחת מזגנים מטעמה של הנתבעת, אם תחפוץ בכך.

בפועל, וכפי שניתן לראות בתמונות הנ"ל, עושה שימוש הנתבעת באותו שביל כ "שביל זבל". ברצונה היא מעבירה את הפחים לסופו של השביל וזורקת לאותם פחים וסביבתם את הזבל, ברצונה היא מעבירה את הפחים לתחילתו של השביל, וגם שם משאירה את האזור מלוכלך עם פחים לא סגורים על מנת שיגיעו עובדי העירייה ויאספו את הזבל.

ב. סעיף 15 להסכם השכירות מטיל אל הנתבעת את החובה להסדרי את מתקן הזבל בכניסה לשביל ולדאוג להסדרה והסתרה אסטטית של מתקן הזבל. בפועל, וכשנתיים לאחר חתימת הסכם השכירות לא דאגה הנתבעת לכך, כפי שניתן לראות בתמונות הנ"ל.

התראות שנשלחו אל הנתבעת:

10. ייאמר כבר עתה כי עובר למשלוח ההתראות בכתב לנתבעת שוחח הנתבע וביקש אין ספור פעמים מהתובעת להסדיר את הפרותיה. ואולם הנתבעת, לאחר שהפרה את התנאים הראשונים בחוזה, ראתה כי טוב והחליטה כי ראוי לה להישאר במושכר אף מבלי לשלם את דמי השכירות במושכר.

משפעלה הנתבעת כך, ומשנשבר האמון בין הצדדים, לא נותרה לתובע ברירה אלא לבטל את ההסכם, לתבוע את פינויה של התובעת מהמושכר, ויפה שעה אחת קודם, ולדרוש את חיובה בפיצויים על הפרותיה את החוזה.

11. התראה על הפרת תנאי הסכם השכירות מיום 06/03/16:

א. ביום 06/03/16 נשלחה אל הנתבעת בדואר רשום התראה ודרישה לתיקון ההפרות בחוזה (להלן: "המכתב הראשון"). במכתב זה נדרשה הנתבעת לתקן את הפרותיה כדלקמן:

· העברת שיקים לתשלום דמי השכירות מראש, כאמור בסעיפים 2- 5 לאותו מכתב.

· לשמור על ניקיון המושכר, לרבות מערכת הביוב משמנים כאמור בסעיפים 6 – 15 למכתב.

· לדאוג להעברת העתקי פוליסות הביטוח הנדרשות בהסכם, כאמור בסעיפים 16 – 19 למכתב.

· כמו כן, ונוכח הפרות הנתבעת בוטלו חלקים מההסכם הנוגעים להסכם פיצוי בין הצדדים (כאמור בסעיפים 20 – 23 לאותו מכתב) ולחצר האחורית (כאמור בסעיפים 24 – 29 למכתב).

מצ"ב העתק המכתב הראשון מיום 06/03/16 ואישור משלוח דואר רשום, כנספח ב'.

12. התראה לפני ביטול הסכם שכירות מיום 14/07/16:

א. ביום 14/07/16 נשלחה כאמור אל הנתבעת, באמצעות מסירה אישית, התראה ודרישה לתיקון הפרותיה של הנתבעת, לפני ביטול חוזה (להלן: "המכתב השני"). במכתב זה נדרשה הנתבעת לתקן את הפרותיה כדלקמן:

· לדאוג לתשלום דמי השכירות לחודש יולי 2016 כאמור בסעיפים 3 – 11 למכתב השני.

· לדאוג להעברת הערבות הבנקאית כאמור בסעיפים 17 – 20 למכתב השני.

· לדאוג לשמירה על ניקיון המושכר ולפנות את הפחים מהשביל חזרה אל מקומם כאמור בסעיפים 21 – 26 למכתב השני.

· לדאוג להמצאת פוליסות ביטוח כאמור בסעיפים 27 – 31 למכתב השני.

מצ"ב העתק המכתב השני מיום 14/07/16 והעתק אישור מסירה, כנספח ג'.

ב. בתגובה למכתב זה הועבר מכתבו של ב"כ הנתבעת, אליו צורף מכתבו של מנהל הנתבעת. למרבה הפליאה במכתב זה, מלבד האשמות חסרות שחר בדבר הפרת התובע את הסכם השכירות, התעלמה הנתבעת לחלוטין מהפרותיה את הסכם השכירות, ומההתראות שהועברו אליה.

מצ"ב העתק מכתבו של ב"כ הנתבעת ומנהל הנתבעת (מיום 18/07/16), חסר התאריך, אך אשר הגיע בפקס אל משרדו של הח"מ ביום 27/07/16 כנספח ד'.

13. מכתב התראה לפני ביטול שכירות ומענה למכתב הנתבעת מיום 28/07/16:

א. ביום 28/07/16 שלח הח"מ מכתב אל ב"כ הנתבעת ובו השיב על טענות הנתבעת, וכמו כן התריע שוב על ההפרות אותם נדרשה הנתבעת לתקן על מנת להימנע מביטול הסכם השכירות (להלן: "המכתב השלישי").

ב. במסגרת המכתב השלישי שוב פירט התובע את הפרות הנתבעת ושוב נדרשה היא לתקנם עד למועד הקבוע במכתב השני. בנוסף, בפעם השלישית עד כה ועל מנת להסיר כל ספק הודע לנתבעת כי התובע לא יהסס לבטל את החוזה היה והפרות אלו לא יתוקנו.

ג. כמו כן השיב ב"כ התובע לטענות הנתבעת במכתבה הנ"ל אחת לאחת. כמו כן הודגש בפני ב"כ הנתבעת כי אין לה זכות קיזוז על דמי השכירות כאמור בלשון שאינה משתמעת לשני פנים בהסכם השכירות (ראה סעיף 6 למכתב השלישי).

מצ"ב העתק המכתב השלישי מיום 28/07/16 כנספח ה'.

14. מכתב הודעה על ביטול הסכם השכירות מיום 07/08/16:

א. משהמתין התובע עד למעבר התאריך שהוקצב לנתבעת לתקן את הפרותיה, ומשלא תוקנו הפרותיה של הנתבעת הודיע התובע, באמצעות מכתב שנשלח אל בא כוח הנתבעת, על ביטול חוזה השכירות.

ב. יש לציין כי כאמור בסעיף 3 למכתב ביטול ההסכם ניסה הח"מ להידבר עם ב"כ הנתבעת ואולם זה סירב, ככל הנראה בהוראת מרשתו, אפילו לשוחח עם הח"מ – עד שתתוקן הנזילה.

ג. במכתב ביטול ההסכם נדרשה הנתבעת לפנות את המושכר עד ליום 01/09/16 בחצות. כמו כן, ובסעיף 5 לאותו מכתב, נדרשה הנתבעת להודיע תוך 48 שעות מיום משלוח המכתב האם היא אכן מתכוונת לפנות את המושכר בתאריך זה.

מצ"ב העתק הודעת התובע מיום 07/08/16 על ביטול הסכם השכירות, כנספח ו'.

ד. בתגובה למכתב זה, העביר ב"כ הנתבעת מכתב אל הח"מ ביום 08/08/16 ובו שוב – התעלמות מוחלטת מהפרות הנתבעת, רק האשמות על נזילות ועל נזק כבר שנגרם כביכול כתוצאה מנזילות אלו.

כמו כן וכאילו שלא בוטל כבר ההסכם, ראתה לנכון הנתבעת להעלות על הכתב את הדברים לפיהם היא אינה מתכוונת לדבריה לנהל מו"מ עם התובע בעניין הסכם השכירות כל עוד לא תיפסק נזילת המים לתוך המסעדה.

למען הסר ספק, הנתבעת התעלמה לחלוטין מדרישת הפינוי וממילא מהדרישה כי יודע לתובע על כך כי היא מתכוונת לפנות את המושכר בתאריך שנדרשה לעשות כן במכתב ביטול השכירות.

מצ"ב העתק מכתב ב"כ הנתבעת מיום 08/08/16 כנספח ז'.

15. מכתב התובע לב"כ הנתבעת מיום 08/08/16:

בתגובה למכתב ב"כ הנתבעת מיום 08/08/16 נשלח באותו יום מכתבו של ב"כ התובע המדבר בעד עצמו, לרבות בקשה להעברת 3 מועדים מוסכמים לצורך בדיקת הנזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהנזילה, אם אכן נגרמו כאלו.

מצ"ב העתק מכתב התובע מיום 08/08/16 כנספח ח'.

נזילת המים:

16. כפי שניתן להיווכח ממכתביה של הנתבעת ושל בא כוחה, התירוץ להפרותיה של הנתבעת הינו אותה נזילה של מים מתקרת המושכר. התובע ייטען כי יש להוקיע את השימוש הפסול שעושה הנתבעת באותה נזילה כתירוץ לאי עמידה בתנאי הסכם השכירות וניתוק כל קשר בינה לבין התובע, "כל עוד לא תיפסק נזילת המים", כדברי בא כוחה כאמור לעיל.

17. נזילה זו אין לה דבר וחצי דבר עם הוראות ההסכם והפרות הנתבעת בדבר אי העברת הביטחונות שנקבעו בהסכם השכירות, עם אי העברת שיקים לשנה מראש כפי שנדרש בהסכם השכירות כמו שאין לה דבר עם אי העברת פוליסות ביטוח כפי שנדרש בהסכם או ניקיון המושכר ושימוש בלתי מותר בשטחים שאינם שייכים לנתבעת.

בוודאי שאין לנזילה זו דבר עם אי תשלום דמי שכירות, בוודאי ובוודאי נוכח הוראות סעיף 25 להסכם השכירות אשר מונע מהנתבעת קיזוז מתשלומים המגיעים לתובע.

18. אם לא די בכך, יצוטט להלן סעיף 8(י') להסכם, פסקה שניה: "השוכר מתחייב לפעול להוצאת פוליסת הביטוח כיסוי ביטוחי בעבור נזקי מים במושכר והתפשטות אש כמקובל בפוליסות למקרה דומה...." (ההדגשה אינה במקור).

אם פעלה הנתבעת כאמור בהסכם השכירות ורכשה פוליסת ביטוח בעבור נזקי מים, מה פשוט יותר מלפנות לחברת הביטוח ולהפעיל פוליסה זו. בנסיבות אלו שבעתיים לא ברורה התנהלותה כמפורט לעיל.

אם לא רכשה הנתבעת פוליסת ביטוח כאמור בהסכם יטען התובע כי אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. בוודאי שהיא אינה יכולה להטיל את תוצאות מחדליה על התובע.

19. על מנת שלא יימצא הנייר חסר, להלן העובדות בעניין אותה נזילה, לאחר בדיקה שערך התובע:

א. מעל למושכר ישנה דירת מגורים אשר בה, בסמוך לקיר הצפוני של הבניין ישנה אדנית שבה נשתלו צמחים.

כפי שניתן לראות, באותה אדנית חורי ניקוז, שפועלים זה שנים רבות מאד כסדרם.

ב. ואולם, ככל הנראה בשלב כלשהו בשנה האחרונה נסתמו חורי ניקוז אלו, והמים העודפים מההשקיה לא זרמו החוצה אלא פנימה, לתוך הרווח שבין תחתית האדנית לקצה התקרה במושכר:

20. מיד לאחר שהתברר שיש נזילה מאותה אדנית הופסקה ההשקיה שם וחורי הניקוז אף נפתחו !!! ואולם, המים כפי שניתן לראות בתמונה מזמן כבר עברו את תחתית האדנית והצטברו שם ולא ניתן מעבר לכך לעשות דבר אלא להמתין עד שיתרוקנו המים מהתקרה.

21. יש לציין, כפי שניתן לראות בתמונה להלן, רוב המים נזלו על החלון, מחוץ למושכר ורק חלק קטן אכן נזל אל תוך המושכר, בנקודה מסוימת בקצה הצפוני של המושכר ליד החלון:

22. ממכתביה של הנתבעת ובא כוחה עולה תמונה לפיה המדובר בקטסטרופה רבתי, וניתן אולי היה לחשוב שהתקרה אוטוטו נופלת על לקוחותיה של התובעת, אך לא כך הם הדברים והתובעת המשיכה לעבוד כרגיל, כאשר אכן, אחד השולחנות קצת הורחק מהחלון סמוך לנזילה, אך שאר לקוחותיה יושבים ממש בסמוך לחלון:

טענות התובע:

23. התובע ייטען כי הנתבעת הפרה את סעיפים 6(א)(1), 6(ב), 8(י), 8(ג), 14, 15 ו- 21 להסכם השכירות.

24. התובע ייטען כי סעיף 18 להסכם השכירות קובע כי הפרת סעיפים 6 ו- 8 להסכם השכירות ייחשבו כהפרה יסודית של ההסכם. כמו כן קובע כי במידה ויפר השוכר סעיפים אלו ולא יתקנן בתוך 14 יום מיום קבלת דרישה בכתב יהיה רשאי התובע לבטל את הסכם השכירות, לתבוע את פינוי המושכר והחזרת החזקה הבלעדית בו.

למען הסר ספק, וכאמור בסעיף 18 להסכם השכירות אין בהוראות סעיף 18 כדי לפגוע ו/או לגרוע מכל סעד אחר המוקנה למשכיר על פי החוזה ו/או על פי דין אלא בנוסף להם.

25. התובע ייטען כי סעיף 7ב' לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 מקנה לצד הנפגע לבטל חוזה גם כאשר ההפרה אינה יסודית, לאחר שנתן למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה.

26. התובע ייטען כי בין אם היו הפרותיה של הנתבעת יסודיות ובין אם לאו, כאמור לעיל ניתנו לנתבעת ארכת רבות על מנת לתקן את הפרותיה. רק לאחר שלא תיקנה הנתבעת הפרותיה כאמור בהתראות שנשלחו אליה ואל בא כוחה, ביטל התובע את החוזה בהודעה שהועברה לבא כוח הנתבעת.

27. התובע ייטען כי משבוטל ההסכם, בין אם בדין הפרות יסודיות ובין אם בגין הפרות אחרות שניתנה עליהם התראה כאמור בסעיף 7ב' לחוק החוזים תרופות, זכאי התובע לדרוש את פינויה של הנתבעת מהמושכר.

28. מצ"ב תצהיר התובע.

