calluss 64

  • משפט מסחרי מחוץ לקופסה

  • 1

משרדנו בתקשורת

עורך דין בר אל ירון, חדשות ערוץ 2 (פרומו לכתבה)

פרומו לכתבה שתשודר בקרוב על אחת התיקים המורכבים בהם מטפל משרדנו במסגרת התמחותו בדיני חוזים.

עורך דין בר אל ירון, חדשות ערוץ 10

אחד התיקים המעניינים שהיו לנו במשרד כמשרד המתמחה בדיני חוזים. מרשתנו נפלה קורבן לתרגיל עוקץ שכמעט גרם לה לאבד את ביתה בתל אביב, למלווה בריבית שזייף מסמכים וכבר הספיק לרשום הערת אזהרה על הבית. כמובן שמייד עצרנו את העסקה באמצעות צו מניעה. בדיעבד, ובשיתוף פעולה עם ערוץ 10 התברר שמרשתנו לא הייתה הקורבן היחידי. הכתבה, שבה מרואיין בין השאר עו"ד בר אל ירון, מספרת את סיפורם.

בר אל ירון, משרד עורכי דין

משרד עו"ד מסחרי מחוץ לקופסה

התמחותו של המשרד הוא בתחום המסחרי אזרחי. למשרדנו ניסיון ייחודי ורב שנים כמשרד עו"ד העוסק בעריכת חוזים וליטיגציה בסוגיות מגוונות הנוגעות לדיני חוזים, ליווי חברות ובעלי מניות בתחום דיני חברות, ייצוג זוכים וחייבים בהליכי הוצאה לפועל , ליווי בהליכי פשיטת רגל עד למתן הפטר וכמשרד עו"ד המתמחה בעריכת חוזים וליטיגציה בתחום דיני המקרקעין. כמו כן, משרדנו הוא נציגה הבלעדי של חברת הגבייה העולמית GCS והינו משרד עורכי הדין היחיד בישראל המייצג בהרשאתה חברות ופרטים מהארץ ומרחבי העולם בהליכי גביית חובות בינלאומיים.

אתם מוזמנים לעיין בפסקי הדין שקיבל משרדנו עבור לקוחותיו בדף משרדנו בבתי המשפט. על המחשבה המקצועית, והתפיסה האחרת של עולם המשפט בתחומי התמחותו תוכלו ללמוד בדף מאמרים משפטיים באתר ו/או בדף כתבי טענות משפטיים שם תוכלו לעיין בכתבי טענות וכיו"ב מסמכים שהגשנו עבור לקוחותינו שהינם מצד אחד לקוחות פרטיים מן הישוב בישראל, ומצד שני חברות ענק בינלאומיות, לרבות חברת (Google (Ireland וחברת Savox ענקית הטכנולוגיה מפינלנד.

אודות משרד עורך דין בר אל ירון

מקצועיות חסרת פשרות, ליווי אישי ומסור

מזה 14 שנים משרדנו הינו משרד עו"ד מוביל שבמסגרת פעולותו מייצג לקוחות פרטיים וחברות המתמודדים עם תיקים מגוונים בתחום המשפט המסחרי אזרחי. במהלך השנים למדנו שוב ושוב שהמפתח להצלחה היא עורך דין שמבין לא רק את בית המשפט, אלא לא פחות את הלקוח ו/או העסק שהוא מייצג. משמעות הדברים מבחינתנו היא מתן חשיבות עליונה לליווי אישי מתחילת ההליך לעד סופו. אנו מאמינים כי הפתרונות היצירתיים ביותר באים מתוך שיתוף פעולה והבנה מעמיקה של עורך הדין המייצג את הלקוח וצרכיו - זהו סוד הצלחותינו בבית המשפט ומחוצה לו.

yaron46

עו"ד בר אל ירון

יליד 1971, ישראל, סיים בהצלחה ייתרה תואר ראשון במשפטים והוסמך כחבר לשכת עורכי הדין בישראל משנת 2004. במהלך שנת 2007 התקבל כנציגה בישראל של חברת GCS המייצגת גופים בינלאומיים ברחבי העולם. עו"ד בר אל ירון מתמחה בליטיגציה מסחרית בכלל ובדיני החוזים בפרט, ייצג ומייצג אין ספור חברות בינלאומיות, בעיקר בסכסוכים עסקיים מול חברות ישראליות לצד לקוחות פרטיים מן השורה שמתמודדים עם חברות מסחריות ובנקים. מאמריו המשפטיים התפרסמו ומתפרסמים באתרים משפטיים מובילים כגון האתר המשפטי המקצועי "פסק דין" ולא פעם הוזכרו תיקים בהם היה מעורב במגזין גלובס ובכלי תקשורת אחרים. עו"ד בר אל מתנדב פעיל לייצוג מעוטי יכולת במסגרת עמותת לתת, בין אם מול גופים ציבוריים וחברות ובין אם בבית המשפט. במהלך השנים הקפיד ומקפיד עו"ד בר אל לשמור לא רק על מצויינות משפטית אלא גם ובעיקר על יחס אישי מסור לכל לקוח ולקוח, שילוב זה התברר במהלך השנים כשילוב מנצח.

ייצוג וליטיגציה בתחומי המשפט המסחרי אזרחי

 התמחות יחודית בתחומי המשפט המסחרי אזרחי, 12 שנים של ייצוג וליטיגציה בכל ערכאות בתי המשפט והבנה עמוקה של המציאות העסקית שברקע של כל תיק ותיק שמועבר לטיפולינו. להלן תחומי ההתמחות של משרדנו:

עורך דין חוזים 9

דיני חוזים

התמחות וניסיון מגוון וייחודי בדיני חוזים לרבות עריכת חוזים וליטיגציה באכיפה / ביטול חוזים. 

קרא עוד בדף עורך דין חוזים

עורך דין חברות 9

דיני חברות

הקמה, ליווי שוטף וייעוץ לחברות. ליטיגציה וייצוג חברות, בעלי מניות המיעוט ו/או הרוב בחברה.

קרא עוד בדף עורך דין חברות

עורך דין הוצאה לפועל 9

דיני הוצאה לפועל

ייצוג חייבים וזוכים בלשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ, ערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל.

קרא עוד בדף עורך דין הוצאה לפועל

עורך דין פשיטת רגל 9

דיני פשיטת רגל

ייצוג בהליכי פשיטת רגל, משלב בדיקת התיק, דרך ייצוג בהליכי הפשט"ר ועד לצו ההפטר הסופי מחובות.

קרא עוד בדף עורך דין פשיטת רגל

עורך דין מקרקעין 9

דיני מקרקעין

עריכת חוזי מקרקעין מגוונים וליטיגציה בסוגיות הנוגעות לדיני מקרקעין בבכל הערכאות המשפטיות הדנות בדיני מקרקעין.

קרא עוד בדף עורך דין מקרקעין

עורך דין עובדים זרים

דיני עובדים זרים

ייעוץ למעסיקי עובדים זרים, הגנה וליטיגציה מול קנסות המוטלים על מעסיקים והגנה בפני כתב אישום על העסקת עובדים זרים.

קרא עוד בדף עורך דין עובדים זרים

המאמרים האחרונים שפרסמנו

  • צוואה, כל מה שחשוב (מאד) לדעת +

    במאמר זה נביא בפניכם את כל שראוי לדעת לפני שניגשים לעריכת צוואה. נעשה כמיטב יכולתנו להביא בפניכם את ניסיון משרדנו כמשרד עורכי דין לצוואות. את הדברים נבסס על הוראות חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") המסדיר את ענייני הירושה והצוואה קרא עוד...
  • פרשנות חוזה +

    פרשנותו של חוזה הייתה, עודנה וכנראה גם תהיה אחת הסוגיות המרכזיות שידונו בהם בתי המשפט בכל הערכאות. בשנים האחרונות חלו תמורות בדרך בה מפרש בית המשפט חוזים ובמאמר ראינו לנכון כמשרד עו"ד חוזים להבהיר את ההלכות האחרונות בפרשנותם של חוזים. כבר קרא עוד...
  • ביטול מתנה במקרקעין +

    מאמר זה יעסוק בהסכם מתנה וליתר דיוק, בביטול הסכם מתנה במקרקעין, סוגיה בה משרדנו כמשרד עורכי דין לחוזים עוסק בה לא מעט. מניסיוננו, מאחר ובד"כ מתנה במקרקעין ניתנת לבן משפחה, כאשר מבקש מעניק המתנה או יורשיו לבטלה מעורבים בעניין אמוציות קרא עוד...
  • תביעה לפינוי מושכר +

    מאמר זה ידון בסוגייה מוכרת, שאנו כמשרד עו"ד העוסק בחוזים נתקלים בה לא מעט, המדובר בפינוי מושכר משוכריו לאחר שאלו הפרו את הסכם השכירות. בעיקר נשים את הדגש על הוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתו "תביעה לפינוי מושכר" קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

חדשות המשרד

  • כתב תביעה - ביטול חוזה החזר חוב +

    מרשינו חתם על חוזה החזר חוב ע"ס כ- 1,500,000 ש"ח. בנוסף העביר כביטחון להחזר החוב את שיק שלו ושל רעייתו ואף התחיל לשלם את התשלומים בהסכם מידי חודש בחודשו. בדיעבד התברר כי חתימתו על ההסכם בטעות והטעיה יסודה וכי יש קרא עוד...
  • בקשת רשות ערעור על החלטה לדחיית בקשה לצו מניעה זמני +

     במקביל להגשת תביעה לביטול חוזה שהוגשה על ידי משרדנו בשם מרשינו, הוגשה גם בקשה לצו מניעה זמני המורה לצד שכנגד להימנע מלהגיש לפרעון שיק בטחון ע"ס 1.5 מליון ש"ח שניתן על ידו כבטחון לביצוע החוזה. בית משפט השלום דחה את קרא עוד...
  • פסק דין בערעור על החלטת בית משפט השלום הדוחה בקשה למתן צו מניעה זמני +

    במסגרת ייצוג מרשינו כמשרד עו"ד חוזים הוגש על ידינו ערעור (בר"ע) על החלטת בית משפט שלום שדחה את בקשת מרשינו למתן צו מניעה זמני לפרעון שיק ע"ס 1.5 מליון ש"ח עד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידינו לביטול חוזה. בית המשפט קרא עוד...
  • כתב תביעה לפינוי מושכר +

    המדובר בתביעה לפינוי מושכר בסדר דין מהיר, ובהתאם לפרק טז לתקנות סדר הדין האזרחי. משכיר אשר ניצל נזילת מים שארעה במושכר על מנת לתרץ את מחדליו באי תשלום דמי שכירות ואי קיום תנאי הסכם השכירות. תביעה זו הוגשה במקביל לתביעה קרא עוד...
  • 1
  • 2
  • 3

רעא 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG

5 1 1 1 1 1 (1 Vote)

בבית המשפט העליון

רע"א 2737/08

בפני: כבוד השופט י' דנציגר

המבקש: אורי ארבל

נ ג ד

המשיבים 1-2: 1. TUI AG
2. Robinson Club Gmdh
המשיבות הפורמאליות: 3. עמיאל תעופה ותיירות בע"מ
4. Robinson Select Maris
5. Yapi Kerdi Sigorta
6. אקסודוס טורס

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 27.2.08 בבר"ע 2899/06 (ת.א. 36985/05) [פורסם בנבו], שניתן על ידי כבוד השופטת י' שטופמן

