calluss 64

  • משפט מסחרי מחוץ לקופסה

  • 1

משרדנו בתקשורת

עורך דין בר אל ירון, חדשות ערוץ 2 (פרומו לכתבה)

פרומו לכתבה שתשודר בקרוב על אחת התיקים המורכבים בהם מטפל משרדנו במסגרת התמחותו בדיני חוזים.

עורך דין בר אל ירון, חדשות ערוץ 10

אחד התיקים המעניינים שהיו לנו במשרד כמשרד המתמחה בדיני חוזים. מרשתנו נפלה קורבן לתרגיל עוקץ שכמעט גרם לה לאבד את ביתה בתל אביב, למלווה בריבית שזייף מסמכים וכבר הספיק לרשום הערת אזהרה על הבית. כמובן שמייד עצרנו את העסקה באמצעות צו מניעה. בדיעבד, ובשיתוף פעולה עם ערוץ 10 התברר שמרשתנו לא הייתה הקורבן היחידי. הכתבה, שבה מרואיין בין השאר עו"ד בר אל ירון, מספרת את סיפורם.

בר אל ירון, משרד עורכי דין

משרד עו"ד מסחרי מחוץ לקופסה

התמחותו של המשרד הוא בתחום המסחרי אזרחי. למשרדנו ניסיון ייחודי ורב שנים כמשרד עו"ד העוסק בעריכת חוזים וליטיגציה בסוגיות מגוונות הנוגעות לדיני חוזים, ליווי חברות ובעלי מניות בתחום דיני חברות, ייצוג זוכים וחייבים בהליכי הוצאה לפועל , ליווי בהליכי פשיטת רגל עד למתן הפטר וכמשרד עו"ד המתמחה בעריכת חוזים וליטיגציה בתחום דיני המקרקעין. כמו כן, משרדנו הוא נציגה הבלעדי של חברת הגבייה העולמית GCS והינו משרד עורכי הדין היחיד בישראל המייצג בהרשאתה חברות ופרטים מהארץ ומרחבי העולם בהליכי גביית חובות בינלאומיים.

אתם מוזמנים לעיין בפסקי הדין שקיבל משרדנו עבור לקוחותיו בדף משרדנו בבתי המשפט. על המחשבה המקצועית, והתפיסה האחרת של עולם המשפט בתחומי התמחותו תוכלו ללמוד בדף מאמרים משפטיים באתר ו/או בדף כתבי טענות משפטיים שם תוכלו לעיין בכתבי טענות וכיו"ב מסמכים שהגשנו עבור לקוחותינו שהינם מצד אחד לקוחות פרטיים מן הישוב בישראל, ומצד שני חברות ענק בינלאומיות, לרבות חברת (Google (Ireland וחברת Savox ענקית הטכנולוגיה מפינלנד.

אודות משרד עורך דין בר אל ירון

מקצועיות חסרת פשרות, ליווי אישי ומסור

מזה 14 שנים משרדנו הינו משרד עו"ד מוביל שבמסגרת פעולותו מייצג לקוחות פרטיים וחברות המתמודדים עם תיקים מגוונים בתחום המשפט המסחרי אזרחי. במהלך השנים למדנו שוב ושוב שהמפתח להצלחה היא עורך דין שמבין לא רק את בית המשפט, אלא לא פחות את הלקוח ו/או העסק שהוא מייצג. משמעות הדברים מבחינתנו היא מתן חשיבות עליונה לליווי אישי מתחילת ההליך לעד סופו. אנו מאמינים כי הפתרונות היצירתיים ביותר באים מתוך שיתוף פעולה והבנה מעמיקה של עורך הדין המייצג את הלקוח וצרכיו - זהו סוד הצלחותינו בבית המשפט ומחוצה לו.

yaron46

עו"ד בר אל ירון

יליד 1971, ישראל, סיים בהצלחה ייתרה תואר ראשון במשפטים והוסמך כחבר לשכת עורכי הדין בישראל משנת 2004. במהלך שנת 2007 התקבל כנציגה בישראל של חברת GCS המייצגת גופים בינלאומיים ברחבי העולם. עו"ד בר אל ירון מתמחה בליטיגציה מסחרית בכלל ובדיני החוזים בפרט, ייצג ומייצג אין ספור חברות בינלאומיות, בעיקר בסכסוכים עסקיים מול חברות ישראליות לצד לקוחות פרטיים מן השורה שמתמודדים עם חברות מסחריות ובנקים. מאמריו המשפטיים התפרסמו ומתפרסמים באתרים משפטיים מובילים כגון האתר המשפטי המקצועי "פסק דין" ולא פעם הוזכרו תיקים בהם היה מעורב במגזין גלובס ובכלי תקשורת אחרים. עו"ד בר אל מתנדב פעיל לייצוג מעוטי יכולת במסגרת עמותת לתת, בין אם מול גופים ציבוריים וחברות ובין אם בבית המשפט. במהלך השנים הקפיד ומקפיד עו"ד בר אל לשמור לא רק על מצויינות משפטית אלא גם ובעיקר על יחס אישי מסור לכל לקוח ולקוח, שילוב זה התברר במהלך השנים כשילוב מנצח.

ייצוג וליטיגציה בתחומי המשפט המסחרי אזרחי

 התמחות יחודית בתחומי המשפט המסחרי אזרחי, 12 שנים של ייצוג וליטיגציה בכל ערכאות בתי המשפט והבנה עמוקה של המציאות העסקית שברקע של כל תיק ותיק שמועבר לטיפולינו. להלן תחומי ההתמחות של משרדנו:

עורך דין חוזים 9

דיני חוזים

התמחות וניסיון מגוון וייחודי בדיני חוזים לרבות עריכת חוזים וליטיגציה באכיפה / ביטול חוזים. 

קרא עוד בדף עורך דין חוזים

עורך דין חברות 9

דיני חברות

הקמה, ליווי שוטף וייעוץ לחברות. ליטיגציה וייצוג חברות, בעלי מניות המיעוט ו/או הרוב בחברה.

קרא עוד בדף עורך דין חברות

עורך דין הוצאה לפועל 9

דיני הוצאה לפועל

ייצוג חייבים וזוכים בלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, ערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל.

קרא עוד בדף עורך דין הוצאה לפועל

עורך דין פשיטת רגל 9

דיני פשיטת רגל

ייצוג בהליכי פשיטת רגל, משלב בדיקת התיק, דרך ייצוג בהליכי הפשט"ר ועד לצו ההפטר הסופי מחובות.

קרא עוד בדף עורך דין פשיטת רגל

עורך דין מקרקעין 9

דיני מקרקעין

עריכת חוזי מקרקעין מגוונים וליטיגציה בסוגיות הנוגעות לדיני מקרקעין בבכל הערכאות המשפטיות הדנות בדיני מקרקעין.

קרא עוד בדף עורך דין מקרקעין

עורך דין עובדים זרים

דיני עובדים זרים

ייעוץ למעסיקי עובדים זרים, הגנה וליטיגציה מול קנסות המוטלים על מעסיקים והגנה בפני כתב אישום על העסקת עובדים זרים.