29. אשר על כן, יתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעת לדין ולהורות על פינויה מהמושכר. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את הנתבעת בהוצאות תביעה זו לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

_

______________________

בר אל ירון, עו"ד

ב"כ המשיב

סיכומים בתביעה לביטול הסכם מכר דירה

4.875 1 1 1 1 1 (8 Votes)

משרדנו הגיש בשם מרשתנו תובענה, בהמרצת פתיחה, כנגד הנתבע יוסף אגמי (לד לייט) ובנק לאומי למשכנתאות (שהגיש מצידו הודעת צד ג' כנגד עו"ד קלמן קרני) בדרישה לביטול עסקת מכר דירה  שבבעלותה, שנמכר ללא ידיעתה תוך מרמה וזיוף אין ספור מסמכים שנועדו לכאורה להונות לא רק את מרשתנו אלא גם את בנק לאומי למשכנתאות. במהלך הדיון התברר כי הנתבע, יוסי אגמי, ערך לא מעט חוזי מקרקעין מפוקפקים שהגיעו לבית המשפט לביטולם. כמו כן התברר על פי עדות עורך הדין של אגמי בעצמו כי את כספי המשכנתא, שאמורים היו כביכול להיות משולמים למוכרת - שלשל לכאורה אגמי לכיסו, תוך שהוא יוצא מהבנק עם סכום של לא פחות מכ 800,000 ש"ח במזומן. הסיכומים להלן מדברים בעד עצמם ומתמצתים היטב תיק מורכב זה, שמעורבים היו בו צדדים רבים.



סיכומים מטעם התובעת

התובעת, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית המשפט הנכבד את סיכומיה בתיק שבכותרת.

מבוא:

1. המדובר בתביעה שהוגשה במקורה כהמרצת פתיחה להצהרה על ביטול הסכם המכר נשוא התיק דנן וכוונה כנגד הנתבעים 1- 2, בני הזוג אגמי, והנתבע 3 (להלן: "הבנק").

2. מלכתחילה היו בידי התובעת רק חלק מהמסמכים ואולם על בסיס מסמכים אלו טענה התובעת כי הם זויפו ויש לבטלם. כך גם טענה התובעת כי לא קיבלה ולו אגורה שחוקה תמורת הדירה נשוא כתב התביעה (להלן: "הדירה" או "הבית"). בעניין התמורה עבור הדירה יש לציין ולהדגיש כבר עתה כי אין בכלל מחלוקת כי הסכומים היחידים שהועברו בתיק זה היו תשלומי המשכנתא. שאר הסכומים, שהיוו כביכול "תמורה" עבור הדירה "קוזזו" באמצעות מערכת חוזים, לא מתוחכמת במיוחד, שמטרתה הייתה הונאת התובעת, וככל הנראה גם הבנק למשכנתאות.

3. יש להדגיש כבר בשלב זה עניין נוסף: בתחילה, כאשר היו בידיה כאמור לעיל רק תמונה חלקית של הפרשה דנן, סברה התובעת כי בני הזוג אגמי היו רוכשים תמימים. אולם מהר מאד, וככל שהצטברו הראיות בתיק התברר כי הנתבעים 1 – 2, ובמיוחד הנתבע 1 (להלן: "אגמי"), היה הרוח החיה מאחורי הונאת התובעת והבנק. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעל פי הראיות בתיק אשר יפורטו להלן – היה זה אגמי שיצא עם כספי המשכנתא מהבנק, כ- 800,000 ₪ בשטרות שהושמו בתיק שלו ובמעטפות שהביא מראש לצורך כך.

בתיק זה הסתעפויות לא מעטות, אך אין זה משנה באיזה דרך יבחר בית המשפט לצעוד בה, בסופה של כל הסתעפות תמיד יופיעו האינטרסים וטובתו של אדם אחד בלבד – יוסי אגמי.

4. ככל שהדברים נוגעים לתובעת, הוכח מעבר לכל ספק ובוודאי מעבר לחובת ההוכחה בדין האזרחי, כי היא לא חתמה ולו על מסמך אחד מאין ספור החוזים, התוספות לחוזים, ההשלמות וייפויי הכוח שהוצגו בתיק זה.

5. לאחר שהנתבעים, ועו"ד אגמי הפנימו כי אכן החתימות על מסמכי העברת הדירה זויפו, הועלתה על ידם טענה חילופית: גם אם אכן לא חתמה התובעת על המסמכים היא ידעה לכל אורך הדרך על מכירת הדירה, ולכן יש לדחות את תביעתה ולחייבה בקיום ההסכמים.

לשיטתם של הנ"ל אישה בשנות ה 60 לחייה, שעובדת למחייתה זה 30 שנה באותו מקום עבודה כמנהלת חשבונות, מבלי שהיא חייבת אישית אפילו שקל אחד לצד שלישי, החליטה יום אחד לצאת להרפתקה ולהמר על בית המגורים היחידה שבבעלותה זה שנים רבות. במסגרת אותו הימור, ועל מנת לעשות את הדברים מעניינים ומרגשים יותר היא החליטה לעקוץ דווקא עורך דין, מלווה בריבית ובנק. כמו כן ובידיעתה הגיעו "הנעקצים" לבנק על מנת שהם בעצמם יעזרו לסחוב את הכסף אשר "נעקץ" מהם.

שלא במפתיע, תיאוריה זו נכשלה כישלון חרוץ כפי שיפורט בהרחבה בהמשך. יותר משהוכיחה תיאוריה זו ידיעה כלשהי של התובעת במכירת דירתה, הוכיחו הראיות בתיק כי היו אלו דווקא אגמי (בעזרתו של עו"ד קרני שייאמר בכנות ובזהירות שקשה מאד להאמין לטענותיו בדבר "תמימותו" בפרשה דנן) שהונו את התובעת והבנק.

6. בצר להם, העלו חלק מהצדדים בתיק תיאוריה שתשמש לחילופי חילופין. לשיטתם, התובעת כלל אינה הבעלים של מחצית מהדירה באשר זו הועברה אליה פיקטיבית. לשיטתם גירושיהם של הצדדים היו פיקטיביים ונועדו לשם התחמקות מנושים וזו הסיבה שחלקו של אלכסנדר מאור (להלן: "אלכסנדר") הועבר לתובעת. לפיכך, יש לקבוע כי אלכסנדר הוא זה שמכר מחצית מהדירה, וזאת למרות שכאמור לעיל, אותם הסכמים מזויפים.

ואולם, גם תיאוריה זו הובררה כמופרכת מעיקרה, בעיקר מאחר ולא עלה בידי הנתבעים ועו"ד קרני להראות קשר כלשהו בין הסכם הגירושין שנחתם בשנת 1998, לבין העברת הדירה שנעשתה בשנת 2006, לבין הפרשה דנן שהתפוצצה בשנת 2011. כך גם לא עלה בידיהם להראות נימוק כלשהו, משפטי או עובדתי, מדוע אותה העברת הזכויות על מחצית הדירה אשר הוסכם עליה לפני לא פחות מ- 18 שנים ובוצעה בפועל לפני יותר מ- 10 שנים אינה תקפה.

7. לבסוף יש לציין כי עורך דין קלמן קרני היה היחידי שראה לנכון להגיש הודעת צד ג' כנגד התובעת. זאת תוך שהוא מעלה גיבוב של טענות מטענות שונות שאין ביניהם לבין המציאות דבר. לעניין הודעה זו תתייחס התובעת בסיפא לסיכומים אלו.

התובעת הוכיחה שמעולם לא חתמה על מסמך כלשהו מאסופת המסמכים שנחתמו לצורך העברת דירתה:

8. במהלך גילוי הראיות בתיק גולו אין ספור חוזים, תוספות לחוזים, חוזי שיתוף, ייפויי כוח נוטריונים, אישורים לבנק ומסמכים אחרים שנועדו להשלים לא רק את העברת הדירה לבני הזוג אגמי, אלא גם ובעיקר על מנת ליצור מעין תשתית להעברת הדירה אליו מבלי שאגמי ייאלץ להוציא ולו שקל אחד מכיסו לצורך רכישת הדירה וכתשתית לבקשתו לקבלת משכנתא מהבנק.

9. התובעת הציגה חוות דעת מטעמה מטעם המומחה להשוואת כתבי יד, מר יצחק חג'ג'. חוות דעת זו קבעה חד משמעית ובסבירות הגבוהה ביותר האפשרית כי החתימות על ההסכמים שהוצגו בפניו אינם של התובעת (סעיף 5 לחוות הדעת).

10. אגמי והבנק בחרו שלא להגיש חוות דעת מטעמם לעניין השאלה האם הייתה זו התובעת שחתמה על אותם מסמכים ועובדה זו מדברת בעד עצמה. עו"ד קרני אכן הגיש חוות דעת מטעמה של המומחית אורה כבירי (נספח לט' לכרך הנספחים שצורף לתצהיר העדות הראשית של התובעת, להלן: "כרך הנספחים") ואולם בסופו של יום נמנע קרני מלהעיד את עורך חוות הדעת ולפיכך תטען התובעת כי אין ערך לחוות דעת זו כלל.

11. אגמי בעצמו מאשר בחקירתו במשטרה כי מי שחתמה על ההסכמים הייתה אילנה גוב ולא התובעת. ראה מוצג ת/12, בעמ' 2 שורה 27 – 28 שם מעיד אגמי: "לאחר מכן הסתבר שהאישה שחתמה על ההסכמים היא אילנה גוב ולא גליה מאור". כך גם באותו עמ' שורה 31 מציין אגמי כי "עו"ד קרני לא הבחין שלא מדובר באותה אישה". ובשורה 35 מציין אגמי: "לי נראה שגליה מאור האמתית הייתה מודעת לעסקה על אף שלא היא חתמה על ההסכמים". על כך שמישהי התחזתה לתובעת מעיד אגמי גם בחקירתו הנגדית, ראה עמ' 965 שורה 17 – 18 לפרוטוקול.

יש לציין כי בהמשך חקירתו, משנה אגמי את עדותו ולפתע, בפעם הראשונה מעיד אגמי שהוא מזהה לפתע את התובעת כזו שחתמה באחת מהפעמים, ראה בעמ' 966 שורה 5 – 9 לפרוטוקול.

ראה גם את המשך חקירתו בעניין זה, עד עמ' 970 לפרוטוקול בהם מסתבך אגמי עם הסברים לעניין עדותו החדשה הנ"ל. התובעת תטען כי לא רק שהדברים סותרים את עדותו במשטרה ואף את עדותו בפני בית משפט נכבד זה כאמור לעיל, אלא שהמדובר בעדות כבושה שמשקלה אפסי. גרסה חדשה זו, יותר משהיא מלמדת על העובדות בתיק, מלמדת על חוסר אמינותו של אגמי. זאת ועוד, עו"ד קרני העיד בסוף חקירתו בפני הח"מ כי בכל הפעמים חתמה בפניו אשה אחת, לא שתיים.

בעמ' 969 לפרוטוקול שורה 3 – 5, מאשר סוף סוף אגמי בפירוש שלפחות בפעם אחת לא הייתה זו גליה שחתמה על המסמכים.

עדותו זו של אגמי בדבר שני נשים שחתמו בפניו פוגעת בו כחרב פיפיות: אם ראה ששתי נשים שונות באות לחתום בשם המוכרת, מדוע נשאר אדיש לכך והמשיך בעסקה?

זאת ועוד, באחד הדיונים המוקדמים בתיק, ביקש הח"מ במפורש מבית המשפט כי עו"ד קלמן קרני ויוסי אגמי יקומו ויאמרו לבית המשפט האם הם מזהים את התובעת שהייתה עמם באולם. ראה בעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 15/01/12 עמ' 6 שורה 20 – 24.

בתשובה לבקשה זו , ב"כ של עו"ד קרני וב"כ מעלים תירוצים כאלו ואחרים מדוע לא יעשו כן מרשיהם. הנה כי כן, לא רק שבכתבי ההגנה של השתיים אם לא עונים על שאלה פשוטה זו (שהרי הם ראו את התובעת במהלך הדיון בעניין הסעד הזמני ביום 24/02/11) אלא שגם כאשר זיכרונם היה לכאורה טרי, הם מתחמקים ממענה ישיר לשאלה – האם הם מזהים את התובעת כזו אשר חתמה בפניהם. אותה "מדיניות העמימות" של השניים לא השתנתה לאורך כל מהלך הדיונים בתיק.

12. עדותה של הגב' אילנה גוב גרמה:

על השאלה מי הייתה זו שחתמה על אותם מסמכים ענה אלכסנדר כבר בתצהירו אשר צורף להמרצת הפתיחה בתיק. היה זה הוא אשר הפנה אצבע לכיוונה של הגב' אילנה גוב גרמה.

את התנהלותה במהלך חקירתה קשה לשכוח ואולם יוזכרו עניינים אלו:

א. העדה הגיעה לעדות רק לאחר שהוציא כנגדה בית משפט נכבד זה צו הבאה.

ב. העדה הגיעה לאולם בית המשפט תוך שהיא מנסה להסתיר את זהותה באמצעות כובע רחב שוליים ומשקפי שמש המסתירות את עיניה. לטענתה היא עברה ניתוח לפני כמה חודשים, אך כשהסירה את משקפי השמש לא היה כל סימן לכך (ראה חקירתה בעמ' 610 לפרוטוקול).

עו"ד קרני קלמן העיד לעניין הופעתה של זו שחתמה בפניו במהלך חקירתו הנגדית. על פי עדותו, מי שהייתה מולו הייתה תמיד עם משקפי שמש גם היא טענה שיש לה בעיה בעיניים (עמ' 1654 לפרוטוקול שורה 3 – 13). כך גם העיד אגמי בחקירתו במשטרה (מוצג ת' 12) בעמ' 2 שורה 30: "... אילנה גוב ישבה בכל המעמדים של חתימת ההסכם כאשר היא עם כובע ומשקפים כהים ומכונסת בתוך עצמה...". יש לציין כי תמוהה מאד העובדה שגם עו"ד קרני וגם אגמי התקשו לזהות אישה שנראית בדיוק כמו שתיארו בחקירותיהם.