בשם המבקש: עו"ד צ' בר-נתן; עו"ד א' בר-און גיל
בשם המשיבות 1-2: עו"ד מ' א' הרציג

חקיקה שאוזכרה:
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: סע' 482, 482(א), 500

מיני-רציו:
* אין לקבוע כי די בכך שמורשה של חברת אם פלונית יפעל בשטחי מ"י ע"מ להמציא כתבי בי"ד לפי תקנה 482(א) לתקסד"א לחברות בנות שלה, שבינן לבין המורשה אין דבר, הואיל וחברות בנות, שלא פועלות בישראל, לא נוטלות סיכון צפוי להתדיינות בבימ"ש ישראלי.
* דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה
* דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט
* דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – אל מחוץ לתחום השיפוט
* דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – מחוץ לתחום השיפוט
* משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – פורום לא נאות
.
עסקינן בשאלה האם כתב תביעה שהומצא למשיבות 1-2, חברות גרמניות השייכות לקונצרן תיירות בינ"ל, ולמשיבות הפורמאליות 3-4, המשווקות שירותי תיירות בישראל, בגין נזקי גוף שנגרמו למבקש עת שהה במועדון נופש בטורקיה, הומצאו כדין לפי תקנה 482 לתקסד"א עת הומצאו לחברה ישראלית (להלן: הולידיי). כן נדונה השאלה האם בימ"ש בישראל הנו הפורום הנאות לדון בתובענה.
.
בית המשפט העליון (השופט י' דנציגר) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור בחלקו, ופסק כי:
התיבה "אזור השיפוט" שבתקנה 482 לתקסד"א הורחבה גם למצבים בהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מ"י. לפיכך, ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה" כאשר המבחן הקובע לשאלה זו הנו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר בין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. בשאלה זו יש לבחון כל עניין לפי נסיבותיו.
בענייננו, בין הולידיי למשיבה 1 יש קשר בעל דרגת אינטנסיביות גבוהה, שמאפשר להניח כי הולידיי תעביר לידיעת משיבה 1 כתבי בי"ד שהומצאו נגדה. יחד עם זאת, הולידיי אינה "מורשה" של משיבה 2 שכן לא נמצא ביניהן "קשר אינטנסיבי". אין לקבוע כי הולידיי הנה "מורשה" של משיבה 2, הואיל ומשיבה 1 הנה "מורשה" של משיבה 2. תוצאה אופרטיבית של קביעה כזו תהיה כי די בכך שמורשה של חברת אם פלונית יפעל בשטחי מ"י ע"מ להמציא כתבי בי"ד לפי תקנה 482(א) לחברות בנות שלה, שבינן לבין המורשה אין דבר, הואיל וחברות בת או אחיות, שאינן פועלות בישראל, לא נוטלות סיכון צפוי להתדיינות בבימ"ש ישראלי.
הנטל להוכיח כי בימ"ש הישראלי אינו פורום נאות לדון בתביעה מונח על הנתבע. 3 מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת הפורום הנאות: איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; שיקולים ציבוריים, ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה. בענייננו מבחן מירב הזיקות אינו מטה את הכף לזכות משיבה 1, שכן הטיפולים הרפואיים של המבקש בוצעו בישראל והראיות הרפואיות על נזקיו נמצאות בישראל; אשר לציפיות הצדדים, ככל שהיקף הסחר בין גופים בינ"ל לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה של אותם גופים היא כי הם עלולים להיתבע באחת מהמדינות בהן הם פועלים; כ"כ, לאור היותה של טורקיה יעד תיירותי פופולארי עבור ישראליים רבים, יש אינטרס לפורום הישראלי להקל על ישראלים הנפגעים במסגרת טיוליהם בטורקיה ולאפשר להם לתבוע את נזקיהם במסגרת הפורום הישראלי. לאור האמור, הפורום הנאות נוטה לטובת המבקש.

פסק-דין

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.2.2008 בבר"ע 2899/06 (כבוד השופטת י' שטופמן), במסגרתו התקבל ערעורן של המשיבות 1 ו-2 על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 15.10.2006 בבש"א 160458/06 ([פורסם בנבו], כבוד השופטת י' הניג) ונקבע כי בית משפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור תביעתו של המבקש.

העובדות והליכים קודמים

1. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבות והמשיבות הפורמאליות לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום 10.8.2008, עת שהה במועדון נופש בשם "רובינסון מאריס" בטורקיה (להלן - המועדון).

על פי הנטען בבקשה, המשיבות 1 ו-2, TUI AG ו-Robinson Club Gmbh, הן חברות גרמניות ששייכות לקונצרן תיירות בינלאומי (להלן - המשיבות). המשיבות הפורמאליות 3 ו-4, אקסודוס טורס ועמיאל תעופה ותיירות בע"מ, הן, על פי הנטען, משווקות של שירותי תיירות בישראל והן שארגנו ותיאמו את נסיעתו של המבקש לטורקיה. המשיבה הפורמאלית 5, Robinson Select Maris, היא, לטענת המבקש, חברה טורקית השותפה לניהול המועדון ואילו המשיבה הפורמאלית 6, Yapi Kredi Sigorta, היא חברת הביטוח שביטחה את המועדון.

כתב התביעה נמסר לחברה ישראלית בשם הולידי טרוול (ישראל) בע"מ (להלן - הולידיי), במשרד עורכי דין יוסף זלצמן ושות'. במכתב שצורף לכתב התביעה צויין כי מדובר במסירה למשיבה 1 באמצעות החברה הישראלית הנ"ל, שהינה חברה בת של המשיבה 1 או חברה בשליטת המשיבה 1 או נציג מוסמך של המשיבה 1 בישראל, בהתאם לתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות).

2. המשיבות הגישו לבית משפט השלום בקשה למחיקת תביעתו של המבקש על הסף, כשבפיהן שתי טענות: האחת, כי כתב התביעה לא נמסר להן כדין, ומשלא התבקשה המצאה מחוץ לתחום, לא רכש בית המשפט בישראל סמכות לדון בתובענה; והשנייה, כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

בית משפט השלום (כבוד השופטת י' הניג) דחה את הבקשה למחיקה על הסף. לאחר שבחן את מערכת היחסים בין הולידיי לבין המשיבה 1, מצא בית משפט השלום כי היה קיים ביניהן "קשר עסקי אינטנסיבי" המבסס את מעמדה של הולידיי כ"מורשה" לצורך תקנה 482 לתקנות וכן כי קביעה זו יפה גם לגבי המשיבה 2, שהינה חברה בת של המשיבה 1. משכך, קבע בית משפט השלום כי המבקש ביצע מסירה כדין של כתב התביעה למשיבות ובנסיבות אלה קמה סמכותו הבינלאומית של בית המשפט. אשר לטענה כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות לדון בתביעה, קבע בית משפט השלום כי "בחינה מדוייקת של כלל נסיבות העניין מצביעה על כך שהכף נוטה דווקא לטובת ה'פורום הישראלי'", זאת הן מבחינת נוחות הבאת העדים והן מבחינת הציפיות הסבירות של הצדדים. בית משפט השלום לא שוכנע כי מאזן הזיקות נוטה לכיוון הפורום הזר, ולפיכך דחה את הבקשה.

3. המשיבות ביקשו רשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) החליט לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור. בכל הנוגע להמצאת כתב התביעה באמצעות מורשה ציין בית המשפט המחוזי כי דרך המלך להמצאת כתבי בית דין לנתבע הנמצא בחו"ל הינה הדרך הקבועה בתקנה 500 לתקנות, ואילו המצאה באמצעות מורשה הינה החריג, אשר אין להרחיבו יתר על המידה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי לא הרחיב בעניין זה, שכן סבר כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לטענת הפורום הבלתי נאות.

בית המשפט המחוזי קבע כי "למרות קיומה של התקשרות חוזית בינלאומית בין הצדדים, הרי שניהול הליכים משפטיים במדינת מוצאו של תייר שהגיע לנפוש בטורקיה, איננה בכלל 'הסיכון הטבעי והצפוי' שנטלו על עצמם הצדדים". עוד נקבע כי "מתן גושפנקא לניהולו של הליך זה בישראל, מחייב הכרה הדדית עקרונית באפשרות ניהולם של הליכים כנגד גורמי תיירות ישראליים, במדינות מוצאם של תיירים הבאים לנפוש בישראל", וכי הדעת אינה "נוחה מהרחבת היקף ההתדיינויות בנסיבות הפוכות אלו, אל מחוץ לגבולות המדינה". מטעמים אלו, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לבירורו של ההליך.

טענות המבקש

4. המבקש טוען כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי מנוגדת להלכה שפסק בית משפט זה ברע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817 (1998), שבמסגרתו נקבע כי לאור הרציונל של ההתפתחויות שחלו בתחום התחבורה ובדרכי התקשורת המודרניים, ייטה בית המשפט לדחות טענה של פורם בלתי נאות. עוד טוען המבקש כי המשיבות לא עמדו בנטל הבסיסי להראות כי במידה ותסולק התביעה על הסף יהיה לתובע פורום חלופי. לטענתו, חוות הדעת שהגישו המשיבות ביחס לדין החל בטורקיה שותקת ביחס לסוגיית ההתיישנות ומאחר שחלפו כבר למעלה משבע שנים מאז קרות התאונה, הפורום הטורקי לא ייאות לשמוע את תביעתו. בנסיבות אלה, טוען המבקש כי המשמעות האופרטיבית של הקביעה כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות הינה כי יוותר ללא תרופה לנזקו.

5. בנוסף, טוען המבקש כי חזקה על חברות מתוחכמות ומנוסות כגון המשיבות שאילו אכן חששו ממשמעויות כלכליות וביטוחיות מפליגות הכרוכות בצורך להתדיין בארצות המוצא של לקוחותיהן, יכולות היו לכלול בחוזה ההתקשרות ביניהם תניית שיפוט.

6. לבסוף, טוען המבקש כי במידה ופסק דינו של בית המשפט המחוזי ייוותר על כנו, ייצור הדבר תקדים מטעה אשר עלול להכשיל בתי משפט ומתדיינים עוד שנים רבות. בנסיבות אלה, טוען המבקש, כי לבקשת רשות הערעור חשיבות רחבה החורגת מגדר המחלוקת של הצדדים.

טענות המשיבות 1-2

7. המשיבות מתנגדות למתן רשות ערעור. בהקשר העובדתי, טוענות המשיבות כי אמנם בעת הרלוונטית הן היו בקשרים עסקיים עם המועדון, אולם הן אינן הבעלים של המשיבה 5 או מחזיקות במניותיה ולטענתן, המבקש לא הביא ולו ראשית ראיה הסותרת את טענתן בנקודה זו.

8. עוד טוענות המשיבות כי אין מקום לדון בערכאה שלישית בשאלת הפורום הנאות. לטענתן, בית המשפט המחוזי לא שינה כהוא זה מן ההלכה הפסוקה, אלא קבע - במסגרת הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה - כי בתי המשפט בישראל אינם הפורום הנאות לדון בתביעה נגד המשיבות, בהתבסס על הקביעה כי מירב הזיקות נוטות לטובת הפורום הזר. לדברי המשיבות, החלטת בית המשפט קמא שלפיה בנסיבות העניין קיימת זיקה ברורה יותר לטובת הפורום הזר אינה החלטה בעלת חשיבות ציבורית או חוקתית ואינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

9. לגופו של עניין, סבורות המשיבות כי מירב הזיקות בתובענה מחייבות את המסקנה כי הפורום הראוי לשמיעת התובענה הינו בית המשפט בטורקיה ולא בית המשפט בישראל. לדבריהן, האירוע הנזיקי אירע בטורקיה; הדין החל על התביעה הינו הדין הטורקי; כל העדים הרלבנטיים (למעט המבקש) מצויים בטורקיה; הנתבעת הרלבנטית (המשיבה 5) היא חברה טורקית; בתי המשפט בטורקיה הם בעלי הגישה למקורות הראיות ולבתי המשפט בארץ אף לא תהא סמכות לאכוף את פסק הדין. לטענת המשיבות, המבקש לא הראה כל זיקה עניינית לישראל או למערכת בתי המשפט בישראל.