קרא עוד בדף עורך דין עובדים זרים

המאמרים האחרונים שפרסמנו

  • צוואה, כל מה שחשוב (מאד) לדעת +

    במאמר זה נביא בפניכם את כל שראוי לדעת לפני שניגשים לעריכת צוואה. נעשה כמיטב יכולתנו להביא בפניכם את ניסיון משרדנו כמשרד עורכי דין לצוואות. את הדברים נבסס על הוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") המסדיר את ענייני הירושה והצוואה קרא עוד...
  • פרשנות חוזה +

    פרשנותו של חוזה הייתה, עודנה וכנראה גם תהיה אחת הסוגיות המרכזיות שידונו בהם בתי המשפט בכל הערכאות. בשנים האחרונות חלו תמורות בדרך בה מפרש בית המשפט חוזים ובמאמר ראינו לנכון כמשרד עו"ד חוזים להבהיר את ההלכות האחרונות בפרשנותם של חוזים. כבר קרא עוד...
  • ביטול מתנה במקרקעין +

    מאמר זה יעסוק בהסכם מתנה וליתר דיוק, בביטול הסכם מתנה במקרקעין, סוגיה בה משרדנו כמשרד עורכי דין לחוזים עוסק בה לא מעט. מניסיוננו, מאחר ובד"כ מתנה במקרקעין ניתנת לבן משפחה, כאשר מבקש מעניק המתנה או יורשיו לבטלה מעורבים בעניין אמוציות קרא עוד...
  • תביעה לפינוי מושכר +

    מאמר זה ידון בסוגייה מוכרת, שאנו כמשרד עו"ד העוסק בחוזים נתקלים בה לא מעט, המדובר בפינוי מושכר משוכריו לאחר שאלו הפרו את הסכם השכירות. בעיקר נשים את הדגש על הוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתו "תביעה לפינוי מושכר" קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

חדשות המשרד

  • כתב תביעה - ביטול חוזה החזר חוב +

    מרשינו חתם על חוזה החזר חוב ע"ס כ- 1,500,000 ש"ח. בנוסף העביר כביטחון להחזר החוב את שיק שלו ושל רעייתו ואף התחיל לשלם את התשלומים בהסכם מידי חודש בחודשו. בדיעבד התברר כי חתימתו על ההסכם בטעות והטעיה יסודה וכי יש קרא עוד...
  • בקשת רשות ערעור על החלטה לדחיית בקשה לצו מניעה זמני +

     במקביל להגשת תביעה לביטול חוזה שהוגשה על ידי משרדנו בשם מרשינו, הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני המורה לצד שכנגד להימנע מלהגיש לפרעון שיק בטחון ע"ס 1.5 מליון ש"ח שניתן על ידו כבטחון לביצוע החוזה. בית משפט השלום דחה את קרא עוד...
  • פסק דין בערעור על החלטת בית משפט השלום הדוחה בקשה למתן צו מניעה זמני +

    במסגרת ייצוג מרשינו כמשרד עו"ד חוזים הוגש על ידינו ערעור (בר"ע) על החלטת בית משפט שלום שדחה את בקשת מרשינו למתן צו מניעה זמני לפרעון שיק ע"ס 1.5 מליון ש"ח עד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידינו לביטול חוזה. בית המשפט קרא עוד...
  • כתב תביעה לפינוי מושכר +

    המדובר בתביעה לפינוי מושכר בסדר דין מהיר, ובהתאם לפרק טז לתקנות סדר הדין האזרחי. משכיר אשר ניצל נזילת מים שארעה במושכר על מנת לתרץ את מחדליו באי תשלום דמי שכירות ואי קיום תנאי הסכם השכירות. תביעה זו הוגשה במקביל לתביעה קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

עובדים זרים - בקשה לביטול כתב אישום

5 1 1 1 1 1 (6 Votes)

מדובר בבקשה לביטול כתב אישום שהוגש כנגד בעל תפקיד בחברה בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין. בעל התפקיד היה זה שנחקר ואולם במהלך ההליכים כנגדו התברר כי הוא לא היה אחראי על אותם עובדים זרים ספציפיים שבגינם הוגש כתב האישום כנגד החברה וכנגדו, הסתבר שבחברה לא הוגדרו כראוי בעלי התפקידים. בעל התפקיד הגיע אל משרדנו, במהלך הטיפול בתיק הוגש כתב אישום נוסף כנגדו. לאחר הגשת הבקשה ומו"מ עם ב"כ המדינה, נמחקו בהסכמה כתבי האישום כנגדו.


המבקשת, באמצעות ב"כ, מתכבדת להגיש לבית הדין הנכבד את בקשתה לביטול כתב אישום שהוגש כנגדה ע"י המאשימה.

נפל פגם ו/או פסול בהגשת כתב האישום כנגד המבקשת:

1. המבקשת תטען טען כי כתב האישום הוגש כנגדה בניגוד להנחיות הפנימיות של המאשימה בעבר ובהווה ובניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה "נוהל והנחיות להפעלת חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985" (מספר הנחיה 4.3041 (60.004) (להלן: "הנחיות היועמ"ש"). העוסק בית השאר בנסיבות המצדיקות כתבי אישום.

מצ"ב העתק הנחיות היועמ"ש כנספח א'

2. המבקשת תטען כי עיון בהנחיות היועמ"ש ובהנחיותיה של המשיבה מיום 27/11/11 מביא בענייננו למסקנות המתבקשות להלן:

א. על עבירות חוזרות ונשנות לא תסתפק המאשימה בקנס אלא תגיש כתב אישום. הקנסות המנהליים הם מעין "אזהרה" למעסיק עובר להגשת כתב אישום ונקיטת הליכים פליליים כנגדו.
ב. בנוסף, הרשעה אחת על עבירה על חוק עובדים זרים או שלוש עבירות על חוקי עבודה אחרים מהווים גם הם מעין "אזהרה" למעסיק לתקן את דרכיו, שאם לא כן יוגש כנגדו כתב אישום.
ג. חובת רישום הנימוקים מטילה אחריות מוגברת על המאשימה וחובת זהירות לשקול היטב את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, עובר להגשת כתב האישום.

הנה כי כן, הנחיות היועמ"ש מבטאות בין השאר את הכלל הידוע בפלילים כי "אין מענישים אלא אם כן מזהירים". המדינה רואה בחומרה הגשת כתב אישום פלילי כנגד אזרח ומסיבות של כתם אישום פלילי, חשש מזילות ההליך הפלילי והכלל הנ"ל, מטילה על התובע להקפיד על כללים שימנעו הגשת כתבי אישום כנגד אזרח ששמו הטוב וכבודו נתונים בידיו, טרם ניתנה לו האפשרות לתקן את דרכיו.

3. לא יכולה להיות מחלוקת כי חוק העבירות המנהליות והנחיות היועמ"ש באו להדגיש בין השאר כי אין להקל ראש בפתיחת הליכים פליליים כנגד אזרח ככלל ובהליכים פליליים בגין העסקת עובד זר בפרט. הדרישה לעבירה חוזרת ונשנית, או הרשעות בצירוף חובת רישום טעמים להגשת כתב האישום מלמדים על כך ללא כל ספק. יודגש כי בעבר כלל דף ההנחיות של המאשימה הוראה לקבל את אישור היועמ"ש כאשר מבקשים לחרוג מהנחיות אלו – בדף ההנחיות החדש נעלמה הוראה זו.

4. בבג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד (פורסם בנבו) נפסק בהתייחס לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות:

"עיקרו של החוק הוא, כאמור, בהסבת עבירות פליליות לעבירות מינהליות; מגמה זו תלמדנו, וזה הפירוש הראוי שיש ליתן לחוק, כי עבירות שנקבעו כעבירות מינהליות - בהן העבירות שבגינן הוגש כתב-אישום נגד העותר - דרך המלך היא להטיל בגינן קנס מינהלי, ובהליך מינהלי; זו דרך המלך, ואילו יוזמת הפרקליטות להגיש אישום פלילי בגין עבירה מינהלית היא החריג והיוצא לכלל. מסקנה זו - כי הגשת אישום בגין עבירה מינהלית הינה חריג ויוצא - נדרשת לא אך ממגמתו הכללית של החוק אלא אף מלשונו של סעיף 15לחוק גופו: תובע כי יבקש להגיש כתב-אישום בגין עבירה מינהלית, סמכותו עומדת לו, ואולם זאת רק "כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו". החוק כמו מטיל על תובע נטל של הסבר על שום מה ולמה אומר הוא לנקוט הליך פלילי תחת הליך מינהלי: מוסמך הוא לעשות כן רק אם הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת "מטעמים שיירשמו". ומתוך שהמדובר ביוצא לכלל, ממילא חייב להימצא בצדו הצדק ראוי. יתרה מזאת: החובה להעלות על הכתב נימוקים להגשתו של אישום פלילי ("מטעמים שיירשמו") מלמדת מעצמה על החשיבות שהמחוקק מבקש ליתן לאותם נימוקים שחובה לרושמם. לא עוד, אלא שעצם יצירתה של החובה לרישומם של נימוקים יש בו כדי ללמד על אפשרות ביקורת חיצונית על מעשה הפרקליטות: "... ניתן להניח כי לו הייתה הכוונה אך לביקורת מינהלית פנימית על הטעמים הללו על ידי מי שממונה על התובע, לא היה נושא זה מוצא ביטויו בחוק החרות" (הנשיא שמגר ברע"פ 91/92 [10]). (ההדגשות אינן במקור)