ג. הוצג בפני בית המשפט הנכבד מסמך ששלחה הגב' אילנה אל הח"מ ביום 09/03/11 ובחתימתה (מוצג ת/6) אך בעדותה טענה העדה כי היא אינה יודעת לכתוב (עמ' 610 שורה 19 – 21 לפרוטוקול). לעומת זאת, בחקירתה במשטרה, עמ' 2 שורה 26 – 27 נשאלה האם היא מוכנה למסור דוגמאות כתב יד ותשובתה הייתה "כן, אין לי שוב (שום, י.ב) בעיה"

ד. מר יוסי אגמי אישר כי יש דמיון בין אילנה למי שחתמה בפניו (עמ' 632 שורה 5 לפרוטוקול וראה גם עמ' 633 שורה 3 שם הוא לא יכול לומר בוודאות לכאן או לכאן). כאמור לעיל, מר אגמי הקפיד לאורך כל התנהלותו של התיק הישאר "עמום" לעניין זהותה של מי שאכן חתמה בפניו. כך גם העדיף עו"ד קרני, שבפניו חתמה זו שהתחזתה לתובעת לא פחות מ- 5 הזדמנויות, להשאיר "עמומה" את התשובה לשאלה מי הייתה זו שאכן חתמה בפניו (עמ' 633 שורה 19 לפרוטוקול).

ה. עו"ד ביטון לעומתם ציין במפורש כי סביר הרבה יותר שאילנה הייתה זו שחתמה בפניו מאשר התובעת. עוד העיד עו"ד ביטון כי למיטב זכרונו, הוא זוכר שהייתה זו אילנה שהייתה אצלו במשרד ולא התובעת (עמ' 636 שורה 1 – 11 לפרוטוקול).

ו. למותר לציין כי אלכסנדר זיהה את העדה בוודאות כזו שהגיעה עמו לחתום על המסכמים המזויפים (עמ' 631 שורה 5 לפרוטוקול).

13. עובדה אחת כן אשרה העדה אילנה גוב והיא מספר הטלפון שלה: 052-8878715 (עמ' 607 שורה 6 – 11 לפרוטוקול). דווקא עובדה זו קושרת אותה היטב לאירועים נשוא התיק דנן כפי שיפורט להלן.

14. ביום 20/11/14 הגיש אלכסנדר מאור, באמצעות תצהיר משלים מטעמו, את פירוט השיחות של הטלפון הסלולרי שנעשה בו שימוש על ידו במועדים הרלוונטיים לתובענה דנן. ביום 16/12/14 הוגשה תשובת התובעת לתגובת המשיבים לצירוף תצהירו של אלכסנדר הנ"ל וביום 17/12/14 קיבל בית המשפט הנכבד את השיחות כראיה בתיק.

15. לתשובה הנ"ל מיום 16/12/14 צורפו רישומי השיחות והודגשו השיחות עם אילנה, שלמה טבול ויוסי אגמי בצבעים על פי הפירוט להלן (הסריקה שהוגשה לבית המשפט נעשתה בצבע):

· בצהוב סומנו השיחות אל אילנה גוב גרמה בטל': 052-8878715

· באדום סומנו השיחות אל שלמה טבול בטל': 052-8108857

· בכחול סומנו השיחות אל יוסי אגמי בטל': 054-2040024

א. ניתן להבחין מיד כי היו עשרות שיחות שקיים אלכסנדר עם הגב' אילנה גוב גרמה ובכך נסתרת עדותה לפיה היא לא הכירה ולא שוחחה עם אלכסנדר מעולם.

ב. ואולם פירוט השיחות מגלה תמונה רחבה הרבה יותר. באותה תשובה מיום 16/12/14 (אליה כאמור צורפו פירוטי השיחות שהודגשו) הושוו מועדי השיחות מול המועדים בהם נחתמו החוזים המזויפים נשוא התיק דנן. מהשוואה זו עולה כי במועדים סמוכים לכל חוזה מזויף שנחתם - לפני ששוחח אלכסנדר עם אילנה, הוא שוחח אין ספור פעמים עם מר שלמה טבול אשר אישר שמספר הטלפון הנ"ל הוא שלו (ראה עמ' 887 שורה 7 – 8 לפרוטוקול).

בכל המקרים ובסמוך למועד חתימת ההסכמים, לאחר שסיים אלכסנדר לדבר עם אילנה, השיחה הבאה שלו היא אל שלמה טבול ו/או אל אגמי. זאת ועוד, ברוב המקרים, לפני או לאחר "מקבץ" של שיחות בין אלכסנדר, שלמי טבול ואילנה, היו שיחות של אלכסנדר גם אל אגמי.

16. הנה כי כן, לא רק שהוכיחה התובעת שאילנה הכירה היטב את אלכסנדר ושוחחה עמו עשרות פעמים, אלא שהוכיחה באמצעות ראיה אובייקטיבית כי יש התאמה בין מועדי השיחות אליה לבין החתימה על חלק גדול מהחוזים המזויפים. כמו כן מוכיחים מקבצי השיחות מעורבות גדולה מאד של טבול ושל אגמי בשיחותיו של אלכסנדר עם אילנה. בכל פעם שמשוחח אלכסנדר עם אילנה הוא משוחח שיחה לפני ו/או שיחה אחרי עם שלמה טבול ו/או אגמי.

17. תצוין עובדה נוספת שעלתה מעדותה של הנתבעת 2, שרונה אגמי אשר העידה בעמ' 777 שורה 6- 7 לפרוטוקול כי היא מעולם לא ראתה את התובעת:

יש שלציין הדברים סותרים את סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית מטעמה לפיו במעמד החתימה היה גם אלכסנדר. אין ספק כי "תיקון" עדות זו של הנתבעת 2 נועד על מנת להרחיק עצמה מזיהוי של התובעת ו/או מי שהתחזתה לה. אין הרי מחלוקת כי במועד חתימה זו חתמה גם מי שהתחזתה להיות התובעת.

18. אשר על כן ומהמקובץ לעיל עולה כי התובעת הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, בוודאי ברמת ההוכחה הדרושה בהליך אזרחי כי היא מעולם לא חתמה על המסמכים להעברת הזכויות בדירה ממנה לאגמי:

א. חוות הדעת בתחום השוואת כתבי יד שהגישה ואשר קבעה כי החתימות על ההסכמים אינם שלה מעולם לא נסתרה. העובדה כי גם הנתבעים בתיק זה הגיעו גם הם למסקנה זו נלמדת מניה וביה מעצם העובדה שהם נמנעו מראש להביא חוות דעת הסותרת מסקנה זו, ככל הנראה לא בכדי.

ב. התנהלותה בחקירה של אילנה גוב גרמה, מי שנטען לגביה שחתמה על ההסכמים מלמדת היטב כי העדה אינה דוברת אמת, בלשון המעטה. כמו כן הכחשתה הגורפת בדבר העובדה שלא הכירה את אלכסנדר התבררה כשקרית ונסתרה על ידי פירוט שיחות אין ספור שהתנהלו בינה לבין אלכסנדר, בד"כ המועדים הסמוכים לחתימת ההסכמים.

ג. העובדה שגם אגמי וגם עו"ד קרני לא יכלו לשלול את הטענה שאילנה הייתה זו שחתמה על ההסכמים מצד אחד והעובדה שעורך דין ביטון קבע בסבירות גבוהה שאכן הייתה זו אילנה שחתמה בפניו על ההסכם שהוא אישר מצד שני, מחזקים גם הם את המסקנה הבלתי נמנעת שהייתה זו אילנה, ולא גליה שחתמה על ההסכמים נשוא התביעה דנן.

הנתבעים לא עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי התובעת ידעה על מכירת הדירה:

19. טענת ידיעתה של התובעת על עסקת המכר הועלתה על יד הבנק, בסעיף 15.3 לכתב ההגנה מטעמם על פיו: "לחילופין ייטען הבנק, כי היה ויקבע, כטענת התובעת (המוכחשת), כי החתימות המופיעות על גבי המסמכים שהוצגו לבנק אינן חתימות התובעת, הרי שהדבר נעשה בהרשאתה ובהסכמתה המלאה של התובעת. הבנק יטען כי התובעת הייתה מעורבת, במישרין או בעקיפין, בעצמה או באמצעות מי מטעמה, בעסקת המכר שהוצגה בפני הבנק וכי העסקה נעשתה בהסכמתה ואישורה, בין אם במפורש ובין אם מכללא, בין מראש ובין בדיעבד". טענות דומות הועלו על ידי אגמי ועו"ד קרני.

20. התובעת תטען, כי משהעלו הנתבעים את הטענה החילופית לפיה ידעה התובעת על מכירת ביתה, מתהפך הנטל ומוטלת עליהם חובת הראיה להוכיח זאת. התובעת טענה לאורך כל הדיון כי לא ידעה על המכירה, בנסיבות אלו לא ניתן להטיל עליה נטל להוכיח טענה של אי ידיעה. לעומת זאת, הבנק וצדדים אחרים בתיק העלו טענה פוזיטיבית לפיה ידעה גם ידעה התובעת על כך, לפיכך תטען התובעת כי הנטל להוכיח טענה פוזיטיבית זו מוטל עליהם.

21. זאת ועוד, התובעת תטען כי לאחר שהוכח כאמור לעיל כי אין ולו מסמך אחד הקשור לעסקה דנן אשר נחתמה על ידי התובעת, על הטוענים לידיעתה לעבור מסוכה נוספת והיא הוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 שאל פיו: "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב."

22. הנתבעים אכן עשו כל שביכולתם והרימו כל אבן על מנת להרים נטל זה, כולל בדיקת עברה של התובעת, על מנת להראות שידעה על מכירת הדירה. כל שעלה בחכתם, שקשור בצורה כלשהי ישירות לתיק דנן, היא אותה ברכה שברכה אותה שכנתה הגב' גרין על מכירת הבית.

23. כאשר נכשלו בהרמת נטל ישיר לידיעתה, ניסו הנתבעים להראות קשר עקיף באמצעות ניסיונות לערעור אמינותה. במסגרת ניסיונות אלו ניתן למנות את עניין חיטוט וחזרה של עשרות שנים בזמן על מנת לבדוק תביעה משפטית קודמת (שגם בה בקושי הייתה מעורבת התובעת). בסופה של אותה תביעה של מיליונים הגיעו הצדדים לפשרה של כמה מאות אלפי שקלים ששולמה במלוא באמצעות מכירת נכס אחר של משפחת מאור. כמו כן ביקשו וקיבלו הנתבעים צו למשרד הפנים על מנת לבדוק מדוע החליפה התובעת את תעודת הזהות שלה אך גם "מסע דייג" זה לא העלה דבר באשר כל שנעשה במשרד הפנים הוא שינוי ביום ובחודש של תאריך הלידה של התובעת, על סמך מסמכים חדשים שהציגה.

24. בתצהירה אשר צורף להמרצת הפתיחה שהגישה, כמו גם בתצהיר העדות הראשית מטעמה פרטה התובעת כיצד הובא לידיעתה עניין מכירת הבית:

א. התובעת הצהירה כי ביום 02/02/11 עתה לטלפון של אגמי אשר סיפר לה לראשונה כי אלכסנדר נתן לו שיק ע"ס 105,000 ₪ וחשוב מכך, שהיא הייתה אצל עורך דין קרני וחתמה אצלו על מסמכים (סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית מטעמה). ראה גם דברים דומים שהעידה התובעת בחקירתה הנגדית, עמ' 460 שורה 8 – 18 לפרוטוקול.

על שיחות עם התובעת בראשית פברואר הצהיר גם אגמי בסעיף 26 לתצהיר העדות הראשית מטעמו. כמו כן, שיחות אלו משום מה, למרות שהוקלטו (נספח מא' לתצהיר גילוי המסמכים מטעם אגמי) מעולם לא הוצגו על ידו ואין בכל אלא להעיד על העובדה שאלו היו משמשים לרעתו. הרי שמיעת הקלטות אלו, במיוחד אותה שיחה ראשונית, הייתה עוזרת מאד לגילוי האמת בתיק זה.

ב. עוד הצהירה התובעת בסעיף 6 – 8 לתצהיר העדות הראשית מטעמה כי למחרת בבוקר התכוונו היא ואלכסנדר לגשת למשטרה ולהתלונן על הטרדה. ואולם, למחרת היום אלכסנדר לא הגיע הביתה חזרה מטיפול הפיזיותרפיה שלו. בדיעבד התברר כי הוא עבר התקף אפילפסיה ואושפז באותה עת בבית החולים.

התובעת צרפה העתק סיכום אשפוז מיום 07/02/11 (נספח ג' לכרך הנספחים) בו ניתן לראות כי אכן, מועד הקבלה למחלקה היה ביום 03/02/11 ומועד השחרור ביום 07/02/11.

ג. בנוסף הצהירה התובעת בסעיף 9 לתצהיר העדות הראשית מטעמה כי בנה אילן הבחין בחבילת מסמכים ליד אלכסנדר וביניהם התלונה במשטרה שהגיש אלכסנדר לפני שלקה בהתקף האפילפסיה (אישור על הגשת תלונה מטעם אלכסנדר מיום 03/02/11 בשעה 09:42 צורף כנספח יא'2 לכרך הנספחים אשר צורף להמרצת הפתיחה). כפי שתואר בתצהירה בנה שך התובעת, אילן מאור, העביר אל התובעת את אסופת המסמכים וכך גילתה התובעת את האירועים נשוא התובענה דנן. ראה גם חקירתו של אילן בעמ' 1422 לפרוטוקול) שם הוא חזר על הדברים. ראה גם עדותה של התובעת בעמ' 461 שורה 6 – 13 לפרוטוקול שם חזרה על אותם דברים.

עדותה של התובעת לעניין האירועים שהביאו לגילוי הניסיון למכירת דירתה מעולם לא נסתרו.

25. ובכל זאת, ניסו הנתבעים ועורך הדין קרני להרים את נטל ההוכחה לטענתם כי התובעת ידעה על מכירת הדירה ולכן יש לחייבה בקיום ההסכמים המזויפים. להלן הטענות שהעלו הבנק, אגמי ועו"ד קרני בתמיכה לטענותיהם:

א. ב"כ הבנק העלתה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת את הטענה לפיה: מאחר והתובעת העידה במשטרה גם על שלמה טבול, היא ידעה מראש שהוא היה מעורב במכירה של הבית. זאת ולטענתה, מאחר ובמסמכים אשר התגלו כאשר אלכסנדר היה בבית החולים לא היה כל אזכור לשלמה טבול (ראה עמ' 465 – 469 לחקירתה הנגדית).

למעשה, לא היה כל צורך בארבעה עמודי חקירה שלמים של התובעת בעניין זה בעוד שהתשובה לשאלותיה של ב"כ הבנק המלומדת ניתנה כבר במהלך עדותה של התובעת במשטרה (מוצג נ/11), מיד לאחר שהזכירה את השם שלמה אבוטבול, כאמור בעמ' 2 שורה 34 – 38.