אשר לציפיות הסבירות של הצדדים, טוענות המבקשות כי אין יסוד לטענה כי היה עליהן לצפות כי ייאלצו להתדיין בכל העולם בהתאם לאזרחות או מקום מגורי אורחי המועדון.

10. בנוסף, טוענות המשיבות, כי המבקש לא הראה כל נימוק ענייני מדוע צריכה מערכת המשפט בישראל לקבל על עצמה התדיינות שאין לה דבר עם מערכת המשפט שלנו, למעט היות המבקש ישראלי.

11. לבסוף, טוענות המשיבות כי אין לראות בהולידיי כ"מורשה" על פי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי וכי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי לא בוצעה מסירה כדין למשיבות, ומשלא ביקש המבקש לערער גם על החלטה זו, ממילא יש להותיר החלטה זו בעינה ולדחות את הבקשה גם מן הטעם הזה.

טענות התשובה של המבקש

12. הואיל והמשיבות התייחסו בתגובתן לשאלת ביצועה של מסירה כדין של כתב התביעה על פי תקנה 482(א) לתקנות, התרתי למבקש, בהחלטתי מיום 25.11.2008, להגיש תגובה קצרה בנוגע לנקודה זו. בתמצית, טען המבקש כי ההלכה שנפסקה על ידי בית משפט זה ברע"א 39/89 General Electric Corp. נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762 (1989) (להלן - עניין ג'נרל אלקטריק) מתיישבת היטב עם המגמה הקיימת בעולם ולפיה יש לראות בהמצאה לנציג מסלול לגיטימי לצורך קניית סמכות שיפוט בינלאומית על נתבע זר, אף אם הנציג הינו ישות משפטית נפרדת שאינה מקיימת קשרי שליחות עם הנתבע הזר. בנוסף, טען המבקש כי בית משפט השלום קבע עובדות ברורות, שעליהן לא ערערו המשיבות, ולפיהן מערכת הקשרים בין הולידיי לבין המשיבות עולים כדי קשר עסקי אינטנסיבי.

דיון והכרעה

החלטתי לתת רשות ערעור וראיתי בבקשה זו כערעור שהוגש על פי רשות שניתנה. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, על צרופותיהן ובפסקי הדין של שתי הערכאות הקודמות, סבורני כי יש לקבל את הערעור בחלקו.

הבקשה שלפנינו עוסקת בשתי שאלות עיקריות - האם כתב התביעה הומצא כדין לפי תקנה 482 לתקנות; ובהינתן כי התשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

האם בוצעה מסירה כדין ?

13. תקנה 482(א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

המשיבות טענו כי הואיל והולידיי איננה "מורשה" שלהן בישראל, יש לדחות את התביעה, שכן בנסיבות אלה, כתב התביעה לא נמסר להן כדין בהתאם לתקנה הנ"ל. סבור אני כי דינה של טענה זו להידחות.

אכן, התיבה "אזור השיפוט" שבתקנה 482 לתקנות התייחסה במקור לתחום השיפוט המקומי ולא למצבים שבהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מדינת ישראל. אולם, בית משפט זה הרחיב את תחולתה של תקנה 482 גם למצבים "חובקי עולם", הואיל ותקנה זו עוסקת באופן שבו יש להמציא לנתבעים כתבי בי-דין ואינה קובעת כללים בדבר סמכות שיפוט בינלאומית, פרשנות אשר מתאימה למציאות המודרנית שבה העברת מידע הינה זמינה וקלה לביצוע [ראו: עניין ג'נרל אלקטריק הנ"ל בעמוד 767; רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.8.1994), פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין (להלן - עניין טנדלר); רע"א 11822/05 Philip Morris USA inc. נ' אל רואי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 8.5.2006), פסקה ה(2) להחלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין].

בהתאם למגמה הפרשנית הנ"ל, ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה". בעניין טנדלר הנ"ל, אשר נסיבותיו דומות לנסיבות המקרה שלפניי, קבע כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין כי:

"[..] אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו". [שם, בפסקה 6].

[וראו גם: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 234-235 (מהדורה שביעית, תשנ"ה)].

14. בנסיבות העניין שלפניי, סבורני כי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום, שלפיה בין הולידיי לבין המשיבה 1 קיים קשר בעל דרגת אינטנסיביות גבוהה, אשר מאפשר להניח כי הולידיי תעביר לידיעתה של המשיבה 1 כתבי בי-דין שהומצאו נגדה. מסקנה זו נתמכת בתצהירו של אלדד אמיר, דירקטור בחברת הולידיי (להלן - אמיר) בו נאמר במפורש כי הולידיי "עוסקת בקידום וטיפול בתיירות בארץ עבור חברות בת של חברת טואי [המשיבה 1 - י.ד.]" וכי במועד מסירת כתב התביעה התנהל משא ומתן בין חברת ברג'ט מוטורס בע"מ, בעלת המניות היחידה בחברת הולידיי בעת המצאת כתב התביעה, לבין המשיבה 1 על רכישת מניותיה של הולידיי, במהלכו יידעה הולידיי את המשיבה 1 בדבר קיומו של כתב התביעה. היותה של הולידיי חלק ממערך ההפצה והשיווק של חברות המשיבה 1, כמו גם זהות האינטרסים הכלכליים של השתיים בנוגע להכנסות משירותיהן, מבססות בנסיבות העניין את דרישת קיומו של קשר בעל דרגת אינטנסיביות גבוהה בין הולידיי למשיבה 1, אשר מגדיר את הולידיי כ"מורשה" של המשיבה 1 לצורך המצאת כתבי בית דין לפי תקנה 482(א) לתקנות.

15. יחד עם זאת, איני מקבל את מסקנתו של בית משפט השלום בדבר היותה של הולידיי "מורשה" של המשיבה 2. בניגוד למשיבה 1, איני סבור כי בין הולידיי לבין המשיבה 2 קיים "קשר אינטנסיבי" כאמור אשר מצדיק את הגדרת המשיבה 2 כ"מורשה" לפי תקנה 482(א) לתקנות. אמנם, הולידיי שיווקה את שירותיהן של חברות הבת של המשיבה 1, אולם בתצהירו של אמיר נאמר במפורש כי הולידיי לא שיווקה את שירותיה של המשיבה 2. המבקש לא הגיש לבית משפט השלום כל תצהיר מטעמו או ראיה אחרת שיש בידה לסתור עובדה זו ומשכך, סבור אני כי ככל שהדברים נוגעים למשיבה 2, לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לפי תקנה 482(א) לתקנות.

קביעתו של בית משפט השלום שלפיה הולידיי הינה "מורשה" של המשיבה 2 הואיל והמשיבה 1 הינה "מורשה" של המשיבה 2 והואיל ו"לא ניתן להניח כלל כי טואי [המשיבה 1 - י.ד.], בהיותה חברת האם, לא תמסור את כתב התביעה וההזמנה לדין לרובינסון [המשיבה 2 - י.ד.], חברת הבת" אינה מקובלת עליי. התוצאה האופרטיבית של קביעת בית משפט השלום תהיה כי די בכך שמורשה של חברת אם פלונית יפעל בשטחה של מדינת ישראל על מנת להמציא כתבי בי-דין על פי תקנה 482(א) לחברות בנות שלה, אשר בינן לבין המורשה אין דבר. אין מקום להרחיב את תחולתה של תקנה 482(א) לתקנות כאמור לעיל הואיל וחברות בת או חברות אחיות, אשר אינן פועלות בישראל, אינן נוטלות סיכון צפוי להתדיינות בבית משפט ישראלי.

האם בתי המשפט בישראל הינם הפורום הנאות לדיון בתביעת המבקש ?

16. ככלל, לאחר שבוצעה המצאה כדין לנתבע הזר, על בית המשפט לשקול האם בית משפט בישראל הינו הפורום הנאות לניהול התביעה, כאשר הנטל להוכיח כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה מונח לפתחו של הנתבע [ראו: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465, 472 (2004); והשוו: ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת חשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, 572-573 (1993) (להלן - עניין אבו ג'חלה)].

17. שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי, או שמא פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה: (1) איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך; (2) מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם; (3) שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה. נעבור ליישום מבחנים אלה על נסיבות המקרה שלפנינו.

18. מבחן מירב הזיקות במקרה שלפניי אינו מטה את הכף לזכות המשיבה 1 ולא שוכנעתי כי היא הרימה את הנטל המונח לפתחה להוכיח כי בית משפט בישראל איננו הפורום הנאות לניהול ההתדיינות. אכן, האירוע הנזיקי אירע בטורקיה והנתבעת הרלבנטית - המשיבה הפורמאלית 5 - הינה חברה טורקית, אולם הטיפולים הרפואיים של המבקש בוצעו בישראל והראיות הרפואיות על נזקיו נמצאות בישראל. בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי טענתה של המשיבה 1 לפיה מרבית העדים הרלוונטיים בתיק מצויים בטורקיה לא גובתה בתשתית ראייתית כלשהי, ועל כן יש לתת משקל מועט לזיקה זו בנסיבות המקרה שלפניי. טענת המשיבה 1 באשר לאפשרות אכיפת פסק הדין הינה שיקול לגיטימי שיש לתת עליו את הדעת בבחירת הפורום לניהול ההתדיינות, אך טענה מסוג זה תילקח בחשבון כאשר היא תיטען על ידי התובע, המשיב בבקשה שלפניי, ולא על ידי הנתבעת, המשיבה 1, הואיל והוא זה אשר מחשב את הסתברות הסיכון של אי אכיפת פסק הדין [ראו: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב (1) 109, 117 (1998) (להלן - עניין הגבס)].

19. אשר לציפיות הסבירות של הצדדים, בית המשפט המחוזי קבע כי ניהול הליכים במדינת מוצאו של תייר שהגיע לנפוש בארץ זרה, איננו בגדר "הסיכון הטבעי והצפוי" שנטלו על עצמם הצדדים וכי העתרות לבקשה לניהול ההתדיינות בישראל תחייב הכרה הדדית באפשרות ניהולם של הליכים כנגד גורמי תיירות ישראליים במדינות מוצאם של תיירים הבאים לנפוש בישראל. אין לקבל את נימוקו זה של בית המשפט קמא. ככל שהיקף הסחר בין גופים בינלאומיים לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה של אותם גופים היא כי הם עלולים להיתבע באחת מן המדינות בהן הם פועלים. גוף מסחרי אשר פועל מול גורמים שונים בעולם לוקח במסגרת שיקולי הכדאיות הכלכליים לפעילותו במדינה פלונית את הסיכון כי ייתבע בה לדין. הדברים נכונים הן באשר לחברות בינלאומיות הפועלות בישראל והן באשר לחברות ישראליות הפועלות בחו"ל [ראו: עניין הגבס הנ"ל, בעמ' 115; ע"א 98/67 ליבהר נ' גזית ושחם חברה לבניין בע"מ, פ"ד כא(2) 243, 251 (1967); ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (לא פורסם, [פורסם בנבו], 4.9.2007) (להלן - עניין אשבורן), פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט א' גרוניס]. במקרה שלפניי המשיבה 1 הינה קונצרן תיירות בינלאומי אשר משווק שירותי תיירות למקומות שונים בעולם ומשכך, סבורני כי לנוכח נפח הפעילות הבינלאומי הגדול שאותו מנהלת המשיבה 1 הסיכון כי תתבע לדין באחת מן המדינות בהם היא פועלת הינו צפוי.