5. על האחריות שיש לתובע בבואו להגיש כתב אישום כתב כב' השופט מ. חשין בבג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' עו"ד כרמלה אוסטפלד ו-3 אח':

"לא הרי המשלם קנס מינהלי כהרי העומד למשפט פלילי, וכבר עמדנו על האות שנאשם במשפט פלילי עשוי לשאת על מצחו. שמו הטוב של אדם - כבודו ושמו הטוב - נתונים בידיו של תובע, וראוי איפוא שתובע ישקול בכובד ראש אם יגיש ואם לא יגיש כתב-אישום בעניינו של פלוני. הדרישה לרישום הטעמים נועדה לשמש ערובה - ולו חלקית - לאותו כובד ראש נדרש. לעולם יזכור תובע ותשמור פרקליטות מה כוח ושליטה על חיי אדם וכבודו ניתנים בידיהם. וכדברי השופט ג'קסון כפי שהם מובאים על-ידי השופט ברק, בבג"צ 329/81, ב"ש 217/82, 376/83, 670[15], בעמ' 335: 'The prosecutor has more control over life, liberty and reputation than'any other person in america "

6. גם בבג"צ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) חזר בית המשפט על הדברים שנאמרו בבג"צ 5537/91 הנ"ל בקובעו כי יש לעשות שימוש בדין הפלילי באופן מידתי וכאמצעי של "מפלט אחרון" שייוחד להתנהגות שיש עמה גינוי ואשמה.

7. דף ההנחיות שהוציאה המאשימה תחת ידה מיום 18/05/08 (להלן: "ההנחיות"), ואשר היה בתוקף במועד הגשת כתב האישום, כולל שיקול אחד חדש המצדיק הגשת כתב אישום, כדלקמן:

"העסקת עובד זר בתור או-פר, משרת או על העסקה שלא כדין של עובד זר שהגיע לישראל כדין לעבודה בענף הסיעוד על ידי מעסיק שאינו בעל היתר בתחום הסיעוד ושלא במתן טיפול סיעודי לנזקק (סעיף 5(ד) להנחיות).
מצ"ב העתק הנחיות המאשימה מיום 18/05/08 כנספח ב'.

8. הלכה למעשה, מההנחיות הנ"ל עולה כי העסקה בנסיבות סעיף 5(ד) להנחיות הינה נימוק מספיק להגשת כתב אישום. למעשה ניתן ללמוד זאת אף מהנימוקים להגשת כתב אישום יזום שהמציא ב"כ המאשימה באשר המאשימה מבססת את נימוקיה בעיקר על סעיף זה בהנחיות ומתעלמת לחלוטין מהנסיבות (הרבות והמשמעותיות יותר) שיכולות להוות דווקא נימוק שלא להגיש כתב אישום.

מצ"ב העתק נימוקי הגשת כתב האישום כנספח ג'.

אין להחיל על המבקשת הנחיות שמעולם לא פורסמו:

9. המבקשת תטען כי ההנחיות על פיהן הגישה המשיבה כתב אישום כנגדה מעולם לא פורסמו כנדרש וכי נוכח הפגיעה החמורה בציבור, נוכח החלטת המאשימה להגיש אוטומטית כתב אישום על עבירה של העסקת עובד זר בניקיון או על עבירה של העסקת עובד זר שעוסק בסיעוד והאפשרות של כתם פלילי על אזרחים נורמטיביים, מוטלת עליה החובה לפרסם הוראות פנימיות אלו.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבהנחיות הקודמות של המאשימה הדגש היה בעיקר על הגשת כתב אישום רק לאחר שהנאשם עבר יותר מעבירה אחת או שהעסיק עובדים זרים בנסיבות חמורות. עתה, וללא כל אזהרה מבקשת המאשימה ליצור הסדר חדש אחר, הפוגע כאמור לעיל קשות בזכויותיו של האזרח, וכל זאת ללא אזהרה וללא פרסום ברור מראש.

10. בעעמ 4614/05 מדינת ישראל נ' אבנר אורן (2006) , סא (1) 211 (פורסם בנבו) נפסק כי:

"בשולי הדברים, לאחר שגיבשנו מסקנתנו לגופם של הערעורים, איננו יכולים להתעלם בפסק דיננו זה מן הטענות החמורות שהעלו המשיבים בעניין אי פרסומו המספק של נוהל הידועים בציבור, על גלגוליו השונים. בית משפט זה הרבה לעמוד על חובת פרסומן של הנחיות פנימיות שיש בהן כדי לאצול על זכותו של הפרט (ראו, בין היתר: בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו(3) 501, 513; בג"ץ 3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778, 787; בג"ץ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ(2) 177, 187-186, 193-192; בג"ץ 1477/96 נמרודטקס בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר, פ"ד נג (5) 193, 200-198; פרשת עבאס-בצה הנ"ל, בע' 491-490).

שאלת פרסומה של מדיניות משרד הפנים ביחס לדרישת יציאתו מן הארץ של בן זוג זר התעוררה גם בפרשת סטמקה הנ"ל, שם הסתפקה המדינה בפרסום חד פעמי של הנוהל הרלוונטי בהודעה מטעם דובר משרד הפנים. על כך נמתחה ביקורת חריפה מצד בית משפט זה: "מצב דברים זה, לא זו בלבד שאין הוא משביע רצון אלא שגובל הוא באי-חוקיות ממש... מקורה של חובת פרסום זו [חובת פרסומן של הנחיות פנימיות – ד.ב.], כך פסקנו, '...נדרשת מתוך מהותה של המאטריה וכנגזרת מעקרון שלטון החוק...' (פרשת אפרתי, שם, בעמ' 515). ובמקום שבו מדובר בפגיעה כה-עמוקה בזכות היחיד – בזכות בת זוגו של ישראלי להמשיך ולחיות בארץ עם מי שבחרה בו להיות לה חבר לנישואין – אין ספק בלבי כי חובה היא המוטלת על משרד הפנים לפרסם את מדיניותו ולעשותה נגישה לכל מי שיבקש לקרוא בה וללומדה". (שם, בע' 768) והנה – על אף שבינתיים עוגנו ההלכות בעניין פרסום הנחיות מינהליות בחוק (ראו סעיף 6 לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998) - דומה כי לא נעשה די לקיום חובה זו. נכון להיום חל שיפור במצב, ומתברר כי הנוהל מפורסם אמנם באתר האינטרנט של משרד הפנים. עם זאת, מדובר בנוסח חלקי ביותר, אשר אינו כולל את מלוא האינפורמציה החיונית, ואף אין נזכרת בו דרישת היציאה מן הארץ. לנוכח חשיבותו הרבה של הנוהל והשפעתו על מעמדם של אנשים רבים, נדרש פרסום מקיף ומלא שלו, הכל בכדי להבטיח נגישות סבירה לנוהל מצד אלה שיזדקקו לו. על המדינה להקפיד הקפדה יתרה על עמידה בחובתה זו."

11. דברים דומים נפסקו גם בעעמ 9187/07 אורי לוזון נ' משרד הפנים (2008) (פורסם בנבו):

"אמור, הקביעה כי ההנחיה אינה בגדר תקנה בת פועל תחיקתי מביאה למסקנה כי סעיף 17 לפקודת הפרשנות אינו חל לגביה, קרי, אין חובת פרסום ברשומות. ואכן, הגישה שהיתה מקובלת בפסיקה הינה, כי הנחיות מינהליות אינן חייבות בפרסום [הר זהב, עמ' 141; בג"ץ 311/59 אפרתי-מסרופי, שותפות רשומה נ' ראש העיר, חברי המועצה ובני העיר ירושלים, פ"ד יד(2) 1457, 1459-1460 (1960); ע"א 297/80 גיל אלקטרוניקה בע"מ נ' מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לו(2) 403, 407 (1982)].

יחד עם זאת, בבג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו(3) 501 (1992), החלה מסתמנת גישה שונה. באותו עניין, קבע כבוד השופט חשין, כי חובת פרסום ההנחיות נגזרת מעיקרון שלטון החוק, מאופי המשטר הדמוקרטי ומכללי הצדק הטבעי (ראו גם מאמרו של דותן, עמ' 483-484).