מעדותה במשטרה עולה כי התובעת מציינת ברחל בתך הקטנה כיצד הובא לידיעתה כי היה זה שלמה אבוטבול שהיה מאחורי מכירת הבית: הדברים נודעו לה כאמור מבנה, ששוחח עם אלכסנדר בבית החולים. לא מן המיותר להדגיש כי גם בשלב זה, מבחינת התובעת היה מדובר בשלמה אבוטבול ולא בשלמה טבול.

הנה כי כן, הטענה כי התובעת ידעה על מעורבותו של אבוטבול בזמן חתימות ההסכמים התבררה כטענה חסרת בסיס.

ב. טענה נוספת הועלתה ע"ד ב"כ הבנק בעמ' 477 שורה 13 – 19 לחקירתה הנגדית של התובעת. על פי טענה זו התובעת ידעה על מכירת הדירה מאחר ואדם לא הולך למשטרה לאחר שמודיעים לו בטלפון שחזר שיק.

ואולם, עיון בסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית של התובעת מלמד שבשיחה זו לא נאמר רק שחזר שיק ע"ס 105,000 ₪ לאלכסנדר שמתקיים מקצבת ביטוח לאומי, אלא גם: "... יוסי ענה שאני הייתי אצל עו"ד קרני ושחתמתי שם ביחד אתו. הוא לא הסביר לי עם מה ולמה חתמתי. מיד אמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר ושמועלם לא הכרתי עו"ד בשם קרני ובטח שלא הייתי וחתמתי על כלום בפניו. ביקשתי שלא יטריד אותנו יותר וניתקתי את הטלפון."

בהמשך מצהירה התובעת שיוסי נשמע לה קצת מפחיד ולכן היא התעקשה ללכת למשטרה ולהגיש שם תלונה. זאת ועוד, בחקירתה גם מקריא לה ב"כ עו"ד קיין את תמליל השיחה לפיו נאמר לה בפירוש שהיא מכרה לו את הדירה.

התובעת, בניגוד למצגים שניסו הצדדים בתיק זה להציג כלפיה, הינה אדם מן הישוב שעובד מאד קשה למחייתו. הנכס היחיד ברשותו הינו דירת המגורים שלה – כאשר מישהו בטלפון אומר לה בביטחון כה רב שהיא מכרה לו את הדירה, הדבר הנכון לעשות הוא ללכת להגיש תלונה במשטרה. למעשה אם לא הייתה מגישה התובעת תלונה כזו היו חוקרים אותה הצדדים שעות רבות מדוע, בנסיבות אלו, היא לא פנתה למשטרה.

ג. ניסיון נוסף להוכיח את ידיעת התובעת על מכירת דירתה התבסס לכאורה על קשר בין שינוי תאריך הלידה של התובעת, היינו הוספת היום והחודש לתעודת הזהות לידיעה כאמור. ב"כ עו"ד קרני ביקש צו בעניין זה למשרד הפנים וזה השיב לו ביום 07/08/12 במסמכים אשר סומנו כמוצג נ/19 שעיקרם הדברים כדלקמן:

"בבדיקה שנערכה בתיקה האישי של הגב' גליה מאור לא נמצא טופס בקשה לתעודת זהות.

עם זאת ביום 26/10/2010 הגב' גליה מאור הגישה בקשה להשלמת יום וחודש בתאריך הלידה ל- 20/01/1956 ...

לידיעתך, הגב' גליה מאור החזיקה בתעודת זהות אשר נופקה על ידינו ביום 18/04/94 ובוטלה על ידינו עקב הנפקת תעודת זהות חדשה ביום 26.10.10 ..."

התובעת הבהירה בחקירתה (עמ' 491 שורה 10 – 21 לפרוטוקול) היטב מדוע דווקא במועד זה היא ביקשה לשנות את תאריך הלידה שלה וכי הדבר נבע מגילוי מסמך המלמד על תאריך הלידה המדויק שלה. לטענת ב"כ הבנק, החלפת תעודת הזהות נועדה "על מנת להעלים את העקבות" (עמ' 492 שורה 8 – 9 לפרוטוקול).

ואולם טענה מגוחכת זו אין לה על מה שתעמוד - כל שביקשה הוא לשנות את היום ותאריך לידתה כפי שזה אכן נעשה. בכל הכבוד, לא הבהירה ב"כ הבנק או ב"כ עו"ד קרני, אשר ביקש את הוצאת הצו, כיצד שינוי של יום וחודש בתאריך הלידה יש כדי "להעלים עקבות" ?!? האם טענת ב"כ הבנק ו/או ב"כ עו"ד קרני היא שבית המשפט היה מתבלבל ונבוך למראה תעודת זהות חדשה שהתאריך בה שונה?!?

ד. טענה נוספת שעלתה בתמיכה לטענות על ידיעתה של התובעת על מכירת ביתה היא הטענה שהועלתה בסעיף 10.2 לתצהיר נציג הבנק, גיא בן וליד לפיו הוא התקשר לטלפון של הדירה ווידא עם אשה כלשהי את פרטי העסקה. בחקירתה הנגדית (עמ' 494 שורה 11 – 17) הכחישה התובעת קיומה של שיחה כזו מכל וכל.

מלבד עדותו של מר בן וליד לא הציג הבנק פלט שיחה המאשר שהייתה בכלל שיחה כזו, וממילא מר בן וליד בעצמו לא יכול לאשר כי הוא אכן שוחח עם התובעת.

ה. עוד טענה שהועלתה הינה עניין נסח הטאבו מיום 03/11/10 אשר צורף כנספח א' לכרך הנספחים שצורף להמרצת הפתיחה שהגישה התובעת. לשיטתם של הנתבעים ועו"ד קרני נסח הטאבו הזה מלמד על כך שהתובעת הייתה בטאבו לפני יום השיחה עם אגמי ביום 02/02/11. לפיכך הדברים מוכיחים כי היא ידעה על ההליכים למכירת הבית.

ואולם על כך השיבה התובעת בעמ' 514 שורה 19 – 21 לפרוטוקול. כל המסמכים אשר צורפו להמרצת הפתיחה נמצאו בשקית שהייתה ליד אלכסנדר בבית החולים, כולל נסח הטאבו הנ"ל. התובעת, אשר ידעה רק פרטים חלקיים במועד הגשת המרצת הפתיחה צרפה לתביעה את כל המסמכים שהיו ברשותה, כולל נסח הטאבו הנ"ל מיום 03/11/10.

ו. הטענה הבאה מטעם הנתבעים ועו"ד קרני באה לידי ביטוי בסעיף 26 לתצהיר העדות הראשית של אגמי. על פי טענה זו ובהתייחסו לתובעת מצהיר אגמי כי: "בשיחה טלפונית שנערכה בינינו בראשית פברואר 2011 מסרה לי, כי שכנה בירכה אותה כבר חודשים קודם לכן על מכירת הדירה". בחקירתה הנגדית, עמ' 520 שורה 4 – 13 מתארת התובעת את אותה פגישה ומציינת שלאחריה היא סיפרה את הדברים לאלכסנדר, שאמר שהוא יוציא מהאינטרנט את נסח הטאבו.

בהמשך מקריא ב"כ עו"ד קרני את תמלול השיחה בין יוסי אגמי לבין התובעת ביום 02/02/11, בעמ' 524 שורה 15 – 21 לפרוטוקול ושואל אותה לעניין אמירותיה בשיחה בדבר כך שהיא הודיעה לו שיש בידיה נסח טאבו נקי שהיא הוציאה. בהמשך, בעמ' 525 שורה 1 – 3 שואל ב"כ עו"ד קרני מדוע היא ציינה בשיחה שהנסח היה נקי לחלוטין ושהיא הוציאה אותו מהטאבו.

בעניין זה תטען התובעת כי דווקא אמירה זו שיש בידה נסח נקי לחלוטין והיא מוכנה להראות אותו מלמדת על כך שהיה בידה נסח שלא היה אמור לעורר את חשדה. התובעת הרי לא ידעה שאלכסנדר מעורב בעניין כלשהו, מדוע שתאמר שהוא הלך להוציא נסח זה ?!? מבחינתה הנסח שהוצא לה היה אותנטי ושום בעיה לא הייתה בו, מדוע שתרחיב באותה שיחת טלפון בהסברים על דרך הוצאתו והנסיבות שהביאו לכך?

בדיעבד התברר כי נסח טאבו זה שנמסר לתובעת על ידי אלכסנדר נמסר גם על ידו לבני הזוג גרין ואלכסנדר העיד כי הוא פעל לשנותו ולגזור ממנו את הערות האזהרה של הנתבעים. על אודות אותו תצהיר "גזור" העידה גם העדה פרחיה גרין.

בעניין עדותם של בני הזוג גרין עולה כי למרות שהם שכנים של התובעים שנים רבות, אין יחסי קרבה בין בני הזוג גרין למאור. המדובר בזוג אנשים מבוגרים, שרוב הזמן התקשו להבין מה בדיוק שואלים אותם בעדותם בפני בית המשפט. כך גם לא ניתן לייחס לעדותם תחכום כזה או אחר. כך העידה העדה פרחיה גרין בעמ' 341 שורה 14 – 15 לפרוטוקול שאלכסנדר הביא גם להם נסח טאבו נקי והראה להם שהכול בסדר. בהמשך, ולמרות שתשובה זו ממש לא מצאה חן בעיני ב"כ הבנק והיא מנסה בדרכים שונות להניא אותה מהדברים, ואולם הגב' גרין מעידה שוב בעמ' 345 שורה 10 – 12 לפרוטוקול בדיוק את אותם דברים.

הנה כי כן, עדותה של התובעת בעניין "הנסח הגזור" באה לידי ביטוי גם בעדותה של העדה גרין ומאשרת אותה. שניהם קיבלו מאלכסנדר תצהיר שנראה נקי לחלוטין ולשניהם לא הייתה כל ידיעה בשלב זה שיש לאלכסנדר מה להסתיר, לא כל שכן שיש באפשרותו לשנות מסמך רשמי. זאת ועוד, לא התובעת ולא הזוג גרין ידעו לחפש משהו שאינו כשורה בנסח שהיה בידיהם.

26. טענה נוספת, כזו שלא הועלתה בכתבי הטענות, הועלתה לאוויר, בעיקר על ידי ב"כ עו"ד קרני בקשר לחוב אלכסנדר לאחד בשם שי יורקביץ'. אלכסנדר העלה עניין זה בחקירתו במשטרה, ואילו הנתבעים ועו"ד קרני ניסו ליצור מהדברים מניע כלשהו לאלכסנדר, ולפרקים גם לתובעת למכור את הדירה.

ואולם בסופו של יום, ולמרות ניסיונות דיבוב כאלו ואחרים של העדים מצדו של ב"כ עו"ד קרני לא עלה בידי הטוענים לכך להביא ראיה לחוב זה, כל שכן שחוב זה היה מניע כלשהו מטעמה של התובעת למכירת דירתה. זאת ועוד, למרות שבית משפט נכבד זה היה מאד נדיב וליברלי לעניין הזמנת עדים ואפילו צווי הבאה, ולמרות שהצדדים "העלו מן האוב" עדים ש "במקרה" אפילו הסריטו בווידאו את התובעת ואלכסנדר, נמנעו הנתבעים ועו"ד קרני להזמין את אותו יורקביץ' לעדות, והדברים מדברים בעד עצמם. .

27. עולה מהמקובץ לעיל כי מלבד השערות והסקת מסקנות בלתי מבוססות, לא הציגו הנתבעים ראיות בתמיכה לטענתם כי התובעת ידעה בצורה כלשהי על מכירת ביתה.

28. זאת ועוד, "תקלה" מובנית יש בטענות הנתבעים והיא המוטיבציה של התובעת שהינה כאמור בשנות ה- 60 לחייה, כאשר היא עובדת במקום עבודה יותר מ- 30 שנה ברציפות לסכן את בית המגורים היחידי שלה.

הרי הנתבעים בעצמם טוענים שוב ושוב כי התובעת, יחד עם אלכסנדר פעלו לפני יותר מעשור על מנת להעביר את חלקו של אלכסנדר בדירה על מנת להתחמק מנושים. אין גם מחלוקת שהתובעת אישית לא הייתה חייבת אפילו שקל אחד לצד שלישי. מדוע שתסכים התובעת בנסיבות אלו לסכן את ביתה? בעבור מה?!? הרי כפי שיתואר להלן, אגמי יצא מהבנק עם כספי המשכנתא, מה היה לה להרוויח מכל הפרשה הזו ?!? מדוע לה מצד אחד לעמול קשות על מנת להעביר "פיקטיבית" כטענת הנתבעים (המוכחשת) את חלקו של אלכסנדר בדירה ואז כביכול לבצע "תרגיל עוקץ" דווקא על מלווה בריבית, עורך דין ובנק מכל האנשים בעולם, כדי למלט את אלכסנדר מחובות שהיו לו ?!?

29. אשר על כן תטען התובעת כי הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי התובעת ידעה על מכירת ביתה. בוודאי שלא עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם להראות לבית משפט נכבד זה מדוע, בנסיבות בהן כבר ברור שמסמכי מכירת הדירה זויפו כולם, יש להתעלם מהוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין ולקבוע כי הדירה נמכרה גם ללא מסמכים בכתב.

הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להראות שמחצית מהדירה שייכת לאלכסנדר:

30. טענה חילופית נוספת העלו הנתבעים והיא כי חלקו של אלכסנדר בדירה הועבר באופן פיקטיבי לתובעת, ללא כוונה אמיתית להקנות לה בעלות מלאה בדירה ולמראית עין בלבד. לפיכך, לשיטתם יש לבטל רטרואקטיבית העברה זו ולקבוע כי מחצית הדירה שייכת לאלכסנדר. ממשיכים כברת דרך נוספת הנתבעים וטוענים כי יש לקבוע שלפחות מחצית מהדירה נמכרה כדין, וכי לא נפל פגם בהערת האזהרה שנרשמה לטובתם.

יש לציין כי טענה זו הועלתה על ידי הבנק, בסעיף 15.5 לכתב ההגנה מטעמו, אך טענות דומות הועלו גם על ידי אגמי ועו"ד קרני. למען השלמת התמונה יצוין עוד כי בכתב ההגנה מטעמו לא טען הבנק כי המדובר בהעברה לשם התחמקות מנושים. טענה זו התפתחה והתגבשה במהלך הדיון בתיק לטענה לפיה אותה "מראית עין" נועדה מלכתחילה לצורך התחמקות מנושים.