20. בפסקי דין שונים, שקלו בתי המשפט בערכאות שונות, לאחר בחינת מרב הזיקות וציפייתם הסבירה של הצדדים, שיקולים שעניינם האינטרס שיש לפורום הישראלי או לפורום הזר לדון בתובענה [ראו למשל: עניין אבו ג'חלה הנ"ל, בעמ' 577; בש"א 5730/06 (מחוזי ת"א) Conference of Jewish Material Claims Against Germany Inc. נ' פרי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 30.5.2006); בש"א 25370/05 (מחוזי ת"א) Master Card International Inc. נ' אר. אקס. פיימנתס (ישראל) בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 15.6.2006)]. סבורני כי ניתן לומר שלאור היותה של טורקיה יעד תיירותי פופולארי עבור ישראליים רבים, ישנו אינטרס לפורום הישראלי להקל על ישראלים אשר נפגעים במסגרת טיוליהם בטורקיה ולאפשר להם לתבוע את נזקיהם במסגרת הפורום הישראלי.

21. יש לציין עוד כי כיום המגמה הינה לצמצם את קשת המקרים בהם ייעתר בית המשפט לטענת פורום בלתי נאות. בעבר, עמדו בפני נתבעים שהיו נדרשים להליכים בפורום זר מחסומים גבוהים בבואם לנהל הליכים משפטיים במדינה זרה. אולם בימינו עם ההתפתחות באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת בין מדינות, פוחתת במידה רבה אי הנוחות הכרוכה בהתדיינות בפורום זר [ראו: עניין הגבס הנ"ל בעמ' 114; עניין אשבורן הנ"ל, פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט א' גרוניס].

סוף דבר

22. נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו.

קביעתי היא כי המבקש המציא למשיבה 1 את כתב התביעה כדין, לפי תקנה 482(א) לתקנות ובית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לעריכת ההתדיינות.

כפי שקבעתי לעיל, למשיבה 2 לא הומצא כתב תביעה כדין לפי תקנה 482(א) לתקנות וקביעתו של בית המשפט המחוזי לסילוק התביעה כנגדה על הסף תיוותר על כנה מהנימוקים שפורטו לעיל.

ניתן היום, ד' בשבט תשס"ט (29.1.09).

י' דנציגר 54678313-2737/08

5129371
54678313
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08027370_W04.doc חכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

רעא 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ

1 1 1 1 1 (0 Votes)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 2652/94

בפני:נ כבוד המשנה לנשיא א. ברק, כבוד השופט ש. לוין, כבוד השופט א. מצא

המערער:ב עמיחי טנדלר
נגד
המשיבים:ו .1לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ
.2.le club mediterane s.a

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת פורת) מיום 20.4.94בע.א. 224/94

בשם המערער:נ עו"ד יונה מרקוביץ, עו"ד יעקב פישר
בשם המשיבים:ב עו"ד פ.ג. נשיץ

פסק-דין

השופט ש. לוין:


.1תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984קובעת לאמור:נ
"482(א) היתה התובענה בענין עסק או עבודה
נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט

המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק, או העבודה באותו אזור שיפוט".
הבקשה שלפני עוסקת בפרשנותה של התקנה האמורה.
.2בקיץ של שנת 1987ביקש המבקש לצאת לחופשה בכפר הנופש של מועדון הים התיכון באייר יוון. לשם כך, פנה למשרדי מועדון הים התיכון בתל אביב, שם הזמין שירותי נופש. איתרע מזלו של המבקש, ובמהלך החופשה אירעו לו נזקי גוף. בגין נזקים אלה, אוגשה על ידו בשנת 1991תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד שתי המשיבות. המשיבה הראשונה - club
. Ltd(israel) mediterranee- הינה חברה ישראלית, שהינה חלק מהרשת
העולמית של מועדוני הים התיכון, ואילו המשיבה השניה s.a. paris club mediteranee- הינה חברה צרפתית המנהלת את המשרד הראשי של הרשת, רשת מועדוני הים התיכון בחו"ל. המבקש המציא את כתבי בי הדין למשיבה מס' 1ולמשיבה מס' 2באמצעות המשיבה מס' .1המשיבה 1החזירה לבית המשפט את כתבי בי הדין המיועדים למשיבה מס' 2בצירוף הסבר לפיו אין היא מוסמכת לקבל כתבי בי-דין עבורה ויש להמציא את כתב התביעה ישירות אליה. בנסיבות אלו, עתר המבקש לבית המשפט בהמרצה, לקבוע שההמצאה עבור המשיבה 2במשרדי המשיבה 1היתה המצאה כדין.
רשם בית המשפט המחוזי החליט שההמצאה היתה כדין, אך בערעור שהוגש על ידי המשיבה הראשונה נהפכה הקערה על פיה ובית המשפט המחוזי פסל את ההמצאה. מכאן בקשת הרשות לערער שלפני. ראיתי את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
.3הרשם המלומד השתית את החלטתו על הקביעות העובדתיות הבאות:ב המשיבה 2
הינה בעלת המניות הכמעט בלעדית של המשיבה 1; שמן של החברות (פרט לתוספת "ישראל" בחברה הישראלית) כמול גם הסמל המסחרי שלהן - קלשון כחול בעל שלוש שיניים, המופיע על הקבלה שמקבל המזין - זהה; המשיבה 1מפרסמת ומשווקת בארץ את מועדוני המשיבה 2ברחבי העולם; המשיבה 1משווקת תכניות נופש בחו"ל לושבי הארץ אך ורק למועדוני המשיבה 2;
המנהל הנוכחי של המשיבה 1ניהל בעבר מועדונים של המשיבה 2ברחבי
העולם. מכל אלה עולה - כך קבע הרשם - כי המשיבות פועלות למעשה כגוף עסקי אחד, כשמטרת המשיבה 1הינה לקדם את עסקי המשיבה .2לפיכך, הוכחה מידת האינטנסיביות הדרושה בקשר בין שתי המשיבות לצורך תקנה 482(א). לעומתו קבע בית המשפט המחוזי כי אין בסממנים אותם מנה הרשם כדי ללמד על קיום זיקה של ממש בין המשיבות. אין די בניוד המנהלים בין החברות שכן מקובלת החלפת עובדים בין חברות השייכות לאותו ענף; הסמל והפרסום המשותפים אינם מלמדים יותר מאשר על אינטרס עסקי משותף לשתי החברות, שאין בו כדי ליצור זיקה מ שפטית ביניהן; גם לא די בהנפקת קבלות של המשיבה 2על ידי המשיבה 1שכן יש בכך כדי ללמד אך על הפרדת הכספים בין החברות; קבלת ההזמנות על ידי המשיבה 1עבור המשיבה 2משולה להנפקת כרטיסי טיסה על ידי סוכני נסיעות עבור חברת תעופה; העובדה שמדובר

חברת אם וחברת בת אינה מעלה או מורידה שכן מדובר בתאגידים עצמאיים
ואין הוכחה על קיום שליטה של האחד על ניהול עסקי משנהו. בגוף החלטתו הוסיף בית המשפט המחוזי וכתב אף את הדברים הבאים:ו
" 10א. בבוא בית משפט לבדוק ולשקול אם ניתן

לאכוף סמכותו על תושב זר יש לנהוג בזהירות מירבית.
ב. כענין שבשגרה הולך התובע אחר הנתבע ולא הנתבע אחרי התובע. תובע אינו יכול להחיל סמכות בי"מ כאן, מקום משובו של התובע, על נתבע תושב זר ואין תובע רשאי לשם מימוש זכויותיו לגרור את הנתבע בכל ענין ובכל מקום בתבל למקולם משובו של התובע, אלא רק בנסיבות מיוחדות ובתנאים המוגדרים בדין.
ג. לפיכך אין לפרש את התקנה 482(א) על דרך ההרחבה, אלא ביד קמוצה ותוך הקפדה שלא להתפרש מעבר לגבולות המוצבים על פי דין". (ההדגשה - לא במקור).