הפסיקה המשיכה וקבעה, כי על אף שאין חובת פרסום של הנחיות פנימיות ברשומות, הרי שכאשר מדובר בהנחיות פנימיות שיש בהן כדי להשפיע על זכות הפרט, תנאי מוקדם לקביעתן והחלתן הוא בהבאתן לידיעת המעוניינים [בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 767-769 (1999); בג"ץ 2271/98 עאבד נ' שר הפנים, פ"ד נה(5) 778, 789 (2001) (להלן: פרשת עאבד)]. מלים אחרות, נקבע כי על הרשות לפעול באופן סביר בנסיבות העניין כדי להביא את הנחיותיה הפנימיות לידיעת האזרח [ע"א 4275/94 הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנית בע"מ, פ"ד נ(5) 485, 528 (1997)]. החובה שהתגבשה, לפרסם הנחיות מנהליות, מושתתת על מספר טעמים עיקריים: הכרה בזכותו של הפרט לדעת את הנורמות העשויות להשפיע על מהלך חייו; בפרסום הכללים אשר לפיהם פועלת הרשות המנהלית יש כדי להוות מחסום כנגד שרירות לב שלטונית; ובנוסף, פרסומם של הכללים חושף אותם, ובכך גם את הרשות, לביקורת ציבורית ואף שיפוטית, אשר יכולה להוביל לשיפור מתמיד בדרך תפקודה של הרשות [בג"ץ 1477/96 נמרודטקס בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר, פ"ד נג(5) 193, 199 (1999) (להלן: פרשת נמרודטקס)]. ניתן לבסס את החובה לפרסם הנחיות פנימיות גם על שיקולי יעילות (שם, עמ' 200; מאמרו של דותן, עמ' 485

ובהמשך הדברים:
"פסיקתו של בית משפט זה בדבר החובה לפרסם הנחיות מנהליות כחלק מכללי מינהל תקין עוגנה על ידי המחוקק בסעיף 6 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע). מאז חקיקתו של חוק זה, חייבות הרשויות הציבוריות להעמיד את הנחיותיהן לעיון הציבור ולפרסמן, בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק [ראו: בג"ץ 7139/02 עבאס-בצה נ' שר הפנים, נז(3) 481 (2003)."

12. דברים נוקבים יותר נפסקו בבגץ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד הנ"ל:

"השאלה, אם יוכל אדם לפטור עצמו בקנס מינהלי או אם יהיה עליו לעמוד לדין פלילי, אין זה ראוי כי יוכרע בה על דרך של משחק במחבואים בין האזרח לבין הרשות. הנחיות הפרקליטות חייבות להתפרסם לרבים, כדי שהרבים יכלכלו מעשיהם על פיהן ויידעו גבולותיה של עבירה מינהלית; וגמישותו של שיקול הדעת המוקנה לרשות יוכל לעמוד לה כדי שלא יערימו עליה. הסתרת ההנחיות מהאזרח, לבד מכך שהיא נוגדת מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי - ומוסיפה היא ומאפשרת שרירות בעשייה - אין בה לא סבירות ולא היגיון: אליבא דכולי עלמא זכאי נאשם לדעת אותם טעמים שהביאו להגשת כתב-אישום נגדו, ומשיידע את אלה, תתגלה לו ממילא מדיניות הרשות, במישרין או בעקיפין. מה היה לה איפוא לפרקליטות כי ראתה להסתיר את מדיניותה מראש?"

13. המבקשת תטען כי התוצאה של אי פרסום ההנחיות, גם אם אינה מביאה כתוצאה ממחדל זה לביטולן המוחלט, מביאה בוודאי לביטולן של הוראות אלו כלפי המבקשת. השפעת ההנחיות על עניינה קריטי ועלול לגרום לה כאדם נורמטיבי, שמעולם לא הסתבך בפלילים הרשעה פלילית, מבלי שהיה לה כלל מושג או אזהרה כלשהי כי פעולותיה ו/או מחדליה יכולים לגרום הרשעה כזו. ברור הרי שנוכח חוק העבירות המנהליות עד עתה, העברה שעברה לכאורה נחשבה עד להוצאת ההנחיות כעבירה מנהלית בלבד.

יש להחיל על המבקשת את ההנחיות שהיו בתוקף במועד ביצוע העבירה:
14. אשר על כן, ומהנימוקים הנ"ל תטען המבקשת כי לכל הפחות יש להחיל בעניינה את הנחיות המבקשת שהיו בתוקף במועד ביצוע העבירה.

15. המבקשת תטען כי בעוד

נוכח נסיבות ביצוע העבירה לכאורה, היה מקום להעדיף דווקא את המסלול המנהלי ולהימנע מהגשת כתב אישום:
16. המבקשת תטען כי נוכח הוראות הנחיות היועמ"ש ואף נוכח הנחיות המאשימה מיום 27/11/11 היה מקום לפעול בתיק דנן בדרך של הליך מנהלי ולהלן נימוקיה:

א. המדובר בעבירה ראשונה – המבקשת לא עברה מעולם עבירה מנהלית לפי חוק עובדים זרים. המבקשת לא הורשעה מעולם בעבירה על פי חוק עובדים זרים.

ב. המבקשת פעלה בתום לב – דומה שמכתבה של המבקשת אשר נשלח אל המאשימה ביום 02/09/2010 מדבר בעד עצמו. למבקשת לא היה מושג כי היא פועלת שלא כדין. זאת ועוד, גם המבקשת וגם בעלה העסיקו עובדת זרה סיעודית עבור הוריהם וגם אז הם היו בטוחים כי ביום החופשי של אותה עובדת באפשרותה להחליט אם היא רוצה לעבוד בו או לא. כך גם סברו כי מאחר ולעובדת שעבדה אצלם יש רישיון עבודה, היא ממילא יכולה לעבוד אצלם ביום החופשי שלה והם אפילו שאלו את מעסיקה האם זה בסדר מבחינתו. דברים אלו נאמרו גם בחקירתה.

מצ"ב מכתבה של המבקשת אל המאשימה מיום 02/09/10 כנספח ד'.

ג. לעניין תקופת ההעסקה: האמירה כי המבקשת הועסקה במשך 7 חודשים מטעה. ראשית, המבקשת הועסקה 4 שעות בלבד, פעם אחת בשבוע בלבד – ביום ראשון. כמו כן, במהלך תקופה זו הייתה המבקשת כ- חודשיים בחו"ל ואילו העובדת הזרה הייתה חודש בארצה. יוצא כי במשך 7 החודשים לכאורה שהכירו העובדת הזרה והמבקשת, הועסקה העובדת בביתה של המבקשת לכל היותר 20 חצאי ימים (באשר כאמור היא הועסקה רק 4 שעות), המסתכמים בעשה ימי עבודה בלבד.

ד. העובדת הזרה זכתה ליחס ושכר מעולים, ובוודאי שלא היה כאן ניצול היותה עובדת זרה. היא השתכרה כ- 50 ₪ לשעה בצירוף נסיעות, לא פחות משכר עובדת משק בית ישראלית ואף מעבר לכך. זאת ועוד, כאמור במכתבה של המבקשת, גם לאחר שנתפסה העובדת הזרה דאגה המבקשת לפצותה על כך שהיא לא תוכל להמשיך ולעבוד אצלה.

ה. המדובר בעובד זר בעל רישיון לעבוד בישראל – במקרה דנן אין המדובר בעובד זר שלא רשאי לעבוד בישראל אלא בכזה שמורשה לשהות ולעבוד בארץ, להבדיל מעובד זר שלא מורשה לכך, ואל העבירה של ההעסקה מתלוות סוגיות של בטחון המדינה, בטחון הציבור וכיו"ב.

ו. המבקשת הביעה חרטה עמוקה ומרכיב ההרתעה הושג – דומה כי בנסיבות התיק דנן מרכיב ההרתעה הושג ועיון במכתבה של המבקשת מיום 02/09/10 אינו משאיר מקום לספק בכך.