31. הנה כי כן, הנתבעים מבקשים מבית משפט נכבד זה לא רק לפגוע בקניינה של התובעת, דבר שמלכתחילה יש להיות זהירים בו (ראה ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' מזל אהרונוב (פורסם בנבו)). אלא לעשות זאת באמצעות צירוף בדיעבד של אלכסנדר להסכמים שמעולם לא היה צד להם, ואם לא די בכך ממשיכים וטוענים הנתבעים כי יש לפגוע בקניינה של התובעת על בסיס מסמכי מכירה שהוכחו כמזויפים.

32. הנתבעים ועו"ד קרני עשו כל שביכולתם על מנת לאתר ראיות שיבססו את טענותיהם בדבר מראית העין של העברת זכויותיו של אלכסנדר בדירה אך העלו חרס בידם.

33. לעומת זאת הראתה התובעת שלא נפל כל פגם בהעברת הזכויות אליה, וכי ההעברה בוצעה כדת וכדין:

א. התובעת הציגה כנספח לז' לכרך הנספחים העתק ממכתב העו"ס סומך רותי מיום 03/08/1998 לפיו היא מציינת כי משפחת מאור מטופלת אצלה משנת 1996 וכי עלו קשיים רבים בקשר הזוגי ביניהם ואלו הביאו להתגבשות החלטת התובעת להיפרד מבעלה. הסכם הגירושין יש לציין נחתם בשנת 1998 (נספח ב' לכרך הנספחים).

ב. התובעת הציגה כנספח ב' לכרך הנספחים את הסכם הגירושין בין הצדדים מיום 09/08/1998 אשר על פי סעיף 6א' לאותו הסכם חלקו של אלכסנדר יועבר לילדים רק בהגיעם לגיל 18. כפי שהעיד אילן מאור, כאשר נפרדו הוריו הוא היה בבית הספר היסודי, מה הטעם "להבריח" נכסים שהברחתם לכאורה תיעשה עוד שנים רבות?

ג. בעוד שהסכם הגירושין נחתם בין הצדדים בשנת 1998, הועברו זכויותיו של אלכסנדר בדירה אל התובעת ביום 14/12/06, קרוב לשמונה שנים לאחר מכן (כאמור בנסח הטאבו שצורף כנספח א' לכרך הנספחים). אם הסכם הגירושין בין בני הזוג נועד להתחמק מנושים, מדוע הועברו הזכויות רק 8 שנים לאחר מכן ? אם העברת הנכס בשנת 2006 נועדה על מנת להתחמק מנושים, מדוע טרחו בני הזוג להתגרש כביכול ולשיטת הנתבעים "פיקטיבית" 8 שנים מוקדם יותר?

ד. חלק נרחב מחקירתו של אלכסנדר יוחד בלעדית לתביעת בנק אמריקאי ישראלי בע"מ משנת 1997, ראה מוצג נ/3 שהגישו הנתבעים. לטענת הנתבעים ועו"ד קרני הסכם הגירושין "הפיקטיבי" שנחתם בשנת 1998 נועד לדבריהם לצורך הברחת זכויותיו של אלכסנדר בדירה. ואולם התובעת תטען כי טענה זו מופרכת מתחילתה ועד סופה באשר גליה מאור הייתה אחת הנתבעות בתיק, ומה תועיל להם העברת חלקו של אלכסנדר אליה. ממילא בשנת 2000 הגיעו הצדדים להסדר פשרה שעמדה בו משפחת מאור המורחבת באמצעות מכירת נכס שהיה בבעלותם. הדברים רק מלמדים היטב כי היה באפשרותם לסלק את התביעה גם בלי מכירת הדירה נשוא התיק דנן. הדברים לא מסבירים מדוע לאחר שהוסדר החוב (שכאמור היה כביכול המניע להעברת הזכויות) בשנת 2000 מועבר הנכס דווקא בשנת 2006.

ה. בתצהיר גילוי המסמכים המשלים מטעם קרני מיום 08/10/13 גילה עו"ד קרני חקירה שבוצעה על ידי "ליאור חקירות" מיום 20/02/11. בין השאר נבדקו תיקי ההוצאה לפועל של אלכסנדר שנפתחו בין התאריכים 21/01/97 ועד ליום 11/02/11. מחקירה זו עולה כי בין השנים 1997 – 1998 נפתחו 4 תיקי הוצאה לפועל כנגד אלכסנדר בסך כולל של 63,104 ₪ בסה"כ. מיום 16/03/98 ועד ליום 01/12/10 לא נפתח ולו תיק הוצאה לפועל אחד כנגדו.

ויוזכר, העברת זכויותיו של אלכסנדר נעשתה כאמור בנסח הטאבו הנ"ל ביום 14/12/06.

הנה כי כן, לא רק שסכום פעוט כ- 63,104 ₪ לא יכול להוות תמריץ להסכם גירושין והעברת זכויותיו של אלכסנדר בדירה לתובעת, אלא שבין השנים 1997 ועד דצמבר 2006 היו הזכויות בחזקתו של אלכסנדר, וניתן לראות שלא הייתה כל דחיפות בהעברת זכויותיו בדירה. אם לא די בכל זאת, במשך כיותר מ- 12 שנים לא נפתח ולו תיק הוצאה לפועל אחד כנגד אלכסנדר וממילא לא היה לו ממי להבריח את נכסיו - בכל זאת, באמצע תקופה זו, מועברות הזכויות לתובעת.

34. מהמקובץ לעיל עולה התמונה כי הסכם הגירושין נחתם בשנת 1998 והזכויות הועברו בפועל בשנת 2006, במשך 8 שנים לא הייתה כל דחיפות ב "הברחת" הזכויות כביכול, נהפוך הוא, ה- "איום" הגדול ביותר שהיה על זכויות אלו סולק בשנת 2000, באמצעות נכס אחר שהיה בבעלות משפחת מאור. בין השנים 1998 ועד דצמבר שנת 2006 לא נוספו "איומים" על זכויותיו של אלכסנדר בדירה, היינו לא נפתח תיק הוצאה לפועל חדש כנגד אלכסנדר, בפני בית משפט נכבד זה לא הובאה כל ראיה כי היו לאלכסנדר חובות אחרים בשנים אלו. בכל זאת, דווקא בשנת 2006, כאשר חובותיו הכוללים של אלכסנדר היו 3 תיקי הוצאה לפועל ע"ס כ- 63,104 ₪ בלבד – דווקא אז הועברו הזכויות לתובעת.

בשלב זה יובהר כי נסיבות העברת הזכויות דווקא במועד זה הובהרו בתצהיר העדות הראשית של התובעת (סעיף 24ח') והדברים שם מעולם לא נסתרו. אלכסנדר מעולם לא הצטייר בעיני התובעת כסלע פיננסי איתן, לפיכך כתנאי לחזרתו הביתה דרשה וקיבלה התובעת את זכויותיו בדירה, שממילא ויתר עליהם אלכסנדר לטובת הילדים בהסכם הגירושין.

למען הסר ספק והשלמת התמונה, קריסתו הכלכלית של אלכסנדר, אשר בעקבותיה נפתח תיק הפש"ר הפתוח כנגדו כיום (שנפתח ע"ס של 80,000 ₪ בלבד באמצעות בנק מזרחי) ארעה לאחר ובעקבות האירועים נשוא תיק זה בשנת 2011. דווקא לאחר שעל פי גרסתו המופרכת והמוכחשת של אגמי הועברו אליו 800,000 ₪ במזומן.

כפי שיפורט בהרחבה להלן, הוכח מעבר לכל ספק כי כספי המשכנתא הועברו לידיו של אגמי.

התובעת הוכיחה כי סכומי המשכנתא הועברו לידיו של אגמי:

35. שאלה נכבדה שעלתה שוב ושוב בתיק דנן היא לאן הגיעו לבסוף סכומי המשכנתא שהוצאו במזומן מהבנק בסך כולל של 800,000 ₪. הנתבעים ועו"ד קרני טענו כי סכומי המשכנתא הגיעו לידיה של התובעת באמצעות אלכסנדר אף לא הביאו הנתבעים ולו אבק של ראיה שהועבר סכום כלשהו, אפילו שקל אחד, לידיה של התובעת. לעומת זאת, הראיות כולן מובילות למסקנה כי היה זה אגמי וה"ה טבול ששלשלו לכיסם את כספי המשכנתא שמשכו בעזרתו של עו"ד קרני במזומן.

36. כהקדמה לדברים תטען התובעת כי קיים כשל לוגי בסיסי נוסף בטענותיהם של אגמי ועו"ד קרני בעניין העברות הכספים במזומן דווקא לאלכסנדר, ובמה דברים אמורים: הרי אגמי ועו"ד קרני טוענים בכל הזדמנות כי במועדים הרלוונטיים לתביעה זו הם סברו כי אלכסנדר חייב כספים ונושים רודפים אחריו (ראה הסיפא לסעיף 12 בתצהיר אגמי). אגמי וקרני אף פעלו רבות בתיק זה על מנת להוכיח את חוסר אמינותו של אלכסנדר לאורך כל האירועים שהובילו לעסקה האומללה דנן. מדוע אם כך, הועברו הכספים במזומן דווקא אליו ?!? מדוע עו"ד קרני, ולו רק למראית עין של זהירות, לא הזמין מעולם את התובעת (או אפילו את זו שהתחזתה לה) כדי שייראה במו עיניו כי המוכרת מקבלת את כספה במזומן ?!? הרי על אין ספור מסמכים טרחו כן להזמין אותה, מדוע על משיכת 800,000 ₪ במזומן לא ?!?

37. התובעת תטען כי מהראיות בתיק ניתן ללמוד כי היה זה אגמי אשר שלשל לכיסו את כספי המשכנתא במזומן. ככל הנראה גם טבול קיבל את חלקו. משום כך הופיע בבנק ו "צפה למרחוק" על מנת להבטיח חלק זה.

38. ראשית יובאו העובדות שאין עליהן מחלוקת:

א. כספי המשכנתא נמשכו במזומן, מחשבון הנאמנות שפתח עו"ד קרני לטובת העניין, בשני הזדמנויות:

· ביום 23/05/10 נמשך הסך של 400,000 ₪ במזומן (נספח לו'1 לכרך הנספחים) (להלן: "המשיכה הראשונה")

· ביום 30/05/10 נמשך במזומן הסך שך 392,000 ₪ (נספח לו'2 לכרך הנספחים) (להלן: "המשיכה השנייה")

ב. כל המעורבים, היינו אלכסנדר, עו"ד קרני, אגמי ושלמה טבול העידו שבאחת מהמשיכות היו כולם (כאשר שלמה טבול ממתין מחוץ לסניף הבנק) ואילו במועד המשיכה האחר היו שוב כולם, למעט שלמה טבול.

ג. עד למועד משיכת הכספים במזומן מהבנק, כספי המשכנתא היו בחשבון נאמנות של בא כוחו של אגמי, עו"ד קרני. במילים אחרות אין מחלוקת כי עד למועד משיכת הכספים במזומן הקפיד אגמי שהכספים יהיו בשליטתו. בהמשך יובהר כיצד הקפיד שהכספים במזומן יישארו בשליטתו גם לאחר שאלו הוצאו מחשבון הנאמנות של בא כוחו.

39. שלמה טבול העיד לעניין המשיכות כדלקמן:

א. בעמ' 882 שורה 7 – 15 לפרוטוקול העיד כי הוא ראה את אגמי מעביר מעטפה (אך הוא לא יודע לדבריו אם היה שם כסף).

40. אגמי העיד בחקירתו לעניין העברות הכספים כדלקמן:

א. בעמ' 1,035 שורה 4 – 13 ולעניין המשיכה הראשונה מאשר אגמי שעד שיצאו הוא ואלכסנדר מהבנק היה הכסף אצלו, ולא אצל אלכסנדר. לדבריו זה היה לבקשתו של אלכסנדר, שלא רצה שבחור כלשהו שהיה בבנק אותה שעה ייראה שהוא מושך כסף מהבנק.

ב. בעמ' 1037 שורה 2 – 7 לפרוטוקול מאשר אגמי ששטרות הכסף במשיכה הראשונה הונחו מלכתחילה בתיק שלו. על אותם דברים חוזר אגמי גם בעמ' 1042 שורה 17 – 21 לפרוטוקול:

ג. לגבי המשיכה השנייה העיד אגמי בעמ' 1,043 שורה 11 – 12 לפרוטוקול כי היה זה אלכסנדר ששם את הכסף בשקיות (להבדיל ממעטפות) והלך. בסיכום ביניים עד כה.

ד. בהמשך נשאל אגמי פעם אחר פעם מדוע נכח אגמי במעמד 2 המשיכות של כספי המשכנתא במזומן. במיוחד, כאשר לטענתו אלכסנדר בכלל הוציא ממנו כספים אלו במרמה (ראה עמ' 1,043 – 1,047 לפרוטוקול) - אגמי לא עונה על שאלה זו. כך גם נמנע אגמי מלהסביר מדוע הן בחקירתו במשטרה והן בתצהיר העדות הראשי שהגיש לבית משפט נכבד זה הוא מעולם לא מזכיר שכספי המשכנתא, בסך כולל של כ- 800,000 ₪ נמשכו בשטרות והושמו בתיק שלו (ראה עמ' 1,047 לפרוטוקול).

תצוין בשלב זה העובדה כי טבול העיד שהיו מעטפות כסף בפעם היחידה שהיה בה, אגמי העיד שהיה תיק שלו שבו שמו את כספי המשכנתא בפעם הראשונה, ו "שקיות" שבהם הונחו כספי המשכנתא בפעם השנייה.

41. עו"ד קרני העיד לעניין משיכות כספי המשכנתא כדלקמן:

א. עו"ד קרני מתאר את המשיכה הראשונה מעמ' 1,682 לפרוטוקול. בעמ' 1,683 שורה 12 – 21 לפרוטוקול ומעיד כי היה זה אגמי שיצא עם התיק עם הכסף מהבנק וכי טבול המתין להם וכולם הלכו יחדיו כאשר נפרדו ממנו.

ב. בעמ' 1,685 שורה 10- 14 מדגיש קרני שוב כי היה זה אגמי שיצא עם תיק הכסף הנ"ל מהבנק וכי הוא מעולם לא העביר את התיק לאלכסנדר.