.4אינני מסכים לפרשנות המצמצמת של תקנה 482(א) בה דגל בית המשפט המחוזי, פרשנות שאינה ואמת את המציאות דהיום של "עולם קטן", בו קיימים קשרים הדוקים בין המדינות השונות ובו מאפשרת התקשורת המודרנית העברת מידע בו-זמנית.... וזולה באמצעות הטלפון, הפקסימיליה ואמצעים
אלקטרוניים אחרים כמעט מכל מקום ולכל מקום על פני כדור הארץ. אמת נכון הדבר ששומה על בית המשפט שלא לחרוג מהמסגרת הדיונית המחייבת, כפי שנתחמה בתקנות, אך בגדרם של כלליה עדיין נותר כר נרחב לפני בתי המשפט להתאים אותם, על דרך של פרשנות ראוייה, למציאות החדשה.
.5אכן, נאמר לא אחת כי על בית המשפט המחיל סמכותו על נתבע זר לנקוט מזנה זהירות, אלא שבתקנות נקבעו תנאים, שבהתקיימם קונה בית המשפט סמכות על הנתבע הזר, הנחשב כנמצא בארץ באמצעות המורשה. לא נראה לי כי תקנה 482(א), מרחיבה יתר על המידה את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט הישראלי, תוך עקיפת תנאי תקנה 500, שהרי מטרת התקנה היא בעיקר להבטיח הבאת דבר ההליכים לידיעת הנתבע באמצעות מי שעומד עמו בקשרי מסחר באופן שוטף ובמהלך הדברים הרגיל, וכל עוד מתקיימים תנאים אלה ב"מורשה" אין בכך כל פגם. נראה לי כי מבחן כמו זה שהוצע בת.א. (ת"א) 1587/91, המר' 12708/91(לא פורסם), לפיו דרוש שיתוף פעולה ברמה של קבלת החלטות עסקיות וכושר להחיב את הנתבע, להבדיל מרמה של תקשורת עסקית שוטפת, הינו צר מדי ומחטיא את מטרת התקנה כאמור לעיל. מכל מקום, אין לשכוח כי גם לאחר שקנה בית המשפט סמכות בינלאומית ביחס לנתבע, עדיין עומדת לזה האחרון טענה של פורום לא נאות, שבעזרתה הוא יכול להביא לשינוי הפורום במקרה המתאים.
.6ברוחה דברים שצויינו לעיל יש להבין גם את הדברים שנאמרו בסוגיה
שלפנינו ברע"א 39/89פד"י מב40) 762שהערכאות שדמו לי וגם בעלי הדין
נדרשו לענין פרשנותם. ראוי לעמוד על שלש נקודות העולות מאותו ענין:נ האחת - שאין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לענין שאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. השנייה, על מנת להחליט האם המצאת המסמכים הינה אפקטיבית במובן האמור, אין להסתמך על הראיות בדיעבד, דהיינו אין להסתפק בשאלה האם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע, אלא יש לבחון את הענין מנקודת מבט נורמטיבית (וראה גם רע"א 572/90, פ"ד מד(1) 758, 760). השלישית, בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו. יחד עם זאת, נקבע באותו ענין כי סוכן מכירות גרידא, שאין בינו לבין הנתבע שיתוף פעולה עסקי של ממש, אינו בגדר "מורשה". עלינו לבדוק, איפוא, האם נתקיימו במשיבה 1קריטריונים שיש בהם כדי להפכה מורשה של המשיבה .2
.7כאמור משתנה מבחן האינטנסיביות מענין לענין, בהתאם לנסיבות הספציפיות. בענייננו, יתכן כי, כטענת המשיבה 1, אין בכל סממן שהוזכר כשלעצמו כדי להצביע על שתוף פעולה הדוק בין המשיבות שדי בו כדי להביא את הענין בגדר התקנה, אולם , מצבור של סממנים, שאין בכל אחד מהם כדי להכריע, יכול ויוביל למסקנה כי התקיימו תנאיה. לנוכח העובדות המפורטות להלן, נראה לי כי זהו המצב בענייננו.
השם הכמעט זהה של שתי החברות, כמו גם סמלן המשותף, מלמד לא רק על אינטרס משותף של קידום מכירות, שיכול להיות נחלתם של עוסקים שונים במסגרת אותו ענף, אלא על השתייכות לגוף אחד, שלו סניפים רבים. הדבר בא לביטוי במודעות הפרסומת, שהוצגו במהלך הדיון, שבהם לא מצויה כל הפרדה בין המשיבה 1למשיבה 2, ואך מוצג הקלשון הכחול בעל שלוש השניים והשם "קלאב מ ד" "club med", בספר הטלפונים ולדברי המבקש תבצהירו, גם בשלטים ולבפרוספקטים המצויים במשרדי המשיבה .1יצויין גם כי הסמל האמור מופיע על הקבלות שמוציאה המשיבה 1למזמיני הנופש, ולא בכולן נשמרת ההבחנה בין המשיבות. כעולה מדו"ח רשם החברות המעודכן לאפריל 1993, מחזיקה המשיבה 2בכל מניות המשיבה, פרט למניה אחת ושניים מתוך שלושת מנהליה של המשיבה 1הינם תושבי צרפת, כשאחד מהם הוא מנהלה של המשיבה .2עובדות אלו, כמו גם העובדה שמנהל המשיבה 1ניהל בעברמועדונים של המשיבה 2והעובדה שישיבות ההנלה של המשיבה 1מתקיימות (לפחות מדי פעם) בצרפת, מלמדות אף הן על קשר הדוק בין המשיבות. העובדה שהמשיבה 1מ קבלת הזמנות לנופש בחו"ל עבור המשיבה 2, ואך ורק עבורה, בצירוף העובדה שהמשיבה 1מוסמכת להוצי קבלות בשם המשיבה 2, מראות בביצרור כי מטרת קיומה של המשיבה 1הינה כפולה:ב שיווק כפרי הנופש של המשיבה 2בחו"ל לתושבי הארץ וכן תפעול לכפרי הנופש של להמשיבה 1בארץ ושיווקם ומדובר בכפרים שהוקמו ככל הנראה במתכונת דומה לכפרי הנופש של הרשת בעולם כולו.
סקירת מכלול הראיות מציירת איפוא תמונה, לפיה מתפקדת המשיבה 1כסניף ברשת הסניפים שמפעילה המשיבה 2ברחבי העולם. בניגוד לטענת המשיבה 1, נראה לי כי קיימת חשיבות להרשמותו הסובייקטיבית של המתבונן מן הצד (וראה רע"א 39/89, בע' 769) ואין ספק כי הקורא את מודעות הפרסומת בעיתונים והמזמין חופשה אצל המשיבה 1ומקבל קבלה אצל המשיבה 1עליה מתנוסס שמה של המשיבה 2(כפי שקיבל המבקש בענייננו), אינו מבחין בין המשיבות ורואה בהן ישות אחת. ראינו כי מסקנה זו מבוססת גם אובייקטיביתוטענתה של המשיבה 1שאין היא אלא בגדר מתווך או סוכן נסיעות של המשיבה 2מופרכת על פניה. בנסיבות אלו, אפשר לקבוע כי דרגת האינטנסיביות של הקשר שבין המשיבות היא כזו, שניתן להניח כי מסמכי בית המשפט יגיעו לידיעת המשיבה 2באמצעות המשיבה .1
.8בסיום פסק דין זה אני מבקש להתייחס בקצרה לשני עניינים נוספים:ו
א. המשיבה מס' 1טענה לפני, טענה שלא נדונה בערכאות שקדמו לי, שאין מדובר במקרה דנן בתביעה "בענין עסק". לדעתי מחייבת רפשנות מרחיבה של תקנה 482(א)גם מתן פרשנות מרחיבה לדיבור זה, הכוללת גם התקשרות מסחרית לרכישת שירותי נופש שבעטייה או בעקבותיה ניזק רוכש השירותים;
ב. המבקשת טענה לפני גם שהמשיבה מס' 1לא נפגעה מההחלטה בדבר ההמצאה ולפיכך לא יכלה לערער על החלטת הרשם לפני בית המשפט המחוזי; יצויין שבכל ההליכים התייצבה המשיבה מס' 1לפני כל הערכאות וטענה כבעלת ענין ולא רק כ- ,amicus curiaeופרקליטה אף הגדיל עשות והצהיר לפני בית המשפט המחוזי בשם שתי המשיבות כי אלה לא תטענה טענת התיישנות. ברם, לאור התוצאה אליה הגעתי אין לי צורך להכריע בטענת המבקשת.
הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל והחלטת הרשם מושבת על כנה. המשיבה מס' 1תשלם למערערת שכ"ט עו"ד -.000, 15ש"ח.
המשנה לנשיא א. ברק:נ אני מסכים

5129371 השופט א. מצא:ב אני מסכים
החלט כאמור בפסק דינו של השופט ש. לוין.
ניתן היום יח באלול תשנ"ד (25.8.94).
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח

עא 83/87 דב מילמן נ' עיזבון דוד שרגה ז"ל גב' רושל רויאק

1 1 1 1 1 (0 Votes)

ערעור אזרחי מס' 83/87

.1דב מילמן
.2דינה מילמן
.3פנחס מילמן
נגד
.1עיזבון דוד שרגה ז"ל על-ידי גב' רושל רויאק
2.לירדן חברה להשקעות בע"מ - משיבה פורמאלית
.3רשם החברות - משיב פורמאלי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[14.3.90]
לפני השופטים א' גולדברג, י' מלץ, ת' אור

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ס"ח 112, סעיף 9- תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ק"ת 2220, תקנה 3(א)(3) - פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, נ"ח .764

מיני-רציו:
* בתי-משפט – סמכות – סמכות בינלאומית
* בתי-משפט – סמכות – סמכות מקומית
* בתי-משפט – ערעור – התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא * התיישנות – תקופת ההתיישנות – חישובה
* משפט בינלאומי פרטי – סמכות בין-לאומית – פורום לא נאות
* משפט בינלאומי פרטי – סמכות בין-לאומית – רכישתה

המערער 1, שהוא עורך-דין, נתן שירותים משפטיים לקרובו המנוח, שעיזבונו הוא המשיב 1, ולאחר מותו, המשיך לתת שירותים מקצועיים למשיב .1השירותים המשפטיים באו לידי ביטוי בתביעה שהגיש בארצות-הברית בשם המנוח ובעבודות ההכנה שעשה בטרם הגיש את התביעה. הוא טיפל עניין 5 שנים, ובסופו של דבר נדחתה התביעה. המשיב 1סירב תחילה לשלם למערער 1 את שכר טרחתו והוצאותיו. המערער 1 הגיש תביעה נגד המשיב 1, וזאת לאחר כ- 12שנים מיום מתן השירותים המשפטיים הנ"ל. באי-כוח בעלי הדין הגיעו, בניו-יורק, להסכמה בעל-פה, לפיה יעבירו יורשי המנוח למערערים את כל חלקם בעיזבון המנוח בישראל, דהיינו מניות בחברה המשיבה .2 בעקבות הסכמה זאת תוקן כתב התביעה ונכללו בה איפוא שתי עילות חלופיות: העילה האחת, מתן שירותים מקצועיים על-ידי המערער 1שעבורם הוא תובע שכר ראוי, והעילה השנייה, אכיפת הסכם לתשלום שכר הטרחה, בדרך כלל העברת מניות. בית המשפט המחוזי, למרות שסבר שהעילה החלופית לא התיישנה, קבע, כי אין בתובענה פירוט, שעל פיו ניתן להפריד בין שכר-טרחה לפני מות המנוח לבין שכר-טרחה לאחר מותו, ולכן דחה את התביעה, מכאן הערעור.בית המשפט העליון פסק:
א. (1) משנשכר בעל מקצוע להעניק שירות מסוים, העילה לתשלום שכרו מתגבשת בהיעדר הסכם, בתום מתן השירות ( 49ג).
(2) מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום התגבשות העילה ולא מיום הדרישה לתשלום, אלא אם מקימה הדרישה את עילת התביעה ( 49ג).
(3) במקרה דנן, התיישנה תביעת המערער 1לתשלום שכר-טרחה ראוי בשל הפעולות שעשה עבור המנוח.

יש להפריד, לעניין זה, בין התקופה שבה טיפל בענייני המנוח לבין התקופה שבה טיפל בענייני העיזבון, שכן לא רק שהלקוחות אותם שירת הם שונים, אלא שגם הנושאים בהם טיפל הם שונים לחלוטין ( 49א-ג).
ב. במקרה דנן, אמנם לא ניתן לראות את ההסכם הנטען בין באי-כוח הצדדים כהודאה בחוב המפסיקה את מרוץ ההתיישנות, שכן היא לא נעשתה בכתב, אולם יש בה כדי ליצור עילה נפרדת מן העילה לשכרטרחה ראוי, גם אם הטעם לכריתת הסכם זה נעוץ בשכר הטרחה שהגיע למערער .1עילה זאת לא התיישנה ( 49ד, ו-ז).
ג. (1) למרות שהסכם הנטען נעשה בארצות-הברית, הרי יש לבית המשפט הישראלי סמכות מקומית לדון בתביעה על פיו, שכן המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, כלשון תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוא ישראל. המדובר במניות של חברה בישראל, ומסירת כתב העברה לחברה על-פי דרישת פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, אישור ההעברה ורישום ההעברה בפנקס החברים של החברה אמורים להיעשות בארץ ( 49ז- 50א).
(2) במקרה דנן, קנה בית המשפט הישראלי סמכות בינלאומית לדון בתביעה, וזאת מכוח מסירת ההזמנה כהלכה למשיב 1, על-פי היתר שנתן בית המשפט להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט ( 50א).
ד. (1) (בעקבות ע"א 74/83[4]) כשמדובר בהחלטה בדבר "הזירה הנאותה" לדיון בתובענה, לא תשים ערכאת הערעור, בדרך כלל, את שיקולדעתה שלה במקום שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ובלבד שזו הדריכה עצמה על-פי העקרונות הנכונים ונמנעה משיקולים לא ענייניים או מטעות ברורה ( 50ב-ג).
(2) המבחן המכריע בשאלת "הזירה הנאותה" בוחן, אם הפורום המקומי הוא "פורום טבעי", או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות. בקביעת "טבעיות" הפורום, יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות, תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם.
בין היתר יתחשב בית המשפט גם בדין המהותי החל על התובענה ( 50ג-ה, ז).
(3) במקרה דנן, אמנם הדין המהותי החל על התובענה הוא הדין האמריקני, אולם פרט לכך לא הונחה כל תשתית עובדתית לכך שבית המשפט בארץ אינו "הזירה הנאותה" לבירור התובענה. לא נמסר, למשל, כמה עדים הנמצאים בארצות-הברית אמורים להעיד מטעמו ( 50ז, 51א).