עקרונות הדין הפלילי, האינטרס הציבורי, חוק העבירות המנהליות, הנחיות היועמ"ש והנחיות המאשימה מיום 27/11/11 תומכים בטענה כי בנסיבות המקרה דנן היה על המשיבה להסתפק בקנס מנהלי:
17. המבקשת תטען כי בנימוקיה להגשת כתב אישום התעלמה המשיבה לחלוטין ממטרות חוק העבירות המנהליות כאמור בסעיף 1.1 להנחיות היועמ"ש.

18. המבקשת תוסיף ותטען כי המשיבה התעלמה מהנחיותיה שלה ולא נתנה כל משקל לעובדה כי המדובר במקרה דנן בעבירה ראשונה של אדם נורמטיבי לחלוטין וכי אין כל סיבה בנסיבות להכתימה בכתם של מי שעבר עבירה פלילית. מנימוקיה ברור כי לעובדה כי העבירה בוצעה בתום לב, וכי אין למבקשת כל עבר פלילי בכלל, ועבר של הפרת חוק עובדים זרים בפרט לא ניתן כל משקל.

19. אשר על כן תטען המבקשת כי נוכח האמור לעיל, הגשת כתב האישום כנגדה הייתה בניגוד להוראות פנימיות מפורשות. אין כל ספק כי הנחיותיה הפנימיות של המאשימה מבוססות על כללי יסוד במשפט הפלילי כגון: אין מענישים אלא אם כן מזהירים, שקילה בכובד ראש של הגשת הליכים פליליים וכללי הפרשנות בפליליים אשר בבסיסם סעיף 34 לחוק העונשין הקובע כי "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".

20. המבקשת עברה לכאורה וכאמור לעיל, את העבירות עובר לקביעת ההנחיות הפנימיות הנוכחיות ועובדה זו, בצירוף הנסיבות להלן היו צריכים להביא את המשיבה למסקנה כי במקרה זה יש להסתפק במסלול המנהלי.

המבקשת תוסיף ותטען כי המשיבה פעלה בשרירותיות ו/או טעתה בהפעלת שיקול דעתה להגיש כנגדה כתב אישום.

21. אשר על כן יתבקש בית הדין הנכבד כאמור ברישא לבקשה.

_____________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המבקשת


כתב אישום עובדים זרים - בקשה להישפט

5 1 1 1 1 1 (4 Votes)

בקשה זו הוגשה לאחר שחלפה יותר משנה לאחר חלוף המועד להגשת בקשה להישפט. המדובר בכתב אישום בגין העסקת 3 עובדים זרים. בפועל העסיק המבקש רק עובד זר אחד והוא מוכן היה לשלם את הקנס המנהלי שהוטל עליו על עובד זה. משרד התמ"ת התנגד להסדר זה וביקש לחייב את התובע בכפל קנס ובקנסות נוספים שהגיעו לעשרות אלפי שקלים. בסופו של יום, ולאחר שהוגשה הבקשה הגיע משרד התמ"ת להסדר המבוקש.



בית הדין הנכבד מתבקש להורות למשיבה ו/או לתובע המוסמך במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מכוח סעיף 8א לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985, לקבל בקשת המבקש להישפט, בקשר עם ביצוע עבירות המיוחסות לו מכוח הוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991.

לחילופין ולמען הזהירות, ככל שייקבע כי בקשה זו מוגשת בחלוף המועד, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על מתן ארכה להגשת בקשה להישפט.

ייאמר כי בקשה זו מוגשת במקביל לפניית המבקש אל המשיבה בבקשה להישפט ובקשה זו מוגשת למען הזהירות ועל מנת למנוע טענות מטענות שונות של המשיבה בדבר איחור לכאורה בהגשת הבקשה דנן.

המבקש יבקש להישפט על 2 מתוך ארבעת האישומים לגבי העסקת עובדים זרים. כמו כן יבקש מבית המשפט לקבוע כי מניין הימים לחיובו של המבקש בתוספות פיגורים על כל הקנסות שהוטלו עליו, יחל לכל המוקדם מיום 15/12/06, היום בו ניתן לקבוע כי למבקש הייתה ידיעה פוזיטיבית וממשית על הקנסות שהוטלו עליו.

ואלה נימוקי הבקשה:

רקע עובדתי

1. נשוא בקשה זו הינה החלטת התובע המוסמך במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מכוח סעיף 8א לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 (להלן, בהתאמה: "התובע המוסמך", "משרד התמ"ת", "חוק העבירות המנהליות"), להטיל קנס מנהלי על המבקש בגין עבירות שכביכול נעברו ביום 26/06/05 וביום 04/07/05 על הוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א-1991 (להלן, בהתאמה: "הקנס", "חוק עובדים זרים").

2. המבקש הינו בעליו של עסק לאספקת עובדים לניקיון בתים פרטיים ומוסדות אשר מקום פעילותו הוא בעיקר בעיר מודיעין.

3. כאמור לעיל, הקנסות הוטלו על המבקש בגין שתי עבירות שנעברו לכאורה האחת ביום 26/06/05 בגין העסקה לכאורה של 3 עובדים זרים ללא היתר בסך 30,000 ₪ (להלן: "ההודעה הראשונה" או "הודעת הקנס הראשונה") והשנייה ביום 04/07/05 בגין העסקה לכאורה של 1 עובד זר ללא היתר בסך 10,000 ₪ (להלן: "ההודעה השנייה" או "הודעת הקנס השנייה")

4. ההודעה הראשונה נשלחה אל המבקש ביום 09/03/06 וההודעה השנייה נשלחה אל המבקש ביום 20/06/06. שניהם נשלחו אל הכתובת אקסודוס 91 לוד.

5. למצער, ביום 07/03/06 נעצר המבקש ע"י המשטרה בחשד לתקיפה של בת זוגתו. המבקש הוחזק במעצר עד ליום 15/03/06 כאשר לאחר מכן, ביום 15/03/06 שוחרר למעצר בית בבית אחותו ברח' תרשיש 9 דירה 6 מודיעין.

מצ"ב העתקי השתלשלות החלטות בית המשפט השלום ברמלה לעניין מעצרו במשטרה ומעצר הבית בו הוא נמצא עד ימים אלו מסומנים נספח א'.

6. בנסיבות אלו אין כל ספק כי המבקש לא קיבל ולא יכול היה לקבל את הודעות הקנסות המקוריים שנשלחו אליו.

7. זאת ועוד, כאשר נחקר המבקש אצל המשיבה בקשר לעבירות לכאורה בגינן הוטלו הקנסות הודיע להם הוא בפירוש כי כתובתו הנכונה היא הבשור 1 לוד. משום מה העדיפה המשיבה להתעלם ממידע זה ושלחה את ההודעות הקנס אל בית אמו ברח' אקסודוס 91 בלוד בעוד שאת הודעות כפל הקנס שלחה לכתובת הנכונה כאמור לעיל, עליה הודיע המבקש לחוקרי המשיבה.

8. המבקש גילה על הטלת הקנסות עליו ביום 25/08/06 לאחר שבירר בטלפון עם המשיבה מה עלה בגורל חקירותיו. מיד לאחר מכן עשה המבקש כל שביכולתו, במסגרת אפשרויותיו במעצר בית, על מנת לקבל לידיו את הודעות הקנס המקוריות ו/או כדי לברר במה מדובר ואף שלח מכתבים אל המבקשת בה הודיע להם כי מאחר והיה במעצר לא קיבל את הודעות הקנס.

9. מאחר והודעות הקנס המקוריות לא הגיעו אל המבקש הוא לא ידע על זכויותיו לבקש לבטל את הקנסות או להישפט עליהם. נציגי המשיבה קיבלו את מכתביו של המבקש אך לא ראו לנכון לשלוח לו את הודעות הקנס המקוריות או לכל הפחות לומר לו בטלפון כי באפשרותו לבקש לבטל את הקנסות או להישפט עליהם.

10. נציגי המשיבה כן טרחו לומר למבקש בטלפון כי כל יום שעובר מביא עמו קנסות ותוספות פיגורים. לפיכך ביקש המבקש לעצור את מרוץ פיגורים זה ולשלם את הקנסות, עד שיגיעו אליו הקנסות המקוריים והוא יוכל להיוועץ בעו"ד ולכלכל את צעדיו.