ג. קרני נשאל לעניין עדותו של אגמי הנ"ל לפיה הסיבה שכספי המשיכה הראשונה הושמו בתיק שלו, ונשארו בתיק שלו עד שיצאו כולם מהבנק, הוא אותו אדם שהיה בבנק ואלכסנדר היה חייב לו כספים. קרני סתר מכל וכל את עדותו של אגמי והעיד שהדברים תוכננו מראש, הרי אגמי הביא תיק שלו מלכתחילה, כאמור בעמ' 1,686 שורה 1 – 10 לפרוטוקול.

ד. כשנשאל עו"ד קרני לגבי עדותו של טבול לעניין המעטפות העיד עו"ד קרני שטבול היה במשיכה הראשונה, לא השנייה, ובמשיכה זו הכספים הושמו בתיק ולא במעטפות כלל. כך גם העיד קרני שעדותו של טבול לפיה אלכסנדר לא דיבר עמו, אינה נכונה לדבריו (ראה עמ' 1687 שורה 12 – 18 לפרוטוקול):

ה. על כך שהתיק היה מלכתחילה של אגמי העיד עו"ד קרני כבר במהלך אחד הדיונים הראשונים בתיק, וראה דבריו בפרוטוקול מיום 15/01/12 בעמ' 8 שורה 7 – 13 לפרוטוקול.

ו. לעניין המשיכה השנייה, מעיד קרני ששוב, היה זה אגמי שבא מראש עם מעטפות גדולות שיכילו את שטרות הכסף, ראה האמור בעמ' 1688 שורה 14 – 21 לפרוטוקול "אגמי לא בא עם תיק, הוא בא עם מעטפות כאלה גדולות".

ואכן בהמשך בעמ' 1,689 שורה 1 – 11 שם מעיד קרני שהמעטפות מלאות השטרות שהביא אגמי מראש, היו כל הזמן אצל אגמי וכך היה עד שקרני עזב את המקום:

42. זאת ועוד: אין מחלוקת כי למרות האמור בסעיף 6ד'1 להסכם המכר מיום 07/04/10 (נספח ד' לכרך הנספחים) על פיו: "מוסכם כי אם עד למועד תשלום יתרת מכיר הדירה לא יוצאו האישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות... יופקד הסך של 150,000 ₪ בחשבון הנאמנות" ולמרות העובדה שעד למועד משיכת הכספים לא התקבלו אישורי המיסים לא ראו לנכון עו"ד קרני ו/או אגמי להשאיר בקופת הנאמנות את הסך הנ"ל. התובעת תטען ברור כשמש כי עו"ד קרני, כמו גם ה"ה הנכבד אגמי הרי ידעו כי הסכומים במלואם מועברים לאגמי, וכמה מיותר להתעכב בנסיבות אלו על סעיף 6ד'1 להסכם המכר.

43. עולה מהמקובץ לעיל:

א. עדותו של עו"ד קרני, שתיאר במדויק ובקוהרנטיות את שאירע בבנק במהלך משיכות כספי המשכנתא במזומן, מחזקת מאד את טענתו של אלכסנדר שלא קיבל לידיו את כספי המשכנתא שנמשכו מהבנק.

ב. השתיקה הרועמת של אגמי בעדותו במשטרה ובתצהירו לעניין משיכות הכספים במזומן מהבנק, חוסר הקוהרנטיות של עדותו וניסיונותיו להתחמק מלתת תשובות ישירות לשאלות שנשאל בעניין זה מלמדות ללא ספק כי אין אמת בדבריו לפיהם הוא מסר לאלכסנדר את סכומי המשיכות.

ג. אגמי מעולם לא הסביר מדוע נבחר דווקא הוא לשמש כעוזר לעו"ד קרני ולאלכסנדר למשוך את כספי המשכנתא במזומן מהבנק. לדבריו עו"ד קרני ביקש ממנו לעשות זאת, אך מעדותו של קרני עולה כאמור תמונה אחרת לפיה מלכתחילה הגיע אגמי עם תיקים ומעטפות שלו על מנת לשאת את חבילות השטרות.

44. בסופו של יום הראיות מלמדות כי היה זה אגמי שבא כאמור מלכתחילה עם תיקים ומעטפות כדי לשאת את חבילות השטרות, והיה זה אגמי שיצא מהבנק עם סכומי המשיכה, שהונחו בתוך תיק שלו במשיכה הראשונה, ובמעטפות שלו במשיכה השנייה. אין ספק כי היה זה אגמי, ששלשל לכיסו את כספי המשכנתא, פחות עמלה לה"ה טבול.

הוכח כי יוסף אגמי היה הרוח החיה מאחורי הפרשה נשוא התיק דנן:

45. פרצופו של אגמי, שהציג עצמו כקונה תמים ומן המניין, נחשף עוד לפני החקירות הנגדיות שהופנו כנגדו על ידי הצדדים. ואולם חקירותיו הנגדיות חשפו תמונה מטרידה של אדם אשר, בהיעדר מילה אחרת, גוזל וחומס ללא שמץ של נקיפות מצפון, את רכושם של קורבנותיו.

46. התובעת תטען כי היא הוכיחה כי אגמי, כמו גם עו"ד קרני, ידעו גם ידעו כי מי שחותם על החוזים נשוא התביעה דנן אינו הבעלים החוקיים של הדירה. התובעת תוסיף ותטען כי הוכיחה שמלכתחילה לא התכוון אגמי לבצע עסקת מכר דירה לגיטימית, לא יכול להיות ספק בעובדה כי אגמי, באמצעות עו"ד קרני, ערכו חוזים בהתאם לצרכיהם המשתנים ולא ממש היה משנה להם מי באמת חתם על אותם חוזים.

47. הוכח כי מערכת ההסכמים המזויפים לכשעצמה, יש בה כדי ללמד על כך שאגמי ועורך דין קרני היו מודעים לעובדה שמי שחתמה מולם, לא הייתה באמת בעלת הדירה.

התובעת תטען כי על כך ניתן ללמוד פשוט מתנאי ההסכם, אין צורך לעבור הסמכה במשפטים כמו שעבר עו"ד קרני כנראה, ואין גם צורך להיות איש עסקים ממולח כמו אגמי על מנת להגיע למסקנה שמי שחתמה בפניהם על מערכת ההסכמים בפרשה דנן לא הייתה הבעלים של הדירה.

48. להלן רק מספר דוגמאות לאמור בהסכמים אלו:

· מוכר דירה לא חותם ללא סיבה על הסכם למכר דירה בסך של 1.2 מיליון ₪ כאשר שווי הדירה הוא בין 225,000 ₪ ל- 750,000 ₪ יותר מסכום המכירה וכאשר יש ביקוש שיא לנכסים באזור. ראה סעיף 8.1 לחוות הדעת השמאית של הבנק למשכנתאות אשר צורפה כנספח ה' לכרך הנספחים.

· מוכר דירה לא מאשר כי קיבל לידיו עם חתימת הסכם המכר לדירתו (נספח ד' לכרך הנספחים) את הסך של 360,000 ₪ בעוד שאין מחלוקת שלא קיבל לידיו אגורה שחוקה אחת. מוכר דירה גם לא מסכים לקבל על עצמו תשלום עבור מס הרכישה שיוטל על הרוכש, מבלי שהוא מקבל על כך תמורה כלשהי.

· רוכש דירה ועורך דין בעסקה רגילה ולגיטימית אינם מתעלמים מהעובדה שמוצגים בפניהם 3 הסכמי שיתוף שלפחות אחד מהם התגלה כמזויף ובכל פעם חדש מבקשים מהאדם שהעביר להם את אותו חוזה מזויף להביא חוזה אחר.

· מוכר דירה לא חותם על הסכם לפיו, לפני שהוא מקבל אפילו שקל אחד כתמורה עבור דירתו, הוא שוכר את אותה דירה ומשלם עליה שנתיים מראש דמי שכירות בסך 168,000 ₪. (ראה הסכם השכירות צורף כנספח יב' לכרך הנספחים). הרי אין אפילו מחלוקת שמכספו לא שילם אגמי ולו אגורה שחוקה עבור הדירה, כאמור בעמ' 1,000 שורה 19 – 21 לפרוטוקול שם מאשר אגמי כי "כסף מזומן לא עבר בעסקה".

· מוכר דירה לא מוכר את דירתו בסכום של 1.2 מיליון ₪ ובמקביל משלם מראש סך של 75,000 ₪ עבור האופציה והזכות לרכוש אותה שוב בסך של 1.5 מיליון ₪. (חוזה אופציה אשר צורף כנספח יג'1 לכרך הנספחים).

· מוכר דירה אינו חותם על הסכם לפיו הוא מחויב לשלם לעורך דין שמעולם לא ייצג אותו את הסך של 51,040 ₪. כך גם לא משלם מוכר דירה את הסך של בדיוק 105,960 ₪ עבור: "סיועם (של אגמי י.ב) לגליה מאור ע"פ בקשתה לביצוע רכישה מידית של הדירה, נטילת המשכנתא, תשלום ריביות והוצאות בנקאיות עד למימוש האופציה אם תמומש וטיפול בכל הנ"ל" (סעיף 5א' – ב' להסכם מסגרת אשר צורף כנספח יד' לכרך הנספחים).

· אדם לא חותם על הסכם למכירת דירתו ביום 07/04/10 (נספח ד' לכרך הנספחים) ומבלי שהוא מקבל אפילו שקל כתמורה הוא מסכים לחתום 3 חודשים לאחר מכן, ביום 27/07/10 על "חוזה פינוי בהסכמה" מדירתו (נספח טו' לכרך הנספחים). למען הסר ספק, אגמי ובא כוחו עו"ד קרני לא טרחו אפילו לכתוב באותו חוזה פינוי כי המוכרת קיבלה לידיה את כספי המשכנתא במזומן.

קיימות דוגמאות נוספות במערכת החוזים המוזרה והאבסורדית נשוא התיק דנן ואולם התובעת תטען כי די באלו על מנת ללמוד כי ה"ה אגמי וקרני ידעו היטב היטב כי עסקת המכר שקרית מתחילתה ועד סופה. התובעת תוסיף ותטען כי אין כאן מחדל בדמות עצימת עיניים. עוצמת האבסורד בחוזים הללו והעובדה שגם אגמי וגם קרני נתקלו בחוזה שהיה ידוע להם שהוא מזויף, אינה מותירה מקום לתת לשניהם ליהנות מהספק בעניין זה.

אגמי ועו"ד קרני לא "נולדו אתמול", כפי שהם מנסים לתאר עצמם, המדובר במלווה בריבית ממולח ובעורך דין מנוסה מאד. שניהם ידעו בידיעה מלאה ובעיניים פקוחות לרווחה שמי שחותמת על מערכת הסכמים אלו אינה הבעלים של הדירה.

49. אגמי ניסה להונות ולגזול נכסי מקרקעין של אחרים:

בחקירתו הנגדית סיפר אגמי על עסקאות דומות שביצע עם בעלי נכסים אחרים, וכמה מרוצים היו אותם בעלי נכסים מההזדמנות לעשות עסקים עמו. ואולם, כבר במהלך הדיון בתיק דנן התברר כי דבריו אינם מדויקים, בלשון המעטה. כבר במהלך הדיון היה ברור שלפחות בעל נכס נוסף הגיש תביעה לביטול הסכם המכר עמו.

א. התיק בעניין הגב' מרים הרוש הוגש בהסכמת הצדדים כמוצג /13 הגב' מרים הרוש עברה בדיוק את אותה מערכת הסכמים, כמו בפרשה נשוא התיק דנן. המדובר בתובעת, אשר הגישה גם היא תביעה לביטול מערכת שלמה של הסכמים דומים להפליא למערכת ההסכמים כאן. גם בתיק זה היה מעורב לא אחר מאשר עורך דין אגמי, גם בתיק זה דאג אגמי שכספי המשכנתא שנמשכו מבנק ירושלים יועברו לכיסו, ולא לכיסה של המוכרת (ראה "הוראות לנאמנים מיום 15/12/11 ומיום 05/01/12 והוראה נוספת מיום 05/01/12 המלמדים כי כספי המשכנתא שהתקבלו בעסקה של הרוש מבנק ירושלים לצורך רכישת הדירה של הרוש הועברו דווקא אל אגמי דרך חברת אגמי השקעות ודרך חברת לד לייט)

בסופו של יום ובהסכמה, בוטלה עסקת המכר עם מרים הרוש כאמור במסמכים אשר צורפו לתיק דנן כאמור לעיל.

ב. במהלך הדיונים בתיק, פנה אל הח"מ עורך דין שמייצג תיק נוסף כנגד אגמי, וסיפר סיפור שנשמע מוכר. הדברים באו לידי ביטוי בתא (ת"א) 11089-09-15 גליה ירושלמי נ' אגמי השקעות ש.א. בע"מ (18.10.2015), במסגרת החלטה שהגישה התובעת גליה ירושלמי לסעדים זמניים:

"מעדות זו של מר יוסי אגמי מתבררת תמונה לפיה בבסיס ההתקשרות בין המבקשים לבין המשיבה עמדה כוונה להתקשר בהסכם הלוואה בסכום לו נזקקו המבקשים, ובשל המגבלות שעמדו בפני הצדדים להעמדת החנות כבטוחה, בין היתר בשל המשכנתה שרבצה על החנות, פעלה המשיבה לפרוע את המשכנתה ולערוך את הסכמי המכר וההלוואה. עוד עולה מעדותו של מר יוסי אגמי, שהתמורה בעד החנות נקבעה בהתאם לסכום מזומן שהעבירה למבקשים או לבנם בצירוף הסכום ששילמה לפירעון המשכנתה. דהיינו, התמורה שנקבעה בהסכם המכר אינה בהכרח משקפת את שווי החנות. מכל אלה נראה לכאורה כי מכלול ההסכמים שנכרתו בין הצדדים משקפים הסכם הלוואה ולא הסכמי מכר ושכירות.

די באמור עד כאן כדי לקבוע שהמבקשים עמדו בנטל להראות סיכוי לביטול הסכם המכר." (ההדגשה אינה במקור)

תיק זה יש לציין עדיין מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ג. תיק נוסף ובו דרישה לבטל הסכם מכר עליו חתום אגמי הינו תיק מס' ה"פ 14282-12-15 (מחוזי מרכז) רומם נ' אגמי. בסופו של יום גם בתיק זה ביטל בית המשפט (בהסכמת הצדדים) הסכם מכר דירה והערות אזהרה לטובת אגמי.