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
[1] ע"א 501/74 חברת ספיד מנתבים בע"מ נ' עמר ואח’, פ"ד כט(673 1.
[2] ע"א 776/80 (in liquidation) . Ltd(london) israel british bank נ' עיזבון ולטר נתן ויליאמס ז"ל, פ"ד לח(3) .645
[3] ע"א 497/84 ביטון נ' אמר ואח’, פ"ד מא(1) .673
[4] ע"א 74/83 ראד נ' חי, פ"ד מ(2) .141
[5] ע"א 300/84 א' ע' אבו עטיה ואח' נ' ערבטיסי ואח’, פ"ד לט(1) .365

הערות:
לרכישת סמכות בינלאומית ראה: ע"א 694/86 אוסטפלד נ' בהירי, פ"ד מג(3) 95; רע"א 39/89 . General elctric corpנ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, ואח’, פ"ד מב(4) .762
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' סירוטה) מיום 21.12.86בת"א 2399/81. הערעור נתקבל.

ד' פון וייזל - בשם המערערים;
ל' אבירם - בשם המשיב .1

פסק-דין

השופט א' גולדברג: .1תובענת המערערים, שהוגשה ב-9.10.81, נדחתה על הסף משלושה טעמים מצטברים: התיישנות התביעה; חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה; היות בית המשפט בישראל הזירה הבלתי נאותה לבירור השאלות שבמחלוקת. כיוון שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה בלי שנשמעו, או הוגשו, ראיות כלשהן, הרי שיש לומר כבר כאן, כי דין בקשתם של המערערים (בבש"א 314/88), כי נרשה להם "להביא ראיות נוספות במהלך הערעור", להידחות, ולו מטעם זה בלבד.
.2בכתב התביעה (שהוגש על-ידי המערערים ותובעת נוספת שלא ערערה) נטען - ולצורך הדיון בבקשה למחיקתה של התובענה על הסף עלינו "לצאת מתוך הנחה, שכל העובדות שפורטו בכתב-התביעה הן נכונות" (ע"א 501/74 [1], בעמ' 674) - כי המערער 1, שהוא עורך-דין, נתן שירותים משפטיים לקרובו, דוד שרגה ז"ל (להלן - המנוח). לאחר מות המנוח, ב-24.7.71, המשיך המערער 1לתת את שירותיו המקצועיים לעיזבון המנוח.
השירותים המשפטיים שנתן המערער 1למנוח באו לידי ביטוי בתביעה שהגיש בארצות-הברית בשם המנוח, שפנה אליו לשם כך בשנת 1964, ובעבודות ההכנה שעשה טרם שהגיש את התביעה. בסופו של דבר נדחתה התביעה, לאחר שהמערער טפל בעניין 5שנים (סעיף 6א (17) לכתב התביעה).

עוד מוסיף כתב התביעה:
"בין המנוח לבין התובע הוסכם בעל פה בתל-אביב בתקופה שהמנוח התגורר בתל-אביב כי המנוח ישלם לתובע את שכרו הראוי בהתאם לעבודה אשר תבוצע, וכן יכסה את כל ההוצאות המתחייבות מהעבודה הנ"ל".

לטענת המערער 1בכתב התביעה:
"העזבון של המנוח חייב לתובע על פי ההסכם הנ"ל בין המנוח לבין התובע שכר ראוי, לחילופין העזבון של המנוח חייב לתובע שכר ראוי עבור העבודה אשר בצע".
וממשיך כתב התביעה ומפרט, כי משלא שילמו יורשי המנוח את שכרו של המערער 1, "ולאור העובדה שהתובע והמנוח הינם קרובי משפחה והיחסים ביניהם היו טובים מאוד חפש התובע דרך של פשרה עם יורשי המנוח". ואכן, "אחרי מו"מ ארוך ומייגע הגיע עו"ד חיימוביץ
הנ"ל (בא-כוחו של המערער 1- א' ג') בשנת 1978להסכם עם הגברת רויאק בשם העזבון באמצעות ב"כ עו"ד פריימן מניו יורק". על-פי הסכם זה שלפי הבקשה לתיקון כתב התביעה, שהגישו לנו המערערים בבש"א 313/88, נעשה בשנת 1975ולא בשנת 1978):
"היורשים יעבירו את כל חלקם בעזבון שהשאיר המנוח (לרבות הרכוש שירש מאשתו על פי צוואתה אשר טרם קוימה בישראל) בישראל לתובעים מס' 2, 3, 4, והעברה זו תחשב לעזבון וליורשים ולכל אחד מהם כסילוק סופי של חוב שכר הטרחה אשר העזבון של המנוח והיורשים חייבים לתובע עבור עבודתו כמפורט לעיל בכתב תביעה זה.
היות ולעזבון לא היו נושים אחרים למעט התובע והיות ונכסי העזבון בישראל כללו אך ורק את 2000המניות המוזכרות לעיל בכתב תביעה זה (הן המניות בחברת ההשקעות לירדן בע"מ, המשיבה 2- א' ג') ויתרות זכות שהצטברו בגינן, לכן סוכם כי קיום ההסכם יתבצע על ידי חתימת היורשות על שטרי העברת המניות והעברת יתרות זכות כדלקמן:

לתובעת מס' 2תועברנה 400מניותו ו-% 20מיתרת הזכות
לתובעת מס' 3תועברנה 800מניות ו-% 40מיתרות הזכות לתובעת מס' 4תועברנה 800מניות ו-% 40מיתרות הזכות".
המערער 1העמיד את תביעתו הכספית לשכר-טרחה על 000, 20דולר של ארצות-הברית שישולמו בשקלים. אולם בסופו של כתב התביעה עתרו התובעים, כי יוצהר שמניות העיזבון אצל המשיבה 2ויתרות הזכות בגינן "שייכות על פי הסכם בין התובעים לנתבע מס' 1לתובעים מס' 2, 3, 4", בחלוקה שצוינה לעיל. רק לחלופין התבקש בית המשפט לחייב את המשיב 1לשלם למערער 1"000, 20דולר של ארה"ב בשקלים לפי שער הדולר ביום התשלום" בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה.
.3הנה כי כן, כולל כתב התביעה שתי עילות חלופיות, וסעד שונה התבקש לכל אחת מהן. העילה האחת, מתן שירותים מקצועיים על-ידי המערער 1עבור המנוח ואחרי כן עבור עיזבונו, שבגינם תובע הוא שכר ראוי. והעילה השנייה היא הסכם לתשלום שכר הטרחה בדרך של העברת מניות, שאת אכיפתו ביקשו התובעים.
.4כפי שציינה השופטת המלומדת בהחלטתה, לא נתיישנה התביעה לשכרטרחה בור הפעולות שעשה המערער 1לאחר מות המנוח, "ברם, בענין זה אין בתובענה פירוט שעל פיו ניתן להפריד בין שכ"ט לפני מות המנוח לבין שכ"ט לאחר מותו". לפיכך נכרכה התוצאה של דחיית התביעה גם על חלק זה של התביעה, כשלא ניתן היה להשאיר מקצת מן התובענה, שלא פורט הסעד המבוקש לגביה, ובא-כוח המערערים לא ביקש לתקן את התביעה באופן שחלק מהסכום הנתבע ייוחד לתקופה שלאחר מות המנוח.

.5לא יכול להיות ספק, כי התביעה לשכר-טרחה ראוי, בשל הפעולות שעשה המערער 1עבור המנוח - נתיישנה. טיפולו של המערער 1בעניין זה השתרע, כאמור, לאורך חמש שנים, דהיינו, עד שנת .1969משמע, כי התובענה הוגשה שתים-עשרה שנה לאחר שהמערער 1סיים את מתן שירותיו המקצועיים למנוח. לא נראית לי טענת בא-כוח המערערים, כי אין להפריד בין התקופות, וכי "מתן שרות משפטי מתמשך מהווה עילה מתמשכת ומתחדשת לשכר, וכל עוד לא נפסק טפול כזה, ממילא לא מתחיל מרוץ תקופת ההתיישנות". ואיני מקבל את טענתו, כי -
"החלוקה שחילק בית המשפט קמא הנכבד את עילת התובענה, בין 'ההסכם לשכר ראוי' שנעשה עם המנוח, לבין טפול בקיום הצוואה, שנעשה לאחר מותו, אינה מוצדקת, ויש להתיחס למכלול הטפולים המיקשה אחת. זאת גם בשל מהות הענין, שכלל את מימוש זכויות העזבון ולא רק הסדרתו".
לא רק שאין זהות בין הלקוחות אותם שירת המערער 1בשתי התקופות, אלא שגם הנושאים בהם טיפל שונים הם לחלוטין. משנשכר בעל מקצוע להעניק שירות מסוים, העילה לתשלום שכרו מתגבשת, בהיעדר הסכם, בתום מתן השירות. לא נראים לי דבריו של בא-כוח המערערים, כי "מרוץ ההתיישנות מתחיל לכל המוקדם כאשר עורך-דין דורש את שכרו לראשונה". מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום התגבשות העילה, ולא מיום הדרישה לתשלום, אלא אם מקימה הדרישה את עילת התביעה (ע"א 776/80 [2]).
.6אולם גם אם היה מקום לדחות את תביעת המערער 1לתשלום שכרטרחה מחמת התיישנותה, לא היה מקום לדחות בשל כך גם את התביעה החלופית, הבוססת על ההסכם משנת .1978לעניין זה אומרת השופטת המלומדת, כי:
"ההסכם בעל פה בין עורכי הדין לא היה בו כדי להפסיק את מרוץ ההתישנות. איני סבורה כי הסכם הפשרה שנחתם בין התובעים לבין מנהלת העזבון על בסיס אישי - יש בו משום הודאה מטעם הנתבע. יש להפריד בין פעולותיה של מנהלת העזבון בתפקידה לבינה כיורשת.
בשנת 1978נכרת הסכם מחייב - ככל שיוכח שבסיסו אמנם שירותים שעשה התובע מס' 1למען המנוח. אין בכך בלבד כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות".
אכן, לא ניתן לראות את ההסכם הנטען כהודאה בחוב המפסיקה את מרוץ תקופת ההתיישנות, משלא נעשה בכתב (סעיף 9לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958). דא עקא, כי עילת ההסכם הינה, כאמור, עילה נפרדת מן העילה לשכר-טרחה ראוי, גם אם הטעם לכריתתו של ההסכם נעוץ בשכר-טרחה שהגיע למערער .1לפיכך, התיישנות התביעה לשכר-טרחה אינה משמיטה את הקרקע לאכיפתו של ההסכם הנטען. וכבר אמרנו, כי בשלב זה אין על בית המשפט לפסוק במחלוקת העובדתית, אלא עליו לצאת מן ההנחה, כי הכתוב בכתב התביעה יוכח.
.7ההסכם האמור נעשה אמנם, על-פי הנטען, בארצות-הברית, אולם "המקום שנועד, או
שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות" הוא בישראל. לפיכך נתפס מקרה זה במסגרת תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כשסמכות בית המשפט נקנתה במובן הבינלאומי מכוח מסירת ההזמנה כהלכה למשיב 1, על-פי ההיתר שנתן בית המשפט להמצאה אל מחוץ לתחום. אמרנו, כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא בארץ, שהרי עניין לנו במניותיה של חברה בישראל, ומסירת כתב העברה לחברה על-פי דרישת פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, אישור ההעברה ורישום ההעברה בפנקס החברים של החברה אמורים להיעשות בארץ (ע"א 497/84 [3], בעמ' 679-680).
.8נותר לדיון הנימוק השלישי לדחיית התובענה, והוא, כי אין בית המשפט בארץ "הזירה הנאותה". בהקשר לנושא זה כבר אמרה המשנה לנשיא בןפורת בע"א 74/83 [4], בעמ' 151, כי:
"ערכאת הערעור לא תשים, בדרך כלל, את שיקול-דעתה שלה במקום שיקול הדעת, הנתון, כאמור, לערכאה הדיונית, אלא אם כן השופט הדריך את עצמו לא על-פי העקרונות הנכונים או התחשב בשיקולים לא ענייניים או שנתפש לטעות ברורה".