11. בינתיים חלפו הימים, המבקש היה עדיין במעצר בית ואולם רק ביום 15/12/06 או בסמוך לכך שלחה המשיבה אל המבקש שוברי תשלום והוא החל לשלם את הקנסות בתשלומים.

12. בנסיבות אלו אין כל ספק כי הודעות הקנס בעניין העבירות לכאורה שביצע המבקש מעולם לא נמסרו לו כדין עד היום. כן ייטען המבקש כי עד למועד הגעת הדרישה לתשלום חוב + תוספות פיגורים שנתקבל אצלו ביום 15/01/06, או בסמוך לכך, המבקש לא היה מודע פוזיטיבית למלוא היקף ההליך המנהלי שננקט נגדו ו/או לברירות העומדות בפניו בטרם יהיה עליו לשלם את הסכומים המקוריים אשר הוטלו עליו בהודעת הקנס המקורית הראשונה והשנייה.

13. כאמור לעיל, רק לאחרונה, ביום 15/12/06 או בסמוך לכך הגיע למבקש אישור רשמי כלשהו בדבר הקנס שהוטל עליו על העבירות מיום 26/06/05 וזאת בדמות הודעת הקנס שנשלחה שוב אל ביתו ברח' הבשור 1 לוד למרות שבזמן זה כבר היה ברור למשיבה כי כתובתו הנכונה היא הכתובת בה הוא נתון במעצר בית ברח' תרשיש במודיעין.

מצ"ב העתק הודעת הקנס בצירוף תוספת פיגורים על העבירות מיום 26/06/05 מסומן נספח ב'.

14. יודגש כי הודעת הקנס ותוספת החוב בעבירה מיום 04/07/05 נשלחה אל המבקש רק ביום 07/01/07.
מצ"ב העתק הודעת הקנס בצירוף תוספת פיגורים על העבירות מיום 04/07/05 מסומן נספח ג'.

15. כאן המקום לומר כי למרות בקשותיו של המבקש הודעות הקנס המקוריות לא נשלחו אל המבקש אך שוברי התשלום נשלחו גם נשלחו והמבקש, מחוסר ברירה, מאחר ולפחות בשתיים מהקנסות המבקש אינו כופר, ותחת חרב הקנסות והפיגורים ששמה המשיבה על צווארו, החל כאמור לעיל לשלם בשיעורים את הקנסות שהוטלו עליו.

16. בינתיים ניסה ליצור המבקש קשר עם עורך דין אשר יוכל להגיע אל ביתו מאחר וכאמור לעיל הוא היה נתון במעצר בית. רק לאחרונה עלה בידיו ליצור קשר עם הח"מ אשר הכיר את המבקש מתיקים אחרים בהם טיפל בו. הח"מ הסכים להגיע למודיעין, לביתו של המבקש וזמן קצר לאחר מכן הוגשה בקשה זו בצירוף העתק למשיבה.

קנס של 10,000 ₪ הפך לפתע לאחר כ- 7 חודשים בלבד לקנס של 62,000 ₪

17. יצוין כי עד למועד כתיבת שורות אלו הצטברו הקנסות לסך של 107,000 ₪ !!! לא ברור כיצד צברו במשך כפחות משנה קנסות בסך 40,000 ₪ ריבית ופיגורים בסך של כ- 220%. תשובה על כך לא ניתן היה לקבל ממזכירות המשיבה מלבד "ככה זה כשלא משלמים". כדברי נציגי המשיבה.

18. לא ברור כיצד הפך הקנס על העבירה לכאורה מיום 04/07/05 (אשר הודעת הקנס המקורית אליה נשלחה ביום 09/03/06) מקנס בגובה 10,000 ₪ לקנס בגובה 40,000 ₪ כאשר אל סכום זה צורף סך של 22,000 ₪ כתוספת פיגורים. במילים אחרות לשיטתה של המשיבה הפך בפחות משנה קנס מנהלי בסך של 10,000 ₪ לקנס בסך של 62,000 ₪, לא פחות !!!

19. המבקש ייטען כי ראוי היה כי המשיבה תפעל בהליך כדבעי. משמע, הייתה למבקש הזכות כי תשלח אליו הודעת קנס כדין, המתאימה לקנס בה הוא הואשם וכמו כן כי מצוין בה סכום הקנס הנכון ו/או תוספת הפיגורים הנכונה וזאת על מנת שיוכל לפעול בצורה מושכלת ע"פ שיקול דעתו. ראה בעניין זה בש"א 7709/06 אטי רטמן נ' מ"י (המאגר המשפטי נבו)

20. אשר על כן ייטען המבקש כי גם בגין סיבה זו יש להאריך עבור המבקש את המועד להישפט.

ההודעה על הטלת הקנס מעולם לא הומצאה כדין למבקש:

21. דרך ביצוע המצאת הודעה על הטלת קנס מינהלי, קבועה בסעיף 35 (א) לחוק העבירות המינהליות:

"(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:
(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר-בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;
(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה."

22. תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות התשמ"ו – 1986 (להלן:"התקנות") קובעת כדלקמן:

"הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם."

זאת ועוד, לא פעם קבע בית המשפט כי תנאי לתחולת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 15 היא שההודעה נשלחה לנמען לכתובתו הנכונה. (ראה : בש (ב"ש) 1016/06 אטיה מישל נ' מדינת ישראל/משרד התעשיה המסחר והתעסוקה, (מאגר משפטי נבו).

23. בחקירתו אצל המשיבה הודיע המבקש לנציגי המשיבה כי כל הודעה שיבקשו לשלוח אליו צריכה להישלח לכתובת הבשור 1 לוד באשר זוהי כתובתו הנכונה. למרות הודעתו של המבקש העדיפה המשיבה לשלוח את ההודעות לבית אמו ברח' אקסודוס 91 תל אביב. למרבה הפליאה דווקא את ההודעות על הקנס המוטעות בצירוף תוספות הפיגורים אכן שלחה המשיבה לכתובת הנכונה ברח' הבשור 1 לוד ואלו מצאו את דרכם אליו באמצעות הוריו ביום 15/01/06 או בסמוך לכך, לאחר שהמבקש הדגיש בפניהם כי הוא אמור לקבל דואר חשוב.

24. אשר על כן יטען המבקש כי בנסיבות המתוארות לעיל מתקיים התנאי הקבוע בתקנה 15 הנ"ל השוללת את החזקה על פיה רואים משלוח הודעת דואר רשום כאילו הומצא ביום ה- 20 לאחר שנשלח. כפי שתואר בהרחבה לעיל המבקש לא קיבל את ההודעה מסיבות אשר אינן תלויות בו באשר הוא היה ועדיין נמצא במעצר בית.

25. אין כל ספק כי אין המדובר בענייננו במקרה בו נמנע במתכוון מלקבל את הודעות הקנס המקוריות. לגבי הודעת הקנס הראשונה היה המבקש עצור בתחנת המשטרה בלוד ואילו לגבי הודעת הקנס השנייה היה המבקש במעצר בית מלא בבית אחותו בעיר מודיעין ולא יכול היה לגשת לבית הוריו.

26. זאת ועוד, בוודאי שאין במדובר באזרח אשר התחמק ו/או התעלם ו/או זלזל בקנס המנהלי ו/או בבית המשפט. המדובר באזרח אשר מהרגע שגילה על הקנסות עשה כל שביכולתו, במסגרת מוגבלויותיו הנתונות, על מנת לטפל בביטול הקנסות ואף דאג לשלמם מייד מייד עם קבלת השוברים לתשלום. יודגש כי אין בתשלום המבקש הודאה בקנסות אלא תשלום הקנסות היווה את הדרך היחידה בה האמין המבקש שהוא יכול לעצור את מרוץ תוספות הפיגורים עד שיוכל להיוועץ בעו"ד.

27. לא מן המיותר להדגיש שוב כי המבקש מעולם לא קיבל לידיו את הודעות הקנס המקורית באשר הוא היה במעצר ולאחר מכן במעצר בית רחוק מביתו. זוהי הטעם בגינו לא היה מודע המבקש לזכויותיו להגיש בקשה לביטול הקנסות ו/או להישפט עליהם.

נסיבות המקרה נופלות לגדרם של הטעמים המצדיקים מתן ארכה להגשת בקשה להישפט.