50. עולה מהמקובץ לעיל כי לא פחות מ- 4 תובענות (כולל התיק דנן) הוגשו כנגד אגמי לביטול הסכמי מכר שהוא היה צד להם. מלבד הברור מאליו, לפיו אגמי עשה לעצמו הרגל לנסות ולגזול את רכושם של אחרים – ברור עתה מעבר לכל ספק כי אגמי אינו "רוכש תמים". מערכת ההסכמים שהוא רקח בתיק דנן, כמו בתיקים אחרים שנידונו במערכת בתי המשפט כאמור לעיל, נועדה מראשיתה ועד סופה כמסווה לתרגיל מרמה ועוקץ שביצע אגמי על התובעת ועל הבנק בהתאמה.

51. אגמי הודה כי נטען כנגדו לא פעם בבית המשפט כי הוא איים על לקוחותיו שהלוו ממנו כספים וכי הוא זייף מסמכים.

ראה בעניין זה את עדותו מעמ' 952 – 959 לפרוטוקול לפיהם מאשר אגמי שנטען כלפיו במסגרת הליכים בפני ערכאות בית המשפט כי הוא איים על לקוחותיו וכי הוא זייף מסמכים.

52. אגמי הסתיר את חלקו של שלמה טבול בעסקה נשוא התיק דנן:

א. מעיון בתצהירו של אגמי נפקד שמו של שלמי טבול. המעיין בתצהירו יכול היה לטעות כי אין אדם כזה בשם שלמה טבול ושאין לו קשר לעסקה. אגמי מזכיר את טבול בסוף תצהירו, סעיף 29, שם הוא טוען שבניגוד לטענת התובעת טבול אינו שותף שלו ושאין לו לאגמי כל חוב כלפיו. ראה גם עדותו בעמ' 1,018 שורה 12 לפרוטוקול לפיה "אני לא מכיר שום מעורבות של שלמי טבול בעסקה הזו..": את אותם דברים מציין גם בית המשפט הנכבד בעמ' 1,025 שורה 1 – 2 לפרוטוקול: "מה שיוצא מהתצהיר שלך, שאתה בכלל לא מכיר את מר טבול, בכלל לא, כלום. "

ב. ואולם מהעדויות בתיק עולה כי טבול היה ציר מרכזי שסביבו נרקמה העסקה נשוא התיק דנן ואגמי היה עד למעורבות פעילה זו, על כל שלביה. עצם ניסיונותיהם, ההדדיים יש לומר, של אגמי וטבול להרחיק את עצמם זה מזה מלמדים דווקא על הקשר ההדוק ביניהם ועל שיתוף הפעולה ביניהם, הן במהלך האירועים נשוא התובענה והן לאחר הגשת התביעה.

ג. להלן הנסיבות לעניין שלומי טבול אותן הסתיר אגמי בתצהירו:

· אגמי מסתיר מתצהירו את העובדה ששלמה טבול ואלכסנדר נפגשו אצלו במשרד. ראה עדותו בעמ' 962 שורה 19-21 לפרוטוקול. וראה גם עדותו בעמ' 1,018 שורה לפרוטוקול: "כן, הוא ושלומי הכירו אצלי במשרד"

· אגמי מסתיר מתצהירו את העובדה ששלמה טבול היה במועד שבו בא אגמי לראות את הדירה, כאמור בעדותו בעמ' 1,021 שורה לפרוטוקול.

· למרות שבסעיף 9 לתצהירו מצהיר אגמי לעניין יום חתימת הסכם המכר הוא מסתיר את העובדה שביום 06/04/10 שלמי טבול נכח במועד חתימת ההסכם, בנוכחותו של אגמי. ראה סעיפים 6 – 8 לתצהיר עו"ד קרני אשר מאשר שהוא אף צילם את תעודת הזהות של טבול.

· אגמי מסתיר מתצהירו ששלומי טבול היה איתו, אצל עו"ד קרני, כאשר הודיע לשניהם קרני שלא התקבלה תשובה מעורך דין ביטון על הפקס שמבקש ממנו לרשום הערת אזהרה על פי הסכם השיתוף (ראה סעיף 34 לתצהיר קרני).

· אגמי מסתיר מתצהירו את העובדה ששלומי טבול היה בבנק במועד המשיכה הראשונה של כספי המשכנתא.

· אגמי אף מסתיר מתצהירו את העובדה שלאחר הגשת התביעה, ביום 01/03/11 נפגשו הוא וטבול אצל עו"ד קרני לדון בתביעה שהגישה התובעת (ראה סעיף 43 לתצהיר עו"ד קרני).

· אגמי הסתיר מתצהירו את העובדה שכאשר נאמר לו על ידי עו"ד קרני שבני הזוג זיסו (שכיניהם של התובעת) לא חתמו על הסכם השיתוף – היה שם גם ה"ה הנכבד טבול. אגמי נשאל בעניין הזה כמה וכמה פעמים, ואולם במשך 2 עמודי חקירה (עמ' 1,029 – 1,030 לפרוטוקול) הוא מתחמק בעקביות מתשובה ישירה לשאלה זו.

· אגמי אשר טוען במשטרה בפירוש ששלומי טבול פעל גם הוא כביכול לרמות אותו (עמ' 2 שורה 36 לחקירתו שצורפה כמוצג ת/12) נמנע כאמור מלהזכיר את הדברים בתצהיר העדות הראשית שהגיש לבית משפט נכבד זה.

ד. מהמקובץ לעיל עולה התמונה לפיה לא רק שטבול היה שותף פעיל ומרכזי ברכישת הדירה שאגמי טוען שהיה רוכש "תמים" בה, אלא שאגמי הסתיר בכוונה את מעורבותו.

ה. אגמי לא השיב מעולם על השאלה מדוע הסתיר את מעורבותו של טבול ברכישת הדירה, גם לא לשאלות בית המשפט. למעשה ניסה בית המשפט לקבל תשובה לשאלה זו לאורך 4 עמודי פרוטוקול (עמ' 1,023 – 1,027) אך אגמי, כפי שעשה לאורך כל עדותו, התחמק ממענה ישיר לשאלות בית המשפט. בדומה לאגמי, גם שלמה טבול ניסה להסתיר את מעורבותו בעסקה דנן.

ו. התובעת תטען כי הסיבה היחידה להסתרת מעורבותו של טבול על ידי אגמי ועל ידי טבול בעצמו פשוטה – מעורבותו של טבול בעסקה הייתה כה מרכזית ואינטנסיבית שלא ניתן להתחמק מן השאלה "מה יצא לו מזה ?!?"

התובעת תטען כי על השאלה, מה יצא לטבול מזה?, ענה עו"ד קרני. כאמור לעיל לפיו במשיכה הראשונה טבול עזב עם אלכסנדר ואגמי את הבנק, כאשר בידיו של אגמי 400,000 ₪ במזומן מכספי המשכנתא. אין הרי כבר ספק כי טבול היה שותף מלא לעסקה. אין גם מנוס כי טבול קיבל את חלקו מהכספים שנמשכו במשיכה זו. ככל הנראה חלקו היה לא פחות מ- 200,000 ₪.

עו"ד קרני העיד על סכום זה בעמ' 1,693 שורה 14 – 20 לחקירתו הנגדית "אבל נחתם כנראה אני רואה פקס של30 למאי 200,000 שקל במזומן, אמרתי לו הכסף שאתה נתת לו כאן, זה לא אין לזה קשר לכסף שנמכר? "

מהדברים עולה בבירור התמונה לפיה גם קרני, בדיעבד הבין כי כל עניין ההסכם שחתם עליו טבול עם אלכסנדר היה לעניין אותו כסף שקיבל במזומן מכספי המשכנתא שהוצאו מהבנק.

עדותו וחלקו של שלמה טבול / אבוטבול בעסקה:

53. שלמה טבול, אשר הגיע לעדות רק לאחר שבית משפט נכבד זה הוציא צו הבאה נגדו, הודיע מיד לשאלת בית המשפט כי אין לו שום קשר עם העסקה נשוא התיק דנן, כאמור בעמ' 834 שורה 10 – 15 לפרוטוקול. ואולם, במהלך עדותו התברר כי הוא לא אמר אמת ולאט לאט נחשפו עוד ועוד אירועים הקשורים לעסקה נשוא התיק דנן בהם היה נוכח טבול שאינם מסתדרים עם עדותו כי לא היה לו דבר וחצי דבר עם עסקת המכר דנן:

· היה זה טבול שהפנה את אלכסנדר לעו"ד ביטון, ראה האמור בעמ' 842 שורה 2 – 6 לפרוטוקול.

· היה זה טבול, שנפגש עם עו"ד קרני ב- 01/03/11 בנוכחות אגמי על מנת לגבש עמדה בעניין התביעה שהגישה התובעת, ראה עמ' 848 שורה 19 – 20 לפרוטוקול. ובהמשך, לעניין נוכחותו של אגמי באותה פגישה, בעמ' 849 שורה 15 – 16 לפרוטוקול לשאלת בית המשפט: "בפגישה היה גם יוסי אגמי? ת. כן היה גם יוסי אגמי."

· טבול היה בדירה שעה שיוסי בא לראות אותה בפעם הראשונה, כאמור בעמ' 853 שורה 1 – 7 לפרוטוקול שוב לשאלת בית המשפט: אתה היית כשהוא בא לראות את הדירה? ת. אני הייתי כשהוא בא לראות את הדירה".

· טבול מאשר כי הייתה פגישה נוספת בינו לבין אגמי ואלכסנדר בבית קפה. ראה עמ' 852 שורה 9 – 13 לפרוטוקול. בהמשך בעמ' 857 שורה 1 מאשר טבול כי פגישה זו הייתה אחרי הפגישה בדירה.

· טבול מאשר "שהיה בבניין" במעמד 2 חתימות של אלכסנדר עם מי שהתחזתה כתובעת. ראה עמ' 858 שורה 4 – 9 לפרוטוקול.

· בעמ' 860 שורה 18 – 21 לפרוטוקול מאשר טבול, לשאלת בית המשפט, שהוא הגיע גם לחתימה אצל עו"ד ביטון בעניין חתימת התובעת על הסכם השיתוף.

· עוד מעיד טבול שהוא היה זה שאמר לקרני שלא ניתן להתקדם בעסקה ולרשום הערת אזהרה, מאחר ובני הזוג גרין (שכניהם של התובעת שהעידו שלא היה ולא נברא הסכם שיתוף עמם), לא מסכימים לחתום על ההסכמים לפני שייפרעו השיקים שכביכול הועברו אליהם. ראה בעמ' 883 – 884 ובעמ' 885 שורה 1 – 8 לפרוטוקול

בהמשך מעיד עו"ד טבול על עניינים נוספים שהיה מעורב בהם, כמו הפנית אלכסנדר לעו"ד יוני רן שיאשר את החתימה על אחד מהסכמי השיתוף המזויפים עם בני הזוג גרין (עמ' 901 שורה 10 – 13 לפרוטוקול). בסופו של יום עדותו של טבול ועדותו של אגמי, כמו גם עדותו של עו"ד קרני מלמדים על מעורבות קריטית של מר שלמי טבול בעסקה נשוא התיק דנן.

54. ושוב עולה השאלה, מה יצא לו לטבול מהסיפור הזה? ושוב תשיב התובעת כי בהיעדר הסבר אחר שהציע טבול לשאלות הח"מ, וגם לשאלות בית המשפט, עולה ההסבר הברור מאליו: טבול היה שותף לעסקה עם אגמי וקיבל עבור עסקה זו את חלקו בסך 200,000 ₪. טבול הגיע לבנק במהלך משיכת כספי המשכנתא הראשונה כדי לקבל את חלקו בעסקה. כאמור לעיל קרני עובדה היא שאגמי, אלכסנדר וטבול עזבו יחד את הבנק כאשר הכספים נמצאים עדיין בתיק של אגמי ובידיו.

55. כאן המקום להתייחס לעדותו של שלמי טבול לפיה התובעת הייתה שותפה לבקשת אלכסנדר למכירת הדירה. זוהי בעצם העדות היחידה שמקשרת בצורה כלשהי את התובעת למכירת הדירה.

ואולם יוזכרו עניינים אלו שאמר טבול בעצמו:

· בעמ' 853 שורה 20 - 21 מאשר טבול שגליה לא ראתה את יוסי אגמי כאשר הוא בא לראות את הדירה.

· טבול אף מאשר בעמ' 855 שורה 13 – 16 לפרוטוקול כי אלכסנדר לא דיבר עמו על "דברים שהוא היה מדבר איתי עליהם" בנוכחות אשתו:

· טבול אף הודה במהלך חקירתו כי הוא פגש את אגמי, והשניים דיברו בקשר לתיק דנן, כאמור בעמ' 844 שורה 1 – 5 לפרוטוקול. בהמשך מעיד טבול כי הוא ואגמי לא דיברו כמעט על התיק דנן, ואולם נוכח מעורבותו, כפי שבאה לידי ביטוי כאמור לעיל, נוכח עניינו של אגמי בתיק ונוכח ניסיונותיהם הנואשים והכושלים של השניים להרחיק את טבול מהפרשה דנן, קשה להאמין שלא שוחחו בפרוטרוט בעניין תיק זה.

במאמר מוסגר ייאמר כי מעניין לראות שבעדותו הנ"ל מציין שוב טבול, בפעם השנייה, כי "לא קיבלתי תיווך", זאת למרות שהוא מעולם לא נשאל בעניין זה.

56. הנה כי כן, בעוד טבול מנסה מצד לקשר את התובעת לעסקה דנן ולידיעתה, מצד שני הוא מעיד על כך שלא הייתה דרך בה היא יכולה הייתה לדעת על המכירה. למרות שלדבריו ביקשה למכור את הדירה, היא לא הייתה כאשר יוסי בא לראות את הדירה ואלכסנדר מעולם לא דיבר על הדברים לידה. זאת ועוד, הדברים שאמר לפיהם הוא ראה את התובעת במשרדו של עו"ד ביטון סותרים את דבריו של ביטון בעצמו שהעיד כאמור לעיל כי הייתה זו אילנה שהייתה במשרדו ולא התובעת (עמ' 636 שורה 1 – 11 לפרוטוקול).