כל זאת, כאשר -
"המבחן המכריע בעניין זה הינו... האם הפורום המקומי הוא 'פורום טבעי' ...או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות ...
בקביעת 'טבעיות הפורום' יש להתחשב בנסיבות כולן ומכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם" (ע"א 300/84 [5], בעמ' 385).

הנימוקים שנתנה השופטת המלומדת למסקנתה הם:
"כי מנהלת העזבון אשה זקנה וכשל כוחה. יתר היורשים כנראה גם הם אינם יכולים להטרד עד לכאן לצורך ההתדיינות. מתוך פרטי ההסכם המובאים על ידי בא כוח התובעים עולה, כי הרכוש בארה"ב חולק וענין החוב הפתיע את היורשים. נותרו המניות בישראל.. נהיר שבנסיבות המקרה כאשר ההסכם לו טוענים בענין שכר מוסכם נערך בארה"ב, הנתבע מנוהל בארה"ב, היורשים מצויים בארה"ב - בית המשפט יזקק לחוק האמריקאי לצורך הענין".
סבורני, כי מבין כל הנימוקים שמנה בית המשפט קמא ישנו נימוק מוכח אחד, והוא, כי הדין המהותי שיחול על התביעה יהיה הדין האמריקני. אולם שיקול זה הוא "אחד השיקולים עליו נותן בית המשפט דעתו בשקלו אם להפסיק או למחוק תביעה שהוגשה כאן..." (ע"א 300/84 [5] הנ"ל, בעמ' 378-379; ההדגשה שלי - א' ג'). בנוסף לשיקול האמור לא הניח בא-כוח המשיב 1כל
תשתית עובדתית לטענתו, כי בית המשפט בארץ אינו "הזירה הנאותה" לבירור התובענה. כך, לא מסר כמה עדים הנמצאים בארצות-הברית אמורים להעיד מטעמו, ואם כלולה ביניהם גם מנהלת העיזבון. מאידך גיסא, טוען בא-כוח המערערים בסיכומיו לפנינו, כי "לכאורה נראה כי מדובר לכל היותר בעד אחד בלבד, הוא עורך-דין בחו"ל המייצג שם את מנהלת העזבון מר פריימן", שהרי טוענים המערערים, כי ההסכם בעל-פה נושא התביעה נעשה בין עורכי הדין של הצדדים. לטענה זו לא בא מענה ברור בסיכומיו של בא-כוחו של המשיב .1
.9הייתי, על-כן, מקבל את הערעור, מבטל את החלטתו של בית המשפט קמא ומחזיר אליו את התיק להמשך הדיון בו. נוכח תוצאה זו איני רואה צורך להידרש לבקשה לתיקון כתב התביעה, שהגישו המערערים בבש"א 313/88, ומקומה של בקשה כזאת בבית המשפט קמא.
כן הייתי מחייב את המשיב 1בתשלום שכר טרחת עורך-דין למערערים בסך 000, 4ש"ח.
השופט י' מלץ: אני מסכים.

5129371
54678313השופט ת' אור: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט גולדברג.

ניתן היום, י"ז באדר תש"ן (14.3.90).

רעא 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו

4 1 1 1 1 1 (1 Vote)

בבית המשפט העליון

רע"א 11556/05

בפני: כבוד השופט א' גרוניס

המבקשות: 1. קמור רכב בע"מ
2. ר.י.ו החברה המרכזית להפצת רכב בע"מ

נ ג ד

המשיבים: 1. חיים חימו
2. חיה חימו
3. קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים
4. B.M.W

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.11.05 בבש"א 10313/05 ובבש"א 10314/05 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' וילנר

בשם המבקשות: עו"ד י' טלמון
בשם המשיבים 2-1: עו"ד א' מגן
בשם המשיבה 3: עו"ד א' בלגה

להחלטה במחוזי (15-11-2005): תא 576/05 חיים חימו נ' קרנית קרן לפנגעי תאונות דרכים שופטים: יעל וילנר, עו"ד: אלק מגן, חיים קרויטורו
להחלטה במחוזי (30-12-2008): תא 576/05 חיים חימו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: שמואל ברלינר,
להחלטה במחוזי (20-01-2009): תא 576/05 חימו חיים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ-פ"ת שופטים: שמואל ברלינר
להחלטה בעליון (17-06-2009): רעא 941/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: אלק מגן, אלון בלגה, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר
לפסק-דין בעליון (13-07-2009): עא 1231/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: 2 1, אלק מגן, אלון בלגה, 5 4, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר

מיני-רציו:
* דיון אזרחי – סמכות – מקומית
* דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בה נדחתה בקשת המבקשות להעברת הדיון בתובענה בעילה נזיקית לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בהעדר סמכות מקומית, ונדחו השגות המבקשות באשר לתוקף ההמצאה של כתב התביעה למשיבה 4, שמקום מושבה בחו"ל.
.
בית המשפט העליון דחה את הבר"ע ופסק כי:
אין מקום להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית ממספר טעמים: המוסך בחיפה הינו סוכן מורשה של המבקשת 1 - יבואנית הרכב. לפי תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד_1984 (להלן: התקנות) ניתן להגיש תובענה לביהמ"ש שבאזור שיפוטו נמצא מקום "עסקו של הנתבע". די בכך שסוכן עצמאי פועל עבור אחר כדי לאפשר לתובע להגיש את תביעתו נגד האחר במקום בו פועל אותו סוכן. באתר האינטרנט של המבקשת 1 פורסם כי המוסך בחיפה הינו סוכנות של המבקשת 1. פרסום זה יצר מצג לפיו המוסך בחיפה פועל מטעם המבקשת 1; משבחרו המשיבים להגיש את תביעתם בביהמ"ש המחוזי בחיפה, ומשקיימת זיקה לאותו מחוז שיפוט, די בכך ע"מ להוות בסיס מספיק לסמכות המקומית של ביהמ"ש. לטענה כי מירב הזיקות קושרות את התובענה למחוז ת"א אין מקום בהליך זה משנמצא כי לבימ"ש בחיפה יש סמכות מקומית לדון בתובענה; המגמה בפסיקה היא שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, בין היתר, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארץ אינם גדולים.
אין ממש בטענת המבקשות הנוגעת להתקיימות התנאים להמצאת כתבי בי"ד למורשה מקומי עבור נתבע שמושבו בחו"ל. לפי תקנה 482 לתקנות ניתן להמציא תובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. מורשה הוא אדם הנמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו. המבחן העיקרי לצורך קיום דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע למורשה. המבקש להמציא כתב ב"ד למורשה נדרש להראות שיתוף פעולה בין המורשה לנתבע במידה שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. דרגת האינטנסיביות של הקשר תיבחן בהתאם לנסיבות כל מקרה. בענייננו, בהסכם בין המבקשת 1 למשיבה 4 יש מספר הוראות המצביעות על קיומו של שיתוף פעולה עסקי בין השתיים.
כן נדחתה הטענה הנוגעת ללשון תקנה 482 המצמצמת, לטענת המבקשות, את תחולתה אך ל"תובענה בענין עסק או עבודה", ואין להחילה בתביעה בעילה נזיקית, שכן יש לפרש בהרחבה את המונח "בענין עסק" באופן שיכלול גם התקשרות מסחרית שבעקבותיה ניזק רוכש השירותים או הנכס.
אף אין ממש בטענה כי הסתמכות על המצאה לפי תקנה 482 מהווה עקיפה של הדרישה לקבל היתר להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט לנתבע הנמצא בחו"ל, מאחר שאם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 482, אין צורך לבקש היתר המצאה לפי תקנה 500, שכן מובטח כי הנתבע שאינו נמצא בארץ ידע על דבר התובענה שהוגשה נגדו.

להחלטה במחוזי (15-11-2005): תא 576/05 חיים חימו נ' קרנית קרן לפנגעי תאונות דרכים שופטים: יעל וילנר, עו"ד: אלק מגן, חיים קרויטורו
להחלטה במחוזי (30-12-2008): תא 576/05 חיים חימו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: שמואל ברלינר,
להחלטה במחוזי (20-01-2009): תא 576/05 חימו חיים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ-פ"ת שופטים: שמואל ברלינר
להחלטה בעליון (17-06-2009): רעא 941/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: אלק מגן, אלון בלגה, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר
לפסק-דין בעליון (13-07-2009): עא 1231/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיים חימו שופטים: א' ריבלין, עו"ד: אלק מגן, אלון בלגה, חיים קרויטירו, רבקה לוין, יורם דביר
להחלטה בעליון (23-03-2010): רעא 1702/10 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: אלון בלגה
להחלטה בעליון (20-07-2010): רעא 1702/10 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המגן חברה לביטוח בע"מ שופטים: ה א' ריבלין, עו"ד: 2 1, רבקה לוין, יורם דביר, 4 3, אלק מגן, 6 5, חיים קרויטורו, אבי אורדו, אלון בלגה

החלטה

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת י' וילנר) מיום 15.11.05, בה נדחתה בקשה שהגישו המבקשות 2-1 (להלן - המבקשות) להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשל היעדר סמכות מקומית. כמו-כן, נדחו השגותיהן של המבקשות באשר לתוקף ההמצאה של כתב התביעה עבור המשיבה 4 (להלן - חברת B.M.W), שמקום מושבה בחו"ל.

2. ביום 29.5.05 הגישו המשיבים 2-1 (להלן - המשיבים) תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב 1 עקב תאונת דרכים, שעה שנהג במכונית שיוצרה על ידי חברת B.M.W. התביעה הוגשה נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (היא המשיבה 3), נגד חברת B.M.W, נגד יבואנית הרכב - חברת קמור רכב בע"מ (להלן - יבואנית הרכב) ונגד הסוכנות שמסרה את כלי הרכב לידי המשיב 1 (להלן - הסוכנות). יבואנית הרכב והסוכנות הן המבקשות. בכתב התביעה מופיעות שתי עילות, הראשונה - עיקרית והאחרת - חלופית. העילה האחת מבוססת על חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, והיא מכוונת כנגד המשיבה 3. העילה השניה הינה מכוח פקודת הנזיקין וחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, והיא מופנית כלפי המבקשות וכלפי חברת B.M.W. זמן מה לאחר הגשת התביעה, עתרו המבקשות להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בטענה כי לבית המשפט המחוזי בחיפה אין סמכות מקומית לדון בתובענה. המבקשות הגישו בקשה נוספת, בה נתבקש בית המשפט לקבוע כי הן אינן מוסמכות לקבל כתבי בי-דין עבור חברת B.M.W, שכן אינן באות בגדר "מורשה" לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין).