28. לחילופין, ובמידה ויחליט בית הדין הנכבד כי הודעות הקנס הראשונה והשנייה נמסרו למבקש כדין יתבקש בית הדין הנכבד להורות על קיום דיון לבירור טענותיו של המבקש מתוקף סמכותו ע"פ סעיף 13 לחוק העבירות המנהליות הקובע כדלקמן:

13. (א) הודיע אדם שברצונו להישפט על העבירה לפי סעיף 8(ג) או לפי סעיף 9(ב)(3), או שרואים אותו לפי סעיף 9(ב)(2) כאילו הודיע כאמור, יגיש עליו תובע כתב אישום, זולת אם ראה שלא לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב) בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור.

29. התנאים המנחים להארכת מועד לבקשה להישפט במקרים כגון המקרה דנן, אשר בסמכותו של בית דין נכבד זה, נקבעו בעפ"ר 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ' מדינת ישראל (מאגר משפטי נבו). בבסיס ההחלטה נאמר כי השיקול המרכזי צריך להיות טעם מוצדק או סביר לאיחור:

"קביעת אמת מידה נוקשה יתר על המידה, עלולה לחסום באופן גורף מידי ביקורת שיפוטית של גוף שיפוטי על ההחלטה המקצועית. למותר לציין, כי אין להסיק מהאמור כי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט תתקבל כדבר שבשגרה... ברור, כי יש ליתן משנה תוקף לשמירה על המועדים הנקובים בחוק. יחד עם זאת, הסמכות האמורה בענייננו עולה בקנה אחד עם המגמה, לפיה יש לאפשר מרחב מסוים של גמישות בנוגע להארכת המועדים הקבועים בחיקוקים שונים - גמישות אשר ראוי לעשות בה שימוש, במקרים המתאימים לכך בלבד. מגמה של חוסר גמישות עלולה לגרום לעיתים עוול קשה, בוודאי בנסיבות אישיות מיוחדות בהן האיחור נובע מגורמים אשר אינם בשליטת מגיש הבקשה (כגון: חולי, תאונה, שביתה וכדומה)".

ובהמשך:

"במסגרת השיקולים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת על שיקולים מסוגים שונים, סובייקטיבים ואובייקטיבים. נקודת המוצא תהא תדיר, העובדה שהמחוקק מצא לנכון לתחום את המועד להגשת בקשה להישפט וקצב לכך 30 ימים בלבד; זאת בהתאם למטרות ולתכלית המונחות ביסוד חוק העבירות המינהליות - ומכאן: יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין. בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס.

כללם של דברים: על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי- להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, 'מסלול המינהלי' הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו 'המסלול הפלילי' ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל".

30. זאת ועוד, בפס"ד בעניין בש (נצ') 1003/06 רזניק נחום נ' משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (מאגר משפטי נבו), נפסק כי על אף חזקת המסירה האמורה בתקנה 15, במקום שלנקנס לא הייתה ידיעה פוזיטיבית בדבר ההליך המינהלי שננקט כנגדו, הרי שיש מקום ליתן בידו ההזדמנות להתגונן בפני אותו הליך ולהאריך המועד לעשות כן:

"עצם העובדה כי אישור המסירה חזר כ"לא נדרש" ולכן, לא הייתה ידיעה פוזיטיבית של המבקש לגבי העבירה שבגינה נקנס, לכל הפחות עד שערך בירור לאחר שקיבל דרישה לתשלום קנס עם ריבית פיגורים, מהווה "טעם מוצדק" להארכת המועד לבקש להישפט."

31. בענייננו המבקש מעולם לא קיבל לידיו את הודעות הקנס המקוריות, לא את הראשונה ולא את השנייה וזאת מסיבות שלא היו תלויות בו. למבקש מעולם לא הייתה ידיעה על הקנסות שנשלחו לו מאחר ושהה במעצר במשטרה, ולאחר מכן במעצר בית רחוק מביתו ומבית הוריו ופיזית, לא יכול היה לקבל את הדואר שנשלח אליו. המבקש ייטען כי בנסיבות המתוארות מעולם לא הייתה לו ידיעה פוזיטיבית על קנס שהוטל עליו ועל זכויותיו לבקש את ביטול הקנסות או להישפט עליהם. במכתביו אל המשיבה הודיע המבקש על היותו במעצר ואולם המשיבה לא ראתה לנכון לשלוח לו את הודעות הקנס שוב או לכל הפחות להודיע לו על זכויותיו.

32. המבקש ייטען לחילופין כי לכל הפחות מועד ידיעתו הפוזיטיבית על הקנס שהוטל עליו התגבש ביום 15/01/06 עת קיבל לידיו את הודעות הקנס בצירוף תוספת הפיגורים. ואולם, כאמור לעיל גם הודעות אלו היו מוטעות והשאירו את המבקש מול שוקת שבורה.

33. יצוין שוב כי ביום שגילה המבקש על הקנסות שהוטלו עליו כאמור לעיל, כל ניסיונותיו לברר את פשר הקנסות בטלפון מביתו עלו בתוהו באשר נציגי המשיבה מעולם לא העבירו אליו את המסמכים אותם ביקש, לרבות הודעות הקנס המקוריות. תחת זאת, משום מה ראו נציגי המשיבה לנכון להמליץ למבקש בחום שלא לפנות לעו"ד אלא להגיע להסדר כלשהו עמם.

34. לא יכולה להיות מחלוקת כי שעה שהמבקש היה במעצר בחזקת המשטרה ולאחר מכן במעצר בית שלא בכתובת אליה נשלחו הודעות הקנס, מעצר אשר נמשך בהגבלות כאלו ואחרות עד למועד כתיבת שורות אלו, המדובר בטעם מוצדק להארכת המועד לבקשה להישפט על מנת ליתן למבקש את יומו בפני בית המשפט הנכבד.

לבית המשפט סמכות לקבוע את מועד ידיעתו הפוזיטיבית של המבקש על הקנסות:

35. ברור למבקש כי אין לבית הדין הסמכות להורות על ביטול תוספת הפיגורים באשר סמכות זו מסורה למרכז לגביית קנסות בלבד ולא לבית הדין שרשאי אך להמליץ למרכז לגביית קנסות כיצד לפעות בעניין מסוים.

36. בקשתו של המבקש בפני בית דין נכבד זה הוא לקבוע כי מעולם לא הייתה למבקש ידיעה פוזיטיבית על הקנסות שהוטלו עליו ככל שהדבר נוגע לגובה הקנסות ובמיוחד ליידועו על זכויותיו לבטל את הקנסות ו/או לבקש להישפט עליהם.

37. לחילופין יש ייטען המבקש כי יש להאריך את המועד לבקשתו להישפט באשר גם כשהגיעו הודעות הקנס אל המבקש בצירוף תוספת הפיגורים היו אותן הודעות מוטעות ומנעו שוב מהמבקש לדעת מהם בדיוק חובותיו למשיבה.

38. לחילופי חילופין ייטען המבקש כי יש לראות בהודעות הקנס בצירוף תוספת הפיגורים המוטעים שהתקבלו אצל המבקש ביום 15/01/06 כמועד לידיעתו הפוזיטיבית של המבקש על הקנסות שהוטלו עליו. כן ייטען המבקש כי מאחר ובקשה זו ו/או בקשת המבקש למשיבה להישפט הוגשה במסגרת 60 היום לתשלום הקנסות המקוריים, או לחילופין לאחר שהמבקש התחיל לשלם את הקנסות שהוטלו עליו בתשלומים, אין למרכז לגביית קנסות הסמכות להטיל עליו תוספות פיגורים. הנימוק לכך הוא כי הסמכות להטלת תוספת פיגורים מתגבשת רק 60 יום, לכל הפחות, לאחר מועד ידיעתו הפוזיטיבית של המבקש על הקנסות שהושתו עליו ועל זכויותיו החוקיות להתגונן בפני אותם קנסות.

39. לחילופי חילופי חילופין ייטען המבקש כי יש לראות במכתבו מיום 25/08/06 כבקשה להישפט ו/או כבקשה לביטול הקנסות. כאמור לעיל המשיבה מעולם לא הודיעה לו על זכויותיו בקשר לקנסות שהושתו עליו וניתן להניח במקרה זה לטובתו של המשיב כי אם היה מודע לזכויותיו היה מבקש לבטל את הקנסות או להישפט עליהם.