57. בעניין זה יופנה בית המשפט לעימות שהרשה באדיבותו בית המשפט שיתקיים בין התובעת לטבול מעמ' 942 שורה 19 ועד לעמ' 946 שורה 10 לפרוטוקול. למרות כל ההאשמות שהטיחה בו התובעת, מר שלמה טבול, שככל הנראה טיפת מצפון נשארה חבויה עמוק עמוק בליבו – לא מעז להסתכל בפניה ולומר לה שהוא זוכר שאי פעם דיברה אתו על מכירת הדירה. לאחר מכן, ורק לשאלת בית המשפט הספציפית משיב על כך בחיוב טבול, כפי שעשה קודם – אך בפניה של התובעת, ולמרות שניתנו לו כמה וכמה הזדמנויות לא מצליח טבול לענות בחיוב על שאלה זו.

58. בסיכומם של דברים, אין ספק כי עדותו של שלמה טבול, רובה ככולה אינה אמת. הסתרת פרטים, חוסר הקוהרנטיות, הסתירה שבין עדותו לבין עדים אחרים והתחמקותו מלכתחילה להופיע בבית המשפט מלמדים על כך כאלף עדים.

59. טבול או אבוטבול?

א. אלכסנדר הצהיר פעם אחר פעם כי הסיבה שעשה מה שעשה הייתה כי הוא הרגיש מאוים. לדבריו שלמה טבול הציג עצמו בפניו כ שלמה אבוטבול, מאותה משפחת פשע ידועה מנתניה וזוהי הסיבה מדוע הוא הסכים לעשות את מה שעשה.

ב. בנו של אלכסנדר, מר אילן מאור העיד לעניין הצגתו של טבול כאבוטבול וסיפר בעדותו גם הוא על ידיעתו המוחלטת כי האדם שביקר בביתו הציג עצמו כאבוטבול.

ג. ניתן גם לראות מעדותו של מר שלמה טבול כי לא ניתן להסביר את שהותו של שלמה טבול בביתם של מאור, כל יום במשך תקופה כה ארוכה. ההסבר שנתן טבול לפיו המדובר היה ב- 35,000 ₪ אינה מסתדרת עם ביקורים כה אינטנסיביים בביתם של מאור. עובדה זו גם לא מסתדרת עם עדותו של טבול שנראה היה אדיש לאותם 35,000 ₪ שלא התקבלו אצלו חזרה מעולם. בית המשפט אף התייחס לעניין זה בעמ'
עמ' 877 שורה 1 – 5 לפרוטוקול "אז עם כל הכבוד הזה לסכום הזה של 35,000 ₪, אי אפשר לזלזל בסכום הזה, אבל בכל זאת, זה נראה לך סביר שבשביל הסכום הזה אתה תהיה אצלו 3 פעמים בשבוע? תראה מה ההשקעה שלך, וכו? ת. כבוד השופט. כ.ה אטדגי: אולי בכל זאת זה היה לעניינים אחרים?"

ד. במהלך הדיון בתיק ובמסגרת הראיות שהוצגו עלה השם "אבוטבול" כמה וכמה פעמים, שלא על ידי אלכסנדר:

· ראה מכתבו של עו"ד ביטון מיום 06/06/11 אשר צורף כנספח י' לתצהיר העדות הראשית מטעם אגמי שבו מתייחס עו"ד ביטון בסעיף 2 למכתבו למר שלמה טבול כמר "שלומי אבוטבול (טבול)". ייטען הטוען כי המדובר בטעות דפוס ואולם עצם העלאת השם "טבול" בסוגריים בסמוך למלה "אבוטבול" ועצם העובדה שגם בסעיף 3 מתייחס עו"ד ביטון לשלמה בשם אבוטבול שוב פוסלים טענה זו. בית המשפט אף שאל את טבול מדוע מכנה אותו עו"ד ביטון "אבוטבול" בעמ' 940 שורה 1 – 4 לפרוטוקול. טבול, יש להדגיש, לא ידע לענות על שאלת בית המשפט.

· גם אגמי מתייחס בסעיף 15 לתצהירו לאותו מכתב ומכנה את טבול בשם "אבוטבול". גם אגמי בעצמו מצהיר כי היה זה מר אבוטבול שהתייצב במשרדו של עו"ד ביטון כאמור באותו מכתב של ביטון מיום 06/06/11 הנ"ל. בית המשפט שאל גם את אגמי בעניין זה בעמ' 1,024 שורה 10 – 17 לפרוטוקול. גם אגמי לא ידע לענות לבית המשפט הנכבד על שאלות אלו.

60. לסיכומו של עניין זה, עדותם של אלכסנדר ואילן מאור בדבר התחזותו של שלמה טבול לשלמה אבוטבול לא רק שלא נסתרה, אלא שחוזקה באמצעות מכתב שבמקרה התגלה על ידי אגמי שהתייחס גם הוא בתצהירו לשלמה כ "אבוטבול" ולא "טבול".

61. לעניין האיומים שנטענו על ידי אלכסנדר: כאשר מתבוננים על הנסיבות ומגיעים למסקנה כי טבול ואגמי פעלו בשיתוף פעולה מלא על מנת לרמות את התובעת, נשאלת השאלה בדבר המוטיבציה של אלכסנדר לשתף עמם גם הוא פעולה. הרי כאמור לעיל, כל הראיות בתיק מלמדות כי היו אלו אגמי וטבול שנהנו מכספי המשכנתא שהועברו לידיו של אגמי במזומן (למעט כ- 60,000 ₪ שכ"ט של עו"ד קלמן קרני).

התובעים הציגו בפני בית המשפט תיאוריה פנטסטית לפיה אלכסנדר היה חייב מאות אלפי שקלים לאדם בשם יורקביץ וזוהי הייתה המוטיבציה שלו עשות את מה שעשה. ואולם כאמור לעיל, רועמת מאד העובדה שדווקא את אותו יורקביץ נמנעו התובעים מלהזמין לעדות. זאת ועוד, בעוד שעו"ד קלמן דאג לבצע חקירה כלכלית על אלכסנדר, דווקא סכום זה של מאות אלפי שקלים חוב, לא ניתן לאתר בחקירה זו.

עדותו של מר יואב רגב:

62. כמו עדותו של שלמה טבול שהעיד בעניינה של התובעת בשמו של יוסף אגמי (גם אם סירב להודות בכך), כך עדותו של מר יואב רגב, שהעיד מטעמו של עו"ד קלמן קרני. כמו אגמי, כך עו"ד קרני השאיר "עמומה" את התשובה מי הייתה זו שחתמה בפניהם. כמו אגמי, שהביא את טבול שיעיד "בוודאות" לעניין זיהויה של התובעת במקומו, כך קרני הביא בתורו את מר יואב רגב שיעיד גם הוא "בוודאות" לעניין זיהויה של התובעת, במקומו.

63. מר רגב, שהינו עוזרו של עו"ד קרני זה עשרות שנים הסכים להעיד את מה שעו"ד קרני לא העז להעיד. וכך, בעוד שהוא אומר במפורש כי ראה את מי שבאה לחתום בפני עו"ד קרני רק לכמה שניות הוא מזהה את התובעת לאחר כמה שנים בוודאות, כזו שבאה לחתום בפני הבוס שלו, עו"ד קלמן קרני, כאמור בעמ' 1,797 שורה 8 – 10 לפרוטוקול וכמענה לשאלת בית המשפט: "חמש וחצי שנים עברו מאז ראיתי אותה לשניות ספורות..."

64. כך גם בעמ' 1,800 שורה 18 – 20 לפרוטוקול מודה העד כי הוא אינו יכול להבחין האם הוא מזהה את התובעת מלפני שנים, כאשר ראה אותה לכמה שניות או על פי החומר בתיק דנן, שהוא עיין בו במסגרת עבודתו אצל עו"ד קרני: "אני קשה לי להגיד איפה, איפה נכנס הזיהוי שלי מאז מלפני חמש וחצי שנים לבין, לבין מה שראיתי במהלך השנים כחומר במשרד..." הנה כי כן, מודה העד בעצמו כי הוא אינו בטוח מה המקור לזיהוי התובעת וייתכן כי הוא מזהה אותה על פי החומר שראה במשרד.

65. ראה גם עדותו בעמ' 1,815 שורה 9- 14 לפרוטוקול בעניין אותה אחת שבאה לחתום בפני עו"ד קרני שם הוא היחיד שמציין שמי שהופיעה במשרדו של קרני לא הרכיבה משקפי שמש ולא היה לא כובע גדול. ואולם הדברים סותרים הן את עדותו של אגמי בחקירתו במשטרה (מוצג ת/12) שהעיד בעמ' 2 לחקירתו, שורה 30: "אילנה גוב ישבה בכל המעמדים של חתימת ההסכם כאשר היא עם כובע ומשכפיים כהים ומכונסת בתוך עצמה ככל הנראה עו"ד קרני לא הבחין שלא מדובר באותה אישה" למעשה גם עו"ד קרני העיד בדיוק את אותם דברים בחקירתו.

66. זאת ועוד, כעולה מחקירתו הנגדית מעמ' 1826 – 1832 עולה כי הוא לא זוכר דבר מלבד זיהויה הוודאי כביכול של התובעת. זכרונו של העד בוגד בו בכל שאלה אחרת מלבד העובדה שלאחר כמה שניות בהן ראה את מי שבאה לחתום בפניו הוא מזהה "בוודאות" את התובעת.

67. לבסוף יצוין כי למרות שהעד היה מעורה בפרטי התיק, ולמרות שלדבריו כאמור הוא ראה תמונות של התובעת בתיק – הוא נמנע מלציין בתצהירו כי הוא מזהה את התובעת, לפחות על פי התמונות, כאשה שבאה לחתום בפניו. גם עורך דין קרני נמנע מלציין בתצהיר שהגיש מטעמו כי עובד במשרדו זוכר ומזהה בוודאות כה רבה את התובעת כזו שבאה לחתום בפניו.

התובעת תטען כי בנסיבות המתוארות לעיל, משקל עדותו של מא רגב, אפסית.

הודעת צד ג' שהגיש אגמי כנגד התובעת:

68. למעשה, דומה מהאמור בחקירתו הנגדית של עו"ד קרני ומהראיות בתיק כי מלכתחילה לא הייתה להודעה זו על מה שתתבסס.

69. עו"ד קרני הגיש הודעה זו תוך שהוא טוען בה טענות מן הפה אל החוץ ומבלי שיש ולו רמז של ראיה לדברים שם.

70. זאת ועוד, ממילא הוכח כי התובעת מעולם לא חתמה ולו על מסמך אחד בפניו, כך גם חוות דעת שהגיש עו"ד קרני מבלי שהזמין את עורכה משקלה אפסי. ואם כך על מה מתבססת הודעתו המופרכת?

71. בנסיבות אלו, יתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את הודעתו של קרני כנגד התובעת, תוך חיובו בהוצאותיה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

סיכומם של דברים:

72. התובעת תטען כי מהמקובץ לעיל עולה תמונה ברורה לפיה התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה כי מעולם לא חתמה על מסמכי העברת הדירה, לא ידעה על העברת הדירה וכי העברת זכויותיו של אלכסנדר על פי הסכם הגירושין משנת 1998 שבוצע בשנת 2006 נעשתה כדין.

73. התובעת הוכיחה כי ה"ה הנכבד אגמי אינו רוכש תמים בעסקה האומללה דנן אלא היה הרוח החיה מאחורי הפעלתם של אלכסנדר, שלמי טבול ואילנה גוב גרמה. אגמי אינו אדם תמים מן הישוב אלא מלווה בריבית מתוחכם, שלא בוחל בדבר על מנת להגדיל את הונו והוא רומס לצורך כך את קורבנות שהגיעו לפתח דלתו מיואשים להלוואה. מר אגמי חתם במועדים הרלוונטיים לתביעה על חוזים דומים אחרים, שרובם סיימו את דרכם בבתי המשפט כמפורט לעיל. אגמי הסתיר פרטים חיוניים מבית משפט נכבד זה ורק כאשר לא נותרה לו ברירה, הודה בהם. במיוחד הסתיר אגמי את הקשר ההדוק שהיה לו עם ה"ה שלמה טבול במהלך העסקה נשוא התיק דנן ולא בכדי – אגמי וטבול היו שותפים מלאים במרמה והעוקץ כנגד התובעת והבנק.

74. התובעת תטען כי תוכנית המרמה והעוקץ של אגמי וטבול התאפשרה בידיעה ו/או ברשלנות ברמה הגבוהה ביותר של עו"ד קלמן קרני. למרבה הצער ועל פי הראיות בתיק, הכף נוטה בבירור יותר לכיוון של ידיעה ברורה של עו"ד קלמן קרני שהעסקה דנן אינה כשרה מאשר לכיוון של רשלנות. התובעת תטען כי אפילו סטודנט שנה ראשונה בלימודי המשפטים היה יכול להבחין שמשהו בעסקה זו אינו כשורה, כל שכן עו"ד מנוסה כעו"ד קלמן קרני.

75. לעניינו של הבנק, אכן כעולה מהראיות בתיק דנן אשר פורטו לעיל ומהראיות שיפרט בוודאי הבנק כי העוקץ שביצע אגמי, כוון גם כנגד הבנק לצורך העברת כספי המשכנתא במזומן לכיסו. ואולם במהלך הדיון בתיק, בוודאי התברר לבנק כי התובעת אינה קשורה לעסקה האומללה דנן, וראוי היה שבנסיבות אלו יודיע הבנק, ולו מתוקף חובת ההגינות המוגברת המוטלת עליו, כי הוא מוותר על רישום הערת האזהרה לטובתו. למרבה הצער נמנע מלעשות כן הבנק והדבר היה חוסך ללא ספק התדיינות רבה ומיותרת בתיק.

76. אשר על כן יתבקש בית המשפט הנכבד לקבל את תובענת התובעת ולהורות על בטלות ההסכמים המזויפים שנחתמו לצורך העברת דירתה לאגמי. כמו כן יתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול הערות האזהרה על הדירה שנרשמו לטובת אגמי והבנק.

לעניין ההוצאות יתבקש בית המשפט הנכבד להתחשב בעובדה שתביעה זו הוגשה במקורה כהמרצת פתיחה לביטול הסכמים מזויפים על כל המשתמע מכך, לרבות דרך דיון קצרה ופשוטה לקביעה האם ההסכמים שנחתמו אותנטיים או לא. הנתבעים, ועו"ד קרני הכבידו שלא לצורך על התובעת וגרמו לה הוצאות אדירות בהיקפן לצורך ניהול התביעה דנן.

לפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את אגמי, הבנק ועו"ד קרני שהגיש הודעת צד ג' כנגדה בהוצאות התובעת הריאליות, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
או פשוט שילחו הודעה ונשיב לכם מייד