3. בית המשפט המחוזי, הגיע לכלל דיעה כי יש לדחות את שתי הבקשות. תחילה פסק בית משפט קמא כי נתונה לו הסמכות המקומית לדון בתובענה, מכוח האמור בתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין. הקביעה סמכה על העובדה שליבואנית הרכב מוסך מורשה (אדרת רכב בע"מ) שמושבו בחיפה. בהמשך, דן בית המשפט דלמטה בשאלת המצאת כתב התביעה לחברת B.M.W. לאחר שבחן את מהות היחסים בין יבואנית הרכב לבין חברת B.M.W, הצביע בית המשפט על מספר סממנים שיש בהם, כך לשיטתו, כדי להעיד על קיומו של קשר אינטנסיבי בין יבואנית הרכב לבין חברת B.M.W. לאור האמור, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש להניח שיבואנית הרכב תעביר לידיעת חברת B.M.W את דבר ההליכים שהוגשו נגדה ועל כן ניתן, כך לדידו, לראות ביבואנית הרכב כמורשית הפועלת מטעם חברת B.M.W, בהתאם לאמור בהוראות תקנה 482. על החלטה זו, בה נכרכו שני העניינים הנזכרים, משיגות המבקשות.

4. באשר לשאלת הסמכות המקומית, מבהירות המבקשות כי המוסך המורשה בחיפה פועל באופן עצמאי ללא כל תלות עסקית בהן ועל כן אין הוא מהווה סניף או שלוחה שלהן, וודאי אינו בא בגדר המונח "מקום עסקו של הנתבע", כאמור בתקנה 3(א)(1). בנוסף מציינות המבקשות, כי כל הזיקות נוטות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שכן מקום התאונה, כמו גם מקום מושבם של המשיבים ושל המבקשות הוא באזור המרכז. לעמדת המבקשות, הזיקה הקיימת, אם בכלל, לעיר חיפה, הינה זיקה פורמאלית בלבד, שאין בה כדי להצדיק קיומו של הדיון בבית המשפט המחוזי שבעיר. המבקשות אף סבורות, כי אין מקום להחלת תקנה 482 על המקרה שלפנינו, זאת משום שמדובר בתובענה שעניינה תאונת דרכים ולא "עסק או עבודה", כאמור בתקנה 482. כמו-כן מציינות הן, כי הוראות החוזה שנחתם בין חברת B.M.W לבין יבואנית הרכב נועדו בעיקרן להסדיר את הפיקוח על פעילותה של יבואנית הרכב ולמנוע כל פגיעה בתדמיתה של חברת B.M.W. מהוראות אלו, כך לטענת המבקשות, אין להסיק כי ניתנה ליבואנית הרכב "הרשאה" לצורך תקנה 482. לבסוף טוענות המבקשות, כי השימוש בתקנה 482 נעשה בדרך שאינה מקובלת, ובכדי להימנע מפנייה אל בית המשפט לשם קבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם לאמור בתקנה 500 לתקנות סדרי הדין. מנגד, המשיבים סומכים את עיקרי תשובתם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

5. דין הבקשה להידחות. שתיים הן השאלות המתעוררות במקרה דנא. האחת נוגעת לסמכות המקומית, והשנייה נסובה סביב התקיימות התנאים להמצאת כתבי בי-דין למורשה מקומי עבור נתבע שמושבו בחו"ל. אדון בשאלות לפי סידרן.

צדק בית המשפט דלמטה בסוברו, כי אין מקום להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית. בהקשר זה ברצוני להעיר מספר הערות קצרות: ראשית, אין חולק על כך שהמוסך בחיפה הינו סוכן מורשה של יבואנית הרכב. זו האחרונה, היא עצמה תיארה את המוסך כ"סוכן מורשה עצמאי". תקנה 3(א) קובעת את הסמכות המקומית של בתי המשפט לגבי תובענה שאינה כולה במקרקעין. החלופה הראשונה שבתקנה מורה, כי ניתן להגיש תובענה כאמור לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום "עסקו של הנתבע". בית משפט זה כבר פסק בעבר, כי די בכך שסוכן עצמאי פועל עבור אחר, כדי לאפשר לתובע להגיש את תביעתו נגד האחר במקום בו פועל אותו סוכן (ראו למשל, ר"ע 501/84 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' רוטבן, פ"ד לט(1) 26). כאן המקום להזכיר שבאתר האינטרנט של יבואנית הרכב פורסם כי המוסך בחיפה הינו סוכנות של יבואנית הרכב. ניתן, אם כן, לומר כי הפרסום האמור הוא אשר יצר במקרה הנוכחי מצג לפיו המוסך בחיפה פועל מטעמה של יבואנית הרכב. דומה, כי די בכך כדי לשמוט את הבסיס מתחת לטענתן של המבקשות לפיה אין המקרה דנא בא בגדר תקנה 3(א)(1) לתקנות סדרי הדין. שנית, משבחרו המשיבים משיקוליהם הם להגיש את תביעתם בבית המשפט המחוזי בחיפה, ומשנמצא כי קיימת זיקה, גם אם פורמאלית, לאותו מחוז שיפוט, די בכך על מנת להוות בסיס מספיק לסמכותו המקומית של בית המשפט. טענתן של המבקשות, כי מירב הזיקות קושרות את התובענה למחוז תל-אביב, אין לה מקום בהליך זה, משנמצא כי לבית המשפט בחיפה יש סמכות מקומית לדון בתובענה. טענה להעברת דיון בשל היעדר זיקה מספקת, אף שקיימת סמכות פורמאלית, מקומה בהליך בפני נשיא בית המשפט העליון, בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כמובן, שאיני מביע כל דיעה לעניין אפשרות של העברה כאמור. שלישית, יש להזכיר את המגמה הרווחת בפסיקה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארצנו אינם גדולים ועל כן אין ליתן משקל רב לנתון באשר למיקומו של בית המשפט (ראו למשל, רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473).

6. איני מוצא ממש אף בטענה השנייה שמעלות המבקשות. תקנה 482 עניינה, כאמור, בהמצאת כתבי בי-דין באמצעות מורשה. על פי תקנה זו ניתן להמציא תובענה בעניין עסק או עבודה המוגשת נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט "למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט". תקנה זו עשויה לחול לגבי תובענה המוגשת נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של ישראל. מורשה הוא אדם אשר נמצא בקשר שוטף עם הנתבע ויש מקום להניח כי יביא לידיעתו את דבר ההליכים שיזמו נגדו (ע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108; רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762; ע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). בית משפט זה עמד לא אחת בעבר על כך שאין לפרש את הדיבור "מורשה" במשמעות הטכנית של שלוח וכי יש להחיל פרשנות מרחיבה על תקנה 482 (רע"א 39/89 הנ"ל; ע"א 2652/94 הנ"ל). המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת ההרשאה, הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי-דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו (שם). על בית המשפט לבחון את דרגת האינטנסיביות של הקשר בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. בענייננו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שבהסכם שנחתם בין יבואנית הרכב לבין חברת B.M.W ניתן למצוא מספר הוראות המצביעות על קיומו של שיתוף פעולה עסקי בין השתיים. כך למשל, יבואנית הרכב התחייבה לדווח לחברת B.M.W על מצב השוק בארץ. כמו-כן, שינויים במחירים של כלי הרכב ובדרכי פרסומם מבוצעים תחת פיקוחה של חברת B.M.W. זאת ועוד, אישורה של האחרונה אף נדרש לשם ביצוע שינויים במבנה הבעלות של יבואנית הרכב. חרף טענת המבקשות, כי ההוראות האמורות נועדו בעיקרן להסדיר את הבקרה והפיקוח של חברת B.M.W על יבואנית הרכב, איני רואה כיצד ניתן שלא להסיק מהן על קיומו של קשר עיסקי רציף ואינטנסיבי בין השתיים (השוו וראו, רע"א 39/89 הנ"ל). הדיווחים אותם מחויבת יבואנית הרכב להעביר לחברת B.M.W אך מבססים, כך לדידי, את ההנחה כי יבואנית הרכב נמצאת בקשר עסקי שוטף עם חברת B.M.W וכי היא ודאי תעדכנה בדבר תביעה שהוגשה נגדה. כמו כן, ההוראה בחוזה שבין חברת B.M.W לבין יבואנית הרכב, לפיה אין לאחרונה סמכות לחייב את הראשונה, אינה שוללת את הקביעה כי הראשונה הינה "מורשה" לעניין תקנה 482. זאת ועוד, הבקשה שהגישו המבקשות לבית משפט קמא בעניין המצאת כתב התביעה לא רק שלא נתמכה בתצהיר, אלא שאף לא נטען בה דבר באשר לאי-קיומו של קשר עסקי שוטף בין שתי החברות.

7. טענה נוספת בה נאחזות המבקשות נוגעת ללשונה של תקנה 482. לעמדתן, מאחר שלשון התקנה מצמצמת את תחולתה אך לגבי "תובענה בעניין עסק או עבודה", אין להחילה על המקרה שלפנינו, שעניינו פיצוי נזיקי. אלא, שאף טענה זו אין לה על מה שתסמוך. שכן, בית משפט זה קבע בעבר, כי יש לפרש בהרחבה אף את המונח "בעניין עסק" באופן שיכלול גם התקשרות מסחרית שבעקבותיה ניזק רוכש השירותים או הנכס (ע"א 2652/94 הנ"ל). מכאן, שאין כל מניעה עקרונית כי הוראותיה של התקנה יחולו גם על תביעות שעילתן נזיקית. אף אין ממש בטענה כי הסתמכות על המצאה לפי תקנה 482 מהווה עקיפה של הדרישה לקבל היתר להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט לנתבע הנמצא בחו"ל. פשיטא, שאם בוצעה המצאה כדין לפי תקנה 482, אין מקום וצורך לבקש היתר המצאה לפי תקנה 500. הדרישות שבתקנה 482, כפי שפורשו בפסיקה, באות להבטיח כי לנתבע שאינו נמצא בארץ יוודע על דבר התובענה שהוגשה נגדו. על כן, אין עוד צורך לפעול לקבלת היתר המצאה משמובטח כי המידע יגיע לידי הנתבע והוא יוכל להתגונן כנגד התביעה. זאת ועוד, אף אין לשכוח כי גם לאחר שבוצעה לנתבע המצאה כדין באמצעות מורשה, עשוי הוא להצליח בטענה של "פורום לא נאות" (רע"א 39/89 הנ"ל; רע"א 2652/94 הנ"ל).

8. לאור האמור, נחה דעתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת הערכאה דלמטה. הבקשה לרשות ערעור נדחית, איפוא. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבים בסך של 25,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ט בשבט תשס"ו (27.2.06).

אשר גרוניס 54678313-11556/05
ש ו פ ט

5129371
54678313
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05115560_S03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

  • 1
 
לשאלות צרו איתנו קשר בטלפון 03-6129124
 אם האתר היה לכם מועיל, היו חברתיים, הקליקו Like...
 
לייעוץ בקשר לתחומי התמחותינו והתוכן באתר
 אתם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון
03-6129124
או פשוט שילחו הודעה ונשיב לכם מייד