טענות המבקש לגופן של העבירות בהן הואשם:

לעניין הקנס בגין העסקת 3 עובדים זרים מיום 26/06/05:

40. המדובר בקנס שהוטל על המבקש בגין העסקה לכאורה של 3 עובדים זרים. רכב בבעלותו של המבקש נעצר ע"י רשויות ההגירה כאשר הוא היה נהוג ע"י נהג מטעמו. הרכב הסיע נהג + 6 נוסעות. מתוך ששת הנוסעות 3 הינן בעלות תעודות זהות ישראליות ואילו 3 אחרות אינן בעלות תעודת זהות ו/או רישיון עבודה בישראל.

41. המבקש ייטען כי אחת מאותן אזרחיות זרות מעולם לא עבדה אצלו. כל טענותיו לעניין הקנס הראשון שהוטל עליו מתמקדות באחת מהנוסעות, הגב' נטליה סקוביק, אשר הינה ביתה של אחת מהנשים המועסקות אצלו בשם לודמילה גרמן שהינה אזרחית ישראל.

42. לכל אורך חקירתו של המבקש, חקירתו של הנהג וחקירתה של הגב' נטליה סקוביק התעקשו השלושה כי נטליה מעולם לא הייתה מועסקת אצל המבקש ו/או מועסקת בכלל בתקופה זו.

43. הגב' נטליה סקוביק הגיעה לישראל במטרה לבקר את אביה שהיה מאושפז בבית החולים והמבקש נעתר לבקשת אמה והורה לנהג כי לאחר פיזור העובדות ייקח את הגב' נטליה לבית החולים בה אושפז אביה בקשר למחלת הסרטן בה חלה למצער.

44. גם בסידור העבודה שנתפס עם הרכב ניתן לראות כי הגב' נטליה סקוביק מעולם לא שובצה לעבודה באותו יום ו/או כל יום אחר בסידור העבודה.

45. יצוין כי בניגוד לשתי העובדות שנתפסו וגורשו מישראל נטליה שוחררה לביתה. זאת ועוד, ככל הידוע למבקש, נטליה קיבלה אזרחות ישראלית מתוקף היות הוריה אזרחים ישראלים ולא עבדה בעבודת ניקיון כלשהי אפילו יום אחד בחייה.

46. אשר על כן ייטען המערער כי העבירה הנטענת, ככל שהיא נוגעת לגב' נטליה סקוביק, מעולם לא נעברה ולפיכך לא היה כל מקום להטיל על המבקש קנס בגין תפיסתה ברכבו של המבקש.

47. המבקש ייטען כי עצם הימצאותה ברכבו של המבקש אינה מקימה עילה למשיבה להטיל שרירותית על המבקש קנס בגין העסקת עובדת זרה בהתעלם מעדויותיהם של כל הצדדים המעורבים ובהתעלם מנסיבותיו המיוחדות של המקרה ביניהם העובדה שהאזרחיות הזרות נתפסו ברכב המבקש ולא באתר העבודה.

לעניין הקנס בגין העסקת עובדת אחת מיום 04/07/05:

48. במענה למודעה שפרסם המבקש בלוד בדבר חיפוש עובדות ניקיון התקשרה אליו הגברת מרינה שהודיעה למבקש כי היא אזרחית ישראלית עם תעודת זהות.

49. מאחר ובענף זה הדרישה לעובדים גדולה באשר התחלופה גבוהה הודיע לה המבקש כי היא תוכל להתחיל לעבוד מחר בתנאי שתגיע עם תעודת זהות על מנת שניתן יהיה לוודא כי היא אינה עובדת זרה ללא אישור עבודה.

50. למחרת היום היה אמור המבקש לאסוף מהעיר לוד את קבוצת העובדות לרבות את הגברת מרינה ולפזר את העובדות במקומות העבודה. מסיבות שאינן זכורות למבקש הוא נאלץ להעביר את האיסוף לנהג המועסק אצלו אשר מתפקד לעיתים גם כמנהל סידור העבודה של העובדות. המבקש הודיע מפורשות לנהג שיוודא שלגברת מרינה אכן יש תעודת זהות ישראלית עובר להצבתה במקום העבודה.

51. הנהג אכן ביקש בהגברת מרינה להראות את תעודת הזהות שלה והיא הציגה את התעודה ואולם בדיעבד התברר כי תעודת הזהות שהציגה הגברת מרינה הייתה של ביתה שהינה אזרחית מדינת ישראל המתגוררת עם אביה.

52. המבקש ייטען כי עיון בסידור העבודה שהוחרם ע"י נציגי המשיבה יראה מעבר לכל ספק כי הגברת מרינה מעולם לא עבדה אצל המבקש עובר לתאריך בו נתפסה.

53. בהודעתו בחקירה בפני נציגי המשיבה סיפר המבקש על השתלשלות העניינים הנ"ל ואף ביקש מהחוקרים לבדוק כי למרינה אכן יש בת בעלת תעודת זהות ישראלית

54. כן ייטען המערער כי בנסיבות המתוארות לעיל אין כל ספק כי יעלה בידי המבקש להראות לבית המשפט הנכבד כי לא נתקיימו יסודות העבירה בגינה הושת על המבקש הקנס.

55. העבירות בגינן הושת הקנס על המבקש, ככל הנוגע לגברת מרינה, מנויות בסעיפים 2(א)(1) ו – (2) לחוק עובדים זרים, הקובעים כדלקמן:
" (א) מעביד שעשה אחד מאלה –
(1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;
(2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1 י"ג (אשר מטיל את החובה לקבל היתר בכתב להעסקתו של עובד זר – ס.ד.מ)..."

56. עולה מהאמור לעיל כי יסודות העבירה, לפי סעיף 2(א)(1), הם כדלקמן:

(א) "העביד" – בעובדה זו הודו הנאשמים עוד בשלב ההקראה;
(ב) "עובד זר" (אשר מוגדר, בסעיף 1 לחוק, כ"עובד שאינו אזרח ישראל או תושב בה") – לצורך יסוד זה הביאה המאשימה תעודת עובד ציבור בנוגע למעמדו של העובד בישראל;
(ג) "שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו" – גם יסוד זה מוכח באמצעות תעודת עובד הציבור.

57. באשר ליסוד הנפשי הנדרש, כבר נקבע כי :
"נדרש יסוד נפשי מסוג "מודעות", ומודעות זו מתקיימת גם בנסיבות בהן אדם חשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות ונמנע מלבררם. הפרכת קיומו של חשד כאמור המגיע כדי "מודעות" מוטלת על הנאשם על פי סעיף 12 א (ד) לחוק הכניסה, והדרך לעשותה היא, בין על ידי הוכחה כי הנאשם בדק את מסמכיו של התושב הזר ועל פיהם הוא שוהה כדין בישראל, ובין אם בנסיבות העניין הוכיח כי לא חשד שמדובר בתושב זר השוהה שלא כדין בישראל" (רע"פ 10556/03 דוד סעדיה – מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 19.12.04 – באותו מקרה לגבי העסקת עובד זר בניגוד לחוק הכניסה לישראל; סעיף 20(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977).

58. המבקש ייטען כי בנסיבות המקרה ובתיאור הנסיבות הנ"ל אין כל ספק כי לא ניתן להאשימו באישומים המנהליים בהם הוא הואשם וכי יש לבטל את הקנס שהוטל עליו.
סיכום:

59. המבקש ייטען כי מהמקובץ לעיל ניתן ללמוד כי המבקש מעולם לא קיבל לידיו את הודעות הקנס המקוריות וכמו כן כי לזכותו של המבקש עומדים "טעמים מוצדקים וסבירים" למתן רשות לקיים משפט אף במקרה בו יחליט בית המשפט כי הבקשה הוגשה באיחור.

60. מצ"ב תצהיר המבקש לתמיכה במסכת העובדתית המתוארת בבקשה זו.

61. אשר על כן יתבקש ביה"ד הנכבד להורות כמבואר ברישא לבקשה זו.

________________________
בר אל ירון, עו"ד
ב"כ המבקש


  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
או פשוט שילחו הודעה ונשיב לכם מייד